 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשהייתי בן עשרים הייתי ביישן - אם היו נותנים קבלה הייתי לוקח, אם לא לא הייתי מבקש. כשהייתי בן שלושים נהיתי מספיק אסרטיבי לעמוד על עקרונותי המוסריים ולבקש קבלה, כי המדינה צריכה להתפרנס. עכשיו כשאני בן חמישים ומשהו, הממשלה נהיתה כזו גנבת, שעקרונותיי המוסריים קוראים להציע לשלם בשחור (הכי קרוב שאני יכול למרד מיסים). אבל אני עדיין ביישן מדי, ולא מציע - אם נותנים קבלה או מבקשים להוסיף מע"ם אני לוקח/מוסיף ולא אומר כלום. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שכבר היו דיונים כאלו בעניין חלוקת שלל המע״מ בין קונה למוכר מרצון. עפ״י אבולוציית המוסר המתוארת על ידך, הרי לכשתגיע לגיל גבורות תהיה כבר אמיץ להציע הצעות מגונות. וברשותך, הייתי רוצה להבין למה בגיל 30+ גרסת שהמדינה (היא הייתה פעם לא גנבת?) צריכה להתפרנס, ואילו כעת בגיל 50+ טיעון זה לא עומד לנגד עינייך. האם לשיטתך - גנבים לא צריכים להתפרנס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(זה לא מוסכם מלכתחילה שגנבים לא צריכים להתפרנס? כמו גם סוחרי סמים וסרסורים?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שמעתי על מוסכמה כזאת. זה משהו חדש בשוק המוסכמות ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או - למה אסור לגנב להתפרנס מפעילות חוקית? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |