אמא, תקני לי מטאטא חדש! 137
מתי בפעם האחרונה קראתם ספר ילדים ונהניתם באמת? טל כהן נהנה כשקרא את "הארי פוטר ואבן החכמים".
"הארי פוטר ואבן החכמים", מאת ג. ק. רולינג, תרגום: גילי בר־הלל. הוצאת ידיעות אחרונות, סדרת "פרוזה".

בשנת 1997 פורסם סיפרה הראשון של הגברת רולינג. כיום, שלוש שנים ושני ספרים נוספים אחר־כך, שלושת ספרי "הארי פוטר" ממשיכים לשבור שיאי מכירות בצורה חסרת תקדים. רבות כבר נכתב על "סיפור סינדרלה" של רולינג, שהיתה חסרת־כל כשכתבה את הספר הראשון, והיא כיום מליונרית עם עתיד מבטיח. ומה לגבי הספרים עצמם - האם הם שווים את המאמץ?

ברגע איפולסיבי, כדי לדעת על מה כל המהומה, רכשתי את כל שלושת הספרים. מזמן לא קראתי ספרים שהם, בהגדרתם, ספרי ילדים, אולם ההנאה שבקריאת שלישיה זו בהחלט הפתיעה אותי. (תהא זו שגיאה לקרוא לשלושת הספרים "טרילוגיה". כל כרך מתאר שנה משנות לימודיו של הארי בבית־הספר לקוסמים "הוגוורטס", וחוק לימודיו הוא שבע שנים. כך שכרכים 4 עד 7 מובטחים, והמשכים שיתארו את חייו של הארי לאחר לימודיו גם הם צפויים כמעט בוודאות).

על מה, בעצם, מסופר שם?

הסיפור מתרחש בבריטניה של ימינו. הארי פוטר הוא יתום ששני הוריו נהרגו בתאונת־דרכים שרק הוא עצמו ניצל ממנה. הוא מאומץ על־ידי דודתו, פטוניה דורסלי, ובעלה ורנון, לצערם של שני הצדדים: משפחת דורסלי לא סובלת את הארי הצעיר, והדבר ניכר ביחסם אליו - בעיקר לאור יחסם לבנם שלהם, דאדלי המפונק. הוא גדל ממש כמו "לכלוכית", עם חדר ארונות עלוב בתור חדר שינה וללא כל חברים או אהבה.

לקראת יום הולדתו האחד־עשר מגלה הארי את האמת: הוריו לא נהרגו בתאונת דרכים, אלא נרצחו בידי מכשף נורא, לורד וולדמורט. הוריו היו קוסמים בעצמם, והתנגדו להשתלטותו של וולדמורט על עולם הקסמים. מסיבה לא ידועה, לא הצליח וולדמורט להרוג את הארי, שהיה אז תינוק בן פחות משנה, ולמעשה, הוא עצמו נעלם לאחר אותו רצח. יש הסוברים כי נהרג, אולם בכל מקרה כוחות האופל חדלו מלשלוט בעולמם של הקוסמים. להארי התינוק נותרה צלקת בצורת ברק על מצחו, זכר לאותו נסיון לרצחו; ומה שחשוב יותר, הוא הפך לגיבור מהולל בקרב הקוסמים כולם.

כדאי להדגיש שלא מדובר ב"קוסמים" דוגמת הארי הודיני, אורי גלר ודומיהם - זריזי ידיים ומאחזי עיניים, אלא בקוסמים של ממש, דוגמת מרלין או גנדלף. תשאלו, מה לקוסמים שכאלה ולסיפור בבריטניה של ימינו? ובכן, מסתבר שבעולם שאנו מכירים חיים גם קוסמים, ומנהלים חיים מרתקים: יש להם מוסדות משלהם, חנויות, בנק תת־קרקעי בניהול גובלינים, בתי־ספר, רשות־דואר מבוססת ינשופים, ואפילו משרד ממשלתי, "משרד הקסמים" - שעיקר תפקידו להסתיר את קיום עולם הקסמים הזה מפני ה"מאגלים" (Muggles), כלומר, האנשים ה"רגילים". כשהארי תוהה, בדיוק כמו הקורא, מדוע בעצם יש להסתיר עובדה זו מהציבור הרחב, התשובה היא "כי אחרת כולם ירצו פתרונות־של־קסם לכל בעיותיהם".

ובכן, הארי מגיע להוגוורטס (דרך רציף תשע ושלושה־רבעים בתחנת הרכבת), מגלה חברים חדשים, ומתחיל ללמוד להיות קוסם - אולם אין הוא תלמיד רגיל, וההרפתקאות הרודפות אותו ואת חבריו במהלך לימודיו מהוות את לב הסדרה. עולם הקסמים שמתארת רולינג משעשע ביותר - כך למשל הקוסמים מתלהבים מדגם חדש של מטאטא (ככלי טיס, כמובן), ותלמידים שנענשו נאלצים לנקות חדרים בבית־הספר ללא עזרת קסמים.

בשלושת הספרים הראשונים, לפחות, התבנית היא די שבלונית: הארי סובל בבית משפחת דורסלי בתחילת הספר, מגיע אל בית־הספר בתחילת שנת הלימודים, נתקל בלורד וולדמורט או בתומכיו, מצליח - עם קצת עזרה מידידים - לשוב ולהנצל, ואז, בתום שנת הלימודים, הוא נאלץ לדאבונו לשוב לביתו, כלומר, אל משפחת דורסלי הנוראית, למהלך חופשת הקיץ.

אולם למרות השבלוניות, שאינה כל־כך נוראה אם נזכור כי מדובר, אחרי הכל, בספרי ילדים, הסיפורים השונים מצליחים להפתיע, ויתרה מזו - לרתק. העלילות כתובות היטב והסיפורים סוחפים. לי אישית הזכירו הספרים את סדרת נרניה המשובחת של ק.ס. לואיס ("האריה, המכשפה וארון הבגדים", "אחינו של הקוסם", "כס הכסף" ועוד - שבעה ספרים בסך־הכל). יש כמה סיבות לדמיון: ראשית, מדובר בספרי ילדים שנהניתי לקרוא גם כמבוגר. אמנם את סדרת "הארי פוטר" לא קראתי כילד, אבל אני די בטוח שהייתי מחכה בכליון עיניים לכרך הבא. שנית, יש משהו מיוחד בספרים שמאפשרים לך לצעוד מהעולם המוכר כל־כך אל עולם של קסמים - בין אם הצעד דורש נסיעה מתחנת רכבת מופרעת, או מעבר דרך ארון בגדים קסום. ולבסוף, איכות כתיבתה של רולינג לא נופלת מזו של לואיס (לפחות בספרי הילדים שלו).

כדאי לסייג השוואה זו: ספריו של לואיס הכילו אלגוריה נוצרית בולטת, שהסתתרה בעומק דק ביותר מתחת לפני השטח. כל קורא מבוגר יזהה אלגוריה זו בקלות בסדרת נרניה (אולי גם ילדים המכירים את עולם הנצרות טוב יותר מכפי שהכרתי אותו אני כילד יזהו את האלגוריה). ספריה של רולינג, למרות שהם מכילים מסרים "חינוכיים" קלים מפעם לפעם, אינם מתיימרים להיות ספרים שנועדו להביא ילדים אל דרך הישר. הם פשוט ספרים מהנים, המציעים מפלט לעולם דמיוני עם סיפור מתח וכמה הפתעות עלילתיות מקוריות.



לסיום, אני נאלץ להתייחס לתרגום החדש לעברית שהופיע לאחרונה. בינתיים פורסם רק הכרך הראשון, "הארי פוטר ואבן החכמים". הספר פורסם בסדרת "פרוזה" של הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, וספרי עלית הגג - וזהו, למיטב ידיעתי, ספר הילדים הראשון שפורסם בסידרה (אגב, בבריטניה יצאה מהדורה של הספר עם כריכה "למבוגרים", כדי שלא יצטרכו לקרוא בסתר). ההמשכים, "הארי פוטר וחדר הקסמים" ו"הארי פוטר והאסיר מאזקבאן", יופיעו, כך מבטיחים בהוצאה, בקרוב.

אין מאמץ תרגום גדול בסדרה. עיון שטחי בתרגום הביא אותי למסקנות הבאות: ההוצאה לאור השתדלה. הם הקפידו, למשל, לנקד שמות מוזרים (כמו למשל קווידיטש, Quidditch) בכל מקום בו הופיעו, ולא רק באיזכור הראשון (כמקובל בספרי מבוגרים). גם תרגום שם הספר, "אבן החכמים", מראה (א) שמישהו פתח מילון, ולכן לא נתקענו עם "אבן הפילוסופים", ו-(ב) שהתרגום הגיע מהגרסה הבריטית המקורית, ולא מהגרסה האמריקאית, שם הפכה האבן (משיקולים שנשגבים מבינתי) ל"אבן המכשפים" (Sorcerer's Stone).

אבל בכל זאת: במקומות המעטים בהם כן היה צריך להתאמץ, ולתרגם משחקי מילים קלילים ומשעשעים ששילבה רולינג בטקסט (משחקי מילים שבני נוער צעירים וודאי נהנים מאד מגילויים) - במקומות אלה נכשל התרגום לחלוטין. כך למשל, שם הרחוב בו רוכש הארי את ספרי הקסמים הוא במקור Diagon Alley. כמי שמתעניין בתרגום משחקי מילים, תהיתי כיצד הייתי מתרגם שם זה מבלי לאבד את ההומור. חברי הטוב ירדן ניר, חובב תרגומים גם הוא, הציע את "סמטת רמה". באופן דומה אפשר לשמור על ההומור גם עבור שם הרחוב בו אפשר לקנות אביזרים לקסמים "שחורים", Nucturn Alley (המופיע רק בכרכים הבאים) - למשל, "סמטת תרבות". ואפשר גם פתרונות פשוטים יותר - "דרך ארץ" ו"דרך כל בשר", למשל.

נכון, בהצעות התרגום הללו אובד קצת מהקסם של המקור. ובכל זאת הן עדיפות על התרגום שפורסם - אותו אתם יכולים לנחש כבר לבד: "סמטת דיאגון". נו, באמת.




הערת העורך

כמאזין נלהב של "היפות והאמיצות", אני משתתף בצערם של משפחתה וחבריה של מיכל ניב, שהתאבדה שלשום בביתה. איבדנו אישה שנונה, חכמה, יפה - וכן, גם אמיצה.
קישורים
הארי פוטר ואבן החכמים - קנו אותו בדיבוק
האריה, המכשפה וארון הבגדים - קנו אותו בדיבוק
ירדן ניר
מיכל ניב - אתר רדיו 102 FM
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "ספרים"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

הלאה התרגום העברי! 2072
לפני מספר שנים, עם יציאת הספר בעברית, זכיתי לעונג של פגישת "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" על המשכיו. בלב דואב ובנימה מתנצלת, נאלצתי לדווח למתענינים שהספרים פשוט "לא משהו". זמן רב לאחר מכן, נקלעה לדרכי מהדורה אנגלית של היצירה, ושמחתי לשנות את דעתי, על אף שרושם ראשוני לעולם נשאר. אבל בכל זאת, תסבירו לי מה לעזאזל יכול להחשב לתירוץ של התרגום העברי הבא:
(באנגלית:)
"It's almost as bad as being drunk"
"What's so bad about being drunk?"
"Ask a glass of water."
(ובעברית:)
"זה כמעט נורא כמו להיות שיכור."
"מה כל כך רע בלהיות שיכור?"
"שאל כוס מים."

מה??? מה עוד אתם רוצים??? חסרה בעברית המילה "שתוי"?!? דוגמא היסטורית זו משקפת, לדעתי, את הרמה הכוללת של התרגום העברי בעת האחרונה. מה קרה לסופרים המבריקים של העבר הלא כל רחוק, שחילטרו בתרגום ברמה מדהימה? התרגום העברי הישן של "שלושה בסירה אחת", לאלה מבינכם שנתקלו בו, מתעלה גם על הגרסה האנגלית, בעוד שהוצאות הספרים החדשות ("אופוס", למשל, בלי להזכיר שמות) מתדרדרות מספר לספר.

אגב, לא כל התרגומים הם על הפנים. ספרי טרי פראצ'ט שיוצאים לאור לאחרונה בקצב של קטר לא נופלים בגרסה העברית מהגרסה האנגלית (ברוב המקרים). אבל במקרה של שאר המתרגמים (גם בקולנוע. רק אל תזכירו לידי את התרגום בקולנוע...), ממש נראה כאילו שהם פשוט לא מבינים את מה שהם מתרגמים.
הלאה התרגום העברי! 2087
ההבדל, אני מניח, הוא בין תרגום שבא מאהבה (המתרגמים הישנים) לתרגום שבא עם שכר ע''פ מילה.

ב. מיכאל מקדיש את הטור שלו, פעם פעמיים בשנה, לאוסף ''פניני תרגום'' מתכניות טלוויזיה (בעיקר). אלא לא מראים על חוסר הקדשת תשומת-לב כדי לתרגם דברים עדינים, אלא פשוט על חוסר הבנת אנגלית... לקרוא ולהתגלגל מצחוק.
הלאה התרגום העברי! 2091
עובדה שנוטים להתעלם ממנה היא שהמתרגמים, אלו שכותבים את הכתוביות, יכולים לעבור את כל חייהם בלי לראות את מה שהם תרגמו.

שיטת העבודה שלהם היא כך שהם מקבלים תמליל עם נקודות זמן על הסרט מתי כל שורה צריכה להכנס, וצריך מספר מסוים של שניות לשורה כדי שהצופה יספיק לקרוא, ועוד הגבלות כאלו ואחרות שמקשות על התרגום, אבל הכי חשוב, המתרגם לא רואה אם a couple מדבר על זוג או על כמה מ-, ולא יודע עם מישהו דבר על זכר או על נקבה. כשמוסיפים את הכתוביות לסרט, יש אדם שתפקידו להתאים את התרגום למה שקורה בסרט, ז"א, לבדוק זכר-נקבה וכו'. האנשים האלו הם שמתרשלים לעתים קרובות.

לפעמים אני גם שם לב לתרגומים שהם פשוט לא נכונים, אלא של מילה שנשמעת דומה, שזו כנראה אשמת המתמלל..
מאיפה הבאת את זה? 4049
לירון, מאיפה הבאת את זה? המתרגמים בהחלט רואים מה הם מתרגמים, כי ביחד עם תסריט הסרט הם מקבלים גם קלטת וידיאו שלו. את הסינכרוניזציה (התאמת הזמנים - שלוש שניות לכתובית) הם עושים בעצמם, זה לא מסומן בתסריט (מי אמור לשבת ולסמן דבר כזה? ומה עם התרגומים של שורה אחת עברית ואחת ערבית?). מאליו מובן שלא קיים כזה דבר "מתמלל", אלא מישהו שיושב ליד המחשב ובעזרת תוכנת החדרה מחדיר את כתוביות הטקסט לגוף הסרט, ומכאן גם שמו: "מחדיר" (סקסי, לא?).
תרגומים שהם פשוט לא נכונים הם כנראה פשוט תרגומים שהם פשוט לא נכונים.
מאיפה הבאת את זה? 193746
אז ככה,

מתרגמי סרטים ותכניות טלויזיה עובדים עם הקלטה של הסרט על קסטה (המציגה, בנוסף לסרט עצמו מונה זמן חביב מלמעלה, for reference), או עם קובץ מחשב שמכיל את הסרט (עם אותו המונה, שחשיבותו תוסבר בהמשך). הרי חייבים לתרגם גם כתובות שמופיעות בסרט, לא? מתרגם חייב לראות הכול.

התרגום (לפחות בחברה בה עבדתי) נכתב בקובץ טקסט, כשהוא מחולק לפי כותרות (כל כותרת מופיעה בנפרד המהלך ההקרנה, לפרק זמן מסויים, ואז מתחלפת בכותרת אחרת). על כל כותרת חלות מספר הגבלות:

1) מספר שורות (1-2, לרוב 2)
2) מספר הסימנים לשורה (אני רגיל לעבוד.... כלומר, הייתי רגיל לעבוד עם 27 סימנים לשורה)
3) הזמן שכל שורה יכולה להופיע על המסך לפני שתעלם או תוחלף באחרת (1-7 שניות, כלומר: לא יותר מ-‏7 שניות, ולא פחות משניה אחת).

אני מניח שהאמור לעיל מסביר את תפקידו של מונה הזמן....

בכול מקרה, למרות כל ההגבלות הנ"ל ולמרות תנאי העבודה הבלתי-מעודדים-ליצירתיות בעליל בהם נאלצים המתרגמים לעבוד, רמת התרגומים עדיין יכולה הייתה להיות טובה. לפעמים יש צורך לקצץ קצת בטקסט ולהעביר מידע מתומצת, או את רוח הדברים, במקום תרגום מושלם ומדוייק (כפי שמצופה מהמתרגם בתרגום ספר), אך עדיין, אין כל הצדקה לזוועה המתחוללת בטלוויזיה שלנו.

התרגומים בטלוויזיה נעים באיכותם בין "פחות או יותר" ל "זוועה שלא תתואר במילים". מה שמפליא במיוחד הוא שערוץ 34 (ערוץ ההיסטוריה) מספק את התרגומים הגרועים ביותר שאי פעם יצא לי לראות. טעות כל כותרת שניה.... למעשה, כבר מזמן נגמלתי מהדחף לקרוא אותן..... אפילו לא להציץ (אלא כשלא שמעתי משהו, ואז 50% דיוק עדיפים על כלום)....

מיותר לציין שהתוכניות בערוצי הידע כבר מזמן אין ענינן מסירת ידע, לפי המסורת הטובה של הטלוויזיה החינוכית וכל הדברים אליהם התרגלנו כילדים, אלא יצירת סנסציה זולה - אם זוכרים מי קהל היעד שלהם, אמריקאים.... הכול נהיה מובן פתאום - ולכן הייתי ממליץ להמנע מהן ככל האפשר, ולקרוא ספרים או מאמרים באינטרנט במקום.

But I digress....

הסיבה לתהליך שעובר על ההוצאות לאור בארץ ובעולם לאחרונה (כמות - טוב, איכות - לא משנה) הוא העובדה שהסופרים הבינו סוף סוף שה לא כותבים ספרות, אלא מנסים להשפיע בדרך מטפיסית כלשהי (הקסם הטמון במילים) על מאזן חשבונות הבנק שלהם.

שוב, לא אגלוש פה לפילוסופיות מעמיקות על מבנה החברה המודרנית והשפעתה על המוסר האישי, וכל זה.... אני רעב ואין לי כוח....

מ.
מאיפה הבאת את זה? 193747
ושכחתי - כמעט תמיד הסרט (או התכנית) מגיע ללא תסריט כתוב, כלומר - צריך ראשית לשמוע מה נאמר, ורק אז לתרגם. לפעמים זה יכול להיות סיוט.... גם החלוקה לכותרות נעשית ע''י המתרגם, והיא למעשה אחד הכישורים העיקריים (אחרי ידיעת שפת המקור ברמה סבירה כלשהי) אותם עליו לרכוש.
הלאה התרגום העברי! 244395
חכה שעוד תגיע לספר השלישי ותגלה ש-Butterbeer תורגם ל_בירצפת_ :-/

מסתבר שיש גם מתכון לבירה הזו
למה אתה חושב את זה?! 258678
אני גם קוראת עכשיו את הגרסה האנגלית וגם קראתי את הגירסה העיברית, ברור שבאנגלית זה יותר טוב אבל גם התרגום לא נופל מהמקור, גם לו יש את הקסם ואת החן ואני חושבת שאתה סתם מגזים!
2073
היה טוב
cool ושיקול 2079
הייתכן שבגרסה האמריקאית נכתב "אבן המכשפים" רק בגלל שזה יותר קולי, באיזשהו מובן, מ"אבן הפילוסופים", כנוסח המקורי המילולי?
הייתכן שלא השיקולים נשגבו מבינתך, טל, אלא בינתך היא שנשגבה מהשיקולים?
cool ושיקול 2084
יתכן. אולם "אבן החכמים" (Philosopher's stone באנגלית) היא אגדה ידועה ומוכרת, שלמעשה בימי הביניים נלקחה ברצינות (יחד עם אלכימיה למשל) על אבן שתאפשר למחזיקים בה חיי נצח – וגם (כבדרך אגב) תפתור את בעית האלכימאים. הסיפור מתייחס לאבן הזו בדיוק, ואני, שקראתי את הגרסה האמריקאית, התפלאתי למה הסופרת חסרת-ההשכלה לא קוראת לאבן בשמה המוכר והמקובל. אחר-כך התברר לי שזה עניין של תרגום מאנגלית ל"אמריקאית".

האמריקאים מעדיפים דברים שהם cool, כנראה, על פני דברים שיש להם משמעות היסטורית.
מה יש בפנטסיה בריטית? 2082
יש משהו קסום וחמקמק בגישה הבריטית
לפנטסיה -ק''ס לואיס, הסדרה המוזכרת כאן, לורד דונסאני, וגם ''ההוביט'', הם דוגמאות לסיפורים נהדרים שמעלים זכרונות קסומים ומתקתקים בלב השומע אותם - בעוד שמעבר לאוקיינוס, באמריקה, לא רוברט ג'ורדן ולא מרגרט וייז ולא דייויד אדינגס ובעצם אף סופר פנטסיה מודרני לא מסוגלים לספר סיפורים כה יפים וכובשים. האמריקנים עושים רושם מקצועני מדי, מנותק מדי, מסובך מדי אפילו.
אכזריות 2100
צירוף מקרים משעשע למדי הביא לכך שבדיוק בימים אלו אני מסיים את הכרך הראשון בסדרת הארי פוטר, בשפת המקור (ובגרסה האנגלית, ולא האמריקאית).
הספר, אכן, משובח, אך קשה לי להגיד שהוא מתעלה לרמתה של סדרת נרניה: למרות שרולינג היא בעלת דמיון מפותח, היא לא מצליחה לעצור את נשימתי. יכולות הכתיבה שלה לא משתוות לאלו של לואיס, למרות שהעלילה, העולם והדמויות מוצלחים כולם.
דבר נוסף שמפריע לי בספר הוא מידת האכזריות הטמונה בו - הארי פוטר חוזר ונתקל באנשים _רעים_, שמרביצים לו, מנסים להרוג אותו ובכלל יורדים לחייו. נכון, בהרבה ספרי ילדים יש אנשים רעים, אבל שם הם התגלמות-הרשע-המוחלט (כמו המכשפה מנרניה), או סתם מטופשים. בכל מקרה, הנימה מפויסת יותר. כשחבר לספסל הלימודים יורה עקיצה בפוטר, זה _כואב_.
לא ברור לי למה הדבר מציק לי כ"כ, כיוון שאני נתקל בו בספרי מבוגרים כל הזמן, אבל הוא ממש פוגעם בהנאתי. הספר אכזרי, ואני לא רגיל לקרוא ספרי ילדים אכזריים.

נ.ב. - הייתי מדוכא מאוד לגלות שהארוחות המדהימות המתוארות בספר בעיקר משאירות אותי עם כאב בטן: "איך, לעזאזאל, הם יכולים לאכול כל כך הרבה ועוד לישון אח"כ?!?". אין ספק שיש יתרונות מסוימים לילדים...
אכזריות 2104
הזמנים עושים את שלהם. לפני 100 שנה בערך, כשקפקא כתב את "המשפט", הוא מספר כיצד המשרתת בביתו של עורך-הדין מחזיקה את ידו של יוזף ק'. בפיסקה הבאה יוזף יוצא מהבית, ודודו, שמחכה לו בחוץ, נוזף בו על העיקוב. הקורא אמור להבין לבד שיוזף שכב עם המשרתת... כיום, אפילו סופרים מהשורה הראשונה לא יוכלו להתחמק מתיאור *קצת* יותר מפורט.

באופן דומה, גם סופרי ילדים לא יכולים לענות על סף הריגושים של "דור ה-MTV" ללא קצת רשע שהוא רשע אמיתי. לא רשע מוחלט, שהילד לא יכול להבינו – ולכן גם לא ממש יכול לפחד ממנו, אלא רשע "ארצי", שהילד יוכל לזהות – ולפחד ממנו. (המכשפה בספרים של לואיס באמת הפחידה אותך פעם? אפשר בכלל להשוות אותה לסנייפ, או למלפורד?)
אכזריות 2116
אני חושב שהטיעון הזה פגום מבחינה לוגית. אם סף הריגושים צריך להיות גבוה יותר, למה הרשע ארצי יותר? המכשפה בנרניה לא ממש הפחידה אותי (בניגוד לדוד), אבל היא דיכאה אותי עד אפר. לעומת זאת, כך לדוגמה את שר הטבעות - שם אפילו הטובים הם רעים לפעמים, וללא ספק מפחידים - שבו אין אכזריות כזאת.
וקוראים לו מלפוי, אם אני לא טועה.

לגבי ההערה הראשונה שלך, ממנה משתמע שהקוראים של היום מטומטמים, ולא מסופר דבר על סף הריגוש (קפקא מתאר סצינה די לוהטת ב"הטירה" שלו, למשל). פה אני לא מסכים, כי ספרי ילדים לרוב אינם סופר-מתוחכמים (אם כי ספרי הארי פוטר הם לא-מתוחכמים במיוחד, אני מודה)
אכזריות 2213
הטענה שלי היא כי סף הריגוש גבוה יותר, ולילדים יותר קל לזהות פחד "ארצי", כזה שהם מסוגלים לשייך לאנשים שהם אולי מכירים. הפחד מ"שר הטבעות" ידבר פחות לילדים קטנים, אני חושב. קהל היעד של סיפורי פוטר הינו צעיר יותר מקהל היעד של "שר הטבעות". (ואגב, הדוד בסיפורי נרניה לא הפחיד אותי, למיטב זכרוני).

(מלפוי, כמובן. אוי, מה יהיה עם הזכרון שלי...?)
אכזריות 98481
לדעתי הארי פוטר בכלל לא אכזרי אלא מרתק ואתה סתם מבלבל במוח
בדיוק! 98585
ואחרי שלוש שנים, הגיע הזמן שמישהו יקום ויגיד לו את זה!!
אסוסיאציות 2103
למרות שלא קראתי את "הארי פוטר" (אני מקום54 ברשימת ההשאלה בין החברים שלי) הכתסה ,כמו כל שאר הכתבות והשיחות על הנושא הזכירה לי שני סיפורים בעלי מוטיב עלילתי דומה.
"בית ספר למכשפות"-סיפור בהמשכים שכתבה אפי אונגר (שנרצחה בפיגוע ירי לפני שלוש שנים) וסיפר על בית למכשפות שמזכיר מאד את זה של הארי פוטר. הסיפור התפרסם בעיתון הילדים בעל השם הלא צפוי "ילדים" (אני חושב שהוא כבר החליף בעלות ונקרא "סוכריות"). אין סיכוי שרולינג הכירה.
מה שיותר מעניין הוא ספר בריטי שאינני מצליח להיזכר בשמו. גם שם מסופר על מכשפים רגילים המסתובבים ביננו גם שם הגיבורים (אח ואחות) מאבדים את הוריהם בתאונה ומאומצים. ההשוואה מענינת למרות שמספיקים לי הפרקים המעטים שקראתי מהארי פוטק כדי לקבוע שהוא הרבה יותר טוב.
יוריקה 2123
לספר הבריטי קוראים charmed life.
עוד אתגר תרגום 2105
כאן אין לי פתרון טוב (הבעיה לא הופיעה בספר הראשון, ולכן אינני יודע במה יבחרו המתרגמים לעברית).

איך הייתם מתרגמים "Spellotape"?
עוד אתגר תרגום 2110
מה המשמעות של המילה במקור?
עוד אתגר תרגום 2112
סלוטייפ קסום (חזק במיוחד, וכו').
עוד אתגר תרגום 2113
דבקסם?...
עוד אתגר תרגום 2114
חשבתי על זה - די מתבקש, למעשה. חשבתי גם על ''הוקוס דבוקוס'' (קרא במשקל ''הוקוס פוקוס'', כמובן) - קלוש ביותר.
עוד אתגר תרגום 2209
''פלאוטייפ'' נשמע לי דיי טוב.
עוד אתגר תרגום 2118
איזלורקסמבנד
spellotape 2215
נייר דבק כשוף?
עוד אתגר תרגום 16484
אם הכוונה היא לא לסלוטיפ מחוזק בקסם אלא בקסם שיוצר סלוטייפ\סלוטייפ שהוא קסם, הייתי אומר משהו כמו קסמדביק או סלילחש (על בסיס סליל סלוטיפ)(די צולע, האמת :) ).
עוד אתגר תרגום 40334
הכוונה הייתה לנייר דבק מכושף
עוד אתגר תרגום 40344
כן, אנחנו *יודעים*, אבל אי אפשר לכתוב "נייר דבק מכושף". צריך תרגום מתאים ויצירתי.
עוד אתגר תרגום 40345
אולי
"דבקדברא"
de've'kadabra

די בסדר, לא?
למרות שלמעלה היו יותר טובים.
נייר כשף? 193754
מקסים טייפ 193893
נייר דבק, מיתוס או אמת? 648058
לא מזמן, כשביקשתי ממישהו במשרד לידי נייר דבק הוא הושיט לי חפיסת ''פוסט איט''. זה גם היה הקונסנזוס בסקר קצר בין מכרי.
נייר כשף? 242969
נייר כשׂף!
קסלוטייפ
וכמובן (איך לא חשבם על זה?):
נייר דבקסם
הארי פוטר מפוטר 2479
נו, מסתבר ששלטונות דרום קרולינה לא ממש אוהבים את הספר - הם החליטו לאסור על החזקתו בספריות של בתי הספר שם, משום שהוא מעודד שטניזם - כלומר, מדברים בו על מכשפות וקסמים. גם באורגון בודקים את הנושא בימינו. אחח... אין כמו חופש הדיבור של אמריקה...
למה אני פחות אוהב את הארי פוטר 6218
הסיבה המרכזית לכך, אני משער, היא שאני כבר לא ילד.
משום כך העלילה הפשוטה להפליא לא "מדליקה" אותי.
והדמויות. אוי, הדמויות!! הן פשוט סטריאוטופים:
הארי- הוא כל-כך צנוע ומוצלח שבא למות. "הגיבור הצנוע המושלם",
כמו שכתוב על עטיפת הספר.
האחים ויזלי- קונדסונים כאלה, שבא למות!!
הרמיוני- החנונית הממוצעת, טובת הלב, שמופיעה
בספרים כה רבים.
מלפוי- "הילד הרע" הממוצע, לא פחות ולא יותר. כמו תמיד,
יש לו את העוזרים הבריונים והטפשים.

בקיצור, השבלוניות חוצה גבולות. אבל, כפי שכתבתי,
סביר להניח שאני חושב כך בגלל גילי. מה שמעניין
הוא שאנשים רבים בגילי, וגם בוגרים ממני, מוצאים אותו מדהים
ומרתק.
אבל בכל זאת אלו ספרים טובים, ואני מצפה
(לא בקוצר רוח) לקרוא את הבא בסדרה.
טוב נו, כן בקוצר רוח.
למה אני פחות אוהב את הארי פוטר 6233
הדמויות אכן שבלוניות (עם חריגות קלות: הרמיון, למשל, נדמתה כנודניקית חסרת תקנה לפני שנתגלתה דמותה האמיתית).

אבל מה שמרתק בספרים הללו, לדעתי – בעיקר ילדים, אבל גם מבוגרים – הן הפניות המפתיעות בעלילה. עובדתית, בניגוד לספרים רבים אחרים (למבוגרים וגם לילדים), לא הצלחתי לנחש, בספרים הללו, את מרבית הפניות בעלילה. ובמידה מסויימת, זה הופך את הספרים ל- page-turners, אותו סוג נדיר של ספרים שפשוט קשה להניח מהיד לפני שתסיים לקרוא.
אז הארי פוטר הוא רב-מכר לילדים? 6241
כי זה קצת עולה מדבריך, וכך אני תופס את הדברים.
האם הוא יותר מתאים לדמות את ספריה של רולינג
לשר הטבעות, שתפס כל-כך הרבה אנשים, או לרם אורן או ג'ון גרישם.
אני הייתי הולך עם האפשרות השנייה. אתה כתבת את המאמר
על ספריו של גרישם? (אני לא בטוח).
page turner לילדים? בכל אופן,
בספריה של רולינג יש אותה נוסחה בכל הספרים, וזה
די מגעיל (או מגוחך). לוקחים את הארי, לוקחים מישהו שמנסה
להרוג אותו, שמים קצת צחוקים וקסם באמצע, בסוף הכל טוב,
ומקבלים ספר שנמכר במליוני עותקים? אין שינוי.
מעניין עוד כמהספרים יכולים להיכתב באותה נוסחה,
ולשמור על פופולריות כה רבה.

או שהספרים ישתנו. אני חייב לומר שמחשבה זו מגרה אותי
מאוד. נגיד אחרי שהיא תכתוב עוד 7 ספרי הארי פוטר בבית-הספר,
והוא כבר יתבגר. אולי נקבל אז גם ספרים "בוגרים",
ולא ספרי ילדים. זה יכול להיות מעולה, בהתחשב ביכולת הכתיבה
של רולינג וכו'.

עם כי, למרות כל מה שאמרתי,
יש בו איכויות של ואני די אוהב אותו.
אז הארי פוטר הוא רב-מכר לילדים? 6250
לא אני כתבתי על גרישם.

השבלונה אכן זהה, ומבחינה זו ספרי פוטר אכן דומים יותר לגרישם (את אורן לא קראתי) מאשר לטולקין. אלא שהתוכן הנוצק לתוך השבלונה שונה באופן מספק.

הרעיון של דמות מתבגרת יחד עם קהל קוראיה הוא באמת יפה. מעניין אם זה באמת יקרה; אני בספק.
אז הארי פוטר הוא רב-מכר לילדים? 37124
הארי פוטר הוא כבר לא כל כך ספר של ילדים...
והסוף הוא גם לא כל כך טוב... (למרות שבסוף הם בטח יהיו כאלה). אולי הספר הראשון הוא ספר ''ילדותי'', אבל ככל שהארי מתבגר גם הספרים מתבגרים יחד איתו.
דעתי על הספר 6622
לדעתי זה ספר שכיף לקרוא אותו, אבל לא נראה לי שהוא ישאר בתור ספר אגדי ונערץ לאורך שנים (כמו טולקין למשל), לפחות הסופרת נהיתה עשירה.
מה כל העניין? 6766
אני חושבת שאתם מברברים יותר מדי!
זה אחלה ספרים, קראתי אותם שלוש וחצי פעמים (ואני אקרא עוד), ואני מצפה בקוצר רוח לספר השלישי! (שלאנדבר על הרביעי...)!
דומה לג'ון גרישם, שבלוני\לא שבלוני
למי אכפת?
אם הייתם יותר מתרכזים בלהנות מהספר ופחות מלהתפלסף עליו, תאמינו לי שהייתם מאוד נהנים.
מה כל העניין? 6902
אני חושבת שרחלי צודקת
מרב ניתוחים ספרותיים כבר לא רואים את הספר -אגב זה לא משנה שהתבנית היא אותה תבנית אחרי הכל התבנית היא זהה פחות או יותר בכל ספורי הפנטזיה -יותר משנה התוכן ומה שבאמת הופך ספר למלהיב ומרתק זו המקוריות של היוצר -שזה דבר שלא גדל על עצים בתחום הפנטזיה
שם ניתוח ספרותי. 6954
הדברים שכתבתי הם בפירוש לא ניתוח ספרותי,
אלא דברים שמאוד מציקים לי בספר, ולכן פוגעים
בהנאתי ממנו. אם ספר הוא שבלוני, לא מציאותי
ובנוי לפי נוסחה, למה שאהנה ממנו? כל מה שכתבתי נוגע
להנאה, ולא להתפלספות או שטויות.

לא. אין שום נוסחה לספרי פנטסיה, ואין לי
שום מושג מאיפה המצאת את זה.
על תרגומים ושאר ירקות 6976
כאמור, אני קראתי את הספר באנגלית; בתרגום העברי רק עלעלתי - ומצאתי בו כשלון מוחלט בתרגום משחקי המילים.

בכתבתה ב"הארץ" מתאריך 14.7.00, מתעדת עתליה זילבר את העובדה כי התרגום העברי הוא כשלון באופן כללי. משפטים נעלמו, ביטויים ומשפטים נולדו יש מאין, ובעיקר שגיאות בתרגום מונחים פשוטים (למשל boat במובן "קערית" תורגם כ"סירה", וכו').

בקיצור - התרגום חובבני, וקהל הקוראים מופנה בזאת למקור.
Harry Potter, הסרט 44266
ראיתי את הסרט עם בני ובתי ויצאנו ממנו בהרשמים מעורבים. שניהם טוענים שהסרט היה שונה ממה שהם דמיינו בקריאה, וכמובן שהספר עולה על הסרט. הפירסומות והקדימונים בטלויזיה ובאינטרנט מציגים מצג שווא על הסרט שמצטייר טוב יותר ממה שהוא באמת. (נו טוב, זה נכון כמעט לכל סרט).

אכזבה מסוימת באה מהמשחק הפלקטי של רוב הדמויות. הביקורת החריפה ביותר היא על העלילה. מי שלא קרא את הספר לא יבין הרבה מהעלילה משום שהסרט קופץ מאפיזודה לאפיזודה ללא הסבר ממשי ולא נותן הרגשת המשכיות ושיכות. לטעמם, אלאן ריקמאן המשחק את סנייפ, היה המשכנע ביותר, וכמובן דניאל רדקליף המשחק את הארי פוטר חמוד מאד, אם כי יש פער בינו לבין דמותו שבספר.

אני יכול להוסיף שהביקורת אהבה את רובי קולטריין, הוא האגריד, והוא אכן חמוד אבל כמי שזוכר אותו מסרטים אחרים, לא יכולתי להשתחרר ממה שאני זוכר. בכלל, בדומה לספר שמנצל באופן די סכמתי כל טריק מחוברת " הנחיות לכתיבת ספרות ילדים", כך גם הסרט מרגיש כאילו הוא נעשה על ידי וועדה וחסר קוהרנטיות מסוימת. למשל, מגי סמיט בתור פרופסור מק'גונגאל היא אותה בתולה זקנה, שמרנית, חסודה וצפודה אך בעלת לב טוב וקומץ שובבות - תפקיד אותו גילמה בסרטים רבים,
החל מ-A Room with a View ועד Tea with Mussolini. בכלל , השתדלות היתר המופגנת בריבוי השמות הגדולים, כולל ג'ון קליז כרוח של ניק-כמעט-חסר-הראש, מעייפת במקצת.

זה לא סרט גרוע יותר מהתוצר הסטנדרטי של עולם הכסף ואני משער שחובבי הסידרה ילכו לראות את הסרט בכל מיקרה. אבל, כמו בכל סרט שנעשה על פי ספר, את הסיכון הם יקחו על עצמם. במיוחד בסרט שניסה לדחוס למעלה משלוש מאות עמודים לכשעתיים וחצי( מעניין מה יעשו מהספר הרביעי בן 750 העמודים), וכשכל אמירתו של הסרט נוטפת ממיסחור.
Buy the book! 44272
אני לא יודע בקשר להרגשה השונה, אבל החברה ב"עין-הדג" טוענים שהסרט עוקב מילה במילה אחרי הספר, אולי זה מה שקורה כשהולכים יותר מדי By the book...
Harry Potter, הסרט 44331
השמועה הנוכחית מדברת על הפקת הספר הרביעי כשני סרטים (4 א' ו- 4 ב'). הגיוני, אם נתחשב בכך ש(א) הם לא ירצו לאבד את המומנטום ו(ב) לא סביר שגב' רולינג תספיק לייצר את 3 הכרכים העתידיים כך שישמר קצב של סרט-כל-שנה.
דניאל- הארי 44785
המומנטום של סרט כל שנה הוא בעיקר בגלל הקצב הטבעי של הגדילה של הילדים. בעוד שכל ספר הוא שנה מחייו של הארי, לסרט לוקח יותר זמן. (ובסרט הראשון התחלף הקול של השחקן והם הביאו שחקן מחליף לקול של הארי!), לכן אולי לא תהיה להם ברירה אלא להחליף שחקן.

אולי גם ימאס לכולם מהילד הקוסם ומההעתקה של הספרים באופן מדויק כל כך (איזה סיכוי יש לזה? אולי פרומיל...)
אפשר שאלה? 44670
אתה גר בארה"ב?
הצתה מאוחרת 53497
בעת שאני שוכב במיטתי, הבריק לי במוח רעיון לתרגום של Diagon Alley: מבוא רך. את Nucturn Alley אפשר לתרגם, בהתאם, ל"מבוא אס".
110043
אני לא מבינה ממה אתה מתלהב. הספר לא גרוע במיוחד, אבל גם לא טוב. העולם של הקוסמים הוא סתם חיקוי עלוב של העולם האמיתי עם כמה קסמים לא מוצלחים. קראתי כבר את הספרים האחרים, לכן אני נותנת ציון של לא רע ולא טוב. אם הייתי צריכה לתת ניקוד רק לספר הראשון, הניקוד היה הולך להיות רע מאוד.
בין התכונות היחידות של הספר שהן כן מוצלחות זה שקשה לך להפסיק אחרי שאתה מתחיל לקרוא. זו תכונה חשובה באמת שלא לכל הספרים יש אותה.
ספר כמו שר הטבעות אפשר להבין איך קשה להפסיק לקרוא אותו. הוא פשוט ספר מעולה. לשר הטבעות יש הרבה יותר רקע מלהארי פוטר. טולקין באמת המציא עולם ולא חיקה את העולם האמיתי והוסיף כמה דברים. לדמויות בשר הטבעות יש יתרונות וחסרונות, לא כמו בהארי פוטר שיש דמויות מוצלחות עם טונות של יתרונות, ודמויות בלי שום יתרונות.

דווקא הסרט של הארי פוטר לא רע יותר מידי יחסית לספר. הסרט דווקא עזר לי להבין כמה דברים. אבל גם איך שהדמויות נראות בסרט ממש שונה מהספר. למשל, זה לא שאפשר למצוא מישהו שיש לו אף באורך של בערך שליש מטר עם חצ'קונים, אבל הם יכלו לשים לרון תחפושת.
אולי הסיבה שהסרט של הארי פוטר לא גרוע בהרבה מהספר היא שבספר אין יותר מידי דמיון בפנים מראש. בסרט יש כמות מוגבלות של דמיון שאפשר להכניס, לא כמו בספר. הספר של הארי פוטר הכניס אפילו פחות דמיון מהמגבלות שיש בסרט. גם זה בניגוד לשר הטבעות, כמו שרשמתי בתגובה שם תגובה 109862.

לסיכום, לדעתי אין ממה להתלהב בהארי פוטר. זה לא ספר מוצלח במיוחד.
110106
למה את (את, נכון?) חושבת שעולם הקוסמים צריך להיות שונה מהעולם האמיתי? קחי את הספרים של פראטצ'ט, למשל - העולם שלו הוא פשוט פארודיה על העולם שלנו. זה לא רע - זה מה שכל כך מצחיק בספרים שלו. הארי פוטר *אמור* לחיות בעולם שדומה מאוד לעולם שלנו. זה לא משהו נגדו, זה פשוט טבעו של הספר. למעשה, אם היית לומדת בפנימיה בריטית, העולם של הארי פוטר היה מוכר לך באופן אינטימי. זה בכוונה.

לגבי הדמויות בסרט - טוב, האגריד צריך להיות וכמה וכמה ראשים יותר גבוה ממה שעשו אותו. זה פשוט יראה רע על המסך. כך גם רון - אין שום סיבה להראות ילד מכוער יתר על המידה. זה לא היה תורם דבר לסרט.
סרט חביב, סדרת ספרים טובה למדי, אני אמור לראות את הסרט השני בסופ"ש, והמודעות של הסרט מעצבנות אותי, כי כתוב שם "דובי" כל הזמן...
110108
עולם הקוסמים לא צריך להיות שונה, אבל זה היה יותר מעניין לו הוא היה שונה. אם זה טבעו של הספר - טבעו של הספר לא מוצא חן בעיני.

לגבי הדמויות בסרט, לדעתי הם היו צריכים לעשות אותם לפי תיאור הדמויות בספר. הם עושים סרט על הספר ולא ממציאים משהו משל עצמם.
על קוסמים ועולמות 110156
יש ספרים, בהם עולם הקוסמים שונה מהותית מעולמנו שלנו. ספריו של טולקין הם דוגמא קיצונית לעולם "אחר" מפורט להפליא. דוגמאות אחרות לעולמות "אחרים" של קוסמים: סדרת "הקוסם מארץ ים" של לה-גווין, "עולם הדיסק" של פראצ'ט, "טאראן הנודד" של לויד אלכסנדר, ועוד.

יש ספרים אחרים, בהם עולם הקוסמים הוא עולמנו-אנו, או שהגיבורים בו מגיעים ישירות מעולמנו. "הארי פוטר" הוא דוגמא אחת. ציינתי את סדרת "נרניה" של ק.ס. לואיס כדוגמא שניה (האם קראת סדרה זו?). דוגמא שלישית הם כל סיפורי המיתולוגיה השונים, כגון אגדות המלך ארתור (עם מרלין הקוסם). אני מניח שישנן דוגמאות נוספות, אם כי איני מצליח להזכר באף אחת כרגע.

בכל מקרה, סדרות בהם הקסם מתרחש בעולם שלנו צריכות להתמודד עם בעיה קלה: הקוראים מכירים את העולם שלנו, אך הם לא נתקלו מעולם בקסמים. במקרה של פוטר, ההסבר נובע מכך שהקוסמים מסתירים מאיתנו את מה שבאמת קורה סביבנו. במקרה של נרניה, עולם הקסם קיים, וניתן לעבור ממנו לעולם שלנו ובחזרה (דרך ארון בגדים, למשל, או תמונה של ספינה, או טבעות מיוחדות). בספרים אחרים עולם הקסמים הוא עולמנו שלנו לפני שנים רבות, או בעוד שנים רבות.

בכל מקרה, מה שאני מנסה לטעון כאן - העולם בו מתרחשת העלילה הוא רק תירוץ; רק חלק קטן ממכלול. העובדה שספריו של טולקין מתרחשים בעולם אחר, מומצא, מפורט להפליא לא היא שהופכת את ספריו לטובים. ראי את סדרת ספרי DragonLance - עולם מומצא, מפורט לפרטי פרטים, ובו מתרחשות העלילות של עשרות ספרים שונים עם מאות גיבורים שונים; למעשה, כמות המידע הזמין על עולם מומצא זה גדולה בהרבה, כך נדמה לי, מכמות המידע הזמין לגבי עולמו של טולקין. ובכל זאת, מעטים הספרים בעולם DragonLance שראוי להתייחס אליהם כספרות פנטזיה טובה, ומעטים האנשים הטוענים כי חלק מספרי DragonLance טובים מספרי "שר הטבעות".

מה שהופך ספר פנטזיה לספר טוב אינו מידת הפירוט של העולם, או הקשר שלו לעולם האמיתי, אלא איכות העלילה, ואיכות הכתיבה של הסופר.
על קוסמים ועולמות 110181
סופר שכותב הרבה פנטזיה בת זמננו הוא טרי ברוקס, אם אתה מחפש דוגמאות. אהבתי את !Kingsom for sale - sold שלו, אבל לא אהבתי הרבה אחרים.

מצד שני, אני לא במיוחד מחבב ConFan, ככה שאני לא דוגמא.
על קוסמים ועולמות 110209
קראתי חלק מספרי סדרת נרניה, ולפי דעתי זו סידרה די מוצלחת. החיסרון של הסידרה הוא שיש לה ארבעה גיבורים. הם מנסים להתפרש מידי הרבה ובסוף לא נותנים תמונה שלמה על אף אחד מהגיבורים.

אני מסכימה עם מה שכתבת, שהעולם המומצא אכן לא הופך את ספריו של טולקין לטובים כל כך, אלא העלילה, ההומור שיש בספר, הגיבורים, ועוד דברים רבים אחרים. זה שיש עולם מומצא רק עוזר לעלילה, אבל באמת לא הופך את הספר למוצלח בפני עצמו.
על קוסמים ועולמות 110213
אנחנו יודעים על פיטר ולוסי הרבה יותר מאשר על סוזן ואדמונד שמתבהמים בהמשך הסדרה. בכל אופן, בניגוד לסדרת הארי פוטר, סדרת דברי ימי נארניה עוסקת בנארניה ולא בארבעת הילדים. 'אחיינו של הקוסם' ו'הקרב האחרון' אינם עוסקים בילדים כלל, להוציא הופעתם בסוף הספר האחרון.
הארץ התיכונה של טולקין הרבה יותר מפותחת מנארניה, ולו בשל התרבויות השלמות שהמציא יש מאין הלינגוויסט הזקן. לואיס התמקד יותר בתוכן המוסרי (הנוצרי) של נארניה, ולא הזיז לו שכולם ידברו אנגלית לונדונית.
על קוסמים ועולמות 110222
אפשר להזכיר שגם ''כס הכסף'' לא עוסק בארבעת הגיבורים המקוריים של ''האריה המכשפה וארון הבגדים'', ו''המסע בדורך השחר'' הוא כבר בלי פיטר וסוזאן, ועם יוסטס שנשאר ל''מסע בדורך השחר''.
גם ''הסוס ונערו'' הוא בעל שני גיבורים מובהקים - שסטה (קור) וארוויס, כאשר מלכי נרניה תופסים תפקיד לא משמעותי בסיפור זה.
מכל מקום, אני מסכים עם הקביעה ''סדרת דברי ימי נארניה עוסקת בנארניה ולא בארבעת הילדים''.
ארז לנדוור אומר שיצא ספר חדש של אניד בלייטון 121302
וקיראו על כך אחרי תגובה 121292
דברים שכתבת 269065
אני לא מאמינה. אולי באמת ניהנת מהספר אבל אתה לא כותב נכון את המילים כמו קווידיץ' אולי קצת קשה לך אבל כאוהבת מושבעת של הארי פוטר אני מאוד מיתייחסת לטעויות ואני גם חושבת שאם הייתה קורא את הארי פוטר יותר צפעם אחת היית מבין שזה דרסלי ולא דורסלי חחחחח טוב אז אני מקווה שתתקן בתודה אירנה
פארודיה עצמית או אקסיומת וישנה? 269072
פארודיה עצמית או אקסיומת וישנה? 269101
הייתי נותן את התשובה הנכונה, אבל טל יגער בי.
פארודיה עצמית או אקסיומת וישנה? 303298
סליחה על האיחור הרב, אבל מהי "אקסיומת וישנא"?
פארודיה עצמית או אקסיומת וישנה? 303313
(האקסיומה היא שבכל תגובה שבה מישהו מתקן שגיאה, בדרך כלל שגיאת כתיב, של מישהו אחר, תיפול שגיאה אחת לפחוצ)
פארודיה עצמית או אקסיומת וישנה? 303317
זה חלק מחוקי מרפי?
פארודיה עצמית או אקסיומת וישנה? 303318
וישנה, לו וישנא.
מנסים לקלקל את הספר החדש 448194
מישהו שמכנה עצמו גבריאל טוען שהוא פרץ למחשבי ההוצאה לאור וגנב עותק של "הארי פוטר והמוות הקדוש" (או איך שלא תתרגמו את השם) ומפרסם את הסוף של הספר. התירוץ שלו מזכיר את הדתיים והשמרנים (ונציגם הישראלי, אחד אורי פז) שקילקלו את הסרט "מליון דולר בייבי": אני עושה את מה שהאפיפיור אמר, שהארי פוטר מוביל את הצעירים לאמונה נאו-פגנית.

מנסים לקלקל את הספר החדש 452002
זה מזכיר לי שפעם, בימים נטולי אי-מיול ו-VOD, כשחצי מדינה התמכרה ל"טווין פיקס", היה נורא דחוף ל"העיר" לגלות מי רצח את לורה פאלמר. לא סלחתי ולא שכחתי.
עברי דבר עברית 452010
למה האנגרית הזאת "טווין פיקס", כשאפשר להגיד "גבעתיים"?‏1

__
1 והמהדרין אומרים "הרצליה".
עברי דבר עברית 452727
או ''האחיות פיק''.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים