חובת ההאזנה 610
ישנה קבוצה של אנשים שפשוט לא מוכנה להקשיב לאחר המביע עמדה שונה. היותו של אדם משכיל ומלומד אינה פוטרת אותו מהחובה לשמוע מה יש למתנגדיו לומר.

מדי פעם בפעם אנו נתקלים בכותרות בעיתונים, המספרות על אמירה זו או אחרת של הרב עובדיה יוסף. בעקבות אותם ציטוטים, בדרך־כלל, מבקרים אנשי ש"ס את התקשורת וטוענים כי הדברים הוצאו מהקשרם. אי לכך, החלטתי לאחרונה לשמוע הרצאה אחת שלמה של הרב, ולשם כך שאלתי מספר קלטות מהארגון החרדי "לב לאחים", ואם כבר שאלתי קלטת אחת, לקחתי עוד כמה קלטות של מספר רבנים אחרים. הקלטות, אגב, מסובסדות על־ידי הארגון, ולמעשה הן ניתנות כמעט בחינם.

בהאזנה לקלטות, גיליתי מספר דברים מעניינים. ראשית, אין עור אחד ותבנית קבועה - מדובר באנשים שונים, ברמות שונות ובסגנונות מגוונים. שנית, מתברר שישנם לא מעט רבנים שמדברים בגובה העיניים. המדובר באנשים המכירים את האקטואליה השוטפת, מבינים בפיסיקה מודרנית, או בפסיכולוגיה, לרבות מחקרים עדכניים למדי. אנשים שאומרים משהו כמו "אל תאמין לי, אבל תבדוק אותי, אולי מה שאני אומר יש בו טעם?"

לעומת הגילוי המשמח הזה, הרי שכשסיפרתי אודותיו לכמה חברים שלי - אנשים כמוני, חילוניים, בעלי תארים, מבוססים, משכילים, מעורים - נתקלתי בתופעה מאכזבת. תגובותיהם של חברי, רובן ככולן, היו שליליות: "זהו? אתה חוזר בתשובה?"; או, "התחרפנת? השתגעת? נפלת על השכל? אין לך דברים יותר טובים לעשות?"; וכמובן גם "החשוכים/פרימיטיביים/פנאטים האלו?". אין צורך להסביר את טבען הרטורי של שאלות ממין אלו.

בכל אופן, ניסיתי לשאול את תוקפי - האם האזנתם לקלטת? לא. רוצה אחת להקשיב מחר בדרך לעבודה? לא ולא. הרוב אף הגדילו והצהירו כי "אני לא צריך לשמוע כדי לדעת עליהם את הכל". המדובר, בסופו של דבר, באנשים אשר לא ביקרו בבית כנסת, להערכתי, בחמש השנים האחרונות בממוצע ולא פתחו תנ"ך מאז סיום התיכון. כיצד ידעו "הכל" אודותם?

מה אנו למדים, אם כן? ישנה קבוצה של אנשים (מייצגת למדי, דומני) שפשוט לא מוכנה להקשיב לאחר המביע עמדה שונה, בלי קשר לעובדה (ואולי בגללה) שהמדובר באנשים משכילים, המדברים דברי טעם, שאף אם אין אדם מסכים איתם, אין זאת משום שטיעוניהם מופרכים על פניהם, אלא בגלל שניתן להצביע על חולשות ברצף הלוגי או בבסיס העובדתי של הרציו.

אנלוגיה רלוונטית יותר, וכואבת לרובינו, ניתן לראות בהשתלשלות הדיון הציבורי בעקבות הסכמי אוסלו. הימין, כבר עם תחילת התהליך, ניסה לטעון מעל כל במה אפשרית כי מדובר בטעות קשה, שהממשלה מטעה את הציבור ולוקחת על עצמה סיכונים בלתי סבירים. אין עוררין על כך שאלו שהעלו טענות אלו יכולים להציג רזומה מרשים למדי: משכילים, מתנסחים היטב, בעלי רקע בטחוני. ובכל־זאת, הימין הושתק. כמעט ולא ניתנה לו במה להציג את דעותיו, וכאשר כבר הצליחו אנשי ימין להתבטא, הם זכו ביחס מזלזל של בוז ואפילו שטנה. שאלו אנשי ימין: החוויה הכואבת ביותר הזכורה להם היא לא שדעתם לא נתקבלה, אלא ההתעלמות, ההשפלה, הלגלוג.

כיום, כאשר מרבית תחזיות הימין בעשור האחרון התממשו באופן מבהיל בדיוקו, כמה אנשים מכים על חטא אי־ההקשבה? מעטים ביותר.

ישנה תופעה מקבילה וקשורה של חוסר התמקדות בדיון ו"בריחה" לצדדים באמצעות סיסמאות. אם אצטט באזני בן שיחי טיעונים ונתונים לגבי בני דודינו (הפלסטינים) על חייהם תחת השלטון הישראלי, הרבה פעמים אקבל תשובה בסגנון של "וזה מצדיק את הפיגועים?". כאילו שיש קשר. כלומר, ייתכן שיש קשר בין התופעות, אבל ניתן גם לדון בכל אחת מהן בנפרד ולדון בקיום הקשר בפני עצמו.

כשאדם מנסה לפתח נושא, הפתרון הקל ביותר הוא להתעלם ממה שהוא מנסה להעלות ולסטות לנושא קרוב בו יש לצד השני סיסמאות מן המוכן. כל איש שיווק מכיר את התכונה האנושית הזו. קיים קשר בין שתי התופעות שהוצגו לעיל, ובמידה מסויימת הן מהוות שני צדדים של אותו המטבע וניתן לתת להן הסברים מתחום הפסיכולוגיה, אך לא בכך ענייננו. כל מה שברצוני להצביע עליו הוא התופעה עצמה, ואולי בכך לשים בפני עצמי ובפני הקוראים מראה מסויימת.

לרוב האנשים, יש דעה קבועה מראש על כל נושא שבעולם, וככל שהנושא פחות מוכר להם, כך דעתם יותר נחרצת. הם גם מעדיפים שלא יבלבלו אותם עם עובדות, ומבקשים לשמוע רק את הדעות שמתאימות לדעתם ולא להיות מותקפים בדברים שביכולתם לערער את השקפתם הנוכחית. ברוב המקרים, אין זה חשוב - כולנו יכולים להביע דעה על הדרך בה אמור ראש־הממשלה לנווט את המדינה, אולם בדעתנו מתוך בורות איננו יכולים להזיק - לכל היותר, אחת לארבע שנים אנו עלולים לתת לליצן הלא נכון את הג'וב. בנוסף, כאשר העובדות יטפחו על פנינו, לא נמצא לנכון להגיד "סליחה, טעינו," אלא נמצא את כל הסיבות בעולם מדוע הדברים התהפכו והתפתחו לכוון שונה מזה שצפינו.

אני משייך את עצמי לקבוצת האנשים שמנסים להבין את העולם - לצפות בתופעות, לחשוב על מה שקורה ולהסיק מסקנות. בתור שכזה, ואני מקווה שגם אתם, קוראים יקרים, כמוני. אנו חייבים להמנע ממלכודת זו. אני חושב שיש לנו מחויבות, לעצמנו ולעולם בו אנו חיים, להחשף גם לצד השני, לשמוע אותו, לנסות להבין את מה שהוא אומר, ולחשוב על דבריו. בקיצור, חובתנו היא להאזין.
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  מי הוא זה שלא מקשיב? • האייל האלמוני • 5 תגובות בפתיל
  פרקליט לחוסר ההקשבה • האזרח כליל נאורי • 38 תגובות בפתיל
  שתוק! גמד! בריון! ערפד! • רן • 5 תגובות בפתיל
  קשקוש • יונתן • 2 תגובות בפתיל
  שטויות • האייל המתחכם
  יוסי מתקן-עולם? • המששבשת • 235 תגובות בפתיל
  ללא כותרת • אייל הראל
  אז האזנתי... • עדיגי • 2 תגובות בפתיל
  הקשב ! • אורח לרגע • 5 תגובות בפתיל
  It ain't necesarily so • דניאל קלטי • 8 תגובות בפתיל
  העניין הינו מיסודות הדמוקרטיה... • ירון
  רואים רחוק עושים ירוק • דותן
  גיליתי עוד מאמר מעניין • עדי • 3 תגובות בפתיל

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים