חגי 'כנען' בישראל 1142
חגי ישראל קשורים קשר הדוק לחגים הפגאניים שקדמו להם ולמשמעותם בשנה החקלאית הקדומה. מהן אותן משמעויות, ואילו שרידים נשארו להן במקורות היהודיים?
דת והעידן החדש • טלה בר • יום ו', 6/9/2002, 19:19
חגים פגאניים, מטבעם, קשורים מצד אחד בכוחות הטבע ומצד שני בשנה החקלאית, ובדרך כלל הם מציינים את עונות השנה וחילופיהן. אופיין של עונות השנה תלוי במקום הגיאוגרפי בו הן חלות, ובהתאם לכך משתנים החגים הפגאניים מאיזור לאיזור על פני כדור הארץ. גם בחגי ישראל ישנם עד היום יסודות פגאניים.

בארץ ישראל קיים הבדל ברור בירידת המשקעים בין הקיץ לחורף, המכונים בתלמוד עונת־החמה ועונת־הגשמים בהתאם; אבל חיי הצמחייה והחקלאות הולמים את שלושת שלבי חייהם של אלי־הצמחיה: אביב, קיץ וחורף. עונת הסתיו לא קיימת בארץ במשמעות האירופית של תקופת מעבר בין הקיץ לחורף; המלה 'סתיו' מופיעה פעם אחת ויחידה בתנ"ך, במשמעות של 'חורף', כפי שמשתמע מ'שיר השירים': "הנה הסתו עבר, הגשם חלף הלך לו." ברור שאין כאן הכוונה לתקופה שבין הקיץ לחורף אלא לחורף עצמו.

בעקבות השפעות אזוריות שונות, התהוו בארץ שתי ספירות שונות של השנה: אחת שהביעה את חילופי עונות החמה והגשמים ואת השפעתם על הצמחיה; שנייה שביטאה את מחזור השמש על ארבע תחנותיו: שני ימי שוויון היום והלילה המכונים 'תקופת ניסן' ו'תקופת תשרי'; היום הארוך ביותר בשנה המכונה 'תקופת תמוז'; והיום הקצר ביותר בשנה המכונה 'תקופת טבת'.

בהתאם נוצרו שתי קבוצות־חגים בשנה היהודית: חגי האביב וחגי סוף הקיץ. החג הנחוג כיום בשם 'ראש השנה' הוא חלק אינטגרלי ממערכת חגי סוף הקיץ, שבהם חוגגים את אסיף הפירות והירקות ואת סיום בציר הענבים, ומתכוננים לעונת הגשמים, החריש והזריעה.

נראה בבירור כי מערכת חגי סוף הקיץ התערבבה מבחינת המשמעות שיש לייחס לחגים. חג סיום האסיף חייב לבוא בקץ השנה החולפת, לפני חג ראש השנה המבדיל בינה לבין השנה החדשה, כי יש לסיים את הספירה לפני שמתחילים אותה מחדש. בסיכום מצוות החגים בספר שמות כג' נאמר, "חג האסיף בצאת השנה". מדברים אלה משתמעים שני רעיונות. ראשית, שהשנה יוצאת בסוף הקיץ, עת האסיף. שנית, כי חג האסיף נחוג לא לאחר "ראשית השנה" אלא "בצאתה", כלומר, לפני כניסת השנה החדשה. צום יום הכיפורים צריך לבוא מיד לפני ראש השנה ולא לאחריו - כשם שתענית אסתר מתקיימת ביום שלפני שמחת פורים. לאחר שמחת האסיף, באים החששות למה שעלול לבוא בשנה הבאה. מטרתו של יום הכיפורים היא להביע בצום ובחשבון הנפש הכרוך בו את התפילות לקראת שנה טובה; כניסת השנה החדשה מוכרזת אז בתקיעת שופר, המציינת גם את תחילת החריש וזריעת הדגנים בסתיו. לבסוף, כפי שהוא עכשיו אך בנפרד מחג האסיף, בא חג המים, בלוויית ההילולות והתפילות לגשם שיפרה את האדמה ויאפשר את גידול הצמחים שנזרעו.

מטרת פירוק החגים וסידורם מחדש היתה להרחיק את משמעותם מהרקע הפגאני, וכדי להדגיש את עצמאותו של יהוה מחסותה של אלת האדמה והשמים. השינוי התרחש, אולי, עם ארגונם של פולחני הדת היהודית לאחר שיבת בבל.

על אף הקביעה התנ"כית האומרת כי החג שאנחנו מכנים כיום בשם "ראש השנה" נחוג בראשית החודש השביעי בשנה, ספירת החודשים החקלאיים בארץ מופיעה בצורה ברורה בלוח גזר, מהמאה ה- 10 לפני הספירה. החוקרים טוענים כי הוא נכתב בכתב כנעני, לא עברי, בידי תלמיד שלא היה בקי ביותר בחומר הלימוד. המלה 'ירחו' מתפרשת כ"החודש שלו", כלומר "של האיכר". להלן לוח החודשים כפי שהוא מופיע בספרו של יוסף נוה, 'ראשית תולדותיו של האלפבית':

  • ירחו אסף (אסיף - תשרי/חשוון)
  • ירחו קעל (כנראה זריעת הדגן - כסלו/טבת)
  • ירחו לקש (זריעה מאוחרת - שבט/אדר)
  • ירחו עצד פשת (איסוף הפשתה - ניסן)
  • ירחו קצר שר (קציר שעורים - ניסן/אייר)
  • ירחו קצר כל (קציר כל היתר סיוון)
  • ירחו זמר (כנראה בציר - תמוז/אב - מאחר שזמירת הגפנים נעשית באביב המוקדם)
  • ירחו קץ (קיץ, במשמעותו הכפולה של פרי הקיץ האחרון ושל קץ השנה - אלול).


מרשימה זו מסתבר כי השנה הארצישראלית הקדומה החלה בתשרי והסתיימה באלול, ולא כפי שמציינים הטקסטים התנכיים על מצוות החגים. לא קשה להסיק את המסקנה שאת סדר החודשים השונה הביאו הגולים מבבל עם שיבת ציון, יחד עם שמות החודשים הבבליים. שלושה שמות חודשים קדומים השתמרו בתנ"ך: ירח האיתנים (על שם איתני הטבע) - תשרי, ירח בול (על שם מבול הגשמים) - מרחשוון, וירח זיו (על שם אור השמש) - אייר. ייתכן גם שחודש האביב (על שם השעורה המבשילה), ניסן, שייך לרשימה זו. לאחר שהגיעו הגולים לארץ הם שמרו אמנם על השמות החדשים, אבל סדר החודשים חזר לקדמותו, גם מפני שהתאים יותר למהלך השנה החקלאית בארץ, וגם מפני שכנראה נשארו בארץ מספיק חקלאים שלא היו מוכנים לשנות את הסדר הישן לסדר שהתאים לגולי בבל.

הביטוי "ראש השנה" כפי שהוא, מופיע בתנ"ך פעם אחת בלבד בהקשר עם ראש חודש ניסן, וזאת בספר יחזקאל, מ' 1; הנביא יחזקאל, שהיה בין הגולים לבבל כיוון שהיה כהן, קיבל שם את הכינוי הזה בהקשר עם חודש ניסן. בספר שמות, י"ב 2, מצויין פעם אחת בנוגע לניסן כי הוא יהיה "ראש חודשים, ראשון לחודשי השנה". לעומת זאת, במשנה, שנכתבה בארץ ישראל במאות האחרונות לפני הספירה, מביע הביטוי "ראש השנה" בצורה מובנת מאליה, ולרוב בקשר עם עבודות החקלאות, את ראש חודש תשרי. המשנה מציינת את קיומם של ארבעה ראשי שנים, ו- א' בתשרי הוא ראש השנה "לשנים, לשמיטין וליובלות, לנטיעות ולירקות". כלומר, לא רק לכל מה שקשור לחקלאות, אלא גם למה שקשור במפורש לעונות השנה; מכל האמור נראה ש־א' בתשרי מהווה את ראשית השנה, ללא כל ספק.

סדר החגים האמור (אסיף/סוכות, יום כיפור, ראש השנה וחג המים) מנתק את חגיגות המים מחג האסיף, ומצרף אותן אל חג ראשית השנה החדשה, הקשור ישירות בתפילות לגשם וברעיונות אחרים הקשורים במים. אחת המצוות הקשורות בחג היא "ושמחת בחגך", המתבטאת בתלמוד במיוחד ב"שמחת בית השואבה". אחד המאפיינים של שמחה זו הוא המשחקים באש ובלפידים בוערים. נשאלת השאלה, מה הקשר בין האש לבין חג המים? ג'יימס ג'. פרייזר, בספרו The Golden Bough, מציין שחגי אש היו מצויים בכל אירופה, והתקיימו בעונות השנה השונות. אחת מצורות החג, אף כי פחות מצויה מהדלקת מדורות, היתה מרוצים עם לפידים בוערים והשלכת דיסקים בוערים ותפיסתם - תיאור הדומה למתואר בתלמוד. אפשר למצוא שתי משמעויות למשחקי האש האלה. האחת, האש סימלה את השמש, ופולחן השמש נועד להגברת היבול והשפעתה הטובה על בעלי החיים והאדם. אפיון זה הולם את עונת הסתיו, בה השמש נחלשת ומתעוררת הדאגה פן תיעלם לחלוטין מבעד לענני הגשם, שהרי חום השמש חייב להישמר ולעודד את הצמיחה גם בעונת הגשמים. המשמעות האחרת שניתנה לאש היא כוחה המטהר, המשמש להגנה מפני מזיקים, שדים ומפלצות. שימושה של המשמעות הזאת דווקא בחג המים יתברר להלן.

שמחת בית השואבה מביעה, כמובן, את חג המים, הכולל ניסוך מים כדי להשפיע על פתיחת אוצרות הגשמים. השמחה הזאת מובעת ביתר עוז בפולחן בעל, כפי שהוא מתבטא בשירת אוגרית. השירה מציגה את ניצחונו של בעל - אל הגשם, על האל מות - אל הצחיחות והמוות. במעשה הפולחן קוראת האלה ענת למות לשחרר את בעל משעבודו למוות, כדי להביא חיים לעונה החדשה. בעל קם לתחייה, השמים מורידים גשמי שמן, והנחלים מתמלאים דבש (השווה, "ארץ זבת חלב ודבש"); מאלת השמש מבקשת ענת לנסוך יין על השדות היבשים, ולהשיב את בעל לארמונו כדי שיבריק ברקים ורעמים, יוריד גשם ויפרה את האדמה היבשה. בעל, החוזר לשבת על כסאו, נלחם נגד מות; שניהם חזקים כשוורים או כראמים, שניהם נופלים לארץ והשמש מנסה להפריד ביניהם. אבל מות, המפחד ממשפט־אל על שהמית את בעל, מניח לו עכשיו לשבת על כסאו. כולם חוגגים, אוכלים לחם ואת בשר־הקרבן ושותים יין נסך. מות מתמנה אז על ידי אלת השמש כמלך הרפאים בשאול.

מסתבר שלבעל יש אויב נוסף מלבד מות. האויב הזה אינו קשור בעונות השנה, אלא במערכת האלים המשתנה. בשירת אוגרית מתוארת מלחמתו של בעל, אל גשמי החורף, בכוחות המים הפרועים, המתנגדים ל"סדר העולמי החדש". כוחות אלה נודעים בשמם כ"נסיך ים, שר נהר". כמו שמקובל בשירה, הסיפור מסופר כמה פעמים, בנוסחאות שונות אך מקבילות. בעל/הדד פוגש בהר צפון, מקום משכנו המסורתי, את 'הנסיך־ים', המכונה בהתאם לסגנון הפסוקים המקבילים בשירה, גם 'השופט־נהר'. ים תופס את בעל באשכיו, מסרס אותו וקובר אותו באדמה; בעל נזכר כאן גם בכינוי בן־דגן, וקיימת הקבלה ברורה בין הסיפור הזה להריגתו של בעל בידי מות וקבורתו באדמה. עונת ניצחונו של ים, כמו עונת ניצחונו של מות על בעל, היא תקופת תמוז, והחג הוא חג שבועות.

אך במקום אחר מסופר איך יוצא בעל למלחמה נגד לותן, הנחש החמקמק, מפלצת בעלת שבעה ראשים המאיימת לשרוף את השמים, לבלוע את בעל ולהוריד אותו לתהום. שריפת השמים מתאימה לעונה החמה של תקופת תמוז, ושוב יש לנו סיפור עונתי על מותו של בעל בעונת הקיץ. בראשית הסתיו חוזר בעל וגובר על המפלצת; בהקשר זה אפשר עכשיו להבין את השימוש באש, כאחד האמצעים להילחם נגד המפלצת המאיימת להשמיד את עולם הפריון.

לאחר השמדת המפלצת נחוג חג מלא שמחה לכבוד בעל המנצח. קרבנות רבים - אפשר לשער שהיו ביניהם גם קרבנות אדם - מוקרבים בידי האלה ענת, המתוארת כשהיא מדשדשת, בצחוק של שמחה, בדם אויביה, וסביבה מתגלגלות גולגלותיהם. ענת עורכת את שולחן הסעודה, מניחה עליו מאכלים של לחם ודבש, דודאי אהבה ומים זכים מהמעיין; עגל מרבק נשחט, ויחד עם שתי בנותיו, פדריה אלת האור וטלי אלת הגשם והטל, חוגג בעל כשהוא אוחז בכוס יין, או בכד, מאחר שהעונה היא גם זו של סיום הבציר. החג נחוג בשיר, מחול ומצלתיים. ענת, מדיפה ריח בושם, רוחצת ב"שמן הארץ, בגשם של 'רוכב ערבות', בטל השמים, בגשם הכוכבים", וגשם של דבש יורד על השדות כמו נסך אהבה. ענת לוקחת נבל בידיה ושרה שירים לאהבה, סיפור על עצים, לחש של אבנים וכוכבים. זוהי תמונה של הטבע בטהרתו, והשמחה הרבה מקבילה לשמחת חג המים של בית השואבה.

אבל למלחמת בעל בים יש גם פן אחר. נאמר כי הנחש־המפלצת מאיים להשליך את בעל לתהום. תהום, מקור המים הקדמונים שמתחת לאדמה, מקביל לאלה הבבלית הקדומה תיאמת, אם האלים והאדם ואלת כל המעיינות והימים. יש המזהים אותה עם ה"תוהו" התנכי, ומייחסים לה תכונות של כאוס ואי־סדר. זוהי עמדה פטריארכלית מובהקת נגד המטריארכליות הקדומה; תיאמת הבבלית הושמדה בידי בנה מרדוך, שגזר אותה לגזרים וברא ממנה את האדמה. כמו מרדוך, גם בעל גובר על תהום; הוא מנצח את ים־נהר־לותן־נחש־מפלצת בעלת שבעה ראשים (בשיטה הפיתגוראית שבע הוא מספר החכמה הנשית, ואצל עגנון הוא מסמל כשפים הקשורים בנשיות); בכך הוא מחסל את התוהו־כאוס הקדמוני בו שלטו המים הפרועים בחסותה של אלת המעיינות ("מי תהום"), הנהרות והימים, ויוצר את הסדר החדש המבוסס על גשמי השמים העונתיים, היורדים בחסדו של האל בעל (אצל החקלאים המודרניים בארץ, "אדמת בעל" היא אדמה שאינה מושקית אלא מצמיחה רק בעזרת הגשמים).

המלה 'תהום', הנפוצה למדי בתנ"ך, מופיעה לרוב גם בהקשר של מי מעיינות, וגם של מים פרועים, חסרי שליטה. כבר בפסוק השני בפתיחת ספר 'בראשית' מתקשרת התהום עם מצב התוהו הקדמוני, ועם החושך המנטלי שהתפזר כאשר האיר יהוה את אורו על העולם. (יהוה מופיע כאן בשם אלהים, המקשר אותו עם אל, אביו של בעל הכנעני). בסיפור המבול בבראשית, ז' 11, מסופר איך "נבקעו כל מעינות תהום רבה" עוד לפני שנפתחו ארובות השמים כדי להוריד את המבול הכאוטי על הארץ. שוב, עם סיום המבול, נסכרו תחילה "מעינות תהום" - כאילו המים העיקריים שגרמו להרס היו מי התהום ולא מי הגשמים.

יצירת הסדר האלוהי מתוך מי התהום מתבטאת בספר איוב, כ"ו 12, במלים, "חוק חג על פני מים עד תכלות אור עם חושך", ובהמשך, "בכוחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב... חוללה ידו נחש בריח." כאן מופיע הקשר בין התהום ומימיה, לבין המפלצות השונות בשמותיהן 'ים', 'רהב' ו'נחש בריח', המקבילות למפלצות בשירת אוגרית; חז"ל מציינים כי "שר של ים רהב שמו".

בשירת אוגרית מסופר איך בעל, המכונה בהקשר זה 'אדון הארץ', עולה על כס המלוכה ומשליט סדר בעולם; לכבוד ניצחונו נוסכת האלה ענת מנחה לשלום, ושרה שירי שלום. התיאור הזה מביא אותנו ישירות אל היום הגורלי, המכונה אצלנו בשם "ראש השנה". בתנ"ך, היום אותו אנחנו מכנים בשם זה מופיע כ"יום תרועה" בראש החודש השביעי (שהוא תשרי), ועיקרו תקיעת השופר; כפי שנאמר בספר במדבר, כ"ט 1, "בחודש השביעי באחד לחודש... יום תרועה יהיה לכם"; לדעת חז"ל, תקיעת השופר רומזת לקביעה מי נועד לשנה הבאה לחיים ומי נועד למוות. עוד נאמר כי התקיעה בשופר העשוי מקרן של איל מזכירה את עקידת יצחק, ורומזת בכך על הקרבנות שהובאו באותו יום כדי להשפיע על ההחלטה הגורלית הזאת. א' בתשרי נקבע בתלמוד כראש השנה לזיכרונות ("זיכרון תרועה") ולשופרות.

ישעיהו הנביא הוא שמקשר, בפרק כ"ז, בין התקיעה בשופר לבין השלטת הסדר החדש וחיסול המפלצות הקדומות, המהוות את דמות האלה כפי שהיא נראית בעיני אנשי הסדר החדש: "ביום ההוא יפקוד יהוה על לויתן (הוא לותן של בעל) נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים..." בהקשר זה הוא מוסיף בפסוק 13, "ביום ההוא ייתקע בשופר גדול."

כמו בעל, שהומלך על הארץ לאחר שהכניע את המפלצת, כך מלך על הארץ גם יהוה, האל היהודי החדש. בתהלים צ"ג מופיע הקשר בין מלכות ה' לבין המים הקדמונים במלים: "ה' מלך, גאות לבש... מקולות מים רבים, אדירים משברי ים, אדיר במרום ה'." ובפרק צ"ו מתוארת התגברות יהוה על כל יתר האלים ולא רק על האלה הקדמונית: "כי כל אלוהי העמים אלילים... אמרו בגוים ה' מלך, אף תיכון תבל... ישמחו השמים ותגל הארץ, ירעם הים ומלואו." כלומר, לאחר ניצחונו של יהוה מכירים כל כוחות הטבע בשלטונו עליהם.

אם כן, בתקופת תשרי, עונת 'איתני הטבע', התגבר האל (בעל, או יהוה) ככוח הסדר הטוב, על כוחות התוהו המימיים (תהום), ועלה על כס המלוכה העולמי; האל־האב ניצח את האלה־האם במאבק שנערך בין השקפות עולמם המנוגדות, כדי לקבוע מי מהם יביא את הסדר שלו לעולם. במיתוס שלפנינו, כמו במציאות, ניצח הסדר הפטריארכלי את הסדר המטריאכלי הקדום, שנחשב בעיני תומכי הראשון לאי־סדר, כפי שעד היום נחשבות נשים בעיני גברים רבים כבלתי הגיוניות ובלתי מסוגלות למשימות של סדר וארגון. בקשר ליהדות, נאמר ב'אנציקלופדיה של המיתולוגיה העולמית': "מההתייחסות בתנ"ך לחזרה שוב ושוב לפולחן בעל והאלות הנלוות אליו, אפשר להסיק כי עם התיישבותם בארץ ישראל נטו העברים להטמיע את פולחן בעל בלי שינויים. הרשויות המוסמכות נבהלו מכך, וזו הסיבה שציינו במצוות החגים בספר 'שמות' את הצורך "לראות את פני יהוה אלהי ישראל" במקדש המרכזי בירושלים. כך יכלו בני ישראל להפוך את נושא חג השנה החדשה הכנעני, עם ניצחונו של בעל על המים הקדמונים, לניצחון מלכות אלוהים על איומה של התהום/תוהו, והחג התפתח כיסוד בסיסי באמונת ישראל.
קישורים
שירת אוגרית
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "דת והעידן החדש"
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

מאמר מעניין 90123
יו יום ו', 6/9/2002, 23:47
ישנן כמה שגיאות עובדתיות.
1. ראשית, לוח השנה העברי מבוסס על שנת הירח
ולא על שנת החמה. מה לעשות, בני ישראל לא כה
מתוחכמים.
2. שבועות הוא חג האסיף. הקיץ נחשב לעונה מתה עבור החקלאי הארצישראלי. מן הסתם, היגיוני שתחילת השנה האזרחית תתואם עם תחילת השנה החקלאית. הרי זה קנה המידה היחיד שהיה משותף באותם ימים.
3. מילה קטנה, טלה בר, אם לא שמת לב, אנחנו נמצאים בארץ שחונה, מה שטוב ויפה באירופה, אינו רצוי בהכרח פה. אנחנו צריכים גשמים, לא שמש יוקדת.
4. מטרתו של המאמר הוא להוכיח שישנו קשר בין
החגים הפאגאניים לבין החגים הישראליים. אודה
לך אם תסבירי איך מבארות הפסקאות האחרונות את הקשר? זה שהבבלים והכנענים העתיקו זה מזה
זו עובדה ידועה.(זה בלתי נמנע בשל הסחר שהיה
בין העמים)
5. אנחנו חיים כיום בעידן המדע, לטוב ולרע,
כבר הרחקנו מעבר לצורך להאמין שישנם בכוחות
עליונים כל יודעים וכל יכולים, לפחות מרבית
האנשים החיים כיום. מדוע זה משנה אם הכוחות
האלו הם נקביים או זכריים? זכותך להאמין אך
מתוך סקרנות אני רוצה לדעת על מה המהומה...
מאמר מעניין 90128
ערן בילינסקי • בתשובה ליו שבת, 7/9/2002, 0:06
השאלות כוונו אמנם לטלה, אבל אני חושב שיש לי כמה תובנות בנושא, מקריאת המאמר.

1. אני לא רואה סתירה בין אופיו הירחי של לוח השנה היהודי לבין אופיים של החגים, כמשקפים את עונות השנה.

2. שבועות הוא חג הקציר (קציר חיטים) סוכות הוא אכן חג האסיף.

3. הפולחנים שטלה מציינת כוללים גם פולחני שמש וגם פולחני גשם - שמחת בית השואבה/חג הגשם.

4. נדמה לי שטלה, בחלקו הראשון של המאמר, מראה את הזהות התוכנית (מלשון תוכן) בין החגים בפגאניים לחגים היהודיים, בעוד בחלקו השני היא מראה את השתמרות המיתוסים הפגאניים הקשורים לחגים בכתבי הקודש היהודיים, על ידי איזכורים שונים או הקבלות תוכניות בין האל היהודי לבין האלילים הכנעניים.
מאמר מעניין 90130
עוזי ו. • בתשובה ליו שבת, 7/9/2002, 0:28
1. לוח השנה העברי מבוסס על החודש הירחי, אבל מתוקן (על-ידי עיבור החודש וקביעת שנים חסרות ומלאות) כדי להתאים לשנת החמה. התיקונים האלה, שנקבעו כלוח תמידי על-ידי הלל הזקן, הופכים את הלוח העברי למתוחכם ביותר בעולם העתיק.
מאמר מעניין 90135
יו • בתשובה לעוזי ו. שבת, 7/9/2002, 1:58
1. אנחנו מדברים על הלוח הבבלי. טלה בר מדברת על הלוח הקדום יותר, הפחות מתוחכם.
2. 'ירחו' פירושו שני ירחים. אם זה לא כך, אני ממליץ לך ללכת למשרד החינוך שקבע ככה. לוח גזר משמש את החוקרים כדי ללמוד על סדר גביית המסים כפי שהיא הייתה מקובלת בתקופת דוד. ישנו, לדוגמא, ויכוח שלם על משמעות המילה ירח עצד פשת.
3. ישעיהו של פרק כ"ז מנבא בבבל אאל"ט. לא מפתיע שהוא משתמש במושגים בבליים.
4. קורבנות אדם? יכול להיות שלא הבנת מה בדיוק הכוונה בקורבנות. הקדמונים האמינו שהאלים הם יצורים בשר ודם כמונו וכמונו הם צריכים לאכול ולשתות. הקורבנות נועדו לחיך אותם אלים. האלים עצמם כמובן לא הקריבו שום
קורבנות שהרי אין ישות נעלה מהם. קורבן אדם
הינו הקורבן הקשה ביותר שחברה עשויה להקריב.
אצל האצטקים, קורבן זו נועד להבטיח שהשמש תזרח מחר. בשביל להאכיל את האלים,(ואת הכהנים, את צריכה לחשוב מעט על הכהנים, הרי גם הם אוכלים חלק מבשר הקורבנות), הסתפקו בבהמות בדרך כלל ובפירות ובירקות.
מאמר מעניין 90155
טלה בר • בתשובה ליו שבת, 7/9/2002, 12:33
שלום יו, נחמד לשמוע ממך שוב. אבל טעויות
יש לך לא פחות מאשר לי - אם בכלל.
א. נכון שהלוח קשור בחודשי הירח (לא שנת הירח), אבל הוא קשור גם בעונות השנה, כפי שמשתמע היטב משמות חודשי השנה (איתנים, בול, זיו ואביב). החכמה המקומית היתה תמיד להתאים את חגי העונות עם תקופות הלבנה.
ב. שבועות איננו חג האסיף - הוא חג ביכורי הפירות והירקות בגנים ובשדות - לפחות כך היה בתקופה שבה נוצרו החגים. חג האסיף הוא סוכות, אם לא ידעת.
ג. אני נולדתי בארץ הזאת, ומי כמוני מודעת לתקופות הנפרדות של ימות הגשמים וימות החמה. בחורף קר פה, אם שמת לב, השמש כמעט לא מחממת, ויש צורך בחום הזה לגידול כל דבר חי.
אני לא חושבת שעשיתי מהומה - אותי מעניינים דברים לשמם (שמעת פעם על מדע ומחקר לשמם, בלי מטרה מעשית כלשהי?). אם הדברים אינם מעניינים אותך, אף אחד לא מחייב אותך לקרוא אותם.
בברכת שנה טובה - חג סתווי למהדרין - טלה.
מאמר מעניין 90167
האייל האלמוני • בתשובה ליו שבת, 7/9/2002, 13:46
5. מרבית האנשים החיים כיום מאמינים בכוחות עליונים.
אלו שלא, הם דווקא מיעוט, ובהפרש ניכר.
אבל מה לעשות 90703
האייל האלמוניני • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 10/9/2002, 16:32
שהרוב טועה, מוטעה ומטעה
אבל מה לעשות 90716
האסתי האלמונית • בתשובה להאייל האלמוניני יום ג', 10/9/2002, 17:13
שאתה לא יודע אם הרוב טועה או לא.
אסתי האלמונית? 91130
דובי קננגיסר • בתשובה להאסתי האלמונית יום ה', 12/9/2002, 17:35
"שלום, אני איציק מאשדוד ואני רוצה להשאר בעילום שם". (:
אסתי האלמונית? 91132
אסתי • בתשובה לדובי קננגיסר יום ה', 12/9/2002, 17:38
זו היתה בדיחה (קלושה, כמסתבר) על ריבוי האלמונים בפתיל הזה.
קול מן העבר 91133
ערן בילינסקי • בתשובה לדובי קננגיסר יום ה', 12/9/2002, 17:39
אגב איציק מאשדוד, זוכרים את מנשה יוסיפוביץ' (לוזוכר מאיפה, נדמה לי רמת-גן) שמשחק כדורגל בבית הספר פיק"א בפתח-תקווה? לפני קצת יותר מעשר שנים נהג הנ"ל להתקשר לתוכניות רדיו ולהצהיר את ההצהרה לעיל. השבוע (אני חושב) הוא עשה פתאום קאמבק בתוכנית של רפי רשף "נכון להבוקר". נקטע באיבו על ידי העורך/ת.
קול מן העבר 91154
טלי • בתשובה לערן בילינסקי יום ה', 12/9/2002, 18:45
אם אני זוכרת נכון (ולצערי אין לי מקורות לסמוך עליהם פרט לזכרוני הרעוע), הנ''ל סבל ממחלת נפש, מתישהו הופסקו שידוריו והוא הלך והתדרדר, ואז נחלץ לעזרתו נתן זהבי והעלה אותו לשידור באחת מתחנות הרדיו המקומיות מידי שבוע.
בית משפט פסק בעינינו 91803
ייִדישיסט • בתשובה לטלי יום א', 15/9/2002, 18:41
כמה השתעשעתי בזמנו כאשר הוא היה עולה לשידור ומתחיל במונולוג שלו הבלתי ניתן לעצירה.

לפי מה ששמעתי, קול ישראל וגל"צ תבעו את מנשה יוזפוביץ הזה לדין בגין הטרדה וכו'. בהסדר בינו לבין הרדיו נאמר שמותר לו לעלות לשידור למשך חמש דקות פעם בחצי שנה אם אני לא טועה. וכך אכן היה במשך תקופה. העלו אותו בכוונה ונתנו לו לדבר במשך כמה דקות. אבל לאחר תקופת מה הוא לא שלט בעצמו והחל שוב לעלות לשידורים שונים ואז הפסיקו את ההסדר לחלוטין.

אני זוכר שפעם העלו אותו לשידור, נדמה לי שזה היה אחרי ההסדר עם בית המשפט, וניסו לשאול אותו שאלות ענייניות: מי אתה ? למה אתה אוהב לדבר ברדיו וכו'. אבל הוא פשוט לא הקשיב לשאלות והמשיך: מדבר מנשה יוזפוביץ משחק כדורגל כל יום שישי בבית ספר פיק"א בפתח תקווה.... הוא היה ממש בלתי ניתן לעצירה.
קול מן העבר 92118
איילת בועזסון • בתשובה לערן בילינסקי יום ג', 17/9/2002, 6:58
מנשה יוסיפוביץ' מבני ברק.
מאמר מעניין 136398
ניר • בתשובה להאייל האלמוני יום ה', 20/3/2003, 14:01
14 אחוז מכלל העולם הם או אתאיסטים או אגנוסטיקנים
זה לא מיעוט
מאמר מעניין 136406
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לניר יום ה', 20/3/2003, 14:12
14% זה לא מיעוט?
מאמר מעניין 139670
הרוזנת פון בוצנהיים • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום ג', 8/4/2003, 14:36
הוא בטח התכוון ל"מעט", ולא ל"מיעוט". "זה לא מעט". אבל אני מפקפקת בתקפותו הסטטיסטית של נתון כזה. איך, בינינו, אפשר בכלל להגיע לתוצאות מהימנות בתחום הזה?

משהו קטן שנזכרתי בעקבות תגובה 90703 ותגובה 90716:

היינו בכיתה ח'. השכבה עמדה לצאת לטיול. עמדנו מחוץ לבניין ביה"ס, תלמידים, מורות ומלווים. עבר חתול שחור, וילדה אחת (היחידה שהבחינה בו, ככל הנראה) ירקה על המדרכה ולחשה איזה לחש. המורה נדהמה מחינוכה הריאקציוני של הנלי"ת, וערכה על המקום סקר: מי מן הילדים מאמין/ה שחתול שחור מביא מזל רע?

מתוך שבעים ותשעה בני השכבה, ארבעים ושניים הרימו יד.

... אז זה בטח סימן שחתול שחור מביא מזל רע.
מאמר מעניין 609320
אני • בתשובה ליו יום א', 16/12/2012, 4:22
מברבית האנשים? כל שניה אומרים בתקשורת ,הקדוש ברוף הוא", "תודה לאל", "ברוףך השם" והפניה היא כל הזמן לאל זכר. זה מאוד פוגעני.
מספרים, בבקשה 90131
עוזי ו. שבת, 7/9/2002, 0:31
טלה,
האם תוכלי לצרף לוח זמנים משוער לכמה מן האירועים שאת מתייחסת אליהם? אני מנסה להבין מתי לדעתך התעצבו המיתוסים האלה, מתי הם הפכו לחגים, וכדומה.
מספרים, בבקשה 90156
טלה בר • בתשובה לעוזי ו. שבת, 7/9/2002, 12:45
המיתוסים, מאחר שהם כבר מעוצבים ביותר בספרות המצויה בכתב, בהכרח חוברו בתקופות שלפני המצאת הכתב, ולכן הם פרהיסטוריים - לכן גם, מה שלא הוכח מתוך ממצאים ארכיאולוגיים, אין שום אפשרות לוודא באיזו תקופה התחבר. אני רואה את התקופות ההיסטוריות, הנמנות רק מאז תחילת הכתב (יתדות בשומר ובבל, חרטומים במצרים) כתקופות של התנוונות המיתוסים הקדומים, מלפני עשרות אלפי שנים. הכתבים הראשונים מתוארכים כמלפני כ-‏4000 - 5000 שנה. לעומת זאת, ציורי המערות בצרפת ובספרד מתוארכים כמלפני 20,000 - 35,000 שנה. יש לי ספר Prehistoric and Primitive Man של Andreas Lommel , שבו מופיע תבליט סלע (נמצא במוזיאון בבורדו) של דמות נשית עירומה, שופעת אברים, האוחזת בידה מה שמכונה על ידי החוקרים "קרן שפע" - מתוארך ללפני- 10,000 - 15,000 שנה. אפשר להבין מכך שאין להתייחס לשום כתובת היסטורית באותו אופן כמו למיתוסים אותם חושבים החוקרים למוקדמים הרבה יותר.
מספרים, בבקשה 90241
יו • בתשובה לטלה בר שבת, 7/9/2002, 23:43
הבעיה היא שהמיתוסים אשר לא הועלו על הכתב לא שרדו עד ימינו אנו. קחי לדוגמא את לותן, מות וים, ברור שאלה שלוש גירסאות של אותו מיתוס. ההבדל הוא שהם חוברו ונערכו בתקופות שונות שלותן הוא בלי ספק המאוחר מביניהם כמו
ש-'בראשית' הוא הספר המאוחר ביותר מבין ספרי
התורה לפי ביקורת המקרא.
בנוגע לדמות שופעת האיברים, זה כמו שחוקר בן
המאה החמישים אלף יטען שבני המאה העשרים סגדו לחוברות הפלייבוי שלהם.(מי שפיסל את הפסל הזה היה גבר שהרי קווי המתאר שלה לא מציאותיים במיוחד יחסית לתקופה. כמו שנשים שמופיעות ב-'פלייבוי', אינם נשים שתיתקל בהן ברחוב במקרה). במסופוטומיה, ראו את האלים כתערובת של חיה ואדם בעוד רק היוונים ראו אותם כבני אדם.(וגם אז, לא לגמרי. סיפור
מות אמו של דיוניסוס כאשר ראתה את דמותו האמיתית של זאוס מעורר שאלה מה היא ראתה. ברור שצורתו האנושית הייתה זה מכבר נאה מאד)
מספרים, בבקשה 90269
טלה בר • בתשובה ליו יום א', 8/9/2002, 10:27
אין לי שום ספק שבני המאה העשרים סגדו לחוברות פלייבוי.
מספרים, בבקשה 91142
טלה בר • בתשובה ליו יום ה', 12/9/2002, 18:17
האם השאלה היא רק "מה היא ראתה?" ומה בדבר מי היא ומה משמעותה של אמו של דיוניסוס? ומה משמעותו של דיוניסוס עצמו, או של זיאוס? העניין במיתוסים הוא מה שהם מסמלים - ללא הסמל אין לסיפורים כל ערך מלבד בידור לשמו.
עניין קטן. 90136
האייל המגונה שבת, 7/9/2002, 2:00
אני רוצה להתייחס לעניין קטן אחד: ההבדל באקלים בין התקופה שבה שלטו האמונות הפאגאניות, לבין התקופה הנוכחית. דברים רבים גרמו להבדל הזה: רעיית עיזים בלתי מבוקרת, שינויים גלובליים שהאדם לא היה אחראי להם, וכדומה. אני מציע שלא להסיק מן האקלים של היום על המנהגים בזמנים עברו, כי אין בכך הגיון רב.
זה מזכיר לי, אבל אין קשר: 90139
מאור גרינברג • בתשובה להאייל המגונה שבת, 7/9/2002, 3:59
היום, באופן נדיר במיוחד, הורי ארחו את אחות אימי ומשפחתה לכבוד החג.
אני לא יודע מה גרם לזה, אבל אמא שלי הייתה בטוחה שהחג הוא חג השבועות, כך שבמקום תפוח בדבש וראש של דג (מזל שלימדו אותנו משהו בגן) אכלנו בלינצ'ס (?) ועוגת גבינה.

האמת היא שמה שמצחיק אותי בסיפור זה שסבתא שלי התקשרה אל אמא שלי יום קודם, וכשאמא שלי אמרה לה מה היא מכינה לארוחה, היא צייתה לכללי הנימוס הבריטיים/אצולה-רחובותית ואמרה רק "אה".

אמרתי שאין קשר.
עניין קטן. 90159
טלה בר • בתשובה להאייל המגונה שבת, 7/9/2002, 12:47
קיימת דרך לבחון את העובדות האלו, לפחות בתקופות שבהן כבר היה הכתב, בבדיקה מדוקדקת של תוכן הכתוב. אני חושבת שאפילו הטקסטים המקראיים שמלפני 2,000 או יותר שנים יכולים ללמד אותנו הרבה על האקלים ועל מנהגים חקלאיים וכדומה של אותה תקופה.
עניין קטן. 90407
עוזי ו. • בתשובה לטלה בר יום ב', 9/9/2002, 3:19
יש דרך אחרת לבדוק שינויים באקלים: איזו צמחיה גדלה בארץ באותה תקופה? מה מראות טבעות הגידול של העצים?
עורי, עורי כנען!! 90172
דניאל קלטי שבת, 7/9/2002, 14:39
עורי סגדי לאלת-הצדק היפהפייה ענת, אשר בצמתה את כל נאמניה תלטף, ובכפה את כל החוטאים תכה!! עורי סגדי לאל ים הנהדר!! האלים הם כה טובים - ואני מדבר מנסיון, התמסרות להם היא אשכרה דבר *נפלא*. שימו מבטחכם בחיק האלה ענת, חברי - לא עוד מונותיאיזם!!
המם... 90224
האייל המגונה • בתשובה לדניאל קלטי שבת, 7/9/2002, 21:33
מעניין כמה זמן יקח עד שנקבל ממך הודעה בזו הלשון:
"ובכן, פשוט הגעתי למסקנה, שהפאגאניזם הוא השלייה-עצמית וטמטום, והחלטתי להוקיעו. או קיי, או קיי, תגידו ששיניתי את דעתי. מוטב עיניים שנפקחות באיחור מה, מאשר כאלה הנותרות סגורות לעד, בשם העקביות. הנה, למשל, זו טלה בר - צועקת יפה מאד נגד התעלמות הממסד הארכיאולוגי מן הרעיונות הפאגאנים, אבל כשמדובר בהתעלמות של הממסד המדעי כולו מרעיונות קוביית הזמן של ג'ין-ריי, פתאום הגברת, וחבריה לתנועה, היא בעד "התעקשות על אמפיריות במתודה המדעית." (כפי ששמעתי מאחד מהם... אינני בטוח מי, שוונצסון אולי... מישהו מן ההנהגה שם, על-כל-פנים)."
וכד'.
המם... 90225
האייל האלמוני • בתשובה להאייל המגונה שבת, 7/9/2002, 21:39
מעניין כמה זמן יקח עד שנקבל ממנו הודעה על ניתוק סופי נוסף של יחסיו עם האייל, בצירוף מספר הטלפון שלו למי שרוצה לשמור על קשר.. (בזק לא מרוויח הרבה מההזמנה הזאת).
המם... 90270
טלה בר • בתשובה להאייל המגונה יום א', 8/9/2002, 10:30
אמרתי ואני חוזרת ואומרת שאיני חברה בשום תנועה, פגאנית או אחרת, ואיני מקבלת שום אחריות על מה שאחרים אומרים.
עורי, עורי כנען!! 90271
טלה בר • בתשובה לדניאל קלטי יום א', 8/9/2002, 10:32
הגישה שלי היא אינדיבידואליסטית - לא היטפתי לאמונה באלה ענת, רק הראיתי את חלקה במיתוסים. כל אחד יכול להאמין במה שהוא רוצה, ובמה שמתאים והולם את אופיו ואת נטיותיו - זו הדוגמא שלי.
מובן מאליו 91281
דניאל קלטי • בתשובה לטלה בר יום ו', 13/9/2002, 14:09
אם אפשר 90313
ניר יום א', 8/9/2002, 20:11
לפרט את חודשי השנה העבריים המקוריים
אם אפשר 90317
אסתי • בתשובה לניר יום א', 8/9/2002, 20:24
מכיוון אחר: יצא לי לראות לוח שנה טורקי, ושמות שלושה מהחודשים בו זהים כמעט לגמרי לשמותיהם בלוח העברי:

אפריל - NISAN
יולי- TEMMUZ
ספטמבר- EYLUL

לחודשים האחרים שם יש שמות קרובים לשמות הלטיניים, ולחודש או שניים שמות בעלי צליל ערבי.
גם בערבית 173823
האייל האלמוני • בתשובה לאסתי יום ו', 3/10/2003, 20:23
יש דמיון רב בשמות החודשים לשמות העבריים, לדוגמא, אוקטובר בערבית הוא ''תישרין הראשון'' (יש דמיון ל''תשרי'') ואילו נובמבר הוא ''תישרין השני''.
גם בערבית 174219
ליבליך • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 7/10/2003, 13:53
בנוסף לתשרין, קיימים גם

פברואר - שובאט
מארס - אדאר
מאי - אייאר
ספטמבר - איילול
גם בערבית 174225
אסתי • בתשובה לליבליך יום ג', 7/10/2003, 14:29
אבל לוח השנה המוסלמי הרי "זז" ב-‏11 יום בכל שנה, יחסית ללוח הכללי. אז מה המשמעות של "מאי-אייר" וכו'?
את, אני והלוח 174350
ירדן ניר • בתשובה לאסתי יום ד', 8/10/2003, 7:32
אם אני מבין נכון, הכוונה לא ללוח המוסלמי, אלא לשמות הערביים לחודשים הגרגוריאניים.
גם בערבית 174226
אסתי • בתשובה לליבליך יום ג', 7/10/2003, 14:33
ו- אם כבר לוחות שנה, הנה מה שמטריד אותי בימים טרופים אלו (בנוסף לכל השאר, כמובן): תמיד חשבתי שהתאריך העברי והתאריך הכללי נפגשים מחדש כל 19 שנה. אז איך זה שהשנה, במלאת 30 שנה למלחמת יום כיפור, נפגשו להם י' תשרי ו-‏6 לאוקטובר, כמו ב-‏73? זה לא היה צריך לקרות רק בעוד שמונה שנים?
גם בערבית 174227
ערן בילינסקי • בתשובה לאסתי יום ג', 7/10/2003, 14:44
תאריכים מסויימים נפגשים גם לאחר 11 שנה (שזה 30 פחות 19 כמובן). אבל לא כולם.
גם בערבית 174230
אסתי • בתשובה לערן בילינסקי יום ג', 7/10/2003, 14:52
תאריכים "מסויימים"? כלומר?
גם בערבית 174252
ערן בילינסקי • בתשובה לאסתי יום ג', 7/10/2003, 16:20
חלק כן. חלק לא. יום ההולדת שלי למשל - 3.9.1974, ט"ז אלול תשל"ד, יצא, כשהייתי בן 11 כ-ו' באלול, בעוד שבימי הולדת של אחרים התלכדו התאריכים. ניחוש: תיכף יבוא איזה מתמטיקאי שגם מבין משהו ביהדות (hint... hint... ) ויסביר לנו את זה.
כשאין עוזי, ולבשן לא מגיב, יש גוגל 174257
האייל האלמוני • בתשובה לערן בילינסקי יום ג', 7/10/2003, 16:36
מולד זקן בל תדרוש 174320
עוזי ו. • בתשובה לערן בילינסקי יום ד', 8/10/2003, 0:05
רמב"ם בהלכות קידוש החודש, פרק ו' הלכה י':
"כל תשע עשרה שנה [עבריות], שיהיו מהן שבע שנים מעוברות ושתים עשרה פשוטות--נקרא מחזור; ולמה סמכנו על מניין זה, שבזמן שאתה מקבץ מניין ימי שתים עשרה שנה פשוטות ושבע מעוברות ושעותיהן וחלקיהן, ותשלים כל אלף ושמונים חלקים שעה, וכל ארבע ועשרים שעות יום, ותוסיף למניין הימים--תמצא הכול תשע עשרה שנה משני החמה, שכל שנה מהן שלוש מאות וחמישה ושישים יום ושש שעות בשווה: ולא יישאר ממניין ימי החמה בכל תשע עשרה שנה זו, חוץ משעה אחת וארבע מאות ושמונים וחמישה חלקים".

אורכה של שנת חמה הוא 365.242191 יממות - ולכן ב- 19 שנים יש 6939.602 יממות. באותו זמן הלוח העברי כולל 19*12+7=235 חודשי לבנה (כי בכל מחזור מעברים שבע שנים) שהם 6939.688 יממות - סטיה של כשעתיים.
מכיוון שהסטיה קטנה כל-כך, שני הלוחות נוטים להתלכד כעבור 19 שנה. זה לא נכון עבור כל תאריך - הכל תלוי במספר השנים המעוברות הלועזיות שנפלו באותו מחזור של 19 שנים (בדרך כלל 5, אבל לפעמים רק 4); מספר השנים העבריות המעוברות בכל מחזור הוא תמיד 7.

מסיבות פרקטיות, אורכה של שנה לועזית הוא תמיד מספר שלם: 365 או 366. הכללים הידועים לעיבור חודש פברואר (פעם בארבע שנים כן, אבל פעם במאה שנים לא, אלא שפעם בארבע-מאות שנה דווקא כן, ופעם ב- 3200 שנה בכל זאת לא) מוסברים בכך שאורכה של שנת חמה קרוב ל-
s= 365 + 1/4 - 1/100 + 1/400 - 1/3200.
מולד זקן בל תדרוש 332275
ניצן ישראלי • בתשובה לעוזי ו. יום א', 25/9/2005, 17:12
אתה עשית טקסט מידע יפה מאוד ומסביר הרבה אבל:אני הייתי עושה את האתר יותר אסטתי אבל בסדר בכללי
מולד זקן בל תדרוש 332427
האייל האלמוני • בתשובה לעוזי ו. יום ב', 26/9/2005, 3:14
אתה יודע במקרה מתי החליטו על כל זה לראשונה? ומתי ומי הגיעו לספירה שהביאה אותנו עכשיו לשנת תשס"ה?
מולד זקן בל תדרוש 332431
עוזי ו. • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 26/9/2005, 4:04
מקובל לייחס את קביעת כללי העיבור להלל השני (צאצא של הלל הזקן), שחי במאה הרביעית לספה''נ. בזמן בית ראשון היו הסנהדרין מקדשים את החודש (וקובעים האם הוא הסתיים ביום הכ''ט או שיש בו יום ל') לפי עדים שהיו מעידים על ראיית מולד הירח. מאז חורבן הבית עד הלל היו כנראה מנהלים את הלוח לפי חישוב ומכווננים לפי ראיה (או להיפך, זה עניין של טעם).

לגבי השאלה השניה - שאלה טובה. אני לא יודע.
מולד זקן בל תדרוש 332685
האייל האלמוני • בתשובה לעוזי ו. יום ב', 26/9/2005, 17:00
תודה רבה. האם זה אומר שלגבי ראש השנה, למשל, לא היה אפשר לדעת מראש באיזה יום הוא יתקיים?
מולד זקן בל תדרוש 332809
עוזי ו. • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 26/9/2005, 23:07
מסכת ראש השנה, משנה ג': "על שישה חודשים שלוחים יוצאים: על ניסן, מפני הפסח; על אב, מפני התענית; על אלול, מפני ראש השנה; על תשרי, מפני תקנת המועדות; על כסליו, מפני חנוכה; ועל אדר, מפני הפורים. וכשהיה בית המקדש קיים--יוצאין אף על אייר, מפני פסח קטן"

השליחים הם שליחי בית-דין, שהיו יוצאים (למשל) מיד אחרי ראש חודש אלול לכל קצוות הארץ ולסוריה, כדי להודיע ליהודים שישבו בכל מקום באיזה יום יחול ראש השנה.
מולד זקן בל תדרוש 332820
האייל האלמוני • בתשובה לעוזי ו. יום ב', 26/9/2005, 23:29
חן חן:)
מולד זקן בל תדרוש 333282
אסתי • בתשובה לעוזי ו. יום ד', 28/9/2005, 12:00
מה זה "על תשרי, מפני תקנת המועדות", ולמה זה נחוץ לאחר שכבר יצאו באלול, כדי להודיע על ראש השנה?
מולד זקן בל תדרוש 333479
עוזי ו. • בתשובה לאסתי יום ד', 28/9/2005, 20:27
יצאו באלול, כדי להודיע מתי צפוי לחול ראש השנה (שנמשך יומיים כדי להיות בטוחים). אבל בסופו של דבר השלוחים שיצאו אז לא יכולים לדעת מתי מתחיל חודש תשרי - זה עניין נפרד, שנחוץ לידיעת התאריכים של יום הכיפורים וסוכות.
מולד זקן בל תדרוש 333526
האייל האלמוני • בתשובה לעוזי ו. יום ה', 29/9/2005, 0:32
מה פירוש לוודא מתי ראש השנה ולא לדעת מתי מתחיל תשרי? זה לא הולך ביחד?
מולד זקן בל תדרוש 333536
עוזי ו. • בתשובה להאייל האלמוני יום ה', 29/9/2005, 1:22
היום כן. כשכל חודש עלול להיות בן 29 או 30 יום, לא. לכן ראש השנה נמשך יומיים - כדי לכסות את היום הראשון של תשרי בכל מקרה (בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן--זִכְרוֹן תְּרוּעָה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ). אבל כשאתה יושב בדרום מערב סוריה ולא יודע האם הסנהדרין בירושלים עיברו את חודש אלול (ודחו בכך את תחילת תשרי), אתה לא יכול לדעת מתי יום הכיפורים (אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם).
מולד זקן בל תדרוש 333538
האייל האלמוני • בתשובה לעוזי ו. יום ה', 29/9/2005, 1:30
וואלה. חיים קשים. כלומר, אתה מתכוון שהעיבור היה אז של אלול, ולא של אדר? ועוד לא קבעו את המחזורים בני 19 השנה?
מולד זקן בל תדרוש 333542
עוזי ו. • בתשובה להאייל האלמוני יום ה', 29/9/2005, 1:48
ובכן.
מדובר בעיבור החודש (הוספת היום השלושים, כפי שאנחנו נוהגים בכל שנה בחמישה עד שבעה חודשים, על-פי חישובי הלוח, וכפי שנהגו בעבר על-פי ראיית הירח), ולא עיבור השנה (הוספת חודש בסמוך לפני ניסן).
מולד זקן בל תדרוש 333546
האייל האלמוני • בתשובה לעוזי ו. יום ה', 29/9/2005, 2:04
הבנתי. תודה.:)
(וסליחה שאני מטריחה אותך בכאלה. יש לי איזה שיגעון לתיארוכים).
מולד זקן בל תדרוש 334928
אסתי • בתשובה לעוזי ו. יום ד', 5/10/2005, 10:06
המדע חש לעזרה: http://www.guardian.co.uk/science/story/0,3605,15850...
גם בערבית 180954
דורון יערי • בתשובה לערן בילינסקי יום ב', 17/11/2003, 19:15
במשך 19 שנים ייחלתי ליום שבו אוכל לחגוג את יום ההולדת שלי בתאריך הנכון בלי שאבי יעיר "אם היית יהודי אמיתי היית חוגג רק בעוד שבוע" או "לפני שלושה ימים" אלא שאפילו ביום ההולדת ה 19 שלי ה 29 ביוני וי"ז בתמוז נפלו בימים שונים (עוקבים). מילא, אז ויתרתי והפסקתי לייחל.

בכל מקרה גם אם ביום ההולדת ה 38 הם יפלו באותו יום הוא ימצא משהו להגיד, אולי על זה שאני לא צם.
חיים קשים.
גם בערבית 180955
ערן בילינסקי • בתשובה לדורון יערי יום ב', 17/11/2003, 19:20
כן, עוזי ו. התייחס לזה: תגובה 174320
גם בערבית 180958
דורון יערי • בתשובה לערן בילינסקי יום ב', 17/11/2003, 19:29
כן, תודה, ראיתי את ההסבר.
עכשיו גם אם אמות אומלל לא אמות בור.
הסבר מפי מתמטיקאי שמבין בלוח העברי 227948
האייל האלמוני • בתשובה לערן בילינסקי יום ג', 22/6/2004, 19:02
התיאום בין הלוח העברי ללוח הגריגוריאני אינו נכון כלל לטווח רחוק. אורך שנה ממוצעת בלוח העברי הינו 365.2468 יום, אורך שנה גריגוריאנית הינו: 365.2425 יום - ואילו אורך שנת החמה האסרונומית בקירוב: 365.24219 יום - כלומר השנה העברית ארוכה בכ- 4.6 חלקי אלף יום משנת החמה האסטרונומית - לכן בכל אלף שנה הלוח זז ב- כ4.6 יום יחסית לשנת החמה - בגלל זה כיום קורה 4 פעמים בכל 19 שנה שהחגים יוצאים מאוחר ופסח לאחר הירח המלא השני שלאחר נקודת השוויון של האביב (למשל ב- 2005) ולא הראשון כפי שהיה מתבקש וכפי שהיה בזמן התקנת הלוח החישובי בידי הילל.
היתה הצעה לעבור למחזור עיבור של 334 שנה - כך ש- 123 שנים יהיו מעוברות בכל מחזור של 334 שנה - כך באמת נקבל לוח אשר סטיתו משנת החמה האסטרונומית קטנה אפילו מזו של הלוח הגריגוריאני - אך בגלל השמרנות המוגזמת של הציבור הדתי בישראל הדבר לא התקבל ולא יצא לפועל עדיין.
בטווח הקצר קורה שהתאריכים הגריגוריאנים יכולים להיפגש פעם ב- 8 או 11 או 19 שנה - הכל תלוי באילו ימים בשבוע חלים החגים בשנים הספציפיות - הפגישות בהפרשים של 8 או 11 שנה קורים בגלל הדחיות של ראש השנה ביום יחסית למולד בשל התאמתו לימים נוחים (לא אד"ו ראש - כלומר ראש השנה לעולם לא יחול בימים ראשון, רביעי או שישי - במקרים בהם על פי מולד תשרי אמור היה לחול כך דוחים את כל הלוח ביום החל מסוף חשוון שנה קודמת ע"י הוספת יום שלושים לחודש חשוון) . אך עניין הפגישות לא מחייב ויכולה להיות סטיה של יום ואפילו יומיים בין הלוחות (גריגוריאני ויהודי) גם בהפרשים של 19 שנה בשל התאמת הלוח כך שראש השנה יצא בימים בשבוע הרצויים.
הסבר מפי מתמטיקאי שמבין בלוח העברי 228204
ל.ב.פ., תל אביב • בתשובה להאייל האלמוני יום ה', 24/6/2004, 8:55
"ראש השנה לעולם לא יחול בימים ראשון, רביעי או שישי"
ראשון ושישי הבנתי, למה לא רביעי?
לא אד''ו ראש 228213
עוזי ו. • בתשובה לל.ב.פ., תל אביב יום ה', 24/6/2004, 9:19
אם הבנת למה לא ראשון ושישי, אז למה חמישי כן? (הבעיה איננה בסמיכות של שבת לראש השנה: ראש השנה נמשך יומיים, וכשהוא חל ביום חמישי יש רצף חג-חג-שבת; כמו בשנה הקרובה).
ראש השנה לא יכול לחול בימים רביעי או שישי, כי אז יום כיפור יחול בימים שישי או ראשון בהתאמה, ונקבל שתי שבתות ("שבת שבתון הוא לכם") ברצף.
לגבי יום ראשון, יום "הושענה רבא" (היום שלפני החג האחרון בסוכות) חל בכ' תשרי, ולכן יום אחד בשבוע לפני ראש השנה. אם ראש השנה היה נופל ביום ראשון, אז הושענא רבא היה יוצא בשבת ומצוות ניסוך המים (בבית המקדש) היתה מתבטלת.
ו... ? 228215
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לעוזי ו. יום ה', 24/6/2004, 9:24
ו... ? 228233
עוזי ו. • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום ה', 24/6/2004, 10:05
רואים שאתה, שוטה כפר למשפחת הגלובולריים, רחוק מכל דבר שריח של יהדות נודף ממנו. לא די שפרעה גזר על הזכרים, המן גזר על הזכרים וגם על הנקבות, ואנטיוכוס הרשע גזר על מצוות השבת והמילה - אתה בא בשאלותיך להוסיף עליהם ולבטל את מצוות ניסוך המים שאבותינו שמרו בחירוף נפש! ומה, אחרי שאביך ייסר אותנו בשוטים, אין להתפלא שאתה מייסר אותנו בעקרבים.

(במלים אחרות, לא הבנתי את השאלה).
ו... ? 228240
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לעוזי ו. יום ה', 24/6/2004, 10:14
הבנת היטב. מצוות הנחת תפילין אינה מקוימת בשבת, ולמיטב ידיעתי אף אחד לא חשב לבטל את השבת בגלל זה. במלים אחרות: איזה מין נימוק זה? המון מצוות מקויימות רק באותם מקרים ונסיבות בהן הן בנות קיימא, ולא עושים מזה עניין גדול, בטח לא עד כדי שינוי לוח השנה.

גלובולרי? עוד רגע תתחיל להתלונן ששופכים את דמך.
ו... ? 228333
עוזי ו. • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום ה', 24/6/2004, 20:10
1. ישנם דברים שחכמים גזרו לא לעשות בשבת, כולל כאשר זה גורם לביטול של מצווה. אם מקבלים את העובדה הזו כנתון, אז לגבי תפילין אין מה לעשות, המצווה מבוטלת בשעור מסויים. לעומת זאת, את מצוות חיבוט הערבה עוד אפשר להציל (על-ידי שינוי זמן העיבור). לכן הדברים לא ממש דומים.

2. מצד שני, אפשר לשאול מדוע משנים את סדר השנה בשביל מצוות חיבוט הערבה (שהיא ממילא מנהג), ולא בשביל תקיעת שופר בשני ימי ראש השנה (שהיא דאורייתא). מצאתי ‏1 שכך מתרצים בעלי התוספות את השאלה:
"וי"ל דאין הכי נמי דהני דכתיבי בהדיא לא אתי לפקפוקי בהו בשאר שנים, אבל ערבה דרבנן אתי לפקפוקי בה. ועוד, דמספק עבדינן תרי יומי וכי מיקלע יום ראשון בשבת אין שופר בטל לגמרי דתוקעין בשני – אע"ג דכי באו עדים קודם המנחה לא עבדי בא"י אלא חד יומא, מ"מ בחוצה לארץ עבדינן תרי יומי, אבל שביעי של ערבה דליתא אלא חד יומא דלא אפשר למיעבד השמיני על הספק לפי שהוא י"ט אם אהיה בטל לגמרי משתכח תורת ערבה"

כלומר (לגבי ההסבר הראשון), שמצווה דאורייתא לא נורא אם תתבטל מפעם לפעם, זה לא יגרום לאנשים לזלזל בה; מה שאין כן מנהג שקבעו חכמים.

3. את הפסקה האחרונה צריך לקרוא על רקע המחלוקת הידועה בין הפרושים לצדוקים על מצוות ניסוך המים, שחביטת הערבה היא זכר לה.
ו... ? 228372
יהונתן אורן • בתשובה לעוזי ו. יום ו', 25/6/2004, 0:07
אתמול פגשתי מישהו שתהה באזניי.
מצד אחד, פיקוח נפש דוחה שבת. ז''א, לנפש יש ערך גבוה יותר מערך שמירת השבת. מצד שני, מחלל שבת מות יומת. ז''א, לשבת יש ערך גבוה יותר משל הנפש.
ו... ? 228414
עוזי ו. • בתשובה ליהונתן אורן יום ו', 25/6/2004, 2:42
ומדוע פיקוח נפש דוחה שבת? "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה".
ו... ? 228459
אסתי • בתשובה לעוזי ו. יום ו', 25/6/2004, 9:40
ז"א שאסור לחלל את השבת כדי הציל גוי ממוות? (הוא הרי לא ישמור אח"כ שבתות הרבה. או אפילו מעט).
ו... ? 228462
עוזי ו. • בתשובה לאסתי יום ו', 25/6/2004, 10:22
מותר. (זו לא הסיבה היחידה).
ו... ? 228397
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לעוזי ו. יום ו', 25/6/2004, 1:44
ומכאן אני למד שאם ראש השנה חל בשבת לא תוקעים בשופר? אז בשביל מה הולכים בכלל לבית כנסת?

(אה, זה בטח בשביל התפוח בדבש)
ו... ? 228416
עוזי ו. • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום ו', 25/6/2004, 2:46
מ*כאן* אתה למד? אולי זה בגלל שנשבית מוקדם מהמקובל...
ו... ? 228483
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לעוזי ו. יום ו', 25/6/2004, 11:34
אחחחח, לו רק ראית את המחברת "חגים ומועדים" שטרחתי וקישטתי בציורים משובבי נפש, מפוזרים ביד אמן בין המחקרים המעמיקים על מנהגי העדות השונות שעשיתי בכתה ג', היית מדבר אחרת. ואם היית עד לבקיאותי הרבה בתאריכים בהם נופלים להם החגים המשונים ההם, אותם רצפי אותיות תמוהים כמו "ט"ו בניסן התשכ"ג" ודומיהם, היתה לשונך נדבקת לחיכך בתדהמה. "טוב מאד" היה הציון שקיבלתי, ואני גאה עליו עד היום!
מישהו יכול לעזור לי ? 499800
מאיר כהן • בתשובה לעוזי ו. יום ה', 1/1/2009, 17:56
יש לנו עבודה בכיתה על השואה ואחד הנושאים זה מצוות בחירוף נפש חיפשתי בכל האינטרנט ולא מצאתי מי שיודע מה זה או משהו על זה בבקשה שיכתוב לי הודעה תודה ...
לא אד''ו ראש 228216
ל.ב.פ., תל אביב • בתשובה לעוזי ו. יום ה', 24/6/2004, 9:24
וואלה. אנשים חושבים על הכל, אה?
גם בערבית 174306
האייל האלמוני • בתשובה לאסתי יום ג', 7/10/2003, 22:36
גם כעבור 19 שנים לא חייבים התאריכים להתלכד. ייתכן שיהיה יום הפרש ביניהם.
אם אפשר 90517
טלה בר • בתשובה לניר יום ב', 9/9/2002, 18:27
רק ארבעה שמות מופיעים במקרא: ירח איתנים - תשרי, ירח בול - מרחשוון, ירח זיו - אייר, וחודש האביב שהוא ניסן. שמות החודשים בתלמוד הם כבר השמות הבבליים המקובלים היום.
אם אפשר 90569
אשר לבשן • בתשובה לטלה בר יום ב', 9/9/2002, 21:10
במגילת אסתר נזכרים גם טבת, סיוון ואדר, וניסן מוזכר בשמו.
נכון שאסתר מאוחרת יחסית ולפיכך אין להקיש ממנה לדיון זה, אך יש לדייק.
אם אפשר 91144
טלה בר • בתשובה לאשר לבשן יום ה', 12/9/2002, 18:20
אלה הם שמות בבליים - לא השמות הארצישראליים המקוריים.
אם אפשר 91250
אשר לבשן • בתשובה לטלה בר יום ו', 13/9/2002, 11:57
נכון.
עכשיו אני מבין שהתכוונת לציין רק את השמות העבריים.
מן השמות הבבליים מופיעים גם שבט ואלול.
90327
אשר לבשן יום א', 8/9/2002, 21:08
ירח בול נקרא בעברית "מרחשוון", כפי שהוזכר במקום אחד במאמר, ולא "חשוון", כפי שנכתב ברשימת החודשים.

כפי שכבר כתבתי כאן, דעתי היא שדווקא התחלת הספירה מתשרי היא תוצאה של הגלות. הסדר שאת מציעה תמוה ביותר: השנה התחילה באופן מסורתי בחודש תשרי, עם השיבה מבבל הוחלפה ראשית השנה לחודש ניסן, בליווי שכתוב עמוק של כל האזכורים בספרי התנ"ך שנכתבו עד אז, וזמן מה אחר כך חזרו לספור מחודש תשרי, עד ימינו אנו. לא משכנע.

תגובה 85564

משחקי האש של רבן שמעון בן גמליאל וחבריו היו משעשעים ביותר, כנראה, אבל אני מנחש שקשה להסיק מהם לגבי תקופה
הקודמת להם בחמש מאות שנה.
סדר החודשים 90518
טלה בר • בתשובה לאשר לבשן יום ב', 9/9/2002, 18:34
מה שאולי אתה לא מודע לו זה שגלות בבל יצרה כביכול שני עמים: העם שהלך בגולה שהיווה את האצולה - הכוהנים, העשירים כנראה, השרים וכולי; והעם שנשאר בארץ שהיו האיכרים עובדי האדמה. אלה שחיו כמה עשרות שנים בבבל, ואלה שנולדו שם, הושפעו מהתרבות החזקה ומבוססת שהתקיימה שם, ואחד מסימני התרבות הזו היו החודשים שסודרו בסדר שונה מזה שבארץ - חודש ניסן הבבלי היה החודש הראשון בשנה. אבל בארץ נשארה השנה החקלאית כשהיתה, כשהחודש הראשון בשנה הוא חודש החריש והזריעה בתשרי - ירח האיתנים. אני חושבת שעם חזרת גלות בבל, נוצר עימות בין שתי הספירות, והוא מתבטא ברשימת ארבעת ראשי השנים המופיעה במשנה, ששניים מהם הם ראש חודש ניסן (למלכים) וראש חודש תשרי (לנטיעות ולשנים). העימות הזה הסתיים בסופו של דבר בתוצאה של שמירה על השמות הבבליים מצד אחד, אבל על הסדר הישן מצד שני. כל זה נראה לי הגיוני בהחלט.
סדר החודשים 92084
אשר לבשן • בתשובה לטלה בר יום ב', 16/9/2002, 23:32
ההסבר שלך אינו משיב על השאלה הקשה ביותר שהצבתי בפניך. רבים מספרי התנ"ך נכתבו לפני גלות בבל. בכולם התחלת השנה היא מניסן. האם את טוענת שכל הספרים שוכתבו?
כדאי להזכיר שוב: אני מסכים איתך בהחלט ששמות החודשים בימינו הם בבליים.
למה באמת "מרחשוון" ולא חשוון? 90588
העלמה עפרונית • בתשובה לאשר לבשן יום ב', 9/9/2002, 23:36
כשהייתי בכיתה א', המורה טענה שהוסיפו את תואר "מר" לחודש חשוון, מפני שאין לו שום ייחוד- שום חג או מועד לא מצויין בו.

אני מניחה שיש הסבר *טיפה* שונה, שלא כולל בתוכו את רגשותיו הפגועים של החודש המדובר.
מישהו?
למה באמת "מרחשוון" ולא חשוון? 90608
אשר לבשן • בתשובה להעלמה עפרונית יום ג', 10/9/2002, 8:14
פירוש השם המקורי, הפלא ופלא, הוא "החודש השמיני". שמות החודשים העבריים - מקורם מבבל, כפי שציינה טלה. בבבלית נקרא החודש "ורחו שמנה", וכך גם בשפות קרובות אחרות. "ורחו" הוא כמובן "ירח", ו"שמנה" - שמיני. מכאן התגלגל השם: מ"ורח שמן" ל"מרח שוון", ומכאן ל"מרחשוון". התימנים, שהעברית שבפיהם קרובה לעברית של תקופת המשנה יותר מהעברית שלנו כמעט מכל היבט שהוא, מבטאים עד היום "מְרַחְשְוָן" ולא "מַרְחֶשְוָן" ‏1.

==========
‏1 לקהילת הארנבים: "merach shevan" ולא "mar cheshvan".
בהגיה תימנית: "marach shawon" ולא "mar chashwon".
למה באמת "מרחשוון" ולא חשוון? 90609
אשר לבשן • בתשובה לאשר לבשן יום ג', 10/9/2002, 8:16
היום מרחשוון הוא החודש השני. גלגול דומה עבר על חודש אוקטובר, שגם הוא היה החודש השמיני, כפי ששמו מעיד, ונעשה לחודש העשירי כשנוספו שני חודשים בראשית השנה.

גם ספטמבר ודצמבר משקפים תופעה מעניינת זו.
אם רוצים, אז גם נובמבר 90626
מיץ פטל • בתשובה לאשר לבשן יום ג', 10/9/2002, 10:01
למה באמת "מרחשוון" ולא חשוון? 91131
דובי קננגיסר • בתשובה לאשר לבשן יום ה', 12/9/2002, 17:38
למה תחילת? אמצע. יולי אוגוסט, על שם הקיסרים הידועים. יש גם שיר עליהם.
למה באמת "מרחשוון" ולא חשוון? 91252
אשר לבשן • בתשובה לדובי קננגיסר יום ו', 13/9/2002, 11:58
ינואר ופברואר.
למה באמת "מרחשוון" ולא חשוון? 91388
גרושו • בתשובה לאשר לבשן יום ו', 13/9/2002, 22:09
אשר שלום,
יש לי שאלה שנראה לי שבדוחק ניתן להכניסה כאן,ואולי אתה או מישהו כאן יכול לסייע.
מדובר בנסיון להבין מה המשמעות המיוחדת לתריסר האבנים שהיו באפוד של הכוהן הגדול,לכל אחת מהן מה מקור שמה ,צבעה וכו',וכולן יחד.
במיוחד חושן וצלמוות מענינות אותי.
למה באמת "מרחשוון" ולא חשוון? 91610
אשר לבשן • בתשובה לגרושו שבת, 14/9/2002, 20:56
כדאי לך לעיין ב"דעת מקרא", יש שם נספח מפורט ומעניין.

"חושן וצלמוות?"... (-;
חושן וצלמוות 91699
עוזי ו. • בתשובה לאשר לבשן יום א', 15/9/2002, 10:29
זה מגיע ישר מסדר כפרות: "בני אדם יושבי חושן וצלמוות, אסירי עני וברזל".
חושן וצלמוות 92082
אשר לבשן • בתשובה לעוזי ו. יום ב', 16/9/2002, 23:24
בכפרות אני מבין כתרנגול בבני אדם...
הפסוק הזה מזכיר לי את חג הפסח, דווקא.
חושן וצלמוות 92109
. • בתשובה לאשר לבשן יום ג', 17/9/2002, 3:47
נראה לי שכולם כבר הבינו את הבדיחה, ואני עוסק פה בוידוא הריגה. בכל מקרה, כדי לא להשאיר את הציטוט שגוי, המקור הוא ''בני אדם יושבי חושך וצלמוות...''.
למה באמת "מרחשוון" ולא חשוון? 92086
גרושו • בתשובה לאשר לבשן יום ב', 16/9/2002, 23:42
דעת מקרא היא לא אנציקלופדיה? באיזה כרך לחפש? ראיתי שזה קיים על תקליטור שעולה כמעט 1000 ש"ח (דוד גוגל) יכול להיות?
ועוד שאלה כך שתזדקק לסבלנותו של הלל הזקן,מדוע הצירוף חושן וצלמוות מצחיק אותך?
ואגב, הערה לעוזי:יושבי *חושך*(לא חושן)וצלמוות אסירי עני וברזל(משל למצב גולי יהודה המופיע בתהילים קז פסוק י').
ותודה.
חושך וצלמוות 92110
. • בתשובה לגרושו יום ג', 17/9/2002, 3:58
מאיפה באמת הצירוף "חושן וצלמוות"?
חשבתי שזו בדיחה (על חשבון "חושך וצלמוות") או פשוט טעות.

באשר לאבני החושן, חפש במפרשים על שמות פרק כ"ח. אולי ב"כלי יקר" - אינני זוכר. בכל אופן, תדרש לך מהדורת "רב פנינים" מרובת פירושים, ולא מקראות גדולות הסטנדרטי.
חושך וצלמוות 92124
גרושו • בתשובה ל. יום ג', 17/9/2002, 8:24
הצירוף הוא באמת טעות שלי ומעשה שהיה כך היה:
שכנה שלי מכינה קטע מחול כלשהו ובו אזכור לתריסר האבנים ששובצו בחושן,היא פנתה אלי בטלפון ושאלה אם אוכל למצוא לה מעט יותר פרטים (בספרים,באינטרנט) על כל אבן,תריסר אבנים ,בטח זה קשור לשבטים ולזודיאק אמרה, וכל הג'ז הזה.
היא ציינה שאבן אחת בחושן נקראת צלמוות.
לא עלה בדעתי לבדוק את דבריה,(1)
חשבתי שאולי לבשן יעזור,ונגשתי וכתבתי את הבקשה למידע.

(1)האבנים הן אודם ,פטדה,ברקת,נופך,ספיר,יהלום,לשם,שבו,אחלמה,תרשיש,שוהם,ישפה.ומצאתי ברשת מאמר דתי על קשר שלהן לשבטים ולזודיאק,אך המאמר כללי מדי.
למה באמת "מרחשוון" ולא חשוון? 92149
אשר לבשן • בתשובה לגרושו יום ג', 17/9/2002, 10:30
''דעת מקרא'' הוא פירוש מצויין לתנ''ך, תוכל למצוא בספרייה הקרובה לביתך. חפש במהדורה המודפסת, בסוף ספר ''שמות''.
בדומה לעוזי, גם אני חייכתי כי הטעות שעשעה אותי (חשבתי שזוהי פליטת קולמוס). ''תרנגול בבני אדם'' הוא אפילו משעשע יותר, הא הא.
למה באמת "מרחשוון" ולא חשוון? 92156
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לאשר לבשן יום ג', 17/9/2002, 11:14
מה שאתם עושים לבדיחה ההיא הרבה יותר אכזרי מרוב הניסויים בבע"ח: אתם מוציאים לה את הנשמה לאט לאט ובלי הרדמה ובסוף עוד מתעללים בגוויה.
לבשן לא אשם 92164
גרושו • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום ג', 17/9/2002, 11:32
אני מבקש לקחת אחריות בלעדית על הפיאסקו הזה.
אחרי הכל,מהו כבודי כאן, לעומת יוקרתי כיועץ לעניני טריוויה אצל שכנתי חובבת המחול.
למה באמת "מרחשוון" ולא חשוון? 92889
Xslf • בתשובה לגרושו יום ה', 19/9/2002, 16:55
דעת מיקרא היא גירסת תנ''ך עם פירוש עדכני ורחב למדי.
תוכל למצוא עותקים שלו בספרייה העירונית הקרובה לביתך, וגם אצל הרבה דתיים-לאומיים על מדף הספרים (אם יש לך ידיד מזרם זה, זו הזדמנות טובה לקפוץ לבקר)
למה באמת "מרחשוון" ולא חשוון? 92004
דובי קננגיסר • בתשובה לאשר לבשן יום ב', 16/9/2002, 17:10
וואלה צודק. שיקרו לי. מסתבר שאכן החודשים שנוספו הם ינואר ופברואר, ויוליוס ואוגוסטוס, שסתם שיחקו קצת עם מספרי הימים של חלק מהחודשים, קראו לשני החודשים הללו (במקור ''קווינטיליוס'' ו''סקסטיליוס'' - החמישי והשישי) על שמם.
אבל אתה בטח כבר יודע את כל זה. אני עפר לרגליך.
למה באמת "מרחשוון" ולא חשוון? 90610
אשר לבשן • בתשובה להעלמה עפרונית יום ג', 10/9/2002, 8:18
ואם דווקא בהסברים דרשניים בגרוש חשקה נפשך, יש שדרשו ששמו ''מר'' על שם הגשם היורד בו. זאת על פי הבנת המילה ''מר'' כ''טיפה'', בפסוק ''הן גויים כמר מדלי וכשחק מאזניים נחשבו''.
מרת בר - הפניה ואיזכור 90415
רון בן-יעקב יום ב', 9/9/2002, 5:05
אולי החמצת את תגובתי לתגובתך.

תגובה 89232
מרת בר - הפניה ואיזכור 91145
טלה בר • בתשובה לרון בן-יעקב יום ה', 12/9/2002, 18:23
התגובה הופיעה - חפש באחד ההקשרים האחרים, אני מצטערת, אני לא זוכרת איפה.
הי טלה 90478
כרמית האילת המתכתית יום ב', 9/9/2002, 14:54
קודם כל תודה על מאמר מאיר עיניים.
יש לי שאלה לגבי האכיתו של תשריתו והאכיתו של ניסנו שמקורם במסופוטמיה. תמיד היה לי ברור שהם קשורים לשני החגים המרכזיים ראש השנה ופסח. מה שלא היה לי ברור זה איך הם הגיעו ממסופוטמיה לכנען לפני שהפכו לחגים יהודיים. האם יש לך אילו תובנות לגבי המעבר הזה של החגים מבבל לכנען?
הי טלה 90519
טלה בר • בתשובה לכרמית האילת המתכתית יום ב', 9/9/2002, 18:37
מקור השמות בבבל, אבל אני לא חושבת שעיקר מקור החגים - אלא, כפי שאמרתי, היו השפעות הדדיות בין כל עמי האיזור. אל תשכחי את כל העממים שגרו בארץ 'כנען' לפני שבני ישראל הגיעו ממדבר סיני. חוץ מזה, גם גולי בבל הביאו אתם משהו עם שיבת ציון הראשונה.
הי טלה 90612
כרמית האילת המתכתית • בתשובה לטלה בר יום ג', 10/9/2002, 8:27
דווקא לגבי ראש השנה ופסח אני די בטוחה שהמקור הוא באכיתו של תשריתו וניסנו באור כשדים, שהיתה חגיגה כל כך גדולה ומפוארת ורבת רושם שהתפשטה לכל האזור.
(וראי למשל מארק כהן בספרו The Cultic Calendars)

אבל מה שתמיד הפליא אותי, זה איך החגים האלו התפשטו לכיוון פניקיה וכנען, שהמיתולוגיה והדת שלהן שונות משמעותית משל העמים ששכנו מזרחה (אשור, בבל, שומר, אכד וכו').במקרה הזה השפעות הדדיות תמיד נשמע לי כהסבר לא מספק.

בכל מקרה תודה.
הי טלה 91146
טלה בר • בתשובה לכרמית האילת המתכתית יום ה', 12/9/2002, 18:25
זו הסיבה שלדעתי - כמו לדעת חוקרים רציניים יותר ממני, כי אני חובבת בסך הכול - מקור החגים הפגאניים ביהדות הוא בארץ כנען, כי הם מותאמים טוב כל כך לארצנו, לאקלים ולחקלאות בה. אין כל סיבה לראות בהם מקור בבלי, מלבד השמות.
שתי הערות מתבקשות 90481
ראובן יום ב', 9/9/2002, 15:56
שלום לכולם,

קראתי בעיון את המאמר ויש לי כמה הערות:

א. אין שום התנגשות בין זה שניסן הוא ראש החודשים, לבין זה שתשרי הוא ראש לשנה. זה מוזכר באותו מאמר שהכותבת ציינה בראש מסכת ראש השנה. אז להתעלם מזה רק כדי לתאר מאבק בין הגולים מבבל והחקלאים מארץ ישראל, זה קצת מוגזם ומגוחך לדעתי. למה לא להצמד לאמת הפשוטה שיש ראש לחודשים ויש ראש לשנים (כמו גם שני הראשים האחרים שמוזכרים שם). מה גם שיש הבדל בין החודשים לשנה העברית - החודשים הם לפי הירח, ולכן הגיוני שיהיה להם ראש משלהם (ניסן), והשנים הם לפי השמש, ולכן יש גם ראש לשנה. וההמצאה של השילוב בין שנת הירח לשנת השמש מופיע כבר בתורה עצמה שמחייבת שחג הפסח יהיה תמיד באביב, כך שההתאמה היא נחוצה.

ב. כבר בתורה מוזכר הסדר של החגים, קודם ראש השנה ואחר כך יום כיפור, אז לומר שזה המצאה של אלה שחזרו מבבל כדי שזה יהיה שונה מהחגים הפגאניים ? לא הגיוני בעיני.
שתי הערות מתבקשות 90521
טלה בר • בתשובה לראובן יום ב', 9/9/2002, 18:45
ניסן היה ראש שנת השמש, לא תשרי - אל תשכח שהבבלים המציאו את הזודיאק, המתאר את סמלי המזלות לפי יחסם לשמש. שנת הירח לא התקיימה עדיין בתקופת התנך, רק חודשי הירח עם מילואו. השנה הזאת סודרה רק מאוחר יותר והותאמה לשנת השמש על ידי העיבור. את ראש השנה של תשרי חגגו ב"כסה", כלומר, בכיסוי הלבנה, או ראש חודש. זה אומר בבירור שהוא קשור בספירה הירחית. לשנת השמש לא היה צורך בהתבוננות של כיסוי הלבנה כי היא נמנתה לפי אורכי היום והלילה.
זה יפה שאתה רוצה לחיות בשלום, אבל עימותים קיימים אם תרצה בהם או לא, ולדעתי היה צריך להיות פה עימות.
השוני מהחגים הפגאניים היה הכרחי כדי לקיים את תורת ישראל, וכדי להביע את שלטונו של יהוה על אלי העמים מסביב. איך אחרת היתה דת ישראל מתקבלת על העם בצורה אקסקלוסיבית כזאת?
את לא מדייקת 90565
יו • בתשובה לטלה בר יום ב', 9/9/2002, 21:00
במשך 2,000 השנה האחרונות, לוח השנה השתמר, לא בדיוק בשל היגיונו המופתי, אלא שאם היינו
משנים אותו, היינו באיטיות אך בהדרגה נעלמים
מההיסטוריה. עלייך להתייחס לתקופה בה נוצרו המנהגים כדי להבינם; חלק גדול מההלכה נוצרה בתקופה בה חלק גדול מהיהדות חי בגולה. אילו
את היית במקומם, מה היית עושה כדי למנוע את
התבוללות העם? הם עשו כמיטב יכולתם. האם היית מעדיפה שסודות הפולחן יישמרו אצל הכהונה כמו שנהגו בשאר העמים?
שנת הירח קדמה לשנת השמש. הרי לא לשווא הכהנים הקדומים היו צופים בכוכבים ומחשבים את לוחות הזמנים?(וזה כמובן מה שהיו עושים אחרי שהנודניקים היו עוזבים)
ומתי צפוי ספרך לצאת?
את לא מדייקת 91147
טלה בר • בתשובה ליו יום ה', 12/9/2002, 18:30
לא מצאתי שום דבר בדבריך שסותר את מה שאני אמרתי. אבל ביסוס האופי היהודי של החגים על ידי עלייה לרגל לירושלים בהכרח אירע בארץ ולא בחו''ל, לפני חורבן הבית השני, כמובן, ולא אחריו.
ואני שוב טוענת ואומרת שלא היתה זו שנת ירח אלא סידרה של חודשי ירח, שלא התאימו בדיוק לשנה שלמה. אפשר לראות אצל המוסלמים שאי אפשר לקבוע את מהלך השנה לפי הירח, וההתחשבות בעונות השנה השמשיות (אין עונות לפי הירח, כמובן) כדי לקבוע את המהלך השנתי בולט מאוד בחגי ישראל.
את לא מדייקת 91148
טלה בר • בתשובה ליו יום ה', 12/9/2002, 18:32
וספרי ייצא לאור כשייצא רצון מלפני ההוצאה... או לא - זה לא דבר קל בארץ להוציא ספר מדע בדיוני בלי לשלם עבור ההוצאה.
ספרים גרועים, את מתכוונת... 91163
יו • בתשובה לטלה בר יום ה', 12/9/2002, 19:23
אם ההוצאה תחשוב שספרך הוא יצירת מופת, הם ימממנו מכיסם את הוצאתו לאור. לפחות כך אני הבנתי. הייתי מציע לך לקרוא את "המטוטלת של פוקו", יש שם התייחסות לעניין הזה. כמובן, כל ספר מד"ב היוצא בארצנו הוא ברכה.
אני חושב שהתחלת לקלוט משהו. מהי מיתולוגיה?
מילה יוונית שפירושה "תולדות האלים". מיתוס מתייחס לתולדותיהם של האלים ולמעללי הגבורה השונים של בני האנוש. המיתוסים מייצגים את צורת החשיבה של אותה תרבות שיצרה אותם ויש ותביני את התרבות הזאת ויש שלא. אנשים אלה בטח היו פורצים בגעיית צחוק לגבי הפרשנויות שלך לכמה מהמיתוסים הללו. הרי על מה אנשים כותבים? האם עלינו לקחת כל דבר שהם כותבים כאילו היה מטלה בספרות?
אני מניח שאת כותבת מתוך הכרות מעמיקה עם תרבויות המזרח הקדום וחיי היום-יום שלהן. עליך לזכור בכל מקרה שרבים מהדברים שידועים
לנו על מנהגי הכהונה שלהם לא היו ידועים למי
מבני התקופה שלא היה מהכהונה.(ועלייך לזכור
שאם הם לא שרפו את הקורבנות, חלק נכבד מהבשר
או כל הבשר היה הולך אחר-כבוד לקיבתם של הכהנים)
מעניין מאד. תודה 90604
רון בן-יעקב יום ג', 10/9/2002, 5:07
לפי מה שאני קראתי, נראה לי שהאלים האוגריתיים, שקדמו לכתיבת התנ''ך ומקורם כנראה קדום לאוגרית, נוכסו על ידי היהדות על שמותיהם ותכונותיהם, ועברו מטמורפוזה מוניסטית.

למשל האליל ''שחר'' (זה לא תרגום) שהיה בנו של ''אל'', ותאומו של האל ''שלים''. ''בעל'', עם הוא בנו של האל ''אל'' רב עם האל ''ים''. כל האלים הללו התגלגלו לתנ''ך אם כתוארי אלוהים או כצורת התגלותו או כישויות הסרות למרותו. האל האוגריתי ''ירח'' מנורת-השמים או אל הסהר היא אביו של ''כותרת'' המוכשרת שהיו קשורות עם המלך ''דניאל''.
מעניין מאד. תודה 90611
אסתי • בתשובה לרון בן-יעקב יום ג', 10/9/2002, 8:25
האליל שחר?!
אולי זה ההסבר ל"איך נפלת ממרומים, הילל בן שחר?"

אפשר הפניה לספר שבו קראת כל זאת?
מעניין מאד. תודה 90665
כרמית האילת המתכתית • בתשובה לאסתי יום ג', 10/9/2002, 12:55
אכן כן. האל שחר הוא אביו של האל הילל. ואכן, הילל בן שחר הוא כוכב הבוקר, אל כוכב הבוקר ולכן גם התגלמות כוכב הבוקר.

אליל, אגב הוא גם שמו של אל. אל הרוחות נקרא אליל או אנליל. אנליל היה אחד האלים החשובים ביותר בפנתיאון של המזרח התיכון. זהו מקור המילה ''אליל'' והמונח ''עבודת אלילים''
הילל בן שחר 90670
כוכב השחר • בתשובה לאסתי יום ג', 10/9/2002, 13:08
איני יודע אם זה מקור הפסוק, אך אני רוצה להצביע על משהו מעניין אחר (שיתכן כבר ידוע לכולם, אבל בכל זאת) -

פסוק זה הוא מקור אחד משמותיו של השטן בנצרות - lucifer.

פירוש השם בלטינית הוא "בן השחר", והכוונה לשמו של כוכב השחר (שהוא בעצם ונוס) בנה של איילת השחר במיתולוגיה הרומית.
(במיתוס של הסטרגה - strega - דת פגנית/ניאו-פגנית איטלקית, לוציפר הוא בעלה/שותפה של האלה האם דיאנה).

המשפט תורגם לאנגלית - How didst thou fall from heaven, lucifer, son of morning. (איני יושב כאן עם תנ"ך באנגלית, אז ייתכן כי חלקו הראשון של המשפט אינו מדוייק).

הנוצרים החליטו ככל הנראה שמדובר בשטן, ולא במלך בבל אליו הופנתה קריאה זו.
הילל בן שחר 91134
דובי קננגיסר • בתשובה לכוכב השחר יום ה', 12/9/2002, 17:45
לוציפר זה לא "נושא האור" או "נושא הלפיד" או משהו כזה? זכור לי משהו בסגנון מ"אחשוורוש, היהודי הנודד" של סטפן היים, שם השטן לובש את דמותו של לויכטנטרגר, שזה נושא הלפיד (אם אני זוכר נכון) בגרמנית.
הילל בן שחר 91153
טלה בר • בתשובה לדובי קננגיסר יום ה', 12/9/2002, 18:43
הפירוש המילולי של השם הוא אמנם ''נושא האור'' (לוקס-לוסיס, ו-פרו - שהוא ''לשאת'').
הילל בן שחר 91152
טלה בר • בתשובה לכוכב השחר יום ה', 12/9/2002, 18:42
השם "שטן" מקורו בשורש שטנ שמשמעו כפשוטו: איש השטנה, השנאה והיריבות ("ויתייצב מלאך אלוהים לשטן לו"...). השטן הוא יריבו הנצחי של אלוהים. ביהדות, אין לו שום קשר עם הילל בן שחר, אבל זה, כביכול, מרד בסמכותו של אלוהים ולכן העניקו לו את השם הזה. אולי זה אחד השלבים בהשתלטותו של יהוה על כל יתר האלים שבהם האמינו בארצנו.
על מקור השם ''שטן'' 91835
דני • בתשובה לטלה בר יום א', 15/9/2002, 20:45
אני דווקא שמעתי, שהמקור הוא בשם האל המצרי סת, אשר כנראה, היה צורך בולט להחמיץ את דעת סוגדיו נגדו (אל תשכחי שחלקנו, לפחות, ממוצא עבדותי במצרים) - היי, אולי זה היה חלק מן הרפורמות של אח'נאתון?
המלים שציינת נגזרו, כנראה, משם זה במועד מאוחר יותר, ולא להיפך. את דמותו המוכרת לנו החל "שטן" לקבל, כפי הנראה, בתקופה הפרסית, כתוצאה מן המגע עם אמונתם הדואלית של הפרסים (כפי שהיא מופיעה אצל הגנוסטיקאים - המאמינים שהאל הבורא הוא-הוא "השטן" הרע - אצל הזורואסטרים - המאמינים שהאל הבורא הוא הטוב - אהורה מזדה, "האדון החכם" - שיצר את העולם על-מנת להיאבק בתאומו הרע - האלטר-אגו שלו עצמו?? - "הרוח הרעה" אנגרה מנויו / אהרימן, המניכאים ועוד), ומאוחר יותר - כפי שפותחה בכתבי הדתות המונותאיסטיות - שהפכו, למעשה, לדואליסטיות (הנצרות במובן מסויים, כתבי הקבלה ועוד).
על מקור השם ''שטן'' 91917
טלה בר • בתשובה לדני יום ב', 16/9/2002, 12:37
מקור שמו, מוצאו ואופיו של האל המצרי סת איננו ברור ומדויק. בלתי מתקבל על הדעת שהשטן קיבל ממנו את שמו כשיש לנו שורש עברי מוכן ומובן ואין צורך ללכת במקרה זה לרעות בשדות זרים.
הדואליות של האלוהות אמנם באה מהדת הפרסית, אבל לא השטן עצמו. תראה מה הוא עשה לאיוב! הפירוש העיקרי לשם - "יריב" - ממצה את כל משמעותה של הדמות הידועה.
מה בקשר למקור המילה רע? 189880
ליידי פיין • בתשובה לטלה בר יום א', 11/1/2004, 20:35
עלה בדעתי שאולי המילה רע בעברית קשורה לאל רע המצרי. מישהו יודע משהו בקשר לזה?
מה בקשר למקור המילה רע? 190054
טלה בר • בתשובה לליידי פיין יום ב', 12/1/2004, 18:58
ההערכה שלי היא, מאחר שרוב התנועות במצרית עתיקה אינן ידועות ונהגו לכתוב אותה רק בעיצורים, כמו שפות שמיות, הרי שהעין נוספה כתנועה אחרי הר' של שם האל כדי לציין את תנועת הסגול (בניגוד לתנועה הפתוחה), כמו ביידיש. בספר שלי ללימוד מצרית חרטומית לא ניתנה כל משמעות לשמו של האל.
ברור שלגבי המצרים לא היה האל הזה רע אלא שיא הטוב. לעומת זאת מסתבר שמקור השורש רעע בעברית אינו ברור ואינו מוגדר מלבד איכותו השלילית.
על מקור השם ''שטן'' 573962
לינק מעניין  (אתר) • בתשובה לדני שבת, 25/6/2011, 10:35
הלינק הזה התגלגל אליי - מעניין לקרוא
התבוננות במקור של שפה ומילים
באנגלית
הילל בן שחר 92008
דובי קננגיסר • בתשובה לטלה בר יום ב', 16/9/2002, 17:16
איוב א', ז': "ויאמר יהוה אל השטן מאין תבא ויען השטן את יהוה ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה". עד כמה שידיעתי המוגבלת מגעת - זה מקור שמו: הוא "שט בארץ", ולכן הוא ה"שטן".
הילל בן שחר 97653
טלה בר • בתשובה לדובי קננגיסר יום ד', 9/10/2002, 18:45
זה מה שמכנים בבלשנות (כן, גם את זה למדתי) ''אתימולוגיה עממית'', כלומר, גזירה לשונית המתבססת על משמעות עממית אך לא מדעית-לשונית. אין שום סיבה שלא לקשר את השם שטן עם השורש העברי המובהק 'שטנ'.
מעניין מאד. תודה 91151
טלה בר • בתשובה לרון בן-יעקב יום ה', 12/9/2002, 18:37
רוב האלים האלה לא היו מיוחדים לאוגרית, אלא העבודה להם היתה נפוצה בכל האזור. אל תשכח את האל הבבלי "אנליל", המקביל בהחלט לאל. הכינוי "בעל" אינו שם אלא מלה שפירושה "אדון", וזה לא מזכיר לך את "אדוני" התנכי? כמו גם את "אדוניס" היווני. ומה דעתך על "ענת", שהפכו אותה ל"אביו" של שמגר במקום אמו? התנך מתייחס לא רק לשמות אלא גם למיתוסים - אם תקרא בשום לב בתהילים או איוב. אבל הוא שם את יהוה מעל לכל האלים האלה, וזו התחלת האמונה בדת היהודית, הלאומית, הייחודית.
מאמר רלבנטי לכתבה זאת 90934
אלי יום ד', 11/9/2002, 19:24
שטוען שהמקור של החגים של היהודים ושל המוסלמים כולם הוא בכנענים הקדומים יש כאן :
מאמר רלבנטי לכתבה זאת 90936
אשר לבשן • בתשובה לאלי יום ד', 11/9/2002, 19:29
הכתבה שקישרת אליה אינה ראויה לתואר ''מאמר'', ואין בה שום דבר מעניין.
מאמר רלבנטי לכתבה זאת 91155
טלה בר • בתשובה לאלי יום ה', 12/9/2002, 18:47
תודה, אלי. הפניתי את קוראי הכתבה למאמר שלי כאן.
מובן מאליו שזה המקור 91282
דניאל קלטי • בתשובה לאלי יום ו', 13/9/2002, 14:10
ואולי הם שאלו מאיתנו? 91613
האייל האלמוני שבת, 14/9/2002, 21:24
1.על כל ההתייחסויות לשמות החודשים בלוח גזר מצויין "כנראה" - אבל זה לא מפריע לבעלת המאמר לגזור מן השמות עם המשמעות המשוערת מסקנות מגובשות
2. מדוע אין זה אפשרי שההשפעות היו מן העברים (והתורה) הקדמונים על עממי האזור?
3. גם כאשר היו עממים קדומים שהחזיקו בחגים על בסיס עונות השנה, מדוע זה בהכרח סותר את המקורויות של הבסיס ה"תורתי"?
ואולי הם שאלו מאיתנו? 91614
גלעד ברזילי • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 14/9/2002, 21:30
1. אז עליך להחיל את כל מה שנובע רק מההסתמכות על לוח גזר את אותה רמת "כנראה" שמוחלת על הלוח עצמו, כמו שעושים רוב הקוראים הביקורתיים.

3. + 2. אני מניח שהעניין הוא כרונולוגי - שאלה של מה בא קודם (כשהתשובה תהיה מן הסתם, שהעממים (ולמה עוד מ', בעצם?)).
ואולי הם שאלו מאיתנו? 91922
טלה בר • בתשובה לגלעד ברזילי יום ב', 16/9/2002, 12:45
ה-מ הנוספת בעמים, כמו ה-ל הנוספת באלים - אולי לשם הפגנת נחיתותם של המתוארים (הכפלת אותיות משמשת לעתים לשם ציון קטנותו של המושא המתואר).
ואולי הם שאלו מאיתנו? 92078
אשר לבשן • בתשובה לטלה בר יום ב', 16/9/2002, 23:11
המ''ם במילה ''עמים'' מודגשת, מפני שהשורש הוא ''עמם'', כבשפות נוספות הקרובות לעברית. ''עממים'' היא צורה בה לא התמזגו האותיות.
''אלילים'' שייכים לסיפור אחר. זו באמת צורת זלזול, אבל לא הקטנה. המילה ''אליל'' פירושה ''שקר'', ''אין''.
ואולי הם שאלו מאיתנו? 92355
טלה בר • בתשובה לאשר לבשן יום ג', 17/9/2002, 19:22
לפי B.D.B. משמעות השורש אלל קרובה למלה הסורית שמשמעותה "חלש" - זה קרוב יותר למה שאני אמרתי (ומשמש גם ניגוד למלה "אל" במשמעות של כוח, כמו שורשים רבים המהווים דבר והיפוכו). המשמעות של "שקר" או "אין" נובעת כנראה מהמשמעות שהתנך נותן למושא המלה ולא למשמעות המילולית של המלה עצמה.
ואולי הם שאלו מאיתנו? 92455
אשר לבשן • בתשובה לטלה בר יום ד', 18/9/2002, 9:40
אם תקראי בעיון, תראי שהמקור שציינת תומך בדברי ולא בדבריך.
כפי שאמרתי, משמעות השורש בעברית היא ''אין, לא כלום'', ולפעמים ''שקר''. בניגוד לדבריך, אין כאן הקטנה של המילה ''אל'' על ידי הכפלה.

תוכלי לראות אותה המשמעות גם בתחילית ''אל'' (א' פתוחה, כמו ''אלחוטי'') וגם בביטוי ''לשים לאל'', שמשמעותו ''לשים לאין''.
ואולי הם שאלו מאיתנו? 92457
אשר לבשן • בתשובה לאשר לבשן יום ד', 18/9/2002, 9:42
כמו כן נכון ציינת שבעברית יש לפעמים משמעויות נוגדות לאותו השורש, וכן שהמילה ''אל'' (א' צרויה) קשורה ל''כוח'' (כמו ''אייל'', א' סגולה וי' קמוצה).
ואולי הם שאלו מאיתנו? 92515
easy • בתשובה לאשר לבשן יום ד', 18/9/2002, 14:30
הא' סגולה? לא חטופה?
ואולי הם שאלו מאיתנו? 92518
אשר לבשן • בתשובה לeasy יום ד', 18/9/2002, 14:39
חטופה בחטף סגול, נכון.
ואולי הם שאלו מאיתנו? 91920
טלה בר • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 16/9/2002, 12:42
לא אני פירשתי את שמות החודשים והפעולות החקלאיות המופיעים בלוח גזר, אלא החוקרים הבקיאים בזה. אני רק קראתי על כך בספרו של יוסף נוה על התפתחות האלפבית.
התרבות העברית המקורית מראה על בואו מהמדבר ועל היותם בעיקר עם של רועים ונוודים (ראה תולדותיו של אברהם) להתיישב בארץ הטובה, "ארץ כנען" - ומאין בא לה השם הזה? לא מהעברים אלא מהכנענים שישבו בה ועיבדו את אדמתה לפני שאנחנו הופענו שם.
שירת אוגרית נמנית מ- 1400 לפני ספירת הנוצרים בעוד שההתיישבות העברית בכנען נמנית לא מוקדם מ- 1200. לא קשה לראות מי קדם למי בארץ ובחקלאות בה.
ואולי הם שאלו מאיתנו? 92069
יו • בתשובה לטלה בר יום ב', 16/9/2002, 22:12
חלק מסוים מעם ישראל גם נשארו רועים ונוודים
אפילו לאחר שהם התיישבו בארץ, שבט שמעון לדוגמה. הם שכנו בנגב ושם, באותם זמנים, היה
אפשר להתקיים רק על מרעה.
אפילו התנ"ך מודה שבני ישראל משתלטים על אדמות ששייכות לאחרים. העניין הוא שחולף הרבה זמן עד שבני ישראל הפכו לעם באמת ובתמים. ספר שופטים רצוף בהתנגשויות בין אבותינו לבין יושבי הארץ.(ונמצאת שם אחת הנשים המרשימות ביותר בתנ"ך-דבורה השופטת. אישה הרבה יותר מרשימה מתמר בת שאול שהיא ככלות הכל לא הותירה את רושמה על התקופה.)

האם דעתך על לוח גזר מבוססת על סמך קריאתך בספרו של יוסף נוה או שנתקלת בדעה דומה גם בספרים אחרים?
ואולי הם שאלו מאיתנו? 92353
טלה בר • בתשובה ליו יום ג', 17/9/2002, 19:15
התכוונת כנראה למיכל בת שאול - לדוד היתה בת בשם תמר, לא לשאול. ספרי נכתב על מיכל לא מפני שהיא השאירה את רושמה על התקופה, אלא מפני שנראה לי כי היתה אישה שעשו לה עוול ורציתי לתקן משהו מזה.
על לוח גזר ועל משמעותו למדתי במסגרת לימודי ב''עברית - לשון וספרות'' באוניברסיטה של לונדון, שם נלמד התנך ותקופתו כחלק מהספרות העברית.
בקשר לחלק הראשון של הערתך - זה נכון מאוד.
רק מחזקת את דברייך 92358
טלי • בתשובה לטלה בר יום ג', 17/9/2002, 19:59
הן מיכל והן תמר הן דמויות טרגיות - והטרגדיה של שתיהן קשורה באופן הדוק עם דוד.

מיכל נישאה לדוד בניגוד לרצון אביה. היא נמסרת לגבר אחר על ידי שאול, וככל הנראה חיה איתו חיים טובים. דוד לוקח אותה חזרה אליו. (בשלב זה היא כבר אינה אשתו היחידה). לאחר שהיא צוחקת בראותה אותו מהחלון הוא מקלל אותה שלא יהיו לה צאצאים והקללה מתקיימת (האם ההנחה שדוד עזר לקיום הקללה היא משוללת יסוד?) היא מטפלת בילדיה של מרב, אך אלה נתלים בחייה במסגרת חילופי השלטון בין בית שאול לבית דוד.

תמר נשלחת לאמנון אחיה החורג במצוות דוד. היא נאנסת בברוטליות ומושלכת מעל פניו. דוד, זה שעשה את הטעות הטקטית ושלח אותה לאמנון, לא עושה דבר להעניש את אמנון או לדאוג לתמר פרט ל"ויחר אפו". תמר מתמקמת אצל אחיה אבשלום, המגן הפוטנציאלי היחיד שלה (שכן הסיכויים שלה להינשא, ובכך להשיג ביטחון כלכלי, כמעט אפסו עם מעשה האונס שנודע בפומבי). אבשלום מתכנן את רצח אמנון, ודוד מגלה אותו (ולמעשה שולל מתמר את הגנתה היחידה). בתנ"ך לא מוזכר גורלה של תמר (או התעניינות של דוד בגורלה).

אולי מיכל ותמר לא השאירו את חותמן על התקופה, אבל ללא ספק התקופה הותירה את חותמה עליהן.
רק מחזקת את דברייך 92757
טלה בר • בתשובה לטלי יום ה', 19/9/2002, 5:37
כמו נשים רבות כל כך מאז ועד היום. רק גבר יכול לתמוה למה כתבתי על מיכל - והאם קראת את הספר? שם זה נשמע קצת אחרת משהציג את זה התנך.
רק מחזקת את דברייך 92758
טלי • בתשובה לטלה בר יום ה', 19/9/2002, 5:53
טרם קראתי את הספר
(קצת קשה להשגה כשגרים בארה"ב).

לגבי תמר, במשך זמן רב הטריד אותי מה עלה בגורלה. המקום היחיד שמצאתי עד כה שמתייחס לכך (ואין לייחס לו משמעות היסטורית) היה בספר "דוח המלך דוד" של סטפן צוויג. שם היא הוצגה כמשוגעת הכלואה בבית משוגעים בגליל.
האם ידוע לך על גורל אחר?
רק מחזקת את דברייך 92962
טלה בר • בתשובה לטלי יום ה', 19/9/2002, 19:06
אם תשלחי לי את כתובתך לדוא"ל שלמטה,
talabar@zahav.net.il
אשלח לך את הספר. יש לי עניין שאנשים רבים ככל האפשר יקראו אותו. שם תמצאי לא רק מה דעתי על מיכל אלא גם על תמר - ובכלל...
למען האמת, 92978
יו • בתשובה לטלה בר יום ה', 19/9/2002, 20:16
לא קראתי את הספר היות ולא מצאתי אותו בחנות
הספרים הקרובה לביתי והספרייה שלי לא רכשה אותו.(הם רכשו ספר אחר של גברת בר, את השני)
לתומי, חשבתי שאת תתענייני יותר בדבורה. לפי
מה שאני יודע, אומנם מיכל היא דמות הראוייה לספר, מכיוון שאם תחפש היטב בחייו של כל אדם, תמצא כמה רגעים הראויים לסיפור.(ואצל דמויות ממוצא מלכותי, יותר מכמה בדרך כלל)
שאול האמין בעשתורת? שמואל, שהיה כהן ה' בחר
בשאול הן משום שהיה מאמין בה' והן משום שהוא
האמין שעומד לפניו שבר-כלי נוח לתמרון.(דבר דומה הניע את הנשיא וודרו רוזוולט בתחילת המאה הקודמת בבחירת יורשו, טאפט. כל אחד מהם
רצה לשלוט, למרות שבפועל אדם אחר שלט). האיש
, אני מאמין, מעולם לא משח את דוד למלך משום
ששאול הוכיח לו לא פעם ולא פעמיים כי בחר נכונה ולא הייתה לו סיבה למשוח מלך חדש.(מלכתחילה, היה נגד עניין המלוכה. לדעתו, המשטר הנכון הוא תאוקרטיה נאורה שבראשה עמדו
שני הבנים המושחתים שלו)
דוד, אחד הנחשים הפוליטיים העירומים ביותר בתולדות עם ישראל, ניצח. האיש הזה אפילו לא חס על צאצאי איה.(כאשר אתה משמיד שושלת קודמת, עליך להיות יסודי. גם צאצאי אישה משנית יכולים להיחשב כיורשים). שאול האמין בה'(הסיבה שבגינה שמואל הצליח לתמרן אותו כה בקלות) בעוד דוד מעולם לא האמין בה'.[אילו שאלו
אותו ומבקשים ממנו לענות בכנות, הוא היה אומר שצדקו האנשים שאמרו שהמלך הוא אלוהים חי]
למה להרחיק 93038
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה ליו יום ו', 20/9/2002, 1:06
עד רוזבלט וטאפט, כשיש את הדוגמא של בן-גוריון ושרת כאן בבית?
למען האמת, 93041
easy • בתשובה ליו יום ו', 20/9/2002, 1:19
היו לשמואל בנים? מושחתים?
אתה לא מתבלבל עם חפני ופנחס בני עלי?
לא. 93042
ארז לנדוור • בתשובה לeasy יום ו', 20/9/2002, 1:25
גם לשמואל היו בנים מושחתים שבגללם העם ביקש להחליפו במלך.
לא. 93043
easy • בתשובה לארז לנדוור יום ו', 20/9/2002, 1:31
צודק, יואל ואביה ב(חוסר )כבודם ובעצמם.
לא. 93294
טלה בר • בתשובה לארז לנדוור שבת, 21/9/2002, 13:18
עצם הדמיון בין אלי ושמואל ובניהם רומז לכך שהדמויות האלה אינן אמתיות.
לא. 93299
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לטלה בר שבת, 21/9/2002, 13:49
האם כיוונת לאלי ושמועל?
לא. 93528
טלה בר • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום א', 22/9/2002, 19:34
עלי - כל אחד יכול לטעות.
אני יודע. לפעמים אני סתם נודניק. 93543
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לטלה בר יום א', 22/9/2002, 21:50
לא בהכרח. 93547
ארז לנדוור • בתשובה לטלה בר יום א', 22/9/2002, 22:32
יתכן מאוד שלזה ולזה היו בנים מושחתים.
לדעתי, רק הדמויות בספר בראשית (וחלקית אולי גם בספר רות, וכמובן גם בספר אסתר הבדוי) אינן אמיתיות.
לא בהכרח. 93557
עדי • בתשובה לארז לנדוור יום א', 22/9/2002, 23:26
איך אתה יודע איזו דמות אמיתית ואיזו לא?
לא בהכרח. 93560
ארז לנדוור • בתשובה לעדי יום א', 22/9/2002, 23:33
ספר בראשית הוא ספר מיתולוגי-טיפולוגי שמנסה לבנות היסטוריה אחידה ולינארית לשבטי ישראל ולעמי האזור, תוך כדי שימוש בדמויות בעלות שמות ידועים כמו אברהם ויעקב.
ספר רות משתמש בדמויות בעלות שמות טיפולוגים, מה שמעיד על בדייתם על מנת לספר את תולדות משפחת דוד.
ספר אסתר רוצה לתת סיבה לחגיגות שסיבתן לא ידועה ומשתמש בדמויות לא היסטוריות (מלבד אחשורוש).
לא בהכרח. 93561
עדי • בתשובה לארז לנדוור יום א', 22/9/2002, 23:35
אוקי... והשאר אמיתיים, לדעתך?
לא בהכרח. 93563
ארז לנדוור • בתשובה לעדי יום א', 22/9/2002, 23:45
כן, גם אם מסופרים עליהם סיפורי אגדות.
לא בהכרח. 93566
עדי • בתשובה לארז לנדוור יום א', 22/9/2002, 23:54
איזה סיפורי אגדות? אם הם אמיתיים, אז הם אמיתיים, לא?

בקיצור, לא יודעת למה אתה מתכוון. אבל לא משנה.
לא בהכרח. 93567
ארז לנדוור • בתשובה לעדי יום ב', 23/9/2002, 0:00
סיפורי ניסים (משה, אליהו, אלישע וכו') הם סיפורי אגדות שמסופרים על דמויות אמיתיות.
סיפור כיבוש הארץ ע''י יהושע הוא סיפור בדוי המסופר על דמות אמיתית שהיתה מנהיג מקומי עפ''י ספר דברי הימים. (ולא מנהיג כלל שבטי שעלה לארץ ממצריים).
לא בהכרח. 93569
עדי • בתשובה לארז לנדוור יום ב', 23/9/2002, 0:09
אוקי. כרצונך.
לא בהכרח. 95026
טלה בר • בתשובה לארז לנדוור יום ב', 30/9/2002, 18:52
איך אתה יודע? אין שום הוכחה פיזית לקיומם של מי מהאנשים האלה. והתנך אינו הוכחה - איך אתה יודע שאיננו פיקציה מהתחלה ועד הסוף? (אני לא אומרת שזה כך - רק שיש להיזהר כשקובעים מה עובדתי ומה לא).
לא בהכרח. 95102
ארז לנדוור • בתשובה לטלה בר יום ב', 30/9/2002, 22:59
סביר מאוד שמסיפורי משה, האנשים אכן היו קיימים ולא מומצאים. לגבי משה למשל, הסיפור על גדילתו בבית פרעה ובריחתו משם למדין נותן נופך "ראליסטי" לדמות, ששמה כידוע (וגם שמות אחרים בשבט לוי כמו פינחס) הוא מצרי.
סיפורו גם מתקשר למלחמתו של תות אנח-אתון באל אמון, וכנראה שמשה ואהרון היו מכוהני אתון המודחים שניסו להפעיל את דתם על שבטי עבדים בורחים.

לגבי 3 מקרים יוצאים מן הכלל (ספרי בראשית, רות ואסתר) הסברתי למעלה מדוע לדעתי הם בדויים.
לא בהכרח. 95263
טלה בר • בתשובה לארז לנדוור יום ג', 1/10/2002, 18:26
כסופרת, אני יכולה להבטיח לך שקל מאוד להוסיף ''נופך ריאליסטי'' לסיפור פיקטיבי. סיפור לידתו של משה, השטתו בסירת גומא על הנהר, משייתו וגידולו בידי בת פרעה הם חומרים מיתולוגיים מובהקים, כלומר, יסודות בעלי משמעות פולחנית-סמלית.
לא בהכרח. 95351
ארז לנדוור • בתשובה לטלה בר יום ג', 1/10/2002, 22:50
ואכן, הדברים האלה הם פיקטיבים. הדברים שהזכרתי ראליסטים, ומה שמחזק זאת זה השם משה - שם מצרי שפירושו בן שהסיפור העברי תירץ אותו בצורה אחרת.
לא בהכרח. 94272
טלה בר • בתשובה לארז לנדוור יום ה', 26/9/2002, 18:26
יש הבדל בין מיתוס לבין סיפורת - fiction. דמויות מיתולוגיות, כגון אלו המופיעות בספר בראשית, הן סמליות, הן מבחינה רעיונית, הן מבחינה לאומית או כל צורה אחרת. ספר שמואל, לדעתי, הוא סיפורת - סיפור שהומצא בידי מחבר, כדי להציג מערכת מסוימת של דמויות ויחסים לפי השקפתו של המחבר. אין ביטחון שיש לדמויות ערכים סמליים כלליים, כמו שיש בדרך כלל לדמויות מיתולוגיות (אברהם מייצג את השבט העברי בכללותו, שממנו, לפי המסורת, התפתח העם שנקרא על שמו), אבל אולי הן מייצגות רעיונות מסויימים המתאימים להשקפת המחבר, כמו בסיפורת מודרנית. אין שום הוכחה שמישהו מהדמויות המופיעות בספר שמואל היה קיים אי-פעם - ראיה קיימת רק לקיומו של בית-דוד, לא לקיומו של דוד עצמו בתור מלך, כפי שהוא מתואר בספר שמואל. בייחוד לאחר שהתנסיתי בכתיבת הרומן "מיכל-בת המלך", התברר לי שלא קשה כלל לראות כך את הספר התנכי הזה.
לא בהכרח. 94282
יו • בתשובה לטלה בר יום ה', 26/9/2002, 18:43
בשם 'שמואל' יש טעות פילולוגית. השם אמור להיות 'שאול' לפי מדרש השם שלו ולא 'שמואל'.
האם שמת לב לזה אי פעם?(ותודה למורה לתנ"ך שלי). למעשה, מה מדרש השם של השם 'דוד' לדעתך?

כותבי ספרי 'שמואל' ו-'מלכים' מתבססים על יצירה מונומנטלית הקרויה 'ספר המלכים אשר לישראל' ו-'ספר המלכים אשר ליהודה'.הסיבה שהוחלט לא לכלול ספרים כאלה בתנ"ך הוא בגלל שהם משעממים.

כל דמות בסיפורת בהכרח מייצגת את השקפת הכותב שלה. 'מיכל' שלך בהכרח שונה מ-'מיכל'
ההיסטורית מכיוון שהיא יצאה מהראש שלך ואם כי אני מניח שעשית כמיטב יכולתך ללמוד את כל החומר עליה, עדיין יש בה יותר ממך מאשר מהמקור. במקרה של התנ"ך, אין לנו דובר אחד אלא מקהלה שלמה. מי שחיבר את 'שמואל' לא היה
אותו אדם שחיבר את 'מלכים'.(למרות שיש לי החשד שמישהו, כתגובה לספר 'מלכים', הלך וכתב
את הספר הזה)
לא בהכרח. 94286
טלה בר • בתשובה ליו יום ה', 26/9/2002, 18:55
אני מכירה את הפרשנות ש"שמואל" אמור בעצם להיות "שאול" - אבל שים לב שאלה שתי דמויות שונות לחלוטין מכל הבחינות. את השם שאול פירשתי בספרי כ"שאול לאלה כדי להיות מלך וקרבן". שמואל, לעומת זאת, אינו מעניין מבחינה פגאנית אלא להיפך - ושמו אומר בפירוש: שמו-אל.
פירוש השם דוד הוא דוד=אהוב, כפי שהוא מופיע בשיר השירים, ולכן ייחסתי לו את המעמד של "אהוב האלה". בכתבים אמוריים מסויימים (נדמה לי) מופיע השם במשמעות של "מנהיג", וגם זה מתאים לפירוש שאהוב האלה הוא זה שמנהיג את השבט. (אני מקווה שבפסח יופיע המאמר שלי "שלוש רגלים", ושם אני מסבירה את ההקשרים האלה).
דרך אגב, מדרש זו לא פרשנות מדעית. הדרשן לוקח מלה או פסוק כנקודת מוצא לרעיון משלו, שפעמים רבות אין לו שום קשר לאותה נקודת מוצא עצמה.
מי זאת "מיכל ההסטורית" ומאין לך שהיתה אחת כזאת? המילה מיכל, שפירושה "נחל מים" היא לדעת גרייבס אחד הכינויים לאלת כל המים, הימים, המעיינות והנחלים בעולם. בוודאי שאי אפשר להתייחס לאף אחת מהדמויות בספר שמואל כלדמות הסטורית, בעוד ששאול ודוד, לדעתי, הם דמויות מיתולוגיות פגאניות.
ספר "מלכים" לעומתו, הוא אולי הראשון שיש בו ניצנים הסטוריים, ואפשר להתייחס אליו מבחינה זו, בערבון מוגבל ביותר, כמובן, בקשר לעובדות עצמן.
הממ... 94294
יו • בתשובה לטלה בר יום ה', 26/9/2002, 20:15
אינני מבין על מה הסתמך גרייבס כאשר שיכתב מיתולוגיה של עם שלם. לא שלי יש מושג באמת למי העלו הכנענים קורבנות אבל אלוהות הים היא בדרך אלוהות זכרית כמו פוסידון מכיוון שמי שהפליגו בימים היו גברים.(אפילו גרייבס,
ברוב נאורותו, לא טוען שהיו אי פעם ספניות,
כדי לבסס את טענת ה-''מיכל'' הזו)

ישנן שתי סוגי פרשנויות- גישת הפשט שהייתה אופיינית לצדוקים וגישת הדרש האופיינית לפרושים. הפרשנות שהצגתי היא פרשנות פשט ולא דרש. להלן הפרשן מתבסס על פסוק מסוים שבו מסבירה חנה למה קראה לבנה שמואל.(היא מסבירה למה היא קראה לו ככה. אפילו את לא יכולה להכחיש את זה, כמדומני)

המילה התנ''כית המתארת אל אחר, שאין בה גינוי, היא אלוהים. יוסף השתמש בשם הזה בשיחתו עם אשת פוטיפר(הוא דיבר על אלוהים בכלליות). יש להניח כי היה כתוב שם ''אהוב האלוהים'' ואת בחרת, מסיבות אמוניות, לתרגם את זה לאהוב האלה. יש בתנ''ך שמות שהם מיוחדים רק לאל שלנו כמובן.
הממ... 94530
טלה בר • בתשובה ליו שבת, 28/9/2002, 13:01
אמפיטריטי קדמה לפוסידון כאלת הים היוונית - ואין שום קשר בין מציאות הים ולבין ההפלגה בו. הים היה קיים אלפי ומליוני שנים לפני שהאדם החל להפליג.
אני יודעת מה אמרה חנה לאחר ששמואל נולד, אבל כפי שציינתי - אני מתייחסת לספר שמואל כאל פיקציה, לא כאל הסטוריה. העובדה היא, שהספר מלא בלבול ומבוכה וחוסר התאמה בין קטעים שונים הכתובים בו, ויש לו פרשנויות אולי יותר מלכל ספר תנכי אחר. לצערי, הפרשנות התלמודית היא לגבי הכי פחות אמינה.
השם ''דוד'' מציין אהוב במשמעות המינית, ולכן קל לייחס אותו ל''אהוב האלה'' מאשר ל''אהוב אלוהים'' (ראה שיר השירים, שכולו מלא מיניות).
לא בהכרח. 94854
ארז לנדוור • בתשובה ליו יום א', 29/9/2002, 23:34
ספרי מלכי יהודה וישראל לא נכללים בתנ''ך, לא בגלל שהם ''משעממים'', אלא בגלל עריכה מגמתית של חוגים דתיים מסוימים.
ההיפך הוא הנכון, לו היו הספרים האלה שורדים, היה לנו חומר מענין ורב ערך על המלכים ופועלם.
לא בהכרח. 94881
אלי • בתשובה לארז לנדוור יום ב', 30/9/2002, 5:53
ואולי לא ,איננו יודעים מה בדיוק היה באותם ספרים ,אבל הרושם שנוצר הוא שהמדובר היה בכרוניקות יבשות שרק ציינו אירועים בלי לפרט עליהם יתר על המידה כמו בספרים מקבילים של אשור ובבל .
לדעת פרופסור נדב נאמן המחבר של ספר מלכים השתמש בכל מה שאפשר היה מספרים אלה והוסיף עליהם ממקורות אחרים להרחבה . בכל פעם שהוא מפנה לספר ''דברי הימים למלכי יהודה'' או ''''של ישראל ''הרי עשה זאת רק כדי להוסיף אמינות לעצמו ולציין מה היה המקור שלו ,אבל לאמיתו של דבר החומר שלו כבר כלל את כל מה שהיה באותו ספר. נאמן בדק את כל אחת מההפניות שיש לספרים האלה ל''מידע נוסף '' ומצא שבכל הפניה כזאת היא למשהו שעליו כבר ניתן מידע מפורט ביותר בספר מלכים עצמו ולדעתו המחבר כבר ניצל את המקורות האלה עד תום בכל מקרה.
ואם זה נכון אז יתכן שגם אם היו בידינו ספרים אלה הם לא היו מוסיפים לנו הרבה על מה שיש כבר בספר מלכים .
לא בהכרח. 94890
עמית מנדלסון • בתשובה לאלי יום ב', 30/9/2002, 9:25
אינני מכיר את מחקרו של הפרופ' נאמן, אך אפשר לצפות שגם מידע גיאוגרפי יבש (לדוגמא) היה מוסיף לנו המון.
כך למשל, אין כמעט שום התייחסות בתנ"ך לשמות גיאוגרפיים במישור החוף. הפרצה הקדומה בנחל פולג כבר היתה קיימת, ובוודאי העיר העתיקה בתל קסילה. איננו יודעים את שמם התנ"כי, ואם הם נזכרים בו לא ניתן לזהותם. התיאורים היבשים של גבולות הנחלות בספר יהושע סיפקו לנו מידע רב על הגיאוגרפיה התנ"כית - אך לא מספק. פה ושם מבצבץ שם עתיק כמו נחל שורק, נחל קנה או נחל קדרון. אך מהו למשל "שיחור לבנת"? הקישון? הנעמן?
דווקא רשימות יבשות כאלו היו עשויות לכלול את המידע הזה שכנראה אבד לצמיתות.
סקירה על ספרו החדש של פרופסור 94892
אלי • בתשובה לעמית מנדלסון יום ב', 30/9/2002, 9:40
נאמן ''העבר מכונן את ההוה'' תופיע בקרוב.
ומה עם ההבטחות האלה? 95107
ארז לנדוור • בתשובה לאלי יום ב', 30/9/2002, 23:06
למען האמת, 93046
גרושו • בתשובה לeasy יום ו', 20/9/2002, 1:38
"ויהי כאשר זקן שמואל,וישם את בניו שופטים לישראל.ויהי שם בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה,שופטים בבאר-שבע.ולא הלכו בניו אחריו ויטו אחרי הבצע,ויקחו שוחד ויטו משפט.ויתקבצו כל זקני ישראל,ויבואו אל שמואל הרמתה.ויאמרו אליו:הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך,עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים.(שמואל א',פרק ח',א-ה).

הנה כי כן נכנסנו לרשימת המונרכיות בשל חטאי בני שמואל.
מענין לציין כי שמואל סלחן יותר בנוסח ביקורתו על בניו מאשר המספר המקראי, בבואו לנמק את המלכת שאול."ויאמר שמואל אל כל ישראל...ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם,ואני זקנתי ושבתי, *ובני הנם אתכם* "(פרק י"ב,שמ'א').

מה זאת אומרת ובני הינם אתכם?
במעשיהו?
ליו 93292
טלה בר • בתשובה ליו שבת, 21/9/2002, 13:17
ההוצאה מכרה מעט מאוד עותקים מהספר מאחר שלא טרחו לפרסם אותו. אם מעניין אותך, שלח לי את כתובתך לדוא"ל talabar@zahav.net.il
ואשלח לך אותו.
דבורה אמנם עניינה אותי בצעירותי - על גבורתה דווקא, וראיתי אותה כסמל - אבל בבגרותי דמותה פחות משכה אותי מהאומללות של מיכל שנגרמה בידי הגברים שסבבו אותה.
כל ההשקפה שלי על התקופה ההיא שונה ממה שמופיע בתנך - לפי דעתי, ספר שמואל הוא פיקציה אחת גדולה, שנכתבה במטרה הברורה מאוד להאדיר את דמותו של דוד בחסותו של האל. (במאמר הבא שלי על החגים הערתי גם על כך - אני משערת שהוא יופיע בפסח הבא).
לא בדיוק 93360
יו • בתשובה לטלה בר שבת, 21/9/2002, 22:44
זוהי מטרתו של ספר 'דברי הימים' שמטרתו הייתה להאדיר את כל שושלת דוד. ספר הבא להאדיר אדם לא יזכיר את מעשיו השפלים.(מעשה אוריה החיתי שהושמט מספר 'דברי הימים')
'שמואל' חובר, לבלי ספק, זמן רב לאחר מות דוד ומחברו הסתמך על רשומות כתובות ועל מעשיות עממיות.(לדוגמא, ישנן שתי גירסאות לדרך בה פגש דוד את שאול. יש להניח שבמקור היו עוד אבל אלה נראו לכותבי 'שמואל' כהכי היגיוניות) עד לפני זמן לא רב, קיומו של דוד עצמו הוטל בספק...(בדומה למלך ארתור. כיום, מאמינים שזהו גילגול של השם ארתוריוס,
שר מלחמה בריטי שהפך למלך באגדות המאוחרות)
לא בדיוק 93527
טלה בר • בתשובה ליו יום א', 22/9/2002, 19:33
ארתור לא היה שר מלחמה בריטי אלא מנהיג וולשי מקומי לפני שבריטניה היתה קיימת (במאה השביעית או השמינית לספירה, אם אני לא טועה).
בריטניה היא מושג רומי.... 93531
יו • בתשובה לטלה בר יום א', 22/9/2002, 19:49
הבריטים בכלל, והסקוטים בפרט, נחשבו ברומא ליתושים קטנים ומעצבנים(היות ולוחמים סקוטים המשיכו להטריד את חיל המצב הרומי). ישנו וויכוח אם ארתור היה וולשי או סקוטי בכלל...
בספרו 'הרומאי' עוסק מיקה ולטארי בהצצה לבריטניה של אותם ימים, לא הצצה מחמיאה.
האנצ' בריטניקה גורסת כי מקור שמות החודשים
ברובם הוא באכדית ומיעוטם בבבלית.
בריטניה היא מושג רומי.... 94275
טלה בר • בתשובה ליו יום ה', 26/9/2002, 18:28
לפי מיטב ידיעתי אכד היא בבל.
רק מחזקת את דברייך 93965
האייל האלמוני והארסי • בתשובה לטלי יום ג', 24/9/2002, 18:51
מאמר על ההצגה "אשת" בפסטיבל עכו ההצגה עוסקת בתמר אחרת מהמקרא שהתקופה הותירה עליה חותם:
רק מחזקת את דברייך 93973
עמית מנדלסון • בתשובה להאייל האלמוני והארסי יום ג', 24/9/2002, 20:36
רצוי לציין ששמות הגיבורים הם אטיולוגיים - ער (ערירי) ואונן שלפי התנ''ך העדיף לאונן ולא לייבם את אלמנת אחיו.
בדיוק להפך 93977
טלי • בתשובה לעמית מנדלסון יום ג', 24/9/2002, 20:48
המונח אוננות נקבע על שם אותו אונן, שעליו נכתב: "ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו".
הפועל לאונן לא מופיע בשום מקור מוקדם יותר.
רק מחזקת את דברייך 94276
טלה בר • בתשובה לעמית מנדלסון יום ה', 26/9/2002, 18:31
חשבתי שהמלה לאונן נגזרה מהשם אונן, ולא להיפך. וגזירת ער בצירה (נמצא בעירות, לא ישן) מערירות היא שרירותית ביותר. זה מזכיר לי מדרשים, הגוזרים קודם את הרעיון ואחר כך בונים עליו גזירה לשונית, במקום הדרך המדעית ההפוכה.
מחזה מעניין.. 93986
יו • בתשובה להאייל האלמוני והארסי יום ג', 24/9/2002, 22:15
"לא הסכים לתת זרעו לאחיו" פירושו, פשוט כמשמעו, לא הסכים להכניס את אשתו של האח להיריון.(אפילו אם הוא אנס אותה, הוא הרי מילא את מצוות הייבום, לפי ההלכה)

שאלה לגברת טלה בר: האם אי פעם ביקרת באתר "העולם הידוע" של אורבך? אתם חולקים בערך אותה השקפת עולם.(והדגש הוא על בערך)
כתובת האתר היא PUNDAK.CO.IL. אחרי שהגעת אליו, לחצי על NETWORK. האתר מופיע ברשימה שם.
מחזה מעניין.. 94224
ברקת • בתשובה ליו יום ה', 26/9/2002, 11:53
אתר העולם הידוע הוא אתר פנטזיה
תודה על העזרה עם הקישור... 94278
יו • בתשובה לברקת יום ה', 26/9/2002, 18:32
הנחתי שטלה בר עשויה למצוא משהו באתר הזה.
מחזה מעניין.. 94279
טלה בר • בתשובה ליו יום ה', 26/9/2002, 18:33
אם אתה מתכוון לאורי אורבך - זה לא מתקבל על הדעת. אם לא - לאיזה? (לסופר, אולי - קראתי משהו שלו, וחשבתי שהוא סופר טוב, אבל אני לא בדיוק יודעת לאיזה רעיונות אתה מתכוון). אנסה להיכנס לאתר שהזכרת.
גדעון אורבך 94284
יו • בתשובה לטלה בר יום ה', 26/9/2002, 18:44
האיש יוצא בקרוב למילואים.
מחזה מעניין.. 94283
טלה בר • בתשובה ליו יום ה', 26/9/2002, 18:44
נכנסתי ל"עולם הידוע" וראיתי שיש שם הרבה מה לראות. אבל לא מצאתי רעיונות מהסוג שעולים בדעתי, דווקא. יש לך מושג מהו ה"עולם הידוע?" אם הכוונה היא לטולקין, הרי לדעתי הוא פשוט מעביר את העולם שלנו למישור פנטסטי, אבל האנשים והיחסים ביניהם אינם שונים מאלה שבעולם שלנו. אני, לעומת זאת, מנסה לקחת את העולם שלנו ולהראות אותו באופן אחר ממה שהוא נראה כרגיל. נדמה לי שהשיטה הפוכה לגמרי.
מחזה מעניין.. 94297
יו • בתשובה לטלה בר יום ה', 26/9/2002, 20:24
שניכם חולקים אותה תפיסה בנוגע לאמזונות. את הופכת את העולם שלנו למשעמם יותר ממה שהוא באמת.(אומנם יש מספר רעיונות החוזרים בתרבויות שונות אבל התפיסה שלך שזהו אותו הרעיון, רק באדרת פנים שונה, היא שהופכת את העולם ''שלך'' לחדגוני יותר)
לא, השיטה דומה למדי.(אורבך מנסה להתבסס על
תרבויות קיימות בעולם שלנו אבל התוצאה בדרך
כלל יוצאת מוגבלת יחסית למקור)
אם לא שמת לב, הדת ה-''פנתאיסטית'' היחידה אצל
אורבך היא למעשה שבע דתות מונותאיסטיות נפרדות(הכוונה להידרוסט). הדגם חוזר גם בטאדפוס.
מחזה מעניין.. 94531
טלה בר • בתשובה ליו שבת, 28/9/2002, 13:07
לא תפסתי מאיזו בחינה ה"עולם שלי" הוא משעמם (אותי טולקין שיעמם עד מוות). אין לי רק נקודת ראות אחת על העולם - אני פשוט בונה נקודות מבט רבות ככל האפשר על נקודת הראות של המציאות. אותי, לפחות, זה לא משעמם, אבל כמובן, על טעם וריח...
עוד לא היה לי זמן להיכנס ברצינות לאתר של אורבך, ולכן איני יכולה להעיר עליו.
דרך אגב, האם אני יכולה להסיק מדבריך שאתה פשוט לא מתעניין בשום רעיון של פנטסיה? ואם זה משעמם, מה מעניין אותך?
מחזה מעניין.. 94549
יו • בתשובה לטלה בר שבת, 28/9/2002, 16:18
אני יותר בכיוון של ספרות מד"ב אבל אם מדובר
בפנטזיה טובה, אני קורא את זה.
נקודות מבט מרובות על המציאות? האם אני יכול
לקבל דוגמה, בבקשה?(לפי מה שראיתי, יש את נקודת המבט שלך ויש את כל השאר)

המממ, מאיפה מצאת את האלה הזו?
ביוון, היה גם אל חקלאות, אבל מכיוון שרוב העוסקים בחקלאות היו נשים, מעמדו נדחק מפני דמטר.
מחזה מעניין.. 95023
טלה בר • בתשובה ליו יום ב', 30/9/2002, 18:49
אני לא מסוגלת אפילו להעלות בדמיוני אפשרות של נקודת ראות אחת ויחידה על המציאות - בראש שלי הן אינסופיות.
ניקח לדוגמה את אחת המציאויות שלי - עמק יזרעאל. אפשר לתאר אותו באותה מציאות קיבוצניקית חקלאית שבה גדלתי. אפשר לתאר אותו במציאות התנכית של גדעון השופט. אפשר לתאר אותו במציאות תנכית אחרת - של הסיפור "יעל" שמופיע בספר "ונוס" (הייתי רוצה שתקרא לפחות ספר אחד שלי, כדי שיהיה לך מושג בסיסי עם מי אתה מדבר). אפשר לתאר אותו בתקופה הניאוליתית, של ראשית החקלאות, או בתקופה הפאליאוליתית (אני בטוחה שהוא היה קיים אז, אבל מרוב חקלאות לא נשארו מזה שום שרידים). אפשר לתאר אותו בצורה דמיונית פנטסטית לגמרי, להכניס אליו כל מיני דמויות שקיימות רק בדמיון - וזה כבר מביא אותנו לאינסוף אפשרויות. את דוד תיארתי ב"מיכל" כאדם מסוג מסויים, אבל במאמר שלי על החגים אני מתכוונת לתאר אותו בצורה שונה לחלוטין - ולא אומר איך, כדי שתקרא את המאמר כשהוא יתפרסם. באחד הספרים של Marion Zimmer Bradley על כוכב הלכת הדמיוני Darkover (אם אתה קורא אנגלית זה כדאי מאוד) היא מתארת אדם שיש לו כישרון לראות את העתיד - אבל לא רק עתיד אחד, אלא שורה שלמה של אפשרויות עתידיות. בצורה כזאת אני רואה את המציאות.
ואם אתה קורא אנגלית, ולא שמעת על אמפיטריטי, אז כדאי לך מאוד לקרוא את הספר המחקרי The Greek Myths של גרייבס. לידיעתך, הוא התמחה בלימוד אקדמאי של הספרות היוונית והרומית הקלאסית, ולא המציא את המיתוסים האלה מראשו. אמפיטריטי היא אלה ידועה בהחלט לאלה המתמצאים במיתוסים האלה. דרך אגב, אם היה אל חקלאות (לא שמעתי עליו) אז הוא הופיע הרבה אחרי דמטר. זה כל העניין - העיקרון הוא שהאלות קדמו לאלים ונדחקו מפניהם.
מחזה מעניין.. 95330
יו • בתשובה לטלה בר יום ג', 1/10/2002, 22:02
קראתי את הסיפור "יעל" ואף נתתי עליו ביקורת
באחד מהפתילים שבכתבות הקודמות. בכל מקרה, יכול להיות שיכולת להיות סופרת פנטזיה טובה אבל כשאת באה לספר חלק מההיסטוריה ולו כרקע
בלבד לסיפורך, עליך להקפיד על האווירה, אחר כך על הדמויות שייראו אמינות, ורק אחר לשלב את המסרים.(ההבדל בין סופר מצוין לסופר גרוע
הוא שהמסרים של הסופר המצוין אינם מורגשים בעוד אצל הגרוע המסרים הם כל הסיפור)

מריון זימר בירדלי היא כנראה סופרת טובה. הספר היחיד שלה שקראתי היה "ערפילי אבלון" ורואים בו שאם היה לה כישרון, הוא כבר לא שם. אני לא קורא באנגלית. הדבר היחיד הטוב שאני יכול לומר עליה הוא שאם היא אהבה את ששאוש"ק, יש לה טעם ספרותי טוב.

גרייבס הוא סופר טוב. אני יודע משום שקראתי את "אני קלאודיוס" ואת "רוח מצפון". האיש הוא דוגמה חיה ל-"היסטוריה ורוח הזמן" של יעבץ. להסתמך על גרייבס כמקור על המיתולוגיה
היוונית היא כמו להסתמך על המיין קמפף כמקור
לאורח החשיבה הגרמני. האם בסוף הספר שציינת את שמו יש רשימת מקורות?(אם יש, אני חוזר בי
מדבריי. בספר "מיתוסים עבריים" אין רשימת מקורות)
מחזה מעניין.. 95392
טלה בר • בתשובה ליו יום ד', 2/10/2002, 0:00
הספר "מיתוסים עבריים" מלא רשימות מקורות - בסוף כל פרק, לא בסוף הספר. זו השיטה גם במיתוסים היווניים באנגלית.
אני לא בטוחה שהייתי מחשיבה את "יעל" לסיפור פנטסיה. בכלל, אני משתמשת בפנטסיה, אבל לא בונה סיפור כפנטסיה כשלעצמה - העיקר אצלי הם האנשים, ומה שקורה להם, ונדמה לי שעל זה סיפרתי ב"יעל". אני לא מתיימרת להיות סופרת מצויינת, אבל אצלי הסיפור הוא העיקר - יותר חשוב מהשפה, למשל - וכך זה גם בסיפור הזה. אני תמיד מוכנה לקבל ביקורת עניינית, אבל התרשמתי שאתה פשוט לא אוהב את הדברים שאני כותבת עליהם, כך שאני לא בטוחה שהביקורת שלך עניינית באמת. האם ניסית להתייחס לדמויות עצמן וליחסים ביניהן, במקום לחשוב רק על הרעיונות המנוגדים להשקפת עולמך?
כפי שאמרתי, גרייבס התמחה בספרות היוונית הקלאסית ברמה אקדמאית, ולכן אפשר להתייחס אל מה שהוא אומר על המיתוסים המופיעים בספרות הזאת כאל מקור מוסמך - אין לכך שום קשר להלך רוח או השקפת עולם. ובאמת, אני לא יודעת איך אתה יכול להעביר ביקורת על מה שלא קראת.
אצל מריון צימר בראדלי, הסידרה "דארקובר" עולה בהרבה על ערפלי אבאלון, אבל היא לא קיימת בעברית, כך שזו החמצה של הקוראים.
התכוונתי להתנצל, בסדר? 95700
יו • בתשובה לטלה בר יום ד', 2/10/2002, 20:40
שעות הגישה שלי לרשת מתחילות ב-‏18:00 ומסתיימות ב-‏23:00.(אני עדיין לומד)

ברשותי מצוי הספר "מיתולוגיה יוונית" של עדית המילטון. כמסתבר, אכן קיימת אלה כזו אבל היא נשויה לאל הים פוסידון היא הייתה נכדתו של אוקיינוס. אגב, פוסידון ככל הנראה פחות חשוב ממה שזה נראה, הוא אחרי הכל היה אדונם של הים התיכון והשחור בעוד אוקיינוס היה אחראי בערך על כל השאר. אוקיינוס הינו טיטאן או "אל ישיש" שגידל את הרה, אשתו של זאוס.(אני לא בדיוק בטוח מי היו ההורים של אותה אלה. נראה לי שהיא הייתה אחותו של זאוס). על חסד זה, נתן זאוס לאוקיינוס את השילטון על כל מקווה מים שאינו הים הגדול ואינו הים השחור.

אני מתייחס לזה כפנטזיה היסטורית מכיוון שעד
כמה שידוע לי, קדשה גודלה מינקות למעמדה והם
לא קיבלו נשים בוגרות לתפקיד. אני חושב שיש
גם את עניין הבתולין; בתרבויות רבות, עדיף מאד שהכלה תהיה בתולה.(מצד שני, האב לא היה מרוצה. הוא בטח חשב על הנדוניה האבודה...)
התרבות שתיארת שם, עד כמה שזכור לי, קיימת אך ורק במיתוסים של הכת הניאו-פאגאנית. על כל פנים, אקרא את הסיפור שוב.

טוב, בחרו בספר גרוע ואחר כך החליטו שמריון זימר בירדלי לא נמכרת מספיק טוב והחליטו לא לתרגם עוד ספרים שלה.(כמובן שרוב מעריציה בארץ קראו את ספריה באנגלית כך שלא קמה מהומה גדולה בעניין)
התכוונתי להתנצל, בסדר? 96037
טלה בר • בתשובה ליו יום ה', 3/10/2002, 18:20
הטעות שלך בהתייחסות למיתוסים היא לקבל אותם כפשוטם ?! הדרך הנכונה להבין אותם היא בצורה סמלית - לכל שם יש משמעות, לכל דמות יש תפקיד סמלי במערכת האמונות. יש כאן גם התפתחות הסטורית של העמים המאמינים באותם אלים, ויש גם התפתחות חברתית ושינויים במעמדם של הגבר והאישה - אלה תמיד קובעים את מעמדם של האלים והאלות בחברה שבה מאמינים בהם. במקום לקרוא את אידית המילטון,המתייחסת למיתוסים כאל אגדות נחמדות, כדאי לך לקרוא את ההימנונים ההומריים של הסיודוס, (נדמה לי שזה קיים בעברית) המביא את נקודת השקפת היוונים עצמם - אם גם השקפה מאוחרת למדי ומנקודת ראות גברית, לא נשית. תוכל לראות למשל, שאל כמו ארוס, שבתקופה מאוחרת נחשב לאל האהבה (הוא תפס את מקומה של אמו, אפרודיטי, שבתור אמו קדמה לו מבחינה כרונולוגית - זו משמעות הדבר במערכות המיתולוגיות השונות) נחשב בעצם לאל היצירה, אפילו היצירה האלוהית.
כל היחסים המשפחתיים בין האלים מראים על מאורעות הסטוריים של , למשל, התאחדות עמים שהאמינו באלים שונים, וכדומה. אל תשכח שהתקופה היוונית הקלאסית היא מאוחרת למדי בתולדות השבטים היווניים, וגובלת בתקופת הפילוסופים שחדלו להאמין כליל באלים.
איפה שמע על מנהגי הקדשות? אתה בטוח שגם המקור הזה שלך איננו שייך לתקופה שבה הגבר שלט בכיפה והנשים נדחקו למעמד נחות בחברה?
רגע, רגע.. 96074
כליל נאורי • בתשובה לטלה בר יום ה', 3/10/2002, 20:08
אז ספר בראשית מרמז כי הישמעאלים, בני עמון, המואבים, וכדומה, מקורם בעם יחיד קדום יותר? (כאשר בני עמון והמואבים נפרדו ממנו בתנאים פחות נעימים..)
רגע, רגע.. 96521
טלה בר • בתשובה לכליל נאורי שבת, 5/10/2002, 12:48
בהחלט. הם כולם השתייכו לגזע שמי קדום - שקדם בהרבה להסטוריה הכתובה, כך שאין לנו אפשרות לעקוב אחרי מוצאם ומהלך התפתחותם, מאחר שהעצמות שאפשר למצוא אינן מראות כמעט הבדלים גזעיים. הגזע השמי הוא ענף ים-תיכוני של הגזע הקווקזי, הכולל גם את האירופים ומכונה באופן כללי הגזע ההודי-אירופי - כלומר, הוא כולל גם את ההודים והפרסים. הגזע הקווקזי נפרד מהגזע האפריקאי והגזע המונגולי במהלך נדודי האדם בתקופת האבן העליונה (לאחר יציאת ההומו סאפיינס מאפריקה, והשינויים בין הגזעים אירעו בהשפעת האקלימים שבהם הם שהו זמן רב מאוד (לפחות עשרות אלפי שנים).
טוב 96076
יו • בתשובה לטלה בר יום ה', 3/10/2002, 20:13
את מתנהגת כרגע כמו אותו אדם שכתב ל-"נשיונל
ג'יאוגרפיק" מכתב על טעות בתיאור טקס בודהיסטי בטיבט. האיש אמר שזהו טקס הודיה אבל הכתב הסביר לו שאלה אנשים פשוטים שאינם מבינים את זה ובעיניהם הטקס מיועד למטרות אחרות.(נראה לי שזה היה גיליון הנשרים)

עידית המילטון אמרה כי המיתוסים שהגיעו לידינו עובדו בידי משוררים דגולים. אין ברשותנו מקבילה ל-"האחים גרים" המבוסס ברובו על פולקלור גרמני.

המיתוסים הם סיפורים. בעצם מה ההבדל בין סיפור למיתוס?(פרט לאצטלת המכובדות שעוטה המיתוס בשל עתיקותו, כמובן)

חדלו להאמין באלים? זוהי בדיוק התקופה בה חוברו המחזות הגדולים של הקלאסיקה היוונית.
היוונים מעולם לא פסקו להאמין באליהם לפחות
עד שהם המירו את דתם לנצרות. למעשה, האלים שלהם אפילו העתיקו את מקום מושבם לרומא.

האם שם פא וו טא צו מוכר לך? זהו שמה של קיסרית סינית משושלת טאנג. היא משלה במשך שמונים שנה.(לפחות לפי מרי בנווארס)

בקיאותי בתרבות כנען הקדומה אינה גדולה אבל קשה לי להעלות על הדעת מדוע יתקיים לצורך סיבה אחרת מעמד של זונות קדושות...(בימים ההם, היו גם זונות רגילות.)
טוב 96519
טלה בר • בתשובה ליו שבת, 5/10/2002, 12:42
אתה צודק. רוב האנשים הפשוטים אינם מבינים את משמעות הטקסים שבהם הם משתמשים כפולחן דתי - הקדמונים ידעו שכל עניין הדת הוא סוג השמור רק ליודעי סוד ויודעי דבר. מסתרי אלאוסיס, שבהם התבצע פולחן קדום מאוד, היו סגורים לקהל הרחב ורק לאלה שעברו חניכה מיוחדת הותר להיכנס לשם ולהשתתף בהם. תשאל את רוב היהודים הדתיים מה משמעות הטקסים הנערכים בבית הכנסת והם לא יידעו לענות לך, חוץ מהמלים שכך נעשה מאז ועד עולם.
ההבדל בין סיפור רגיל לסיפור מיתולוגי הוא שהסיפור המיתולוגי משתמש בסמלים - כל הדמויות והמאורעות שקורים להן מסמלים רעיונות דתיים מיוחדים, שרק יודעי דבר מבינים אותם. זה לא אומר שאתה לא יכול ליהנות מסיפור - מהעלילה והדמויות - בלי להבין את משמעותם הסמלית הנסתרת. זה רק אומר שמי שכן מבין את הסמליות הזאת מפיק הנאה ומושג נוסף מהסיפור.
המחזות של גדולי המחזאים היוונים הקלאסיים - בייחוד סופוקלס ואויריפידס - מראים בבירור שהיוצרים לא ממש האמינו באלים. גדולתם היא בשימוש המעמיק בפסיכולוגיה, הנמצאת מעבר לאמונה הפשוטה והפשטנית בכוחם של האלים.
לא מוכר לי שמה של אותה קיסרית סינית - ולמה אתה שואל? אני לא בקיאה בהסטוריה הסינית.
בעצם שמן אפשר להבין שהקדשות היו מקודשות - לאלת האהבה כמובן, כי הן בצעו בשמה את אקט האהבה, שהיה מקודש לה. אני לא יודעת בדיוק ובוודאות על קיום זונות לא מקודשות, אבל כגבר אתה בוודאי מתמצא בזה יותר ממני...
טוב 96608
יו • בתשובה לטלה בר שבת, 5/10/2002, 22:18
ראשית כל, ההיסטוריה היא אחד מהתחביבים שלי.

משונה מאד שמעולם לא הזכרת את אלת השמש של היפנים, המיטראסו. היא עומדת בראש פנתיאון דת השינטו.(אם להסתמך על "יפן המסורתית")

את צודקת, ככל הנראה, לגבי המיתוס. הוא אינו
שונה מסיפור רגיל אלא רק בסאבטקסט שלו; אבל אנשים יכולים לפרש סיפור מסוים פרשנות שהיא לעיתים מנוגדת לדעת הסופר.(לדוגמא, "התפסן בשדה השיפון" ומורים מסוימים לספרות)

ניתן להקיש מקיומן של הקדשות על קיום שירותי
זנות חילוניים, כמו אלה שהיו קיימים בפומפיי.

האם את מבקרת מפעם לפעם בפורום ערוץ ההיסטוריה של 'תפוז'? האנשים שם בקיאים מאד בהיסטוריה ונראה שאת די אוהבת היסטוריה.(או
לפחות ההיסטוריה המקומית)
טוב 97176
טלה בר • בתשובה ליו יום ב', 7/10/2002, 18:35
אני מודה ומתוודה שהסטוריה איננה מהנושאים החביבים עליי, ולכן גם הידע שלי בה אינו רב ביותר. מה שאני אוהבת זו הסטוריה של הנושאים בהם אני מתעניינת - למשל, הסטוריה של האמנות והספרות, ובמידת מה גם של המוסיקה. הסטוריה פוליטית זה ממש שנוא עליי מאחר שהפוליטיקה לגווניה שנואה עליי.
נדמה לי ששמעתי על אלת השמש היפאנית, אבל אני לא בקיאה במיתולוגיה של המזרח הרחוק, וגם לא של אפריקה, אמריקה או אוסטרליה. התמחיתי במיתולוגיה הכנענית בעיקר דרך ובסביבת לימוד התנך, כי התרשמתי מההשפעה הרבה שהיתה לכנעניות על היהדות. וכמו כן, בגלל קריאת מיתוסים יווניים קלאסיים בילדותי, עניין אותי דווקא ההבדלים בין המיתוסים הקדומים, מה שגרייבס מכנה ''פלאסגיים'', לבין המיתוסים שאני היכרתי. אני חושבת שמה שמושך אותי בעיקר לפגאניות הקדומה זה הפמיניזם, שאל רעיונותיו התוודעתי רק לאחרונה, אבל הנטייה עצמה כנראה מולדת אצלי... אם תקרא את ספרי ''אלה'' שיצא לאחרונה, תבין את הגישה הזאת מתוך המאצ'ואיזם הגברי שבו נתקלתי בקיבוץ.
אני מבקרת בפורומים של 'תפוז' אבל לא בהסטוריה - מתוך הטעם שהזכרתי - אלא בפמיניזם, בפגאניזם, ובספרות.
טוב 97655
טלה בר • בתשובה ליו יום ד', 9/10/2002, 18:50
דרך אגב, אם מעניין אותך לקרוא סיפור מד"ב שכתבתי, בשם "אור ירוק", תוכל להיכנס לדף היוצר על שמי באתר הבמה החדשה - www.stage.co.il
ויש שם עוד כמה יצירות הקשורות בדעות המיתולוגיות והפמיניסטיות שלי.
Job Security 96643
רון בן-יעקב • בתשובה לטלה בר שבת, 5/10/2002, 23:49
הצו לשמור ולשמר את ה''ידע'' החשוב ביותר רק אצל חבורת סוד מוחלט בהחלט (ידועים בשמם כהגמונית הכמורה והלויים) הוא ראשוני וחשוב גם ביהדות. יהודה הנשיא היה צריך לתרץ ב''הפרו תורתך'' את זה שהוא העביר את התורה שבע''פ למשנה הכתובה.

הרמב''ם קבע שמי שלא מקבל תורה שבע''פ הוא כופר (או אפיקורס, אני לא זוכר כרגע), שבלעדיה אין ערך לתורה שבכתב, ועל התושב''ע היו ממונים רק נבחרי הכהונה.

עד כמה שאני יודע, גם על לימוד קבלה וזוהר ישנן מגבלות - גיל ארבעים, הכנה מוקדמת, רק לזכרים.

ישנה הלכה ברורה שקובעת שאין ללמד בציבור את הסודות הכמוסים ביותר ''סוד אדוני ליראיו'', ושאין דורשים בציבור בענינים החשובים והעמוקים (ביכול) ביותר. הרמב''ם נאלץ להתפתל בהסברים כשכתב ספר שלם על הנושאים האלה - מורה הנבוכים.
'אור ירוק' 99030
יו יום ג', 15/10/2002, 22:05
א. מי החליף את השרת של 'במה חדשה'? הם היו יותר מהירים בפעם האחרונה שהייתי שם, בקיץ.
ב. את בונה את כל המתח הזה בשביל...המממ...
הפאנץ'-ליין העלוב הזה?(או לפחות לא הבנתי. למה הם צריכים אותנו? ברור שגזע כה מתקדם לא
צריך עבדים. יש לו מכונות שיכולות לעשות את העבודה פי אלף יותר טוב מכל יצור אורגני. את
הפאנץ' ליין לא הבנתי)
ג. המתח, לעצמו, בנוי היטב.
ד. האם את מתכוונת לכתוב סיפור נוסף על הגזע
הזה?
'אור ירוק' 102948
טלה בר • בתשובה ליו יום ג', 29/10/2002, 19:00
גם אני סובלת מאיטיות הפעולה של הבמה.
הסיפור, חבל שלא שמת לב, הוא פרודיה על סיפורי מד"ב, שאף על פי שאני קוראת די הרבה מהם, לא תמיד אני לוקחת אותם ברצינות. נדמה לי שהפאנץ' ליין חלש, כי לא הצלחתי לבטא אותו מספיק טוב בעברית - לפעמים אני טובה יותר באנגלית, כי אני מוצאת בה יותר אפשרות לביטוי. כוונתי היתה דווקא למטרה שהאנושות רואה לעצמה להשתלט לא רק על עולם כדור הארץ, אלא גם על כל העולמות שלשם היא מתכוונת להגיע - לפחות בהתאם לספרי המד"ב. בתור פגאנית מובהקת, אני כמובן מתנגדת להשתלטות זו ואת זה ניסיתי להביע בסיפור.
לא חשבתי על כתיבה נוספת על היצורים המופיעים בסיפור - אולי מפני שאיני כותבת מד"ב לשמו אלא רק משתמשת בו כדי להביע רעיונות אישיים וחברתיים. אבל מי יודע? אולי פעם...
'אור ירוק' 104062
יו • בתשובה לטלה בר יום א', 3/11/2002, 19:18
איזה סיפורי מדע-בידיוני קראת? אני חשבתי שהסיפור רציני לגמרי...(מה שאומר שייתכן כי הסיפורים שאני קראתי אינם מה שאת קראת)
'אור ירוק' 104559
טלה בר • בתשובה ליו יום ב', 4/11/2002, 18:07
כמעט בכל סיפורי המד''ב על התיישבות בכוכב לכת חדש (ספרים של צימר-בראדלי, מקאפרי, סילברברג, היינלין, אסימוב, ואחרים שאני לא זוכרת כרגע את שמם) ברגע שהאדם מתיישב, הוא מתחיל לשנות את המקום כדי להתאים אותו לצרכיו, ולהשתלט על כל החי הצומח והדומם כדי כמו שהוא מנסה להשתלט על כוחות הטבע (לא תמיד מצליח) על כדור הארץ. ניסיתי להראות את העמדה האנושית הזאת באור שונה במקצת. לכן הסיום, בו החייזרים באים לכדור הארץ כדי להביא אליהם את האדם שישלוט עליהם (לא שהם ישלטו בו), אמור להיות אירוני.
'אור ירוק' 104592
יו • בתשובה לטלה בר יום ב', 4/11/2002, 19:56
למיטב זכרוני, הדת הפגנית כוללת מרכיב חזק מאד של ''כישוף'', שהוא בדיוק מה שאת מתארת, רק באפס טכנולוגיה או ברמת טכ' מזערית.
באף אחד מהעולמות שהצגת לא היו חיים תבוניים
מכל סוג שהוא.(חיים לא-תבוניים יכולים בקלות
להסתגל לחיים במסגרת אורבנית)
למעשה, המצב בו בני אדם פולשים לעולם מיושב בחייזרים תבוניים ברמה טכנולוגית נמוכה יותר
הוא נדיר יחסית בספרות המד''ב.
התחשבות בחיים לא-תבוניים, לצערנו, לא תהיה באשר תהיה התיישבות בכוכבים זרים. דרושה מן הסתם תשתית של חברה מפותחת כדי שיתפתחו שם תנועות 'איכות סביבה' וזה לא יקרה בדור או שניים הראשונים לקיום המושבה.(ואני מפקפק באפשרות שחברי 'גרינפיס' יפגינו בקור של מאתיים מעלות מתחת לאפס רק כדי להזדהות
עם המקומיים)
'אור ירוק' 105356
טלה בר • בתשובה ליו יום ד', 6/11/2002, 19:23
אני יודעת שתיאוריית ההתיישבות במד''ב פוסלת התיישבות במקום שיש חיים תבוניים, אבל לא לכך התכוונתי, אלא להרס התשתית הטבעית של כוכב הלכת - כפי שעשה האדם לכדור הארץ. אולי אתה צודק שלוקח זמן לפני שמתפתחת מודעות ל''איכות הסביבה'', אבל דווקא לאור הרס כדור הארץ בידי האדם צריכה המודעות הזאת ללכת עם האדם לכל מקום אחר.
'אור ירוק' 105409
טל כהן • בתשובה לטלה בר יום ה', 7/11/2002, 0:22
מה, בעצם, פסול בהפיכת מאדים (נניח), מתוך הנחה שהוא נטול חיים, לראוי למושב אדם?

אני מבין את ההתנגדות ל"הרס התשתית" בכדוה"א (ותומך בהתנגדות זו) - לא משום שחשובה לי התשתית, אלא משום שחשובים לי שימושיה של התשתית (קיום בע"ח, קיום מערכות אקולוגיות, ובעיקר קיום האדם). אבל מה פסול בהרס "תשתית" אם אין שום דבר שמושתת עליה?
'אור ירוק' 105796
טלה בר • בתשובה לטל כהן יום ו', 8/11/2002, 15:39
ודאי שהכוונה שלי לא היתה למקום חסר חיים כמו מאדים - אף כי אין לי אמון רב בהתיישבות מהסוג הזה - אלא למקום שיש בו אוויר טוב לנשימה וצורות חיים מסויימות, אותן מתכוון האדם לשעבד לטובתו. לכך אני מתנגדת. הייתי רוצה לראות את האדם מסתגל עד כמה שאפשר לסביבה הקיימת בלי להרוס אותה (בספר החדש שלי כתבתי על התיישבות בכוכב לכת חסר חיים, ואיך האדם מסתגל אליו!). הכוונה שלי היא שהאדם יחדל לראות את עצמו כמלך הבריאה אלא כאחד ממנה, יהיה חלק ממנה ולא ינסה להשתלט על כל דבר שעומד בדרכו.
'אור ירוק' 105357
טלה בר • בתשובה ליו יום ד', 6/11/2002, 19:26
אשר לכישוף ולדת הפגאנית - אני לא בטוחה בדיוק למה הכוונה. אני רואה ככישוף קסמים מעשה ידי אדם, כמו לחשים שונים היוצרים שינויים בסביבה הטבעית. אין לי אמונה רבה בכך ואני לא רואה איך זה קשור לפגאניות. לעומת זאת, אני מאמינה בכוחות רוחניים שהיום אולי רואים אותם ככישוף - טלפתיה בעיקר, ואולי גם טלקינטיקה, כפי שכתבה על כך מקאפרי בסדרת "פגאסוס". לדעתי אלה הם כוחות טבעיים שלא נוצלו מספיק על ידי האדם, דווקא בגלל פיתוח היתר של הטכנולוגיה (ואל תחשוב שאני מזלזלת בה - איפה הייתי היום בלי המחשב?)
'אור ירוק' 105371
יו • בתשובה לטלה בר יום ד', 6/11/2002, 20:53
פעם קראתי כתבה ב-"גלילאו" על הסבר מדעי ל-"תופעת העדר" ודובר שם על מערכת עצבית שהיא היסוד ל-"תופעת העדר". המאמר הזכיר לי את כל
הדיבורים על אמפתיה("קריאת רגשות"). הייתי מביא לך קישור אבל אני לא זוכר איזה מאמר. הדבר הקרוב ביותר לטלפתיה שקיים כיום הוא קריאת שפת-הגוף של האדם. שפת-הגוף שלנו אינה
תמיד בשליטתנו המודעת וניתן ללמוד ממנה כמה דברים על אורח חשיבתו של האדם.
בנוגע לטלקינזיס, עליי לשאול על איזה מנגנון
את מדברת. מה רע בידיים שלנו?

בעולם שלנו, מעט מאד אנשים מבינים בדיוק על מה הירוקים נלחמים. הם רואים בהם מטורפים השקועים בהזיות או סכנה לחברה המערבית.(התקשורת מעצימה את דמותן של קבוצת שוליים בקרב הירוקים כמו ההיפים והפוסט-מודרניסטים.
קבוצות אלו יהיו שמחות מאד לראות את האנושות
שוקעת במאפליית ימי הביניים ולא עולה ממנה מחדש)
מרביתם מגיעים מארצות המערב
המפותחות.
סביר להניח שגלי ההגירה הראשונים אל הכוכבים(והכוונה לגלי ההגירה הרציניים הראשונים) יגיעו מאפריקה ומאסיה. האנשים שם אפילו לא מבינים מה זה הומיאוסטאזיס.
'אור ירוק' 105439
עוזי ו. • בתשובה ליו יום ה', 7/11/2002, 3:14
למה? (כלומר, למה "גלי ההגירה הראשונים יגיעו מאפריקה ומאסיה")?

כדי להשאיר את גודל האוכלוסיה ברמתו הנוכחית צריך "להגר" (לשגר לצורך הגירה) מאתים אלף איש כל יום.
'אור ירוק' 105651
יו • בתשובה לעוזי ו. יום ה', 7/11/2002, 20:03
ההנחה שלי היא שמכיוון שמרבית המהגרים בעולמנו מגיעים מהיבשות הללו, הרי אותם מהגרים גם יהגרו לחלל אם יהיו שם מספיק הזדמנויות כלכליות.(ומאחוריהם יעמדו תאגידים
שישלמו להם שכר מינימום. בסך הכל, כמה אנשים
בארצות המפותחות אמיצים דיים כדי לעקור מארץ
אחת ולעבור לארץ אחרת?[ולא בתור תיירים])
'אור ירוק' 105799
טלה בר • בתשובה ליו יום ו', 8/11/2002, 15:47
במקום להגר, רצוי שהאנשים האלה קודם ילמדו איך להגביל את הילודה ואפילו להפחית אותה. זה כיוון נכון לגבי כדור הארץ הרבה יותר מאשר הגירה לכוכבים אחרים והריסתם כמו שאנחנו הורסים את כדור הארץ. האדם נברא עם מוח כדי שינצל אותו, להתנהגות המנוגדת לאינסטינקט הבסיסי - כמו שעשה כאשר יצר את התרבויות השונות, שרבות מהן מנוגדות לאינסטינקטים. התרבות היא זו שמובילה את האדם, ושמירה על כדור הארץ חייבת להיות חלק מהתרבות שלנו, אם אנחנו רוצים לשמור על המין האנושי ולעשות אותו ''אנושי'' יותר ממה שהוא עכשיו - במשמעות של הומני, כמובן.
'אור ירוק' 105863
יו • בתשובה לטלה בר יום ו', 8/11/2002, 19:50
מנוגדות לאינסנקטים? חשבתי שתיאורית האינסטינקטים נקברה עוד בתחילת המאה הקודמת.
האנשים יודעים ומכירים את הטכניקות הללו. הם מהגרים מסיבות כלכליות ו/או פוליטיות. את האשמה יש לתלות במשטרים המושחתים, לא בתיכנון ילודה לקוי.(והכוונה גם לארצות הברית שאינה מוכנה לוותר על שטרי חוב בני חמישים שנה)
שמירת כדור הארץ היא המנוגדת לאינסנקטים של המין האנושי. המין האנושי הצליח יתר על המידה ועכשיו הוא משלם את המחיר על כך. הרצון לשמר את ההומיאוסטאזיס נובע מהעובדה שהאדם הינו יצור תבוני היכול לראות את תוצאות מעשיו. הבעיה היא ,כמו שאמרתי, להמונים בארצות המפותחות לא ממש איכפת מדברים כאלה.
ואיני מבין מה לא טבעי בתרבויות שלנו?
'אור ירוק' 105797
טלה בר • בתשובה ליו יום ו', 8/11/2002, 15:43
בספרי ''פגאסוס'' מספרת מקאפרי על ילד שגבו נפגע בתאונת דרכים והוא משותק בארבעת גפיו. בכוח הטלקינזה הוא מצליח להתנועע ולהגיע לכל מקום, רק בשליטה מוחית ללא שליטה בשריריו. זה סיפור מעניין מאוד, אפילו אם כרגע אין לו ביסוס מדעי. בכלל, המדע אמור לבחון את מה שיש, ואם יתברר שיש דבר כזה, הוא יצטרך להסתגל לכך - לא להודיע מראש שהדבר לא ייתכן.
דרך אגב, בקשר לאמפטיה - הכישרון להרגיש מה שהאחר חש - אני יכולה להעיד על קיום התכונה הזאת מניסיון אישי.
כפי שאמרתי, אני כנראה אינדיבידואלית קיצונית מאחר שאיני שייכת לשום קבוצה ואין לי מושג מה הם רוצים ומה הם מנסים להשיג, ובאיזה אמצעים. אני מתנגדת לכל אלימות שהיא, גם לכזאת שבאה ממניעים טובים, לכאורה.
'אור ירוק' 105801
טלה בר • בתשובה ליו יום ו', 8/11/2002, 15:50
ההנחות שלך מוזרות מאוד לעתים. גם אני קוראת את גלילאו, ואני מבינה את תופעת העדר כתופעה אינסטינקטיבית. המוח של האדם פועל בגישה מנוגדת לאינסטינקט, ואת הגישה הזאת יש לפתח כדי לעשות את חיי האדם טובים יותר בלי לפגוע בסביבה.
דרך אגב, מה זה הומיאוסטאזיס?
הומיאוסטאזיס 105811
ג. שמעון • בתשובה לטלה בר יום ו', 8/11/2002, 16:41
מושג המתאר את ויסות הגוף של אורגניזם, איזון הרכב הכימיקלים של הגוף, הנוזלים והבטים אחרים של סביבתו הפנימית של האורגניזם. חום גוף יציב, לדוגמה, נשמר בתהליך של הומיאוסטזיס.

באקולוגיה מדברים גם על הומיאוסטזיס של קהילה (ואפילו על "גאיה" כולה). דוגמה פשוטה: אם באגם מסוים (סביבה סגורה), יופר לפתע השיוויון האקולוגי ומספר הדגים יתרבה ריבוי משמעותי החורג מיכולת משאבי הסביבה לקיימו, הרי שלבסוף בתהליך של הומיאוסטזיס תחול פעולה מתקנת ובהדרגה ישוב מספר הדגים לקדמותו.
ירח ושמש 125820
ערן בילינסקי יום ו', 31/1/2003, 11:46
סקירה על ספרה של פרופ' רחל אליאור: "מקדש ומרכבה, כוהנים ומלאכים, היכל והיכלות במיסטיקה היהודית הקדומה". בהוצאת מאגנס. הספר עוסק בין השאר במעמד השמש והירח בתולדות היהדות.

הארץ:
שלום. יש לי בקשה. 139396
טלמון סילבר יום ב', 7/4/2003, 10:02
ראשית אציין שהמאמר מעניין מאוד, וגם רוב התגובות.

יש לי בקשה: מישהו יכול לפרט, או להביא קישור, לפירוש הידוע או המשוער של שמות החודשים תשרי, [מר]חשוון, כסלו, טבת וכו'?

בתגובות למאמר ראיתי רק פירוש למקור השם "מרחשוון" - חודש שמיני. האם זה הפירוש המקובל ע"י כלם?

תודה.
שמות החודשים 139410
ענת • בתשובה לטלמון סילבר יום ב', 7/4/2003, 12:23
שמות החודשים 139590
טלמון סילבר • בתשובה לענת יום ג', 8/4/2003, 9:33
תודה רבה!
כמובן לא הכל ברור, אני מתאר לעצמי שגם למומחים בתחום (ואני לצערי לגמרי לא). מעניין, שתשריתו זה התחלה, בזמן שמרחשוון זה שמיני.
למרות שאינני איש מקצוע, אבל נדמה שישנם באתר אי דיוקים. למשל השפה השומרית נכללת שם בין השפות השמיות המזרחיות, ונדמה לי שזה לא נכון.
השנה מתחילה באמצע ספטמבר 174643
האייל האלמוני יום ה', 9/10/2003, 15:02
מאיפה הגיע מנהג השפרצת מים בחג שבועות? 306298
Omna יום ב', 6/6/2005, 12:03
במקומות רבים בארץ נהוג להשפריץ מים על עוברים ושבים ולצעוק "שבועות". אולי ידוע לכם מה מקור המנהג הזה?
תודה אמנה
חג מתן תורה 306304
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לOmna יום ב', 6/6/2005, 12:17
''נמשלו דברי תורה במים''.

(איזה מזל שלא נמשלו בנפט).
לא הגיוניות? 609319
אני יום א', 16/12/2012, 4:19
זה נראה כהיפוך היוצרות. הרי הגבר תמיד היה הפראי, הוולגרי, חסר הנימוסין, האלים, המלוכלך יותר פיזית (זיעה, שיעור וכו'), המושחת. לא מצינו כל נשים נוהגות לקחת רובה ולירות בכיתות שלמות של ילדים או לסחור בתינוקות ולאנוס בנות חצי שנה ומוגבלות מרוב חרמנות. החרמנות מביאה לחוסר הגיון וחוסר אמפטיה, עד כי הרבה מאוד גברים כלל לא מבינים (באמת באמת לא מבינים) מה רע בדיכוי ואונס. על איזה הגיון או באיזה הגיון הם גאים? מיעוט זניח מביניהם.
חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות