 |
|
 |
||
|
||||
 |
הדיון שהתנהל עד כה, על שלושת צמדי השירים הראשונים מספרנו "שתי וערב", משביע רצון. לא נתקלנו באדישות ונושאי הדיון היו מעניינים. אמנם, רעש רקע תוקפני ולא ראוי נשמע מפעם לפעם, אך הוא בלתי נמנע במצבים בהם אין פיקוח הדוק על התגובות. זהו המחיר שחופש הביטוי גובה. הדיון נגע בשאלות שהן מהותיות לגבי שירה: מה ראוי להיקרא שירה, מהי שירה טובה, מה התפקיד של קלישאות בתוך טקסט פואטי, מה המקום של ניתוח בלשני בחוויה האמוציונאלית, חשיבותו של מינימליזם בשירה, מה זה דו שיח פואטי, כיצד פרטים ביוגראפיים של המשוררים, או הרקע בתוכו צומח השיר משפיעים על חוויית הקריאה של השיר, וכיו"ב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
להיפך. חופש הביטוי הוא המחיר שאנחנו משלמים עבור העונג של רעשי הרקע. (והערה מתודולוגית: אם במקום לכתוב "הדיון... משביע רצון" הייתם כותבים, למשל "הדיון... השביע את רצוננו" או "אנחנו מרוצים מהדיון..." הייתם נשמעים פחות שיפוטיים-החלטיים, מה שהיה תורם להפחתת רעשי הרקע התוקפניים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לציין שזה שלא נתקלתם באדישות זה לא מפתיע במיוחד, כי אנשים שהיו אדישים לשירים (כמוני) פשוט לא מגיבים. בנוסף, אולי כדאי לשים לב להנחות המובלעות בתגובה הזו באשר למקום שלכם בדיון ולמקום של שאר הקוראים. איזה מין קורא צריך שיסכמו עבורו בדרך בה סיכמתם? (קורא שלא מסוגל לעשות סיכום סודר טריוויאלי זה בעצמו) וממי נצפה לראות סיכום כזה? (ממורה / מנחה). הנחות כאלה על בני שיחך לא מכבדות אותם, ובאתר הזה הן גם לא מוצדקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלעד, אנחנו שמחים שהוצאנו אותך מאדישותך. כדי לתקן את הטעות שלך, נבהיר שהאדישות שדברנו עליה היא הימנעות מתגובה ולא תגובה המצהירה על אדישות. תגובה אדישה מהווה סתירה פנימית. וכפי שאתה יכול לראות הדיון הזה נמלט משתיקתה של האדישות. באשר למה שכתבת בהמשך, כבר בקריאה הראשונה גילינו שאנו חולקים עליך מאוד. קריאות נוספות, לצערנו, לא שינו זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא טעה ולא תיקנתם לו שום טעות. בדיוק על זה הוא דיבר - על הימנעות מתגובה מתוך אדישות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערנו, גם עליך אנחנו חולקים. האם קראת את הדיון עד כה? האם היית מאפיין אותו כדיון שמשקף אדישות? נפח הדיון ותכניו אינם מעידים על אדישות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתם הרבה דיונים באייל, נכון? תקראו את דיון 1571 ותבינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מערבב מין בשאינו מינו. אנחנו מדברים על דיונים בתחום השירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון לדוגמא בתחום השירה (ממנוע חיפוש): דיון 754 בלי "לערבב מין בשאינו מינו". ותוכלו ללמוד שלא צועקים בצבע של מנהלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוח, אשר שכטר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לך מושג כמה אני אוהב את צירוף המילים: "צועקים בצבע של מנהלים". אני מעלה בעיני רוחי מנהלים עטורים בחליפות מנהלים הצועקות את צבעיהן לכל הכפופים להן. ברשותך אגנוב את מילותיך לשיר חדש. פיני רבנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תתפלאו, אבל גם דיון 1571 הוא מין סוג של שירה, הלא היא שירת - "אני בחור מסכן, חסר סיפוק וחסר השכלה פורמלית, בעל שגעון גדלות הנובע, באופן זועק, מרגשי נחיתות וחסכי ילדות ומקיומי חסר החשיבות" - נושא שהוא, כידוע, מן המרכזיים שבשירה בת זמננו (וגם בספרות ובקולנוע). קראו ותיווכחו, בערך החל מתגובה 325523. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף, זה מעייף, להסביר דברים מובנים מאליהם למי שלא מבין דברים מובנים מאליהם. הדיון אכן אינו משקף אדישות, אבל גלעד ב. דיבר לא על הקוראים ש*כן* הגיבו אלא על הקוראים ש*לא* הגיבו לדיון זה, משום שהשירים השאירו אותם באדישותם ולא עוררו בהם כל צורך להגיב. היו כאן מדי פעם (לא הרבה, למען האמת) דיוני שירה שזכו לתגובות רבות מצד קוראים רבים. דוגמאות: דיון 1443, עם 473 תגובות, דיון 2783 עם 532 תגובות ודיון 2919 עם שיא (לגבי דיון שירה) של 1232 תגובות. ברור שריבוי תגובות אינו מעיד בהכרח על העמקה בדיון או על איכותו, אבל אולי הוא מעיד שישנם נושאי דיון, משוררים ו/או שירים שהצליחו להוציא את הקוראים מאדישותם - גם את הקוראים השותקים ואינם מגיבים לדיוני שירה בדרך כלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הוצאתם אותי מאדישותי כפי שחרדי שמעיר לאישה על לבושה באוטובוס מוציא אותי מאדישותי, ברכותי. לחלוק עלי כמובן מותר, אבל מאחר וברור שכל אחד קורא את התגובות שלו מתוך הטובה שבכוונות ובטון שהתנגן לו בראש בעת כתיבתה (ושאינו נגיש לאיש מלבדו) אולי כדאי לכם להניח ש, באופן מפתיע (בלי ציניות), אחרים עשויים לשפוט את הסגנון העולה מכתיבתם טוב מכם, למרות שאלו התגובות שלכם בעצמכם. (ואגב, לא קשה לראות מי הכותבת המובילה ומי המובל בכתיבה ה"זוגית" בתגובות שלכם) באופן כללי כתיבתכם (בתגובות, לא בשירה) מזכירה לי את סגנון הכתיבה של כל מיני אנשים שפותחים פתילים בפורומים, ומרגישים צורך לברך את המשתתפים בפתיל בברכת "ברוך הבא לפתיל!" מעשה בעלי בית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"(ואגב, לא קשה לראות מי הכותבת המובילה ומי המובל בכתיבה ה"זוגית" בתגובות שלכם)" אנחנו שוברים את הראש ומנסים להבין איך פענחת את אחד מסודותינו הכמוסים ביותר: היא מובילה והוא מובל תן לנו טיפ לדרך שעשית בפענוח של סוד כתיבתנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כזה אני, סופּר מגניב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלעד, אדישותך הקודרת הפכה לאט לאט לבדיחות דעת. אתה חייב להודות שזה הישג לא רע בכלל. אנו מקווים שעד רדת הערב תתאהב בשירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תתאמצי כל כך, ציניות זה לא הצד החזק שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה לגלעד ב. תמר ופיני בנו לעצמם חומות הגנה כנגד הקוראים, ובו בזמן יורים הם לעברם. @@@@@)אנו הקוראים לא מסוגלים לעשות את הסדר הטריוויאלי, וטוב שיש את תמר ופיני לשם כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שטוב שרוב המשוררים (בלי קשר לאיכותם) לא מנהלים דיאלוג ישיר ומיידי עם קוראיהם. לא תמיד ערוץ תקשורת פתוח הוא יתרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברקת שלום, אני חושבת שהבעיה איננה בעצם המפגש הישיר בין המשוררים לקוראיהם. הבעיה היא כנראה במפגש במרחב הוירטואלי הזה שהוא מפגש קשה וגס מדי לקורים הרכים והעדינים של הרגש בשיר ובמשורר. מנסיוני המועט כאן, אין מי שמחזיק ברשת את הרגש והרגישות, לא של הכותבים ולא של הקוראים. אין רשת ביטחון ברשת, יש חווייה של סכנה של נפילה בתהום אינסופית, מפחידה, שמפעילה מערכות של הגנה היוצרות את המרחק בינינו. הרי אף אחד אינו באמת מפלצתי כל כך, יהיר כל כך, דידקטי כל כך, ציני כל כך, כמו שנטען כאן.. המפגש והדיאלוג בין עדינות הנפש של כותב ושל קורא יכול להיות מרגש ונוגע, אבל כאן, ברקת, אין מפגש ישיר. כאן הקוראים מסתתרים מאחורי מסֵכות אנונימיות, שמשחררות רסן כלפי המשורר. כאן מדברים אל תוך חלל תהומי ומפחיד שלובש צורות בלתי מציאותיות. תמר רבנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמר שלום! אני בהחלט מסכים אתך כי אף אחד אינו באמת מפלצתי כל כך, יהיר כל כך, דידקטי כל כך, ציני כל כך, כמו שנטען כאן.. אין בי כל צל של ספק כי לקוראים היה נעים ליצור דיאלוג ענייני ונעים, אלמלא "בן זוגך" "המשורר" היה פתוח לבקורת לא מפרגנת, וכן, אם היה בכוחו לוותר על כתיבה תוקפנית כלפי רוב הקוראים בדיון אווילי זה. העדין והרגיש האייל האלמוני |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה לתמר! לדברייך, "כאן הקוראים מסתתרים מאחורי מסֵכות אנונימיות שמשחררות רסן כלפי המשורר. כאן מדברים אל תוך חלל תהומי ומפחיד שלובש צורות בלתי מציאותיות". אני מציע לך ולבן זוגך להציב מראה גדולה לפניכם. אני חושב שתגלו שהנכם נראים כמו "מקבצי נדבות" המבקשים מהקוראים את חסדיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה לאחל לזוג המשוררים תמר ופני רבנו הצלחה עם הספר ''שתי וערב''. אני רואה את הגסות הרוח המשתוללת כאן מצד אנשים שלא ממש מבינים בשירה וליבי נחמץ, מוטב והיו גוזרים על עצמם שתיקה. הם מבזים את האתר לדעתי. כוכבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה לאחל לזוג המשרשרים הצלחה עם הספר ''שתקי וערבבי''. אני רואה את הגסות הרוח המשתוללת כאן מצד אנשים שחושבים ממש שהם מבינים וכותבים שירה וליבי נחמץ, מוטב והיו גוזרים על עצמם שתיקה. הם מבזים את עצמם לדעתי. סיני'לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיני רבנו שלום! שלחת לי הודעה לטלפון הנייד שלי בה אתה כותב "כוכבה אהבתי את התגובה האחרונה שלך באייל" וגם הוספת מילת תודה. אין לך מה להודות לי, לא אני כתבתי את התגובה בשם כוכבה סיני. אני מציעה לך לא להתחזות בשמי, השם הזה לא מביא עמו ברכה למשוררים. ובכל אופן, אני מאחלת לך ולתמר הצלחה רבה כוכבה סיני |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, מזל שהגעת/הגעתן/הגעתם סוף סוף! אנחנו באמת זקוקים כאן באופן דחוף לאיזה פופק חדש/פופקיאדה חדשה שיציל/ו את המצב (זה לא חייב להיות מוצלח כמו המקור, אנחנו מוכנים לפשרות). תודה, תודה, תודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לא, לא הבנת. לא היה כאן סיכום סודר אלא שיקוף פסיכולוגי מעמיק של פסיכולוגית המנהלת כאן דינמיקה קבוצתית עם תובנות אישיות. ממש לא אותו הדבר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |