 |
שירה - ספטמבר 2005 | 2436 |  |
|||||||
 |
|
 |
||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
אהבתי את החלק השני, למרות שפרט לשורות הקצרות אינני יודע מה מאפשר לפרסם אותו במדור השירה. נו מילא. | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, עצוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו מכיר שירה פלסטינית איכותית שנכתבה על גירוש, עקירה או בריחה כתוצאה ממלחמה? מעניין אותי להשוות שירה כזאת עם השיר הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי יש, אך רוב השירה הפלסטינית מתמקדת בדם. שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לקבל תימוכין או ביסוס לדברים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסאגה של ההתנתקות אשר חשפה את העומק אליו חלחלה הגזענות והשוביניזם בחברה שלנו, רק מבליטה את היוהרה והצדקנות של אלו דוגמת האלמוני שהגבת אליו. הספר ''שערי הלבאנט'' של אמין מ'אלוף, לבנוני-צרפתי (להערכתי מחשובי הסופרים ממוצא ערבי כיום) בהחלט אינו מתאים למתאר שניסח האלמוני. אם מותר לעסוק בספקולאציות, הספרות והשירה הפלשתינאית ככל שירה גזענית ולאומנית, מתאפיינת דוקא ע''י העדרו של האחר היהודי ולא ע''י קריאה לשפוך את דמו. אפילו שירו של דרוויש הקורא לנו לקחת איתנו את קברי אבותינו, מתיחס יותר ליהודים המתים מאשר לאלו החיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. מפאת כבודו של כותב השיר וכבודה של האכסניה, הייתי מציע להשאר בגבולות השירה ולא לנדוד לפוליטיקה. ושוב, אשמח לקבל לינקים לתרגומים של שירה מקבילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב ששיר כזה (ועל אחת כמה וכמה אכסניה כזאת) בהחלט דורשים דיון פוליטי. ההסתייגות היחידה היא שהדיון צריך להיות סביב השיר, ולא עוד אחד מהדיונים הפוליטים ב''אייל''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גזענות משמעה שאני מפלה ומכליל ציבור שלם על סמך פרטים בודדים (אם בכלל). לכן, לשיטתך, רוב הציבור המדובר הוא עדין ובעל נפש פיוטית. אתה מוזמן ידידי לבקר בפלסטין. אנא בקר ברמאללה, אנא בקר בעזה. ספר לי אז על יוהרה וצדקנות, אם תצליח להתעלם מן השירה שתשמע בעוד מבוצע בך לינץ'. (זה שאני דמגוג לא אומר שאני לא צודק :) ולגופו של עניין, גם בשירי מחאה, וגם בשירי ההסתה החריפים ביותר, לא טורחים בד"כ להזכיר את האויב בשמו (אחרי הכל זה מיותר. כולם יודעים מי האויב). לכן דבריך הם בגדר היתממות במקרה הטוב, או תמימות אמיתית ומסוכנת במקרה הגרוע יותר. [ובנוסף, האם מעולם לא טרחת להביט בשידורי ההסתה של הטלוויזיה הפלסטינית אשר שודרו 24/7 בשנים האחרונות? האם לא היטית אוזן ללהיטים האחרונים מקהיר? זה הרוב, וכמו שתמהר לאשר, הרוב קובע.] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מייחס לי דברי הבל שאיני אומר (ואיני מאמין בהם) ואח"כ טוען שאני מדבר שטויות. "מפלה ומכליל ציבור שלם על סמך פרטים בודדים" - אני לא חושב שהטרוריסטים הפלשתינאים הם פרטים בודדים כשם שאיני חושב שאברושמי וגולדשטיין הם פרטים בודדים. "רוב הציבור המדובר הוא עדין ובעל נפש פיוטית" - אני חושב שרוב הפלשתינאים הם בני אדם רגילים וכמו האחרים ומסוגלים לדברים איומים ונוראים. "בקר ברמאללה, אנא בקר בעזה, ספר לי אז על יוהרה וצדקנות" - אני לא חושב שהפלשתינאים נקיים מאשמת הצדקנות היתרה. בדיוק כמוך. "בעוד מבוצע בך לינץ'. (זה שאני דמגוג לא אומר שאני לא צודק)" - אכן דמגוגיה. ממש הוכח שלפלשתינאים פטנט וזכות יחידים על מעשי לינץ'. "גם בשירי מחאה, וגם בשירי ההסתה החריפים ביותר, לא טורחים בד"כ להזכיר את האויב בשמו" - הרי זה בדיוק מה שטענתי. הרי אמרתי שפואטיקה גזענית מתאפיינת הרבה פעמים דוקא ע"י העדרו של האחר ולא ע"י קריאה לשפוך את דמו. מהי טענתך? "שידורי ההסתה של הטלוויזיה הפלסטינית אשר שודרו 24/7 בשנים האחרונות?" - אני מבין שאתה סבור ששידורי פופוליטיקה והשיעורים של המר"ן הם מבחר מייצג של הפרוזה והפואטיקה הישראלית. או שמא רק אצל הפלשתינים נטולי התרבות זה כך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, מעייף, אבל בכל זאת. אנסה לתמצת. התקוממת על קביעתי שרוב השירה הפלסטינית עוסקת בדם. איני מבין מדוע כל כך קשה לך לקבל זאת? *רוב* הציבור הפלסטיני תומך, יתמוך, ואף נוטל חלק פעיל ברטוריקה (שלא לומר בפעילות) האנטי-ישראלית החריפה, שמה לעשות, חלק ממנה הוא שירה (אחרי הכל, מדובר בהתקוממות *עממית*, לא?). לשם השוואה, האם רוב הציבור הישראלי שר "מוות לערבים" אפילו פעם אחת בחייו? האם אתה עשית זאת? ובאשר לטענותיך לעיל: דיברתי על רוב -> האשמת בגזענות. משמע, אינך חושב שזה הרוב -> הוזמנת לבקר את אותו רוב (או שמא אתה מאמין שלינץ', לדוגמה, מבוצע ע"י מיעוט?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב הציבור הישראלי אולי לא שר ''מוות לערבים'' אבל בפיו שגור הביטוי ''ערבי טוב זה ערבי מת''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסביבתי הקודמת הייתי נתקלת כמעט מידי יום באשה זקנה שבדרכה לתליית כביסה ובחזרה הייתה ממלמלת כל הזמן "שימותו כל הערבים/אלוהים תהרוג את הערבים/שימותו כל הערבים". וידידה פלסטיני שלי אמר לי שהוא עצמו מעולם לא שמע "איתבח אל יהוד" נאמר בקול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה קטנטונת: אתה *מכיר* שירה פלסטינית? כי הדוגמאות שאתה מביא רחוקות מאוד משירה, או מכתיבה ספרותית באשר היא. יש בידי ספר של דרוויש. דם רב לא תמצא אצלו. הרבה אדמה, זה כן, אבל דם כמעט ולא. יש לך דוגמאות אחרות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהסבתא של זהווא פינטזה פעם על אכילת כבדים של חיילים ישראלים. (בזאת אינני מביע דעה על כמות הדם בשירה הפלסטינית, שכן אין לי מושג). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלח לי, חשבתי שמשחק המילים ברור. הכללתי שירה ווקאלית. אבל, אני מוכן להמר על חיי שרוב השירה הפלסטינית (גם הספרותית) מבליעה במובן זה או אחר את סופנו. ראה פירושי הצנוע לשיר של דרוויש להלן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משירה (פואטיקה) לשירה (מוזיקה) מ'שטופה נהרות של דם' ל'מבליעה באורח זה או אחר את סופנו'. ותרשה לי לחלוק עליך שוב. בספרי השירים של דרוויש ואחרים, יש לעמול כדי למצוא שיר המתייחס במשהו לסכסוך. "רוב השירה הפלסטינית", כמו רוב השירה בעולם, עוסקת בנושאים כמו אהבה, מוות, חברות וכן הלאה, ולא ב'דם' או ב'סכסוך'. דרך אגב, אתה מכיר שירה ווקאלית פלסטינית או שגם במקרה זה אתה 'מהמר'? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מכיר שירה פלשתינית חוץ מדרוויש? זה לא נאמר בתור הקנטה , לא שומעים בתקשורת הרבה על אנשי הרוח הפלשתינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לינץ' בוודאות מבוצע בידי מיעוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רציני? ראית פעם תמונות של הלינץ' מראמאללה? משפרעם? (שפרעם!) מה זה מיעוט בעינך? האם 30% זה מיעוט? ו-20%? ו-10%? איזו אוכלוסיה מאפשרת ל"מיעוט" כזה מתוכה לבצע מעשים כה נתעבים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, ראית מאות אלפים עושים לינץ'? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה פשוט אסון שכל הערה כבר הוערה באייל בעבר, וכל אי־דיוק שתוקן חוזר. ראה תגובה 79747 לגבי הקברים־לכאורה בשירו של דרוויש. לדעתי, אגב, שיינפלד מתכתב במודע עם דרוויש. האסוציאציה להיעלמות המוחלטת שמתוארת גם בקטע של "עוברים ובטלים" שצוטט בדיון 1063 מתבקשת. נוכח הנוף הירחי שהותירו דחפורי צה"ל אחריהם, דרוויש נשמע כנביא (ככל משורר טוב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למחמוד דרוויש ישנם שירים רבים העוסקים בנכבה. אחפש ואעתיק לפה שיר מייצג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדרוויש יש הרבה מאוד שירים על הנכבה, וגם לא מעט כאלה שעוסקים ספציפית בעקירות ובתחושת העקירות. כרגע חיפשתי אחד כזה ב''למה עזבת את הסוס לבדו'', ונזכרתי כמה הוא גדול המשורר הזה, אבל שם דווקא לא מצאתי. עם זאת, חשבתי שלא יהיה במקום לשים שיר שלו בהקשר כזה. עם כל הכבוד לשיינפלד - משורר לא רע בכלל - בכל זאת קצת קשה להשוות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרוויש יחכה לתור שלו לפרסום שיר באייל, בדיוק כמו שמבורסקה וכמו כולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מותר ליעץ, אני חושב שחבל שפירסום שירים של שימבורסקה, הרברט או אפילו חנוך לוין, יבוא על חשבון הבמה המצומצמת ממילא שיש למשוררים ישראליים פחות מוכרים). אם הדבר בכלל מעשי, הייתי שמח לקרוא שירים מן הסוג ה''בינלאומי'' שיבחרו ע''י המערכת או משתתפי האייל, אבל בדיון נפרד משלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר אולי שירים שתוקף זכויות היוצרים כבר פקע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לציטוט של שיר שלו כתגובה, כמובן.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם העתקתי לעצמי שיר קטן של דרוויש, באנגלית. אני לא בטוח אם אני יכול להעתיק את כולו לכאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאן תקח אותי, אבי? אל צד הרוח, בני... ...והם יוצאים מהמישור, בו בנו חיילי נפוליון גבעה לאיתור צללים על חומת עכו העתיקה- אומר אב לבנו: אל תירא. אל תירא משריקת הכדורים! הצמד לעפר ותנצל! עוד ננצל ונעלה על ההר שבצפון, ונחזור כאשר ישובו החיילים לבתיהם במרחקים - ומי יגור בבית אחרינו אבי? - ישאר על כנו כפי שהיה, בני! מישש את מפתחו כמי שמישש את איבריו, ונרגע. ואמר לו: זכור, בני! כאן צלבו האנגלים את אביך שני לילות על קוצי צבר, ומעולם לא הודה. עוד תגדל, בני ותספר למי שיירשו את רוביהם את קורות הדם על הברזל... - למה עזבת את הסוס לבדו? - כדי שיהיה חברה לבית, בני, הראי בתים מתים כשדייריהם נעדרים... הנצח פותח את שעריו, מרחוק, לאורחת הלילה. זאבי הערבות מיללים על ירח מפחד. אב אומר לבנו: היה חזק כסבך! טפס איתי על גבעת האלונים האחרונה וזכור, בני: כאן נפל היניצ'רי מעל פרדת המלחמה, היצמד, החזק מעמד כדי שנשוב - מתי, אבי? - מחר. אולי בעוד יומיים, בני! והיה מחר נמהר לועס את הרוח בגבם בלילות החורף הארוכים. והיו חיילי יהושע בן נון מקימים את מבצרם מאבני הבתים. והם מתנשפים בדרך קנא: כאן עבר אדוננו באחד הימים. כאן המך מים ליין. ואמר דברים רבים על אהבה. זכור, בני מחר. וזכור מבצרים צלבניים שכרסמו בהם עשבי ניסן לאחר נדידת החיילים... הבטחתי וקיימתי. העתקתי לכאן שיר מייצג של המשורר הפלסטיני, מחמוד דרוויש, מתוך הספר "למה עזבת את הסוס לבדו". ביני לבין עצמי אני מנסה לנתח את השיר הזה, וכן שירים אחרים מהספר, ניתוח פוליטי, או נכון יותר- היסטורי. ברור שלספר איכויות ספרותיות ברמה גבוהה ביותר ויהה זה נבזי ושטחי להביט בו רק מבעל לפריסמה "הסכסוכית". אני מקווה שעצם העתקת השיר "נצח הצבר" אינה מהווה הפרה של זכויות יוצרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארהיב עוז בפירוש: "ותספר למי שיירשו את רוביהם": הממ, מוזר, למה שיירשו את רובינו? "והיו חיילי יהושע בן נון מקימים את מבצרם מאבני הבתים.": זה אנחנו לא? מקימים את מבצרינו מאבני בתי הפלסטינים שהרסנו. "והם מתנשפים בדרך קנא: כאן עבר אדוננו באחד הימים. כאן המך מים ליין. ואמר דברים רבים על אהבה.": שורשינו אינם כאן. אבותינו רק *עברו* כאן, מעולם לא ישבו פה. [מה שכן, מחוכם מצידו להכניס את ההתיחסות לאהבה (היתה כזו?). כמו היה אומר: אבותיהם דיברו על אהבה וראו מה הם עושים..] "..[נשוב] מחר. וזכור מבצרים צלבניים שכרסמו בהם עשבי ניסן לאחר נדידת החיילים...": גורלנו כגורל קודמינו יהיה. אליבא דדרוויש: מחר ישובו הפליטים לביתם, לאחר שנעלם מכאן ונחזור לאן שלא יהיה שממנו באנו. ההיסטוריה לא משקרת. אז דמנו לא מוזכר כאן במפורש. אז מה? האם אנחנו מתכננים ללכת לאן שהוא? איך יגרמו לעם היושב בציון לעזוב? וכמעט שכחתי, "האחר" היהודי מוזכר גם מוזכר. אבל האחר הזה הוא אך ורק חיילים. ואגב, מה דעתך על שיר המדבר על חזרה לישובים הישראליים ברצועה, לאחר "הסתלקות" הפלסטינים ממנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה קטנה: "והם מתנשפים בדרך קנא: כאן עבר אדוננו באחד הימים. כאן הפך מים ליין. ואמר דברים רבים על אהבה." - הכוונה לא ל"אבות היהודים" אלא ל"בן היהודים" - ישו. שאר הפרשנות מקובלת עלי פחות או יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, בשיר הזה דרוויש עושה שימוש בייחולים מובלעים. אך עלינו לזכור שדיברנו על דם שפוך, על אלימות בוטה, כזו שנראת על פני השטח. בשיר הזה לא תמצא ביטוי לזה. ארהיב אף אני עוז בפירוש שירו של דרוויש: "ומי יגור בבית אחרינו אבי? ישאר על כנו כפי שהיה, בני." בשורה זו דרוויש אינו מוכן להשלים עם נישולו של הבית. מבחינתו, בית בו גר הכובש כמוהו כבית ריק. "משש את מפתחו כשי שממשש את איבריו, ונרגע." שוב ההצמדות לבית, הצומוד המפורסם לאדמה, החוויה הערבית השורשית שמפיכה תקווה בפליטי 1948. האם אסור להם לקוות? האם תקוותם בהכרח שוללת את קיומינו? איני סבור כך. בשיר ישנם ביטויים נוספים של געגוע לבית שנעזב. יש בו גם מסימניו של המיתוס התנכ"י של דוד וגולית, רק שכאן הפלסטינאים הם דוד ("אל תירא. אל תירא משריקת הכדורים! הצמד לעפר ותנצל!). גם בשורה הזו מתבטאת הקרבה לאדמה, לעפר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין השירים פשוט. הראשון נכתב מנקודת מבטו של הכובש הנהנתן והשני מנקודת מבט של אדם שגורש מביתו על ידי צבא ולא קיבל פיצויים של 1.5 מיליון שקל. השיר של שיינפלד מתרכז בפרטים שבתוך הבית כאילו בכוח מנסה לגרום לקורא להבין את משמעות הבית על ידי טחינה עד דק של כל פרט ופרט של מרכיבי הבית. הרי המילה בית,מבחינת הכובש, אינה מספיקה. יש לחזור ולהדגיש את כלאחד מחלקיו על מנת שנבין על מה הוא מדבר. השיר של דרוויש הוא פשוט, אמיתי, נוקב וכועס כמו שיר אמיתי על עקירה של אדם מביתו עלידי חיילי אוייב ולא על ידי חייליו שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שירו של דרוויש לא מתרכז בפרטים בתוך הבית, בין השאר, משום שפרטי הבית נבזזו ע''י שכנים טובים מצפון ת''א (זה המכונה ''הישן'' ). אני גדלתי על סיפורי אמי ואבי שגרו בת''א באותה תקופה וסיפרו לי על שיירות הבוזזים שחזרו מיפו עם שטיחים על הגב ומכל הבא ליד חפצי ערך. אותם שכנים טובים התפארו במשך שנים רבות על השלל הזה שבביתם, מה שלא מנע מחלק מאותם מתפארים להגיע בשיבה טובה לימינו כמתנגדי כיבוש אדוקים. משעשע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור "מעניין" שאינו מוכר לי. אתה יכול להוסיף פרטים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמי ילידת הארץ בת היישוב הישן ואבי הגיע ארצה באופן לא ליגאלי בשנת 1946. באותה עת הם היו בנעוריהם והתגוררו בתל אביב. באזור ת"א היו מספר כפרים ערביים שידועים לנו בכל עת שבהם מתריסים נגד תושבי רמת אביב (שייח מוניס וכו) אלא שפה מדובר על כיבוש יפו (ע"י האצ"ל, כמדומני). ביפו היו תושבים עשירים, והם נמלטו והניחו את בתיהם כמות שהם. הבתים נבזזו מכל הבא ליד ע"י תל אביבים . הבוזזים היו מכל השכבות כולל סוציאליסטים מובהקים. במיוחד עניינו את הבוזזים פרטי ריהוט ושטיחים. זה נראה לך מפתיע? , אני מצרף לך העתק ממברק ששלח ב.ג. ליגאל ידין. בהול 151700 15.7.1948 אל: עציוני מאת: ד' בן-גוריון בתוספת להוראתי הקודמת בדבר העיר העתיקה עליך לדאוג שהכוח המיוחד, שימונה על שמירת העיר עתיקה, ישתמש בלא רחמים במכונת-ירייה נגד כל יהודי, ובייחוד נגד כל חייל יהודי שינסה לשדוד או שינסה לחלל מקום קדוש נוצרי או מוסלמי. בהול 151645 מאת: ד' בן-גוריון אל: יגאל ידין, מטה ירמיהו [חזית צפון] אם נצרת עומדת להיכבש, אתה חייב להכין לפני כך כוח מיוחד נאמן ומומשמע, שלא ייתן לשום חייל יהודי אחר דריסת רגל בנצרת, וימנע כל אפשרות של שוד וחילול מנזרים ובתי כנסיות. נגד כל ניסיון של שוד מצד חיילינו יש להשתמש במכונת-ירייה בלא רחמים. עליך להוידע איך אתה מבצע הוראה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפתיע? לאו דווקא. בעיקר עצוב. מאידך גיסא, נחמד לראות שבן גוריון בכל זאת ניסה למנוע את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורק שלא נשכח על איזה מעשים דובר בשיריו של דרוויש ולאילו אנשים בדיוק הוא מייחס את שירו (לא שהמתנחלים הם צדיקים גדולים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 330128 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה שיר "נצח הצבר" קובץ "למה עזבת את הסוס לבד?" וכן "קובץ זכר לשיכחה" מספר גם על הפליטות של הילד דרוויש ועוד | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין לדעת מה חושבים העקורים שחשים את הכאב האנושי העצום, שמתעלה מעבר לגבולות גזע ולאום, על רעיון העקירה של ערבים שתמכו ותומכים בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, זה קל. הם לא רואים בזה ''כאב אנושי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארזו אותי אחים, ארזו אחריי, נקו אחריי ואל תשכחו את הגג האדום, את הדשא, את הכביש את העיניים העיוורות לסבל שסביב את מלונת הכלב, ואת מלונת התאילנדים. הו חורבן הבית. הבית השלישי. לא פחות, רבותי.1 1מלכים ב, כ"ה: יג וְאֶת-עַמּוּדֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בֵּית-יְהוָה, וְאֶת-הַמְּכֹנוֹת וְאֶת-יָם הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בְּבֵית-יְהוָה--שִׁבְּרוּ כַשְׂדִּים; וַיִּשְׂאוּ אֶת-נְחֻשְׁתָּם, בָּבֶלָה. יד וְאֶת-הַסִּירֹת וְאֶת-הַיָּעִים וְאֶת-הַמְזַמְּרוֹת וְאֶת-הַכַּפּוֹת, וְאֵת כָּל-כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ-בָם--לָקָחוּ. טו וְאֶת-הַמַּחְתּוֹת, וְאֶת-הַמִּזְרָקוֹת, אֲשֶׁר זָהָב זָהָב, וַאֲשֶׁר-כֶּסֶף כָּסֶף--לָקַח, רַב-טַבָּחִים. טז הָעַמּוּדִים שְׁנַיִם, הַיָּם הָאֶחָד וְהַמְּכֹנוֹת, אֲשֶׁר-עָשָׂה שְׁלֹמֹה, לְבֵית יְהוָה--לֹא-הָיָה מִשְׁקָל, לִנְחֹשֶׁת כָּל-הַכֵּלִים הָאֵלֶּה. יז שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמּוּד הָאֶחָד, וְכֹתֶרֶת עָלָיו נְחֹשֶׁת וְקוֹמַת הַכֹּתֶרֶת שָׁלֹשׁ אמה (אַמּוֹת), וּשְׂבָכָה וְרִמֹּנִים עַל-הַכֹּתֶרֶת סָבִיב, הַכֹּל נְחֹשֶׁת; וְכָאֵלֶּה לַעַמּוּד הַשֵּׁנִי, עַל-הַשְּׂבָכָה. אתה הבנת את זה, ברוך?2 2 אז מה היה לנו? שואה, גירוש ספרד, חורבן בית המקדש... היו עוד כמה בדרך, אבל מרוב צוק העתים שכחתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנ'לא ציפיתי שכל הלילה אני ארקוד אבל שרונקו לא נתנו לי לעמוד, לא לא אנ' לא ציפיתי אני אומרת לא ציפיתי משרונקו לפחות כי רק שרונקו מרגישים את הבנות ורק לזה אני חיכיתי שרונקו פה המיליונים מסתובבים כל כך מהר כשהם בממשלה אנ'לא רואה אף דוס אחר הם שולטים ברחבה לא משאירים לכם ברירה את גוש קטיף הם מפנים תוך שעה ועשרה הם לא שומעים לבכיינים לא בוחלים באמצעים מנקים את הרצועה מאזרחים ישראלים את האוצר הם מרוקנים את הירוק מגלגלים פתאום ביבי על המיקרופון עוד שקר לפנים אנ'לא ציפיתי.. שרונקו יש מעט אבל אוכלים הם כמו אוגדה מבלבלים את הימין ומלחיצים ת'עבודה גם אחרי פרישה של ביבי מצליחים הם לעמוד אז תעשו להם כבוד ואל תפסיקו פה לרקוד כי כששרונקו מפנים כולם רוצים רק עוד ועוד אף פעם לא מתייאשים מול אלפים או מול עשרים עצוב מאד שהתחליף הוא חבורה של אפסים. אנ'לא ציפיתי.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללוש עוד פעם את אותן המילים, לצטט שוב את אותם המשפטים: היהודים ככה והערבים הם ככה אלה ורק אלה טובים- אלה ורק אלה רעים -והכל בשחור ולבן וכבר טוחנים שוב מים. לחשוב מעבר לקופסא אולי יביא גם שירה חדשה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיר 1 נראה במידה רבה מה שנקרא "שיר אמירתי". כלומר, שיר הטוען טענה ובזה מסיים את תפקידו. עוד ניתן היה לומר כי לבד ממילים יפות ושורת קצרות, אין מה שמצדיק את הכינוי "שיר", וגם המאפיינים הצורניים האלה הם מאולצים. אולם בשיר הזה ישנן דווקא כפילות, דחיסות, עומק ואינטרטקסטואליות שפותחים דלתות למחוזות של משמעות. אדגים בקצרה. 1. השיר כתוב כמשפט שאינו נגמר. "על הבית..." - מה אתו? לא כתוב. השיר מתחיל כמשפט ממוקד (כלומר שהסדר בו אינו נושא-נשוא-משלים) כדי להדגיש את הפתיחה, אולם סיום אין. מה שיש הוא סדרה של תמורות והרחבות. המשפט לא מסתיים. השיר שבור, לא גמור, באופן דומה מאוד לשירו הקצר של פגיס "נכתב בקרון החתום". אצל שיינפלד ישנו משפט ארוך ומורחב בבית הראשון. זה אינו מסתיים בנקודה או בפסיק ואז ישנו מעבר למשפטים אחרים, קצרים ומסתיימים. תבנית החריזה מתבססת בעיקר על סיום פשוט במילה בית ורק בסוף השיר יש חריזה של ממש היוצרת סיום צלילי ולא רק דקדוקי. סיום כזה זוכה לכוח רב יותר על רקע היעדר הסיום הדקדוקי קודם. לא נכביר פה משמעויות של תעתועי הפיסוק (זה תמיד נשמע מאולץ במקצת, בניית המגדלים הזאת על נקודה או מקף), אולם דומני כי תחושת הקטיעות, האין סיום, ההתערערות של הסדר, הן מובהקות. 2. כוח רב טמון בכפילות המשמעות בלשון. הקירות נדחקים להרס או דוחקים ללכת? הנשמה נעקרת בידי המפנה או הדובר עוקרה כדי ללכת? מי מפנה – החייל או הדייר את עצמו? הבית נצרב כזיכרון בלב הדובר או בכוח על ידי השולח? הבית נצרב במצח כזיכרון או כאות קין (על כל המשמעויות המקראיות הכרוכות בעניין), ממתי עוקרים ארובות עין? ארובות הבית? הנפש כבושה בידי דחפורי המפנה או בידי חיילי האויב או בידי דחפורי האויב? ישנו גם טשטוש רצף הזמן. לעתים נראה כי המדבר מקונן על הבית בעודו קיים ולעתים הוא מקונן על ההריסות. הכפילות מטשטשת את ההבחנה בין מפנה למפונה. השיר אינו האשמה ולמעשה דבר אינו נאמר על הפינוי ממש. המשפט אינו מסתיים, אין קינה של ממש או הבטחת נקמה. ישנו רק רצף תיאורים קטוע על מה שאבד ופחות על המאבד ותחושותיו. העיקר הוא הבית, והוא איננו. 3. כעת, לאחר שהתבוננו בשיר כיצירת אמנות בפני עצמה, נוכל בקלות רבה יותר (ובפחות נקיפות מצפון), לקרוא אותו כתוצר של הזמן המקום. הכפילות והטשטוש בין מפנה למפונה, פינוי בכוח והתפנות, עבר והווה, האיפוק הרגשי והיעדרה של הטחת האשמות, נראות לי כמרמזות על המצב המורכב במיוחד של ההתפנות האחרונה. השימוש בחומרים יהודיים מקל על זיהוי ההשתייכות הלאומית של הדובר, ועצם כתיבת שיר כזה (או שיר חילוני בכלל) מייחד אותו מקהל המתנגדים בכוח. הכפילות והעמימות, המשמעויות המנוגדות של המילים וכן מבנהו של השיר, משקפים את התלבטותם של חלק מן המתפנים החילוניים. אלה המבינים את המורכבות של הפינוי, ונקרעים בין טובת העם לטובתם האישית. לאלה, המפונים ומפנים עצמם, המקריבים ברצון ומגורשים בצו, לא נותר אלה לקונן על שאבד. אין את מי להאשים והמצב אינו אשמתו של איש. אבל הבית לא ישוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתוח יפה, אור. אם כי אני חייב לנצל הזדמנות זו כדי להזכיר לקוראים (או ליידע אותם) שכותב השיר אינו ממפוני גוש קטיף (דתיים או חילוניים) ואף כי איני מכיר את השקפתו הפוליטית, מהיכרותי עם יצירתו יש סיכוי סביר שהוא אפילו תומך בהתנתקות - כמהלך רציונלי 'נכון' - והשיר נכתב מתוך הזדהות עם התוכן הרגשי של המהלך. הניתוח שלך, על האמביוולנטיות שבו, מחדד את תחושתי זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אינך מכיר את השקפתו הפוליטית, לחץ על שמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפירוט שעולה מלחיצה על שמו, דרך אגב, הוא מקרה מעניין: "בתפיסתו הפוליטית שיינפלד הוא איש שמאל, וחבר מרכז מר"צ לשעבר. הוא תומך מלא בהתנתקות ובסיום הכיבוש. בו בזמן הוא מציג עצמו כיהודי, ישראלי המבין את מכאובם של בני הפלוגתא הפוליטית שלו." השיר הוא הפרסום היחיד של שיינפלד באייל וסביר להניח כי פרטים ביוגרפיים אלו נוסחו על ידו לבקשת המערכת. גם אם הם נכתבו ללא ידיעתו (מה שלא סביר), הם בכל מקרה קשורים ישירות לשיר שלו. זהו מקרה מעניין שבו מידע צדדי, ביוגרפי במקרה זה, ניתן פשוט כחלק מן הטקסט השירי. הרי בגב ספר שירה למשל, לא נהוג לציין דעות פוליטיות ממוקדות כל כך וכה רלוונטיות לשירים. מקסימום כותבים "איש ימין" או "פעיל בתנועות שמאל", אבל במקרה זה ברור כי הפרטים מקיימים דיאלוג עם השיר היחיד הזה. מה זה אומר לנו על טכניקת הכתיבה? האם השיר זקוק בכלל לפירוט הזה? האם "הסברים בגוף הטקסט" מחזקים את השיר או מחלישים אותו? למרות החידוש שבכך, כלומר צירוף ביוגרפיה כה רלוונטית וזמינותה בלחיצת כפתור, אני מחזיק בדעה המסורתית כי מה שמצטרף לשיר מחליש אותו. הכפילות קיימת בכל מקרה בטקסט עצמו, ואם היא כה חשובה ליוצר, הוא יכול היה לשלב אותה בטקסט. למה בוער לו שנדע מי ומה הוא? ומדוע הוא מפריד עצמו מן הטקסט בצורה טכנית אבל עדיין דואג לספק את שני צדי המטבע? האם הוא מפחד לסווג את שירתו כפוליטית או כפרטית ורוצה לשמר את ערכה האמנותי, אך בו בזמן רוצה ליצור אמירה פוליטית, ולכן מפריד עצמו מן הכתוב מחד אך מצטרף אליו מאידך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שה(אוטו?)ביוגרפיה מוסיפה לשיר מסר נוסף, שאותו ניתן לתאר במילים פשוטות כך: מתנגדי ההתנתקות לא צריכים לשנוא את ה"סמולנים" ואת החיילים, תומכי ההתנתקות לא צריכים לשנוא את המתנחלים ולשמוח לאידם. כל צד צריך להכיר בטרגדיה של הצד האחר. עמדה לחוד ושנאה לחוד. אגב, הנה ביוגרפיות כלליות יותר של שיינפלד: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון ששיינפלד הוא כותב בעל שם, המפרסם לרוב באכסניות שגם אם אינו בדיוק ''שמאלניות'' הן לפחות נוטות לצד זה, אני מנחשת שהוא מבקש לוודא שלא יטעו בכוונותיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שהפתיחה ''ארזו אותי, אחים, ארזו אותי'', מנסה להזכיר לנו שיר אחר (ולמרות לשון הציווי, אין הכוונה ל''חושו, אחים, חושו''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיחור רב גיליתי את תגובותיכם הרבות. הדיון שהתפתח פה על שירה פוליטית, זיקתי לשירתו של דרוויש, כוונותיי וכו', מעיד על עמקות העיסוק שלכם בטקסטים, וזה מרגש אותי מאד. אומר רק דבר אחד. אני איש שמאל. חבר מרכז מרצ לשעבר. אבל גם אדם יהודי בתוך נשמתי. תמכתי בהתנתקות ברמה הפוליטית, כשם שאני תומך בסיום הכיבוש. יתר על כן, הייתי ממשוררי המחאה הראשונים של מלחמת לבנון. אך לא יכולתי להתעלם מן הכאב הכרוך בעקירת אנשים מבתיהם, גם אם הם יושבים על קרקע כבושה, בתוך מליון וחצי פלשתינאים מדוכאים. אי ההסכמה הפוליטית אינו מוליד אצלי בהכרח אטימות לסבלו של הזולת, גם אם הזולת ואני איננו מחזיקים באותן דעות. שתהיה לכם שבת שלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא חושב שעזיבת הבתים היא הטרגדיה ה''קטנה'' של המתנחלים. הטרגדיה הגדולה שלהם היא נפילת האידיאולוגיה, תחושת התבוסה והתחושה שהמדינה נגדם. בכל אופן, הם חוו כאב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המרומים העירומים\ מאיר אריאל ז"ל לאלה שהלכו זמן רב רדומים אחרי רעיונות ואנשים מדומים ומוצאים את עצמם היום מרומים-עירומים אל תבכו שהלכתם שולל אל תצטערו על מה שלא היה בכלל רק על טעות חייכם נסתם הגולל שמחו שחלל הנפש התרוקן אפשר לנקות לסדר לתקן שהציפור תשוב ותבנה בו קן אל תפסיקו להאמין לא צריך ניתוח לשינוי המין מה שהייתם הייתם שמאל או ימין ממילא שמות מדומים ממילא מדומה הכישלון אסור לכם להסתגר בחידלון הסיטו וילון הרימו תריסים פיתחו חלון תחושו בעצמות תקווה זעירה מין המתיקות של הרפתקאה נדירה חגיגות של חירות הבחירה שוב עולם מציג לפניכם שפעת חמדותיו למצוא חן-חן בעיניכם סוף סוף הכל חפצים ביקרכם זה רווח נקי זו ממש גאולה הנה פרקתם את עולה של המועקה החלולה כל הרעיונות האמונות היפים והיפות כל משאות הנפש החלומות ההשקפות נעלמו מאליהם הכמיהות השאיפות נפלו בידי מפירי אמונים שעשו בהם מעשים מגונים והותירו מאחור מאמינים מרומים אבל הולך ונסגר הולך ונחתם זמן של עריצים ושל עריצותם אסטרטגיות וטקטיקות שלהם איתם כן ממש מול עינינו באריזה שקופה נארזת ונקשרת בסרט תקופה על שמותיה פרצופיה וטירופה ונשלחת כלאחר כבוד אל מקום לא הדר לו ולא הוד במחוז אין חפץ בו בארץ נוד טוב שגורל בשבלכם רוצה משהו אחר בשבלכם מוצא פרייאר מי שלא רוצה לצאת פרייאר ולא יוצא אתם המרומים העירומים רחם פעורה לזרע תמים היוולדו לכם מחדש ברחמים כמו משהו שעוד אין לו שם שקורה וקורם ומתגשם משהו טוב מאוד מתרשם ספינה שטה ירח מתמלא מצב נסתר חותר למצב נגלה למעשה כבר עכשיו בהתפעל בהתפלא |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז גם אתה מכיר את כתב-העת "אורבנייה". ידוע לך אם יצא הגליון של ספטמבר? שיר נהדר של מאיר אריאל, ממש הולם את הסיטואציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, פעם ראשונה שאני שומע עליו, אבל אשמח להכיר. אני, כמו שאומרים, דווקא מהצד של החתן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבואי לצטט שיר של טשרניחובסקי, האם לדעתך רצוי שאכתוב ליד שמו את התואר ז"ל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משקולי סימטריה עדיף שתקדים גם את התואר ד''ר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לך אילן. כמה טוב שאתה כאן וקולך נשמע. נאה לה לחברה שנתברכה באנשי רוח כמותך. li. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה. זה באמת מרגש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי בדיוק הגישה שרואה בכל מקום את האנשים-הפרטים- ובמקום לדקלם סיסמה ש"טרור הוא טרור הוא טרור שממריאה מהר אל התעמולה, יש כאן סיסמה שיורדת אל האנשים: "סבל הוא סבל הוא סבל". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אך הרשה לי הסתייגות קטנה מהגימיק של סדר הא''ב, בפרט כשהוא הלוך ושוב, שלא נותן מרגוע מן המחשבה עליך, יושב בביתך ימים ולילות ומחפש מילים באות ו''ו. (מה שלדעתי פוגם בזרם השיר ובהזדהות עם כותבו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה גימיק? זו טכניקה שרווחת מאוד בפיוטים יהודיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה יותר גיבוב מלים. המסר ברור ויפה בבחינת בנפול אוייבך אל תשמח אבל שירים איכותיים ויפים נכתבים בצורה אלגנטית ויפה הרבה יותר. כמו שאומרים צורת ההגשה היא לא פחות חשובה מהתוכן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |