 |
|
 |
||
|
||||
 |
למנות צעירים, זקנים, עשירים ועניים, חרדים וערבים עדיין לא יוצר את זה. ואיך ימונו? הגרלה? באופן רנדומלי? מה ימנע מראש הממשלה1 למנות חופשיסט לשר האוצר, בעוד הציבור חפץ דווקא בסוציאל-דמוקרטיה (נניח, לצורך העניין)? ואיך דעתו של הציבור תבוא לידי ביטוי? והרי יש אפקט שונה לגמרי, אם שר השיכון הוא חרדי ודואג לציבור שלו, בעיקר, או אם שר השיכון ערבי, וינפק אישורי בניה למכביר, או אם שר השיכון עני וחסיד של דיור ציבורי, אם אם שר השיכון נולד עם כפית של זהב בפה, וסבור שדירה צריכה להיות מותרות, והמדינה צריכה להפיק את המיטב מהמשאב העומד לרשותה (קרקעות) ולהמשיך לספסר בהן כאחרונת הספקולנטים. אם שר החינוך הוא חרדי, או חילוני בעל השקפת עולם הומניסטית, או חילוני בעל השקפת עולם לאומנית-צרה. חילוני בעל השקפת עולם לאומנית-צרה עשוי לתת אימפקט אחד בתור שר איכות הסביבה (דעותיו לא ישנו לתפקודו במאום) ואימפקט אחר בתור שר החינוך. ואגב, אם רוצים לתת יותר משקל לדעותיהם של 99% מהציבור, אפשר לעבור לדמוקרטיה ישירה. בישראל ובשוויץ כמות דומה של אנשים. 1 ואיך היא תבחר? מי ימנה אותה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראש הממשלה לא תיבחר, ראשת הממשלה תיבחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציטוט מתוך המאהב: "ראש הממשלה הזקנה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממשלה דווקא די צעירה (מתחדשת במידה רבה כל כמה שנים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הכוונה היתה לגולדה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם תגובה 275059, אבל כידוע "ראשת הממשלה" הוא חידוש חדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(1) מגוון הדעות מובטח על ידי הדגימה האקראית. כל דעה צפוייה להיות מיוצגת בגוף הנדגם לפי שכיחותה באוכלוסיה. אין צורך להגדיר מגזרים - הדגימה מתבצעת מתוך כלל האזרחים ונותנת לכל אזרח הסתברות שווה להתמנות לחבר בגוף. (2) ראש(ת) הממשלה והשרים יימצאו בפיקוח צמוד ומתמיד של הבית המוגרל כך שיכולתם לקדם מדיניות בלתי פופולרית תהיה מוגבלת מאד. (3) מה שמכונה "דמוקרטיה ישירה" סובלת מאותו חסרון שממנו סובלת שיטת הבחירות: השתתפות הציבור היא פורמלית גרידא - הכוח הפוליטי מתרכז בידי אנשים וגורמים בעלי יתרונות שאותם ניתן לתרגם להשפעה על סדר היום ועל דעת הקהל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי ממנה את הממשלה ואת ראש הממשלה? (2) ראש הממשלה צריך לדאוג לרפד כמה עשרות או מאוד משפחות (יש 120 ישובים שעל ידם לא יעבור כביש שש הבא. בעצם: רק 80: ראש הממשלה לא צריך את כולם לקואליציה שלו. בעצם: רק 30: חלקם מאותו יישוב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> מי ממנה את הממשלה ואת ראש הממשלה? כמו היום, הממשלה תמונה על ידי הכנסת. > (2) ראש הממשלה צריך לדאוג לרפד כמה עשרות או מאוד משפחות (יש 120 ישובים שעל ידם לא יעבור כביש שש הבא. בעצם: רק 80: ראש הממשלה לא צריך את כולם לקואליציה שלו. בעצם: רק 30: חלקם מאותו יישוב). הרעיון שהאזרח הממוצע דואג רק לעצמו ולמשפחתו אינו מקובל עלי. האנוכיות הגורפת הזו מתארת הרבה יותר טוב את הגישה הרווחת בקרב האליטה הנבחרת (והאליטות הקרובות אליה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל בין האזרח הממוצע (למה רק האזרח הממוצע? מי שיעלה בגורל לא יהיה רק "האזרח הממוצע" הטיפוסי. גם דודו טופז משדרות יכול לעלות בגורל). לעניין הרגשתך: נראה לי שאתה היחיד כאן שטוען שרק בני האליטה מושחתים. מעניין אותי אם אפשר לשאול את משתתפי הדיון לענות בכנות על השאלה הזו לגבי עצמם. התשובה הקלה שלי היא שאני הייתי מוותר על זה כי אני לא חושב שאני מתאים. אבל מצד שני, יש לא מעט מטרות שחשוב לי לקדם1. אני נוטה לחשוב שאני לא אקח שוחד, אבל די ברור לי שאני כן אושפע מתעמולה מכוונת ומעצות של אנשים שונים בסביבתי הקרובה (שלא מעט מהם יכולים להיות בעלי עניין). כמוכן, אני די בטוח שכן אפעל לפי "שמור לי ואשמור לך" ואעזור לקדם כל מיני מטרות שלא כל כך חשובות לי. אז כן, אני מניח שראש הממשלה יוכל, בהשקעה לא גדולה במיוחד, לרכוש את תמיכת חברי בית המוגרלים. 1 הוזכר במאמר שיותר לאדם שעלה בגורל לוותר על הכבוד ולהעביר אותו לאחר. אני מקווה שברור למציעים שזהו פתח לשחיתות (מכירת כסא תמורת טובות הנאה, או הופעת מעמד של אטדים). אני מניח שהפשרות הזו לא קיימת ואם אני מוותר על על הכיסא הוא מוגרל מחדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> שטוען שרק בני האליטה מושחתים לא טענתי זאת מעולם. כל קבוצה ייחודית (כלומר שאינה מדגם של האוכלוסיה) תקדם מטרות שאינן תואמות לאלו של האוכלוסיה ככלל. האליטה היא רק מקרה פרטי מהבחינה הזו. > אני כן אושפע מתעמולה מכוונת ומעצות של אנשים שונים בסביבתי הקרובה (שלא מעט מהם יכולים להיות בעלי עניין). כמוכן, אני די בטוח שכן אפעל לפי "שמור לי ואשמור לך" ואעזור לקדם כל מיני מטרות שלא כל כך חשובות לי. אז כן, אני מניח שראש הממשלה יוכל, בהשקעה לא גדולה במיוחד, לרכוש את תמיכת חברי בית המוגרלים. כל זה - למעט עניין התעמולה - הוא הגיוני ולגיטימי לחלוטין והוא חלק רגיל מיצירת קואליציה. איני רואה סתירה בין זאת לבין קידום ענייניו של הציבור הרחב. באשר לתעמולה, אני חושב, כאמור, שהעובדה שיהיה לך כוח השפעה רב בהרבה משיש לך כיום, ושיעמדו לרשותך המשאבים לברר עניינים לאשורם יהפוך אותך להרבה פחות פגיע לתעמולה. > הוזכר במאמר שיותר לאדם שעלה בגורל לוותר על הכבוד ולהעביר אותו לאחר. אני מקווה שברור למציעים שזהו פתח לשחיתות (מכירת כסא תמורת טובות הנאה, או הופעת מעמד של אטדים) זוהי כאמור אפשרות שיש לה יתרונות וחסרונות. אפשר גם לדוגמה להגביל את המחליף רק לאנשים שמוכרים למוגרל באופן אישי. זהו פרמטר שאפשר לנסות לקבוע אותו בכל מיני אופנים. באופן אידאלי, המצב יהיה כזה שמעט אנשים יוותרו על הכסא שיוצע להם, כך שהעניין לא יהיה חשוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחברי הכנסת יש כבר היום משאבים לברר עניינים לאשורם. אין להם זמן. וזה אפילו כאשר מדובר בעבודת הוועדות בלבד. יש להם מרכז מידע של הכנסת שאמור לעזור להם במחקר. יש להם עוזרים. אבל זה לא מספיק. החלפתם באחרים לא תשנה את המצב הזה. ועדיין לא סיפקת לנו מניעים שאמורים לגרום להם להתעמק בכל הצעת חקיקה (במקום לסמוך על הג'ינג' שאומר שהיא בסדר). זה לא בזבוז זמן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברי הכנסת אכן יכולים להבין עניינים לעומקם ולכן להשפיע על המדיניות בצורה משמעותית, אבל מאחר שהשקפת עולמם והאינטרסים שלהם שונים מאלה של הציבור הרחב, לא צומחת לציבור תועלת מההבנה שלהם. המטרה היא ליצור גוף שיהיה מצד אחד ייצוגי ומצד שני בעל כח והבנה של ענייני המדיניות הציבורית. את שאלת המניע איני מבין: מי שיש לו יכולת לעצב את המדיניות הציבורית בצורה שתיראה לו מוצלחת ושלדעתו תשפר את חייו וחייהם של צאצאיו, חבריו, שכניו ושאר האזרחים, מדוע שיימנע מכך? עצלות ותו לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> מדוע שיימנע מכך? עצלות ותו לא? למי שעוסק יותר מדי במדע המדינה, נראה לעיתים שהפוליטיקה צריכה להיות משאת נפשו של כל אזרח. אבל לא כל אחד בנוי לסחר-מכר הפוליטי. לא כולנו היינו רוצים להקפיא את חיינו הפרטיים, את התוכניות והחלומות שלנו, עבור הרפתקה שלטונית של 5 שנים. לא כולנו מעוניינים בפרסום ובחשיפה, בנסיעות לירושלים, באיומים ולחצים. לא כולנו בטוחים בדעותינו וביכולתינו להחליט את ההחלטה הנכונה למדינה. יש ביננו אנשים בעלי הכנסה גבוהה או מקצוע מתגמל, או עסק פרטי בחיתולים. זו לא עצלות, אלא מבנה נפשי אחר. אולי הוא נעלה פחות, אך הוא איננו ראוי לבוז שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך. גם אני לא רואה בפוליטיקה משאת נפש. מושב בבית הדגום צריך להיראות לא כפרס אלא כהזדמנות וכאחריות אזרחית. ברור לי שייתכן שיהיה מי שירגיש שיש לו עניינים חשובים ודחופים יותר - לא הבעתי בוז כלפי אנשים שכאלה. (אני כן מקווה שאנשים כאלה יהיו מיעוט קטן - זה תלוי הרבה גם בהסדרים הארגוניים.) למעלה הגבתי לטענה של צפריר לפיה לא ברור לו מדוע בכלל יש מניע כלשהו לאזרח הממוצע להשקיע מאמץ מחשבתי בענייני הציבור. נראה לי שצפריר הוא זה שמייחס לאזרח הממוצע עצלות משתקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בסך הכל התייחסתי למוגרלי הציבור באותה הדרך שאתה מתייחס לנבחרי הציבור. לא ברור לי מה מיוחד בפוליטיקאים שהופך אותם לעצלנים משותקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנבחרים רחוקים מלהיות עצלנים משותקים. הם מקדמים באופן נמרץ את הרעיונות ואת האינטרסים שלהם. הצרה היא שהרעיונות שלהם והאינטרסים שלהם אינם דומים (ולעיתים קרובות נוגדים) לאלה של רוב הציבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 613591 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום, חברי הכנסת מחויבים פורמלית לכל האזרחים. אבל בפועל הם שליחים של מי שבחר בהם. המצב הזה נותן סוג מסוים - ובלתי מושלם כמובן - של הגנה מפני פוליטיקאי שדואג אך ורק לעצמו ולמקורביו. בשיטת הסורטיציה, המכשול הזה מוסר. נציג הציבור לא מחויב (אפילו לא פורמלית!) למצע מסוים, או לקבוצת אינטרסים מסוימת. תפקידו הינו לייצג איזו מהות עמוקה הנובעות מתוך זהותו. מטעמים סטטיסטים, בכל מושב סורטיצה יישב נציג של ישוב זעיר (מעלה חמציצים ב', מצפה זעיר בשומרון, בן 3 משפחות) או קבוצת אינטרסים אחרת חסרת ביסוס (האגודה לכלבים מדברים). עבור מעלה חמציצים, נציג כזה הוא בוננזה בלתי-חוזרת. משאב שלא ישוב, שצריך לנצל עד תום במשך 4 שנים. מה תאמר לאותו נציג אם יסרב לתמוך בהצעת תקציב, אלא אם תכלול אוטוסטרדה לכפר שלו? שזה לא הוגן? שזה מושחת? מה פתאום! הוא נבחר באקראי כדי לייצג את קבוצת הייחוס שלו, וזה בדיוק מה שהוא עושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון שמנגנון ההצבעה מספק דרך להניע את חברי הכנסת לשרת את הציבור מכיל בתוכו סתירה לוגית - ראי כאן (הפסקה האחרונה). איני רואה איך העובדה שיישב בכנסת אדם אחד שקבוצת הייחוס שלו היא קטנטנה היא בעייה. כל עוד הרוב המכריע של המידגם הוא לא כזה, השפעתו של אותו ח"כ תהיה מבוטלת. השאלה אם אפשר להטיף לח"כ שכזה או שצריך לראות את התנהגותו כלגיטימית היא משנית בעיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מה הסיכוי שאדם לא ישתייך לאיזו קבוצה כזו? 2. בפסקה האמורה יש בלבול של שחור ולבן. הפוליטיקאים אכן שואפים להשיג כוח מסיבות אידאולוגיות (ולכן מתפשרים בעניינים מסויימים כדי להשיג מטרות אחרות). אין בכך סתירה מהותית. 3. לציבור יש אמנם כלים מוגבלים למשוב, אולם הם הרבה יותר טובים מכלום. אני מסכים איתך שלא תמיד מי שאני רציתי שיקודם מקודם והמסקנה המתבקשת מכך היא שהציבור מטומטם. והערה טכנית: כדי להפנות לתגובה 613437, אתה יכול לכתוב "<תגובה 613437>". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> הטעם התיאורטי - הסנקציה המדוברת היא איבוד כסא הנבחר. סנקציה שכזו יכולה להיות אפקטיבית כנגד מי שרוצה לקדם מטרות צרות רק אם הכסא עצמו יכול להחשב כפרס נחשק. מצד שני, הכסא הוא פרס עבור אדם שרודף מטרות צרות רק אם אפשר לנצל אותו לצרכי השגת המטרות הללו. נמצא איפוא שמנגנון הסנקציה יכול להיות אפקטיבי רק תחת ההנחה שהוא אינו אפקטיבי. הטיעון שלהלן נראה אולי כסתירה, אך רק בגלל שאתה משתמש במונח "מטרות צרות" באופן נזיל. בשיטה האלקטורלית, חבר הכנסת צריך לשרת את כל אזרחי המדינה, אך בעיקר את האינטרסים של עשרות אלפי האנשים שבחרו בו. אם הוא וחבריו לסיעת "קדימה" לא יעשו זאת, הסיעה תימחק. חבר הכנסת רשאי לרדוף מטרות צרות יותר: כבוד אישי, מינוי מקורבים לחברות ממשלתיות, שליטה והשפעה - כל עוד הן תואמות את האינטרס הקבוצתי. אם שר של ש"ס ימנה את קרובי משפחתו הליכודניקים לתפקידים במשרד שלו, במקום את חברי המפלגה, הוא יעוף מהר מאוד. בסורטיציה, אין שום אמצעי לבקר את נציג הציבור. כל מעשה אותנטי שלו הוא נכון מתוך עצמו. פתאום נראה לי שהשיטה הזו דומה למינוי 120 דיקטטורים שלא חייבים דבר לאף אחד מלבדם. מה ימנע מ-61 מהם להתאגד ולקבוע ששכרם יוכפל פי 40? מן המפורסמות היא שעמדתו של אדם תלויה במקום מושבו. אבל הרבה פעמים חשוב מכך היכן הוא מעוניין לשבת בעתיד. ברגע שהגרלת את הנציג, הוא מפסיק להיות מייצג אמין של הציבור. מאותו הרגע יפעלו עליו לחצים - לא פחות מעל ח"כ דהיום - להיטיב עם חברה מסחרית היום ולהיות דירקטור שלה מחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> אם הוא וחבריו לסיעת "קדימה" לא יעשו זאת, הסיעה תימחק. נדמה לי שהטיעון שלי לא הובן. כאשר דיברתי על אינטרסים צרים לא דיברתי על האינטרסים של המצביעים עבור המפלגה אלא על אינטרסים של אליטה - הח"כים עצמם ובסיס הכוח שלהם (אני מניח שאפשר לכנות זאת "הקומפלקס האלקטורלי-הוני"). מובן שהח"כים אינם פועלים כאינדיבידואלים אלא כקבוצה שלחברים בה אינטרסים משותפים. הסתירה היא שאם מניחים שהח"כים מונעים ממניעים צרים (אישיים במידה מסויימת, אבל כאמור משותפים בעיקרם לכל חברי הכנסת של מפלגתם ואף לרוב חברי הכנסת בכלל), אזי האיום שהמפלגה שלהם תימחק אינו אפקטיבי אלא אם כן מניחים גם כן שהח"כים מסוגלים לנצל את עמדתם כח"כים על מנת לקדם את האינטרסים הצרים הללו. לפיכך האיום יכול להיות אפקטיבי רק תחת ההנחה שהוא לא אפקטיבי. > מה ימנע מ-61 מהם להתאגד ולקבוע ששכרם יוכפל פי 40? ומה מונע מהח"כים הנבחרים לעשות זאת? או טוב יותר, להעביר נכסים בשווי מיליארדי דולרים לידי גופים פרטיים ולצפות שאח"כ הם יתוגמלו על ידי הגורמים הפרטיים? העובדה שהם לא ייבחרו שוב? ומה בכך? הרי את משכורתם האסטרונומית הם כבר קיבלו ואת המליארדים הם כבר העבירו? > מן המפורסמות היא שעמדתו של אדם תלויה במקום מושבו. אבל הרבה פעמים חשוב מכך היכן הוא מעוניין לשבת בעתיד. כאמור, למה לח"כ שהוא אגואיסט (על פי הנחתך) להתעניין בכסא חה"כ אם אין אפשרות להשתמש בו על מנת לקדם את האינטרסים הצרים שלו (ושל חבריו באליטה)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אין סתירה לוגית, כיוון שחברי הכנסת מונעים *גם* מן האינטרס האישי, וגם מן המשפחתי, וגם מן ה"מעמדי", וגם מן המפלגתי, וגם מן הלאומי. אף אחד לא מונע *רק* מהאינטרס האישי, כי יש רשת אינטרסים שלמה שמאזנת אותו. אתה מבקש לסלק את האינטרס ה"מעמדי" של חברי הכנסת, אבל מפיל את האינטרס המפלגתי. וכך אתה מותיר רק את האינטרס הלאומי (שהוא מאוד אמורפי) במערכת האיזונים. בכאן שעוצמתם של האינטרסים החמולתיים יתגבר. 2. עובדתית, חברי הכנסת לא הכפילו את משכורתם פי 40. לדעתי, מה שמונע מהם לעשות זאת - מעבר לטוב לבם והאינטרס הלאומי - הם שני דברים: - שאיפתם, ושאיפת חברי מפלגתם לשמר את כוחם בבחירות הבאות - האתוס הנציגותי. הרבה גורמים בעלי עוצמה סבורים שלח"כ אסור לפעול נגד האינטרסים של מצביעיו. 3. כידוע, יש אפשרויות נרחבות לקידום עצמי בשיטת הממשל הנוכחית. אך זו לא הוכחה שסורטיציה תשפר את המצב. לדעתי המנומקת לעיל, היא רק תחמיר אותו. ואפשר לענות בשאלה: למה לנציג מוגרל להימנע מלקדם את האינטרסים הצרים שלו (ושל חבריו באליטה המוגרלת, באליטה המקצוענית שעכשיו הוא מתחכך בה)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אז טענתך היא שקיים אינטרס אישי או משפחתי לקדם אינטרסים צרים (בעיקרו, רווח חומרי עבור הח"כים והקרובים אליהם ואולי גם סטטוס חברתי כלשהו), קיים אינטרס לאומי (לקדם מדיניות ציבורית שמועילה לציבור הרחב) וקיים אינטרס מפלגתי. מהו בדיוק האינטרס המפלגתי? האם מדובר פשוט ברצון טהור לשבת בכנסת, גם אם לא צומח מכך שום ייתרון לא לחה"כ ולא לציבור? איני יכול להכחיש כי הדבר אפשרי מבחינה לוגית, אבל זה נראה לי מוזר מבחינה מעשית. מדוע שמישהו יתעניין בעצם הישיבה בכנסת? אפשר במידה שווה לטעון שקיים אינטרס "ניצול ההזדמנות" שגורם לזה שמי שיודע שיש לו זמן קצוב בכנסת ירצה לנצל את הזמן כדי לזכות בהערכת הציבור, ואילו מי שיודע שיש לו סיכוי טוב להמשיך לקדנציות נוספות ירגיש שהוא אינו חייב להשיג שום דבר עבור הציבור בקדנציה הנוכחית. שני האינטרסים הללו הם אפשריים מבחינה לוגית אבל הם קונסטרוקציות מלאכותיות שהסתמכות עליהן כנימוק עבור שיטה שלטונית מסויימת הוא בלתי משכנע. 2. חברי הכנסת לא הכפילו את משכורתם אבל הם כן העבירו נכסים בעלי ערך עצום מרשות הציבור לידיים פרטיות. כשהח"כים מקדמים אינטרסים צרים הם לא עושים זאת על ידי התנערות במוצהר מכל הנורמות אלא על ידי פעולות שאפשר להעמיד פנים (במידה רבה כלפי עצמם אבל גם כלפי הבוחרים) שהן תואמות את האינטרס הציבורי. זה נוח יותר מכל הבחינות, והתוצאה מבחינת בעלי הכוח היא דומה. 3. הכוח משחית, כידוע, ולכן אין ספק שכל קבוצה שהיא צפוייה לאמץ, במהלך זמן, השקפת עולם שמשרתת את האינטרסים הצרים שלה. העניין הוא שלא מדובר בתהליך שמתרחש באופן פתאומי אלא בהדרגה. זו הסיבה שהקדנציה היא בת מספר שנים מועט. מצד שני, מאחר שכאמור הרעיון שאפשר באמצעות סנקציית אי הבחירה מחדש להניע חברי כנסת לשרת את הציבור הוא מופרך, אז אם נניח שכל קבוצה שואפת לקדם אינטרסים צרים ברגע שישנו כוח בידה, הרי שאין שום שיטת ממשל שהיא שונה כהוא זה מאוליגרכיה דכאנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. עצם הישיבה בכנסת יכולה להוות מקפצה לא רעה למשרות עתידיות מכניסות ביותר - אולי עדיף אפילו על כוכב נולד ושכמותה. (רק בתשובה לשאלה מדוע שמישהו וגו'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה כזה מדובר במשהו שייפול בקטגוריית האינטרס הצר (רדיפת ממון ו/או פרסום). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ב"אינטרס המפלגתי" כוונתי לאינטרס של חברי המפלגה להמשך ההשפעה שלהם - באמצעות נציגיהם בכנסת - על החלטות השלטון. בשיטה המפלגתית, יש רשת נאמנויות והזדהות אישית, אשר מבטיחה שאינטרסים רחבים יותר יזכו לייצוג. כאמור, ח"כ של ש"ס לא יכול ככה סתם לפעול נגד האינטרסים של חברי המפלגה. הם מרגישים שהוא מחויב להם, הם יודעים איפה הוא גר, והם יכולים לעשות את המוות לנכדים שלו בבית הספר. ושוב, ההבדלים בין האינטרסים אינם קטגוריים - המערכת מפלגתית מתגמלת את מי שמועיל לה. 2. בשיטתך, אפילו העמדת הפנים, ורגשות האשם הנלווים, נמחקת. 3. בכל שיטת ממשל, מעטים שולטים ברבים, והרבה רצונות מוכפפים ומדוכאים. אבל אין דין דמוקרטיה עממית כדין אוטוקרטיה. השאלה היא שאלה של מינון. 4. יכול להיות שההבדל ביננו הוא בתפיסת נפש האדם. רוב האנשים פועלים במשך רוב זמנם, למען האינטרס המשפחתי שלהם ותו לא. הם תורמים שבוע-שבועיים בשנה בכסף וזמן לפעילות ציבורית, וזהו. אני לא מאמינ שביום הגרלתם הם פתאום ישנו מהרגליהם. ציפיה אחרת דומה לתקווה שאדם שזוכה בפיס יתרום את רוב הפרס לטובת הכלל. לפוליטיקה מגיעים אנשים (לא במקרה של מפלגות אינסטנט כמו "יש עתיד") שלמדו בהדרגה כיצד לשלב את האינטרס המשפחתי עם אינרס שבטי-לאומי רחב יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> ב"אינטרס המפלגתי" כוונתי לאינטרס של חברי המפלגה להמשך ההשפעה שלהם - באמצעות נציגיהם בכנסת - על החלטות השלטון. אם כך, את מה שאת מכנה האינטרס המפלגתי אני כולל בקטגוריית האינטרסים הצרים. אחרי שחשבתי קצת נראה לי שהטענה המהותית שלך היא שקיימים אינטרסים צרים שהדרך האפקטיבית לקדם אותם היא על ידי ישיבה בכנסת לאורך זמן ולא על ידי פעולות שאפשר לבצע אותן במהלך קדנציה בודדת. כי אם לא כך הדבר הרי חה"כ יכול להתעלם מכל השיקולים האלקטורליים ופשוט לפעול ללא מעצורים בקדנציה הנוכחית ואילו אם אכן רצוי לח"כים לשבת בכנסת לאורך זמן הם יצטרכו לאזן בין קידום האינטרסים הצרים לבין השיקולים האלקטורליים. אני חושב שיקשה לתאר אינטרסים צרים שמחייבים ישיבה ארוכת טווח בכנסת שאי אפשר להחליף אותה בפעולה בטווח הקצר. וגם אם ישנם אינטרסים שכאלה, מדובר הרי במקרה הטוב בספקולציה - ויתור על רווחים מיידיים בטוחים בעבור רווחים עתידיים בלתי בטוחים - כך שקשה להאמין שתהיה להם השפעה מהותית. נוסיף לכך את חוסר היכולת של הבוחרים לדעת באמת עד כמה חה"כ פועלים לטובתם ואת העובדה שככל שהקריירה של הפוליטיקאי מתארכת הוא רואה יותר ויותר את עמדת הכוח שלו כרכוש אישי (או מפלגתי) ופחות כשליחות, אז די ברור לדעתי שאפשרות הבחירה מחדש לא רק שאינה משמשת כגורם שמתמרץ את הנבחרים לשרת את הציבור אלא להיפך - היא משמשת כמכשיר שמרכז את הכוח הפוליטי בידי אליטה שמסורה לאינטרסים שלה. > 2. בשיטתך, אפילו העמדת הפנים, ורגשות האשם הנלווים, נמחקת. מדוע? להיפך. השהייה הארוכה במערכת הפוליטית היא זו שמשחיתה ומבטלת את המגבלות הנורמטיביות המקובלות. כידוע וכאמור, "הכוח משחית". > אין דין דמוקרטיה עממית כדין אוטוקרטיה. אכן - זו בדיוק הנקודה שלי. אם אכן כל מי שבידו כוח היה מנצל אותו מייד לצרכים צרים ("רוב האנשים פועלים במשך רוב זמנם, למען האינטרס המשפחתי שלהם ותו לא") אז לא היה צריך להיות כל הבדל בין השיטות השונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כבר ענית על זה. נבחרת במדגם כך שאת מייצג דעה X. בשלב החניכה והלימוד אתה מגלה דברים חדשים ומשנה דעתך לאנטי-X. הפרת את האיזון הסטטיסטי ועכשיו הגוף הנדגם איננו מייצג יותר את האוכלוסיה. מה עושים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מה זאת אומרת "נבחרת במדגם שאתה מייצג דעה X". האם הכוונה היא לכך שהחזקת בדעה X בזמן שנבחרת? הנדגמים אינם אמורים לייצג דעות מוגמרות - להיפך, אם היו לכולם דעות מוגמרות שאינן משתנות כתוצאה מההשכלה והחשיבה שכרוכות בהשתתפות במדגם, אז לא היה כל צורך במדגם. אפשר היה להסתמך על משאלי עם, או אפילו על בחירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מה שאמרת בתגובה 613504: "כל דעה צפוייה להיות מיוצגת בגוף הנדגם לפי שכיחותה באוכלוסיה." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל דעה א-פריורית תיוצג לפי חלקה באוכלוסיה, וכל שינוי דעה בעקבות הלימוד ייוצג לפי חלקו (הפוטנציאלי) באוכלוסיה. כלומר שכיחות משני הדעה במדגם יהיה דומה לשכיחות האנשים באוכלוסיה שהיו משנים את דעתם לו היו נבחרים למדגם. כאמור, ברור שאנשים ישנו דעות (ועוד יותר מכך, יגבשו דעות במקום שקודם לא היו להם) כתוצאה מהסיטואציה המיוחדת של הנדגמים - זה בדיוק הרעיון של הדגימה. עם זאת, אני מניח שתכונות יותר בסיסיות של האדם - הערכים הבסיסיים שלו, ''השקפת עולמו'', האינטרסים שלו כפי שהוא מבין אותם - לא ישתנו, לפחות לא באופן משמעותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איןלך דרך לשלוט בקצב, כיוון, ועוצמת השינויים בהתפלגות הדעות של קבוצת הנבחרים לעומת האוכלוסיה. יתרה מזאת, סביר להניח שבגלל שהנבחרים עוברים תהליך מוכוון ומתוכנן של חניכה ולימוד זה לכשעצמו מההוה זרז רציני לשינוי בדעות, יחסית לאוכלוסיה הכללית, ומעבר לקצב הדגימה. זאת ועוד, המוגרלים/נבחרים עוברים שנת לימוד והשאלה החשובה היא מיהם המורים והחונכים שלהם. מכיוון שמורים כאלו חייבים להיות אנשים עם נסיון סביר להניח שהם לא מוחלפים בהגרלה אחת לשנה אלא ממשיכים בתפקידם ממחזור למחזור, מפתחים מערכי שיעור, מתווים מדיניות חינוכית/לימודית לקאדרים המוגרלים, ומעל לכל מסמנים את מטרות הלימוד הזה. מכיוון שהגוף המלמד חייב שתהייה לו המשכיות הרי שמטרות ושיטות הלימוד לא משתנות וכך יוצא שהן אינן משקפות (סטטיסטית ומעשית) את התפלגות הדעות בציבור ובמיוחד בגוף המייצג. ונקודה אחרונה, ששווה דיון מעמיק בפני עצמה היא הקשר בין עצם המעשה החינוכי, צבירת הידע ומיומניות "אקדמיות" ואופיים האידאולוגי של דעות. חשוב מזה, האם ומאיזו מידה להרחבת ידע ותפיסה ביקורתית (שאלו ממטרות הלימוד) יש נטיה להשפיע על התלמידים בכיוון של תפיסת עולם מסויימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> יתרה מזאת, סביר להניח שבגלל שהנבחרים עוברים תהליך מוכוון ומתוכנן של חניכה ולימוד זה לכשעצמו מההוה זרז רציני לשינוי בדעות, יחסית לאוכלוסיה הכללית בהחלט - כאמור, התהליך הזה הוא מכוון. זהו התהליך שבו דעתם של הנדגמים הופכת להיות מושכלת ושקולה ומאפשרת להם לייצג את האינטרסים שלהם וליישם את הערכים שלהם בצורה אפקטיבית. > השאלה החשובה היא מיהם המורים והחונכים שלהם. אמת - זאת נקודה חשובה. על מנת למנוע שליטה בתהליך של גוף מקצועי, כפי שתיארת, השליטה חייבת להיות בידי הנדגמים עצםם - המחזור הנכנס והמחזורים הקודמים. כמובן, כבכל מעשיהם,הנדגמים יוכלו להיעזר בתהליך הלמידה בגורמים מקצועיים, לפי הבנתם וצרכיהם, אבל הסמכות לעצב את התהליך תהיה מופקדת בידיהם עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר על התשובה: Yes Minister [Wikipedia] - זה מה שקורה כאשר פוליטיקאי חסר ניסיון פוגש פקיד עתיר ניסיון: הפקידים לומדים איך לנהל את המדינה למרות הגחמות של המוגרלים (הם לא מתים. הם רק מתחלפים) ולומדים איך לסובב אותם על האצבע הקטנה. הם צריכים לנהל את המדינה ואסור שקבוצה של אנשים מוזרים וחסרי ניסיון יפריעו להם בכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן - אני מכיר את הסדרה. המפגש בין החובבן למקצוען הוא עניין חשוב, אפילו קריטי. העניין הוא שאי אפשר למנוע את המפגש הזה אלא רק להסיט את המיקום שלו. מאחר שהציבור מורכב ברובו מחובבנים ומאחר שחלק ניכר מהידע שדרוש על מנת לנהל מדיניות ציבורית אפקטיבית הוא מקצועי, אז בנקודה כלשהי חייב הרצון של החובבנים להיות מתורגם לפעילות של מקצוענים. במערכת האלקטורלית, הממשק בין החובבנים לבין המקצוענים הוא בקלפי. מליוני חובבנים מטילים פתקים שכתוצאה מהם נבחרים פוליטיקאים מקצוענים לעמדות כוח. מובן שהמקצוענים הללו מתמחים בעיקר בניהול מערכות בחירות ולא בידע שדרוש על מנת לתכנן ולבצע מדיניות ציבורית, ולכן הם נאלצים להיעזר במיקצוענים אחרים, אבל בשלב הזה האינטראקציה היא בין סוגים שונים של מקצוענים ולא בין חובבנים ומקצוענים. בשיטת הסורטיציה הממשק בין החובבנים לבין המקצוענים הוא הממשק שבין הנדגמים לבין המקצוענים שפועלים במערכת. השאלה אם כן היא לא האם יש למקצוענים יכולת לתמרן את הנדגמים אלא האם יכולתם של המקצוענים לתמרן את הנדגמים היא רבה או מועטה יותר מיכולתם של המועמדים לבחירות לתמרן את הבוחרים. התשובה לדעתי היא חד משמעית: המועמדים נמצאים בעמדה טובה לאין ערוך לתמרן את הבוחרים מאשר המקצוענים למיניהם יוכלו לתמרן את הנדגמים. לרשות הנדגמים יעמדו המשאבים, הזמן, הסמכות והמוטיבציה על מנת ללמוד דברים לעומקם ולפעול בהתאם, בשעה שהציבור הרחב מסתמך על סיסמאות, תעמולה, מידע מוטה ורשמים שטחיים וכל אמצעי הפעולה שעומדים לרשותו הם הטלת פתק שונה בקלפי פעם בכמה שנים. היחס בין הנדגמים לבין המקצוענים הוא כשל מעסיק ומועסק: הנדגמים יוכלו למנות ולפטר מקצוענים כרצונם, יוכלו לבקש חוות דעת אלטרנטיביות, יוכלו להסתכל על חומר בעצמם ויוכלו לעשות את כל זאת באופן מתמשך ומפורט. תנאים שכאלה אומנם אינם מנטרלים לחלוטין את כוחם של המקצוענים אבל הם לפחות מאזנים אותו באופן משמעותי. הבוחרים לעומת זאת הם למעשה חסרי אונים לחלוטין אל מול המועמדים (לא אל מול מועמד ספציפי כזה או אחר אלא אל מול המועמדים כקבוצה). Yes Minister היא אכן סדרה משעשעת, ואפילו יש בה משהו מן האמת, אבל בכל זאת מדובר בסך הכול בסידרה קומית. סדרה חודרת יותר היתה מציגה עד כמה הבוחרים הם חסרי כל הגנה מול המניפולציות של הנבחרים. זה היה רק מן הסתם הרבה פחות מצחיק והרבה יותר מקומם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, זה שהגוף הנדגם עובר תהליך לימוד בא כדי לחזק את הטענה שבקצב, כיוון, ועוצמת השינויים בהתפלגות הדעות שלהם יהיה שונה, מהיר יותר, ובעיקר, מקבל תוך כמה איטרציות כיוון דמוי-אינדוקטרינציה אחיד. בזה אובד הקשר בינם לאוכלוסיה. בנוסף, נראה שעכשיו סיבכת את המודל עוד יותר בזה שהפכת את הנדגמים לאחראים על חינוכם שלהם. הכיצד? כל מחזור ישקיע זמן ומאמץ ללימוד כיצד "לעצב את התהליך" הלמידה שלהם עצמם ובזה הם נותנים עצמם בידי "גורמים מקצועיים"" לשיטתך. אך גם אנשי המקצוע האלה לא מתחלפים ובמשך השנים הם מעצבים "מערכי לימוד" ותודעה עצמית די קבועה (כמו שקורה בכל מערכת חינוך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> בזה אובד הקשר בינם לאוכלוסיה. נניח שמר X שוקל לקנות בית, או לבצע החלטה חשובה אחרת. כצעד מקדים לפני קבלת ההחלטה מר X לומד את העובדות הקשורות בהחלטה ומקדיש מחשבה לשיקולים השונים. האם תאמר שבזה אובד הקשר בין מר X שלפני תהליך הלימוד לבין מר X שאחרי התהליך? > כל מחזור ישקיע זמן ומאמץ ללימוד כיצד "לעצב את התהליך" הלמידה שלהם עצמם ובזה הם נותנים עצמם בידי "גורמים מקצועיים"" לשיטתך. לא טענתי שהם "נותנים עצמם" בידי גורמים מקצועיים, אלא שהם יכולים להיעזר בגורמים מקצועיים לפי בחירתם ולפי ראות עיניהם. > אך גם אנשי המקצוע האלה לא מתחלפים ובמשך השנים הם מעצבים "מערכי לימוד" ותודעה עצמית די קבועה (כמו שקורה בכל מערכת חינוך). כאמור, לא מדובר באיזשהי מערכת רשמית שהמוגרלים חייבים לעבור דרכה, אלא בתהליך שהמוגרלים קובעים אותו בעצמם. כל מוגרל יוכל לבחור באילו אנשי מקצוע להיעזר בכל תחום (אם בכלל). מדובר במתן כלים ללימוד שכל מוגרל יכול להחליט האם וכיצד להשתמש בהם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |