כמה ספרים קראת בשנת 2018? 3905
אף אחד 5 8%
אחד עד חמישה 15 23%
שישה עד חמישה עשר 21 33%
שישה עשר עד 25 11 17%
26 או יותר 11 17%
את כולם 1 2%

64 הצבעות עד כה
פרסום תגובה לסקר

הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

703249
אני לא יודע למה להצביע. קראתי די מעט ספרים. אני משער שאולי חמישה ספרים שלמים או פחות בכל 2018.

החידוש בשנתיים וחצי האחרונות הוא שצריכת הספרים שלי נעשית דרך האזנה לספרים קוליים (דרך icast). שמעתי ככה בערך 25 ספרים ב-‏2018. זה אולי דומה לכמות שקראתי בחמש שנים האחרונות.

יש בזה כמה חסרונות: המגוון לא מדהים (אבל תמיד מצאתי מה לשמוע); החוויה מעט שונה, לפעמים הקריינות קצת מקלקלת. לטעמי בדרך כלל לא; ואחרון חביב, אני אף פעם לא יודע אם לספר ש"קראתי לאחרונה ספר" או "שמעתי לאחרונה ספר".
המספרים כוללים גם ספרים בשמיעה 703250
אבל לא צפיה בסרט על בסיס הספר (:
תמונת מחזור 703253
פיתחתי לי מנהג - לצלם בסוף כל שנה את פירות הקריאה של אותה השנה. הנה 2018 כולה: https://photos.google.com/share/AF1QipOEcV1xBArk3q0X3...
תמונת מחזור 703255
מה גרם לך להגיע רק ב-‏2018 ל"מיכאל שלי" ו"המאהב"?
תמונת מחזור 703258
שלושת הכרכים הכתומים שמימין למדף האנכי בתמונה. https://www.openu.ac.il/courses/10246.htm
תמונת מחזור 703265
חזרת לספסל הלימודים?

ובאמת הגיע הזמן שתלמד קצת טורבו C של בורלנד.
תמונת מחזור 703270
אתה מתאר את זה באופן קצת דרמתי מדי; ו-כן, באמת הגיע הזמן.
תמונת מחזור 703288
ברצינות, אם מותר לשאול - מה הביא אותך לקרוא בשנת 2018 ספר על בורלנד C? צירוף המילים הזה, והתמונה הזו שמצאתי בעקבותיו, עשה לי פלאשבק מטורף לבניין פישבך בטכניון.
תמונת מחזור 703293
ברמה מסוימת זה לא יותר מוזר מאנשים שעדיין לומדים לטינית. שלא לומר שומרית או אכדית.
______
ואם יורשה לי להעיר - C היתה שפה נאה מאוד, הרבה יותר מיורשתה המנופחת ++C בעלת התחביר המכוער, המסורבל והבלתי קריא ביותר שהכרתי.
תמונת מחזור 703308
הפליאה שלי היתה על רקע זה שטל, מן הסתם, יודע לתכנת מצוין ב-C כבר הרבה שנים.

גם אני מאד מחבב C, וכשהצטרכתי לפני כמה שנים להעמיד סרבר שעושה איזה חישוב נומרי (עם פוטנציאל להיות ארוך על קלטים מסוימים), מימשתי אותו ב-C.
תמונת מחזור 703324
____
למה "היתה"?

אתה רוצה להגיד שקוד ב-Brainfuck קריא יותר?
תמונת מחזור 703327
צודק, "היא".
לפליאתי היום לא פעם אני נתקל במצב שאנשים אומרים שהם כותבים ב-C ומתכוונים ל++C.
תמונת מחזור 703303
התגלגלו לידי עותקים של התיעוד המלא של Turbo C, גרסה 2. לקח לי ערב אחד לקרוא את המדריך למשתמש, מתוך שילוב של סקרנות (מעולם לא השתמשתי ב-Turbo C) ונוסטלגיה (כן הייתי משתמש כבד של המוצרים של בורלנד, גם לפרנסתי, והכותבים הטכניים שלהם – שנותרו, למרבה הצער, אנונימיים – היו מעולים. ממדריכי המשתמש של בורלנד פסקל 5.5, בשנת 1989, למדתי לראשונה בצורה מסודרת על תכנות מונחה-עצמים, שבימים אלה אני מעביר עליו קורסים בטכניון, לא רחוק מפישבך).

נוסטלגיה עבורי זה קודם כל גרסה 3, עם הממשק הזה. ואז השוק שבמעבר לגרסה 4, שהיתה כל-כך שונה. ולבסוף "דלפי" האגדית.

תוך הסתכנות בסימון-עצמי כשוטה זקן וסנילי, אומר כי לדעתי יש דברים שסביבות פיתוח מודרניות עדיין לא הצליחו לשחזר כמו שצריך לעומת סביבות הפיתוח האלה, שהגיעו לשיאן בשנות התשעים המוקדמות.
תמונת מחזור 703306
מה לדוגמה? האם יצא לך לנסות סביבות פיתוח כבדות פחות מהעיקריות?
תמונת מחזור 703310
אני לא בטוח מה מוגדר כ"עיקריות" בימינו, אבל החוויה של פיתוח GUI בדלפי היתה משהו שטרם נתקלתי בדומה לה. בעיקר בקטע של פיתוח רכיבים עצמאיים, עם הקו הדק בין קוד שפועל בזמן ריצה לקוד שפועל בזמן פיתוח. וחווית המהירות של טורבו פסקל 3 – על מחשב 8Mhz, כן? – היתה מדהימה. אבל, כאמור, סניליות, זכרונות מלפני כ-‏30 שנה, פעם הכל היה ורוד יותר, וכל זה.
תמונת מחזור 703307
תודה. מה, לא השתמשת בטורבו C ב"מבוא לתכנות" (או איך שלא קראו לזה) בסמסטר הראשון בטכניון?

ולא ידעתי שלפסקל היו/יש היבטים של תכנות מונחה עצמים. היא בכלל היתה שפה "אמיתית", כלומר שהשתמשו בה לפיתוח מוצרים, או שהיתה רק לשימושים פדגוגיים?
תמונת מחזור 703311
היה משהו בקורס "מבוא למדעי המחשב", כן. לא זוכר משם כלום, אבל בדיקה מהירה מראה שבאותן שנים, זו כבר היתה גרסה מאוחרת יותר של Turbo C.

ופסקל שימשה גם שימשה לפיתוח מוצרים. מערכת ההפעלה המקורית של ה-Mac, כמו גם תוכנות חדשות בהרבה כמו Skype, פותחו בפסקל; אבל השוק העיקרי היה תוכנות in-house של חברות שונות.
תמונת מחזור 703312
לי יצא לתכנת בפסקל במסגרת העבודה, בתחילת שנות התשעים. אחלה שפה בסך הכל, לטעמי המאד לא מדמ''חי.
703256
פעם בשבוע, לפעמים פעמיים, ביקור בספריה העירונית.
ארבעה ספרים בכל פעם.
המון.
אז מה היה לנו? 703257
בינואר הלכה לעולמה אורסולה ק. לה-גווין. החלטתי שהגיע הזמן לקרוא משהו שלה (חוץ מ"המפנים את עורפם לאומלס") וקראתי את כל סדרת הספרים שמכונה "The Hainish Cycle". בסך הכל 8 ספרים ועוד שלושה קבצים של סיפורים קצרים שהכילו גם סיפורים שקשורים למחזור וגם כאלה שלא (ירדן, גם אני קראתי השנה את The wind's twelve quarters). מביניהם הספר הטוב ביותר בעיני הוא Left Hand of Darkness.
קראתי השנה את Artemis של אנדי וויר, לא משהו, אבל אולי היו לי ציפיות מוגזמות, ובעקבותיו את The Moon is a Harsh Mistress של היינליין. הרבה יותר מוצלח אם כי פחות מדויק מדעית. קראתי את הספר האחרון של ג'ון אירווינג, Avenue of Mysteries ונהנתי, אז חזרתי לספר אחר שלו שכבר הרבה זמן התכוונתי לקרוא ולא יצא לי,Trying to Save Piggy Sneed, שהוא אוסף של סיפורים קצרים, זכרונות (לא מדויקים על פי הצהרתו של הסופר) ומאמרים על סופרים אחרים. חלק מהתוכן כבר קראתי בעבר וחלק לא, אבל השורה התחתונה: לא להיט. ספר חדש נוסף שקראתי הוא Fire & Blood של ג'ורג' ר. ר. מרטין. לחובבי וסטרוס ו/או היסטוריה פיקטיבית בלבד. אני אהבתי.
קראתי גם כמה ספרים בעברית: "עקוב אחר שינויים" של סייד קשוע - הקודמים היו יותר טובים, "ההיסטוריה של המחר" של יובל נוח הררי - אוסף ספקולציות שמתחזה להיות עובדות ו"ערות" של תמר מור סלע (אשתי ביקשה שאקרא) - לא יודע מה להגיד עליו.
עכשיו אני קורא את Stranger in a Strange Land של היינליין.
בסך הכל יצא פחות מ-‏20 ספרים, אם כי יתכן ששכחתי ספר או שניים שקראתי בתחילת השנה.
אז מה היה לנו? 703295
מה גורם לך לחשוב שקראתי את The wind's twelve quarters?
זה נכון, קניתיו והספיקותי לעיין בשני סיפורים מתוכו, אבל לא זכור לי שסיפרתי לחבר'ה, ומנוע החיפוש גם לא זוכר.
אז מה היה לנו? 703299
זה מוזר. הייתי בטוח שכתבתי טל ואני עדיין בטוח שהתכוונתי לטל. מה פתאום כתבתי ירדן? מעניין מה פרויד היה אומר על זה.
אז מה היה לנו? 703309
לפני כמה שנים טובות, עוד לפני שהצטרפתי למערכת האייל, ירדן שלח אימייל בטעות אלי במקום לאלון עמית, בנוגע לחידת טריוויה שאלון הציע. מבחינתי בלבול כזה הוא כבוד גדול ;-)
אז מה היה לנו ב2018? 703259
את הספרים החשובים והמעניינים שקראתי ב208 ניתן לחלק ל3 קטגוריות, חמישה ספרים לכל קטגוריה ברוח תגובה 696747 :

קורט וונגוט
בעוונותי, רק השנה קראתי את ספריו של הציניקן האמריקאי הגדול, יורשו של מארק טווין במאה ה20. ספריו המאוחרים טרחנים אבל ספריו המוקדמים מהווים את מיטב כתיבתו. אלה ספריו הטובים ביותר לפי סדר כתיבה כרונולוגי:

נגן פסנתר - ספרו היחיד של וונגוט שהוא מד"ב פאר-אקסלאנס וגם היחיד שלא תורגם לעברית. דיסוטופיה בנוסח האקסלי, אורוול ובראדבורי עם ניצני הכתיבה הסאטירית שיאפיינו את כתיבתו של וונגוט בהמשך.

הסירנות של טיטאן - הראשון מספריו של וונגוט המשתמשים במד"ב לצרכים סאטירים ואלגוריים בכתיבה על החברה האמריקאית של סוף שנות ה50 ושימוש בעלילה רב-גונית ומשעשעת. כאן הסאטירה היא בעיקר נגד הקונפורמיזם והדת.

אמא לילה - ספרו המרתק ביותר של וונגוט על אמריקאי ששיתף פעולה עם הנאצים במלחמת העולם השנייה ונשפט בישראל לצד אדולף אייכמן. אחד משני ספריו הטובים ביותר של וונגוט.

עריסת חתול - עוד מד"ב אלגורי על סכנת המלחמה הגרעינית וסאטירה על הדת. מזעזע ומיוחד.

בית מטבחיים 5 - ספרו הטוב והיחודי ביותר של וונגוט. אלמנטים מד"בים וזכרונות אוטוביוגרפים ממלחמת העולם השניה שבסופה היה וונגוט שבוי בדרזדן וחווה את הפצצתה. וכמובן התגובה האדישה לכל מוות, "ככה זה", כתרגומו של יורם קניוק ל"so it goes".

סיפורת
רומן אמריקאי עכשווי, קלאסיקות אנגליות ואמריקאיות וישראלי אחד מהווים אוסף מהנה מאוד של סיפורת.

הניקס - נייתן היל - רומן אמריקאי עכשווי על צעיר שאימו שנעלמה למשך שנים רבות, חוזרת לחייו לאחר שביצעה פשע. העבר המשפיע על ההווה תמיד היה חומר טוב לרומנים וזה אחד הבולטים שבהם העוסק בנושא זה.

חוות קולד קומפורט - סטלה גיבונס - הספר הטוב ביותר שקראתי לאחרונה לצד מוות הוא שם המשחק מתגובה 696747 . צעירה אנגלית חסרת ממון שהתייתמה מהוריה עוברת לגור בחווה של קרוביה ומשנה את חייהם. לא העלילה היא העיקר כאן אלא ההומור האנגלי, האווירה של שנות ה30 שבהן נכתב הספר ודמותה של הגיבורה הנבונה פלורה פוסט העומדת בשורה אחת עם אימוגן וג'יין אייר.

האיש שהתאהב במוות- לואיס ברוֹמפילד - נובלה נוארית המתרחשת בעיצומה של מלחמת העולם השנייה עם האפי אנד בניגוד לצפוי. מה יכול להיות טוב מזה? באותה הוצאה התפרסמה גם עוד נובלה של לואיס ברומפילד - מוות במונטה קרלו, טובה פחות מזאת אך גם ראויה והמלון הכחול של סטיבן קריין. אך מכיוון שזו היצירה הטובה ביותר באנתולוגיה הסיפור האמריקאי הקלאסי בעריכת משה רון, מומלץ לקרוא אותה שם יחד עם שאר הסיפורים באנתולוגיה.

שלוש סופרות דרומיות - בעריכת משה רון - האנתולוגיה החדשה בעריכתו של רון הנזכר לעיל כוללת שתי נובלות ורומן מאת קת'רין אן פורטר, קרסון מק'קלרס ופלנרי או'קונור המתרחשות בג'ורג'יה ובטקסס לאורך המאה הקודמת ומביאים משהו מהיחוד והמוזרות של הדרום האמריקאי. מהאנתולוגיות המוצדקות ביותר.

שלוש - דרור משעני - עדיין לא הספקתי לקרוא אבל עושה רושם של הספר הישראלי המשמעותי ביותר לתקופה הבאה ושל עלילת מתח מפותלת והפכפכה כראוי לספר טוב.

עיון
ספרי עיון בנושאים שונים, שניים מהם בקריאה חוזרת, כוללים אוסף מגוון של נושאים מעניינים לקריאה.

המקצוע השני העתיק ביותר בעולם - פיליפ נייטלי - נייטלי מציג את עולם הריגול המערבי מתחילת המאה ה20 עד לשנות ה80 בה ככושל בעיקרו וחי על מיתוס שקרי המוצג לציבור. אחד הספרים המרתקים ביותר של המאה הקודמת שכיף לחזור אליו מפעם לפעם. באנגלית יצאה לו מהדורה מעודכנת לאחר התרגום לעברית.

הספריה העיוורת - דן מירון - עוד ספר שכיף לחזור אליו מפעם לפעם. אוסף מאמרים לא אקדמאים של דן מירון בנושאי ספרות, חברה, תרבות ופוליטיקה. דמותו של נתן אלתרמן חוזרת בכמה מהמאמרים בהקשרים שונים.

מסע מסביב לשולחן - דליה למדני - ספר מרחיב אופקים בנושא האוכל במקומות ובזמנים שונים. מענין ומהנה מאוד.

אורשלים - ניר חסון - ספר על מצבה המורכב והבעייתי של ירושלים מאת כתב הארץ לענייני ירושלים. מקיף מאוד וחשוב מאוד.

סירוב - עידית זרטל - ספר על תופעת הסירוב בישראל לאורך שנותיה על רקע הכיבוש ומדיניות כוחנית בעייתית של ישראל בכלל. שני הספרים האחרונים הם לטעמי, יחד עם קיצור תולדות יהוה מתגובה 696747 , שלושת הספרים החשובים ביותר שיצאו כאן לאחרונה וראויים לקריאתו של כל ישראלי חושב ואולי גם לתרגומים רבים.

ולסיום, כדי שלא תגידו שאין לכם מה לקרוא:
כל גליונות מחשבות מתקופת עריכתו של צבי ינאי.

רוב גליונות אודיסאה.

כל גליונות העולם הזה מתקופת עריכתו של אורי אבנרי.

קריאה מהנה.
אז מה היה לנו ב2018? 703260
עד כמה שידוע לי יש לוונגוט גם מחזה בשם Penelope שלא תורגם לעברית, אבל עובד לסרט בשם Happy Birthday, Wanda June ולאחריו המחזה פורסם מחדש תחת שם זה. מומלץ.
כמו כן, באופן אישי אני מאוד אוהב את Breakfast of Champions ואת Deadeye Dick שלטעמי לא פחות טובים מהספרים שציינת וגם גלפגוס מוצלח מאוד.
אז מה היה לנו ב2018? 703271
יש לוונגוט ספרי מאמרים וזיכרונות שלא תורגמו לעברית אבל אני התייחסתי לסיפורת שלו בלבד. סביר להניח שמחזה יתורגם רק אם הוא מוכר מספיק בזכות עצמו ולא בגלל שהוא נכתב ע''י סופר מפורסם. מהספרים האחרים של וונגוט הייתי מציין את יברך אותך אלוהים, מר רוזווטר וציפור כלא כסבירים ואת יברך אותך אלוהים, ד''ר קבורקיאן כספר שגם מייצג את וונגוט במיטבו והעומד בשורה אחת עם ספריו הטובים אבל הוא לא רומן.
אז מה היה לנו ב2018? 703272
איחוליי על ההספק המרשים, ורק הערה קטנה אחת- PLAYER PIANO זה פסנתר מכני. (מה שמתקשר גם לעלילה שבה מכונות מחליפות בני אדם).
ספרים מוסרטים 703304
אני זוכר שראיתי את בית מטבחיים 5 בזמנו בקולנוע תכלת (אאז"נ) ועד היום כשאני הוא מזכיר לי את הרגשת ההלם והאימה.

הסרט Cold Comfort Farm חמוד, אבל אני לא יודע עד כמה הוא צמוד לספר שלא קראתי.
ספרים מוסרטים 703321
הספר (ב"מ 5) מאד מומלץ, אם לא קראת אותו. וקשה להאמין שסרט - ודאי כזה שלא פרסם כמוצלח מאד - הצליח להעביר את עושר הרבדים וקוי הזמן שבו. בין שני הוונקוטים הכי טובים לטעמי, עם "עריסת חתול".
גם הסירנות מאד מוצלח, הטון שלו יותר קליל והוא מאד משעשע.
אופס, שכחתי 703405
במקום את שלוש שעדיין לא קראתי, רציתי להזכיר את:

מועדון המכוניות של מצרים - עלאא אל־אסוואני - ספר מהנה ומרתק הכתוב בהומור על תקופת המלך פארוק במצריים, מעמד המשרתים והאימפריאליזם הבריטי. פותח פתח להכרת שכנתנו מדרום ועברה.

אז הנה, הזכרתי.
703296
רגע, סופרים ספרים שהקראתי/קראתי עם הבן שלי? כי השנה קראנו את כל הסדרה הראשית של "בון", עשרה ספרים. אבל ב-‏2019 הוא כנראה לא יוסיף לי הרבה, כי עכשיו הוא ב"הארי פוטר" וקורא בעיקר לבד. הקראתי+תרגמתי לו עוד אטסריקס או שניים או שלושה. וקראנו את היומן הגרפי של אנה פרנק. אבל לא ספרתי את כל אלה לצורך הסקר.

ב"בון" יש איזה running gag עם "מובי דיק" - הגיבור מאוד אוהב את הספר, אבל כל אחד אחר ששומע משהו ממנו נרדם מייד. בשביל הצחוקים הורדתי את זה בקינדל והקראתי+תרגמתי לבני עמוד או שניים. לאכזבתו הוא לא נרדם. כשזה מיצה את עצמו, המשכתי לקרוא לבד. לרוב אני כן נרדם אחרי עמוד או שניים... אבל לאט לאט אני מתקדם‏1, וזה מהנה בדרכו. לא ספרתי לצורך הסקר.

קראתי את טרילוגיית קרלה של ג'ון לה-קארה, את "ימי מטילדה" של אביבית משמרי, ואת "הרצח של רוג'ר אקרויד" של אגתה כריסטי. בזה האחרון, למרבה התסכול, כבר מההתחלה ניחשתי נכונה מי הרוצח לפי רמזים מטא-ספרותיים, אבל דחיתי את ההשערה כמעט מייד משיקולים מטא-ספרותיים אחרים ולא טרחתי לבחון אותה תוך כדי קריאה. כך שהסוף הפתיע אותי כמו שצריך, אבל... לא כמו שצריך.

כמו איזי, קראתי השנה את The Left Hand of Darkness הנפלא, ואז ניסיתי את A Wizzard of Earthsea, עם ציפיות בשמיים (בתור מי שחושב שהארי פוטר הוא סוג של יצירת מופת, ושלה-גווין כנראה יותר מוכשרת מרולינג), ולאחר רבע ספר הפסקתי באכזבה מרה. בהשוואה להארי פוטר זה פשוט הרגיש לי כמו שלד של ספר, כמו תקציר לבגרות.

1 מה שמאט בעיקר הוא שאני כל הזמן בורח לחיפוש של המילים הלא-מוכרות לי, כולל אטימולוגיה, ולפעמים גם לחיפושי טריוויה כמו איפה זה ניו בדפורד ומה המרחק בינה לבין ננטאקט, האם נכון שצדו לווייתנים בשביל נרות‏2, ואיך אומרים בעברית porpoise.

2 נכון חלקית. לשומן לוויתנים היו הרבה שימושים.
703300
את מובי דיק קראתי ברצף עם רובינזון קרוזו, מסעות גוליבר ואי המטמון כחלק מההכנה שלי לבחינה פסיכומטרית לפני יותר מ-‏20 שנים. אני לא זוכר למה, אבל החלטתי שספרים על מסעות בים הם הכנה טובה לפרק האנגלית של הבחינה. זה עבד.
למרות שחלק ניכר מ-‏2018 הוקדש לאורסולה קץ לה-גווין, לא ניסיתי את A Wizzard of Earthsea או מי מהמשכיו. מישהי אמרה לי שזה לא לגילי אז ויתרתי. נהנתי לקרוא גם את כל הספרים האחרים שלה מהסדרה (Left הוא הרביעי בסדרה אם אני זוכר נכון) וכל אחד מהם הוא שונה ומיוחד בדרכו.
אני עד היום לא יודע מה ההבדל בין Porpoise ובין Dolphin. נראה לי שהדמיון ביניהם מספיק כדי לקרוא לשניהם דולפין.
703319
הדבר הראשון שלמדתי בימים האחרונים על porpoise, אחרי שמתברר שבכלל לא זכרתי או לא ידעתי מה זה, זה מה ההבדל בינו לבין דולפין. אגב, הופתעתי במהלך הלימוד הזה לגלות שאורקה נחשבת יותר דולפין מלוויתן. אבל בצירוף מקרים מדהים, באותו יום שבו למדתי על porpoise שמעתי את Sea Song של רוברט וייאט אחרי איזה שלושים שנה, ועכשיו סוף סוף הטכנולוגיה כבר בשלה לחפש את המילים של השורה שלא הבנתי אף פעם, ואיזה חיות אני פוגש שם?
703370
היי, תודה על האיזכור! :-) דחקת אותי בין שני ענפים גבוהים מאוד.

לא הזכרתי ברשימה שלי את היומן הגרפי של אנה פרנק שבאמת עשוי לעילא.

בפנטזיה (ז'אנר שאני כמעט לא מגיעה אליו, להבדיל ממד"ב) התחלתי לקרוא את "מרשעת" של גרגורי מגווייר אך אין לי עדיין משהו מושכל לומר לגביו.
בקשה להמלצה על ספר 703320
אני מחפש ספר מבוא לתאוריה כלכלית, עדיף עם נטיה לשמאל‏1, ברמה שתתאים לתיכוניסטים. יש המלצות?

1 אני לא מאמין שקיימת ספרות "נייטרלית" או "אובייקטיבית" בתחומים ממין זה.
ב-‏2018 קרסה ספרייתי תחת העומס 703369
וזאת מפני שזו השנה הראשונה שבה עברתי לתפריט של קריאה דיגיטלית באופן כמעט בלעדי. "קרסה" הוא כמובן דימוי ותו לא; אבל בכל זאת, יותר מ-‏60 ספרים דיגיטליים הועברו למדף הווירטואלי "סיימתי לקרוא", ועוד כ-‏20 עומדים על המדף כעת וצפויים לחיסול בזה אחר זה (בנייר היו ודאי גם כן כמה עשרות שהתגלגלו לידי). פשוט התמכרתי לקלות הרכישה (במבצעים התכופים) בחנויות הדיגיטליות למיניהן. חלפו הימים שבהם הייתי שבה מהספרייה עמוסת שקיות. השיטוטים בחנויות הספרים הפכו לבילוי תקופתי יותר מאשר למסע קניות. אם אני כבר קונה כעת ספרים הם ספרי שירה, רומנים גרפיים או ספרי יד שנייה.

החיסרון הגדול הוא כמובן שכעת אי אפשר להשוויץ בתוכן המדפים בפני באי הבית. אך הנה בא סקר זה ויישר את ההדורים.

לא אמנה את כל הספרים שקראתי כמובן, אציין רק את אלה שעשו עלי רושם או שיש מה להעיר עליהם:

טבעו של הכייף - ד. פוסטר וואלאס. מרתק לתקופתו, תחילת שנות התשעים. כמעט בלתי רלוונטי לימי התקשורת והבידור של ימינו, עם נטפליקס והתוכן המותאם אישית. בכלל, אני לא מאוד נלהבת מהכתרים שקשרו לפוסטר וואלאס, ולא בטוחה שהתרגום הבולמוסי של כולם לעברית אכן מוצדק. נכון שיש לו תובנות מבריקות כמעט בכל עמוד אבל הסך הכל די מייאש, מערער את עצמו - באמצע דיון בתופעה שלילית לדעתו הוא זורק פתאום "אוי שיט, אני חושב שגם אני עושה זאת לפעמים" ומתחיל להסביר היכן כשל (לא בטוחה למה אבל זה הרס לי לגמרי את חוויית הקריאה והפך אותו לבלוגר מהורהר יותר מאשר תיאורטיקן רציני). יצאתי עם תחושה של תיאור מבריק ומפורט אך ללא מסקנה או כיוון.

חוף מנהטן - ג'ניפר איגן - רכשתי לאחר שנהניתי מאוד מ"מפגש עם חוליית הבריונים" שלה שעסק במוזיקה ובזמן. גם "חוף מנהטן" הוא ספר סוחף, מקיף, עשיר, עם יכולת פנומנלית של הכותבת להביא את נימי התודעה של מאפיונר מריר כמו של ילדה פיקחית בת 12.

חיבוק גדול - רומן גארי. רומן ממזרי ובו זמנית אקזיסטנציאליסטי ועצוב מאוד, על בדידות אורבנית, על החיים בתוך ראשו של האדם הבודד, על ההיאחזות במוכר ובידוע. הנאה צרופה.

קונסטלציה של תופעות חיוניות - אנתוני מארה. למרות שמו הבלתי אטרקטיבי (הכוונה בסך הכל ל"סימני חיים ראשוניים", דופק, נשימה וכולי), זה ספר נפלא באמת. מביא את זוועות המלחמה בקוסובו, כולל מחזות של רוע צרוף, אך נותר כל הזמן מלא חמלה ומאפשר לנשום.

הפלא של אנה - אמה דונהיו - לא ספר גדול, לפעמים נגרר קצת, אבל עלילה מסקרנת מאוד שגם מתבססת על מקרים אמיתיים - ילדה בכפר אירי קתולי מוכרזת כקדושה שאינה זקוקה לאכילה עוד. גיבורת הספר מופקדת לבדוק אם אכן כך הדברים. התיאור של הכפר האירי נותן תחושת מציאות עזה.

סינמה נייר - אברהם הפנר. אוהבת מאוד רשומות אישיות של במאים על קולנוע, והפנר לא מאכזב.

סלח לנו - א', הומס. טרגי-קומדיה ביזארית משהו שהולכת ומתעדנת עד לדפי הסיום, הגיבורים חווים קטסטרופה אחרי קטסטרופה ויוצאים מחוזקים בכל פעם מחדש, זה לא ספר על עזרה עצמית, יותר על הכלה ועל אנושיות גדולה שמתעקשת גם אחרי תאונות, מחלות והתבזויות, ללכת לאכול כולם יחד פיצה בקניון.

"כל מה שעולה מתכנס" וגם "שלוש סופרות דרומיות" - לפלאנרי או'קונור יש השפעה מקפיאת דם. ולמעשה בכל פעם שאני קוראת אותה אני נדחפת לרצון לכתוב כמוה (ואז מודה לאל שלא).

צפון דרום - אליזבת גאסקל - סיפור אנגלי יפהפה מתחילת המהפכה התעשייתית, עם קונפליקטים בוערים של עיר מול כפר, קהילתיות מול קפיטליזם קשוח, אמונה והליכה בתלם מול יוזמה עצמית, וכמובן תלאות בדרך לסיפור אהבה. סופרת מתקופת דיקנס שלא הכרתי ושטוב שתורגמה כעת.

שטום (shtum) - עוד ספר עם נושא בלתי נסבל שמצליח לאפשר גם לרכי הלב לצלוח אותו. אב לילד אוטיסט על הצד הקשה של הרצף, מתמודד עם הצורך להיפרד פיקטיבית מאשתו כדי שלילד יהיו תנאים להיקלט במוסד מתאים יותר. למרות המשפט הקודם זה ספר מלבב וחם.

הזר המסתורי - מארק טוויין. ספר מעולה ומייאש. קראתי במקביל לספר של לאבקראפט ודעתי על האנושות לא ממש השתפרה.

"רכבות תחת שמירה צמודה" ו"הייתי משרתו של מלך אנגלית" - בוהמיל הראבאל - (היחיד שקראתי בנייר) - שני סיפורים של מספר ענק, מומלצים בכל פה. הראשון מביא הומור צ'כי במיטבו עם תיאור של תחנת רכבת בזמן הכיבוש הנאצי, וההתרסה כלפי הכובשים וכלפי מוסדות מנופחים בכלל. השני מגולל היסטוריה פרועה של מלצר בבית מלון בתמונות בלתי נשכחות של מלון רפאים שפועל ללא אורחים, למשל.

"החייל הטוב" - פורד מאדוקס פורד - גם הוא בנייר, די קשה להשיגו כנראה. סיפור של דקדנס שמתקפל על עצמו, קלאסיקה מומלצת מאוד מתקופה חביבה עלי ("התקופה היפה") ובית ספר לכתיבה באופן כללי, מבחינת פרישת העלילה, (חוסר?) אמינות המספר ועוד.
מצטרף לכייף 703373
היחיד מאלה שגם אני קראתי השנה זה ''טבעו של הכייף'' של וואלאס. בהיותו מה שהוא - אוסף אקלקטי של מאמרים, קשה לי לשפוט אותו כספר ''אמיתי''. כבר בקריאה הרגשתי כמה הוא התיישבן אחרי עשרים שנה בלבד, בעיקר במאמר הארוך שעוסק בטלוויזיה והשפעתה עלינו. אלא שאני לא בטוח שהוא לא רלוונטי לימינו, אלא שהוא כבר כל כך רלוונטי שזו קלישאה. התלונה שלו על ההשפעה הכבירה והמזיקה של המסך על תודעת הקהל דומה לתלונה על השפעת משחקון ''האחים מריו'' על הקשב, כשהאייפונים של היום עולים עליה מאות מונים.
לא קראתי ספרים אחרים שלו בשלמות, ולכן אשמח להשעות את השיפוט עליו עד שיזדמן לי.
מצטרף לכייף 703389
אוסף אקלקטי של מאמרים + העתקה של סילבוס קורס ועניינים פרוצדורליים שכתב לסטודנטים עם פירוט חובות הקריאה והמטלות שלהם. התחשק לומר להוצאה: בחייכם, אפשר להבין שאתם רוצים לבנות אותו כגאון, זה יפה, אבל לא כל נייר טכני שכתב ראוי להיכנס. (אפילו אם כתוב שם שצריך להוכיח רצינות בקורס).
ב-‏2018 קרסה ספרייתי תחת העומס 703376
מה הספר של לאבקראפט שקראת?
ב-‏2018 קרסה ספרייתי תחת העומס 703378
''הצל מעל אינסמאות'''. יש לי רגשות מעורבים כלפי הסופר הזה, מצד אחד הרעיונות שלו ייחודיים ומבעיתים, הוא מפליא לצייר עולמות מתועבים ודמוניים. מצד שני לא הרגשתי בשום עלילה מתפתחת לבד מ''שמעתי על משהו מפחיד ואז החלטתי לבדוק מקרוב וזה באמת היה מפחיד''. אפשר לומר שכטקסט, ספר של לאבקראפט דומה לציור של הירונימוס בוש, הוא מתאר ומציג יותר מאשר מספר. כל זה כאשר כמובן כבודו במקומו מונח כאחד האבות של ספרות האימה.
ב-‏2018 קרסה ספרייתי תחת העומס 703379
אהבתי את הדימוי לבוש. לאבקראפט הוא, בפשטות, סופר גרוע, אבל עם דמיון מטריד. וכמובן, ה"מיתולוגיה" שיצר קיבלה חיים משל עצמה, וזה מאוד משעשע. ("למה לבחור ברע במיעוטו? הצביעו קת'ולהו!")
ב-‏2018 קרסה ספרייתי תחת העומס 703438
אפרופו לאבקראפט והמיתולוגיה שלו, אני יכול להמליץ על The Ballad of Black Tom של ויקטור להוול - ספרון שלוקח את אחד הסיפורים של לאבקראפט - The horror at Red Hook - שהתאפיין אף יותר מהרגיל בגזענות בוטה, והופך אותו על פיו באופן מבריק.
ב-‏2018 קרסה ספרייתי תחת העומס 703377
תיקון טעות לגבי ''קונסטלציה של תופעות חיוניות'' - לא קוסובו אלא צ'צ'ניה.
ב-‏2018 קרסה ספרייתי תחת העומס 703380
במקרה גם אני קראתי השנה (במקור) את ''החייל הטוב'' של מאדוקס פורד. עמד אצלי שנים על המדף התחתון אחרי שלקחתי אותו פעם בחיסול השנתי של ספרים בספריה המקומית בעיירה בה גרנו.
39 ספרים, לא כולל שליש מהתנ"ך 703439
הרשימה המלאה פה: https://www.goodreads.com/review/list/9430383-dubi-ka...

בשנים האחרונות התחלתי לקרוא הרבה יותר - אם עד לפני ארבע-חמש שנים הייתי קורא מספר חד ספרתי של ספרים בשנה, עכשיו אני קורא כמה עשרות. זה קשור בשני דברים - הקינדל, שמאפשר לי לקרוא בכל סיטואציה, כולל בחושך; וגודרידז, שעשה לי גיימיפיקציה לקריאה ומדרבן אותי לעמוד בזמנים. השנה הגעתי למסקנה שלגיימיפיקציה הזו יש גם השלכות שליליות, בדמות העדפה לספרים קצרים, ורשימה הולכת ומתארכת של ספרים ארוכים שנמנעתי מלקרוא כדי לא להפריע לקצב. אז השנה הורדתי את הציפיות שלי ל-‏12 ספרים. סביר להניח שאני אעבור את זה בהרבה, אבל ככה אני ארגיש פחות לחץ (מטופש לגמרי, אבל כזה אני) לקרוא ספרים שאני יכול לגמור בשבוע.

השנה גם לא טרחתי לכתוב ביקורות על רוב הספרים שקראתי, ואני מרגיש את ההשפעה השלילית של זה על היכולת שלי לזכור על מה היה הספר. Freshwater של אקוואה אמזי, למשל, זכור לי כספר מצויין, אבל תהרגו אותי אם אני זוכר על מה הוא.

ספר אחד מהרשימה שלי שיש סיכוי טוב שלא קראתם ואני יכול להמליץ עליו בלב שלם: Bitter Orange של קלייר פולר. ספר מבריק ומטריד שממשיך את העיסוק של פולר מספריה הקודמים בבדידות ובמהות היחסים בין בני אדם.
39 ספרים, לא כולל שליש מהתנ"ך 703440
היי צ'יף! טוב לראות אותך כאן.

אם כבר קפצת לביקור, אולי תמצא עניין בתגלית קטנה שלי מהזמן האחרון: את המילה "בונובו" צריך לבטא באנגלית כשהדגש הוא על ההברה האמצעית.
39 ספרים, לא כולל שליש מהתנ"ך 703446
ברוכים הנמצאים, וכן, אני יודע.
39 ספרים, לא כולל שליש מהתנ"ך 703512
יופי שאתה יודע, אבל לא חשבת אף פעם לספר לנו? צריכים לשמוע את זה מיובל?
39 ספרים, לא כולל שליש מהתנ"ך 703515
מקור השם הוא מעיוות שם של כפר כלשהו. אין דרך 'רשמית' להגות אותו, וגם ההגיה הטבעית עבורנו (דגש על ה'בו' הראשון) מקובלת. פשוט לדוברי אנגלית בא יותר בטבעיות להגיד בו*נו*בו - אפילו עם קצת דיפטונג ב'נו'. סה טו.
39 ספרים, לא כולל שליש מהתנ"ך 703532
תודה.
39 ספרים, לא כולל שליש מהתנ"ך 703537
>> פשוט לדוברי אנגלית בא יותר בטבעיות להגיד בו*נו*בו

אז זהו, חשבתי שדווקא לדוברי אנגלית ההגייה הטבעית תהיה עם דגש על ההברה הראשונה, סטייל Jericho.
לנובו 703545
לפחות אנחנו יודעים מה הלפטופ המועדף עליהם.
39 ספרים, לא כולל שליש מהתנ"ך 703567
אולי זה עניין של תנועות פתוחות יותר (A ו-I) לעומת תנועות סגורות יותר (O ו-U), לדוגמא: טורונטו, קולומבו, ג'רוזלם, ג'יבוטי.
39 ספרים, לא כולל שליש מהתנ"ך 703571
לא מסביר את שתי הדוגמאות בתגובה שלה ענית.
39 ספרים, לא כולל שליש מהתנ"ך 703459
מעניין מאוד לאן יתפתח התהליך הצעיר יחסית של המשחוק. כבר היום יש מכוניות שמדווחות לך בזמן אמת אם אתה נוהג בצורה חסכונית יותר מהממוצע שלך. יש שעונים או יישומונים שסופרים לך כמה הלכת מתוך היעד שהגדרת. דברים לכאורה שוליים אבל בעלי השפעה משמעותית.
אני משער שהתהליך הזה יתפוס תאוצה בשנים הקרובות וישפיע על עוד ועוד תחומים בחיים שלנו. יהיה מעניין.
39 ספרים, לא כולל שליש מהתנ"ך 703463
מדד התנהגות חברתית?

__

(למרות הנאמר בקישור, יש מקורות שדוקא מהללים את התוצאות בשטח)
נראה לי שהשנה אקרא פחות 703483
מספר העמודים שלהם הולך וגדל.
יש לי יותר גישה לספרים דרך הרשת, ומספר העמודים שבהם גדול בהרבה יחסית למה שאני זוכר מהפעם הקודמת.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה לסקר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים