הכל (כמעט) אודות הצבוֹע 3162
סנגוריה על החיה המבוזה והשנואה, ואגב - האם הוא צבוּע?
צבוע מפוספס
צבוע מפוספס (מקור: MorgueFile)
לאחרונה התחלתי לתהות על שמה של חיה זו. מדוע ניתן לה? מה מקור השם, והאם יש קשר לצביעות? ככל שנברתי לשונית בעניין, גברה בי ההחלטה ללמד סנגוריה על שמה הטוב של החיה, שזכתה אך לגינוי ומיני האשמות על לא עוול בכפה. בניסיון להפריכן יצאתי להכיר טורף מופלא זה.

מקור שמה של החיה ברוב השפות הוא בשם היווני Hyena, שהתגלגל משמה היווני של נקבת החזיר Huaina. "צבוֹע" מופיע, ברורות כבעל־חיים, לראשונה בספר בן־סירא (י"ח, י"ג), מן המאה ה-‏2 לפנה"ס, ובספרות חז"ל של המאות ה-‏2-3 (לאחר שבמקרא הוא מופיע רק כשם מקום, “גיא הצבועים” - ולטענת רש”י מדובר בכלל ב...צפעונים. אך סביר שרש"י לא ראה בחייו צבוע, שכן החיה נכחדה מאירופה לפני יותר מ-‏10,000 שנה). השם אינו נשמע מתאים לבע"ח מיוחד זה. קרבתו המורפולוגית והפונטית למילה "צבע", עושה לו שרות דוב, וכל אדם שקרוב לחיה זו יוכל להסכים עימי כי שם זה אינו מייצג נאמנה את תכונותיה האמיתיות (בכל אופן, לא כפי שמיטיבה המילה "צביעות" לתאר באופן כה ציורי־צבעוני את המושג אותו היא מסמלת). האם אכן קיים קשר בין צבוע לצבע או לצביעות? התדיינות שטחית עם בלשנים ועם האקדמיה ללשון הניבה תשובה שלילית, לפחות חלקית. מקורו לדעתם בשמו הערבי־סורי - "ד'בע". פירוש השם בערבית הוא "מתגנב, חמקמק" - המתאים במשהו להתנהגותו, ורחוק אטימולוגית מ"צבע".

יהא שמו אשר יהא, הצבוע נתפס עדיין בעיני רובנו כחיה דוחה, מסריחה, ובעיני חלקנו – אף כצבועה. כולנו מושפעים כמובן מסיפורי־עם, אמונות טפלות ומיתוסים שדבקו בו, כמו גם בחיות אחרות, אך אצלו בעיקר לשלילה. הוא מעולם לא זכה ליחס הוגן ומכובד במחשבה העממית, ודי קופח באמנות: שמו נפקד כמעט לגמרי במשלי־חיות בעוד חיות אחרות, כשועל, מככבות בהם במשרה מלאה. בסרטי הנפשה הוא הופלה בדרך־כלל לרעה ואופיין כחיה טיפשה, יצרית, רעבתנית ולא חביבה, בניגוד למשל לאריה המלכותי ב"מלך האריות" של וולט דיסני.

אולם מדוע מייחסים לצבוע, אם לא צביעות ממש, הרי תכונות זרות ומוזרות? מדוע דבק בו דימוי אפל, דוחה ומפחיד? הצבוע הנו אחד הטורפים החשובים בטבע, בהיותו סניטר יסודי ומעולה. למעשה הוא עולה בחשיבותו על כל שאר הסניטרים, בשל יכולתו לפצח עצמות ושלדי חיות. מדוע אם כן זכה הוא ליחס כה שלילי ולא הוגן? ראשית, תרומתו האקולוגית כלל לא הוערכה בעבר. יתרה מכך, הוא מעולם לא הובן כהלכה, הן בשל מיניותו המוזרה והן בגלל מיקומו הטקסונומי. עד המאה ה-‏19 עוד הניחו את מה שנאמר כבר בתלמוד כי "צבוע זכר נעשה נקבה" (ירושלמי, שבת, א'), ואולי משום כך קישרו לא מעט מעמי אירופה בינו לבין סטיות מיניות. הוא ממוקם בין הכלביים לחתוליים כמשפחה קטנה נפרדת (טורפי־פגרים), ונתפס לפיכך כבן־כלאיים, כזיווג לא טבעי בין כלב לחתול, ומאמינים פנאטים גרעו ממקומו בתיבת נוח בשל היותו חיה לא טהורה. ייתכנו גם סיבות נוספות הקשורות למבנהו ואורח חייו. יש לציין כי קיימים 4 מינים המפוזרים באסיה ובאפריקה (בישראל נמצא הצבוע המפוספס), אך אנו נתייחס בעיקר למשותף ביניהם.

גופו של הצבוע בולט בחוסר הפרופורציה שלו: פלג גופו הקדמי גדול, גבוה וחזק, ואילו חלקו האחורי נמוך ובלתי מפותח. אוזניו גדולות ושטוחות. ידוע כי סימטריה פיסית בעולם החי היא מדד חשוב ל"יופי חיצוני", וזו אולי הסיבה שבעין אנושית הוא נראה כאחד הטורפים המכוערים בטבע. מראהו הכללי אינו נאה כזה של התן, השועל או הזאב, ותנועותיו אינן אלגנטיות כתנועות החתוליים, ששובות לב אנוש. יתר על כן, רעמת שיערו עבה וגסה, רחוקה מלהיות נאה ומרשימה כזו של האריה, ורק לעיתים רחוקות הוא ניצוד בגלל פרוותו (למזלו). בשורש זנבו בולטות בלוטות אנאליות גדולות, המפרישות חומר ריחני לסימון הטריטוריה, מה שוודאי לא מוסיף לו חן ארומאטי. אולם מסתבר כי ריחם בעצם אינו חריף במיוחד ופרוותם נקייה למדי.

גם מזונו של הצבוע נחשב די מבחיל. הוא טורף ואוכל־כל (אומניבור), אך עיקר מזונו ברוב המקומות הוא פגרים, וכן שלדים הנקרים בדרכו, בעיקר בעיתות של מצוקת רעב. צבועי ישראל ומצרים השכילו בשנות השבעים לאמץ מנהג חדש: לצעוד בקרבת כבישים ולאורכם, כשלמדו כי סיכוייהם למצוא פגרים שנדרסו הם גדולים - ולעיתים הם בעצמם נדרסים. הצבוע אינו בוחל בשום שארית מזון שמותיר טורף אחר. אכן, פתגם בסווהילית אומר כי: "שאריות האוכל שמשאיר האריה מתקבלות בברכה על־ידי הצבוע". אולם לעיתים מזומנות האריה אינו מספיק בכלל להשאיר שאריות, כי הצבוע גונב ממנו (וגם להיפך). ידוע כי עדת צבועים יכולה להבריח כל לביאה ולגנוב את טרפה. צווארו החזק וראשו הגדול מעניקים לו יכולת להרים כל טרף כבד, ולהרחיקו מכל מתחרה מאוכזב. לסתות ושיני־שסע מפותחות במיוחד מעניקות לו כוח לפיתה ואחיזה מהחזקים בעולם החי (רק התנין יכול להתחרות עמו), וגם מאפשרים לו יכולת לפצח ולגרוס את החזקה בעצמות. עיקשותו התוקפנית וחוכמתו מבטיחים את ההצלחה בחלק גדול ממאבקיו - כאמור אף עם האריות, עד כי הפך במיוחד לשנוא־נפשם. ידוע כי אריות הורגים צבועים או את גוריהם, כמו מתוך נקם, מבלי לאכול אותם.

צבוע נקוד

צבוע נקוד (צילום: דניאֶלֶה מוּזֶלָה, באדיבות MorgueFile)



סיפורי־עם לא מעטים הפכו את הצבוע לשודד־קברים מומחה: היינו, חפירת קברי אדם ואכילת גופותיהם. התנהגות זו הוסיפה לחוסר הפופולאריות שלו, והוא זכה לקיתונות של כינויי־גנאי וסלידה: מחיה מזוהמת, טמאה ופחדנית עד חיה רודפת בצע ואנוכית. אין ספק כי הצבוע, כמו עמיתו לעיסוק המורבידי, המצמרר הזה - התן - היו אחראים לחשיפת קברים במצרים ולאכילת הגופות, במיוחד של פשוטי־העם. הדבר ודאי כלל גם אכילת מתי־קרבות. אולם בעוד שהצבוע הושמץ, הפך התן דווקא לראשו של אחד האלים בפנתיאון המצרי - אנוּבִּיס, ואף זכה להיות... שומר הקברים והאחראי על החניטה. האם לא בשל מבנהו הסימטרי, הנאה?

קולו המיוחד של הצבוע "התנגן" בסיפורי פולקלור שונים, שייחסו לו כוח מאגי לחקות קול אדם, בעיקר קול צחקוק רם, פרוע. מאיר שלו מתאר ב"רומן רוסי" את הצחוק הזה כנקלה ונבזה. מעין "צחוק מפיסטופלי", מפתה שכזה. ואכן, במקומות מסוימים באסיה נהוג היה להזהיר את הילדים לבל יצאו לבדם בלילה, כדי שלא יתפתו לקולו האנושי ויפלו בפח לסתותיו. נראה כי זה היה אחד המקורות לייחס לצבוע איזו צביעות, העמדת־פנים, הולכת שולל ושטניות מסוכנת. אולם לא דובים ולא צבועים. הצבוע טיפוס חשדן וזהיר במיוחד, ואינו נודע כטורף אדם. בני שבט ה-Giryama (בחופי מזרח אפריקה), למשל, יודעים לפתגם ולומר: "הצבוע של ארצך שלך לא ישבור את עצמותיך". אמנם "צחוקו" המהדהד ושאר רפרטואר קולותיו, אותם הוא משמיע בלילות בצאתו לחפש טרף עם להקתו, נשמע מבהיל, דמוני. אך צחוקו של אדם ודאי מעניין אותו כשלג דאשתקד, ואולי אין זו אלא משאלה אנושית להעניק לחיות יכולת חיקוי שפת־אנוש (עושים זאת גם לעורבים), במקום שאנו נתאמץ להבינן. מכל מקום, קולו אכן אינו הרמוני, "מוסיקלי", לאוזן אדם, כמו נאמר יללת התן, הזאב ונביחות־יללה של הכלב - ואולי זו הסיבה להטבעת אות־קין גם על מיתרי־קולו.

הנה כי כן, רוב מעלותיו של הצבוע, שיחשבו נעלות אצל אחרים, יוחסו לו בעין עקומה: ערמומי הוא - אך לא כשועל; חכם ופיקח – אך פקחותו שטנית; נועז הוא ויכול אף לאריות - אך הוא גנבנב, נצלן, מוליך שולל, גם אם עושים זאת אחרים כמוהו. אין כמוהו ידידותי לסביבה, כאמור, אך הוא אינו מספיק ידידותי לאדם. הסיבה נעוצה כנראה במנהגו הרווח של האדם להאניש את החיה ולהעניק לה תכונות ואפיונים שלא תמיד מצויים בה, או "להענישה" במידה ואינה מוצאת חן בעיניו. יש ונטייה זו נובעת מחוסר ידע, ידע מוטעה, או מאחת מאותן גחמות אנושית מוזרה הפורחת מדי־פעם בשדה האתנו־זואולוגיה.

ומה באשר לצביעות? בממלכת החי מוכרות תופעות דמויות־צביעות, למשל של האופוסום, חיית־כיס קטנה בצפון אמריקה, הנחשבת למצטיינת שבשחקנים. האופוסום נושא באמתחתו טריקים המשמשים אותו ליצירת רושם מזויף לצרכים שונים. הידוע שבהם הוא יכולתו "לשחק את המת" כאשר הוא מותקף ונמצא במצוקה: או־אז ישכב כמשותק על גבו עם דופק נמוך, ישחרר ריח חריף־דוחה של מוות, ויהיה מסוגל להישאר כך גם כשהטורף יבדקו בנשיכות. בעולם החי מוכרים עוד אינספור טריקים, העמדות־פנים, טקטיקות של הסוואה או חקיינות, וכן אסטרטגיות מתוחכמות ומבלבלות של צייד, כמו גם של התחמקות. ואולם אין מדובר בצביעות, והאופוסום הלזה אינו היפוקריט (שחקן) יווני מוכשר. זו התנהגות אינסטינקטיבית שסבא־אבולוציה חנן אותו בה לצרכי הישרדות גרידא.

כן קיים אצל חיות עם מבנה חברתי, מצבועים ועד קופים, מכלול של קודים וטקסים, כמו התרפסות, מחוות כניעה, זנבות מורדים - שרחוקים מהצביעות התבונית של האדם כרחוק צפון מדרום. כל אלה אינן אלא התנהגויות מולדות, שמטרתן היא שמירת המין, שמירת הסדר החברתי והישרדותו של כל פרט. ההיררכיה חייבת להישמר. לעתים רחוקות יתחולל שינוי כלשהו במישור החברתי, וכנראה רק במצבים קריטיים. אולי גם כאשר חל שיבוש בראש הפירמידה: כאשר המנהיג מפר קודים, כפי שיכול להדגים זאת דיווחו של חוקר הצבועים קים ווֹלהוּטֶר, על מנהיגת להקת צבועים שניהלה את חיי הלהקה ברודנות ובאנוכיות, נוטלת לעצמה את מיטב המזון כמקובל, אך כמעט לא משאירה לאחרים. בעוד ששמנה, ולא מהריון בהיותה עקרה, הלכו השאר ונחלשו. גורל הלהקה היה קריטי, לנוכח איום מתחרים, וכמעט ונחרץ אילולא חוללה סגניתה מרד נועז. ב"פוטש" שבו הוכתה המלכה קשות והודחה, השתתפה הלהקה כולה, אשר התאוששה תחת הנהגתה הליברלית והמיטיבה של המורדת.

צבוע מנמנם

בחי־בר ביוטבתה (באדיבות MrogueFile)



רוב ההתנהגויות אצל בעלי החיים תכליתן לשמור על המין ועל המשכו. כל התנהגות "אכזרית", "נעימה", "צבועה", או כל תווית אחרת שתדביק עליה, הינה מכוונת למטרה זו. הצבוע ימשיך לגנוב את טרפה של הלביאה, וזו תמשיך להרוג ב"זעם" אותו ואת צאצאיו. חלק מן ההתנהגויות יעברו שינוי ושכלול: הצבוע ישכלל את עורמתו וכך גם הלביאה. אלה הם סדרי עולם.

האין זה גם יסודה של ההתנהגות האנושית, על אף מורכבותה הבלתי רגילה? גם הצביעות האנושית, האין שורשיה נעוצים באינסטינקטים של התנהלות חברתית, כפי שקיים אצל קופי־העל? אלה כבר נושאים לדיון אחר. אולם אם כולנו נשכיל ללמוד שלא להונות את האחרים ואת עצמנו, ולרסן את ההתנהגות הצבועה, אולי ניתן יהיה לומר כי "פני הדור כפני הצבוֹע!", ודווקא לחיוב.
קישורים
מאמר של נדב לוי ב"טבע הדברים"
דיווחו של קים וולהוטר ב"ניישונל ג'אוגרפיק"
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

דבדבדה־בדבה 531044
נראה שהתאור "ד'בע" בערבית עבור "מתחמק, מתגנב" מגיע מהצבוע ולא להפך.

ברור שיש קשר בין "צבע" לבין "צבוּע". אולם אם ללמוד מהערבית, מקור המילה הערבית הוא משורש שונה (עם ד'אד).
ושוב... 531046
''רוב ההתנהגויות אצל בעלי החיים תכליתן לשמור על המין ועל המשכו'' היא אמירה מטעה. יש פתילון קטן בדיון על העורבים שמתייחס לכך (מי שמוכן לחפש ולהשאיר כאן קישורית יזכה לחיי עולם הבא).
ושוב... 531047
בעצם, למה שלא אזכה בחיי העולם הבא בעצמי? תגובה 466179
ושוב... 531048
למה לך לזכות בחיי העולם הבא בעצמך? בין כה וכה התחייבת להעביר את הזכיה לא.פ.
ושוב... 531062
"מינים רבים נכחדו בגלל שטובת הפרט דחפה את האוכלוסיה כולה לדרך ללא מוצא (למשל ע"י התמחות יתר בנישה אחת של מקורות מזון וכד')" - האין זו ראייה לכך שהברירה הטבעית מפתחת התנהגות שהיא לטובת המין?
ושוב... 531126
הברירה הטבעית עובדת ברמת הפרט. מאחר ומין הוא אוסף של פרטים, יש לפעולתה של הברירה הטבעית השפעה על המין כולו, אבל להגיד על תכונותיו של יצור כלשהו ש''מטרתן היא שמירת המין'' זה לרתום את העגלה לפני הסוסים.

בברירה מלאכותית אפשר בהחלט לדבר על רצונו של המגדל לטפח את המין (זן, אם לדייק, אבל זה רק מפאת קוצר ידו), מאחר ושם מעורב מישהו שעוסק בתכנון וחושב במונחים תכליתיים. בברירה טבעית ההנחה היא שלא קיים גורם כזה.
ושוב... 531251
הברירה הטבעית עובדת ברמת הפרט בחיות גדולות. אצל חיידקים יש החלפה הדדית של DNA, שאין לי מושג אם היא נחשבת ליחסי מין או לברירה טבעית, אבל היא כנראה משפיעה על השרידות של הקבוצה.
ושוב... 531254
יבלונקה?
ושוב... 531259
לא מכיר. הכוונה לספר?
ושוב... 531261
(אין בהבאת הקישור משום תמיכה בהייפ שקיים ביחס ליבלונקה באגפים מסוימים של מדעי החברה);
(אין בהערה הקודמת משום פקפוק בעובדה שלא רק חומצות גרעין מעבירות מידע מדור לדור)
ושוב... 531255
תוך הסתכנות בטרחנות יתר, נזכיר שוב שהברירה הטבעית עובדת ברמת הגן הבודד (והאגואיסט), ולא ברמת האורגניזם.
ושוב... 531260
הגן הבודד לא חי או מת לבדו. דאוקינס מתרכז בגן הבודד כישות שנשמרת לאורך דורות, ובשכיחות היחסית של הגנים כגודל שמשתנה במהלך האבולוציה (ובכך הוא צודק) אבל גם הוא לא מכחיש את פעולתה של הברירה הטבעית על אורגניזם שלם.
ושוב... 531277
השאלה היא אם יש לזן עצמו, כמו למין, יכולת שרידה דרך הפרטים.
כלומר:
אחוז קטן מאוד מהדנ"א שבכלל קובע משהו, קובע את ההבדל ביננו כפרטים.
חלק ניכר יותר מהגנום הפעיל, מורכב (אולי) מהגנום האופיני למין, או לזן.

וחלק ניכר עוד יותר עוסק במשחקי גנום פרטיים.

יוצא שדרך כל הזדוגדות בין פרטים הזן עובר ברירה טיבעית שתקבע את המשך קיומו ומידת שינויו לא?
בלי כותרת 531049
תודה על הסיפור ורק חבל שהעריכה רשלנית
531063
יכול להיות שכל הסלידה מהם היא בגלל שהם אוכלים פגרים. זה גם מגעיל וגם לא מכובד כזה - לאכול שאריות של אחרים.
נשר מלך בעופות 531064
נשר [ויקיפדיה]

חוץ מזה אם למישהו יש סבלנות הוא מוזמן לנסות להשליך על הצבוע את שיטת אליצור
531065
אבל בתרבויות שונות מכבדים את התן (ר' המאמר), הנשר והקונדור.
531085
למרות הקישור של ידידיה, בדרך כלל כשאומרים נשר מתכוונים לעיט.
אוכלי מוות 531099
זה אכן רוב - בתרגומים מתרבויות אירופיות - אבל המיעוט הוא מכובד: לפחות התרבות העברית מכבדת דווקא את הנשר (וזו כנראה הסיבה לתרגום ה"שגוי", לפחות בחלק מהמקרים).

תהיית-אגב: באירופה שמצפון לפירנאים אין דורסים אוכלי-נבלות, ולא תנים ולא צבועים. האם יש שם אוכלי-נבלות גדולים שאני מחמיץ? האם את הנישה האקולוגית מאכלסים רק שרצים למיניהם?
אוכלי מוות 531101
מה עם חזירי בר?
אוכלי מוות 531569
חזירי בר!
כל מי שאני מספר לו שאחת החיות האהובות עלי היא חזיר בר מסתכל עליי בצורה משונה. אני חושב שבארץ זה בעיקר נובע מענייני כשרות ודת, מעניין לדעת מה היחס לחיה הזאת במדינות אחרות.
לא ברור לי כיצד אפשר שלא לחבב חיה אצילית ומרשימה כמו חזיר הבר. מהתרשמותי הוא חזק ביותר, יש לו יציבה מרשימה, בניגוד לחזירי הבית שמתפלשים בהפרשות שלהם חזיר הבר יחסית דיי נקי ואסטטי. וגם מבחינת תנועה הוא מאוד מרשים: ראיתי במו עיני משפחה של חזירים מטפסים על מדרון תלול ביותר (כמעט כמו קיר) בגובה של כמה מטרים בלי קושי.

יכול להיות שאני משוגע, אבל אני מאוד מחבב את החיה הזאת.
אוכלי מוות 531582
גם אני.
אוכלי מוות 531586
מי שגר בזכרון לא כל כך אוהב אותם
אני מניח שגם האבעבועות שחורות הן אצילות ומרשימות כאשר הן לא אצלך במערכת הדם (ואני נזכר בחיבה בhttp://www.davidmswitzer.com/slonczewski/tuberculosi...)
אוכלי מוות 531590
לא ברור את מי צריכים לאהוב ביקנעם: את חזירי הבר, או את מי שנלחם בהם.

אוכלי מוות 531603
‎לעומת זאת, אני הכרתי אישה שנהרגה ע"י חזיר בר (נסעה בלילה והתנגשה בחזיר שהיה על הכביש).

למי שחושב שצריך לבלום: יש מספיק מקרים שבהם לא מספיקים. ויעידו על־כך נבלות השועלים שמעטרות את כבישי ארצנו.
אוכלי מוות 531667
לפי ההגיון הזה כולנו צריכים להיות מיזנטרופים. בעצם זה רעיון לא רע.
אוכלי מוות 531670
אני גרתי בשנה שעברה ברמות רמז בחיפה ליד הטכניון, ואני עדיין עומד מאחורי ההודעה הקודמת שרשמתי ‏1.

יש צדק בטענה שהחזירים היו שם קודם, הבניין שגרתי בו היה ממש באמצע חורשה, אי אפשר להאשים את החזירים שהם אלו שפלשו.
אני לא אשקר, זה יכול להיות דיי מפחיד לחזור הביתה בלילה כשאין תאורה ולהבין לפי הקולות שיש קבוצה של חזירים במרחק של כמה מטרים ממך. אבל באופן אישי אנשים בחושך הרבה יותר מפחידים אותי מחזירים בחושך, וכמו שבקשה להסיר אנשים זרים מהרחובות בלילה היא לא רצינית, כך גם נתפסת אצלי בקשה להסרת החזירים .
בדר"כ אני עובר לצד השני של הכביש או אם זה לא אפשרי מאיר עם הפנס כדי לוודא שאני לא מתקרב יותר מידי. מי שמתלונן שלא ניתן לחיות איתם לדעתי הוא פשוט מפונק.

1 תגובה 531569
אוכלי מוות 531102
חולדות?
אוכלי מוות 531104
החשבתי אותן במסגרת ''שרצים'', אמנם בקצה העליון...
ורד בין החוחים 531103
אני שואל את עצמי עם הנשר הקדמוני לא היה באמת עיט, וסתם כל מיני טהרנים בלבלו את השמות כדי להשתרר על ההמון הנבער. גם בענין ורד ושושנה יש לי חשד דומה.
ורד בין החוחים 531107
אבל אפשר לראות אטימולוגית מדוע השמות ''נשר'' ו''עיט'' הולמים את העופות הנושאים אותם יותר מאשר אילו היו מתחלפים. אני לא יודע (וזה עניין לניחושים בעלמא של טובי המלומדים) איזה פרח היה השושנה המקורית, אבל הורד הוא לא המועמד הכי סביר.
ורד בין החוחים 531108
בטח כבר דיברו על זה ב"למה דביבון".
ורד בין החוחים 531112
התיאור ''נשר הוא עוף גדול הזולל נבלות. מאחר שהוא תוחב את ראשו אל כרסיהן הנפוחים של הנבלות, ראשו וצווארו חשופים מנוצות'' קצת מוציא את החשק להכתיר דמות נערצת בכינוי ''הנשר הגדול''.
ורד בין החוחים 531114
יוסי גורביץ מכנה אותו בדרך כלל ''אוכל הנבלות הגדול''.
ורד בין החוחים 531127
אכן
"כבר בתנ"ך מוצאים את החילופים בין הנשר לבין העיט. "

"גם הפסוקים וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים (שמות יט ד), וכְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ .. יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ (דברים לב יא) אינם יכולים להתייחס לציפור שאנו מכנים נשר, משום שהיא אינה נושאת את גוזליה על גבהּ. רק עיט הסלעים נושא את גוזליו על גבו ועל כנפיו, כאשר הוא מלמד אותם לעוף."

כמו שאמרתי- כדי להשתרר על ההמון הנבער. כולם יודעים שהנשר לא אוכל נבלות. אם מישהו מחפש איך לקרוא לציפור ההיא, שמחטטת בבטן הנבלה, שילך וימצא שם אחר. אולי "שפן".
ורד בין החוחים 531128
מצטער. ''שפן'' כבר תפוס ע''י הארנב.
ורד בין החוחים 531129
אז עכברוש.
ורד בין החוחים 531160
אבל, איך אפשר להשוות את התעופה שלו עם עכברוש מעופף? משהו אחר לגמרי.
ורד בין החוחים 531131
("למה דביבון" הוא דיון 64).

הדוגמאות טובות, אבל מצד שני, הנביא מיכה מזכיר את הקרחת של הנשר, ואיוב קורא עליו "באשר חללים שם הוא". כנראה כבר אז התקשו להחליט.

ורד בין החוחים 531132
וחוץ מזה, ירדן קובע. תגובה 531107
ורד בין החוחים 531133
רק עכשיו הבנתי את המשפט האחרון שלך. מאותגרי-הצתה שכמותי מוזמנים לקישור הבא http://www.safa-ivrit.org/flora/aroseisarose.php
ורד בין החוחים 626803
אילון גלעד מפרט איך, לא כל כך מזמן, הבלשנים והזואולוגים כמעט הלכו מכות על זיהוי הנשר והעיט.
אוכלי מוות 531118
עולם החי של אירופה שמצפון לפירנאים הוא מה שנשאר אחרי אלפי שנים של ציד שיטתי - במיוחד של טורפים. חלק ניכר מהפאונה המקורית שלו כבר נכחד. נראה לי גם שמקומות שבהם יש תקופה ארוכה בשנה שבה הטמפרטורה יורדת מתחת לאפס מקשים על קיומם של מינים שמתבססים על אכילת נבלות - נבלה קפואה אינה שימושית במיוחד.
אוכלי מוות 531441
הגרגרן(Wolverine).
מגעיל אבל חיוני! 565149
אתה מעדיף שהפגרים יסריחו ויחליאו את העולם? או לפחות את הרי הנגב והגליל, שבהם חיים הצבועים?....
531076
עיינתי פעם בעץ המינים של היונקים וגיליתי הרבה דברים מפתיעים, בינהם שהצבוע הוא ממשפחת החתוליים. תמיד חשבתי עליהם כסוג של כלבים והמאמר גם מרמז לכך.
הוא לא. משפחה בפני עצמה. 531081
הוא לא. משפחה בפני עצמה. 531323
שאלה רטורית: אז הפיצול בין החתולים לכלביים הוא פיצול משולש, לכלביים, חתוליים וצבועים?
הוא לא. משפחה בפני עצמה. 531324
הסדרה טורפים מתחלקת לתת סדרת דמויי כלב שמכילה את משפחת הכלביים (והדוביים והבואשיים) ותת סדרת דמויי החתול שמכילה את החתוליים והצבועיים. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%A...(%D7%A1%D7%93%D7%A8%D7%AA_%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%A7%D7%99%D7%9D)
הוא לא. משפחה בפני עצמה. 531329
שאלה רטורית: שאלה_רטורית [ויקיפדיה]
531161
אכן. אחת העובדות המפתיעות ביותר מבחינה אבולוציונית. אפילו יותר מעיניני הלצאת מהמים להיכנס למים- לצאת- להיכנס.
אני מניח שההכחדות ההמוניות הפכו אותנו (the royal אותנו) לסתגלנים באופן קיצוני.
וידוי 531282
הממ.. גם כאן היתי מעורפל קלות.
רציתי לומר, שאם אכן הצבוע מפוצל מחתולי מסוים, שהיה בעל גוף ותכונות חתוליות,(וכפי שנראה לי, זו הדעה השלטת בין המתעמקים בעצים פילולוגיים)
המעבר שלו לצורת חים כלבית -ריצה בלהקה, לא מפתיע, התנהגויות משתנות הכי מהר.
אבל אז נכנסת לתמונה סיפרית הגנים ההיסטורית (שבנתיים שונו ושורבבו בינהם באין תאחיזה),
היא אמנם מבולגנת כדבאי, אבל חפיסתה נטרפה כל כך הרבה במהלך האבולוציה, ונבררה בכל כך הרבה הכחדות,
שאפילו ריצפי הדנ''א הטפיליים בצורה המכנית ביותר, עושים זאת כך שימשיכו לשרוד דרך הנשאים שלהם.
אם כך, מתעצב לו גנום חדש, (בעל התנהגות כלבית), שמזכיר ומאזכר, לא גנום היסטורי אחד, אלא רבים מספור.
ונפוצים יותר מאחרים מסוגם, גנים מהעידן האחרון.

אם לא היה נוצר הצבוע, חלק מהגנים הזוכים לתהילת תאחיזה מחודשת,
לא היו זוכים בה. וימצאו עומדים במקום פחות טוב בזיון הבא.
וידוי 531295
התגובה הזאת אמורה לפוגג את הערפל? אפילו תא בועות יותר צלול ממנה.

והערה צדדית: בדיון על הצבוע (כזכור, דבע בערבית) אי אפשר לעבור בשתיקה על שגיאת הכתיב שלך. כדבעי, לא כדבאי.
531322
טוב, גם ענייני הלצאת להיכנס לצאת להיכנס די מפתיעים. בכלל עץ היונקים הוא ממש מעניין כי לכל אחת מהדמויות העכשיויות בסיפור יש המון "אופי" מבחינתנו.

התגובה הנוספת שלך דווקא מיישבת בעיני את הדיסוננס אצלי של שיוך הצבועים לחתוליים. האם יש סוג של מדד שקובע כמה חיה השתנתה לעומת אביה הקדמון? מי יותר דומה לאב הקדמון המשותף - כלבים או חתולים?
531331
לפעמים מצליחים לחשב את קצב המוטציות במין. השוואה של שני קצבים כאלו במינים שהתפצלו יאפשרו לך לדעת מי דומה יותר גנטית לאב הקדמון. זה כמובן לא משליך באופן חד משמעי על דמיון צורני.
531340
אם יש מדד (גנטי) כזה- אני מקווה לגלות בימים הקרובות.
חשבתי יותר בכיוון של עד כמה גן אבוד שעבר אינאקטיבציה והחל להתמטץ ללא ברירה טיבעית ותחת פיקוח מופחת,
הוא אכן אבוד, מיספרית, בהשוואה איכשהו לסיכויהה של מוטציה אקראית דומה.
531391
מה זאת אומרת "אבוד, מספרית"?
ואם אתה מגלה שתף.
531530
עוד לא קיבלתי תשובה מהאנשים המספקים בהחלט אליהם הפנתי את השאלה.
בנתיים נפריח עוד בועות.

גן שאינו מתבטא באף פרט אינו יכול לעבור ברירה טיבעית. עד כאן ברור.
לפחות לא ברירה טיבעית ישירה, הוא משחק משחק סטטיסטי מסובך של שינויי דנ"א עם הזמן כנגד הסיכוי שישתמשו בו או בחלקיו מחדש תוך X הזדווגויות.

שינוי בתכונות המבוטאות (ולכן עוברות ברירה טבעית) הוא תוצאת מוטציות. גם עד כאן ברור.
אבל מה הסיכוי של תכונה ממש מוצלחת, להיות תוצאה של שינוי בסיס אחד בחלבון, לעומת הסיכוי של תכונה זו, להיות תוצאה של שינוי בסיס אחד בכתובת של מסלול התפתחות מסוים, ששולח במקרה לשרידי גן רדום?
או של מוטציה הגורמת לרה-אקטיבציה של גנום מכוסה?
אבוד מספרית 531532
מה הסיכוי להופעה מחודשת של תכונה של אב משותף, באחד מזני הבת שלו, ביחס למספר הדורות שעבר מהפיצול?
אבוד מספרית 531534
יותר טובה מאשר הופעה חדשה של תכונה שאינה של האב המשותף?

זה מעלה שאלה איך זה מסתדר עם העובדה שהרושם הכללי הוא שמינים כל הזמן מתרחקים מהאב הקדמון שלהם. אולי כי הוא כבר לא מתאים?
הבנתי 531533
או לפחות הבנתי את רעיון הכללי. אנסה להסביר במילים שלי כדי שתוכל לתקן אותי במידת הצורך:

אתה אומר שיש מוטציות שהן שינויים בתוכן הקוד עצמו, ויש מוטציות שהן שינויים באיזה חתיכת קוד משתמשים בעצם. ז"א שצבועים היו יכולים לעשות עיקוף גדול מאוד חזרה אל הכלבים כי הם רק הדליקו קטע שנשאר כלבי ברובו כי הם חוו מוטציה שהעירה קוד רדום, שנשאר בחתוליים אחרי הפיצול.
הבנתי 531537
לא אל הכלבים אלא אל מישהו שהוא אב גם לסמוריים אאל"ט אבל אני בטח טועה.

מישו יכול לזרוק לי תכונה שהיתה לאבא של זבובי הפירות, כך שאוכל לעצב את האקווריום שלהם במרפסת, לסביבה בה היא מהווה יתרון?

מישו שם כסף אם יופיע משו חדש או משו ישן?
הבנתי 531538
ואי אפשר למפות את הגנים של חתול, של כלב ושל צבוע ולראות מה פעיל אצל הכלב והצבוע וקיים אך לא פעיל אצל חתולים?
פילולוגיה קצת עצית 531543
לא, עד כמה שידוע לי.
לבדוק מה פעיל זה כבר עמוק עמוק בפיענוח (ורחוק רחוק ממיפוי).

כשמסתכלים ב"תחתית" העץ של המינים- ספוגים תולעים שטוחות מדוזות ופוליפים, מגלים:
א. זו לא באמת תחתית משום סוג-היצורים האלו המשיכו לעבור ברירות יחד עם כולנו באותו הקצב, הם פשוט מוצלחים.

ב. תכונות מסוימות מופיעות פה ושם "מחדש", בדרכים שאינן מתישבות עם כל עץ התפתחות והתפצלות שהוצע.
אבל זה לא אומר כלום בגלל א'.
פילולוגיה קצת עצית 531545
תודה על כל האינפורמציה, מעניין מאוד.
פילולוגיה קצת עצית 531546
אבל אפשר להוציא מפה משהו מעניין -

--> לא אומר גרירה לוגית, סתם כיוון ספקולטיבי

צבועים הם חתוליים שדומים לכלבים --> סביר שזאת לא קפיצה אקראית אלא יש קוד שפעיל אצל צבועים ורדום אצל חתולים --> הקטע עדיין פעיל בכלבים, בגלל זה הצבועים דומים להם --> כלבים הם "הספוגים והמדוזות" של החתולים, כלומר עיצוב "שמרני" יותר ודומה יותר לאב הקדמון.
טקסונומיה לא פילולוגיה כמובן 531547
אבל ברחה לי פה מילה אחרת, הרבה יותר דומה לפילולוגיה, לא?

פילולוגיה זו מין מיפלצת, היא תנשך אותו! לא? או שחלמתי?
סיסטמטיקה? (לא דומה לפילולוגיה אבל חמודה, דומה קצת ללינגויסטיקה) 531551
פילוגנטיקה 531690
טקסונומיה לא פילולוגיה כמובן 531703
פילנפילוגיה.
טקסונומיה לא פילולוגיה כמובן 531706
פוליאנה-פרנקולוגיה.
פנדה 531373
אז אתה מוזמן להיות מופתע גם ממוצאה של הפנדה (וממנהגי המין שלה, או מהיעדרם, ליתר דיוק).
אוכלת, יורה ועוזבת 531375
שלא לדבר על חוש הטעם שלה. איזה מין נימוק דבילי זה- אוכלת במבוק כי לא מרגישה את טעם הבשר? ואת הטעם של הבמבוק היא כן מרגישה?
אוכלת, יורה ועוזבת 531378
אני לא מבין את התמיהה, אבל התשובה חייבת להיות חיובית, לא?
אוכלת, יורה ועוזבת 531389
אז זהו, מה עדיף? לאכול משהו עם טעם וטקסטורה של במבוק, או לאכול משהו חסר טעם ועם טקסטורה של בשר ( כשאתה עונה, אנא קח בחשבון שאתה דוב, צאצא גאה לענף הכלביים)?
אוכלת, יורה ועוזבת 531392
כשהייתי ילד, היינו דלוקים על קני סוכר.
אוכלת, יורה ועוזבת 531395
ואצלכם לא היתה פנדה בבית שהיתה אוכלת את מה שנשאר אחרי מציצת הסוכר?
אוכלת, יורה ועוזבת 531396
זה לא היה פנדה, זה היה טביטרייר.
פנדה 531376
תמיד שמח להיות מופתע, אבל לא הצלחתי- היא ממשפחת הכלביים, כמו הדובים. מעניין שהיא צמחונית אבל מוצאה ברור.
פנדה 531379
עדיף לאונן לתוך פריזר מאשר לצפות בפורנו 531399
(אם אתה פנדה)

חברה מטריארכלית 531086
בנוגע למשפט "עד המאה ה-‏19 עוד הניחו את מה שנאמר כבר בתלמוד כי "צבוע זכר נעשה נקבה"", כדאי לציין כי הטעות קשורה לכך שהנקבות של הצבועים המנוקדים (spotted hyenas) מתהדרות באברי מין שנראים כאיברים זכריים לכל דבר. התמונה הבאה היא תמונה של נקבה:
יהא זה אות אזהרה לפמיניסטיות: מה שמתחיל בשריפת חזיות עלול להגמר כך.
חיה מופלאה 531142
מגעילה ת'שועלים, כמובן, אבל מאוד מיוחדת.
אחד המרצים שלי לאימונולוגיה טען שלו ניתן היה לבחור- היה בוחר במערכת חיסונית של צבוע. הצבוע חשוף לכל ההנגעים והחוליים של כל חיות הסוואנה (או מתות הסוואנה)ויכול להם.

הצבועה צוחקת אחרונה 535301
יש לי 'צבוע' בבית?? 562858
אימצתי כלב לפני חודשים, גור.. גוון צבע וצורת פרוותו זהה לצבוע הפוספס. האם יכול להיות שזו תוצאה של כלב שהזדווג עם צבוע?ה??(במבנה גופו ופניו ככלב צייד)
יש לי 'צבוע' בבית?? 562866
השיטה המקובלת לבדיקת העניין היא להמתין לגיל חצי שנה ואז, בסערת המשחק, להכניס את כף היד לפיו.
בשלב שני בודקים את מספר האצבעות שנותרו בכף היד. אם הוא גדול מארבע, זה כנראה כלב, אחרת - צבוע או בן כילאיים.

תשובה רצינית יותר: לא! הצבועים אינם שייכים למשפחת הכלביים ולכן אינם יכולים ליצור עמם בני כילאיים.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים