הורים על ה''פסטיגל'': ''המופע האמנותי הפך כולו לפרסומת לסלקום'' 1758
"מעריב" מפרסם כי הגיעו אליו תלונות של הורים על כך שבאחד המופעים היוקרתיים של חנוכה, ה"פסטיגל", היתה החסות של חברת "סלקום" חלק אינטגרלי מהמופע.

בין הטקסטים של ההצגה שולבו שורות כמו: "אין לנו מה לדאוג, אז מה אם חטפו אותנו? אני אתקשר לאבא שלי מהסלקום. אל תדאגו יש מלא הטבות, זה לא ייצא יקר" ו-"איזה פראיירית, היא שכחה את הסלקום שלה".

ההורים שהתלוננו הסבירו כי לקהל הצעיר שצפה במופע אין עדיין את היכולת להבחין בין פרסומות למופע אמנותי. אחת האמהות אמרה גם כי שילמה בעבור מופע אמנותי וקיבלה הצגה מסחרית.

ירון פלד מחברת "סולן הפקות" שהפיקה את הפסטיגל אמר כי "מדובר בנורמה בתחום, והמינון של הפרסומת היה נמוך יחסית. סלקום היתה החברה היחידה שקיבלה נוכחות בטקסט, וגם זה במידה מאוד מוגבלת". מחברת "סלקום" נמסר כי הם פעלו על פי המקובל בשוק.

מהמועצה לצרכנות נמסר כי: "זה אינו המקרה הראשון והמחוקק כבר נתן דעתו בעבר לנושא, ובפרסומת המכוונת לקטינים אסר ניצול לרעה של דמיונם ותמימותם של קטינים".
קישורים
מעריב
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חדשות"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

בפסטיבל הטלויזיה האחרון 187613
דיבר אורי שנער על שינוי במדיניות הפרסומות בטלויזיה בארה"ב ובמקום "הפסקת פרסומות" יש שילוב של הפרסומות בתסריט (דוריטוס ב"השרדות" ועוד)
הפרסום הזה מביא לדעתי להזניה של המדיה ובמקום תסריטאות פתוחה התסריט הופך למצע לפרסומות מסוגים שונים ויש כאן התדרדרות בתרבות, פרסום כזה אסור כיום בישראל בתחום הטלויזיה,
האם זה באמת נגד החק בהצגות ילדים?
זה קצת מוגזם 187622
מעבר לפנייה הישירה לקהל צעיר, שגם כך רגיש פחות להבדלים בין מציאות לפרסומת, מפריע לי טשטוש הגבולות בין מה שפעם נקרא ''בידור'' (או אפילו ''אומנות'') לבין יצור הכלאיים המוזר שמתקבל בפסטיגל. כבר התרגלנו שכוכבי הצגות ומופעי הילדים (כבר אין טעם לקרוא להם שחקנים) הם גם דוגמנים מסוג זה או אחר, אבל יותר מהכל הם כוכבי פרסומות. גם התרגלנו שכל סביבת המופע (האולמות, המודעות בעיתונות ואיזור המופע) מרוצפת בשלטי פרסומת אלו ואחרים. אבל שהפרסומות יהיו חלק אינטגרלי מהמופע - לי לפחות זה חדש, ואינני מתלהב מחידוש זה יותר מדי.
ורק אציין בתוספת לדברי עמוס שזוהי ללא ספק תוספת לשאר מדיות הפירסום ולא בא במקומן, כך שאפילו לא יוסר מילינו נטל הפרסומות המוכר והרגיל.
רציתם קפיטליזם אז תשלמו 187647
למה זה תלינו על הפרסומות המשובצות במופע המסחרי המתקרא "פסטיגל" שהמופיעים בו הם אבירי הרייטינג ודוגמניות הכלום?

הלא כל חייכם שטופים בפרסומות למותגים ממותגים שונים.
הלא אתם בחרתם לסגוד לעגל הזהב הקפיטליסטי, להעריץ את יציריו הידוענים ולראות בהם מודלים לחיקוי.
הרי אתם מפטפטים את עצמכם לדעת במכשירים הסלולריים - מילים ועוד מילים ועוד מילים בלי משמעות.

עליכם להודות על כך שהפרסומת גלויה ואפילו אתם מסוגלים להבחין בה.
רציתם קפיטליזם אז תשלמו 187654
על זה נאמר: איך יודעים שטלפונים סלולרים אכן דופקים את המוח?
מקשיבים לשיחות.
רציתם קפיטליזם אז תשלמו 187673
ואם רק לא היו טלפונים סלולריים - הו-הו! או אז היינו כולנו יושבים באותם בתי-קפה פריזאים ידועים ודנים בסוגיות פילוסופיות מעמיקות. אוח... איפה אותם ימים נפלאים?
רציתם קפיטליזם אז תשלמו 187710
כמובן שלא כולנו היינו יושבים בבתי קפה פריסאים ודנים בבעיות פילוסופיות מעמיקות. אבל בתי קפה ישראלים יכולים לשמש תחליף הולם, זול ונגיש.
וכן, עדיין אין תחליף למגע האנושי ישיר שהטלוויזיה, הסלולרי ואולי גם האינטרנט מאיינים אותו.
רציתם קפיטליזם אז תשלמו 187737
לא רוצה לקלקל לך, אבל לפי כתבה שהייתה שבוע שעבר (או לפני שבועיים) בהארץ, המחלקה היחידה במגזר "בתי התענוגות" בישראל שלא סובל מהמיתון אלה ממש משגשג, אלו הם בתי הקפה. ובכל זאת, למרות הישיבה האינסופית בבתי קפה, דיונים פילוסופיים מעמיקים לא תשמע שם. תשמע שם רכילות, סיפורים מצחיקים או מביכים, אמירות מטומטמות או סתמיות, וגם, בין השאר, שיחות מעניינות או אפילו חשובות. אבל להגיד שזה קשור או לא קשור לסלולרי - זה די דבילי.

המגע האנושי טרם פס מן העולם. ובכל זאת - הטלפון (למה דווקא הסלולרי מפריע לך?) והאינטרנט מאפשרים לכולנו להרחיב משמעותית את מעגל האנשים שאנחנו מכירים, בדיוק כשם שהמכונית והמטוס סייעו לנו להרחיב אותו. אז אתה יכול לבוא בתלונות על כך שאותה כמות של זמן מתחלקת עכשיו בין הרבה יותר אנשים, אבל אני לא חושב שזה טיעון לגיטימי.
ובאשר לשאלה: למה דווקא הסלולארי? 187814
הסלולארי מהווה ביטוי לאחד מהמאפיינים של תרבות הפאסט-פוד, והוא אי-היכולת או אי-הנכונות לדחות סיפוקים. הכל חייב להיות מיידי ולהגיע בקלות, מה פתאום שאנחנו נחכה עד להגעתנו המיוחלת הבייתה כדי להתקשר לכולם ולעדכן אותם ברכילות החדשה, או חלילה שמישהו ינסה להשיג אותנו ולא יוכל באותו רגע ממש.
לדעתי זה מעיד על ילדותיות, אדם בוגר הוא בין היתר מי שמבין שמה שנותן לדברים את ערכם הוא המאמץ והסבל בדרך אליהם.

בנוסף לכך, אני אישית לא מרגיש בנוח עם כל מיני ידיעות מקוממות על אנטנות שמוצבות בכל מיני שכונות עוני ומסרטנות את תושביהן בלא מפריע.
אתה רוכב על חמור או על סוס? 187819
בדרכך לשאוב מים מהבאר במרכז הכפר
ובאשר לשאלה: למה דווקא הסלולארי? 187820
גם בתור מי שלא סובל את המכשיר הנ"ל (מעולם לא היה לי אחד וכנראה שגם לא יהיה), אבל זאת מטעמי נוחות והעדפה אישית (שום אידיאולוגיה או יחוס משמעויות מוגזמות למכשיר), אני ממש לא מבין את הטענות שלך.

את הטענה שלך על אי דחיית סיפוקים, אפשר לטעון בדיוק באותה קלות גם כנגד מכשיר הטלפון אליו אתה משום מה מתיחס כאל מובן מאליו (ולא כאל עוד פריט טכנולוגי שמגביר את הזמינות שלנו‏1). מה פתאום שאנחנו נחכה לפגישה המיוחלת עם חברנו ומשפחתנו כדי לעדכן אותם ברכילות חדשה? למה אתה מתקשר אליהם בטלפון? מדוע שהבוס לא ימתין עד מחר בבוקר, כאשר תגיע לעבודה, כדי לעדכן אותך בפרט מסוים? מה הוא מתקשר אליך הביתה למכשיר הטלפון? מה זאת כל הילדותיות הזאת?

לגבי הסירטון של האנטנות, עד כמה שאני יודע (ואאל"ט) לא מדובר במשהו שאנחנו באמת יודעים, אלא סתם נחוש פרוע בו אתה מניח שהן מסרטנות, ללא בסיס של ממש.

(מה שנותן לדברים את ערכם הוא המאמץ והסבל בדרך אליהם? נשמע לי כמו עקרון מיותר. זה נשמע כמו מתכון מצוין לחיי סבל, עבור זה שמעוניין בחיים בעלי ערך. יש דברים בעלי ערך שצריך לסבול כדי להשיגם, אבל זה לא מה שמעניק להם את הערך. לחייו של סיזיפוס יש ערך *למרות* האבן שכפו עליו לגלגל, לא בגלל).

________
1 וההבדל בין עולם ללא טלפון לבין עולם עם טלפון, גדול בהרבה מההבדל בין עולם ללא פלאפון (ועם טלפון) לבין עולם עם פלאפון. במילים אחרות: אם טכנולוגיה עושה אותנו ילדותיים, הטלפון גרם להרבה יותר רגרסיה מאשר הטלפון הנייד. אז יאללה, חוזרים לימה"ב וישא"ק.
ובאשר לשאלה: למה דווקא הסלולארי? 187824
מסכים ב100%.
האמונה שאם אתה סובל ע"מ להשיג משהו אז מוכרח להיות לו ערך, היא חסרת בסיס לחלוטין והיא בעצמה נראית לי מאוד ילדותית. יכול להיות שילד חושב שאם הוא יחבוט את הראש בקיר 100 פעמים, אז אלוהים יראה את סבלו וייתן לו בתמורה אופניים. כאשר הוא מתבגר הוא יודע שיש דרכים יעילות יותר ע"מ להשיג אופניים (להתקשר לאמא בסלקום ולבקש ממנה..).
אז הרשה לי להעמיד דברים במקומם: 187830
אפשר למתוח קו ברור בין המצאת הטלפון שהועילה רבות להתקדמות האנושית עשתה המון דברים נפלאים, הצילה חיי-אדם אין ספור, קירבה לבבות ו...אה, נו, חסכה לנו באופן כללי הרבה הליכה ‏1 לבין הפלאפון שאני מנחש ש90% מהשימוש בו כפי שהוא נעשה בישראל הוא בזבזני ומיותר. ההבדל הוא ההבדל שבין צריכה של מה שהוא צורך בסיסי באמת לבין מה שאנחנו קונים מתוך איזשהי תחושת רעב תמידי או נסיון למלא ריקנות בחיינו באמצעים חומרניים. ההבדל הוא ההבדל שבין לצרוך כדי לחיות לבין לחיות כדי לצרוך.

ולא, דחיית סיפוקים אין משמעה מאזוכיזם. אנחנו סובלים, ואנחנו סובלים כל יום, כדי להשיג מטרות מרוחקות יותר, דברים שברוח, דברים שבעתיד הרחוק או הרחוק יותר, וכן, אני עומד על דעתי שאדם בוגר הוא אדם שלוקח על עצמו מטרות במודע ובידיעה שבצידן מונח בהכרח סבל, ואכן זה הכרח, לא כי אנחנו רוצים שזה יהיה כך, אלא כי זה טבעו של העולם הזה: כל מה ששווה להשיגו קשה להשיגו. מכיר דוגמה נגדית?

ולבסוף, בעניין הקרינה: א)כבר קראתי על ישובים סמוכים לאנטנות ראשיות שבהן עלה פלאים אחוז חולי הסרטן. ב)עצם העובדה שאותן אנטנות מקבלות יחס של Nimby יש בה כדי להצביע שדברים בגו.
______
1 ואם הנקודה לא ברורה מבעד לחוש ההומור הגרוע שלי: לטלפון במקוריותו אפשר לייחס מילוי צרכים ממשים, קריטים.
אז הרשה לי להעמיד דברים במקומם: 187831
הרשה לי לנחש שגם 90% מהשימוש בטלפון רגיל הוא בזבזני ומיותר. למעשה, פלאפון הוא דבר יעיל מאוד, שללא ספק מסוגל גם לקרב לבבות (אני יכול להבטיח לך את זה אישית) וגם להציל חיים, הרבה יותר מאשר טלפון רגיל.

אתה מדבר על "צורך בסיסי". לאדם, עד כמה שידוע לי, שלושה צרכים בסיסיים עיקריים: לאכול, לישון ולקיים יחסי מין. מעבר לכך, "צורך בסיסי" הוא עניין סובייקטיבי להחריד. נניח שיש אדם שקורא כל היום ספרים, ומרגיש שתמיד חסר לו ותמיד יש עוד המון דברים מעניינים שהוא לא קרא, האם אתה אומר שהוא פועל מתוך צורך בסיסי, או מתוך "רעב"?

אתה משתמש בקלישאות נ-ה-ד-ר-ו-ת כמו "למלא ריקנות באמצעים חומרניים". אני האחרון שלא יגיד לך שחייהם של רוב האנשים ריקניים, אבל לא ברור לי על מה אתה מדבר כשאתה מדבר על "אמצעים חומרניים". אם לשוב לדוגמא שלי, האם קריאת ספר היא חומרנית, או "רוחנית"? ומדוע שיחה עם אדם אחר, תקשורת, היא דבר "חומרני"?

כשאתה מדבר על "לצרוך", למה אתה מתכוון? מה אנחנו צורכים? סרטן מוחי, או שיחה עם אנשים? ואם בשיחה עם אנשים עסקינן, מדוע להוציא קצף על הפלאפון, שהוא כלי בלבד?

באשר לפסקה השנייה שלך: כן, החברה שלי היא דוגמא נגדית. מה אוכל להגיד לך? התפיסה שאתה מציג כאן נראית לי ילדותית, לא "בוגרת". לעתים סבל כרוך עם המטרות שאנו רוצים להשיג, לעתים הוא לא. אך הוא אינו הכרחי לכך שהמטרה שלך תהיה שווה להשגה, והעובדה שיש סבל בדרך למטרה שאתה משיג אינה מספיקה כדי שמטרה זו תהיה שווה להשגה. אם משהו אינו תנאי לא הכרחי ולא מספיק, הרי שאין לו שום קשר למה ש"נובע" ממנו, לכאורה. אתה מציג תפיסה שעושה רומנטיזציה לסבל. מדוע? האם אינך חושב שהתפיסה הזו תגרום לאנשים להישאר במסלול שגורם להם סבל, בצורה מודעת, רק כי הם בטוחים שהעובדה שהם סובלים מעידה על כך שבסוף המסלול יש משהו טוב?

בעניין הקרינה:
א) זה נחמד מאוד לקרוא על דברים, אבל כדי למצוא קשר ישיר בין סרטן לאנטנות, צריך עבודה קצת יותר רצינית מזה. עלייה פלאית של אחוז חולי הסרטן יכולה להיגרם מהמוני סיבות, פשוט קל מאוד לזרוק אותה ישר על האנטנות. אני לא אומר שהאנטנות לא גרמו לכך - אני פשוט אומר שבלי מחקר רציני, מוטב לא להעמיד פנים שיש לך מושג מה אכן גרם לעלייה במספר חולי הסרטן. הקשר היחיד שאתה יכול להצביע עליו הוא ססטיסטי-נסיבתי, וקשה מאוד לסמוך על דברים כאלו.
ב) תצטרך להסביר לבורים מהו Nimby. על כל פנים, העובדה שנזהרים בכבודן של האנטנות נובעת מכך שתדירויות מסויימות של קרינה אלקטרומגנטית נמצאו מזיקות לבריאות, ועל כן חושדים גם בתדירויות שעד היום שום מחקר לא הראה שהן מזיקות לבריאות.

במקום להתקומם נגד האנטנות המרושעות, אולי כדאי שנשקיע את מרצנו במאבק, ראשית לכל, בזיהום האוויר.
אז הרשה לי להעמיד דברים במקומם: 187850
NIMBY זה ראשי תיבות של Not In My Back Yard - הנטייה של אנשים להתנגד לכך שמוסדות ומתקנים הנתפסים על ידם כבעייתיים יוקמו בקרבת ביתם, למרות שברור לכולם שצריך להקים אותם איפשהו.

דוגמא שנידונה באייל: הקמת מעון לילדים אוטיסטיים באמצע שכונת מגורים (דיון 1448).
האם הוצאתי קצף על הפלאפון? 187870
האם אמרתי שהפלאפון הוא מקור כל הרוע הקפיטליסטי וכל הצרות בחיינו? האם אמרתי שהוא לגמרי לא נחוץ וביקשתי ביטול גורף של השימוש בו? לא זכור לי דבר שכזה, אולי אני לא מספיק בהיר, אולי אתם לא מספיק מנסים להבין, אני לא פוסל אף אחת מהאפשרויות, כך או כך, עולות כאן שוב ושוב שוב אותן הטענות, ואני מרגיש שזה מעיד בעיקר על קצר בתקשורת, אז כדי שלא נלך במעגלים בוא נעשה את זה ככה:

גדי,
אתה תתן לי דוגמה נגדית, קונקרטית שבה השגת מטרה לא כרוכה באיזשהו דיחוי או הקרבה (ואני מושך ידי מהמילה סבל, כי זאת כנראה הבחירה הגרועה של מילים שעוררה את התגובות האלו), דוגמה ממש, לא רק אמירה כמו "החברה היא הדוגמה הנגדית". אחרי זה נשב ונדסקס את הסמנטיקה של המקרה. דיל?

___
למה במקום? אי אפשר גם להתקומם נגד אנטנות מרושעות וגם נגד זיהום אוויר? זה באמת טיעון טיפשי מדרגה ראשונה.
אה... כן? 187873
ראשית, לעניין הפלאפון:
"האם אמרתי שהפלאפון הוא מקור כל הרוע הקפיטליסטי וכל הצרות בחיינו?" לא. האם -אני- אמרתי שאמרת זאת?

אבל מה כן אמרת?

1) "הסלולארי מהווה ביטוי לאחד מהמאפיינים של תרבות הפאסט-פוד".
2) "...הפלאפון שאני מנחש ש90% מהשימוש בו כפי שהוא נעשה בישראל הוא בזבזני ומיותר"
3) "ההבדל (בין טלפונים לפלאפונים, ג.א.) הוא ההבדל שבין לצרוך כדי לחיות לבין לחיות כדי לצרוך"

אתה דיברת על הפלאפון כמאפיין של תרבות, תרבות שאת התנהגותה אתה מתאר כך:
4) "הכל חייב להיות מיידי ולהגיע בקלות"
5) "נסיון למלא ריקנות בחיינו באמצעים חומרניים".

עד כאן מוסכם?
אתה תוקף את הפלאפון בתור סימפטום. אלא שאתה גם השווית אותו, בצורה בלתי מובנת בעליל, לטלפון דווקא. אני טוען:
א) ההשוואה הזו חסרת בסיס. אל 2) הגבתי ישירות. את 3) אני עדיין מנסה להבין, אבל ניסיתי להתמודד איתו בפסקה השנייה שלי.

כעת, הרבה יותר משמעניינים הפלאפונים, מעניינת גישתך לתרבות, כפי שמתבטאת ב-‏4) וב-‏5). אני מדבר איתך מנקודת מבט של מישהו שגם כן חושב שיש משהו בתיאור הזה של החברה שלנו, אך עומד פשוט נדהם מול קיתונות הבוז שנשפכים על אורח החיים הזה, והאלטרנטיבות המגוחכות המוצעות.

משפט המפתח כאן הוא 5). מאחר שאתה מציג את הרעה החולה של החברה בתור "ריקנות" ואומר שיש למלא אותה. לטעמך, אמצעים "חומרניים" -אינם- הדרך הנאותה למלא אותה. על כן, כאשר מישהו מציע אלטרנטיבה, היא מבוססת על שלילה של אמצעים "חומרניים".
על כן, אכן מוטב שתסביר לי מהי בדיוק אותה "ריקנות", אם כי באשר אליה אני חושב שאסכים איתך, ומהם בדיוק "אמצעים חומרניים" שאיתם אנחנו מנסים למלא את הריקנות הזו (כמובן, גם לא יזיק לומר מה האלטרנטיבות).

באשר לאנטנות: בתיאוריה, אתה יכול להתנגד לשתיהן באותה מידה בדיוק. בפועל, קידום המאבק באחד יבוא על חשבון השני, אם ברמה האישית שלך (תאלץ לבחור אם ללכת להפגנה נגד האנטנות או להפגנה נגד זיהום האוויר) ואם ברמה הפוליטית (שבה העברת כל חוק שאינו קונצנזוס היא מלחמת עולם).
סדרי עדיפויות תמיד קיימים, מה לעשות, וראוי, לדעתי, להציב בראש סדרי העדיפויות סכנה ברורה ומיידית, ולא איום שעדיין לא ברור אם הוא באמת איום. אם זה טיעון טיפשי מדרגה ראשונה, אני מתנצל.

כעת, אתה מדבר על "מטרה לא כרוכה באיזשהו דיחוי או הקרבה" ומבקש דוגמא נגדית.
זה קשה, כי לא ברור לי למה בדיוק אתה מתכוון ב"דיחוי" או "הקרבה". אתה מבין, בוודאי, שבניגוד ל"סבל" המושגים האלו הרבה יותר גמישים, ואפשר לקחת אותם למחוזות אבסורדיים למדי, כמו "כדי להדליק את הרדיו ולשמוע חדשות בבוקר אני חייב להתאפק שתי דקות לפני שאני הולך לשירותים. חתיכת דיחוי!"
"הקרבה" היא כבר מושג יותר קונקרטי, אבל בדרך כלל כשמדובר על "הקרבה" המשמעות היא ויתור על משהו שלך לטובת משהו של מישהו אחר. כמובן, תיתכן גם הקרבה שבה אתה מוותר על דבר אחד כדי לזכות בדבר אחר, אבל לכך יש שמות יותר ברורים: "סדר עדיפויות", למשל. הקרבה בצורתה ה"טהורה" היא ויתור על משהו משלך ללא תמורה אמיתית, לפחות לא תמורה השווה ב"ערכה" (איך שלא תגדיר את אותו ערך) למה שהקרבת.
על כן, מוטב שתסביר לי יותר טוב למה התכוונת.

אני לא רוצה להפוך את הדיון הזה לדיון עלי, אבל החברה שלי היא אכן דוגמא טובה (אם כי אני לא רוצה לחשוב עליה בתור "מטרה"): לא הייתי צריך להקריב שום דבר בשביל הקשר שלנו. לא ויתרתי על שום דבר בשבילה.
לעומת זאת, אם מדובר על "דיחוי", מן הסתם יש הרבה דיחוי. אבל כמו שהסברתי, "דיחוי" כפי שאני תופס אותו הוא מושג שיכול בקלות רבה להיגרר לאבסורד, ועל כן כדאי שתסביר מה כוונתך בו.

אני חושב שהתפיסה שניסית לצייר של האדם ה"בוגר" הוא של מישהו שאינו חושש לחתור למטרה החשובה לו גם אם כרוכים בצידה קשיים, או ויתור על דברים אחרים. אולם זה תנאי מספיק, לא הכרחי. מוטב לו לאדם ללא קשיים, ואם הוא רואה דרך להשגת מה שהוא רוצה ללא קשיים, מוטב לו שיבחר בה. החשוב, בהקשר הנוכחי של הדיון, הוא המטרה, לא הצרות שעוברים בדרך אליה.
שלא תאמר שאני מתחמק מלהגיב- 188476
אני אגיב.

ריקנות - לפי תורת החיים האקזיסטנציאליסטית הצורך במשמעות, החיפוש אחר משמעות, הוא צורך בסיסי של כל אדם ואדם. רבים מאיתנו אכן מוצאים איזשהי משמעות לחיינו: תרומה לזולת, רכישת ידע, עיסוק במקצוע, אדם אהוב, להציל את העולם מעששת. טוב ויפה, מבחינה זו אני חושב שהאדם מוכיח את עצמו כפרט (ואני מדגיש: כפרט), כמי שיכול לנתב את עצמו גם בתנאי חברתיים לא מוצלחים במיוחד. ומה הם אלו?
מדברים הרבה על פוסט-מודרניזם, על היעדר אמיתות-חיים בסיסיות בטוחות לגמרי, על ספק ואכן, האדם ניצב בפני בעיה מסויימת מאז שאלוהים מת, עתה אנחנו מפוצלים בחיפושנו אחר אלוהים אחרים (וכאן אתה מתבקש להרחיב את מושג האלוהים ולקבל אותו לא במובן הדתי המונותיאסטי אלא גם בתור משמעות לחיים אפילו כזאת אתאיסטית לחלוטין).
עמוק בתוך גישת העולם הליברלית, הקפיטליסטית, נעוצה החשיבה שרואה בפרט בכבודו בעצמו את האלוהים החדש. הפרט ושאיפתו שאין לעמוד בפניה להצליח בחייו מה שאומר במילה אחת: כסף.
למה היום אנחנו יותר חומרניים מפעם? אולי הנסיון הרע עם מותו של אלוהים שלימד אותנו שקשה להסתמך על דברים ערטליאיים, אולי אנחנו מסונוורים מהכסף כי אנחנו רואים בו מדד לכוח רצונו או לכשרונו של אדם, אולי זאת שטיפת המוח הפרסומאית שצובאת על דלתותינו, אולי כל אלו גם יחדיו, בסופו של דבר התוצאה היא זהה, והתוצאה היא תסכול ותחושה קשה של חוסר סיפוק מהחיים. כי בסופו של דבר כמעט כולנו ניצבים בפני סתירה בסיסית בצורת החיים הזאת, כי הרי לא כולם יכולים להצליח. לא ולא, הרי כל השיטה בנויה על כך שהטוב ביותר מנצח (מתוך אמונה שלא ברור אם היא אווילית, מיתממת או מרושעת שקיימת איזשהי הרמוניה טבעית שתשמור על כך שאם כל אחד ידאג רק לעכוזו הפרטי בהיבט הכללי יהיה לכולנו טוב), ויום יום, גם אם אנחנו בוחרים שלא לראות זאת, מסתבר לרובינו, מי יותר מי פחות, שאנחנו רחוקים מלהיות הטובים ביותר.
ושוב ניצב הסדר החברתי בפני בעיה קשה: איך מונעים מאנשים להשתגע?
והתשובה שנמצאה היא ככל הנראה: מוכרים להם חלומות. מוכרים להם כרטיסי לוטו, מוכרים להם מבצעים, שעשועונים והגרלות של חופשה ביוון, משדרים לנו כל הזמן שאולי יש סיכוי שעוד רגע משהו יתהפך או שאם נעבוד באמת קשה נצליח להגשים את מבוקשנו.
מיותר לציין שעבור רובנו הגדול זה לעולם לא קורה, שהרי השיטה עובדת על כך שרק הטובים ביותר מצליחים. יתירה מזאת, רבים מאיתנו נכלאים בסחרור שקשה לצאתיו של עבודה בפרך במטרה להמשיך לרדוף אחר אותם חלומות פורחים שמוכרים לנו במחיר מופקע, ולצחוקו המתגלגל של אלוהי האירוניה יוצא שדווקא כל אותה עבודה מפרכת מביאה אותנו לידי כך שאנחנו אומללים מאוד, והגרוע מכל: אנחנו אפילו לא יודעים בשביל מה.
אלטרנטיבות - האלטרנטיבה היא לא בהתנזרות מוחלטת מכל טובות ההנאה שבחיים, האלטרנטיבה היא קודם כל להבין את המצב שאליו נקלענו כדי להעמיד את הדברים במקומם. למעשה, במקרה הזה ההבנה פותרת לנו את רוב הבעיות. היא שולחת אותנו לחפש אחר משמעויות אחרות, היא מאפשרת לנו לרכוש ולהנות ממוצרים, אבל לא במידה כזאת שבה אנחנו תולים את תקוותינו בהם. השינוי החיצוני יכול להיות קטן, העיקר הוא בשינוי מבפנים. זאת בדיוק הסיבה שדיברתי על הפלאפון בתור סימפטום, ועל ההימנעות ממנו בתור מעשה סמלי, כי אני לא רואה שום חשיבות של ממש בדברים לכשעצמם, אלא רק בתזכורת שהם משמשים לנו. (עם זאת, חשוב לי להדגיש שבד בבד עם השינוי הפנימי הזה, אני מאמין שלא כמו אחת, הריסון, שגם מוטלת עלינו אחריות לפעול לשנות את הסדר החברתי הלא-שפוי הזה).

זאת תמונת העולם שלי שביקשת שאני אציג פחות או יותר, על רגל אחת. היא מבוססת בחציה על ספוקלציות, ניחושים, אינטרוספקטיבה וניסויי מחשבה ולא על מחקר וקריאה מקיפים בצורה מספקת, לכן אני גם צפוי לטעות טעויות קריטיות, עם זאת, אני מאמין שבקווים גסים לפחות יש בכך הרבה מן האמת ושלא צפויה לי תזוזה רבה מאוד מדעתי (למרות שאני מאוד מנסה להיות פתוח גם לאפשרויות אחרות). כדי להשלים את החסר אני יוצא כרגע לקרוא איזה ספר או שניים, כרגע על הכוונת: 'כה אמר זרותסטרא' ו'המרד השפוף'. לכן גם, לצערי, אני לא מתכוון להמשיך בדיון הזה כי אני לא מרגיש שאני יכול להיות מספיק מחוייב לדעותי.

רק דבר אחד: בכל האמור על עניין הסבל, ההקרבה והשגת המטרות. אני נוסג במידה רבה ממה שאמרתי, עכשיו נראה לי שכנראה בכל זאת מדובר רק במקרים מסויימים. התמונה שציירת בפסקה האחרונה היא אכן זאת שניסיתי אני לצייר.
שלא תאמר שאני מתחמק מלהגיב- 188510
מאחר ואני רק בן 30, ולא חייתי בעבר הרחוק, וכ"כ לא קראתי הרבה תיעוד על איך חיו אנשים רגילים (לא שייקספיר או ליאונרדו דה ווינצ'י) בעבר, אין לי מידע האם אנשים היום יותר חומרניים או פחות מבעבר.

הייתי שמח אם תשתף אותי בנתונים שגורמים לך להיות כל כך בטוח שאנשים היום יותר חומרניים.

בנוסף, אם יש לך סיבות להאמין שאנשים היום פחות מאושרים מבעבר, אז הייתי שמח לשמוע מהן.

למעשה, זה לא כל כך אמור להיות קשה להשוות, מאחר ויש מדינות בעולם שתושביהן חיים היום בצורה לא רחוקה כל כך מאשר איך שחיו במערב לפני 100 שנה. אפילו חלק מהמדינות השכנות לנו, כמו סוריה, הן הרבה פחות מודרניות והרבה יותר קרובות מאיתנו לעבר. אני לא התרשמתי שהתושבים במדינות האלה מאושרים יותר, רוחניים יותר, או משהו כזה, נראה שהם מקסימום רעבים יותר.

----

שלא תבין אותי לא נכון, אני גר בארה"ב, ואני רואה את החומרניות שאתה מדבר עליה כל הזמן. אני פשוט לא בטוח אם יש יותר חומרניות היום, או שפשוט אנחנו יותר מודעים אליה היום (גם בזכות התקשורת) מאשר שאנחנו מודעים לחומרניות שהיתה בעבר.

אני מסכים שבעבר היו אולי אנשים יותר דתיים,
אבל האם הדת היתה באמת משהו שאנשים התעמקו בו והפך אותם ליותר רוחניים, או שהם יותר עסקו בלשרוד, והדת מבחינתם היתה אוסף של טקסים? האם מושג האלוהים באמת מילא את כל חייהם של האנשים הפשוטים, שאין להם נטייה או זמן לעסוק בפילוסופיה? האם הוא ממלא היום את חייהם של עניי העולם השלישי? אני בכלל לא בטוח.
בעוונותי- 188550
אני צעיר אף ממך. כמו כן הודיתי בפה מלא שמה שכתבתי מבוסס במידה מסויימת על ניחושים ועל התרשמות, לכן גם יתכן שאני נגוע בנוסטלגיה או משהו כזה.

הדבר דורש אכן איזשהי בדיקה מקיפה של תיעודים של תקופות מוקדמות יותר וגם כאלו מוקדמות הרבה יותר, אם כי אני מפקפק במידת יכולתן של כאלו להועיל לנו, קל הרבה יותר ללמוד מאנשים חיים מאשר מכתובים של אנשים מתים.
גם הסתכלות על אנשי העולם השלישי נראית לי ברובה כלא מועילה, שהרי גם הרבה מהם חשופים לעולם המערבי, מושפעים ממנו ונושאים את עינהם אל הבטחותיו. עם זאת אני מניח שיש בכל זאת כמה מקומות שבהם עדיין לא התבססה תפישת העולם המערבית הליברלית, למשל לפי מה ששמעתי על הודו יש בה כמה מרכזים רוחניים חזקים שעומדים בפרץ ההתמערבות, אבל המציאות של הודו היא מסובכת.
אז הרשה לי להעמיד דברים במקומם: 187857
עצם העובדה שדבר מסויים מקבל יחס של Nimby יש בו כדי להציע על טיפשותם של אנשים, ועל כך שאין דברים בגו.
אז הרשה לי להעמיד דברים במקומם: 187943
לגבי הקרינה, למיטב הבנתי לטלפונים הסלולריים אין "אנטנות ראשיות". כל האנטנות הן מסוג אחיד, פחות-או-יותר. לעומת זאת, הישובים שכנראה נחרטו בזכרונך הוא צורן או מושב פורת, שיש לידם אנטנות מרכזיות של בזק ורשות השידור דווקא, ותושביהם טוענים שבשל כך אחוז חולי הסרטן בקרבם גבוה בהרבה מהממוצע (ראה http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/140320... או http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2488858,00.h... ואם http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2589573,00.h... ). אתר האנטנות של פורת, אגב, שוכן במקום מאז שנות החמישים - הרבה לפני שטלפון סלולרי היה צעצוע מדע-בדיוני בידיו של מיסטר ספוק.

אבל בואו לא ניתן לעובדות לבלבל אותנו.
אין לי שום התנגדות עקרונית לעובדות 187964
אני שומע אפילו שהן משהו שכדאי להתבסס עליו.

(תודה על האינפורמציה).
ובאשר לשאלה: למה דווקא הסלולארי? 187889
האדם הקדמון משה, כשלא יכול היה לדחות סיפוקים, טיפס ועלה על ההר ששימש גם גג למערתו, ושאג "אווווו" חזק מספיק כדי שהדוד שלו איציק מן ההר השני ישמע, יעלה גם הוא אל הגג הטבעי ויצעק "אוווווווואוווווו". תוכן הטקסט, אם לתרגם אותו לשפה מוכרת יותר לבני זמנינו, לא היה עמוק יותר מ: -"הלו, אחי" - "הא, אחי מה עניינים". כשאשתו של משה קדמון, מרת רחל קדמון לא היתה יכולה לדחות סיפוקים, היא היתה יורדת למעיין לשטוף כביסה, שם ציפו לה ציפורה, שפרה וחסידה מן המערות הסמוכות שגם להן היתה הרבה כביסה מהילדים שלהן ("חזרו אתמול מציד, הביאו שני בופאלוס, אוי לי ואבוי לי"). כשהכביסה היתה נקיה, יצאו לעשות שופינג אצל רוכל הסדקית הנודד שבא עם חמורו "גזלן" במיוחד למעיין.
הגרון האנושי הוא האשם העיקרי באי מניעת הסיפוקים, ומצד שני מי שיכול לדחות סיפוקים ויש לו דברים יותר עמוקים להגיד, לא ניזוק (אולי גם לא הרוויח מי יודע מה) מהשתכללות הטכנולוגיה מאז ימיו של הקדמון משה.
מכיוון שאני אייל שלא רוצה לקחת אחריות, לא אפנה אל מקום ב"במה החדשה" שבו כתבתי דברים שעשויים להיראות קצת סותרים למה שדרשתי כעת.
לפעמים יש לי הרגשה שהטכנולוגיה באה באמת על חשבון העומק, ושהאדם יצר פעם דברים אמנותיים ופילוסופיים שהוא כבר לא ייצר היום, אבל זה לא באשמת הטכנולוגיה אלא באשמת אולי, איך נאמר, "הזדקנותו של המין האנושי".
ובאשר לשאלה: למה דווקא הסלולארי? 187908
"ושהאדם יצר פעם דברים אמנותיים ופילוסופיים שהוא כבר לא ייצר היום"

זו היא הרגשתך. הרגשתי היא שמדובר בשטויות במיץ עגבניות המתובלות היטב בנוסטלגיה מתקתקה. כל אחד מאיתנו יכול לנמק את הרגשתו. אתה בחרת לתאר את הרגשתך ללא נימוק, אז אני אבחר באותה השיטה.

אתה חושב שהאנושות זקנה? אני חושב שהיא עדיין לא הגיעה לגיל ההתבגרות.
ובאשר לשאלה: למה דווקא הסלולארי? 187909
לא כל כך חשוב איך אתה קורא לזה, גיל ההתבגרות או שם אחר, אך האם אתה חושב שהיא פעם תגיע לשם?
ובאשר לשאלה: למה דווקא מיץ עגבניות? 187912
ועוד דבר:
כל עוד לא הוצא כרטיס אדום מפורש כנגד כתיבת הרגשות, אל תהיה אתה זה שמתנדב לשלול אותן בהצהרות בוטות כמו "שטויות במיץ עגבניות". במפורש סיווגתי את דברי כהרגשות, אני לא מנסה לשכנע אף אחד ומותר לפעמים לכתוב גם דברים שאינם בגדר טיעון לוגי מבוסס גם כאן באייל, לפחות אם מסווגים אותם כדברים שאינם כאלה.
ונוסטלגיה זה לא הקטע שלי, כפי שאפשר לראות משורות אחרות שכתבתי שם, אבל מותר גם למי שאינו נוסטלגיסט לחשוב שיש דברים שלא יהיו יותר, ולחשוב שחבל.
ובאשר לשאלה: למה דווקא מיץ עגבניות? 187919
אה, סליחה. אבל גם אני סיווגתי את מה שאמרתי כהרגשה ולא יותר. בכלל, מיץ עגבניות זה טעים וגם הרגשות מותר לנמק (אחרת זו הצהרת רגשות).
סיפור אמיתי 187856
לפני חודש ומשהו, ברכיבה קצרה מהעבודה לאוניברסיטה בשעת ערב, החליט רכובי הנאמן דווקא באותו רגע להוציא את עצמו מכלל שימוש. סה"כ מדובר בנקודה מסויימת באיזור מגורים, והנה - לאן הייתי הולך ? אני לא מכיר אף אחד בסביבה. חוזר לעבודה ? ממשיך עד האוניברסיטה ? אני אפילו לא בטוח שיש שם טלפון ציבורי. ונניח שהייתי הולך לחפש טלפון ציבורי באיזור, איך בכלל הייתי משאיר את האופנוע לבד ? עדיין כל אחד עם טנדר או סתם שני ילדים יכולים להעלים אותו תוך שנייה, ולהרוויח עשיריה יפה.

תתפלא לשמוע שלא ריכלתי על שום דבר עם הגרר בטלפון. אני מקווה שהשיחה עם חבר שלי כששקלתי את הרעיון שהוא יקפיץ לי את הארגז כלים שלי כדי לחסוך לי שבעים שקל על הגרר לא נראית לך מיותרת. שבעים שקל זה לא צחוק בשביל סטודנט עובד. ואני לא רוצה לחשוב באיזה שעה הערב ההוא היה נגמר בלי הסלולרי.

כן ויש גם קטעים שאתה סתם מתאם עם מישהו משהו ומשהו והתכניות שלך משתנות. נוחות ? כן. אפשר בלי ? בהחלט. להגיד על זה שזה ילדותי זו התלהמות ? לדעתי מאוד.

אדם מבוגר יודע שהחיים לא צפויים. סלולרי יכול לעזור מאוד כשהם מפתיעים אותך. סתם מקל את החיים.
הבהרות 187871
אני מרגיש איזשהו צורך להבהיר כמה נקודות בהודעה המקורית שלי:

1) "הסלולארי מהווה *ביטוי*..." - ביטוי, דהיינו, הסלולארי עצמו הוא רק סימפטום ולא מחלה בפני עצמו, ככזה כל יציאה נגדו היא בסך הכל נסיון להביע עמדה רחבה יותר דרך משהו מהדברים הקטנים, המופשטים פחות.
2) "בנוסף לכך, אני אישית לא מרגיש בנוח עם כל מיני ידיעות מקוממות..." - שימו לב, שחור על גבי לבן: אני אישית, כלומר: אני לא רואה בפוגעניות של האנטנות עובדה שרירה וקיימת ומבין שהיא עדיין נתונה בתחום האפור של הסובייקטיביות.
אז הערונת 187875
אם אתה יוצא נגד משהו -טוב- שלדעתך מהווה, במקרים מסויימים, סימפטום למשהו -רע- במקום להתמודד ישירות עם הדבר הרע עצמו, אתה עושה את מה שנקרא ''לשפוך את התינוק עם המים''. זה לא דבר טוב בפועל, אבל גם בדיונים זה לא דבר טוב, כי הוא גורם להתמקדות בטפל ולא בעיקר. אני לא אומר שאתה לא יכול להביא את הפלאפונים בתור דוגמא - אבל רצוי שתסביר יותר בפירוט ולעומק דוגמא למה זה, ואת זה לא עשית.
אז הערונת 187911
זו היא בעיה ידועה והיא חורגת ממה שקורה פה בדיון.
דוגמה מהחיים לעיסוק הזה בטפל ולא בעיקר:

הזמן: ערב. המקום: אולם קולנוע. אנשים משאירים פלאפונים פתוחים ואף לפעמים מדברים בפלאפון במהלך הסרט. החברה סביבם קצת מתעצבנת (לא מספיק) והלחץ החברתי גורם בשלב מסוים (לרוב האנשים) לכבות את הפלאפונים ולהמשיך לא לסתום את הפה, ולו לרגע, עד סוף הסרט. משום מה, החברה מקבלת זאת בקצת יותר הבנה. לא ברור. אכן עיסוק בטפל ולא בעיקר.

הפלאפון אכן הפך בישראל למכשיר קצת מעצבן, אבל בגלל סיבה אחת: יש יותר מדי ישראלים מעצבנים. הם מעצבנים (לא פחות) גם בלי פלאפונים.
למעשה, הם כן מעצבנים פחות 187913
פלאפונים גם משחיתים יצירות של בטהובן באמצע הסרט, וגם מאפשרים לנודניקים שמשתמשים בהם לדבר לא רק עם שכניהם למושב (דבר בעייתי, כי השכן לרוב לא מעניין מספיק כדי שידברו איתו במשך -כל- הסרט, ולעתים אין שכן בכלל) אלא גם עם כל העולם ואחותו. ללא ספק הפלאפונים הם מגבר נוראי לישראלי המעצבן. אלא מה? אכן, במקרה הזה, לצעוק ולזעום על הפלאפונים זו השתטות לא קטנה.
למעשה, הם כן מעצבנים פחות 187918
אני לא חושב שהפלאפון הוא מגבר נוראי לישראלי המעצבן.

יותר פעמים משיצא לי להתעצבן על ישראלי שמקשקש בסרט בפלאפון (או מפלאפון שמשחית יצירה של בטהובן‏1), יצא לי להתעצבן מישראלי שלא מסוגל לסתום את הפה שלו לאורך כל הסרט. גם אם הפלאפון מגביר במידה מסוימת את הבעיה, הוא עושה זאת באופן מבוטל כמעט לחלוטין, לדעתי.

1 אני לא חושב שלבטהובן זה היה מפריע. מלבד העובדה שהוא כבר בעט בדלי, הוא לא היה שומע את ההשחתה גם אם היו משתילים לו את הרמקול של הפלאפון בתוך האוזן.
בקיצור - 187934
הפלאפון הוא כבר מזמן לא הנושא העיקרי פה, ומלכתחילה הוא לא היה. מה גם שזה לא מעניין. בחיי לא היינו צריכים להכנס לזה מלכתחילה. לעומת זאת נושאים שכן שווה לדון בהם הם אופייה המדוייק של החברה המודרנית מעבר לקלישאות והשאלה האם כן או לא דחיית סיפוקים היא חלק בלתי נפרד מהשיגיות או מתי מדובר במאזוכיזם ורומנטיזציה של סבל גרידא.

ומילה אחרונה בקשר לפלאפונים -
אני באמת לא סבור שאיזשהו תינוק ישפך אם מישהו יחליט ברמה האישית שהוא מרגיש יותר טוב עם עצמו בלי משא המכשיר המנדנד נון-סטופ שמתלווה אליו לכל מקום. אפשר להחזיק פלאפון רק במקרים הכרחיים, אפשר לקנות בזכארט. ולפני שצבא האיילים יגער עלי שוב, שימו לב: אמרתי ברמה האישית.
אבל כלל לא מדברים על הרמה האישית 187936
ברמה האישית כל אחד יכול להיות בסדר, ולהשתמש בפלאפון למטרות טובות. הבעייה היא שברמה הכללית, הצורה שהפלאפון לובש כשהוא נמצא בידי כולם, הפלאפון הופך לגורם צרות.
אבל כלל לא מדברים על הרמה האישית 187941
אתה מציע לחלק רשיונות ותעודות הסמכה לנשיאת פלאפון?

אגב, דברים דומים נאמרים על האינטרנט, כלי ידוע להפצת זימה, תועבה ושחיתויות. בשורה התחתונה, לא הכלי הוא הבעיה, אלא בני האדם (את זה אמר כבר אביב, בעצם).
אני מתחיל להשתעמם 187951
לא ברור לי למה אני מתדיין כאן, כשיש אנשים שיודעים הרבה יותר טוב ממני מה אני מציע ומה אני רוצה ומה אני אומר, אפילו אם מה שאני חושב הוא בדיוק ההפך. אולי תטרחו לקרוא גם את ההודעה שאני מגיב לה, לפני שאתם אומרים לי מה אני מציע?

כתבתי את ההודעה שהגבת אליה כדי לנמק את הכותרת שלה "אנחנו לא מדברים על הרמה האישית". באשר להצעות, אני לא מציע כלום. אם כבר אני מציע משהו, זה לא להגביל נשיאת פלאפונים אלא להתחיל בחינוך מחדש של האוכלוסיה, ולהפוך אותה לאומה מנומסת ואדיבה, שמכבדת את זכויות היסוד של הפרט, כמו למשל הזכות שלא יפריעו לך בקולנוע. איך אני מציע לחנך אותם? לסיביר, כמובן.
אני מתחיל להשתעמם 187966
מי זה "אתם"? אתה בהחלט יכול לפנות אלי בלשון יחיד נקבה.
אבל אני רואה שהנקודה העניינית כבר התבררה בהמשך הדיון עם אביב.
אבל כלל לא מדברים על הרמה האישית 187946
לא מסכים. זה תלוי תרבות. יש תרבויות בהן יודעים לכבות פלאפונים, יודעים לשים על SILENT, יודעים איך לקבל שיחה, יודעים שאנשים לא חייבים לענות תמיד לשיחות (למה היית לא זמין, סנוב!), יודעים לקצר, יודעים איך לדבר בזמן שמקבלים שיחה במקום ציבורי (בשקט ואפילו הייתי עד מספר פעמים לתנועת הסתרה קטנה של הפה ואף לעזיבה קצרה של החדר).
הישראלי שצועק בפלאפון בזמן שאתה נוסע במונית, סוגר את הפלאפון אחרי סוף השיחה וממשיך לצעוק בזמן שהוא "מדבר" עם החבר שיושב לידו או עם נהג המונית. לי אישית, לא מפריע שהצעקות שלו תורגמו ושודרו לאיזו אנטנה. להיפך, אני שמח שאני לא צריך לשמוע גם את הצעקות של הטמבל שנמצא בצד השני‏1.
אני חוזר - חוסר ההבנה איך להתנהג במרחב הציבורי (בשביל שיהיה יותר נחמד ונעים לכולנו) לא נובע מהשימוש בפלאפון.

_____
1 ולא להגיד שהטמבל השני לא נמצא במונית בכל מקרה. אני בטוח (הנסיון לימד אותי) שהצעקן יכול למצוא עוד מישהו במונית שהוא ימצא איתו שפה (צעקנית) משותפת.
מתאמים דיונים? 187949
העלמה עפרונית, משועשעת קלות.
מתאמים! 187999
:-)

אבל אני יותר מסכים עם החבר'ה האחרים בדיון. אני לא יודע באיזו ישראל את חיה (נשמע כמו מקום טוב לחיות בו, גם אני רוצה).
מתאמים! 188001
אה, קראתי עוד קצת. אני לא חושב שאלו הן תופעות ישראליות יחודיות. יש עוד תרבויות שמתנהגות כמו הישראלים (או יותר גרוע).
אז למה "לא מסכים"? אנחנו מסכימים 187952
ייתכן שבאמת הניסוח שלי היה קלוקל, אבל צריך לראות את זה גם בהקשר של ההודעה אליה הגבתי. אני אנסח מחדש: ברמה האישית, כשהפלאפון מצוי בידי אדם מחונך ומהוגן, ברור שאין בו בעייה. כשהפלאפון מצוי בחברה שבבסיסה היא בלתי מחונכת וחסרת תרבות, תמיד יהיו את האנשים שיהפכו אותו למכשיר מתועב של רעש. וכן, פלאפונים עוזרים להגביר את הרעש, וכן, זה אומר שהבעייה היא באנשים, לא בפלאפונים.
מסכימים כמעט 187976
שוב, אני קצת לא מסכים (אבל הפעם ממש ממש ממש קצת). הרעשנים שמיצרים רעש עם פלאפון עושים זאת גם בלי הפלאפון. פשוט, בחברה הישראלית (גם בקרב היענו אליטה שמכבה פלאפונים) מיחסים יותר חשיבות לרעש אלקטרוני מאשר לרעש שבוקע מגרונם של אנשים.
זאת ניתן לראות גם כשנכנסים למופע שבו יש כביכול אוכלוסיה שנחשבת לקצת יותר מתורבתת (מופע ג'ז למשל), שבה כן בד"כ מכבים פלאפונים, אך בכל זאת הברברת הרעשנית חוגגת (לא ברברת בצורה של לחשושים סבירים, אלא ברברת שנשמעת כמו קבוצת דיבייט של ברווזים על ספידים).
אני לא מיחס חשיבות מיוחדת לצפצופים של פלאפון (אולי כי היה לי קומודור 64 כשהייתי ילד) והם לא מטרידים אותי יותר מישראלי שצועק בהתלהבות (הוא חושב שהוא בסה"כ מדבר) תוך כדי נפנוף ידיים.
בכלל, סביר שהצפצופים הטורדניים יעלמו, בניגוד לברברת, עם השיפור הטכנולוגי (כבר היום אני שומע אותם פחות ופחות).

אבל אני שמח שאנחנו מסכימים על כך שבכל מקרה לא הפלאפון הוא הבעיה האמיתית (עכשיו אנחנו צריכים לשכנע בזה אנשים שלא קוראים את האייל, תוך כדי זה שאנו מנסים להקפיא את הגיהנום ולחלק תפוז ל-‏0 חלקים שווים בגודלם).
ובאשר לשאלה: למה דווקא הסלולארי? 187942
אנטנות סלולריות מוצבות במקומות בהן יש מספר רב של משוחחים. יש הרבה יותר אנטנות בקרבה לרבי-קומות יוקרתיים, מלונות פאר מנקרי-עינים, ומרכזים מסחריים ועסקיים מאשר בשכונות עוני. אבל בואו לא ניתן לעובדות לבלבל אותנו.
ובאשר לשאלה: למה דווקא הסלולארי? 187959
קירבה לאנטנה סלולרית (cell) דווקא מקטינה את כמות הקרינה, שכן מכשיר הטלפון הצמוד לאוזן, זה אשר קרינתו (הנמדדת ביחידות הספק/שטח) היא המשמועותית יותר, משדר בהספק נמוך יותר.
לא הבנתי את הקשר. תוכל בבקשה לפרט? 187973
מדובר הרי על אנטנות הקליטה/שידור האזוריות, ואין הן באות במקום המכשיר הצמוד לאוזן. לא ברור לי הקשר בין הקירבה לאנטנה הסלולרית האיזורית ובין המכשיר הצמוד לאוזן, שעליו אתה מדבר בהודעה הזו. האם ככל שאתה מתרחק מאנטנת שידור סלולרית, הסכנה שנשקפת לך ממנה עולה?
לא הבנתי את הקשר. תוכל בבקשה לפרט? 187974
זה לא מסובך: ככל שאתה רחוק מהאנטנה, הטלפון הצמוד לאזנך נאלץ לשדר בעוצמה גבוהה יותר. מכיוון שאם נגרם נזק כתוצאה מהקרינה בתדירויות המדוברות, הסכנה העיקרית היא מהקרינה המשודרת ממכשיר הפלאפון, ולא מהאנטנה האזורית (עוצמת הקרינה נחלשת פרופרציונלית לריבוע המרחק מהמשדר) אז חשש מהקרינה צריך לעודדך, כמשתמש היפותטי במכשיר סלולרי, להתקרב לאנטנות ולא להתרחק מהן.
אני לא הכי מסכים 187982
פשוט מאחר שאתה לא משתמש בפלאפון כל הזמן, אבל האנטנה שליד הבית שלך פועלת כל הזמן. אפילו יותר חמור - בפלאפון אתה משתמש לרוב -מחוץ- לבית, שהרי בבית יש לך בזק (פרסומת סמויה).

בהנחה שהאנטנה גורמת נזקים, הרי שהיא גורמת אותם במשך כל הזמן שאתה נמצא בבית. מן הסתם, הזמן הזה גדול בהרבה מהזמן שבו אתה משתמש בפלאפון.
אני לא הכי מסכים 188007
אני לא יודע ולא מבין מספיק את הפיסיקה שמאחורי העניין, ואני אשמח אם מישהו כאן שאשכרה מבין על מה הוא מדבר יוכיח את כולנו פה על איוולותנו, אבל אני לא חושב שזה עובד ככה.

ראשית, וזאת אני יודע, לא כל קרינה מזיקה. בכל שנייה נתונה של חייך מספר סוגי קרינות פוגע בגופך, למיטב הבנתי. לקרינה דרושים קריטריונים מסויימים כדי להיות מסוגלת לגרום נזק מסויים לגוף האדם.

שנית, וזאת אני כבר מנחש, אין פה פונקציה לינארית כנגד זמן חשיפה. פוטנציאל ו/או היקף הנזק שיכול להגרם/ייגרם ע"י קרינה בעוצמה X לאורך Y זמן אינה שקולה לקרינה בעוצמה 10X לאורך 10/Y זמן.

שלישית, עד היום לא שמעתי על שום מחקר חד משמעי שהוכיח שבכלל איזו מהקרינות האלו אכן גורמת לנזק. כל המחקרים ששמעתי עליהם היו מחקרים נסיבתיים סטטיסטיים שניכר גם שהייתה בהם מגמה קבועה מראש. בנוסף, הפיסיקאים שיצא לי לשאול‏1 חרחרו בוז למשמע העניין, והבהירו כי לדעתם כל העניין הזה מגוחך בעליל.

ועכשיו באמת: יש פיסיקאי בקהל ?

1 סטטיסטיקה מאוד לא מייצגת של ארבעה או חמישה אנשים.
אני לא הכי מסכים 188035
גם אני לא חושב שקרינה של פלאפונים גורמת לנזקים. אבל זה לא ממש משנה, כי הדיון על "מה יותר מזיק - האנטנות, או הפלאפונים עצמם?" מניח מראש שהקרינה כן מסוכנת, ושואל מה יותר מסוכן. ואם שום דבר לא מסוכן? הרווחנו, לא?

אני גם מסכים שאין פונקציה לינארית של סיכון, אבל אם תקרא טוב, תראה שזה לא משנה את מה שאמרתי.

הטיעון "לטובת" אנטנות קרוב לבית: אנטנות קרוב לבית=פלאפון משדר בעוצמה חזקה פחות.

הטיעון "נגד" אנטנות קרוב לבית: אתה ממילא לא משתמש בפלאפון בבית=פלאפון (כשאתה כן משתמש בו) משדר בעוצמה "רגילה" סטטיסטת (זה תלוי איפה אתה נמצא, כמובן, אבל -לא- תלוי בכך שיש לך אנטנה קרובה לבית)

*ובנוסף*

אתה זוכה למנות קרינה בלתי פוסקות מהאנטנה שלך, במשך כל הזמן שאתה נמצא בבית, והרבה יותר מאשר אנשים שרחוקים יותר מהאנטנה.

כלומר, לפי הטענה שלי, הסיכון, אם קיים סיכון, רק עולה כשאתה גר ליד אנטנה.

אגב, אני בהחלט לא מבין כלום בפיזיקה, אבל לא מזמן הייתי בהרצאה על התיישבות במאדים וכדומה, ושם נאמר שגוף האדם סופג כל הזמן קרינה מהשמש, ויש גבול לכמה שהוא מסוגל לספוג בכל ימי חייו - מה שמסבך את ענייני ההתיישבות, כשאין אוזון שמגן עלייך (וגם אסטרונאוטים מסתבכים ככה, כי הקרינה חודרת גם לחלליות) אז אולי יש כאן מאפיין של כמות ולא של "איכות" בלבד.
אני לא הכי מסכים 188312
האינטרס של כולם הוא שיהיו כמה שיותר אנטנות. למה? כי עוצמת התשדורת היא ביחס הפוך לריבוע המרחק. כלומר - ככל שהאנטנה נדרשת לכסות "תא" גדול יותר, המעגל שבו הקרינה עלולה להיות מסוכנת (אם נקבל שקרינה מסוג זה עלולה להיות מסוכנת כלל) הוא גדול יותר. אם כל אנטנה תכסה קמ"ר אחד (אני סתם זורק מספר, אין לי מושג כמה אנטנה מכסה כיום), לא תשקף לאיש סכנה גדולה יותר מאשר אם הוא יחזיק פלאפון משדר כל הזמן בבוידעם.
קיבלתי 188316
אם כי, שוב, זה עדיין לא אומר ש*בטוח* יותר לגור ליד אנטנה דווקא. אני מניח שבמצב שבו יש המוני אנטנות, עדיין יהיה עדיף (ברמה התיאורטית שבה כן יש סכנה) לגור במקום היחיד שלא קרוב לאנטנות.

אבל כמו שאמרתי בתחילת הדיון וזכיתי לקיתונות של בוז על זה, מושקע יותר מדי זמן ואנרגיה במאבק באנטנות דווקא, ובינתיים יש התעלמות יחסית מרוצחים אמיתיים כמו זיהום האוויר.
תקציר קרינה אלקטרומגנטית 188067
קודם כל, מדובר בקרינה אלקטרומגנטית ולא בקרינה רדיואקטיבית של חלקיקים, להבדיל מקרינה קוסמית שמורכבת בעיקר מחלקיקים טעונים.
קרינה אלקטרומגנטית מתחלקת בגדול לשני סוגים: קרינה מייננת וקרינה לא מייננת.
קרינה מייננת היא קרינה עם אורך גל קצר, (אולטרא-סגול, רנטגן, גמא) שמסוגלת לגרום ליציאה של אלקטרונים מחומרים רגילים ובכך לגרום לשינויים במבנה התא והגרעין שלו.
קרינה לא מייננת היא קרינה שלא מסוגלת לגרום לנזקים כאלו, ועד היום נחשבת ללא מזיקה בעוצמות סבירות. השאלה היא כמובן מה זה עוצמה סבירה. לייזרים של אור נראה הם לא מייננים, אבל יכולים לגרום לכוויות קשות. (בעיניים וגם בעור) גם קרינת מיקרו בעוצמה מספיק חזקה יכולה לבשל אדם מבפנים. הקרינה של טלפונים סלולרים, כמו גם של רדיו רגיל, היא קרינה לא מייננת מתחת לתחום של גלי מיקרו (וטוב שכך, אחרת היא היתה נבלעת במולקולות מים והטלפון לא היה עובד בערפל או בגשם) ובמדידות שנעשו נראה שהיא לא ממש מחממת את הרקמות שקרובות אליה. (השידור בשני הכיוונים הוא באותו תחום תדרים)
לסיכום, אם הקרינה אכן גורמת לנזק, זה כנראה ע"י מנגנון שלא מוכר כיום, שכן מנגנוני הנזק הידועים - יינון וחימום לא מתקיימים כאן.
סתם אנקדוטה: לפני כשלוש שנים, בזק בנתה צלחת ענקית על גג של מבנה שלה באיזור התעשיה של פתח תקוה, סמוך למקום שבו אני עובד.
העובדים במבנה התחילו להתלונן על כאבי ראש והרגשה רעה ותבעו מהנהלת E.C.I לדאוג לבטיחות העובדים ולפנות לבזק לסילוק המטרד. תגובת בזק (כצפוי) היתה שהאנטנה הזאת (כמו כל צלחת) משמשת לקליטה בלבד ואינה פולטת שום קרינה מכל סוג שהוא. התלונות על כאבי ראש פסקו.
תקציר קרינה אלקטרומגנטית 188097
אני לא בטוח שמספר כאבי הראש ב ECI פחתו, אבל מספר הראשים מאז אותה תקופה פחת שם מאוד.
בפינתנו "לא לכתוב שטויות": 188146
צלחות משמשות כמובן גם לשידור (לעתים בעוצמה גבוהה), אך זה שידור כיווני מאד ואם אינך נקלע לתוך האלומה, לא נשקפת לך סכנה מיוחדת.
רציתם קפיטליזם אז תשלמו 187677
אפשר לחשוב, כאילו במכשירים הלא-סלולריים אנחנו אומרים מילים ועוד מילים ועוד מילים בעלות משמעות.
רציתם קפיטליזם אז תשלמו 187747
למען האמת יש מרחק אדיר בין ההצגה (הקרקס) שכל המדינה הזאת נהפכה להיות, לבין קפיטליזם ע"פ החזון התמים והראשוני שלו. בקפיטליזם הפירסומות היו אמורות להעביר מידע על המוצר (זה עדיין קיים קצת בשוליים) וההזדמנויות בשוק היו אמורות להיות שוות או לפחות לשאוף לכך (נסו להיות עסק קטן ולהתחרות בקרטלים הגדולים בישראל או בארה"ב). לכן אל תאמרו קפיטליזם-זה לא!
רציתם קפיטליזם אז תשלמו 187768
מה הדבר הזה אם לא קפיטליזם? יש לזה שם?

הקפיטליזם בכל מקום שתפס קרקע פוריה הפך להיות הדבר שאתה מדבר עליו- אותו נאו- קפיטליזם דורסני (הנה, המצאתי שם!)
רציתם קפיטליזם אז תשלמו 187777
קפיטליזם מאוחר, זה השם.
קפיטוטליזם? 187798
קפיטוטליזם? 187877
LOL בחיי, אני מציע את זה לאקדמיה ללשון עברית!
במקרה הזה 187890
יש לך סיכוי יותר טוב אצל האקדמיה ללשון הלועזית .
קפיטוטליזם? 187893
שוטה הכפר הגלובלי, האייל הקורא, יום ששי, 2/1/2004, שעה 17:48.
אנשים עוד יציינו את זה.
רציתם קפיטליזם אז תשלמו 187815
קוראים לזה קפיטליזם-פרוטקציוניסטי -- אותו משטר הנותן סיוע פעיל ליצירת קונגלומרטים גדולים.
רציתם קפיטליזם אז תשלמו 187878
מהם קונגלומרטים? (מותגים, חברות החובקות מס' תחומים, או שיטה דווקא?)
רציתם חירות, שוויון ואחווה, אז תשלמו 187825
זה מה שהיית אומר לקורבנות משטר הטרור של רובספייר?
(סליחה על הבורות שלי בהיסטוריה צרפתית. הוציאו להורג רק אריסטוקרטים שלא רצו את ה"אחווה" החביבה הזו, או סתם מכל הבא ליד?)

ידועונים אינם בהכרח יצירי הקפיטליזם, לא ברור לי ההקשר. ברור שתרבות שטחית, ריקנית ואווילית תסגוד לקופי אדם שכאלו, אבל זה עדיין לא חלק מהאידאולוגיה הקפיטליסטית. כנ"ל פטפוטי טלפון. אלו רעות חולות שנובעות אולי ממה שניתן לכנות "תרבות שפע", אך למען האמת, אעדיף את רעותיה של תרבות שפע שכזו על רעותיה של תרבות עולם שלישי.

אכן, "תשלום" נורא הוא זה. רק לא ברור לי איך אני, אישית, משלם כאן.
אפשר לחשוב 187680
מה כבר הנזק האיום והנורא שיגרם לנפשם של אותם פעוטות רכים? אני באמת לא מבין מה הנזק שיכול להגרם לאדם צעיר או מבוגר ‏1 מחשיפת יתר לפרסומות (כמובן כל עוד באוטו *אנחנו* מקליקים את העניינים).
ובכלל, בלאו הכי הילדודוס סופגים השפעות גרועות הרבה יותר מצפיה בטלוויזיה ‏2.

1 ראה ‏2
2 עקרונית אני נגד טיעוני בלאו הכי אבל כנראה שההשפעות המצטברות של הטלוויזיה שיבשו עליי את דעתי באופן סופי.
לדה קארט 187692
אין ספק שנילדים נחשפים דרך הטלויזיה לאורח חשיבה שטחי ולהמון פרסום. אבל התאוריה ש'הם גם ככה רואים המון פרסומות, איך עוד פרסום יכול להזיק' מביא לטשטוש מוחלט של הגבולות.

ויש גבולות. הם עוברים קצת לפני הכנסת פרסומות לתוך אמנות, וקצת לפני מסכי ענק ברחוב ופרסומות על בנינים, ואפילו קצת לפני ערוץ הילדים. כולנו ראינו פרפר נחמד. היום אם דודו היה מנסה להתקבל לערוץ הילדים היו בועטים אותו לרחוב, כי הוא לא חתיך בן 19.5. הילדים שלי ושלך יבלו את רוב השנים הראשונות לחייהם במחשבה על מה יש להם ואיך הם נראים, כי הטלויזיה והפסטיגלים למיניהם יוצרים עולם וירטואלי שמי שלא יפה - פשוט לא נכנס אליו.

אם הנושא באמת מעניין אותך, קרא את no logo של נעמי קליין (הספר תורגם לעברית), ואני בטוחה שגם אתה תרצה להתחיל לכסח פרסומות עם ספריי..
לדה קארט 187750
''לכסח פרסומות בספריי'' - לא קראתי את ''נו לוגו'', אבל קראתי את ''שיבוש תרבות'', שממליץ על האסטרטגיה הזאת כדרך להילחם בדומיננטיות של התאגידים.

לטעמי, זו דרך זולה, לא-יעילה וגם מובנת בעיקר ליודעי ח''ן. אז לפעמים מרססים על הפרסומות של קסטרו איזו ססמת אנטי-צרכנות. זה לא ממש מזיז לבחורה שרוצה להביט במעיל האדום היפה, זה לא מזיז לקסטרו וזה לא פותר שום בעיה מבנית בדרך שבה מתנהלים התאגידים.
לדה קארט 187854
וזה מגדיל את החור באוזון.
לדה קארט 187897
והייתי אומר גם, שזה לא ממש לא תורם לפרסום של קסטרו.
''שוב רוססו אמש שלטי פרסומת של חברת קסטרו''. מי שהצליח עד לריסוס שלא לשים לב שחברת קסטרו (או כל שם אחר שעשוי להיות מפורסם ומרוסס) קיימת, עכשיו הוא בטוח ישים לב. ותודה בשם ההנהלה והתאגיד.
למה לרסס? 188250
בהתאם לתרבות ה-Ready Made, הרבה יותר פשוט להדפיס על שקף את http://bdidut.com/consume/her2her.gif או את http://bdidut.com/consume/her2him.gif , ולהדביק במקום המתאים על הפרסומת.
"הכנסת פרסומות לתוך אמנות"? 187826
סליחה, אבל ממתי הפסטיגל חזר להיות "אמנות"? זה שנים רבות שהוא לא כך.
על הנזק בפרסומת 187720
המאמר כאן http://bananot.com/articles/484
(איזו פדיחה, רפרנס לעצמי...) מציג אחת מתוך הרבה השפעות בעיתיות של הטלוויזיה.
על הנזק בפרסומת 187722
איזו פדיחה, רפרנס ל''בננות''...
על הנזק בפרסומת 187724
כן, זה קורה גם במשפחות הכי טובות (קל וחומר...)

אבל קח דקה וקרא את המאמר. אני חושב שהוא שווה הצצה.
על הנזק בפרסומת 187736
קראתי, ואתה צודק: היה שווה הצצה.

אבל להוציא את הטלוויזיה מהבית לא בא בחשבון כלל. זה בטח יישמע פלצני להחריד, אבל מה לעשות, זה נכון: רוב הצפיה שלי היא בערוצים מרובי פרומו אבל מחוסרי פרסומות (יוצאים מן הכלל הזה הם שידורים מה NFL, אבל גם שם רוב הקטעים שבארה"ב מנוצלים לפרסומת מתמלאים בפרומואים ובזוטות אחרות).
על הנזק בפרסומת 187738
(תשובה גם לרוניכ) אני גם לא מקבל שלטלוויזיה יש השפעה כזו דמונית (מעבר לבזבוז זמן שניתן להשקיע במקומות אחרים).
זה לא חוכמה להביא תאוריות כאלו שאינטואטיבית נשמעות הגיוניות, השאלה אם הן מגובות באיזשהוא מחקר השוואתי.
מעבר לכך, ניסיוני האישי ‏1 מהווה דוגמא נגדית ולכן אני לא מקבל אוטומטית את הטיעונים הללו, מצטער.

1 בתור ילד שגדל בתקופת הטלוויזיה ללא פרסומות, אני יכול להעיד שהתחרותיות החברתית ה"טבעית" גרמה לי ולילדים שהכרתי, להתעסק במראה חיצוני, בגדים, רכוש וכו' (אבל לא "רק" בזה עסקנו). בהשוואה לאחותי הקטנה שכן גדלה בתקופת ערוץ 2 , הוידאו ושאר ירקות, אני לא רואה את ההבדל הגדול.
רציתם ילדים אז תשלמו !!! 187701
המון מהומה על לא מאומה,
עד כמה זה צריך להיות איכפת אם לקהל הצעיר שצפה במופע אין עדיין את היכולת להבחין בין פרסומות למופע אמנותי
הרי קיים גם קהל אזרחים מבוגר שמשתתף ומצביע בבחירות וגם מביא צאצאים למרות שאין לו את היכולת להבחין ולהבדיל בין ראוי לרצוי

כנ"ל גם לגבי הניצול לרעה של דמיונם ותמימותם של קטינים
האם ניצול לרעה של דמיונם ותמימותם של אזרחים אינו חמור יותר (בעיקר לאורך זמן)?

הורים לילדים, טלו קורה מבין עיניכם - רציתם ילדים אז תשלמו !!!
לברקת, דה קארט ונוספים: 187753
ברקת - אני די מסכימה איתך. התכוונתי להגיד שאחרי שהוא יקרא את הספר הוא ירגיש זעם על הפרסומות. גם אני לא משבשת תרבות, למרות שאני בכלל לא מתנגדת לזה.
מה שכן, אני מנסה למצוא בארץ מפעלים שמייצרים (בגדים, נעליים וכו') ולגבש רשימה של 'יצרנים מוסריים' כתחליף לדברים שמייצרים בסווט שופס, ואז לקחת את הרשימה הזאת ולהפיץ אותה. מה דעתך על זה? נתקלת בנסיונות מקבילים לעשות את זה, שאני יכולה להתאחד איתם?

לדה - קארט - אף אחד לא יוכל להוכיח שהטלויזיה גורמת לאלימות, ושטחיות, כי היום אין ילדים ישראלים יהודים חילונים שלא צופים בטלויזיה. אז אי אפשר לערוך מחקר משווה של ממש. אני מניחה שאין לי דרך לשכנע אותך. אני מרגישה המון הבדלים בין הדור שלי לדור ההורים שלי (מבחינת כמות האנשים שקראו,כמות האנשים שטיילו, רמת השפה, יכולת להתרכז לאורך זמן דברים מורכבים) ומהצד השני אני מרגישה הבדל מאוד גדול ביני לבין אחותי, שהיא בכתה ה' ויש בינינו פער של 10 שנים, והחברות שלה.

ולגבי מי שלפני, שחושב שילדים לא יכולים להבדיל בין פרסומת לאומנות - זו בדיוק הבעיה! הם באמת לא יכולים. אבל הם כן יכולים להתרגש ולהזדהות עם הצגה בדיוק כמונו. תחשוב שכשהיית קטן מישהו מהרובוטריקים, או קפטן פלנאט, היה מדבר על הסלקום המגניב שלו. זה לא היה משפיע עליך?
לברקת, דה קארט ונוספים: 187769
אין שום בעיה לעשות מחקר משווה בין הילדים של היום לילדים של פעם (בכל מקרה, לא בעיה גדולה יותר מאשר כל מחקר שמשווה שתי אוכלוסיות שאמורות להיות זהות מלבד משתנה מבודד אחד).
ושימי לב, את קצת מבלבלת בין הדעה של ''טלוויזיה היא בעלת השפעה שלילית'' (לדעה זו אני שותף) ולבין הדעה של ''פרסומות בטלוויזיה הן בעלות השפעה שלילית'' (לדעה זו אני לא שותף, ובאינדו
לברקת, דה קארט ונוספים: 187773
קציה לגבי הפסטיגל)

מצטער, הייתי חייב לרוץ, היה משהוא בטלוויזיה :)
מוזר 187923
אתה נגד טלויזיה אבל לא נגד פרסומות? זה מעניין, תסביר את עצמך (אם אתה מצליח לנתק את עצמך לרגע מהמרקע..)

גדי - קל מאוד להגדיר את כלמה שתת רמה כ'לא אומנות'. הבעיה היא שמבחינת כל הילדים זו כן אמנות. זה מה שהם רואים וקוראים וצורכים. אז מה בעצם אתה אומר, שכבר לא צריך לצפות לרמה גבוהה וזהו?
מוזר 187925
זה מה שהם רואים קוראים וצורכים כי זה מה שההורים שלהם נותנים להם לראות לקרוא ולצרוך. זה לא מחויב המציאות.
מוזר 187926
מה אני בעצם אומר? שצריך להפסיק לקחת את הילדים לחגיגת הבזבוזים הזו, שקוראים לה "פסטיגל" ובמקום זה לתת להם לקרוא ספר, או לחפש הצגה לילדים שלא משתפת כוכבי ערוץ הילדים, או כל דבר בסגנון. למה הילדים רואים וקוראים וצורכים פסטיגלים?
מוזר 188313
ביל אמר את זה יותר טוב ממני:

עם אלימות (יחסית) בספרים אין לי בעייה 188317
לפחות היא גורמת לילדים לחשוב ולדמיין קצת. קראתי בילדותי את "אי המטמון" המדמם וזה לא גרם לי להפוך לד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, עדיין. קומיקס זה באמת טיפה יותר מנוון.

אבל עזוב אותך מאלימות. סגידה לכוכבי ערוץ הילדים זה גרוע בהרבה. הסיכוי שילד יהיה בעל נטיות פסיכופטיות ויהפוך באמת למפלצת אלימה (ולא, הילד הממוצע לא מרביץ לילדים אחרים בבית הספר בגלל משהו שהוא ראה בטלוויזיה, אלא כי ילדים אוהבים להרביץ לילדים אחרים) דווקא בגלל משהו שהוא ראה/שמע/קרא הוא נמוך בהרבה מהסיכוי שילד יהפוך ליצור רופס מוח שלא מסוגל לחשוב בעצמו בגלל שטויות פסטיגליות.

(אני משער. אתם מוזמנים להוכיח אותי על טעותי ולהרביץ לי בבית ספר).
עם אלימות (יחסית) בספרים אין לי בעייה 188372
אה, התנגדות לכוכבי ערוץ הילדים היא משהו שאני יכול להסכים איתו. חלה התדרדרות מתמדת ברמה של הערוץ הזה. כשהוא קם, עם מנחים כמו שי אביבי ואביגיל אריאלי, דן תורן ושרון קנטור - היה לערוץ הזה ערך. כיום המנחים הכי סבירים בערוץ הן דמויות הקרטון של ''אנימאניה'', או איך שלא קוראים לרצועה הזו. כמובן שמבחינתי הקש ששבר את גב האייל היה קבלתה לתפקיד של בת שכבתי המתועבת. זו הייתה הפעם הראשונה שיכולתי להגיד בבטחון מלא שהקריטריונים לקבלת מנחים לערוץ הזה הם רקובים מיסודם. לא שהיו לי הרבה ספקות לפני כן.
סנילי-סנילי, אבל יפה שאתה זוכר שפעם היה לערוץ הזה ערך 188440
אפשר לדעת מיהי בת שכבתך המתועבת (או שזה לא יפה להגיד)?
סנילי-סנילי, אבל יפה שאתה זוכר שפעם היה לערוץ הזה ערך 188441
זה לא יפה להגיד (אבל הוא אמר). הייתי גם אומר, אבל שכחתי את שמה.
כשמוזת החיפוש שותקת, תותחי הטריוויה רועמים‏1 188504
עד כמה שאני זוכר מתגובותיו של דובי, המנחה האמורה נושאת (מביישת) את שמך הפרטי, ואילו שם משפחתה הוא משהו כמו "עזרוני".

1 או לפחות עושים קצת קולות צרצור כאלה.
כשמוזת החיפוש שותקת, תותחי הטריוויה רועמים‏1 188565
ליאת אחירון?
כשמוזת החיפוש שותקת, תותחי הטריוויה רועמים‏1 188569
איך הגעת מ"עדי עזרוני" ל"ליאת אחירון"?
כשמוזת החיפוש שותקת, תותחי הטריוויה רועמים‏1 188573
דרך "דנה דבורין"?
כשמוזת החיפוש שותקת, תותחי הטריוויה רועמים‏1 188574
זו הייתה אמורה להיות בדיחה, כאילו?
כשמוזת החיפוש שותקת, תותחי הטריוויה רועמים‏1 188577
זה לא עניין של מוזה, זה השרת שלא זז 188749
ביום הראשון שלי בבי"ס שאני עובדת בו‏1, כשהצגתי את עצמי בשמי הפרטי, פער אחד הילדים את עיניו וקרא: "את עדי עזרוני?!". היה מאוד מדכא לענות: "אני נראית לך כמו עדי עזרוני?".

1 אולי ראוי לציין שזה בי"ס לחינוך מיוחד.
אולי גם אני שייך לחינוך המיוחד 188795
אבל העובדה שאני לא יודע איך נראית אותה עדי עזרוני לא היא המשייכת אותי לשם. מה שכן, יצא לי לראות איך את נראית, ואיך להגיד את זה בעדינות (בלי לפגוע באף אחד)? אין לך מה להתבייש.
מוזר 187937
אני לא רואה מה ''מעניין'' בזה, הרי גם לשיטתך לטלוויזיה בלי פרסומות עדיין יש השפעה שלילית, ומאידך גיסא גם לפרסומות בלי טלוויזיה יש השפעה שלילית, כלומר את מסכימה שהנושאים הם בלתי תלויים.
לדעתי ההשפעה השלילית של צפיה בטלוויזיה היא בכך שמדובר בפעולה ממכרת מאוד שבאה על חשבון פעילויות אחרות - חברתיות אינטלקטואליות. ומאידך גיסא זה גם לא כזה מענג או משכיל (עד כדי דיסקליימרים).
אני לוקח בערבון מוגבל את כל התאוריות לגבי השפעות סוציולגיות כמו עידוד אלימות, תרבות צרכנית, רדידות מחשבתית ושאר ירקות.
מוזר 188069
הממ.. לטלויזיה בלי פרסומות יש השפעה שלילית, ולפרסומות בלי טלויזיה יש השפעה שלילית, אבל זה לא אומר שהנושאים אינם תלויים. למה? כי הפרסומות הן כבר מזמן לא רק הכמה דקות באמצע התוכנית. כי:
1. יש פרסומות סמויות, כמו פחית קולה שאיזו דמות שותה.
2. יש פרסומות סמויות הרבה יותר אגרסיביות, שבהן הסדרה כולה מוכפפת לקידום איזשהו מוצר, והתדמית של המוצר ממש משפיעה על העיצוב של הדמויות. סדרה כזו היא לכאורה פריט אמנותי ולמעשה מוכפפת כולה לשיקול מסחרי. לדוגמא: מסתבר ש'דוסון קריק' זו סדרה שעובדת מאוד צמוד עם איזשהו מעצב אמריקאי ששכחתי את שמו. זה אומר שהדמויות לובשות רק בגדים שלו ואומרות משפטים כמו 'איזה חתיך, הוא נראה כאילו יצא מקטלוג של..(המעצב ההוא)'. אנחנו בארץ לא קהל יעד של המעצב הזה, אבל אנחנו עדיין צופים בסדרה שמאכוונת פרסום.
3. גם בערוצים נטולי פרסומות, אנחנו צופים בסדרות שהוכנו במקור בד"כ בארה"ב, ומי שהכין אותן מטרתו העליונה היתה למקד קהל יעד מסויים (ילדים, עקרות בית משועממות, נוער) עבור מפרסמים. ברור שזה משפיע גם על איכות הסדרות - פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר כדי למשוך הרבה קהל, או שיוצרים סדרה עם דמויות מצליחות ויפות כדי שמפרסמים ירצו לפרסם דוקא בה וליצור זהות בין התדמית של המוצר לתדמית של הסדרה.
4. ודאי שהכתוב למעלה לא חל על כל תוכניות הטלויזיה. מי שצופה באופן סלקטיבי רק בתוכניות איכות נטולות פרסומות - סבבה לו. אני פשוט יודעת שאצלי זה לא מצליח, ולכן העדפתי להפסיק לגמרי לראות טלויזיה.

אין ספק שיש גם דברים בטלויזיה שהם לא טובים בלי שום קשר לזיקתה לפרסומות. יכול להיות שגם אם לא היו כלל פרסומות בטלויזיה היא עדיין היתה מעודדת בצורה מוגזמת את תרבות היופי, פשוט כי יותר כיף להסתכל על אנשים יפים, ממש כמו שהרדיו מעדיף אנשים עם קול ערב. כמו כן הטלויזיה מספקת גרוי מאוד חזק, שהופך את הצופה ליותר פאסיבי ועצלן. אני יודעת שמשהו כמו חודשיים אחרי שהפסקתי לראות טלויזיה הדמיון שלי מאוד התעשר. אני עוצמת עיניים לפני השינה וצצות לי מתת ההכרה כל מני תמונות, יפות ועשירות, שפשוט לא היו שם קודם. דברים כאלה. אבל הרעה הגדולה ביותר בטלויזיה בעיני היא ההשלכות השליליות של זיקתה לפרסום. לכן מצאתי את זה מעניין שטלויזיה שלילית בעיניך, אבל פרסומות לא.
יוחלף לאלתר ה"פסטיגל" ב"פסטיגועל"! 188254
ויפה שנה אחת קודם.
_________
מצטער, לא יכולתי להתאפק :-)
כוכב מכור 409486
"בכוכב נולד 2006 שום דבר אינו כפי שהוא נראה: הלקוח הוא ילד מתוק, מנכ"ל סלקום הוא סבא חביב, צביקה הדר הוא רשג"ד בצופים שמשדל בגרון ניחר את הצופים 'למחוא כפיים בידיים מורמות לפי הקצב', ורק ג'קו אייזנברג מספק דקות אחרונות בתפקיד עצמו, רגע לפני שהוא הופך למזומן נולד".


חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים