אני לא בעד 14687
אני לא מעשן.
עישון מזיק לבריאות, ובהרבה מקרים הוא מתחיל רק בגלל לחצים חברתיים (להראות מגניב שכזה בעיני החבר'ה וכו'). רק אחר כך מגיע בלבול השכל של לא יכול להפסיק.
אני בעד הסרת הפיקוח. שהמחירים יאמירו, ומי שלא יוכל להיגמל, שיחנק עם נובלס (שעליו אני מוכן שיהיה פיקוח -כדי שלא יגידו שאני לא הומני חס וחלילה).
ישנם רבנים המכלילים את הסיגריות בקטגוריה של צורך נפש. כמו אוכל. ועל כן מתירים עישון ביום טוב. המדינה הלכה אחרי ההלכה בהקפדה על מחיר מקסימלי.
על פי כל מחקר רציני, החשיש מזיק פחות מסיגריות. ואף על פי כן, אף אחד לא מעלה על דעתו להתיר חשיש, ובטח שלא לפקח על מחירו. מדוע אם כן פיקוח על סיגריות נשמע לנו כה הגיוני?
אף אחד לא מעלה על דעתו? 14701
יש רבים וטובים שמעלים בדעתם להתיר מריחואנה וחשיש. למעשה, אפילו מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים מר שלמה גל טען שאין לראות בשימוש במריחואנה עבירה פלילית ('הארץ' 29.11.00) והמפלגה הקוראת להתיר את השימוש במריחואנה קיבלה מעל 34000 קולות בבחירות האחרונות.
יש עדיין כמה אנשים בארץ שחושבים בהגיון ודוקא מעלים בדעתם להתיר את השימוש בחומר, שנזקו מועט, לפחות ביחס לסמים החוקיים - טבק ואלכוהול.
אף אחד לא מעלה על דעתו? 14705
בדיוק התפרסם היום בעיתון שבלגיה החליטה בשעה טובה ללכת בעקבות שכנתה הולנד, ולבצע לגליזציה לחומרים המכונים "סמים קלים". לפי התקנות החדשות נשיאת כמות מסוימת של מריחואנה או חשיש לא תיחשב עוד לעבירה על החוק הבלגי.

יתכן ובעיני חלק מהקוראים אין רבותא בדבר שגם הבלגים מאמצים את מה שבהולנד נהוג מזמן. אני טוען אחרת. עד היום תפסתי את הבלגים דווקא בתור עם לא מאד חדשני וגם לא מאד נועז (סליחה מראש אם זה מעליב מי מהקוראים), והתחושה החזקה ביותר שמוכרת לי מביקורי התכופים בבריסל היא תחושה כללית של שיעמום. אם חבורה שמרנית כמו הבלגים אימצה תקנות חדשניות בנושא לגליזציה, אין לי ספק שעוד מדינות אירופאיות תלכנה בעקבותיהם. אלה כבר לא ההולנדים הבוהמיינים עם פסטיבלי האמנות שלהם, פה מדובר במיינסטרים אירופאי אמיתי, ואם אפילו הם השתכנעו שלאדם מבוגר מותר להחזיק קצת גראס בבית בלי שהוא ייחשב לפושע, למה שהגרמנים והצרפתים והספרדים לא ילכו בעקבותיהם?
אף אחד לא מעלה על דעתו? 15107
בלגים, נכון.
הבדיחה של אירופה (המקבילה בבדיחות הצרפתיות ל''כורדים'' אצלנו ו''בלונדיניות'' אצל אמריקאים).
גן העדן לפדופילים.
אף אחד לא מעלה על דעתו? 337170
"האף-בי-איי שוקל להקל את התקנות באשר להעסקת עובדים שהשתמשו במריחואנה או בסמים אחרים בעבר. זאת לאחר שכמה מבכירי הארגון הביעו תסכול עמוק על כך שאינם יכולים להעסיק עובדים שהודו כי עישנו מדי פעם מריחואנה בזמן לימודיהם במכללה, ובמקרים מסוימים ממלאים היום תפקידים מסווגים בסוכנויות ממשלתיות אחרות בארה"ב, כמו משרד החוץ והסי-איי-אי."

אני לא בעד 14704
רק כדי שלא תישאר בקטע של "אף אחד לא מעלה על דעתו להתיר וגו"':

הנה מצאת מישהו. אני בעד התרה של כל סם, קל כקשה, לשימוש. אין אני בעד השימוש, אבל אינני רואה הצדקה להתערבות המחוקק בדרך שבה אדם בוחר להרוס את חייו.

באשר לפיקוח - הוא נדרש בתנאי מונופול. אם כל אחד יכול לייצר ולייבא - אין צורך בפיקוח. אם מתכוונים להשארת המצב שבו שומרים באופן מלאכותי את הפצת הסיגריות/סמים כמשאב מוגבל, יש צורך גם להשאיר את המחירים ברמה נמוכה. אם השוק פתוח לתחרות - אין כל צורך בפיקוח, משום שכאשר השוק רווחי מאד, תמיד יהיה עוד שחקן שמצטרף ומוכן למכור בקצת פחות. זה עדיין משתלם. הדברים נוטים להתאזן.
אני לא בעד 14710
לא ענית לי בפעם שעברה (ואני לא מאשים אותך - אני ארנב טרחן) אבל אולי תענה לי הפעם:
מה, להערכתך, תהיינה התוצאות של הסרת המגבלה החוקית על סחר ושימוש בהירואין (אגב, האם אתה מציע גם להסיר את המגבלות הקיימות כיום על פרסומות לטבק?), שתתלווה אליה פעילות הסברה נמרצת (כך כתבת בפעם שעברה) בנוסח "מותר לכם, אבל לא כדאי לכם!". אם אתה חושב שכתוצאה מלגאליזציה של הרואין (סם שלדבריך 50% מהמכורים לו נפטרים טרם הגיעם לגיל 50) יעלה מספר המכורים (אינני רואה, אגב, כיצד הלגיטימציה החברתית של הרואין *תרד* דווקא בעקבות לגאליזציה, כפי שרמזת), מדוע אתה מצדד בכך?
אני לא בעד 14713
בטווח הארוך - על בני האדם ללמוד שהם אחראים לתוצאות מעשיהם. שמותר לכל אחד לצרוך הרואין ולקפוץ מהגג. החוק צריך להתערב רק בעניינים שבין איש לרעהו באופן ישיר (פרט ליוצאי דופן חריגים מאד, כמו הגבלה על החזקת פצצות אטום בידי אנשים פרטיים, אם ניקח דוגמא קיצונית).

דעתי האישית היא שהסרת המגבלה על שימוש בהרואין תהפוך חלק מהמשתמשים הסמויים למשתמשים גלויים, ויהיה להם קל יותר לחפש עזרה. לא לכולם, משום שהתוית החברתית תישאר. הירידה בצריכה לא תבוא מייד, והיא כנראה תדמה למה שקורה לסיגריות, הנעשות פחות אופנתיות, אם כי חוקיות למהדרין. התהליך יארך זמן. עם זאת - אל תסיק מסקנות לא נכונות מדברי. לדעתי - הדברים אינם קשורים זה לזה. גם אם הסרת המגבלה תביא לעליה בצריכת הסמים, אין זה מוצדק להשאיר את המגבלה. האדם צריך להיות חופשי לבחור את דרכו.

הפרסומת והלגיטימציה הן למעשה פנים שונות של אותו נושא. לפרסומת אסור להיות שקרית. אסור לה לטעון שהויטמינים נכנסים לשיער ומזינים אותו עד לשפיץ. אסור לה להסית ילדים כנגד הוריהם בטענה המגוחכת שסגירת המים בזמן צחצוח השיניים היא בעלת משמעות למשק המים הלאומי. אסור לה לטעון שסיגריות הן דבר בריא, מאריכות את חייך, או שטויות אחרות. במגבלות אלה מותר לפרסם הרואין, סיגריות, סאונה, או את אהוד ברק, כולם דברים מזיקים לבריאות.

כאשר נקפיד על אמת בפרסום, יתרגל הציבור להאמין שסיגריות והרואין מזיקים לבריאות, משום שכך אומרת הממשלה. התנאי לכך הוא, כמובן, הקפדה בלתי מתפשרת על אמירת האמת על ידי הממשלה במשך שנים (כן, אני מדבר על הממשלה שלנו).
בלי שום קשר 14715
הילד בפרסומת של המים מעצבן רק אותי?

אם הילד שלי היה מתנהג ככה, יש לי הרגשה שהייתי עובר על דיבר מסוים בתנ"ך (לא תרצח).
בלי שום קשר 14716
לי מזכירה פרסומת המים עצת חיסכון שהופיע בזמנו ב"זו ארץ זו": לכבות את האור בזמן המצמוץ.
אני לא בעד 14722
טוב, אם אתה מרשה לכל המבוגרים האחראים לצרוך הרואין, אפשר לפחות לקבוע שהם לא זכאים לביטוח בריאות ממלכתי (אנחנו יודעים שאף חברת ביטוח פרטית לא תבטח אותם) ולכל מיני תשלומים מהביטוח הלאומי? נכון, התמכרות היא מחלה, ואני אינני מציע, למשל, לא לבטח חולי כליות הנזקקים לדיאליזה, ואין צורך לגרור אותי במדרון הדמגוגי החלקלק הזה, אבל - כשמדובר במבוגרים הכל-כך אחראים שלך, מדובר אחרי הכל ב-self-inflicted התמכרות, בבחירה חופשית ושקולה לנוכח המציאות שבה - כך אני מציע - זכויותיהם הסוציאליות נשללות למשך שנה מהשימוש האחרון בסם.

במחשבה שנייה, אולי אתה בכלל נגד ביטוח לאומי ממלכתי וביטוח בריאות ממלכתי באשר הם...
אני לא בעד 14728
אני לא בטוח שההרואין מזיק לבריאות כמו אורח החיים של המתמכרים אליו, כאשר אורח החיים הזה הוא תוצאה של אי החוקיות והמחיר הגבוה של הסם.

ואם כבר למה לא למנוע זכות ביטוח רפואי ממלכתי גם מחובבי שוקולד ובשר אדום, אנשים שלא עוסקים בספורט וכיוצאים באילו.
אני לא בעד 14735
א. יובל רבינוביץ' ציטט נתון של משך חיים חציוני של 50 שנה, ואלה שעוברים את גיל זה - פשוט נגמלים לפניו.
ב. אמרתי כבר שלא אחליק במדרון הזה.
אני לא בעד 14738
השאלה היא האם ההרואין גורם למוות באופן ישיר או שמה שהורג נרקומנים הוא מינון גבוה של רעל עכברים (או טלק) בחומר שנמכר ללא פיקוח, תת תזונה וחוסר טיפול רפואי, שימוש במזרקים מזוהמים, דיכאון שנגרם בין היתר מנידוי חברתי.
אם יתאפשר לנרקומנים לקנות חומר במחיר ריאלי, תחת פיקוח של משרד הבריאות, עד כמה הנתונים הללו ישתנו?
אני לא בעד 14743
אני לא יודע לענות על שאלותיך, ואינני יודע היכן אפשר להשיג נתונים אמינים לגבי גורמי התמותה דהיום (למשל: האם מוות ממנת-יתר הוא נפוץ. האם גם תופעה זו נובעת מחוסר-פיקוח?). קשה גם לקבוע מה הוא "תוצאה ישירה" של שימוש בהרואין ומה לא (למשל: תת-תזונה והיעדר טיפול רפואי). מה שכן - תמיד אפשר לנסות. (שנאמר "אתה מוכן להשתתף בניסוי? מוכן להשתתף בניסיו? מוכן להשתתף בניסוי?").

ככל שהדברים תלויים בי, הייתי מעדיף לראות את המגבלות על צריכת טבק ממשיכות להתרחב באופן הדרגתי, ואת ההסברה בנוגע לחומרים ממכרים אחרים (אלכוהול, למשל. כאן, אם אתה מתעניין, אני עושה את האבחנה בין אלה לבין מזון עתיר שומן או היעדר פעילות גופנית) מתרחבת באופן שיביא לכך שמספר המכורים להם יהיה זעיר.
מינון יתר וחופש הקניה 14780
מקובל כיום בחוגי הרפואה שרוב המקרים של מנת יתר שגויה של הרואין מתרחשים כאשר הנפגע צורך הרואין נקי יותר מזה שציפה לו, למשל - כאשר הוא מחליף ספק, שנותן לו הרואין נקי יותר (מבצע היכרות).

אם הכל היה חופשי לקניה, יש להניח שלפחות עניין המחטים המשותפות הגורמות להדבקה באיידס ובצהבת זיהומית, היה נפתר. מדובר ברווח נקי לחברה שבה המטפלים ובני המשפחות של מכורים נמצאים גם הם בסכנת הידבקות.
אני לא בעד 14725
זכותו של כל אדם להרוס את חייו כאוות נפשו, אבל בסוף אנחנו, משלמי המיסים, נאלצים לממן לו את כל הטיפולים הנובעים מההרס העצמי הזה. השאלה היא האם המדינה רשאית להתנער ממי שבוחר להזיק לעצמו - האם היא יכולה לסרב לתת לו טיפול במסגרת ביטוח הבריאות הלאומי?
אני לא בעד 14729
שאלת המשך: האם יש למנוע טיפול החייאה מאדם שניסה להתאבד ולא הצליח? אחרי הכל, אם הפרזיט הנ"ל לא היה בוחר להתאבד כל הכסף היה נחסך.
אני לא בעד 14745
לא הלך לך. אני אישית טוען שהזכות לחיים כוללת את הזכות לוותר על החיים. אדם שניסה להתאבד, אין צורך להחיות. אם שניסה להתאבד ונניח שבר רגל במקום, יש לטפל בו, ולדרוש ממנו תשלום על הטיפול לאחר מכן (ואז הוא באמת יתאבד :)
אני לא בעד 14732
לא. כל אחד זכאי לקבל את תמיכת הביטוח הלאומי. גם אם התרושש כתוצאה מהימורים, גם אם ניסה להתאבד, גם אם נהג באופן לא זהיר וגם אם הרס לעצמו את החיים בעזרת סיגריות, הרואין או כל דרך אחרת.

התמיכה היא לאדם כחלק מהחברה שבה לא ''אדם לאדם זאב''. החברה כולה מרויחה מההומניטריות, גם אם נתמך זה או אחר ''אשם'' במצבו. האשמה היא סוגיה שאינה קשורה לעסק כלל.
אני לא בעד 14737
חבל (לי) שלא ענית על השאלה שלי, שנוסחה באופן דומה לשאלתו של דובי, אבל עימתה אותך עם גישת האחריות האישית שלך. בכל אופן, אקבל את תשובתך לדובי כתשובה למה שאני שאלתי (אלא אם אתה רוצה לתקן!) ואשאל מדוע כל חברת ביטוח פרטית רשאית להתנות את הביטוח ב- (או למזער - לקבוע את הפרמיה בהתאם ל-) אורח החיים של המבוטח לפי ראות עיניהם של בעלי החברה, ואילו הביטוח הממלכתי, שכל משלמי המסים הם בעלי מניות בו, לא רשאי לעשות כן. השאלה היא לא שאלת "אשמה" אלא שאלת "אחריות", כפי שאתה עצמך אמרת. אם ניתן לאכוף את ה"אינטרס של החברה" גם במקרים שהוא מתנגש באינטרס של פרט זה או אחר (כמו למשל כשהפרט נדרש לשלם מסים), מדוע אסור לאכוף את האינטרס של החברה שפרטים ינהלו אורח חיים בריא יותר?
אני לא בעד 14742
כל הרעיון מאחורי הביטוחים הממלכתיים (בטוח לאומי וביטוח הבריאות הממלכתי) הוא שלא סומכים על האזרח שידאג לעצמו (לביטוח בריאות פרטי או לתוכנית חסכון לימים קשים, בטוח תאונות עבודה וכו') ומחייבים אותו לבטח את עצמו. זה נועד כדי למנוע מצב שאדם ימות בגלל שלא היה לו כסף לטיפול רפואי או יגיע לחוסר כל בגלל אבטלה ויתדרדר לפשע.
אם הממשלה לא סומכת עלי שאפנה לחברת ביטוח פרטית כדי להסדיר בטוח בריאות למה שהיא תסמוך עלי שאני אדאג לחיות אורך חיים בריא?
מה הטעם בבטוח בריאות ממלכתי אם הוא לא מקיף את כל האוכלוסייה ללא יוצא מן הכלל?
אני לא בעד 14748
דורון! קלעת בדיוק לנקודה שאני מנסה (ללא הועיל, בין היתר בגלל שאתה ממהר להגיב לשאלות שאני מפנה *ליובל*) לעמת את יובל איתה: הגישה שלו רואה באזרחים אנשים מבוגרים שצריכים לקבל, ולקחת, אחריות על מעשיהם. הגישה העומדת מאחורי הביטוחים הממלכתיים היא הפוכה, כפי שהיטבת להבחין. ד"ר רבינוביץ' פוסח על 2 הסעיפים באופן מעורר תמיהה. אני עדיין מצפה שיסביר את עצמו. הוא כנראה שולח אותך לענות לי כדי שהוא עצמו יוכל להתחמק מתשובה. >חיוך<
אני לא בעד 14779
מיץ, אנא סלח לי. עניתי לתגובה האחרונה מבין השתיים, והעובדה היא שראית אותה. יומיים לא הייתי מחובר, כפי שניתן היה לראות מהתגובות המצטברות. ולענייננו:

יש הבדל מהותי בין ביטוח פרטי לבין ביטוח ציבורי. מטרת הביטוח הפרטי היא רווח כספי. בתמורה - הוא מציע למבוטח רשת בטחון. מחיר השירות הזה נקבע על פי המכפלה של הסיכון להזדקק לרשת הבטחון במספר המשתמשים.

מטרת הביטוח הציבורי היא מניעת מצב שבו מגיע מבוטח כלשהו למצב שבו הוא מהווה נטל בלתי נסבל על המערכת, אם בשל פנייתו לפשע (משום שזוהי, אולי, הדרך הקלה ביותר להשגת כסף שלו הוא זקוק) ואם בשל הזנחה עצמית שלו ומוות או נכות ממחלה בלתי מטופלת.

הסיבה שבעטיה אסור לאכוף על פרטים לנהל אורח חיים בריא היא שאיננו יכולים להבין את כל ההשלכות של כל דבר. אולי כדאי לאסור על טעם קלוקל, למשל. הוא נראה רע ומייצר ערסים. ואם ניקח דוגמא קצת פחות אבסורדית: האם אנו באמת יכולים להיות בטוחים שיצירות מוסיקליות שנוצרו תחת השפעת סמים היו נוצרות באותה צורה גם בלעדיהן? יתכן שהיינו מפסידים משהו מכך שארבעת המופלאים היו מגבילים את עצמם לאכילת נבטים ולחם מחיטה מלאה.
אני לא בעד 14782
הבהרה: בפעם האחרונה שכתבתי "אכיפה", לא התכוונתי לאכיפה פלילית, אלא לרעיון שלי של השעיית הביטוח הלאומי.

"הבדל מהותי"? נגיד... אז נאמר שמטרת הביטוח הציבורי איננה רווח כספי אלא רווח "חברתי". מדוע אסור לבעלי המניות של הביטוח הציבורי לנסות לקדם את המטרה החברתית "מעט מכורים להרואין ככל האפשר" באמצעות המדיניות "איננו מבטחים מי שהשתמש בשנה האחרונה בהרואין"?
אני לא בעד 14785
משום ש:

א. היעדר הביטוח לא יקטין את ההתמכרות, אלא יבטיח שהמכורים יישארו ברמת העליבות הנוראה שלהם.

ב. הכל יפסידו מכך - המכורים והחברה.

פורמלית, רווח כלכלי ורווח חברתי אינם מקבילים זה לזה. רווח הוא תשלום עבור סיכון. חברת הביטוח מסתכנת בהערכה לא נכונה שתביא להפסדים כספיים. "רווח חברתי", כפי שקראת לו, דומה לרווח הכספי רק בשמו, לא במהותו.
אני לא בעד 14791
א. אם במבוגרים אחראים עסקינן, כפי שאתה טוען - אזי הוא בוודאי יקטין את מספרים של המחליטים להתמכר (כשם שהעובדה שמעשה כלשהו הוא פלילי מקטינה את המוטיבציה לבצעו).

ב. לכן לא רלוונטי

אוקיי. הנקודה שלי היתה שבעלי המניות צריכים להיות חופשיים לקבוע איך העסק שלהם מתנהל.
אני לא בעד 14809
אם תיתן לבעלי המניות (כלומר המבוטחים) בבטוח הציבורי את הזכות להחליט מי יבוטח ומי לא, רוב בעלי ההכנסה הגבוה יעדיפו שלא לבטח את עצמם במסגרת הביטוח הלאומי אלא במסגרות פרטיות (הרי בבטוח הלאומי ויותר מזה בבטוח הבריאות הממלכתי הם מסבסדים את בעלי ההכנסה הנמוכה).
אני לא בעד 14843
מה שאמרת לגבי רוב בעלי ההכנסה הגבוהה אולי נכון, אבל הם מיעוט בקרב בעלי-המניות. וגם הם, בחלקם, סבורים שיש אינטרס חברתי בביטוחם של העניים מהם.
ואגב, בעלי- המניות אינם רק המבוטחים, אלא כל האזרחים.
אני לא בעד 14846
ביטוח ממלכתי אמור לכלול את כל האזרחים משמע בעלי המניות הם כל המבוטחים שהם כל האזרחים.
מה שאמרתי בקשר לבעלי ההכנסה הגבוהה הוא סיבה לשלול את זכותו של מבוטח בביטוח הממלכתי לקבוע מי יהיה מבוטח ומי לא (כתגובה לרעיון לשלול את זכויות הביטוח של נרקומנים).
אני לא בעד 14848
אינך יכול לנהל את הדיון בשאלה "האם הביטוח הממלכתי צריך לא לכלול צרכני הרואין פעילים" תחת האקסיומה שלך "ביטוח ממלכתי אמור לכלול את כל האזרחים". ואגב, בישראל - גם מי שאינם אזרחים זכאים לזכויות סוציאליות מסויימות. זו החלטה שמקבלים בעלי המניות של הביטוח הלאומי - האזרחים.

מה שאמרת בקשר לבעלי ההכנסה הגבוהה הוא שהם לא מעוניינים שהעניים יהיו מבוטחים. אחרי שהנחת הנחה זו (על מה היא מבוססת? האם אתה חושב שאם יובל רבינוביץ' יהיה פתאום הרבה הרבה יותר עשיר ממה שהוא עכשיו, הוא יתנגד לביטוח לאומי לעניים?) השתמשת בה כסיבה לשלול מבעלי-מניות את זכותם להשפיע על הניהול. ומדוע?! כי אתה אינך מסכים אם אופן הניהול שהם (לדעתך) מציעים. ראשית, אחזור וארגיע אותך: העשירים הם מיעוט בקרב בעלי-המניות. שנית, מההגיון שלך אפשר לגזור אמירה כמו "אם זה היה תלוי ביהודים הדתיים, היתה נאסרת נסיעה ברכב פרטי בשבת. זו סיבה לשלול את זכותו של אזרח במדינה להשפיע על החקיקה". האמנם כך?
אני לא בעד 14853
המטרה של ביטוח ממלכתי היא למנוע מצב שבו אדם יהפוך לנטל על הציבור בגלל חוסר אמצעים, בלי קשר למידת האחריות שלו למצב שלו.
אם הביטוח הזה לא יהיה תקף לכל האוכלוסייה, יהיו בחברה אנשים שימותו בגלל מחסור בכסף או יאלצו לגנוב כדי לשרוד כלומר הביטוח הזה לא ימלא את המטרה שלשמה הוא נוצר.
ההצדקה של המדינה לדרוש ממני לבטח את עצמי ולא לאפשר לי לבחור את תנאי הביטוח וחברת הביטוח, להתמקח על מחירו או להחליט שלא להיות מבוטח כלל מבוססת על כך שבנוסף על ביטוח אני מקבל גם את הזכות לחיות בחברה שבה אין אנשים רעבים (או לפחות לא אמורים להיות אנשים רעבים, אם יש (ויש) זה בגלל כשלים של המערכת ולא תוצאה מכוונת של ההתנהגות שלה) ואין אנשים שמתים מחוסר טיפול רפואי בגלל עוני (שוב, לא בגלל מדיניות מכוונת).

דרך אגב בערך 50% מבעלי ההכנסה משלמים ביטוח לאומי על שכר גבוה מהשכר הממוצע במשק, והשאר על שכר נמוך מהשכר הממוצע במשק.
ממוצע, לא חציון 14855
אני חושב שהפסקה האחרונה שלך שגויה. האם יש לך ביסוס מספרי לעניין?

לדעתי, רוב האזרחים משלמים ביטוח לאומי על שכר נמוך מהממוצע, ומיעוטם - על שכר גבוה מהממוצע. זאת משום שממוצע *אינו* חציון, כלומר: לא בהכרח חצי (בערך) נמצאים מעליו וחצי (בערך) מתחתיו.

למשל, נניח כי בחברה אחת יש מנכ"ל ועשרה עובדים. המנכ"ל משתכר רבבת שקלים חדשים בחודש, וכל עובד - אלף ש"ח בלבד.

השכר הממוצע הוא 1818 ש"ח בערך; 10 אנשים נמצאים מתחתיו, ואחד מעליו.

המצב במשק הישראלי, בו יש הפרש משמעותי בין העשירים לעניים, דומה למצב בחברה זו: למיטב הבנתי ישנו מיעוט עם שכר שמושך את הממוצע משמעותית כלפי מעלה.
ממוצע, לא חציון 14868
ההתפלגות שאנחנו מנסים להבין היא התפלגות תשלומי ביטוח לאומי וביטוח בריאות ולא התפלגות השכר. לגבי השכר אני בהחלט מסכים שההתפלגות רחוקה מנורמאלית אבל עד כמה שידוע לי שיעורי הגביה של הביטוח הלאומי בנויים כך שההתפלגות תהיה קרובה לנורמאלית כך שכמחצית מהאנשים ישלמו יותר מהממוצע וכמחצית פחות.
אחד החישובים למשל הוא התייחסות לחלק מהשכר עד תיקרה מסוימת בלבד לצורך קביעת סכום התשלום זה מונע בדיוק את הבעיה שהעלית שמיעוט בעל שכר גבוה מאוד ימשוך את הממוצע כלפי מעלה בצורה קיצונית ( בדוגמה הקיצונית שהבאת, המנכל יחשב כמי שמרוויח שכר של 3000 שח בלבד לצורך תשלומי הביטוח הלאומי, וכך השכר הממוצע לצורך חישוב דמי הביטוח יהיה קצת יותר מהשכר שהרוב מרוויח ולא כמעט כפול ממנו כמו בחישוב שלך.
אני לא בעד 14863
דורון, את המטרות של הביטוח הממלכתי יקבעו בעלי המניות שלו. אם, לדעתם, הפחתת מספר המשתמשים החדשים בהרואין היא מטרה נאותה, ואם ניתן לקדם אותה ע''י מניעת הטבות סוציאליות ממשתמשים פעילים (ממש כשם שאת המטרה ''צמצום מקרי השוחד בשירות הציבורי'' מקדמים ע''י הגדרת השוחד כעבירה פלילית ואכיפת החוק), הרי שהם רשאים לעשות זאת. אם הם חושבים שלשלם פרוטקשן לאנשים כדי שיואילו לא לפשוע היא דרך פעולה נאותה, הם רשאים לעשות גם את זה. אני מתקשה להאמין שאם פלוני יידע שהדרך היחידה העומדת בפניו לממן את תכניתו להיהפך לנרקומן היא לפנות לפשע (מה שבמוקדם או במאוחר יסבך אותו עם המערכת הפלילית) זה לא יפחית את המוטיבציה שלו לפנות לדרך זו.

ובאמת לא נשמע לי הגיוני שההכנסה הממוצעת קרובה להכנסה החציונית בקרב מבוטחי הביטוח הלאומי. גם אם כן - עדיין רובם אינם ''עשירים'', וכבר פיקפקתי בכך שאפילו ה''עשירים'' לא רואים את היתרון שבביטוח לאומי גם לעניים. אם נניח הנחה לא בלתי-מציאותית לפיה ל''עשירים'' יש איזשהו ייצוג והשפעה בכנסת, אולי אפילו יותר מחלקם היחסי באוכלוסיה, ונבחין שלמרות זאת אין אף ח''כ המעוניין לבטל את הביטוח הלאומי או לשלול אותו מהעניים דווקא, נסיק שהצדק איתי (עד כדי קבוע בילינסקיאני).
אני לא בעד 14870
הורדת כמות הנרקומנים היא בהחלט מטרה ראויה של הרשות למלחמה בסמים, מערכת החינוך, משרד העבודה והרווחה, המשטרה ועוד כמה גורמים אבל היא לא מטרה של הביטוח הלאומי. לכן שימוש בסמים נחשב עבירה פלילית, ישנן תוכניות לחינוך נגד סמים ומשדרים בטלוויזיה פרסומות מפחידות (רוצה להשתתף בניסוי?) שלילת זכויות סוציאליות אינה מוסרית (אדם ששילם כל חייו לביטוח הלאומי ואולי אפילו ממשיך לשלם יפסיד הזכויות הסוציאליות דווקא בשלב שהוא זקוק להן ביותר), בעייתית מבחינה טכנית (בדיקות דם כתנאי לקבלת דמי אבטלה זה די משפיל את המובטלים שגם ככה לא נמצאים במצב הכי נעים), לא תמלא את המטרה החינוכית (אנשים לא לוקחים סמים כשהם חושבים על העתיד הכלכלי שלהם ובאופן כללי נרקומנים הם לא האנשים הכי אחראיים) ותפגע במטרות האחרות של הביטוח הלאומי (שמירת על סדר חברתי ע"י מניעת התדרדרות אנשים לעוני מחפיר, ומניעה ממני את המצב הלא רצוי שבו יש בסביבתי אנשים רעבים ללחם).
מטרתו המוצהרת וההגיונית של הביטוח הממלכתי היא לדאוג לביטחון כלכלי כללי, לא לחנך את האזרחים (ואם כן אז למה לעצור בסמים קשים, גם מעשנים, אכלנים כפייתיים, נהגים לא זהירים ואנשים שמנבלים את פיהם בפרהסיה יאבדו את זכויותיהם הסוציאליות אבל זו כבר דמגוגיה זולה).
אני לא בעד 14961
הורדת כמות הנרקומנים, נגיד, היא *מטרה חברתית*. כל שנותר לעשות הוא לנקוט אמצעים כשרים לקידום המטרה הזו. יובל רבינוביץ' טוען שהמערכת הפלילית אינה אמצעי כשר, היות שמטעמים עקרוניים הוא מתנגד למגבלות כאלה ואחרות על חופש הפרט. אני טוען, באופן בלתי-תלוי, שהתניית תשלומים מסויימים מהמדינה בכך שהמוטב איננו צורך הרואין היא אמצעי כשר. אתה מחייב הגדרה אקסיומתית-צרה של "מערכות" (שהן בסה"כ אמצעים) ושל "מטרות". אני טוען שזה מטופש אם בארגון (החברה, המאוגדת באמצעות המדינה) יש תת-ארגונים הפועלים להשגת מטרות סותרות, או מחבלים במטרות הארגון אליו הם משתייכים. אם אתה מאד מתקשה עם ההצעות שלי הנוגעות ל"ביטוח לאומי", אני מציע לבטל את הביטוח הלאומי, לכונן אותו מחדש תחת השם "הביטוח שחייבים לשלם, גם העשירים, כי רק כך הוא יכול לתמוך במי שידם אינה משגת ובכך למנוע את הפיכתם לנטל על החברה", ולהוסיף לחוקתו את ההתנייה בדבר צרכנים פעילים של הרואין. במחשבה שנייה, חבל לשנות את השם.

הטענה שלך "שלילה של זכויות סוציאליות אינה מוסרית" היא סתומה בעיניי. אעיר רק שבמדינת ישראל, למשל, ישנם תשלומי בטל"א מסויימים שאסירים אינם זכאים להם. אגב, לא דיברתי בשום מקום על בדיקות דם (אתה יודע כמה זה יעלה?!), ולא דיברתי על מטרות חינוכיות (רגע, זהו תפקידה של "מערכת החינוך", לא?!). אני מסכים איתך שכיום אדם אחראי לא ישתמש בהרואין. אני סבור שבמצב שיובל מציע, בו שימוש בהרואין לא יהיה עבירה פלילית, יהיו אנשים אחראיים שישתמשו. אם, לעומת זאת, הם ידעו שהמדינה לא עתידה לממן את ההתמכרות - אז ממש כמו היום, בהיותם אנשים אחראים, הם לא ישתמשו בהרואין.

על המדרון החלקלק הדמגוגי שעולה כאן שוב ושוב כבר הגבתי, אבל אוסיף ואומר: הדברים תלויים בהסכמה חברתית רחבה. הסכמה זו היא-היא הסיבה לכך שיש התנהגויות של הפרט עם עצמו הנאסרות כיום בחוק הפלילי. לאור ההתנגשות עם עקרונות של חירות הפרט, עליה הצביע יובל, אני מציע יישום אלטרנטיבי-וחופשי-מבעייתיות-זאת של ההסכמה החברתית הרחבה. כאשר תהינה הסכמות חברתיות רחבות דומות בנושאים כמו טבק, קפאין, אלכוהול, נהיגה לא זהירה (אני מקווה ששלילת רשיון איננה בלתי-מוסרית כמו שלילת ביטוח סוציאלי, גם כאשר הרשיון הכרחי לפרנסתו של הנהג) - הקידום של ההסכמות הללו באמצעות תמריצים חיוביים ושליליים נראה לי הגון ורצוי.
אני לא בעד 15090
השאלה היא האם פגיעה בזכויות הביטוח הלאומי היא אמצעי כשר והאם היא אמצעי יעיל.
העליתי כמה בעיות שמעמידות את היעילות בסימן שאלה (אחריות אצל נרקומנים ובעיות מימוש כמו עניין ההוכחה).
בעניין הכשרות, העליתי מספר נקודות:
1. המדינה מחייבת אדם לעשות ביטוח בתנאים מגבילים, יתכנו אבסורדים כמו אדם שמחויב לשלם ביטוח לאומי אך בכל מקרה לא יהיה זכאי להטבות שהביטוח מציע (נרקומן שגם עובד).
2. התערבות של חברת הביטוח בשימוש שהמבוטח עושה בכספים זה לא דבר כשר. כמו שלחברת ביטוח הרכב אין זכות לומר לי מה לעשות עם הפיצויים שאני מקבל ממנה כך גם לחברת הביטוח הלאומי אין זכות לומר לי מה לעשות עם דמי האבטלה שאני מקבל.
3. חברת ביטוח אינה מוסד חינוכי, מלחמה בסמים אינו אחד מהתפקידים המוגדרים שלה, מנעת מצב של נרקומנים שמתגלגלים ברחובות, שודדים קשישים ומתים מרעב זו כן מרה שלה, ושלילת הכנסה מהאנשים הללו תפגע במטרה הזו יותר מאשר תקדם אותה (אם כבר, הייתי מציע שהביטוח הלאומי יממן תוכניות גמילה לנרקומנים).
4. בקשר למידת האחריות, כפי שכבר טענתי, ביטוח לאומי וביטוח בריאות יוצאים מהנקודה שאנחנו לא אנשים אחראיים. לו הייתי אדם אחראי, הייתי שומר מידי חודש סכום כסף למצב של אבטלה או מחלה ודואג לבטח את עצמי בביטוח פרטי, מכיוון שאני לא אחראי, אני עשוי להחליט לבזבז את כל חסכונותיי ולשכוח לפנות לחברת הביטוח כדי לבטח את עצמי, ולכן הממשלה מחייבת אותי להתבטח בלי לבקש את הסכמתי, זה בעייתי לדרוש ממני לגלות אחריות אישית כתנאי למימוש ביטוח שחייבו אותי לעשות כי אני לא אחראי.

בקשר לנקודות הנוספות שהעלית:
1. אני לא יודע לגבי תשלומי הביטוח שאסירים לא זכאים להם אודה לך אם תפרט בנושא.
2. בעניין שלילת רשיון נהיגה: כשאתה מקבל רשיון נהיגה אתה מתחייב לשמור על חוקי התנועה אם אתה לא מוכן לשמור עליהם אתה יכול *לבחור* שלא לנהוג, אתה לא יכול לבחור שלא לשלם לביטוח הלאומי.
3. אתה מציע להפוך את הביטוח הלאומי לסתם עוד מס פרוגרסיבי כמו מס הכנסה, אני לא בטוח שזה יעבור כל כך בקלות, הרעיון של ביטוח לאומי, כמו כל ביטוח הוא שאתה משלם ביחס לערך המוצר שאתה מבטח (משכורת).
4. במידה שהרואין יהיה סם חוקי, לא צריכות להיות מגבלות על צריכתו ששונות באופיין מהמגבלות על שתית אלכוהול או עישון. אם הממשלה תחליט להתיר שימוש בסם אין לה זכות להטיל סנקציות כלכליות על מי שבוחר להשתמש בו.
אני לא בעד 15486
אני מתנצל על העיכוב בתגובה (במיוחד לאור העובדה כי לא טיפלתי בפונים לפי התור), שנגרם בין היתר בגלל רצוני לברר כמה דברים עם עצמי ועם חוקת הביטוח הלאומי. אני מגיב אחד-לאחד:

בקשר לכשרות האמצעים:

1. כפי שכבר אמרת - דמי-הביטוח הם התשלום שהנרקומן-שגם-עובד מהדוגמא שלך משלם בתמורה לחיים בחברה שבה רמת הפשיעה נמוכה (וכך לא ישדדו אותו בדרך מהעבודה הביתה).

2. לא הצעתי התערבות. אינני בקי בפוליסות ביטוח לרכב, אבל אתה רוצה להגיד לי שאם תבעת את חברת הביטוח על פנס שנשבר, ושמאי חברת הביטוח (או מוסך שעובד איתה) העריך את הנזק, יש דרך שתוכל לקבל מהביטוח את הכסף מבלי להציג קבלה על תיקון הנזק, כולל המחיר? אתה רוצה להגיד לי שאם חולה סרטן מוותר על כימותרפיה (אנשים עושים את זה, מכל מיני סיבות), הוא יכול לקבל לידיו את שווה-ערך הטיפול במרשרשים?

3. התמכרות לסמים היא מחלה, ורצוי שסל הבריאות הממלכתי יכלול את הטיפול במחלה זו. לשיטתך, אני מבין, נרקומן יכול לתבוע דמי-ביטוח עבור טיפול גמילה, לקבל את הכסף לידיו ולהשקיעו בשיפוץ הסלון או בקניית סמים, נכון?

4. זהו, בעצם, לב העניין. הבה נניח שהמתאם בין מחלות כבד קשות לבין רמת-הכנסה הוא זניח (ואם הוא לא - נמצא צרה בריאותית אחרת שלגביה זה כך). זה אומר שחברת ביטוח פרטית היתה דורשת פרמייה זהה מעני ומעשיר שהיו מעוניינים בביטוח-השתלת-כבד. העשיר היה מבטח את עצמו בשמחה. העני - לא משנה כמה הוא "אדם אחראי" - לא היה יכול להרשות לעצמו לבטח את עצמו. עכשיו אנחנו מגיעים לסוג אחר של אחריות, להבדיל מאחריות אישית: אחריות חברתית. כאן המחוקק יוצא מהנחה שלא כולם אחראים-חברתית, ולכן הוא מחייב גם את העשיר וגם את העני לשלם פרמיות שונות לביטוח הלאומי, כדי ששניהם יהיו מבוטחים. רוצה לומר: חייבו אותך לעשות את הביטוח כי אתה (אולי, במיוחד אם אתה עשיר) לא אחראי-חברתית. זה לא אומר שאתה פטור מאחריות אישית - אם כי זה כבר עניינך האישי. והרי דוגמא מופלאה הם דמי-אבטלה. אתה יכול להיות בלתי-אחראי, ולסרב לעבודה מתאימה שהוצעה לך. אבל מה? בכך תפסיד את זכאותך לדמי-אבטלה למשך 90 יום. ההגיון החברתי העומד מאחורי זה הוא פשוט (ואפילו לא אחזור עליו), ודומה להפליא להגיון החברתי העומד מאחורי התניית תשלומי-ביטוח באי-שימוש בהרואין (שהרי בהחלטתך להשתמש בהרואין, אתה מצמצם קשות את סיכוייך בשוק העבודה).

בקשר לנקודות הנוספות:

1. ביטח תאונות, כמדומני. באמת שזו דוגמא פחות מעניינת מהדוגמא של ביטוח אבטלה (איך לא חשבתי עליה קודם!)

2. הו, לא. האיסור לנהוג בלי רשיון הוא אחד מחוקי התנועה. אם חצית צומת באור אדום וגם אין לך רשיון נהיגה - תואשם בשתי העבירות: נהיגה ללא רשיון וחצייה באדום. כלומר - הציות לחוקי התנועה איננו עניין של בחירה יותר מאשר הציות לחוק המחייב אותך לשלם דמי ביטוח לאומי.

3. ממש לא. אני מציע שינוי בתנאי הפוליסה. אין משהו קדוש או מיוחד בתנאים הנוכחיים.

4. שים לב שלא הצעתי מיסוי רצחני על הרואין, או קנסות על שימוש בו. הממשלה מתירה לך להחזיק ברשותך כלי רכב, אולם אם בחרת לעשות כן (ואינך נכה ברגליך או חולה מאד) - לא תהיה זכאי לביטוח הבטחת הכנסה. הממשלה מתירה לך לפתוח עסק חוקי בכל מקום בארץ, אולם אם בחרת לעשות זאת לא באזור-פיתוח - לא תהיה זכאי להטבות-מס מפליגות. ואני בטוח שיש עוד דוגמאות טובות לתמריצים חיוביים ושליליים שכאלה.
עסקים 15527
רק כדרך אגב לא בכל מקום בארץ.

נסה לפתוח בביתך תחנת דלק.
או נסה לפתוח עסק בנגב.

למעשה ברוב המקומות שלא הגדרו כמקומות שבהם היא מעוניינת שתיבנה תעסוקה\עסק היא לא תיתן לך.

בברכה רועי
אני לא בעד 15545
1. ביטוח לאומי הוא ביטוח הכנסה. זה לא תשלום עבור מניעת רעב של אנשים אחרים כפי שניסית לנסח מחדש את דברי (וגם לא למניעת הרעב שלך אם סדר העדיפויות שלך מעוות דיו כדי להעדיף צריכת סמים על קניית מזון).
2. לא, אבל אף אחד לא יחייב אותך לקנות רכב חליפי במקרה של אובדן ערך מלא או גניבה של הרכב. ביטוח לאומי מבטיח *הכנסה* ולא אוכל או שכר דירה, העיקרון הוא למנוע עוני משפיל ורעב תוך התערבות מינימאלית בחייו של המבוטח. כיצד ניתן לשיטתך למנוע מנרקמן את תשלומי הביטוח הלאומי ללא התערבות בחייו?
3. לשיטתי נרקומן לא יוכל לתבוע דמי ביטוח עבור טיפולי גמילה מהביטוח הלאומי בכלל. הביטוח הוא ביטוח הכנסה. ההצעה שלי הייתה שאם הביטוח הלאומי יחליט להתערב בעניין הסמים (ולדעתי זה לא תפקידו אלא כפי שהצעת עניין בריאותי או עניין של משרד העבודה והרווחה) הוא צריך לעשות את זה בצורה קונסטרוקטיבית ע"י סיוע בגמילה (לא ישיר) ולא בצורה דסטרוקטיבית ע"י איום בעונש.
4. ההבדל בין ביטוח השתלות כבד לביטוח הכנסה הוא שהשתלת כבד עולה אותו דבר לעני ולעשיר אבל דמי אבטלה שמקבל מי שהכנסתו המקורית גבוהה גבוהים יותר ולכן הוא נאלץ לשלם יותר עבור הביטוח (באותה מידה שביטוח מרצדס חדשה עולה יותר מביטוח סוברו ישנה ותשלומי הביטוח שתקבל במידה שהמכונית תיהרס יהיו מתאימים לערך המכונית). ביטוח הבריאות הוא ביטוי של האחריות החברתית שהזכרת. גם לביטוח הלאומי יש אספקטים חברתיים (קצבאות זקנה הן שוות לכולם בלי קשר למשכורת המקורית שלהם) וזו חריגה מהתפקיד הביטוחי שלו אבל בראש ובראשונה הוא ביטוח.
בעניין מניעת תשלומי אבטלה לאדם שאינו מוכן לקבל עבודה זה לא עניין חברתי אלא תנאי ביטוח סביר לחלוטין, אדם שבוחר שלא לעבוד לא זכאי לקבל דמי אבטלה כמו שאתה לא זכאי לביטוח הרכב אם הרסת את מכוניתך בכוונה (לצורך העניין אני מחשיב נרקומן כאדם שנהג שתוי ועשה תאונה ולא כאדם שהחליט להרוס את מכוניתו בכוונה). זה גם עניין מעשי, הביטוח הלאומי יפשוט את הרגל מהר מאוד אם ישלם קצבת אבטלה לכל מי שלא עובד, בצורה כזו לא משלמים לעקרי בית, אנשים שחיים על מהכנסות הון וכיוצאים באילו.

1. אסירים לא סובלים מעוני, כל הצרכים שלהם מסופקים ע"י המדינה ולכן המקרה הזה לא כל כך בעייתי, בעניין משפחות האסירים, מצב שבו המפרנס העיקרי של המשפחה נשלח למאסר הוא בעייתי ויתכן שזהו חור שבו ביטח הלאומי נכשל בביצוע מטרתו.
2. אני יכול לבחור לנהוג או לא לנהוג אני יכול להחליט לבטח את עצמי בביטוח מנהלים ו לא אני לא יכול לבחור שלא לבטח את עצמי בביטוח לאומי אני יכול שלא לשלם ואז אני עובר על החוק.
3. הכלליות של הביטוח היא עניין מהותי בו.
4. אתה לא יכול לגבות מסים על סמים מכיוון שמדובר בפעילות לא חוקית, המדינה הגדירה את השימוש בסמים כעבירה פלילית ומטילה לא מעט סנקציות על המשתמשים. בעניין הבטחת הכנסה (בניגוד לביטוח הכנסה), הבטחת הכנסה היא לא פונקציה ביטוחית אלא פונקציה חברתית.
אני לא בעד 14997
העובדה שמעשה הוא פלילי מקטינה את המוטיבציה לביצועו?
אתה מוכן לספר את זה לכל משתמשי הגראס שאתה מכיר?
אני לא בעד 15013
א. עם משתמשת-הגראס היחידה שאני מכיר אני מנוע מלדבר.
ב. השאלה צריכה להיות מופנה ללא-משתמשים, וצריכה להיות מנוסחת "מדוע אינכם משתמשים?".
ג. בחרת כדוגמא עבירה שהחוק הפלילי כמעט לא נאכף לגביה (פרט אולי למעצר ידוענים לטובת ידיעות בעמוד האחורי של הטבלואיד). אכן, בהיעדר אכיפה *מוטב* שהחוק לא יהיה קיים כלל.
ד. מוטיבציה קטנה יותר אינה ערובה לאי-ביצוע המעשה הפלילי, אולם היא עוזרת להטות את הכף.
אני לא בעד 15110
כפי שהעיר מר מיץ, את השאלה יש להפנות למי שאינם משתמשים. אלי, למשל.
אני לא משתמש בגראס משום שאינו חוקי.
כשאסע למדינה בה הגראס חוקי, אנסה.
שאלות נוספת 14730
האם על סמך אותם עקרונות אתה חושב שצריך להסיר את המגבלות על סחר בנשק (קונבנציונאלי) במידה והוא אמור לשמש לשימוש אישי (ז"א להתאבד)? והאם סחר בסמים (להבדיל משימוש והחזקה) הוא לא עניין בין אדם לרעהו?
שאלות נוספת 14733
לגבי נשק אישי, לא לגמרי גיבשתי דעה מוצקה, אך אני נוטה לתמוך בהתרת מכירתו לכל דיכפין. מצד אחד, השימוש בנשק הוא תמיד כדי לגרום נזק למישהו. מצד שני - כל מי שאינו שומר על החוק יכול להשיגו בנקל, כך שאם נגביל את מכירת הנשק, רק פושעים ישיגו אותו.

אינני יודע מה המצב כיום בארצות הברית, לדוגמא, אך ברוב ההיסטוריה שלה ניתן היה לקנות נשק ללא מגבלות מיוחדות, ורבים רואים שם גם כיום את הזכות להגנה עצמית בנשק כזכות יסוד שאין לפגוע בה.

סחר בסמים הוא סחר בין איש לרעהו. אם אתה מוכר למישהו הרואין מעורבב בחומרים אחרים ומציג אותו כהרואין נקי, עליך להיענש על כך. אם כדי להשיג את הסם הקונה משיג כסף בדרכים לא חוקיות, עליו להיענש, במיוחד אם השתמש באמצעים אלימים. זהו הכלל הנהוג לגבי אלכוהול, למשל, וזה עובד.
שאלות נוספת 14736
כאשר הנשק משמש ל"שימוש עצמי" (למטרות התאבדותיות) הוא לא גורם נזק לאף אחד מלבד האדם שהשתמש בו. וכאשר הוא משמש להגנה עצמית הוא אמנם גורם נזק ל"צד שלישי" כלשהו אבל לא מדובר בצד שלישי תמים...
הטיעון שהעלית מהצד השני הוא בעייתי כי מדובר ב"מדרון חלקלק" ז"א לפי אותו הגיון אין טעם לאסור על אנשים לגנוב כי מי שאינו שומר חוק יגנוב בקלות וכך ישיג יתרון כלכלי על שומר החוק.
עד כמה שזכור לי מדובר בתיקון השני לחוקה האמריקאית שדיבר על הזכות לשאת נשק. אבל היום גם בארה"ב (שנחשבת למדינה הקיצונית ביותר בהקשר הזה ממדינות המערב) צריך רישיון למכור נשק...
עד כמה שידוע לי (ותקן אותי עם אני טועה) בישראל השימוש באלכוהול לא יורד למרות שסכנותיו הבריאותיות ידועות לכל. אבל השאלה אותה רציתי לשאול היא האם סוחר הסמים (או האלכוהול/קפה/תה/שוקולד/טבק...), שיודע מה הוא מוכר, לא עושה מעשה לא מוסרי (כלפי הקונה)? והאם "אמת בפרסום" בסגנון מודעה קטנה שכתוב בה "משרד הבריאות קובע..." מספיקה כדי לעשות את הפגיעה למעשה מוסרי?
תינוקות שנישבו 14750
יש בעיה אחת (לפחות) עם הטיעון של "אחריות למעשים". מה לגבי תינוקות שנולדו להורים מכורים, שהם, למיטב ידיעתי (המוגבלת, יש להודות) מכורים גם הם, מלידה?

(אגב, האם הדבר נכון גם לגבי ניקוטין, והתינוקות "נגמלים" מניקוטין בשל שנים של חוסר זמינות ניקוטין?)
תינוקות שנישבו 14781
סתם הערה קטנונית: כמו בהרבה דברים - גם כאן יש חוסר שיויון מזעזע בין גברים ונשים. רק תינוקות לאימהות מכורות להרואין נולדים מכורים. האבות יכולים להזריק חופשי. מצד שני - כל עניין ההריון נראה קצת לא הוגן כלפי נשים.

אינני יודע באם תינוקות הנולדים למעשנות הם מכורים לניקוטין. אני מניח שיש על כך נתונים. לא אופתע אם יתברר שהם עצבניים יותר מתינוקות אחרים, דבר שאולי יכול לאפיין תופעות גמילה מניקוטין, אך כאמור - לא בדקתי זאת.

מה שכן ידוע הוא שתינוקות לאימהות מכורות לניקוטין הם קטנים יותר בזמן הלידה מהממוצע, נוטים לחלות יותר, והם גם נוטים יותר למוות עריסה פתאומי.

עם זאת - איננו נוטים להתייחס לנשים המעשנות סיגריות בזמן ההריון כאל פושעות פליליות, למרות שהנתונים הם חד משמעיים. לנשים אלה אין ברירה. הן מכורות לסיגריות, והן יודעות שהעישון מזיק לעובר. האלטרנטיבה שלהן היא להימנע מהבאת ילדים לעולם. הן בוחרות ללדת, ולמרות ששיעור התחלואה וקצב הגדילה של ילדים אלה מצביע על נזקים, רובם בכל זאת עוברים זאת בשלום.

אינני רואה הבדל מהותי בין ניקוטין והרואין מבחינה זו, פרט לכך שהרואין כולל, אוטומטית, גם סיגריות. כל המכורים והמכורות להרואין שהיכרתי מכורים גם לסיגריות.
תינוקות שנישבו 14827
A friend of mine was and still is a heavy smoker.
But for 9 month during pregnancy, she completly stopped smoking (and drinking alcoholic bevrages for that matter)

תינוקות שנישבו 14844
גם לי מוכרים מקרים כאלה. בחלקם אפילו אין חזרה להתמכרות לאחר הלידה.
תינוקות שנישבו 14859
האם זה מוכיח משהו לכאן או לכאן?

הרבה נרקומנים מצליחים להיגמל מהרואין.
הרבה מעשנים מצליחים להיגמל מסיגריות. רובם לא.
אני לא בעד 14974
בעוד שניקוטין וקופאין, למשל, הם אולי חומרים ממכרים ומזיקים לבריאות - ובכך השימוש בם הוא בהחלט עניין שבין אדם לעצמו, הרי שאלכוהול, "סמים קלים" ו"סמים קשים" הם חומרים שמשפיעים באופן משמעותי על ההכרה. האם ניתן לבוא בטענות לאדם שהיכה אדם אחר תחת השפעת אלכוהול? הרי זו עובדה שאלכוהול מחזק נטיות אלימות. אם במקרה זה התשובה פשוטה יחסית (כן!), מה תהיה התשובה על אדם שעשה זאת תחת שימוש בLSD? הוא יכול לטעון שהוא...חשב שהוא דוב, והיה משוכנע שהמוכא ניסה לגנוב לו את הרגל. גם אני הייתי נוקט באלימות לו הייתי דוב, ומישהו היה מנסה לגנוב איבר מגופי.
אני לא בעד 14982
אתחיל בהתנגדות שלי לעלילה הזדונית הזו לגבי דובים. אנחנו יצורים נעימים ולא אלימים בכלל. אלא אם מרגיזים אותנו (וכבר נאמר - אל תעיר דובים ישנים מרבצם). שנית, ניקוטין הוא ממש לא עניין של בין אדם לעצמו. הוא הורג גם אותי, כשאני צריך לשבת בבית קפה ולהחנק ממנו, שלא לדבר על הזוהמה שנדבקת לבגדים.
מעשנים יקרים - איך אתם יכולים להסתובב עם הריח הזה עליכם כל הזמן? גועל נפש.
אני לא בעד 14998
ולשיער, דובי, איך שכחת את השיער?
:-)
אני לא בעד 15004
זה הוא ששכח אותי, אבל לא נכנס לזה עכשיו, ותודה באמת שאת דורכת לי על היבלות. (:
מכות? 14993
ודאי שניתן לבוא בטענות לאדם שהיכה אדם אחר תחת השפעת אלכוהול. אנו אומרים מראש שאלכוהול מזיק ומגביר נטיות אלימות. מי שמשתמש באלכוהול צריך להיות מוכן לשלם את המחיר.

הדוגמא של ה-LSD היא, כנראה, מופרכת ביותר, אבל לא נהיה קטנוניים. יתכן שיש סם כלשהו בעולם שיגרום לאדם הזיות מהסוג שאתה מתאר.

מהיכן לקחת את הרעיון שקפאין מזיק לבריאות?
לא כל הסמים זהים - כדי שקפאין יזיק לבריאות צריך ליטול אותו בכמויות אדירות. גם אלכוהול יכול להיות מטופל ללא תופעות לוואי עד כמות מסויימת. הבעיה העיקרית היא שקל מאד לעבור את הכמות הזו.

סיגריות מזיקות בכל כמות שהיא, אבל לא הניקוטין. הניקוטין הוא החומר הממכר, אך לא מוכרים לי נזקים ממנו. סיגריה מכילה לפחות 4000 חומרים שונים (נדמה לי שהשם הכולל שלהם הוא ה"עיטרן" המסתורי). הנזקים מהם הם עצומים, אבל למה להיטפל לניקוטין?

הרואין הוא המעניין מכל. זהו למעשה - חיקוי רב עוצמה של אנדורפין - חומר טבעי לגמרי הנמצא במוחנו, כך שאם אתה בעד פתרונות טבעיים - זהו החומר עבורך.

למעשה - גם סיגריות מופקות מחומרים טבעיים בלבד, ללא טיפת כולסטרול. *מומלץ*...
מכות? 15084
בסיגריות יש המון תוספות מלאכותיות.
בתהליך הייצור טוחנים את עלי הטבק לבצק, מוסיפים לו חומרי טעם וריח שמנים שונים (יש הטוענים שגם ניקוטין סינתטי) ומייצרים מהבלילה הזו נייר. את הנייר הזה קורעים לקרעים קטנים ואותם מגלגלים בסיגריה.
גם הניקוטין רחוק מהצמח החביב שניתן היה למצוא פעם בטבע (אבל זה נכון כמעט לגבי כל צמח שאנחנו צורכים, מעגבניות ועד מריחואנה).
אני לא בעד 14787
ואני בקטע של להתיר לחלוטין שימוש חופשי בכל סוג של סם ולגרש מהארץ לצמיתות סוחרי סמים (מכל סוג). א-הוי, אני מקווה שאני לא פוגם בחופש העיסוק בדרך משונה כלשהי.
אני לא בעד 14788
לסינגפור, אם אפשר.
גירוש? 14797
אתה רוצה לגרש את כל בעלי חנויות המכולת המוכרים סיגריות?
רק את אלו שמוכרים נובלס. 14824
דווקא נובלס? 14875
דווקא נובלס? 14884
נובלס היא סיגריה גרועה, אבל עם אופי. זאת בניגוד לטיים, למשל, שהיא סתם סיגריה גרועה.
ניקוטין להמונים. 14923
אין לי שום דבר נגד נובלס, חוץ מהריח, העשן, הזפת ושאר מרעין בישין המגולגלים בה.

יובל שאל אותי שאלה מעט פרובוקטיבית והיא האם לגרש גם סוחרי סיגריות יחד עם אחיהם סוחרי הסמים (מכיוון שסיגריות לעיתים גרועות יותר) ולא היה לי כח להסביר את המובן מאליו והוא:
1. עונש הגירוש כשלעצמו יש בו כדי לגרום ל99.99 אחוז מהנ"ל להוריד את הסחורה מהמדפים.
2. אין לי לצערי לגיטימציה ציבורית לצעד כה רדיקלי, אך מתבקש. ועל כן בתור התחלה נתחיל מסוחרי הסמים.

לו זה היה תלוי בי, ורק בי, הייתי נוקט בגישה מדורגת בה:
א. מכפילים את מחירי הסיגריות מידי חודש, במשך חצי שנה.
ב. לאחר מכן אוסרים על מכירת סיגריות שאינם לייט במשך שלושה חודשים בכפוף לתנאים הנ"ל.
ג. לאחר מכן אוסרים מכירה של סיגריות בכלל, ומקציבים לכל מעשן שהצהיר על כך, שתי סיגריות ליום בתחנות החלוקה הממשלתיות. למשך שלושה חודשים.
ד. מפסיקים את החלוקה, ומכניסים את הסיגריות לרשימת הסמים האסורים השולחים את סוחריהם אחר כבוד לחו"ל.

מה לעשות שהתוכנית המפורטת הזו (אני מאמין שמי שישקיע בה עוד 2 דקות יגיע מן הסתם לתוצאות טובות יותר) איננה ברת ביצוע ועל כן נקטתי בתגובה הנ"ל.
קפאין להמונים 14954
ואיזה צעדים אתה מציע נגד סוחרי הקפאין, הנמצא בקפה שחור, קפה נמס, תה וקוקה קולה?
קפאין להמונים 14956
אני מניח שהשאלה הבאה שלך תהיה נוגעת למגבלות שאני מציע כנגד סוחרי כולסטרול באיטליזים.

הגבול הדק עובר בין המשקים שהזכרת (שאני לא שותה [למעט תה לעיתים רחוקות מאוד] ולא בגלל עניני בריאות זה פשוט לא טעים) לבין הסגריות מכיוון שהמשקים הנ"ל סוף כל סוף הפעולה המתבצעת בהם והיא השתיה, היא פעולה טבעית הנצרכת אמנם לא מוכרחת דווקא באופן גרוע שכזה. לעומתם אני לא רואה על איזה צורך עונה עישון הסיגריות, תופעה שאולי ניתן לייחס אותה לאופן שבו נהגו בני האדם בתקופה שספק אם בכלל היו שכאלו להדליק אש, אולם בעידן המצית והגפרור אני רואה אותה טיפה חסרת הגיון.
ומכיוון אחר לגמרי 14962
אם המצב שאתה מתאר ימומש במדינת ישראל, אך במרבית המדינות בעולם ימשיכו לשרור מגבלות על שימוש וסחר בסמים - ישראל עשויה להיות מוקד עליה לרגל לארגונים הגדולים בעולם העוסקים בייצור והפצה של סמים. בהיותם ארגונים בלתי-חוקיים במדינות-האם שלהם, הם (בהכרח אמנם) בעלי אופי מאד לא סימפטי. אני חושב שנוכחותם תסב נזקים חמורים למדינה (למזער - תצריך הגדלה משמעותית בתקציבי היחידות לחקירות פשיעה בינ''ל ועבירות כלכליות).
ומכיוון אחר לגמרי 16087
אולי, ואולי לא.

אתה מניח שהפיכת צריכת ההרואין לחוקית תהפוך אותו לריווחי יותר. אני לא בטוח. קודם כל - יהיו הרבה יצרנים, לאו דווקא גדולים. דבר שני, מכירת הרואין מעורבב בחומרים אחרים תהיה לא חוקית, ואולי גם בלתי אפשרית, משום שכמו בסיגריות ואלכוהול, זהות היצרן תהיה גלויה לגמרי. ההרואין יימכר בחנות המכולת וחוק סימון מוצרים יחול עליו.

ואם יצרן יעמוד בכל אלה - מה איכפת לי אם הוא נחמד?

הבעיה, לדעתי, תצוץ מכיוון אחר לגמרי. אני משוכנע שהדוד סם לא יתיר למדינה התלויה בו, כמדינת ישראל, לבצע את הניסוי, המנוגד לערכיו הפוריטניים (אפילו רישום קנביס על ידי רופאים מסיבות רפואיות לחלוטין הוא עבירה פלילית בארה"ב וגם אצלנו).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים