חוק פי 10 250306
אני לא מומחית לכלכלה, והרבה פעמים אני משנה את דעתי בהתאם לטיעון האחרון ששמעתי... אבל אני ארשה לעצמי להציע משהו בתקווה שזה לא ישמע אידיוטי ל"מבינים".
אינטואיטיבית אני בעד כלכלה חופשית. נראה לי ברור שמעורבות ושליטה על הכלכלה בידי רשות שלטונית מאפשרים נחשלות, חוסר יעילות, ושחיתות. מצד שני אני מאוד בעד צדק. כלומר שלכל תרומה תהיה תמורה הולמת. (לא, צדק לא נראה לי כמו שיוויון חסר אבחנה). אני לא סומכת על ה"יד הנעלמה" שתדאג לכך שבטווח זמן סביר כך יהיה (וכבני אדם, "טווח זמן סביר" זה היכן שסובבים חיינו). בכלכלה חופשית, הרבה פעמים התמורה נקבעת לא רק לפי התרומה היחסית, אלא לפי הקרבה למעגל מקבלי ההחלטות. זה שבראש מפעל הייטק מצליח, או בנק פרטי עומד מנהל שמקבל מאות מליונים לחודש, אינו אומר שזו תרומתו היחסית, אלא שהוא מספיק קרוב, ומצוי ביחסי גומלין, עם מעגל מקבלי ההחלטות, כדי שזה יהיה כדאי להם בטווח הבינוני קצר, לתת לו שכר כזה.
לכן אני מציעה שאמנם תהיה מעורבות שלטונית בניהול העסקים, אבל רק בדבר אחד. בחקיקת חוק שיאמר שבתוך גוף אחד (חברת הייטק פרטית, עיריה, ממשלה, חברת ניקיון ואבטחה, או בנק וכו'), לא יהיה הפרש של יותר מפי עשר בין מקבל השכר הנמוך ביותר, (כולל עובדי קבלן), ומקבל השכר הגבוה ביותר. לא תהיה קביעת שכר מינימום, או מגבלת שכר עליונה, כל עוד הכלל הזה נשמר. אם בנק הפועלים מרוויח טוב, שיעלה את השכר לכל עובדיו, ופי עשר למנהליו. מפני שהצלחה של כל חברה אינה יכולה לנבוע מכשרונו או תרומתו של המנהל בלבד, מוכשר ככל שיהיה, אלא ברור שכלל העובדים במפעל המצליח, תרמו להצלחתו.
מצד אחד בחוק הזה אין מגבלות על גובה השכר, אבל מצד שני הוא לא מאפשר פתיחת פערים גדולים מדי בחברה.
(המספר עשר אינו קדוש. לי זה נראה הגיוני, אבל אפשר להושיב וועדות מומחים ולהחליט על היחס המתאים.)

אין לי מושג אם אי פעם נוסה דבר כזה, ואם יש התייחסות להצעה כזאת במקום כלשהו. מה דעתכם?
חוק פי 10 250317
> זה שבראש מפעל הייטק מצליח, או בנק פרטי עומד מנהל שמקבל מאות מליונים לחודש, אינו אומר שזו תרומתו היחסית, אלא שהוא מספיק קרוב, ומצוי ביחסי גומלין, עם מעגל מקבלי ההחלטות.

מהו "מעגל מקבלי ההחלטות"? האם אלה אינם הפוליטיקאים או המינויים הפוליטיים שיכולים להקנות יתרונות כלכליים רק בגלל שהממשלה מתערבת בשוק? בקיצור, אם השוק היה חופשי אז קרבה ל"מעגל מקבלי ההחלטות" הייתה חסרת משמעות מבחינה כלכלית והבעיה בכלל לא הייתה נוצרת מראש.

> מפני שהצלחה של כל חברה אינה יכולה לנבוע מכשרונו או תרומתו של המנהל בלבד, מוכשר ככל שיהיה, אלא ברור שכלל העובדים במפעל המצליח, תרמו להצלחתו.

זה לגמרי לא נכון. יש לא מעט מפעלים, בעיקר מתחום ההיי-טק, שבהם כמעט כל ההצלחה נובעת מרעיון ראשוני ולא מהעבודה השוטפת של העובדים. נניח למשל שאיזה פיזיקאי ממציא דרך להפיק אנרגיה מהאוויר בצורה משתלמת כלכלית. הוא רוצה לתרגם את ההמצאה לכסף, אז הוא מקים עסק. האם עליו להרוויח לא יותר מפי עשר מהמנקה? הרי מדובר בעסק שיכול להכניס מיליארדים!

אותו עיקרון פועל גם מחוץ להיי-טק: בעוד שלפעמים החלטה אחת מסוימת של המנהל היא ההבדל בין הצלחה גדולה לכישלון גדול, לענות על טלפונים כל אחד יכול. יותר מזה: שאלת ההצלחה היא לא השאלה היחידה שצריך לשאול. צריכים גם לשאול את שאלת הסיכון והאחריות. בעוד שמי שעונה על טלפונים לא לוקח סיכון או אחריות, המנהל לוקח סיכון ואחריות רבים.
חוק פי 10 250416
זה הופך להיות דיון תאורטי, ועוד אחד שכבר נערך בעבר, ולכן מראש אני מתנצל אם ההתייחסות שלי לא תהיה מנומקת באופן מפורט לגמרי (אם כי גם כך היא ארוכה למדי):

"מעגל מקבלי ההחלטות" זהו השם הלא מוצלח במיוחד שבחרה ניצה למה שאני הייתי מכנה בפשטות האוליגרכיה הישראלית. זו איננה מורכבת בעיקר מפוליטיקאים, אלא מאלפים ספורים של אנשים, ובמרכז לא יותר מעשרים משפחות "ליבה". לא מדובר כאן על עקרונות כלכליים תאורטיים, אלא על אליטת הכוח הישראלית במציאות הקיימת. על האנתרופולוגיה של האוליגרכיה הזו אפשר למשל לקרוא בספר (המיושן במקצת) "המיוחסים" של ביכלר ופרנקל , או בכחמישה-עשר עמודים משעשעים ומצמררים גם יחד בספרם של ביכלר וניצן אותו הזכרתי בעבר, "מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום" (ספר אשר מתיימר להסביר את המעבר הפתאומי של אליטת הכוח הישראלית לתמיכה בהסכמי שלום ובפתיחת המשק הישראלי לקראת סוף שנות השמונים). מומלץ לקרוא ולו שניים-שלושה עמודים החל בעמוד 161 מהפרק הרלוונטי ‏1, אפשר גם מהאמצע. בכמה פיסקאות הראשונות נראה אולי לקורא שמדובר על "שחיתות" או על "מנהל לא תקין", אבל לאט לאט הטפטוף הזה מתחיל להצטבר לכדי מסה קריטית. מתחילים להבין שהמילה "שחיתות" היא טעות בטרמינולוגיה. במציאות, אין כל משמעות להבדל בין "כלכלה" ל"פוליטיקאים". האוליגרכיה הישראלית מימי רופין-הכהן-שרטוק ועד ימינו משלבת מתוכה את האליטה התאגידית, הצבאית-בטחונית על שלל עסקיה הנרחבים, של הסתדרות העובדים והארגונים הציוניים, ובוודאי גם הפוליטית. לא מדובר על קשרים פסולים בין הון לשלטון, אלא על מה שמוזכר לעתים רחוקות ביותר במחוזותינו - על מעמד. מעמד שנוצר ונשמר ע"י קשרי נישואין ודם, קשרים עסקיים וחברתיים, ואין לו דבר וחצי דבר עם עקומות תמורה, פריון שולי פוחת, או תאוריות נכונות או לא על שוק חופשי.
וכמובן, מבחינה זו ניצה צודקת. הסיכוי של אדם בישראל לזכות בהכנסה גבוהה (ואני מדבר על -גבוהה-, לא על מישהו שלמד הנדסת מחשבים בטכניון ועובד באינטל) קשור קשר הדוק למידת הקירבה שלו לאוליגרכיה הזו.

הדוגמא שלך לגבי פיזיקאי היא כמובן לא רלוונטית. ניצה דיברה על עובדים, לא על בעלות. ההבדל הוא תהומי, לא של ניסוח. הדוגמא של הממציא המוכשר שמייצר מהפכה במו ידיו היא כמובן רומנטית, אולם מהווה פרומיל האחוז מהמקרים הרלוונטיים כאשר מדובר על בעלות. הבעלות על הצמתים המרכזיים במשק הישראלי איננה נמצאת בידיהם של פיזיקאים או מדענים אחרים. ההון הוא אשר מחזיק בבעלות, ולפעמים הוא שוכר מדענים. אם אנחנו מעוניינים להגן על זכותו של פיזיקאי להרוויח מהמצאתו, בשביל זה בדיוק יש פטנטים. לבסס על הדוגמא הכל כך לא מייצגת הזו את ההצדקה למבנה הבעלויות במשק הישראלי (או העולמי למען האמת) זה אבסורדי.

לגבי עובדים (ומנהל הינו עובד לכל דבר), העניין מסובך הרבה יותר. מבחינה עקרונית, קשה עד בלתי אפשרי לחלוטין לחשב את תרומתו של כל "גורם ייצור". הייצור הינו פונקציה חברתית, וחלוקת ההכנסות לא נקבעת לא לפי הקושי של העבודה, לא לפי הסיכון שבה, ולא לפי האחריות. אף סיכון שלקח מנהל בנק כלשהוא בימי חייו לא מתקרב לסיכון שלוקח מדי יום ביומו המאבטח בכניסה לבנק (זה מוגבל לתחומי עיסוקיו העיסקיים כמובן, לא לשרות של המנהל בגולני). הוא יכול לטעות ואז יפטרו אותו - ומה בכך? את המרואיין במאמר שלפנינו זרקו לכלבים בגלל שהעיז לפתוח את הפה. בעוד חודש הוא מפסיק לקבל דמי אבטלה, ויש לו שלושה ילדים להאכיל. הסיכון שהוא לקח פחות מהסיכון שלוקח על עצמו אלי יונס? האחריות של המנהל מתבטאת בכך שאם התוצאות העסקיות גרועות מכל סיבה כלשהיא (גם אם הוא לא "אשם" ישירות), הוא יפוטר. לא בכך שיעמידו אותו לדין. ומה בכך? 900 עובדים בבנק הפועלים קיבלו "אחריות" שכזו על ההלוואות חסרות הכיסוי שנתן הבנק לקבוצות ההון הגדולות במדינת ישראל. כל עובד זוטר מקבל על עצמו "אחריות" שכזו ללא כל התרעה מוקדמת. אם ב"אחריות" אתה מדבר על כך שהוא יכול לומר להרבה אנשים אחרים מה לעשות ולקבל עבור כך משכורת גבוהה פי מאה, יש לי תחושה שלא מעט אנשים לא יתנגדו ל"אחריות" שכזו. הרצון לשלוט על אחרים אומנם נעדר מאופיים של אנשים מסוגים שונים, אולם הוא איננו נדיר כל כך.
נשארה היכולת המופלאה של המנהל "לקבל החלטות" המבדילות בין הצלחה וכישלון. זה נכון כמובן, אולם אני לא מבין מדוע הפוליטיקאי שמחליט "קדימה, לתקוף" תרם להצלחה (או לכישלון) יותר מחטיבות הרגלים שהתבססו בדמן או טורי השריון שפרצו קדימה. כבר הזכרתי פעם את יעקב פרי אשר סופר עליו כי יכול היה לסגור במילה אחת עיסקאות שלאחרים היה לוקח חודשים, וטלפן זוטר לא היה מוצא בהן את ידיו ואת רגליו. ומה בכך? אין זה בזכות כישורים העולים פי אלף על אלו של העובד הזוטר, אלא בזכות היותו חלק מהאוליגרכיה. כל אציל בעל עבדים היה יכול להשיג הלוואות או לסגור עסקים שהעבדים השחורים שלו לא היו יכולים אפילו לחלום עליהם. האם הוא הופך בכך לתורם העיקרי להצלחת החווה שלו?

1

חוק פי 10 250318
הנושא כבר נידון בעבר: דיון 855, ודעתי האישית בתגובה 53884.
חוק פי 10 250396
זה דווקא רעיון מצוין. יהיה חוק וכולם יעברו על החוק. כשמישהו ירצה להכניס את ניצה לכלא הוא ישלוף את החוק ויפעיל אותו. וניצה תוכל לטעון עד מחר שכולם עושים כך ולמה נטפלים אליה.

יש עם זה רק בעייה קטנה. אחרי שיעיפו את ניצה אני אהיה הבא בתור. לכן אני מתנגד לחוק הזה.
חוק פי 10 250322
שכר? מה עם הרווחים של הפירמה? האם עליהם להיות מחולקים בין העובדים או שמותר לבעלי ההון לגרוף אותם לכיסיהם?

אם תאמרי "חלק" אענה לך שבכך תבריחי את ההון לארצות אחרות, ואם תגידי "גרוף" אענה לך שהמנכ"ל ששכרו קוצץ להיות פי 10 מעובד הנקיון יקבל את יתרת שכרו במניות ואופציות. אינך יכולה לאסור בחוק על המנכ"ל ודומיו להיות גם בעלי החברה.
חוק פי 10 250365
במבט ראשון יש מין איזה קסם בהצעתך לשכר של פי 10 אבל לדעתי נחטא לאמת אם נקדם הצעה זו שיש בה פגיעה קשה בשכרם של אלו האמורים ליצור את הרווח העיסקי ולהנות מפירות הצלחתם, כישרון דורש תמלוגים, הצלחה ניהולית חייבת להתלוות לשכר מתאים, פריצה כלכלית, מדעית, טכנולוגית, חייבים להתלוות להם תמריצי שכר, התקדמות פיננסית מחקר ופיתוח חייבים להיות מתומלגים בהתאם.
יש בהצעתך רצון ליצור הצמדה של שכר הנחותים לשכר המנהלים למרות שאם נבדוק את רמת ההשקעה של המרוויח את השכר הגבוהה לעומת ההשקעה של מרוויח השכר הנמוך בנושאי השכלה, אחריות, צפייה,רמת חיים נראה שהצעתך תפגע ברצון הכללי להתפתחות שיש שכר בצידה.
באופן כללי המשק הישראלי דיי פועל על סמך הצעתך אם ניקח את שכר המינימום 3250 ש"ח אכן נמצא שיש את אותם המרווחים 32500 ש"ח וזה בערך החתך של השכר במדינה להוציא חריגים, קבלת דוידנדים,בונוסים או מגוון תמריצים שמקבלים הבכירים.
ואם נחזור למאבק "עובדי הקבלן" הצעתך עלולה להנציח את מעמד עובדי הקבלן שתמיד יהיו במדרגה העשירית של השכר ובמידה ויצליחו להשיג העלאה לשכר הדבר ישפיע מיידית על שכר האחרים ולמעשה תמיד ישארו באותה רמת שכר.
מאבק עובדי הקבלן מתעלם לחלוטין מתנאי שכרם של שאר העובדים במשק והמאבק הוא אינו השתקפות של שכר האחרים במשק אלא מאבק צודק כשלעצמו על זכויות, איכות מקום העבודה,כבוד האדם וחירותו, שכר הוגן למחייה בכבוד, המאבק של עובדי הקבלן אינו מאבק על הצמדת שכר לבכירים או לעובדים המאוגדים זהוא מאבק עצמאי על תנאי העבודה של העובדים הבלתי מאוגדים.
הצעתך אינה טובה למאבק עובדי הקבלן, אינה טובה למשק הישראלי, אינה טובה להתפתחות וקידמה שיש בה שכר ותמלוגים,הצעתך עלולה לפגוע בחופש האדם ובזכותו להתקדם על פי קישוריו.
חוק פי 10 250533
שמעתי פעם שב"בן-אנג ג'ריס" היה נהוג חוק כזה ( פי-‏7 דווקא אאלט) אבל כאשר הם העבירו את ההנהלה למנהל חיצוני , הדבר הראשון שהשתנה היה הכלל הזה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים