הבשורה 377316
הבשורה 377898
זה יכול להיות פתח לשינוי תיאולוגי מעניין בעולם הנוצרי. האם בעוד חמישים/מאה/מאתיים שנים נזכה לראות "חזרה למקורות" של הנצרות, משהו בסגנון כת היהודים המשיחיים מהכיוון השני?
הבשורה 378151
לא. זהו פשוט "ספר חיצוני", אחד הספרים שהיו מוכרים בעבר ולא הוכרו כספרי קודש. הידע על עצם קיומו לא חדש; החידוש הוא בעצם מציאת הטקסט, וזהו עניין אינטלקטואלי בלבד ולא דתי.

יש טקסטים אחרים (למשל, הבשורה ע"פ מריה מגדלנה) שגם הם לא נכנסו לקנון, והנוצרים לא רואים בהם ספרי קודש.
הבשורה 378304
נכון, אבל מעבר לעניין האינטלקטואלי המיידי, בקונטקסט רחב יותר יש לספר השפעות תיאולוגיות. הכנסיה הקדומה פחדה מהשפעות תיאולוגיות כאלו, ולכן הספר הושמד כמעט לחלוטין בכדי לפנות דרך לדוגמה השלטת.
הבשורה 378315
הקתולים מכנים זאת אפוקריפה, ואילו בפיהם של הפרוטסטנטים שגור הכינוי פסאודואפיגרפה.
ספרי האפוקריפה הם טקסטים שהוכנסו לקאנון הקתולי (ובראשם הוולגאטה) כבעלי קדושה משנית, והוצאו מהקאנון הפרוטסטנטי.
בדרך כלל מדובר בטקסטים מהברית הישנה ולכן המונח פסאודואפיגרפה משמש בעיקר לטקסטים שהוצאו מהברית החדשה.
תהליך התגבשות הקאנון הנוצרי מאד דומה לתהליך גיבושו של הקאנון היהודי. לדתות המונותיאיסטיות יש הרבה מן המשותף, ובראש ובראשונה, התכונה לבכר את הקדושה של ספרים מסויימים על-פני אחרים באופן שרירותי. זה נכון לתנ''ך, זה נכון גם לתלמוד - שגם הוא קאנון, זה נכון לברית החדשה, וזה נכון גם לזוהר ולקוראן.
הבשורה 378381
האמת היא שיש שתי קבוצות של ספרי אפוקריפה. הקבוצה הראשונה נכללה במהדורות של הברית החדשה לפחות עד המאה ה-‏17 (ואולי גם מאוחר יותר). הקבוצה השניה אכן כוללת את הבשורה על-פי תומאס, ספר חנוך, הבשורה על-פי מריה מגדלנה ועוד. עם זאת, חלק מספרים אלה הוכרו ככתבי קודש אותנטיים ע"י הכנסיה, ואחרים לא. אין להם מעמד שווה.
הבשורה 378386
חלק מספרי האפוקריפה הנוצרית היו בשימוש של כתות "סוטות" (מהאמונה) ולכן היה צורך להילחם בהם באמצעות הטלת דופי בקדושתם.
מעמדם של הספרים החוץ-קאנוניים השתנה בהתאם לרוח הזמן, כאשר בימי הביניים מעמדם היה פחות או יותר יציב. בכל מקרה הם נותרו מחוץ לקאנון ואינני מכיר את החלוקה שעשית.
בשנת 1546 התכנסה ועידת טרנט כדי להגן על הדוגמה הקתולית מפני גלי הרפורמציה. בעקבות ועידה זו הוכנסו מספר שינויים בקאנון של הכנסיה הרומית הקדושה. כמובן שנותר הבדל בין קאנון זה לבין זה של לותר או של צווינגלי.
עד כמה שידוע לי (ואני אקבל תיקונים), הקאנון הקתולי מהמאה החמישית לספירה שמר עד וועידת טרנט על מיבנה אחיד.
את הכנסיות המזרחיות, הסוריות והאפריקאיות (בקיצור כל מה שמחוץ לעולם המערבי) טרם זכיתי להכיר.
הבשורה 378862
"קליינברג סבור שהטענה, כי הגילוי החדש ישנה את פני הנצרות, מגוחכת. לדבריו, הטקסט לא מלמד אותנו שום דבר חדש, והוא נובע מתורה שעמדה בוויכוח עתיק יומין עם הנצרות."

עוד בשורה 391091
ישו לא היה ילוד אישה (סעיף 3):

עוד בשורה 391102
וזה מקור החידה: איך מזהים את אדם וחווה באורגיה?
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
אין להם פופיק!
עוד בשורה 391130
אבל זה כל העניין - לאדם וחווה אין, לישו יש!
עוד בשורה 391136
ברור. אם משהו חסר זה ברמה הכרומוזומלית (גן הכדורגל, או גן הגירבוץ, או מה שזה לא יהיה שבנים מקבלים מהאבות שלהם.) לאלוהים יש בכלל כרומוזומים? מישהו מיפה לו את הדי אנ אי?
הבשורה וטעויות התרגום 465431
אפריל דה-קוניק, פרופ' ללימודי התנ"ך, תרגמה מחדש את הבשורה וטוענת ש"בעוד שהתרגום של הנשיונל ג'אוגרפיק תומך בפרשנות הפרובוקטיבית של יהודה כגיבור, קריאה זהירה יותר מראה בבירו שלא רק שיהודה איננו גיבור, הוא שד." זאת טעות לפרשת את המילה daimon כ"רוח" בשעה שמקובל על הכל ש"רוח" זה "פנאומה" בעוד שבכתבים הגנוסטיים "דאימון" הוא "שד." דה-קוניק חשפה עוד טעות תרגום חמורה (שהנשיונל ג'אוגרפיק הודה בה, אם כי מאוחר מדי) של השמטת ה"לא" ממשפט המדבר על עליותו המקוללת של יהודה לשמי הקודש (תרגום עילג שלי).
מרווין מאייר מעורכי התרגום של הנשיונל ג'אוגרפיק עונה לדה-קוניק "שמתעלמת מכל הדברים החיוביים שהטקסט אומר על יהודה."

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים