המהפכה החילונית - ספירת מלאי 295
סקירת המפה הפוליטית בעתיד הקרוב, עם התגבשותה של התפנית האחרונה בסדר היום של אהוד ברק.
פוליטיקה • שי כהן • יום ב', 21/8/2000, 17:39
"המהפכה החילונית", האופציה החילונית של ברק, הופרחה היום לאוויר. מוקדם עוד לדעת אם מדובר בעוד בלון ניסוי מצד ברק, המנסה כרגע את המקל, לאחר שהגזרים שנתן לש"ס הכזיבו. מה שברור הינו שהחרדים על הכוונת.

גם אם מדובר בתעלול "ברקי", הרי שהעובדות מצביעות בבירור: רגע אחרי ה"שלום", החרדים יסומנו כאויב האמיתי. הסחורה החרדית - קולות למען השלום - תוטל ארצה ככלי אין חפץ בו. מניות החרדים יצנחו מהר.

העובדות פשוטות: זמנם של החרדים קצוב. בין אם יהיה זה בעקבות יוזמת ברק הנוכחית, ובין אם מחר, או מחרתיים, בסופו של דבר - בוא תבוא התגובה החילונית. אך לנו אצה כבר הדרך, וקצות אצבעותינו מעקצצות כבר לחתום על החוקה שתהפוך את ישראל למדינה חילונית וחופשית. מה הסיכוי להצלחת מהלכו של ברק, אם אכן יתמיד בו?

מפלגות העולים, חייבות לרצות את קהל בוחריהן. עבור מפלגות אלו, אם לא יתמכו כבר היום בחוקה, תהיה זו התאבדות פוליטית אמיתית. הפרדת הדת מהמדינה, נישואין וגירושין אזרחיים, ביטול שליטת הרבנות על תעשיית הכשרות - כל אלו, ועוד, הם חלק עיקרי ברשימת הקניות של הבוחר הפוטנציאלי שלהם.

שרנסקי וליברמן, בין אם באופוזיציה או לא, ניזונים בחייהם הפוליטיים ממאגר קולות העולים. בשל כך הם מחוייבים לא רק בהצבעה נלהבת בעד כל חוקי ה"חילון" הללו, אלה אף עשויים לנסות בשלב זה או אחר להצטייר כמגיני העולים וזכויותיהם במערכה ל"חילון", וזאת כקרדיט בולט לבחירות הקרבות.

למרצ, סיסמת "השלום קודם" לא תועיל. עובדיה יוסף ודומיו הצליחו, בגבהות ליבם, להשניא את החרדים על רוב רובו של הציבור, עד כדי־כך שמרבית בוחרי מרצ ידרשו ממר "קראו את שפתיי" להצביע, ומיד, בעד חילוניות עכשיו. לשלום נוכל לחזור אחר־כך. יוסי שריד, באם יהין להצביע נגד חוקה לישראל, הינו היסטוריה פוליטית. שום תעלול שפתיים לא יועיל לאיש שהופך לבן לשחור במחי משפט. שריד יודע זאת, ויש גם מי שיזכיר לו - שינוי.

שינוי הינה, כמובן, הסמן הקיצוני של החילונים. אם תועבר החוקה עוד בקדנציה זו, ניתן יהיה לרשום בספרי ההיסטוריה כי מעולם לא הייתה מפלגה בישראל שהגשימה את מצעה כה מהר... לא רק שקולותיה לתהליך החילון מובטחים, אלא גם נוכחותה בזירה שואבת ודוחפת את קולות מרצ לתמיכה מוצהרת בתהליך.

במפלגת המרכז החבוטה, שוכנות דמויות שונות, ולרובן חשבון פתוח עם החרדים או עם ש"ס. לו לא היו לו עניינים אחרים לטפל בהם כרגע, יצחק מרדכי יכול היה לצחקק בשקט למראה הנקמה המתקרבת בש"ס, שמנעה כל תמיכה ממנו בבחירות האחרונות ודחתה בבוז את התרפסויותיו בפני עובדיה יוסף, ובכך הותירה אותו קירח מכאן ומכאן.

הסמנים הימניים במפלגת המרכז, רוני מילוא, ובמידה מועטה יותר דן מרידור, הינם תומכים וותיקים בחוקה לישראל. שניהם התעמתו עם החרדים פעמים רבות במהלך הקריירה שלהם ויכלו להם - רוני מילוא כראש עיריית תל־אביב, ודן מרידור כשר המשפטים. זה האחרון אכל מהחרדים מרורים רבים בתקופת כהונתו, ולמרות זאת בנה והקים את נדבכי החוקה.

אמנון ליפקין שחק, שבין כה וכה נוטה לכיוון ברק, יפעל ככל הנראה כפי שיוליך ברק את תמרון החילון בו פתח. אם ברק ילך באמת לחילון, יתמוך שחק, ככל הנראה, במהלך. אם יתגלה התהליך כאמצעי להפחדת ש"ס ותו לא, סביר שגם אז ילך שחק עם ברק, תמורת מקום טוב בצמרת.

נדמה כאילו היחיד במחנה השמאל שמתנגד למהלך הוא לא פחות מאשר שמעון "לא ירקו עלי - זה גשם" פרס. הוא עוד מתעקש שצריך להמשיך ולדבוק בחרדים. אולי הוא עדיין מנסה להוכיח לחרדים שהוא המועמד המועדף לנשיאות. הלו! נגמר כבר, הפסדת!


קשה לצפות שהחשבון הפוליטי הפשוט איננו ידוע למרבית חברי הכנסת בליכוד. ישנם, כפי הנראה, חברי כנסת בליכוד שבכל מקרה יתמכו בהצעות החילון - משמעת סיעתית או לא. מיכאל איתן, שיצא נגד החרדים כבר בשלהי כהונתו של בנימין נתניהו ובזמן תקופת הבחירות, הינו קול כמעט מובטח בהצבעות אלו.

חברי כנסת נוספים, הרואים את מקומם בכנסת נשמט ככל שחיבוק הדוב עם ש"ס מתהדק, עשויים לעשות את החשבון הפשוט שלהם: ש"ס חלשה, הם בפנים; ש"ס חזקה, ובמקומם ישב המועמד הבא לכנסת ברשימת ש"ס.

הליכוד יודע כי אסור לו להמשיך ולהישען על קולות החרדים. קולות אלו מצביעים ימינה בעד ראש הממשלה, אבל למפלגה מצביעים לש"ס. בד בבד, מצביעי הימין החילוניים, המתנגדים לחרדים, בורחים מהליכוד הנתפס כמתרפס בפני הקול החרדי.

המנהיג הממש־לא־בלתי־מעורער של הליכוד, אריק שרון, נמצא כרגע בין המצרים. מצד אחד, שחרורה של הליכוד מהמלכודת החרדית, שגרמה לליכוד להתכווץ כמעט לימים של מפלגת "חירות" ההיסטורית, קורץ לו. אם יצליח להרים את הליכוד מההרס שהותיר אחריו נתניהו, הוא יחשב לגיבור, והאיום עליו מצד ראש הממשלה לשעבר, ימוג ויעלם.

מצד שני, אם הוא מעוניין להבחר לראשות הממשלה - והרי למה לו מפלגה גדולה אם הוא נותר באופוזיציה? - הרי שלזה הוא צריך גם את קולות החרדים.

נדמה שלשרון אין קלפים טובים לזרוק, ולמעט הפתעה אמיתית, אריאל שרון, האיש שהוביל את הליכוד להצבעה אמיצה כנגד "חוק טל", ינסה הפעם להצטייר כמושיע החרדים בתקווה שהקלף הזה יביא אותו לארץ המובטחת של ראשות הממשלה.

בנימין נתניהו עצמו, אשף יחסי הציבור, עומד אף הוא על פרשת דרכים. עד למהלך החילון של ברק, האסטרטגיה שלו הייתה פשוטה: בנימין נתניהו הוא מגן השטחים, מגן ירושלים, חביב החרדים, מועמד ימני כפי שבוחרי ש"ס מבקשים, וזכור כמי שיודע לתת לחרדים את ליטרת הבשר.

כעת, ביודעו לקרוא נכון את מהלך הכוחות - עולים, חילונים, שמאל, והזעם החילוני - ברור לנתניהו שירושלים, השטחים ושאר הנושאים המדיניים מעניינים מאוד את הציבור, אבל הפעם הג'וקר בבחירות הינו המתח החילוני חרדי, שלא לומר החילוני־דתי.

במצב זה, בעיית נתניהו אינה פשוטה. "אביר החרדים" או הנמכת פרופיל עד תעבור החוקה? אם יבחר באפשרות הראשונה, הוא עשוי לאבד חלק לא קטן מקהל בוחריו. אם יבחר בשניה, הוא יוכל אמנם להמתין עד שוח הסערה, ואז לחזור להתמקדות בנושא השטחים עם בוא הבחירות, אך גם יאבד לא מעט מאמונו של המחנה החרדי. החרדים יראו עצמם נבגדים, ובין כה וכה יהיו חלשים יותר - המגבלות שתשית עליהן החוקה, יצמצמו את המוטיבציה ורוח הקרב בקרב המפלגות החרדיות. מעניין יהיה לראות את השועל הפוליטי הזה פותר את הדילמה ויוצא בנזק מינימלי.


במהלך החילוני, הצליח ברק לקנות לעצמו עוד זמן שאול. נראה כי תקוותו הינה שלבסוף עוד יתרגלו אליו, בדומה לג'ורג' מסיינפלד, שהשתדל להמצא כמה שיותר בסביבת אותה הבחורה אחריה חיזר, עד שזו התרגלה אליו כמו לרהיט מוכר...
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  ללא כותרת • נ.מרוד
  ללא כותרת • דובי קננגיסר
  ללא כותרת • משה דורון • 12 תגובות בפתיל
  ללא כותרת • אביב • 2 תגובות בפתיל
8632
נ.מרוד • בתשובה לדובי קננגיסר יום ב', 21/8/2000, 19:12
שלום דובי!
כבר התווכחנו על נושא החוקה, וכדי לא לחזור (יותר מדי..) על דברים אני אשתדל להעלות נקודות חדשות:
1. חוקה "חילונית" לא תצליח לעבור את הכנסת, כך לפחות נראה לי. רבים מהח"כים ירתעו מהבעיתיות שלה, שתפרוץ ביתר שאת עם צאתה לדיון ציבורי.
2. אם תעבור - להרבה מאוד אנשים (ורבים מהחילונים גם כן) תגמר המדינה.
3. אם תהיה חוקה לא חילונית - לרבים אחרים תגמר המדינה *אבל*: אולי גם אנשים כמוך טועים בשלילתם המוחלטת של הצביון היהודי. פעם חשבתי שחילונים הם פתוחים יותר מטבעם, אבל לצערי אני מגלה שגם פה יש פנאטיים אטומים בעלי דעות רדודות. הם בלתי-"שכניעים", אבל אני מתעקש להיות אופטימי ולחשוב שהרב בכל זאת מסוגלים להישיר מבט אל טעות.
בא ונשים לרגע את החרדים בצד - נראה לי שהם יחכו עד שכל העפר ישקע ואז הם יתחילו להציץ לאט-לאט משמורות הטבע שלהם. אני גם לא מאמין שהם ישתתפו ברב השיח הזה של החוקה הזו, הם יצטרפו אח"כ..(עד אז הם יסתפקו בלהטיל לחצים לשידוד עמדותם).
____
הטענה הראשה שלי היא שלציונות תמיד היה חסר בסיס אידאולוגי. הציונות קמה כאנטי-תזה לגלות ולכן שללה כל סממן של היהודים הגלותיים - דת, מראה חיצוני, שפה, אידישקייט, ובקיצור כל מה שהיום אפשר למצוא במאה שערים, למשל.
בהתחלה זה עבד - גורדון דיבר על "דת האדמה" וכולם אחזו טוריות ויצאו אל השדות. "הם" הלכו כצאן לטבח בשואה, "הציונים" מתו בגבורה בקרב, וכו'. אבל איפה נמצאת הציונות היום? סה"כ את מטרותיה כבר הגשימה - מדינה יש, יהודים שרוצים לעלות אבל לא יכולים - כמעט שאין, אין "שממה", לא יותר מכל מדינה נורמלית אחרת..
לפני מאה שנה לא היינו צריכים להתחבט בבעיות שכאלו. אולי שללנו את האידישקייט אבל חיינו אותו, אולי שללנו את ההלכה אבל הלכנו לחדר בפולין, ידענו מה-זה. אם היינו חיים לפני מאה שנה היינו מתכחשים להיסטוריה הגלותית של העם היהודי, אבל היא הייתה זורמת לנו בנימי תודעתנו. הדור השני לעולים לא נשא את כל המטען הזה, אבל היו להם צרות אחרות, למי בעצם היה זמן לחשוב...
עכשיו אפשר להתעסק בנושא (מה שכתבתי בתגובה הראשונה).
אבל בינתיים היהודים החילונים התרוקנו ממשמעות של ממש. בעצם למה טוב למות בעד ארצנו? למה בעצם כדאי לחיות פה? באמת שיש הרבה מאוד מקומות טובים יותר. ולאף אחד לא יקרו שמה פאקינג ג'ו, בטח לא אם הוא לא יסתובב עם שטרימל..
אין לנו כמעט מסורות משלנו, אחרי שהפננו עורף להוואי היהודי. אין לנו עולם מושגים עצמאי כקיבוץ.
הקבוצה הכנענית ניסתה באמת ובתמים לצור ישות עצמאית חילונית, שמתבססת על השפה, על הנופים, על "הרוח ההיסטורית" שמרחפת מעל פני השטח. אבל תשאלו את עמוס קינן מה קורה איתם היום...כי רוב החילונים מפנים את גבם גם מהם - רוצים פשוט להיות "נורמליים".
אבל אין מדינה שהיא ממש נורמלית. בכל דמוקרטיה יש יסודות משותפים ויסודות מבדילים. ובהכרח שהיסודות המבדילים באים על חשבון היסודות האוניברסליים של הדמוקרטיה. מהו המינון הנכון? זאת השאלה הקשה של הועדה. הפשרה לאו דווקא צריכה לעבור באמצע, אלא איפה שצריך - ולטעמי הקו עובר יותר לכיוון הצביון היהודי מאשר מקובל לחשוב ברחוב החילוני.
ובכל אופן, אם אכן רעיון החוקה יצא לדרך, אני די בטוח שהציבור החילוני יצטרך להתמודד עם כמה שאלות נוקבות בינו ובין עצמו. לא מיהו יהודי, אלא מהו יהודי...
  שלום אל קפונה! • פ.ט.א.י
783894
האייל הקוטב • בתשובה לנ.מרוד יום ו', 13/2/2026, 11:58
ואין עצה כנגד האמת ואין תבונה כנגד האמונה.
אסדר לסעודתא בצפרא דשבתא, ואזמין בה השתא עתיקא קדישא.
--------
״יש צורך להראות שהשילוב – שילוב, ולא סינתזה – בין התרבויות היריבות הוא לא רק אפשרי מבחינה מעשית אלא אף מוצדק מבחינה פילוסופית. במילים אחרות, יש צורך חיוני בהארה פילוסופית של הבעיה התיאולוגית־פוליטית בישראל. הדת והדמוקרטיה הליברלית זקוקות זו לזו משום ששתיהן חיוניות לקיום התרבות והמשטר הראוי לחברה בכללותה״.
  ''מהפכה מלמעלה'' • דרוזינסקי • 14 תגובות בפתיל
  למה שועדה תקבע לך את הצביון • ליבליך
  המהפכה המיותרת • משה דורון • 32 תגובות בפתיל
  ללא כותרת • LG
  בקשר לחוקה. • פ.ט.א.י. • 24 תגובות בפתיל
  Bullshit • Shimon Morami • 5 תגובות בפתיל
  מהלך מבריק של ברק • אביתר אלעד • 2 תגובות בפתיל
חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש והצהרת נגישות © כל הזכויות שמורות