אוּמנות הגדרת האָמנות 3279
עוד ניסיון לתפוס את מהותה החמקמקה של האמנות
''פרחים פרקטליים'', מתוך תערוכת ''מאנימל'' במוזיאון הרצליה
רגע מתוך ''פרחים פרקטליים'' מאת מיגל שבלייה, באדיבות האמן
מהי אמנות? שאלה חתרנית זו, העוסקת באחד המאפיינים הקדומים ביותר של התרבות האנושית, מועלית כאן לראשונה. בנוסף לשכתוב ההסטוריה, מאמר זה לא יענה על שאלות מן הסוג "האם חפץ זה הוא אמנות?". כן יבּחנו בו מספר סוגים של הגדרות, שניסו וכשלו באיפיון תחום האמנות, תוך ניסיון להבין מדוע.

הדברים נכתבו בעקבות מאמרו של צחי בר "מהי אמנות", שמגדיר את האמנות כ"יצירה אנושית שתכליתה העיקרית, בעיניי צרכן היצירה, היא לעורר רגש או מחשבה". למרות שלטעמי הגדרתו של צחי היא רעננה ומלהיבה, לאחר קריאת הדיון שבעקבות מאמרו ומחשבה נוספת נוכחתי בכמה חסרונות שלה. במהלך כתיבת המאמר התוודעתי להגדרות נוספות של האמנות, כאלו שכבר נקטלו על־ידי אחרים, ועליהן הוספתי עשרות רבות של הגדרות וקטילות משלי. להלן יתוארו המסע ההגדרתי שעברתי בתקופה זו ומסקנותיו, שאותן לפחות עד כה, טרם קטלתי.



הגדרות שאינן עובדות

הגדרות צורניות

ניסיונות ראשונים להגדיר אמנות התייחסו לצורתו של התוצר הסופי. כאן ובהמשך המאמר, המילה צורה מתייחסת לא רק למִתאר במרחב, אלא גם לצבע, מילים, צליל וכל תכונה אחרת שמגיעה אלינו דרך החושים. אפלטון טען שיצירות אמנות צריכות להיות חיקוי מדוייק של אובייקטים אמיתיים. מדוע? משום שהוא חשב שהאמנות אינה צריכה לעמוד בפני עצמה אלא לשרת עניינים נעלים יותר, ותבע שהאמנות תועיל להמונים דרך העשרתם בידע מהימן ושלם על "המציאות" (שהיא הדבר שעל פניו אנו חופזים בין ביאנלות לאולמות אופרה). מאחר וכבר אז לא אלו היו פני האמנות, דרש אפלטון את גירוש האמנים מן המדינה. לבסוף, מי שנחשב בעיני רבים לגדול הפילוסופים שקמו לאנושות התרצה והסכים להישארות האמנים הבינוניים, אותם ראה כנשלטים יותר, אך עדיין תבע את גירושם מן המדינה של גדולי האמנים. לסיכום: הגדרתו של אפלטון עוסקת בצורת התוצר האמנותי ומנסה להגדיר לה נורמה ראויה. בפועל, מעולם לא עמדה העשייה האמנותית בתביעה דרקונית זו, למעט אולי חלקים זניחים בה.

אפלטון

דיוקן של אפלטון



תביעה צורנית מסוג אחר שהופנתה לאמנות על־ידי תובעים רבים לאורך ההיסטוריה היתה שתוצריה צריכים להיות נעימים לחושים ("אסתטיים").

עם עליית האמנות האקספרסיוניסטית, שאף לא התיימרה לשקף מציאות כפי שהיא, ועוד יותר עם זו המופשטת, שברבות מיצירותיה כלל לא היו לשיקולים אסתטיים ולמציאות האובייקטיבית תפקידים משמעותיים, התברר ביתר שאת חוסר התוחלת שבהטלת מגבלות צורניות על האמנות, הן בניסיונות לתאר אותה והן כתביעות ממנה. כיום, לא רק שהאמנות פרצה כמעט כל גבול צורני שהוצב בפניה, אלא שלעיתים עצם קיומו של גבול כזה עושה את תוצרי פריצתו לאמנות בעיניי רבים. טוב, לא כל פריצה - שהרי בדרך־כלל נחוץ דבר מה נוסף, שניסיון לאפיינו הוא אחד מן הדברים שאולי יקרו במאמר.

הגדרות מוסדיות

במאה ה-‏20 נעלמו כמעט כליל ההגבלות הצורניות על תוצר מעשה האמנות, ונפוצה התפיסה לפיה אמנות היא מה שנחשב לאמנות על־ידי "מביני עניין" כגון אוצרי מוזיאונים ומבקרי אמנות הכותבים בעיתונים נחשבים או המייעצים לעשירים נחשבים. חיסרון מסוים של הגדרות אליטיסטיות מסוג זה הוא שישנן יצירות הנתפסות כאמנות אך אינן מצייתות לקביעות כאלו - ליתר דיוק, כמעט כולן. הכוונה היא ליצירות שאינן מוצגות במוזיאונים ואף לא נבחנו על־ידי סמכות מוכרת. זה מצבם של כמעט כל הפיסול, השירה (כולל שירים למגירה), הציור (כולל גרפיטי), וכמובן כמעט כל היצירות שנוצרו קודם לתרבות המערבית או כאלו הנוצרו הרחק ממרכזיה.

ביקורת חשובה נוספת על הגדרות מוסדיות וחברתיות לאמנות ניתן למצוא במאמרה של רות לורנד "על יופי ואמנות" וכן ב"מהי אמנות" של צחי בר. בשורה התחתונה, הגדרות מוסדיות פשוט לא עובדות.

הגדרות חווייתיות

מאחר והגדרת האמנות על־פי הכרעתה של אליטה מצומצמת מצמצמת מאוד את תחום האמנות, נבקש להשתחרר מכבלי הסמכות החיצונית ולהגדיר אמנות באופן פרטי, על־פי האופן שבו אנו כפרטים חווים אותה. אלא שבעלי הנשמה היתרה שבינינו לא יתקשו להיזכר במראות ובקולות טבע, או אף מעשי אדם, המעוררים בהם דימיון ותחושות של הרמוניה, סימבוליקה ואחרות - בדומה למה שאנו מצפים מאמנות טובה (מה שזה לא יהיה, בשלב זה). זאת מבלי שהיתה מאחורי כינונם של אובייקטים ותצורות אלו כוונה לעורר בנו דמיונות ותחושות מסוג זה. מכאן אני מסיק שאלא אם אנו רוצים לראות בשקיעות יפות, סצינות אשפה מצודדות, פיצוצים מרהיבים וסוסים מתכתשים יצירות אמנות, ניאלץ לוותר על הערוץ החווייתי כמגדיר בודד של תחום האמנות.

הגדרות תקשורתיות

ננסה אם כן לתגבר את הערוץ החוויתי שבסעיף הקודם בדרישה שחוויית הקהל תהיה תוצר של עשייה אנושית המכוונת לצורך זה על־ידי היוצר. כלומר, נגדיר את האמנות כאמצעי תקשורת בין יוצרה לבין קהלו.

אלא שגם כיוון זה נתקל בקושי משמעותי, ואפילו שניים.
ברוב המקרים חווה אדם יצירת אמנות באופן אישי, שלפחות בחלקו שונה ממה שאליו כיוון היוצר, ולעיתים אף תוך אדישות לכוונה זו. לדוגמא, כאשר שמעתי את "Shine on you crazy diamond" של פינק פלויד לראשונה במוזיאון ישראל (ולרוב גם לאחר מכן), כלל לא התעניינתי בכוונת היוצר, אלא ייצרתי באופן ספונטני תחושות ודמיונות משלי, שהתבססו על הסיטואציה הספציפית בה נמצאתי באותו הרגע ועל עולם הדמיון הפרטי שלי, שיש לי ספק גדול לגבי מידת חפיפתו את עולמם של מחברי השיר: גילמור, ווטרס ורייט. דבר זה נכון גם לחלק מן הציורים התלויים בביתי וכן ליצירה החביבה עלי (זה חלקה הראשון), שרק במהלך כתיבת שורות אלו אני נזכר שמעולם לא תהיתי על כוונתו של באך בכותבו אותה. נכון הוא שכאשר יצירה מוצגת במוזיאון, חלקנו נעזרים במכשיר הדרכה כדי ללמוד על אודות היצירות בהן אנו צופים, הרקע ליצירתן ואף הכוונה המקורית של היוצר. אך במקרים רבים אחרים הקשר בין מה שאנו חווים לבין כוונת היוצר הוא לכל היותר שולי.

מאחר וקשה להגדיר קשר מחייב כלשהו בין כוונת יוצרה של אמנות לבין חוויית קהלה, ננסה להסתפק בקיומה של "כוונה אמנותית" כלשהי של היוצר ו"חוויה אמנותית" כלשהי מצד הקהל.
אלא שלאחר מחשבה נוספת, יוליך אותנו גם כיוון זה אל מפח נפש, שכן לא ברור אם צריך בכלל קהל כדי שתיווצר אמנות. דוגמא אחת לכך היא שירים למגירה. באופן כללי יותר, במקרים רבים נולדת יצירה שלא למען דעת הקהל ורגשותיו, אלא כצורך של היוצר עצמו ללכוד ולזקק מהות כלשהי, לפרוק רגש, להעניק צורה שלמה לחיזיון, לעקרונות אסתטיים או לחלקי לחן המצטלצלים בראשו וכדומה. במקרים אלו, לעיתים רק לאחר שהיצירה כבר שלמה ולעיתים אף פעם לא, ישקול היוצר אם הצורה שנוצרה בכלל רלוונטית גם לנפש זרה. במקרים כאלו גם ייטה האמן לסרב להתפשר על האני־מאמין האמנותי שלו - גם במחיר אהבת הקהל ותשואות המבקרים. אני מניח שאמנים שחוו זאת יאשרו את קיומם ולעיתים את מרכזיותם של מניעים אלו.

אומנם, אפשר היה לטעון שבמקרים אלו הקהל החווה הוא היוצר עצמו, אלא שבכך אנו מחמיצים לדעתי את עיקר המניע היצירתי, שהוא הצורך האישי ליצור, השונה מהשקעה חווייתית לטווח הרחוק, הניתנת בדרך־כלל לסיפוק דרך חוויית יצירותיהם של אחרים.
ביצירות אלו ניצב אם כן הקהל רק בשולי תהליך היצירה, אם בכלל. למרות זאת, רובנו עדיין נראה בתוצרי התהליך יצירות אמנות, גם בזמן בו הן נסתרו מעין הקהל. זהו לדעתי חסרון משמעותי של ההגדרה במאמר "מהי אמנות" - היא מחמיצה יצירות אלו ואת הסיבות העומדות מאחורי יצירתן. מעניין אגב, שדווקא בסיבות אלו אנו נוטים לראות "סיבות אמנותיות טהורות".

בתוך הגדר ומחוץ לגדר

בשלב סופני זה עשוי הקורא הסביר לתהות אם ניתן ואם יש בכלל טעם בניסיונות להכליל בהגדרה קומפקטית את המגוון העשיר והדינמי של מה שנתפס כ"אמנות", מבלי שהגדרה זו תהיה כללית מדי ותכלול גם פיתוח תוכנה ורעיית למינגים. ואולי האמנות היא אכן חסרת גבולות ונטולת קשרים פנימיים מחייבים המאפשרים להגדיר אותה? בעוד שישנם אוונגרדיסטים שיאמצו בחום טענה זו, הרהור נוסף יגלה שמשמעותה היא גם שהעיסוק באמנות נעדר ייחוד לעומת תחומי עשייה אחרים.

האמנם זהו המצב? לו אני אמן, הייתי רוצה להאמין שישנן איכויות המייחדות תחום זה ומבדילות אותו מסוגי עיסוק אחרים, ואולי גם לזהות את עמיתיי לתחום, הן מסיבות מעשיות, כגון הקמת איגוד, כינון מוסדות להצגה משותפת, הוראת התחום וכדומה, והן מסיבות ערכיות ורגשיות, הקשורות לתחושת הערך המיוחד שלי כיוצר אמנות, ולא למשל איל הון או נפח. אלא שאיני אמן, כך שהגיגים אלו נולדו רק מסקרנות – הרצון להבין האם יש אמת בתחושה הנפוצה (לפחות בחוגים הלא אוונגרדיסטים) שקיים הבדל מהותי בין מה שעושים אמנים לבין הדברים שעושים אנשים כמוני.

עוד לפני שאגש לתהליך ההגדרה, אציין מספר דוגמאות ליצירות שהיו מזכות את יוצריהן בכניסה אוטומטית לכל מועדון אמנים המכבד את עצמו, וכמה סוגי יצירה שהיו מביאים את הסלקטורים שביננו להותיר את עושיהן במקום טוב בחוץ - החלטה עליה אחלוק בהמשך המאמר, לפחות בחלקן של הדוגמאות.

בפנים: משחק בתיאטרון; אמנויות פלסטיות, כולל ציורי רחוב שאינם העתקה בלבד; אמנות מושגית כגון "המזרקה" של דושאן והיצירה הריקה "4:33" של קייג'; ריקודים, לפחות בחלקם (כולל היפ־הופ); ספרות; שירה (כולל שירי מגירה); מחזאות; צילומים מסויימים; נגינה; זימרה; הלחנה; וחלק מן המקרים של איפור.
בחוץ: רוב צילומי יום ההולדת של הילד; שכפולי תמונות; איורים במדריך הפעלה/בניה; חידות; מאמרים; פרסומות; עיצוב מוצר; בישול; עינויים; שימוש בחומרים משכרים; מראות טבע; היפנוזה; אחזקת אופנוע; משחקי מחשב; מיתקנים בלונה פארק; חיקויים של פוליטיקאים ושרותי מין.

הגדרה

כאמור, כשלתי מלהבין כיצד ניתן להגדיר את האמנות דרך בחינת תוצריה, האופן בו הם נחווים או דרך קשר מחייב כלשהו בין כוונת האמן לבין מה שחווה קהלו. הדברים שנותרו - מעשיו וכוונתו של יוצר האמנות - הם שישמשו אותי בניסיון אחרון לזקק משהו מתחום האמנות. כלומר, אנסה לאפיין את העשייה האמנותית בלבד - ללא תלות בהשלכותיה ובקשריה.

ראשית, לעשייה אמנותית דרושה מידה של יצירתיות. איננו רואים בשכפול מלא, כבמכונת צילום, מעשה אמנותי. העתקה מדוייקת, כדוגמת ציור מדויק של עץ, למשל לצרכי תיעוד מדעי, עשויה להיחשב לאוּמנות מוקפדת, אך לא לאָמנות. מיוצרה של אמנות אנו מצפים למידה של חותם אישי המתבטא בשיקול דעת סלקטיבי באשר לפרטים מסויימים שיופיעו ביצירתו, כגון אורכי הצלילים בלחן, פרטי הבעת הדמויות בציור, דקויות האינטונציה של הדמות המשוחקת וכדומה. זאת בשונה מהעתקה סתמית, או שימוש בטכניקה קבועה לבחירת פרטים. משום כך, רובנו לא יחשיב לעשייתה של אמנות פעולות כמעט נטולות פרטים, כגון הגשת דפי הגנה ריקים לבית המשפט, התזת מחאה של דיו על רוכשי ספרים מנייר או עריכת קידוש בצהרי יום שני. בכל אלו, מדובר ברעיון שניתן למצות במשפט קצר, כאשר פרטי ביצועו שוליים וכמעט כל אדם יכול לממשו באותה מידה, להוראתו הכללית של הרעיונאי שמאחורי פרובוקציות מעוררת השראה אלו.

אך בפרטים אין די. איננו מחשיבים מעשה לאמנותי, גם אם הוא מפורט, אם עיקרו הוא פרישת רעיונות או שרשרת טיעונים אך לצורה בה הוא מבוטא ישנן חלופות שקולות. לדוגמא, כתיבת מאמר פרשנות פוליטית או איור חוברת הנהלים של כור היתוך לא ייחשבו בדרך־כלל למעשים אמנותיים. סיכום ביניים: מעשייה אמנותית נדרוש שהיא תכלול בחירה בררנית של פרטים בצורה.

שנית, כפעולה מודעת, לעשייה האמנותית יש מניע. לעיתים זהו צורך של היוצר ליצור צורה מסוימת או לפרוק תחושות, דמיונות או רעיונות ספציפיים, אבל העשייה יכולה להיות גם תוצר של פרץ כללי של השראה וצורך ליצור דבר מה. תכליות אחרות לעשייה האמנותית קשורות דווקא בקהלה האפשרי של היצירה, כאשר הדמיון והתחושות שזו משרה משמשים כאמצעים עיקריים לעניינים חוץ אמנותיים כדוגמת פרנסה וקידום אידיאולוגיה.

מחיבור דרישות אלו ודרישות נוספות שוליות יותר (שלא פורטו כאן) נקבל:
עשייה תוגדר כאמנותית רק אם מתקיימים בה התנאים הבאים:
א. מרכיב מרכזי שלה הינו בחירה בררנית (סלקטיבית) ולא משוכפלת של פרטים בצורה.
ב. עיקר תכליתה הוא הצורה, או שעיקר התכלית או שהאמצעי העיקרי לה הם השראת רגשות ודמיון או הבעתם.


בדיקה

נבחן כמה דוגמאות לאור הגדרה זו:
  • כתיבת ספר שאינה העתקה של ספר קיים, והיא כוללת למשל בחירה סלקטיבית של מילים, או הקפדה על איפיון הדמויות, או על תיאורי הנוף ומטרת הסופר בו היא (למשל) לגרום לקהלו לדמיין עולם שהוא יצר – עונה על הגדרתה של עשייה אמנות.
  • תכליתו של מאמר מדעי לעומת זאת קשורה בהעברת ידע או ביצירתו, ולא בהשראת רגש או דמיון - בוודאי לא כאמצעים עיקריים. גם ניסוחו המדוייק של מאמר ("צורתו") אינו עיקר תכליתו או האמצעי העיקרי שבו, אלא המידע שברצונו להעביר (למשל) ולכן כתיבת מאמר מדעי אינה בדרך־כלל עשייה אמנותית. כמובן, מקרים בהם משלב חוקר במאמרו קטעי שירה מקוריים ופרוזה רבת השראה – למשל במטרה לנסוך בקוראים השראה והתלהבות מתחום המחקר שלו, הם שילוב של עשייה אמנותית עם כתיבה מדעית. עירוב כזה עשוי להתקיים גם בכתיבת נאום, הרצאה או שיר מחאה.
  • צילום ללא נקודת מבט אישית, הבאה לידי ביטוי בבחירה מוקפדת של הנושא, הקומפוזיציה, התאורה וכו', אינו אמנות אלא שיכפול של מציאות או של טכניקה.
  • גם ריקוד שאין בו מקום למקוריות וביטוי אישי, אינו עשייה אמנותית, אלא לכל היותר מעשה אוּמנות מוקפד. זה אגב נכון לדעתי באופן כללי למקרים בהם מוגדרות בפרוטרוט הדרכים המושלמות לביצוע המעשה.
  • כמו צילום, כך גם העתקה מדוייקת של מראה פניו של אדם אינה בהכרח אמנות! זאת למרות שיצירת דיוקנאות נחשבה כמצויה בליבה של האמנות בקרב חוגים מסויימים בזמנים מסויימים, בטרם התפשטות הצילום העושה זאת טוב מכל אדם. ציור דיוקן יכול להיות מעשה אמנותי כאשר יש בו מידה של שאר רוח, דגשים של הצייר, או דבר מה אחר מאישיותו, תובנותיו והשראתו שהוא יוצק לדף. כאשר צייר רושם דיוקן כאילו היה הוא מצלמה המעתיקה באופן רובוטי פיקסל אחר פיקסל של מה שהוצב מולה, ללא כל שיקול דעת, אזי הוא כנראה אומן מופלא, אך לא אמן, לפחות במעשהו זה.

    דיוקן נער רומאי מן המאה השניה לפנה"ס ודיוקן עצמי של וינסנט ואן גוך מן המאה ה-‏19

    דיוקן אוּמנותי של נער רומאי ודיוקן אָמנותי של ואן גוך



  • איפור הכולל למשל ציורי גוף מקוריים או פרטים מקוריים מוקפדים אחרים יכול, במקרים מסויימים, להיכנס לגדרה של עשייה אמנותית.
  • יצירת פרסומת ההולכת בנתיב המוכר, ללא כל חידוש, אינה מעשה אמנות. אך פרסומת בעלת פרטים מקוריים ומוקפדים, כמו גם עיצובו של מוצר במקרים מסויימים, עשויים, לפי ההגדרה לעיל, להיות אף הם תוצר של עשייה אמנותית.
  • גם המצאת מאכל שפרטיו מוקפדים יכולה להיות תוצר של עשייה אמנותית לפי ההגדרה לעיל וכך גם עיצוב משחק מחשב מקורי.
  • חיקויים של ידוענים, בדומה לציור קריקטורות, בדרך־כלל אינם ניסיון להעתקה מדוייקת, אלא כרוכים בזיהוי ובבחירה של אלמנטים יחודיים בהופעתו ובדיבורו של אדם. כאשר לכך עוד מוסיף השחקן נופך משלו, כדי להגביר את האפקט הקומי או הדרמטי, מדובר כנראה במעשה אמנות.
  • אמנות מושגית: בהתאם לשתואר קודם לכן, מעשים כגון הצבת ריק היכן שצפוי היה תוכן, עריכת בר מצווה בגיל 12 וחצי או שכפול יצירתם של אחרים, עשויים אומנם להיות מרגשים ומעוררי השראה, המעידים לא פעם גם על עומק פילוסופי כמו גם על חוש מפותח ליחסי ציבור, אלא שמאחר ופרטיהם אינם חשובים ולשם ביצועם כראוי די בהוראה פשוטה, אין הם מקיימים את תנאי ההגדרה. משום כך, פעולות יצירתן של "4:33" על־ידי ג'ון קייג' ושל "המזרקה" על־ידי מרסל דושאן אינן, ככל הנראה, פעולות אמנותיות על־פי ההגדרה המובאת כאן. אין לטעמי סיבה שמעמדו של אדם, מעשים אחרים שלו או האסוציאציות הקשורות בשמו הם שיקבעו במקרים אלו את סיווגו של מעשהו.

    variation on John Cage's 4:33

    ווריאציה על "4:33" של ג'ון קייג' (עיבוד לחליל צד וצילום מאת המחבר)



סיכום וספקות

במאמר נבחנה הגדרת האמנות באמצעות מרכיביה השונים ומסקנתו היא שהמייחד ומבדיל את האמנות מעניינים אנושיים אחרים טמון אך ורק בכוונת היוצר ובאופי מעשיו, ולא למשל בצורת התוצר הסופי, באופן בו זה נחווה על־ידי הקהל או באופן בו הוא מסווג על־ידי גורמים כאלו ואחרים. ניתן אומנם לעשות שימוש בהגדרה זו לשם הכרעה באשר לתיוג עצמים כאמנות, אלא שתיוג כזה אינו תכונה פיסית של עצם אלא אמירה הנוגעת למעשים מסויימים מן העבר (בדרך־כלל), שהם בעצם שקובעים את זהות התיוג. העדפתי משום כך להתרכז במרכיב האחראי להבדל – כוונת העושה ותהליך העשייה. ייתכן שהרמתי ידיים מהר מדי וקורא נבון, או מישהו מן האחרים, יגלה כי שיפוץ קל או כיוון חשיבה שונה במעט יכול להניב הגדרה ישירה יותר של האמנות.

כמה תכונות של ההגדרה: נדמה (לי) שההגדרה כאן אינה מסייעת להבחין בין אמנות טובה לגרועה או בין אמן טוב לגרוע. ההגדרה גם אינה מחייבת את קיומו של קהל ליצירה. בכך מובלעת גם הנחת קיומם של מקרים בהם אין האמן מבקש להשרות רגשות ודמיון, לא באחרים ואף לא בעצמו, אלא רק לפרוק או לבטא רגשות ודמיון. לווידוא קיומם של מקרים כאלו נחוצה כמובן מילתם של מי שעוסקים באמנות, או טוב יותר, תוצאות סריקות MRI אותן הם יעברו קודם לתהליך היצירה ובמהלכו.

ההגדרה שהובאה מוציאה מגדר העשייה האמנותית תחום שנחשב פעם לבשר מבשרה – תיעודם המדוייק ונטול ההשראה של מראות, במיוחד יצירת דיוקנאות. גם יצירות מושגיות מסויימות נשארות מחוץ להגדרה זו, כאשר אלו אינן אלא רעיון שדי לנקוב בו בקצרה, ופרטי ביטויו הצורני אינם חשובים. ההגדרה מכניסה לגדר העשייה האמנותית מקרים מסויימים של יצירת משחקי מחשב, איפור והכנת אוכל, מאחר ואלו עונים על תנאי ההגדרה, גם אם אינם מתקשרים אצלנו אסוציאטיבית לתחום האמנות.

אסיים בנימה אישית. ההתפתחות המופיעה במאמר משקפת (באופן חלקי) את הדרך שאותה עברתי אני במהלך הכתיבה הממושכת, דרך שכללה את ניסוחן של עשרות רבות של הגדרות. תחילה ניסיתי להגדיר את השפעת התוצר האמנותי. בהדרגה הגעתי אל המסקנה שאין טעם בכיוון זה, כמו גם בכיוונים אחרים שנסקרו במאמר, עד אשר הבנתי שאיאלץ להסתפק בהגדרת העשייה האמנותית. לאחר מכן נוכחתי שגדר האמנות תעבור במקומות שונים משביקשתי תחילה. במהלך הכתיבה הממושכת, אולי עקב לימודי הצילום שלי בשנה האחרונה, פינתה את מקומה הסקרנות המרוחקת שביקשה לתת תיאור של האמנות, לטובת תחימה ערכית של העיסוק בה, כזו שאותה הייתי אולי בוחר לו הייתי אמן.


תודה מיוחדת נתונה ליהונתן אורן, על הערותיו שהשפיעו רבות על תוכן המאמר ועל צורתו.
קישורים
מאמרו של צחי בר: "מהי אמנות"
מאמרה של רות לורנד: "על יופי ואמנות"
Shine on you crazy diamond - Pink Floyd
קונצ'רטו לשני כינורות של באך (BWV 1043), פרק ראשון
אוּמנות - ויקיפדיה
"פרחים פרקטליים" מאת מיגל שבלייה - YouTube
4:33 - מאת ג'ון קייג'
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "פילוסופיה ומוסר"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  אבל למה דיוקנאות אינם אמנות? • תשע נשמות • 2 תגובות בפתיל
  בינתיים, הגיגי שוליים • שלוליתא • 3 תגובות בפתיל
  לא גדל, לא באך • יובל נוב • 13 תגובות בפתיל
  הגדרה בעייתית. • ארז לנדוור • 57 תגובות בפתיל
  ויקיפדיה • אלון עמית • 4 תגובות בפתיל
  לא סגור • צב מעבדה • 4 תגובות בפתיל
  בשבי הממבו ג'מבו • שלוליתא
  ללא כותרת • אליהו גרייצר
  בלי לדפוק על השולחן זה לא הולך! • ג'וד
  בלי לדפוק על השולחן זה לא הולך! • ג'וד
  אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! • אינקוגניטו
  אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! • ג'וד
  אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! • אינקוגניטו
  אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! • ג'וד
  אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! • אינקוגניטו
  אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! • ג'וד
  אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! • אינקוגניטו • 2 תגובות בפתיל
  אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! • ג'וד
  אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! • אליהו גרייצר
  אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! • ג'וד
  אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! • ג'וד
  אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! • ארז לנדוור • 23 תגובות בפתיל
  אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! • אליהו גרייצר
  אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! • ג'וד
  הו פסל המשפחה • ג'וד • 2 תגובות בפתיל
  אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! • אליהו גרייצר • 2 תגובות בפתיל
  אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! • ירדן ניר-בוכבינדר • 10 תגובות בפתיל
  אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! • אליהו גרייצר
  אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! • ג'וד • 6 תגובות בפתיל
  אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! • ג'וד
  אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! • אלמוני לרגע
  אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! • אליהו גרייצר • 2 תגובות בפתיל
  הפרוטוקולים של זקני המוזיאון • ירדן ניר-בוכבינדר
  הפרוטוקולים של זקני המוזיאון • ג'וד
  הפרוטוקולים של זקני המוזיאון • ג'וד
  הפרוטוקולים של זקני המוזיאון • צפריר כהן
הפרוטוקולים של זקני המוזיאון 559621
ההבדל בין ציור (או צילום מקורי או פסל או מיצג אמנותי) לבין ספרות ומוזיקה היא שהאחרונים הם אמנות משוכפלת ולכן אין צורך לרכוש את המקור שלהם והראשונים הם אמנות של עותק אחד (השיכפולים שלהם אינם האמנות עצמה). בציור חשובים משיכת המיכחול, הצבעים שבחר האמן והצורניות של הקוים. כל זה לא יכול להיות מועבר כהלכה בהעתק.
  הפרוטוקולים של זקני המוזיאון • צפריר כהן
  הפרוטוקולים של זקני המוזיאון • נועה ו • 14 תגובות בפתיל
הפרוטוקולים של זקני המוזיאון 752970
אז בגלל זה אנשים מוכנים לשלם כל כך הרבה על העותק המקורי, האחד והיחיד (והדיגיטלי) של NFT.

כנראה שמדובר על אנשים כמוני.
  הפרוטוקולים של זקני המוזיאון • ג'וד
  הפרוטוקולים של זקני המוזיאון • אליהו גרייצר • 8 תגובות בפתיל
  אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! • ירדן ניר-בוכבינדר • 13 תגובות בפתיל
  אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! • מוס גולמי
  ''צורות שאינן חוזרות על עצמן ונוצרו ברגש'' • Tomer Ravid • 68 תגובות בפתיל
  לסיכום דבריי על היופי • ג'וד • 29 תגובות בפתיל
  אהבתי מאוד ! • איילה מאחרת • 4 תגובות בפתיל
  הגדרת אומנות חדשה • ג'וש • 4 תגובות בפתיל
  What is art? • ארז לנדוור
  שאלה: האם יש למחבר עדיין עניין בתגובות על הגדרתו לאמנות? • יצחק פומרנץ

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים