 |
היו שלום, מדעי הרוח – מרקסיזם, סמיוטיקה ופמיניזם | 2514 |  |
|||||||||||
 |
|
 |
||||||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "חינוך והשכלה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על "סימוי"(1) עיני החוקרים בחפשם אחר האמת. בעמדת ההגמוניה השלטת ודאי שמובלעת אידיאולוגיה מסוימת: איך בדיוק אפשר לחקור משהו במדעי החברה (שבהם מדובר כאן) ללא אידיאולוגיה כלשהי? הרי אפילו בניית המושגים והחלתם על תופעות שונות רוויה בהכרח באידיאולוגיה. חשוב על "המזרח התיכון", "המזרח הרחוק", "קליטת *העלייה*", "יהודי המזרח", "מוזיקה אתנית"... כולם כולם מציינים זוויות ראייה ברורות מאוד ואידיאולוגיות מאוד. "המזרח התיכון" ו"המזרח הרחוק" הם חלוקות שעשו האנגלים מטעמים אסטרטגיים. כיוון שהם, לעצמם, היוו את מרכז העולם, כמובן - מן הסתם אנחנו נמצאנו מזרחה להם, וסין, למשל, נמצאה מזרחה עוד יותר. שים לב שלאנגליה עצמה אין בדיוק ציון מקום באנגלית. לפחות, לא היה כזה לפני שקבעו את המושג "העולם המערבי" כמקביל ל"עולם המפותח". "קליטת *העלייה*" ו"עדות המזרח" הם מושגים שהמציאו ראשוני המתיישבים היהודים בארץ, שבאו מסיבות ציוניות - אשר על כן ציון נראתה להם כמקום "גבוה" רוחנית משאר העולם. ואינני יודעת מנין בא רעיון "עדות *המזרח*" דווקא, אבל יש לשער שזה משום שהם שייכו את עצמם לעולם המתקרא "מערבי" - כמעין "סמל לקדמה". ומהי "מוזיקה אתנית" אם לא "מוזיקה עממית", שמשום מה שייכת בדרך כלל ל"פולקלור"? בקיצור, כל תופעה (או לפחות רוב מוחלט של התופעות) הנידונות במדעי החברה נתפסת בעיניים מאוד מסוימות, בעלות אינטרסים ואידיאולוגיה ברורים. העניין הוא שכשדנים בתופעות אלה מתוך ראייה דומה לזו של הממסד, קל לשכוח את העובדה הזאת. כי אין צורך לערער על שום דבר או לתקף שום הנחת יסוד. כשאתה חושב אחרת - אז פתאום כולם רואים שיש לך "עמדה"... |
|
|
 |
|
|
 |
||
|
||||
|
אנו חלוקים באופן עמוק. מאחר ואת מתייחסת למדעי החברה, אסתפק בשלב זה בכמה ציטוטים מנאומו של עמוס עוז, בקבלו את פרס גתה בשנה שעברה, בתרגום דפנה אלעזר-הלוי ובתוספת טעויות הקלדה שלי: "...בזמן כלשהו במאה התשע-עשרה, זמן לא רב לאחר מותו של גתה, חדרה אל תרבות המערב מחשבה חדשה שטאטאה את הרע הצידה, ולמעשה ביטלה את עצם קיומו. החידוש האינטלקטואלי הזה כונה בשם "מדעי החברה". לדידם של המומחים החדשים, הבטוחים בעצמם, הרציונליים להפליא, האופטימיים והמדעיים-לעילא שעסקו בפסיכולוגיה, באנתרופולוגיה ובכלכלה – הרע לא היה נושא לדיון. במחשבה שנייה, גם הטוב לא. עד עצם היום הזה ישנם חוקרים מתחום מדעי החברה שממאנים לדבר על טוב ועל רע. בעיניהם, כל המוטיבציות והפעולות האנושיות מקורן בנסיבות, שלעיתים קרובות אינן בשליטתו של איש. .... אנו נשלטים בידי הרקע החברתי שלנו. במשך כמאה השנים האחרונות נאמר לנו שאנו מונעים אך ורק בידי אינטרסים עצמיים כלכליים, שאין אנו אלא יציר התרבות האתנית שלנו, שאנו מריונטות התלויות על חוטי התת מודע שלנו ותו לא. במילים אחרות, מדעי החברה המודרניים היו הניסיון המרכזי הראשון לסלק הן את הטוב והן את הרע מעל במת האנושות. בפעם הראשונה בהיסטוריה הארוכה שלהם, הטוב והרע נדחקו שניהם מפני התפיסה כי הנסיבות הן שעומדות תמיד בבסיס החלטותיו של האדם, פעולותיו של האדם ובייחוד סבלותיו של האדם. את החברה יש להאשים. את הילדוּת הכאובה יש להאשים. את האקלים הפוליטי יש להאשים. את הקולוניאליזם. את האימפריאליזם. את הציונות. את הגלובליזציה. כך החלו התחרויות הגדולות של אליפות העולם בקורבנוּת. בפעם הראשונה מאז ספר איוב, השטן מצא את עצמו מחוסר עבודה .... אך הוא לא נותר מובטל. המאה העשרים היתה הזירה הנוראה ביותר של רוע אכזר בהיסטוריה האנושית. מדעי החברה לא הצליחו לנבא את הרוע המודרני המשוכלל הזה ולהתעמת איתו, ואף לא לתפוס את מהותו. פעמים רבות, הרוע הזה של המאה ועשים עטה על עצמו מסווה של תיקון סדרי עולם, של אידאליזם, של חינוך ההמונים או של "פקיחת עיניהם". הטוטליטריות הוצגה כגאולתם החילונית של אחדים, על חשבון חייהם של מיליונים. היום, משנחלצנו בחלק מהעולם מהרוע שבמשטרים טוטליטריים, אנו רוחשים מידה עצומה של כבוד לתרבויות. לרבגוניות. לפלורליזם. אני מכיר כמה אנשים שמוכנים להרוג כל אחד שאינו פלורליסט. השטן נשכר שוב לעבודה בידי הפוסט-מודרניזם; אך הפעם תפקידו היה על סף הקיטש: קומץ קטן וסודי של "כוחות אפלים" הוא האשם תמיד בכל, מעוני ואפליה ומלחמה והתחממות כד"א ועד ל-11 בספט' ולצונאמי. האנשים הפשוטים הם לעולם תמימים. המיעוטים הם לעולם חפים מכל פשע. קורבנות הם, מעצם טיבם, טהורים מוסרית. האם שמתם לב שבימינו השטן אינו נכנס עוד בגופו של שום אדם יחיד? אין לנו עוד פאוסטים משום סוג. על פי השיח האופנתי של ימינו, הרוע הוא קונגלומרט. מערכות הן רעות. ממשלות הן מרושעות. מוסדות חסרי פנים מנהלים את עולם לתועלתם הזדונית. השטן אינו נמצא עוד בפרטים. גברים, נשים וילדים יחידים אינם יכולים להיות "רעים" במובן העתיק של ספר איוב, או של מקבת, או של יאגו, או של פאוסט. אתם ואני – כולנו תמיד נחמדים מאוד. השטן הוא תמיד הממסד. וזה, לדעתי, אינו אלא קיטש מוסרי. ... יש בעולם אנשים טובים. יש בעולם אנשים רעים. את הרוע לא תמיד אפשר להדוף בעזרת לחשים, בעזרת הפגנות, בעזרת ניתוחים חברתיים או פסיכואנליזה. לפעמים, כמוצא אחרון, יש להתעמת איתו בכוח. לדעתי, הרוע המוחלט בעולם אינו המלחמות עצמן, אלא התוקפנות. התוקפנות היא "אם כל המלחמות". ולפעמים יש להדוף אות התוקפנות בכוח הנשק לפני שיוכל לשכון שלום......." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הצלחתי לראות מה הקשר בין הציטוט הנאה מדבריו של עוז לבין התגובה שאליה התייחסת. אם אתה לוקח כאן בחשבון דברים שאמרתי מוקדם יותר באותו דיון - צר, לי, זה היה מזמן, אינני זוכרת ולא הצלחתי לעקוב כרגע. אשמח אם תגיד על איזה מטענותיי אתה חולק ובאיזה אופן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שאפופידס רוצה לומר, שיש חיה כזו, ''אמת מוחלטת'' (לפחות בקווים גסים), וזאת בניגוד לעמדה שלך, שהדגישה את היחסי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. עיקר כוונתי בתגובה 352918 לא היה להציג עמדה רלטיביסטית, אלא להצביע על כך שגם "קונצנזוס" וגם "הגמוניה" מייצגים עמדה מסוימת. העובדה שזו עמדת "הרוב" לא הופכת אותה *בהכרח* לחוסר עמדה. ב. דבריו של עוז יפים ומעניינים בעיקר משום שהוא אשף הניסוח (ובמקרה זה, צילה אלעזר גם היא עשתה עבודה מצוינת, עד כמה שניתן לשפוט). מאידך גיסא, התוכן אצלו מבולבל משהו. הקישור שהוא עושה בין זוועות המאה ה-20 לבין מדעי החברה מופרך מעיקרו, ודאי ביחס למחצית הראשונה שלה. האדם שהכניס יותר מכל לשיח "ילדות כאובה" ושאר בעיות אישיות היה פרויד, עם הפסיכולוגיה שלו, ולא ממש סביר שמשהו מדבריו עורר את הנאציזם לפעולה1. ואילו הפוסט מודרניזם עם האשמותיו הפוליטיות הכוללניות נולד אחרי כל האירועים הללו. יותר מזה, לפניה, במדעי החברה *חוץ* מפסיכולוגיה (שבאוניברסיטאות שונות נמנית בכלל על המדעי הרוח), לא פסלו מונחים של טוב ורע: פשוט לא עסקו בהם. ומה יש להלין עליהם? במדעי הטבע, למשל, עוסקים במונחים אלה? ג. עוז גם בונה כאן "איש קש" מדופלם בתכלית. דברים כמו "השטן נשכר שוב לעבודה בידי הפוסט-מודרניזם; אך הפעם תפקידו היה על סף הקיטש: קומץ קטן וסודי של "כוחות אפלים" הוא האשם תמיד בכל, מעוני ואפליה ומלחמה והתחממות כד"א ועד ל-11 בספט' ולצונאמי. האנשים הפשוטים הם לעולם תמימים. המיעוטים הם לעולם חפים מכל פשע. קורבנות הם, מעצם טיבם, טהורים מוסרית"... באמת אינם מייצגים שום הוגה רציני, פוסגט מודרניסט או אחר. לו ייצגו אותם - הייתי מתנערת מהם באופן מוחלט.2 1. אני נוטה לחשוב שפרויד אכן השחית את העולם מהרבה בחינות, אבל זה כבר סיפור אחר. 2. כלומר, יותר משאני מנוערת מהם היום: אינני מזהה את עצמי עם הזרם הזה כלל ועיקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. גם אני לא. אבל גם לא יכולה לומר שאני מודרניסטית. תהיתי פעם (באיזה פוסט שאין לי כוח לקשר אליו כרגע) מה צפוי לנו אחרי גוויעת הפ"מ. התשובה היתה משהו שקשור באחריות, אבל אני לא רואה שזה קורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, טוב, אז יש לי כוח לקשר אליו כרגע: http://www.notes.co.il/aviva/995.asp . אבל זה הכל, ועכשיו לצחצח שיניים ולישון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכי חובה עלינו להשתייך לאחד הזרמים הללו? מבחינתי, לפחות, אחת הזכויות הנשמרות לי מתוקף העובדה ש*אינני* מקובעי התרבות היא שאינני מחויבת להגדרות נוקשות של עצמי. בסופו של דבר, גם במודרניזם וגם בפוסטיותו יש הרבה דברים טובים והרבה רעים. אני לוקחת מכל אחד מהם את הכלים הטובים שיצר, ומשתמשת בהם על פי רצוני. וממילא, כמו שאמרת (במאמר מקסים, אגב) שניהם גוועו כבר, ומה שמתהווה עכשיו עוד לא זכה לשום מניפסט ברור. יש למה לחכות.:) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. נחמד לצוף חופשי, הבעיה מתחילה כאשר יש צורך לנקוט עמדה, וכל עמדה כלשהי תהיה פוליטית או מחייבת (ואני לא מדברת על בחירות לכנסת אלא על החלטות יומיומיות כמעט). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא? איבדתי אותך. את יגולה לתת דוגמא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן - מה דעתך על המעשה הנראה כאן: http://www.notes.co.il/rinat/15311.asp | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי איך עניין זה מחייב אותך להכרעה כללית בין מודרניזם לפוסט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הכרעה כללית. פשוט הכרעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בעניין הזה, למשל, טובים בעיניי גם הפסל וגם שרפתו - שניהם נראים משכנע. מה זה אומר על מצבי הזורם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתיכף יקרוס לך הגל :-))) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהקריסה מתבצעת רק אם אני מכריעה דווקא... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שאני טוענת שלפעמים חייבים להכריע, ושיש מקרים שהכרעה תמקם אותך באחד משני הקטבים האמורים. זה מה שקורה כאן - לא חייבים להכריע, כמובן, אבל אין דרך להכריע מבלי לקחת צד אחד מהשניים. אני אחשוב על דוגמה יותר טובה.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה יהיה מאוד משמח, אולי סוף סוף אבין.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קיי, נאמר שהיית מרגלית הר-שפי של הצתת השור. כלומר, היית שומעת מן המצית (שהוא לא חבר שלך, רק מכר) שבכוונתו לשרוף את הפסל באותו ערב. האם היית מדווחת על כך? אם כן, נקטת עמדה. אם לא, גם כן נקטת עמדה. ואולי עדיין זו לא הדוגמה האידיאלית (מבחינת האבחנה בין מ' לפ"מ), אבל דיווח או אי-דיווח לרשויות/משטרה במקרה כזה בהחלט מציב אותך כבעלת עמדה מוסרית כלשהי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על שרפת הפסל ודאי לא הייתי מדווחת: בעיקר משום שלא הייתי חושבת על זה. על רצח רבין, לו הייתי מעלה בדעתי שיש לדברים פן מעשי, יש להניח שהייתי מדווחת. גם כך וגם כך לא הייתי גוזרת את אופן פעולתי ממודרניזם או פוסט, ובכל מקרה לא הייתי מרגישה מחויבות להיות עקבית בבחירה ביניהם. אני עדיין מתקשה להבין את הצורך בעקביות כזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרגע לא טענתי שיש צורך בעקביות. אמרתי שיש מצבים לא נדירים שבהם הפרט, גם זה שפוסח על שני הסעיפים כפי שתיארת, מוצא עצמו בהכרח תומך אקטיבי של מ' או פ''מ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. עכשיו הבנתי.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. נראה לי שה"חולניות" של פרויד וחבריו הייתה עבור הנאצים עוד דוגמה לפרוורסיה שביהודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ייתכן מאוד, אבל קשה להאמין שזה היה גורם מרכזי בשאיפה לחיסולם. וזה ודאי לא הקישור המשתמע מדבריו של עוז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. אבל אני רק בניטפוקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציעה מכרז על המצאת מלה עברית לניטפוקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע :"ניטפוקים" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנוקדן מנטפק, ניטפוק הוא נוקדנות, ואי לכן ניטפוקים הם נוקדנויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נעים לי לנטפק אבל נוקדן זה לא פדנט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רב מלים: נוֹקְדָן שֵם (מיושן) דייקן, מי שמקפיד ומדקדק בפרטי פרטים ומקדיש תשומת לב מופרזת לפרטים השוליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פדנט זה קפדן או דקדקן, לא? (ובעצם, דקדקן - מי שעוסק בדקויות - זה יופי של תשובה עברית לניטפיקר האנגלי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא חוכמה. הרעיון הוא מלה חדשה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לנטפק זה להוציא ביצי כינים. מכיוון שבאייל הקורא עסקינו, אפשר להציע ''פליית ביצי כינים מקרני אייל'' או פבכמא''י. הוא פבכמאי, היא פבמכאית, הם מפבמכאים. לחליפין- גרומינג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיחלושץ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עמדתי על שורשיה של נוקדפיקות זו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שורשי אוויר המא | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין - הוא קושר בין החקר העצמי של האדם לבין חוסר אחריות. נקודה ראויה לעיון. בכל אופן, מוזר שעוז מתעלם מהעובדה שהרבה לפני צמוח מדעי החברה, היה מי שניסה להסביר את העולם ואת מניעי האדם - רק שפעם קראו לזה פילוסופיה, או דת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא שהמדע, בניגוד אליהם, אינו מצמיד (או לא אמור להצמיד) ערך מוסרי למניעי האדם. לכן הוא מסוכן. מה שיותר מוזר, הוא שעוז תוקף את אותו המדע גם כאשר הוא כן מביע עמדה מוסרית. והוא אפילו לא עושה את המעשה הראוי ומנסה להסביר את הקישור המיידי בין בחירה מוסרית ובין הפרט הבודד (''הסובייקט המכונן'' - שעל קיומו מערערת עמדה זו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עמוס עוז טועה כאשר הוא מאשים את מדעני החברה בכך שלאורך השנים הם החשיבו אך ורק את החברה ואת התרבות ולא גם את הסובייקט הפועל; את הנסיבות ולא גם את הגורמים האישיותיים. זה נלמד בקורסי המבואות של שנה א'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ודאי שמובלעת אידיאולוגיה מסוימת"? לא השתכנעתי. איני מבין למשל מדוע העובדה שאני משתמש במושג "המזרח התיכון" גוזרת עלי איזושהי השקפת עולם. אני מכיר מושג זה מאז שאני ילד והוא נקלט כמילה בפני עצמה, אפילו לא ביטוי, המתקשרת ישירות למושג אותו היא מציינת, מבלי לעבור קודם לא ב"מזרח" ולא ב"תיכון". כך גם בנוגע לביטויים אחרים אליהם מתרגלים, במנותק מן המושגים אותם הם מסמנים. תצטרכי להתאמץ קצת יותר כדי להראות שטיב הסמנטיקה/פונטיקה תוחם את מחשבותינו. ובכלל, גם כאשר הומצא מושג זה, לא הבנתי מדוע נדמה לך שיש בו אידאולוגיה? האין הוא ציון מיקומו הגאוגרפי היחסי של המושג ביחס למציינו? אם זה אידאולוגיה, אז גם במילה "כאן" יש אידאולוגיה, הרי יש בה משום העדפת מיקום הדובר על פני מקומות אחרים, לא? לא הבנתי את ההערה על ציון מקומה של אנגליה, אבל זה כן הזכיר לי את הציטוט של אורוול, בפתיחת מאמר של גורביץ'1. "ואינני יודעת מנין בא רעיון "עדות *המזרח*" דווקא, אבל יש לשער שזה משום שהם שייכו את עצמם לעולם המתקרא "מערבי" - כמעין "סמל לקדמה"." – לא הבנתי את הלוגיקה כאן: מדוע השימוש כאן בעובדה גאוגרפית מחייב גם טענה לגבי קדמה2? [[2לא שהמערב לא היה אז והיום יותר מתקדם, מכל בחינה אפשרית מן המזרח, אלא שאם אין אנו מסכימים על דרכי היסק, נתקשה לדון בדירוג איכויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ואינני יודעת מנין בא רעיון "עדות *המזרח*" דווקא, אבל יש לשער שזה משום שהם שייכו את עצמם לעולם המתקרא "מערבי" - כמעין "סמל לקדמה"." – לא הבנתי את הלוגיקה כאן: מדוע השימוש כאן בעובדה גאוגרפית מחייב גם טענה לגבי קדמה2?" האם חשבת לרגע איזו "עובדה גיאוגרפית" יש כאן? העובדה הגיאוגרפית *האמתית* היא שחבל אשכנז ממוקם מזרחית לארצות המגרב, ובעיקר צפונית לעיראק ולתימן. מצד הגיאוגרפיה, היו האשכנזים אמורים לקרוא *לעצמם* "עדות המזרח". אבל האשכנזים אינם "עדות", כמובן - הם אנשים - והם משייכים את עצמם למערב, משום מה. מדוע? משום שהמערב מציין את הקדמה, את העולם המפותח. כשאמרתי שהמושגים שאני מציינת מבליעים אידיאולוגיה מסוימת לא התכוונתי לכל משתמשיהם - שרובם המוחלט, יש להניח, מעולם לא הבחינו כלל מה בדיוק אומר העניין הזה. התכוונתי לטובעי המושגים עצמם. ברורר שבחלוקה *הגיאוגרפית* למזרח ולמערב האנגליפם יוצאים במרכז העולם. כך הם בנו אותה, וכך הם הנחילו אותה לעולם. העובדה היא, שאנחנו - שבתור יהודים ודאי רואים את עצמנו במרכז העולם, משתמשים במושגים האלה שבהם אנו נדחקים דווקא למזרח הקרוב. מה הזכיר לך את הציטוט של אורוול תצטרך להסביר קצת, אם אתה רוצה שאבין את האסוציאציה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק בעניין אורוול, שימי לב שצורת החשיבה שאת מבטאת, המתיימרת לספק אבחנות אוניברסליות, מופנית בפועל, כמעט אך ורק כלפי אנגליה דאז וישראל וארה''ב דהיום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הזכרתי את ארה''ב בדיון זה עד כמה שזכור לי. נתתי דוגמאות מאנגליה כיוון שמבחינה מושגית היא הנחילה לנו הכי הרבה מושגים, בהיותה האימפריה האחרונה הגדולה ביותר. הזכרתי את ישראל משום שהדומאות הישראליות הן המוכרות ביותר לכולנו, והדוגמא של השם המטעה ''עדות המזרח'' היא אחת המוזרות והמצחיקות ביותר שיש כאן. עדיין לא ברור לי מה עושה כאן אורוול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי "עדות המזרח": את מתעלמת מהחלק החשוב של הביטוי. המילה "עדה" הומצאה על ידי השיח האשכנזי הדכאני, כדי ליצור מצג-שווא של עם אחד שיש בו כמה עדות, ולהסתיר את האפליה האתנית שנכפית על השחורים בפלסטין. (או משהו כזה. אם מחפשים להיעלב אפשר תמיד למצוא סיבה. כשהייתי ילד, קראו לזה ספרדים. אחר כך שמעתי שהשם הנכון הוא עדות המזרח. ואחר כך, מזרחיים. היום זה כבר פאסה, ומי שלא אומר יהודים-ערבים הוא קולוניאליסט.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא התעלמתי. ראה תגובה 370684 ב. אין כל קשר לעלבון. מדובר על זוויות ראייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא ברור לי היכן בתגובה 370684 הזכרת שהמושג "עדה" הוא כלי בידי השלטון האשכנזי-ציוני. ב. לדיון בזוויות ראייה, בסובייקט מדכא ואובייקט מנוצל, במהי המילה ה"נכונה" לייצג קבוצת אנשים, יש המון המון קשר לתחושת העלבון של המדוכאים, ולמאבקם למען העצמה עצמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אבל האשכנזים אינם ''עדות'', כמובן - הם אנשים''... (לא צריך להאכיל בכפית אף אחד). שיח המדוכאים מתייחס, כמובן, לזוויות ראייה ולאופני המשגה. אבל לא כל דיון באלה האחרונים נוגע דווקא לראשונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במילה "עדה" השתמשו עוד בתקופת התורכים- העדות הדתיות. הפטנט על השימוש במילה עדה (אם לא נתייחס לספר שמות) לא הומצא על ידי האשכנזים. כמה מאכזב ; הם כבר לא בעלי הרוע המחלט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלמוני שעליו הגבת כתב באירוניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, כך קורה כשלא קוראים את כל התגובות הרלוונטיות. השטחיות מן השטן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל האנגלים זה היה ''המזרח הקרוב''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השימוש בם השתנה אחרי מלחמת העולם השניה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ממש נראה כמו איזה טקסט שטומי לפיד כתב בתחתונים וגופיה על מכונת כתיבה ישנה. או לחליפין גירסה דהויה של הספר הנרגן של אפרים קישון על האמנות המודרנית. פורקן רגעי, עונג חמוץ וצורך עז להוריד איזה נתח בשר מטוגן כדי להתחבר שוב לקרקע - זה ודאי מה שחש אדם שכותב טקסט כזה. אגב, התרגום באמת מצוין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טריוויה זריזה: לאיזה ספר כתב אפרים קישון הקדמה שנפתחה כך: "נפל בחלקי הכבוד לכתוב הקדמה לספר שלעולם לא אקרא"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פפפ... איך מגגלים את זה לעזאזל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שם הספר מופיע בגוגל, אבל לא בחיפושים שאפשר לעשות על סמך שאלתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ספר של קריקטורות ( לעולם לא אקרא, כאילו?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. עוד רמז: בהקדמה מוזכר הסנטור יעבץ (כאילו, זה היה מזמן). לגלות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב, אין הרבה סיכויים שחבר'ה פה קראו את הספר. מדובר ב"כדאי לך לדעת: 411 עצות לעקרת הבית" שכתבה עופרה בורלא-אדר. הדפסה ראשונה - מאי 1975. ההקדמה די משעשעת: "מאחר שבשום פנים ואופן לא אקרא את הספר הזה, כאמור, יישארו לי סתומות לנצח כל הדרכים מתוחכמות הללו לשיפור תנאי הסביבה בביתי, החל בגילוי ביצים ישנות הצפות הפוכות על פני המים כדגים מתים, וגומר בסוד המקצועי כיצד לתלות מכנסי ג'ינס שיישארו מקומטים... "המחברת נותנת ערבויות, שהיא ניסתה באופן אישי את כל הפאטנטים שלה הלכה למעשה, פרט למריחת מאיונז בשערות, זה בכל זאת יותר מדי. היא אף נוהגת ליצור מדי פעם בעיות חדשות בביתה כדי לפתור אותן למען האנושות, כגון ניצול סרט ישן של מכונת כתיבה בתור חוט אידיאלי לתליית כביסה כחולה, והשימוש בנסורת של אגוזים במקום קשקשים בשערות - אם כי ייתכן, שאת שתי העצות האחרונות אני המצאתי בהשפעת הספר". (ברקת, לא מאמינה איך היא מבזבזת זמן עבודה יקר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי! דווקא קראתי את הספר הזה פעם! אני זוכר לטובה את העצה לגבי ייבוש ממחטות על החרסינות של האמבטיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצה מעולה. כמעט כמו העצה לנקות את שקעי החשמל בבית בעזרת החלק הרך של לחם טרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואת הבפנוכו של השקע, מקום שקשה לתחוב אליו לחם טרי, לנקות בעזרת מסרגה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לילדים שבקהל: אל תנסו את זה בבית. אני חוזר: לא לנסות. זה מסוכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אם אתה מחבר אל קצה המסרגה הקרוב אליך פרוסות של לחם עבה. חשוב להקפיד שהלחם יהיה ממש ממש יבש ופרוס עבה כמו בבית של ההורים של מופז. רגע, לחם הוא לא מוליך למחצה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וסנדוויץ משתי פרוסות ומרגרינה? טרנזיסטור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט! ואם תתקין לך סדרת מסרגות, לחמים ומרגרינות, הרי לך CPU-home-made. כפתור ופרח! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספיק עם הציניות הזאת! בשריטות ברהיטים יש לטפל באמצעות שמן דגים! וחצי כוס אבקת חלב מסייעת להחיות וילאות שקופים סינתטיים! הכל כתוב בספר! צחוק-צחוק, בורלא-אדר היתה הראשונה בדורה להמליץ שלא להשתמש ב"קפה נמס איום" כניסוחה (כשכולם יודעים לאיזו פירמה הכוונה), אלא להעדיף קפה טוב טחון דק (עצה 380). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלח לי, אבל אלו שטויות ממדרגה ראשונה. לעומת זאת סדרה של לחם-נקניק-גבנ''צ יוצרת סוללה שבכוחה להאיר את כל רמת גן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחם-*חזה עוף*-גבנ"צ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחם - *טופו* - גבנ"צ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדוני הנכבד - מדובר באור לא כשר שמקורו בתערובת שנאסרה בתכלית האיסור במקורותינו הקדושים. חלונות בני-ברק הסמוכה הרי ייאטמו לבל יטנפו נגוהות טומאה אלו לבבות טהורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה בדיוק כל קיסמה של ההמצאה: הסוללה הזאת מיצרת זרם חילופין! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די עם דרויאנוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכיתני שוק על ירך, חביבי. אני מודה ועוזב ירוחם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא,זה קבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הלחם והמרגרינה הם מוליכים למחצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה? מגניב. אנסה ואדווח. _________ במקרה של אזעקת אמת וגו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחת לשים ''(כה''ב)'' בכותרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכי קרוב לזה שקראתי היה "לבת" שאחותי קיבלה לבת-מצווה שלה. התרוץ שלי הוא שהכותרת במלואה היתה: "לבת (וגם לבן לא יזיק לדעת)". באמת לא הזיק לי, למרות שגם לא הועיל במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך אחות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אין כוונתך ל"שי לבת" הנפתח בסיפור אמנון ותמר של אברהם מאפו, ממשיך באחותי רוחמה של י.ל.גורדון בואכה פלוראנס נייטינגאל ומסתיים בהנחיות כיצד לצייר פני אדם בפרופורציות הנכונות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה... זאתי מ"איזה מין אנחנו". קלאסיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את הספרים, אבל לפני שנים שמעתי את אסתר קל עצמה ברדיו והיא נשמעה נורא מורתית ונורא חינוכית. לפי הצורה שהיא דיברה אפשר היה לחשוב שסקס זה איזה מין פעולה מושלמת, מתוכננת היטב, בבני עקיבא. משהו סטייל "הנה הגיעה העת, היום יום שני 16.1.06, בואי, אם כן, חמדתי, ונקיים מגע מיני. מגע מיני זוהי פעולה בריאה, חיובית ובונה שתאדיר את הקשר שבינינו. עלינו לעשות זאת אחת לשמונה שבועות, לערך...". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבינה. יש צורה אחרת לעשות את זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כן, זאת בלא ספק הצורה האידיאלית והמוממממלצת ע''י משרד החינוך. אבל אם זה היה כל כך מאדיר את הקשר, כל אחת היתה מקבלת אחד מאיתנו לכל החיים ולא היינו מתחלפים כל הזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה מומלץ על ידי משרד החינוך, זה מסביר את הירידה שיש לי בחשק בזמן האחרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלוכלך, פרוע ורטוב. אין דרך טובה יותר. את השאריות ניתן לנקות בעזרת סרדינים מיובשים, או לחילופין במבה שעבר זמנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרטוב אפשר להתקרר חס וחלילה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והלכלוך מלוכלך. ואם צריך לנקות עם סרדינים, עדיף כבר להתנזר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שהספר עוד מופיע בחנויות כלשהן. בדיוק תפסתי אמביציה להשתלם בעקרות בית, לאחר שעקרתי מביתי לאות הזדהות מראש עם העקורים. (אם כי את סוד תליית הג'ינס לצורך המשך הקימוט אני מכירה מנוער...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"...הרעיונות האלה מצדיקים את הנטייה לכתיבה לא בהירה ולא מובנת. ואולם מאידך גיסא, קשה שלא להתייחס גם לביקורת המוטחת בהוגים צרפתים כמו קריסטבה: האם הז'ארגון הבלתי-מובן אינו אמצעי של כוחנות אינטלקטואלית? האין זו דרך להגדיר קבוצה של מביני דבר ולהדיר ממנה את כל השאר?" שימו לב לתגובות :-) זו הפסקה שעוררה קצף אצל המגיבים: "השפה של קריסטבה היא איפוא דיוניסית יותר מאשר אפולינית (בלשונו של ניטשה), או בארוקית יותר מאשר קלאסית, כפי שמגדירה זאת מיכל בן-נפתלי, שתירגמה את ספרה של קריסטבה, "סיפורי אהבה", לעברית. אם השפה הקלאסית מבוססת על ערכים של סדר, אחדות, בהירות, הייררכיה ויציבות, השפה הבארוקית של קריסטבה היא שפה של עודף, פירוק, דחיית כללים, סירוב לסמכות ותנועה..." ואני חשבתי שהכותבת הסבירה במדויק שקריסטבה משתייכת לפוסט מודרניזם ולא למודרניזם. כל שאר צמדי הניגודים שמוזכרים בפסקה(דיוניסוס מול אפולו, בארוקי מול קלאסי) מתאימים לניגוד הזה, והיא אפילו מפרטת מה כולל כל אחד מהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה כל כך מיוחד בשאלה "מהי אישה?" שאי-אפשר לענות עליה באנגלית (או בצרפתית, או בעברית)? את מקבלת את התיזה לפיה בשביל לדבר על אמהוּת צריך לנטוש את השפה ה"קלאסית", מה שזה לא יהיה, ולעבור לדבר במוּזָרית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא במוזרית, בקריסטבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאין קיבלת את הרושם הזה? אני בסך הכל פירשתי פסקה שמפרשת את קריסטבה (אבל כן, אם לא מבינים אפילו את פרשנות הפרשנות, הענף כנראה בצרות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קיבלתי רושם; באמת שאלתי. אם לא, לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה :-) אז ככה: אני חושבת שיש תחומים, בעיקר אינטואיטיביים, בהם עדיף לא לדבר בכלל, ורק להיות או לעשות. לא הייתי כוללת בהם בהכרח את השאלות על נשיות ואמהות, אבל אם רוצים אפשר לכלול אותם. מקווה שאני ברורה מספיק ומתחמקת במידה (ולשאלה לגבי "מוזרית" - דעתי שלילית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שזאת גם העמדה של בנך הפעוט כשאת מנסה לפתוח איתו דיון בענייני הנקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ודאי - ככה זה הגברים. תמיד ברוחים מדיונים רציניים. אני בטוחה שכל תינוקת ראויה לשמה מבקשת בסיס תיאורטי מוצק ליניקה לפני שהיא מתחילה לעסוק בה בפועל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא רק נאמר שהדיון ביני ובין בני בנושא זה אינו מילולי (הוא כבר בשלב שמנסה להרים את החולצה בעצמו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפתחות מרשימה. לרוב הגברים לוקחות יותר מעשר שנים להגיע לשלב הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, יש רבים שמנסים להרים חולצות בעצמם כבר בגיל 11? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימינו? למען האמת, אני לא כל כך רוצה לדעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השם צ''ל ''הקץ למדעי הרוח''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב-1995 הכריז דניס דאטון עורך ה-Philosophy and Literature על תחרות שנתית לכתיבה גרועה*. הזוכה לשנת 1999 היתה פרופ' ג'ודית' באטלר שהגתה את הפנינים הבאות: The move from a structuralist account in which capital is understood to structure social relations in relatively homologous ways to a view of hegemony in which power relations are subject to repetition, convergence, and rearticulation brought the question of temporality into the thinking of structure, and marked a shift from a form of Althusserian theory that takes structural totalities as theoretical objects to one in which the insights into the contingent possibility of structure inaugurate a renewed conception of hegemony as bound up with the contingent sites and strategies of the rearticulation of power. לפי http://www.youtube.com/watch?v=DLnv322X4tY היא גם דוברת אנגלית (אבל אולי זה דיבוב).חוץ מזה, כנוספים ורבים מידי מבני עמנו, גם היא אינה מחבבת אותנו, אבל אולי עדיף שכך - אני לא רוצה להיות חבר שלה. היא מוזרה מדי. ---------------------------------------------------------------------------------------------- |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שההיגיון המושל בכתביה מוביל עתה את פרופ' באטלר אל רודפי החירות של אונ' ביר-זית, אחד מן הידועים שמוקדי השילוח לפיגועי התאבדות, כדי לחזקם בסימון המסומן לשם לוחמה משלימה בו באמצעות חרם (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3847254,00.h...). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוצא מיתאם בין כתיבה גרועה ופלצנית לבין מבקרי מדינת ישראל או חובבי אוניברסיטת ביר זית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת? כן. לא מתאם של 1, אבל שמתי לב בשנים האחרונות שככל שכתיבה וטיעונים בעניינים חברתיים/פוליטיים מפותלים ולא מובנים יותר, כך גדל המרחק שבין ערכיו המוצהרים של מפיקם לבין המטרות אותן הוא מנסה לקדם בפועל. הדבר נפוץ במיוחד במחנה פוליטי מסויים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו מוכן להסביר לי מה לא מובן בקטע הנ"ל? הוא נראה לי ברור לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען עוד כמה מאיתנו (מהנדסים, אנשי הייטק וכדומה) - יהיה נחמד ומסקרן אם תביאי כאן את שניהם (להגנתי: אני בדרך כלל לא מגלה כאלה רמות של חוצפה, זה רק בגלל אפופידס). זה לא חייב להיות מוכן תוך חצי שעה...:) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרגום1: המעבר מהתזה הסטוקטורליסטית, לפיה ההון בונה יחסים חברתיים אחידים, להשקפה לפיה יחסי כוחות נתונים לחזרות, שינויים וניסוחים מחודשים, הוסיף את ממד הזמן לשאלת המבנה, וסימן את המעבר מהתאוריה האלתוסרית, שמתייחסת למהויות מבניות מוחלטות, לתאוריה שבה הכרה במשתנים השונים בהם המבנה תלוי, מאפשר תפיסה חדשה של הגמוניה, אשר תלויה במשתנים ובאסטרטגיות שמנסחים חדשות לבקרים את היחסי הכוחות. הסבר: הטענה של באטלר נועדה לתמוך בתיאוריות השיח למניהם. לפי מה שהיא אומרת יחסי הכוחות בחברה נתפסו בעבר רק בעזרת אלמנטים "מהותיים", הון ומבנה חברתי. אבל יחסים אלו משתנים תמידית, באמצעות השיח שאינו פוסק. כאשר אתה מתרכז בשיח, אתה מתייחס לשינויים התמידיים. השערה: המבקר של באטלר הביא משפט זה כדוגמא, משום שהוא מאוד ארוך. משפטים כאלו מקובלים באקדמיה הצרפתית והגרמנית למשל, אבל לא באקדמיה האמריקאית. 1 תרגום חובבני, אני לא מתרגמת מקצועית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן חומסקי וחבריו מרעיו1 שואפים להנחילם לאקדמיה האמריקאית. 1 הבלשנים, כמובן. רוצים עצי משפט מעניינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטח מתכוון לעזריאל חומסקי ובניו, נגרים בע"מ. אלו נכלוליים הנגרים הללו, מה הם לא עושים כדי להשיג עצים! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שהייתי יכול לבלות שעות מול יו-טוב ולאגור טריוויות כאלו. לא ידעתי ש ''קופר'' זה עושה חביות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 117520 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''בארל מייקר'' זה עושה חביות. ''קופר'' זה חבתן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבתן=עושה חביות=קופר עושה מחבתות? אולי בגלל הנחושת, קופר, גם כנוי לשוטר בגלל כפתורי הנחושת של המדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקריאה נוספת: http://www.answers.com/topic/---19410 וכן http://www.babylon.com/definition/חבתן/Hebrew אמת, לאו דווקא אחת המילים היותר נפוצות בעברית, אך מבחינה זו אין הבדל בינה ל cooper: בהחלט לא אחת המילים הנפוצות באנגלית. אולי יש קשר בין שכיחות המילים למספר החבתנים הפעילים המסתובבים בינינו כיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התרגום וההסבר. כלומר, באטלר טוענת כי "אנשים מדברים וזה יכול לשנות את היחסים בינהם"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, מה שכתבת יהווה רק רקע (חלקי) לטענה שלה כאן. מה שהיא עושה במשפט הזה, זה למקם את עצמה בשיח ההיסטורי (גם המבקר שלה שהבאת עושה זאת כשהוא מזכיר את קאנט). היא עושה חיבור בין סטרוקטורליזם למשנתו של מרקס. בתיאור ההיסטורי שהיא יוצרת היא מתארת מעבר דיאלקטי מתיאוריות אלו לתיאוריות שיח, כשהאחרונות מהוות מתנגדות ויורשות של שתי הראשונות. (בעיני זה בעייתי, דרך אגב) דבר נוסף שהיא עושה מבחינה מילולית הוא ''להדיר'' את ה''צד שלה'' מן המשפט. היא לא מזכירה את התיאוריות המדוברות בשמן, וממעיטה בשמות עצם באיזכורן. אני החלשתי את זה בתרגום שלי למען ניסוח יותר קוהרנטי. אני שוב טוענת, כל מי שמתמצא באופן בסיסי ב''דמויות הפועלות'' בתחום התיאורטי יבין מקריאה ראשונה במה מדובר, כולל המבקר הקנטרן שנתן לה פרס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא קיבלה פרס על כתיבה גרועה, ואפשר להבין למה. גם בתרגום שלך, שנהיר לאין שיעור מהמקור, יש מעבר מתזה להשקפה, שמסמן מעבר מתאוריה אחת לתאוריה אחרת, שמפאשרת תפישה חדשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו פשוט כתיבה מסורבלת. אני פחות או יותר מהתחום (למרות שכבר שנים לא השקעתי בקריאת טקסט אקדמי פו''מ באנגלית) ועדיין הייתי צריכה לקרוא כמה פעמים כדי לקשור קצוות תחביריים במשפט המתיש הזה (ואף לא בטוחה שקשרתי נכונה). נכון שהנושא רציני והגותי וזה, אבל לפעמים אפשר להציב נקודה, לנשום ולהמשיך בכוחות מחודשים. בכל אופן, התרגום והפרשנות שלך מאירי עיניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, תודה על המחמאה. טקסטים דומים, כפי שכתבתי קודם, אפשר למצוא למכביר בצרפתית וגרמנית (ואומרים לי שגם באיטלקית). תחושת קוהרנטיות היא כמובן מטרה נעלה, אבל יש משהו גם בטענה שמבנה הטקסט מעביר מידע נוסף ושהצבת חוקים נוקשים בתחום יש בה משום הגבלת צורת המחשבה. אני נזכרת במלחמת החורמה שאפלטון הכריז על משוררים בתחום כתיבת ההיסטוריה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צרפתית וגרמנית מסורבלות מטבען. אנגלית הרבה יותר קלילה. יכול להיות שהעוון שלה הוא כתיבה ב''אנגלית מצורפתת'' (כמו שעברית מאונגלזת נשמעת מסורבלת וצורמת), בהשפעת ההוגים הצרפתים הפו''מ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה באמת העניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי להזכיר את הטענה העיקרית של מעניק הפרס. הוא מאשים את באטלר בסרבול מכוון שמטרתו היא לגרום לקורא להרגיש נחות לעומת הוד מעלתה. To ask what this means is to miss the point. This sentence beats readers into submission and instructs them that they are in the presence of a great and deep mind. Actual communication has nothing to do with it.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מסתובבים סביב הטענה העיקרית הזאת כל הזמן, אני טוענת שהיא לא נכונה. מה דעתך על הרעיון שמעניק הפרס מעניק אותו בשביל שנשים לב שהוא וכתב העת שלו קיימים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג, רק היה נדמה לי שהדיון מתרחק משם ורציתי להחזיר אותו. אני לא חובב הענקת "פרסים" מסוג זה, וברור לי שהיא נועדה למשוך תשומת לב. מי אשם? כמו תמיד, התקשורת על עיתונאיה העצלנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא, לא. אתה אשם! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*בין השאר* משום שנראה שהשימוש בסינונימים ובנרדפות לא נועד אלא כדי להסתיר טאוטולוגיה, ואולי אפילו פטיציו פרינצ'יפי, שכן, מעבר מתזה להשקפה מסמן מעבר מתאוריה לתאוריה באותה מידה שמעבר מהשקפה לתאוריה מסמן, מהווה, הינו והוא מעבר מתאוריה לתזה, ואיני אומר שאין כאן תוכן של ממש, אלא שמהלשון המסורבלת שלא לצורך עולה חשד סביר שהיא מכפה על משהו או על דבר מה אחרים, ואולי אפילו על לא-כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל מה מחפות שגיאות כתיב? (סתם הערה קנטרנית) האם אתה יכול לשפוט באותה זריזות האם בטקסט הבא חבוי סרבול שלא לצורך? Much attention has recently been afforded to topological insulators, which constitute a unique state of matter, one fascinating aspect of which is that they show insulating behavior in the bulk, but also spin-dependent conduction channels on the surface, suggesting, among other things, a potential for spintronics applications. Moreover, topological insulators in the proximity of a superconductor could show excitations that satisfy non-Abelian (noncommutative) statistics, the so-called Majorana fermions, which may be used for quantum computation
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית כל, יש כאן פסקה של שני משפטים (אם כי לא היה מזיק לשבור את המשפט הראשון לשניים, בפסיק השני). המחבר אף הוסיף והסביר מושג שנשראה היה לו לא מובן מספיק לכל הקוראים. לא כל המילים מוכרות לי, אם כי ההקשר הכללי מוכר לי. במבט ראשון (ובלי לנסות לחפש את פרושן של המילים השונות) הקטע הזה נראה הרבה פחות מסורבל, וסביר למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע איך היה הפרסום במקור, אבל כאן הקטע הזה מחולק לשלושה משפטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, בעזרת גוגל קל לגלות שבטקסט נחבא סרבול מיותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מוסיף נקודות והופך את proximity ל near אבל חוץ מזה, זה פשוט טרמינולוגיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, אני, כנראה באופן בלתי מייצג באוכלוסיה כאן, לא התקשתי בקריאת הטקסט האמור. אי אפשר אבל לטעון טענה הפוכה, לפיה טקסט שאינו נהיר ממבט ראשון יגרום לך לקרוא אותו שוב ושוב ויידרש בשל זאת להיות בעל תוכן, בעוד שטקסט נהיר של רטוריקן ממולח יגרום לך לחלוף עליו ביעף ולהסתיר את העובדה שאין שם תוכן או שהטענה בעייתית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאעדיףפשוטלהשמיטאתהרווחים?זהיגרוםלקוראלהתעמקבטקסטביעילותרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי. לי קל יותר לזהות כשלים בטקסט כתוב היטב מבטקסט, שגם לאחר כמה כמה ניסיונות קריאה איני מבין את תוכנו עד תום. אבל, האם זו המטרה - שאעמיק? נאמר לי פעם, ואולי הטעו אותי, שהמטרה של כתיבה פוקויאנית היא "לא לסגור את הטקסט לפרשנות אחת". הטיעון הזה נשמע לי סביר יותר לאור האידאולוגיה של הטוענים אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה הייתי מבינה יותר כקביעה לגבי הכתיבה של לאקאן, או דרידה. פוקו דווקא עושה שימוש חד משמעי יותר ברטוריקה. הוא נעים יותר לקריאה מהרבה מאלה שכתבו עליו, ולכן מומלץ כמקור ראשון. אומרים שלכל סטודנט בתארים מתקדמים יש תקופה פוקויאנית, אולי זה בגלל שיש משהו מלהיב באופן שבו הוא מנסח דברים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת יש אצלו משהו מאוד טרי ומרענן יחסית לשני האחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהפוך הוא. מספיק פעמים ראיתי איך אנשים נכנעים בפני טקסטים מקצועיים שהיו כתובים רע ורעיונות מעורפלים, רק בגלל שלא הסכימו להודות שאין להם מושג מה כתוב שם (וגם, בתחום שלי, לראות מהצד שכשמישהו מודה, הוא חוטף מתקפה על טפשותו ובורותו - עד שכמה שנים אח''כ השתנתה המגמה ופתאום כולם הודו שלאותו טקסט לא הייתה משמעות רבה במיוחד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום ש? את באמת שואלת "משום ש"? יענו, את לא עושה את עצמך אלא באמת רוצה לקבל תשובה (כי דוקא יש לי, אבל אני לא רוצה לעשות מעצמי צחוק אם את לא רצינית)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט כן נכתב קצת בבדיחות הדעת (שקשורה למשפטים ארוכים), אבל זה לא אמור להפריע לכל המשך בדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה שוב על הניתוח המתייחס גם לטכניקה הרטורית בה עושה באטלר שימוש. בכ"ז, מסקרן אותי לזקק מתוך הדברים גם אמירה על העולם שמחוץ לשיח העוסק, לפחות לכאורה, בניסיון להבין אותו. זאת למרות שאני מבין שדבריה של באטלר אינם מתרכזים דווקא בכך. האם מה שיש לה לומר על המציאות האנושית שונה מן המשפט הפשטני שניסחתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא חוזרת כאן בעיקר על טענה של פוקו, מה שיוצר יחסי כוחות הוא השיח. מדובר לא רק על שיחות בין אנשים, אלא באופן כללי יותר, במה אנשים דנים (בכתיבה ובדיבור) ואיך. הדגש שלה הוא על כך שהיחסים נקבעים כל פעם מחדש, יש תנועה מתמדת של שיח שמאשררת יחסי כוח קיימים או משנה אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהיכרותך את הטקסטים של פוקו ואחרים בלא עיבוד היא המאפשרת לך להשלים פערים אצל באטלר. את הטענות של פוקו על הקשר בין עוצמה לשיח אני מכיר מיד שנייה ומעלה בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה שוב על ההסבר. גם לאחר קריאתו אני מתרשם שטענתה של באטלר על המציאות החיצונית טרוויאלית. אנצל הזדמנות זו כדי להמליץ על ספרו של ג'ון אליס "נגד הדקונסטרוקציה", שמנתח באופן הוגן אך מוקפד טקסטים מסוג זה בהקשר הסביבה בה הם נוצרים. ניתן לקרוא על הספר כאן: http://www.shalempress.co.il/catalog/product.asp?id=... . בלחיצה על "לעיון בספר" ניתן להוריד כמה מעמודי הספר כדי להתרשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות ג'ון אליס אינו סובל מן הבעיה, נדמה לי (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין דומה: http://a-c-elitzur.co.il/site/siteArticle.asp?ar=26 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוכר וחביב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(1) מאוד מביך: אני מתרגמת מקצועית, ונראה לי שתרגומך עולה עשרות מונים על כל מה שהייתי יכולה לעשות אישית עם הטקסט הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שזה דיבוב, היא ילידת אוהיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע כמו בדיחה א-לה אלן סוקל - בעצם אולי זאת באמת בדיחה :-P. מצד שני הרבה קטעים בתחום נשמעים ככה, בלי קשר לפוליטיקה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |