סוריה וישראל מחדשות את שיחות השלום ביניהן 98
לפני שעות ספורות בישר הנשיא קלינטון על החלטתם של ברק ואסד לחדש את שיחות השלום בין ישראל לסוריה. זמן קצר לאחר מכן יצאה גם הודעה על הפסקת אש זמנית שהכריזה סוריה בדרום־לבנון, עקב חידוש השיחות. האם נפרצה הדרך לשלום בר־קיימא עם סוריה ולבנון?

"מהנקודה בה הופסקו השיחות". אבן הנגף של שיחות השלום עם סוריה טרם הוסרה, לפחות בפני הציבור. בנאומו של קלינטון, הוא נמנע מפירוט התנאים המוקדמים של המשא ומתן שיתחדש בשבוע הבא בין ישראל לסוריה, והמשיך להשתמש באותו ביטוי שמנע עד כה את חידוש השיחות.

הסורים, כידוע, טוענים כי בתקופת ממשלת רבין הועברה אליהם התחייבות ישראלית לנסיגה מלאה מהגולן. הן פרס והן נתניהו הכחישו את דבר קיומה של ההתחייבות. גם האמריקאים, שדרכם, לכאורה, היא הועברה, טוענים כי לא היו דברים מעולם. השאלה שאהוד ברק יאלץ לענות עליה מחר בבוקר היא, בפשטות מלאה - מי התקפל? האם אסד הסכים לוותר על טענותיו בדבר ההבטחה הישראלית ומוכן לבוא להדברות ללא תנאים מוקדמים, או שמא ברק עצמו הוא שהתקפל, והשיחות בשבוע הבא יפתחו בהצהרה על נכונותה של ישראל לנסיגה מלאה, או כמעט־מלאה, מרמת־הגולן?

על פניו, האפשרות השניה נראית בלתי־סבירה בעליל. האמינות המדולדלת גם כך של אהוד ברק לא תעמוד במכה שכזו - התקפלות מלאה אפילו לפני המשא־ומתן בנושא הגולן תביא לנפילה מיידית של ממשלתו ולחיסול כל סיכוי עתידי בפוליטיקה הישראלית. נכון שהישראלים נמנעו מלהצביע ל"דרך השלישית" בבחירות האחרונות, אך אין להסיק מכך כי העם אינו "עם הגולן", כפי שמיהרו לעשות כמה פרשנים ופוליטיקאים שמחים לאיד. אי ההצבעה ל"דרך השלישית" נבעה מחוסר אמון (מוצדק) באנשי המפלגה. הדרך שלה, למרות הכל, עדיין משקפת את דעותיהם של רבים בעם.

אהוד ברק גם יודע כי ויתור מלא מראש על הגולן יחסל כל סיכוי של הצלחה במשאל העם. אזרחי ישראל עשויים להסכים לוותר על הגולן בסופו של דבר, אבל הם לא יסכימו לעשות כן אם הם יאמינו כי הוויתור היה מהיר מידי, או אם יחשבו כי ניתן היה להשיג יותר. אהוד ברק צריך לתת פייט עכשיו - אולי רק פייט לעין המצלמות. אני לא אופתע אם השיחות יתנהלו במקביל גם בערוץ פתוח לתקשורת וגם בערוץ חשאי - כאשר בערוץ החשאי יגיעו להסכמות מהירות, ובערוץ הפתוח יתנו את הדרמה הנדרשת כדי לקבל את אישור העם. אכן, תוכנית שכזו תתאים לחשיבה הצבאית שביסוד ראיית העולם של ברק.

בראיון שנתן חיים רמון לחדשות ערוץ 2, הוא טען כי הנוסחה לחידוש השיחות היא כי כל צד יבוא עם מה שהוא מאמין מהווה את נקודת הפסקת השיחות, הצדדים יראו איזה נקודות תואמות בשני הצדדים, ושאר הסוגיות יוחזרו למשא ומתן. אם נאמין לרמון, הרי שישראל קיבלה בדיוק את מה שרצתה - דה־פקטו, מדובר במו"מ ללא תנאים מוקדמים. כל שנותר לגלות, הוא אם רמון דובר אמת.

פרשני ישראל נואשו מזמן מנסיונותיהם להבין את אסד. בעינינו האיש עדיין חידה. ברוח הפוסט־מודרניזם, ראו לנכון פרשנים מסויימים לטעון לאחרונה כי אולי בעצם עבדו עלינו כל הזמן הזה - אין שום דבר מיוחד או אניגמטי באסד. סתם עוד מנהיג עריץ ותוקפני, שישראל משמשת אותו כמוקד להסטת האגרסיות הציבוריות מעצמו והלאה. הם טענו כי הגולן בעצם לא ממש מעניין אותו, וכי הקונספציה הישראלית השגורה כאילו כל מעייניו מכוונים להשגת הגולן בחזרה לפני מותו, כהרגלן של קונספציות בישראל, הינה שגויה. עצם שאלת מותו המתמהמה של האדם הזה, שהוכרז ככמעט מת פעמים רבות, וכמת גמור לפחות פעמיים, אף היא מייאשת את פרשני התקשורת הישראלית. מעניין יהיה לראות כיצד יתמודדו נחום ברנע, חנן קריסטל ושאר הפרשנים עם ההתפתחות החדשה הזו.

בימים הקרובים, יש להניח, ידברו עוד רבות בנושא, והדיון הציבורי רק יתגבר עם חידוש השיחות בשבוע הבא. מספר שאלות צריכות לעמוד במרכז הדיון הציבורי שיתרגש עלינו כעת:

מהי נקודת חידוש השיחות?

באיזה אופן ישפיעו השיחות על סוגיית הנסיגה מלבנון? (כבר כעת הכריזה סוריה על הפסקת אש בדרום־לבנון. מתוך ההנחה הסבירה שידה של סוריה אוחזת בחוזקה בחוליות המחבלים בלבנון, ניתן לקבל את ההכרזה הזו כמשמעותית. כמו כן, כדאי לשים לב כי מעתה נפיצותה של דרום־לבנון תשמש ברומטר אמין להפליא לתחושותיה של סוריה באשר להתקדמות המשא ומתן.)

בהנחה שיושג הסכם - האם יש לקיים משאל עם, כפי שהבטיח ברק לפני הבחירות? אם כן - באיזה אופן יתבצע? האם קודם תחתום ישראל על ההסכם, ורק לאחר מכן תבקש את אשרור האזרחים, או שרגע לפני החתימה, תבקש ישראל "פסק־זמן" לעריכת המשאל?

וכמובן, שאלת השאלות - איזו צורה תהיה להסכמי השלום, אם וכאשר יחתמו? עד להיכן תגיע הנסיגה? לאיזה עומק יגיע השטח המפורז בצד הסורי? מי יאייש את תחנות ההתרעה, והיכן ימוקמו? מה יהיה סוג היחסים בין ישראל לסוריה אחרי חתימת ההסכמים? האם תחול נורמליזציה מלאה, או שמא יסתכמו השיחות בהפסקת־אש רבתי?

עוד ארוכה הדרך להסכמי שלום עם סוריה. למעשה, אנו רק בתחילתה. אהוד ברק עומד עכשיו בפני מצב חדש לגמרי מבחינתו - זו לו הפעם הראשונה שהוא יעמוד במשא־ומתן כאשר העם כולו מאחריו, מעודד אותו לכיוון הנכון. הפעם הראשונה שהאינטרסים של ישראל ברורים, ואינם חצויים. הפעם הראשונה שההחלטות שהוא צריך לעשות הן מדיניות ולא כלכליות־חברתיות. האופטימיות הזהירה שעליה הכריזו האמריקאים בתחילת היום, חייבת להמשיך וללוות את ברק לכל אורך הדרך, לחזק אותו במסעו לשלום, ולסייע לו להגיע אל צידו השני של המו"מ בהצלחה. ובעיקר צריך ברק לזכור כעת שבניגוד לכל העימותים שהיו לישראל בעבר עם סוריה - הפעם יש סיכוי שכל הצדדים יצאו מנצחים - ולכך עליו לכוון.

קישורים
חדשות ערוץ 2
האם יש לקיים משאל עם - סקר האייל הקורא
ההודעה על חידוש השיחות - חדשות ערוץ 2
ההודעה על הפסקת האש בלבנון - חדשות ערוץ 2
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חדשות"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

העם עם אדולן 1299
ברכות דובי,

כמה הערות לי על המאמר ועל הנושא בכללותו:
* חושבני שהשאלה "מי התקפל", אינה נכונה בהקשר הנוכחי. התוואי של ההסכם עם סוריה כבר פחות או יותר ידוע. אבן הנגף שמנעה את חידוש השיחות היא החשדנות הסורית כלפי ישראל ורצונה בהכרה פומבית בריבונות סוריה על הגולן כתנאי לחידוש המו"מ.
מבחינה זאת, שני הצדדים קיבלו פחות או יותר את מבוקשם. ישראל לא הכריזה פומבית על ויתור מראש, אך בהחלט נתנה להבין ששלום מלא יוביל בהכרח לנסיגה מלאה.

* חמור הרבה יותר, קונספציה מטופשת שהחזיקה כ-‏14 שנים, קורסת סופית מול עינינו. עד היום הקונספציה אמרה שהמצאות צה"ל בלבנון היא אינטרס ישראלי. היום אנחנו מבינים, סופית, שהיחידים שבאמת הרוויחו מהמצב הזה, הם הסורים, השיעים והאירנים. השתמשו בצה"ל כברווזים במטווח, קיבלו צידוק בדמות הטענה של מלחמה בכיבוש, נתנו אמתלה לסורים להשתלט על לבנון ודרך ללחוץ על ישראל בנושא הגולן.

הבנתה הזו של ישראל וההחלטה לצאת השנה, הכניסה את הסורים ללחץ. מסתבר, אם כן, שהיה נוח להם שאנחנו בלבנון.

* אינני חושב שמישהו יחשוב שהוויתור היה מהיר מדי. מו"מ עם סוריה כיום, אינו דומה בכלום למו"מ של אוסלו. המו"מ הזה אינו מתחיל מאפס ולמעשה הצדדים יודעים בדיוק מה הם רוצים וגם, פחות או יותר, מוכנים למחיר הפשרה. סוריה רוצה את הגולן. ישראל רוצה מים ובטחון וזהו סיפורו של המו"מ הזה.
ההתלבטות היא פחות בעניין של "האם ההסכם הוא טוב?", אלא יותר בעניין של "האם ניתן וצריך לעשות שלום עם סוריה?". ההכרעה היא עקרונית. אין אדם שמשלה עצמו שניתן יהיה לעשות שלום עם סוריה ללא החזרת רובו המכריע של הגולן. יש אנשים שחושבים שלא חכם לעשות שלום עם סוריה *כיום* ויש כאלה שחושבים (אם כי בשקט) שעדיף להשאר במצב מלחמה עם הגולן, מאשר בשלום שעשוי להיות שלום קר ומפוקפק, בלעדיו.

* משאל עם אינו שאלה, הוא עובדה. ברק אינו יכול להתכחש להבטחה המפורשת הזו. בניגוד לרבין שזרק את משאל העם כרעיון, כבר אחרי שנבחר - לא כן ברק. ברק מתכנן את משאל העם כבר עתה, ושאלת קיומו כלל אינה עומדת על הפרק.

* בסקר שהתפרסם היום, התוצאה היתה בדיוק חצי-חצי לתומכים ולמתנגדים לויתור על רמת הגולן תמורת שלום מלא עם הסדרי מים ובטחון.
מצד אחד, זהו זמן של אופוריה מדינית, שלאחריה אנשים עשויים להקשיח את עמדותיהם.
מצד שני, שוב, לא מדובר על אוסלו. מדובר על מו"מ "שהבשיל" כהגדרת ברק. האופוריה האמיתית התחילה ונגמרה בימי רבין. היום אנחנו יודעים בדיוק מה אפשר לתת ומה צריך לקבל. המו"מ הזה לא יפיל אותנו מהכיסא מבחינת הדברים שיוסכמו בו. מהבחינה הזו, בתור סקר פתיחה, זהו דווקא סקר טוב לממשלה. ככל שההסכם יקרום עור וגידים, וככל שהאזרחים יבינו יותר שההחלטה האם תחילת פירוקו של המוקש האחרון של הסכסוך הערבי-ישראלי מוטלת על כתפיהם, כך יתחזקו תומכי ההסכם.

* האופוזיציה נשמעת פתטית מתמיד. משאל העם העתידי מנטרל כל טיעון של דה-לגיטימציה שאולי עולה בראשם. הצהרותיהם בגנות הסכם עם סוריה המחזיר את הגולן, לא רק שעומדת בסתירה למה שנאמר כבר על נתניהו, אלא גם מעלה את השאלה המתבקשת: "מה האלטרנטיבה שלכם, אם כן?". הצהרותיהם על ויתור בנושאי בטחון ומים הן הצהרות ריקות, היות והמו"מ עוד לא התחיל - ואם יש משהו שהמו"מ הזה כן יקבע, זה את הדברים הללו בדיוק. מדברי האופוזיציה עולה ריח חריף של ניסיון להשתקם דרך בניה מחודשת מלחמת השמאל בימין, ולהפך. ניסיון נואל של פוליטיקאים לחזור לזירה דרך הבערת אש.
הפעם, חושבני, זה כבר לא יעבוד.

שיו, זה היה ארוך, כמעט כמו בימי אולטינט :)
תודה ולהתראות,
אורי
העם עם אדולן 1301
באותו סקר ניתן היה לראות בבירור שיש העדפה ניכרת לויתור על ''מרבית'' הגולן, מאשר על ''כל'' הגולן. השאלה היא איפה עומד ה''מרבית'' הזה. האם מדובר בקו המצוקים, או אולי אלו שבחרו באופציה הזו חשבו על השארת הישובים בידינו (ואם כן - הם לא טרחו להסתכל על מפה בזמן האחרון. כשהם כן יסתכלו, הם יופתעו לגלות שמרבית הישובים לא בדיוק צופים על גדות הכנרת...)

יש לי הרגשה שהסקר הזה הוא יותר תוצאה של בורות של רבים מאשר הבעת דעה אמיתית. הדעות, לדעתי לפחות, יקצינו דווקא ימינה עם התקדמות המו''מ. אם כי, כמובן, שיפור ניכר של המצב בלבנון יסייע בהחלט לקידום הכרת הציבור בחשיבות ההסכמים.
נחיה ונראה.
העם עם אדולן 1306
הבעיה היא שהמצב בלבנון לא יכול להשתפר. אף אחד לא מתייחס ללבנון כשחיילים לא מתים שם, ומצד שני, כל מטען צד יכול לחזק את אנשי הימין שמתנגדים לשלום. על פי מקורות מודיעיניים המדווחים לעיתונאים, איראן עושה מאמצים לטרפד את הנסיגה מלבנון.

מצד שני, יכול להיות שזה עוד כשלון של אמ''ן. הוא אף פעם לא צדק.
החלטה מדינית בלבד? 1320
אינני חושב שיש החלטות מדיניות שאינן כלכליות-חברתיות. הנסיגה מהגולן אינה מערבת רק אינטרסים מדיניים-בטחוניים, אלא גם הרבה כלכליים, כמו מחיר הנסיגה בדמות פיצויים למתנחלי הגולן ופינוי בסיסי צה''ל לעומת הרווח מהנסיגה בדמות הגברת ההשקעות הזרות בגלל היציבות הבטחונית וקבלת סיוע אמריקאי.
על המשאל 1336
אני (כמו גם אהוד ברק, יש לציין), רואה אפשרות קלושה של כישלון במשאל העם. אזרחי ישראל הוכיחו כבר כמה פעמים שבעיתות חירום, כשמציגים להם בטלוויזיה את הערבושים מחייכים ומאופרים, עם חיבוקים של שלום ורומנטיקה, מתקשה הלב היהודי להתנגד למושג המופשט הזה, שלום, וטוב שכך.
אני (כמו אהוד ברק, יש לשוב ולציין), חושב שהיום חייב כל אזרח ישראלי להבין שעליו לצאת לטיול אחרון בשטחים הללו, הכבושים, לנשק את אבני הבזלת, ולהבין כי קיים כאן סיכוי טוב מאוד לסיים אחת ולתמיד את חיי האימה כאן, ובמחיר שהוא הרבה פחות נורא מאיך שכמה גנרלים פאתטיים בימין מתעקשים להציגו. שימו לב שוב איך השמאל הרדיקאלי שוב מתקרב לקונצנזוס באיחור של כמה שנים טובות. רק לפני כמה שנים היה זה רבין, שהצליח לנצח בנקודות רק בזכות הבטחתו המפורשת (והכוזבת, בדיעבד), כי בשום תנאי לא ייסוג מהרמה.
יעברו אם כן שנה, אולי שנתיים, וגם ירושלים כבר לא תהיה פרה קדושה. כבר כעת עומל יוסי ביילין על הכשרת הקרקע למהלך שכזה, שעל פניו נראה הרבה פחות בעייתי מהחזרת הגולן הפורח, המיוהד, המתועש והמיושב.
כאמור, אין שום סיבה שהציבור הישראלי לא יביע אמון גורף בהסכם השלום המתהווה, אך כמובן שאסור להיות שאננים. הרבה תלוי בציבור הערבי, שיצטרך להתייצב בהמוניו במקרה שיהיה צורך בהכרעה דחוקה.
נסיגה - אין הבדל 1400
נסיגה מן הגולן לא ממש תשנה את הסדרי הביטחון הקיימים.
הדבר היחיד שתשנה הנסיגה היא את מיקום הגבול!
וכמובן את הצורך בפינוי של כ 15,000 איש.
אבל בעצם אם חושבים על זה, הרעיון שתותחים סורים לא יאימו על ישובים ישראלים יותר לא ממש פרקטי בין אם נישאר בגולן ואם לא.
ברגע שכבשנו את הגולן אחרי מלחמת ששת הימים, אמרו את האימרה הנ"ל, ומה עשו בכדי לממש אותה? קירבנו אל התותחים הסורים את ישובנו....
ואנחנו מתימרים ליהיותחכמים....
וחוץ מזה, אם טילים הגיעו לתל אביב מעירק הרחוקה יחסית, אין לנו מה ליפחוד מהתותחים הסורים, אלא מהטילים הסורים.
שיפור עמדות לאחור 1401
כשמתכוננים לשינויים משמעותיים במצב בגולן ועם סוריה בכלל, צריך לבחון היטב את מצבה של סוריה:
סוריה היא מדינה שנמצאת תחת שלטון אוטוקרטי אם לא דיקטטורי, ואילו המנהיג, אסד נמצא במצב בריאות ירוד ביותר. לעומתו הולך העם הסורי ונפתח אט אט למערב ומגלה שיטת שלטון חדשה ויעילה יותר - ד מ ו ק ר ט י ה !
העם הסורי, מגלה שגם לו יכול להיות כוח אלרטורלי ויתכן מאוד שבסופו של דבר הוא יפעל להשיגו.
כשהולכים עכשיו לחתום על הסכם עם סוריה, בעצם חותמים על הסכם עם אסד, הרי העם הסורי לא נשאל לדעתו ולא מעורב אף לא במעטי מעט בהחלטות השלטון.
כשיעבור אסד מן העולם (ולפי מצבו הנוכחי לא בעוד זמן רחוק כל כך) יחליף אותו בנו שלא יהנה משלטון מבוסס כל כך, ולא בטוח שיוכל להרשות לעצמו לקיים קשרים עם ה'אויב הציוני' ואולי אף יתעלם לחלוטין מאותו הסכם כדי לא לסכן את שלטונו.
בנוסף יתכן מצב אחר שבו ינצל העם הסורי את חילופי השלטון ובהנהגת אנשי הרוח ובגיבוי של המערב יתבעו לעצמם דמוקרטיה, שלא תמהר כל כך לאשר את ההסכם עם ישראל הסכם שהם לא נשאלו לדעתם עליו ומסמל כל כך את המשטר ה"שין" שעושה צעדים בניגוד לדעת העם, ובלי להתחשב בו.
מכאן בעצם רואים שאת העתיד של סוריה אי אפשר לצפות ואת עתידו של ההסכם אם יחתם בהחלט שאי אפשר לנבא אז לא כדאי למהר ולוותר על אזורים נרחבים בארץ ישראל ובהחלט שמסוכן לפנות 15,000 תושבים ישראליים מהגולן מבלי להיות בטוחים בשביל איזו מטרה, ולכן אל לנו למהר לסכן את בטחוננו ואל לנו לשים את הגולן ועתידינו על קרן הציב או האייל (הקורא).
קרן הצבי, קרן האייל 1411
(סילחו לי על הסטייה מהנושא, אבל בנפשנו הדבר!!)
אין לכרוך את קרן הצבי עם קרן האייל! יש הבדל קריטי בין שני סוגי הקרניים, והבדל זה הוא הוא מקור הביטוי!
האיילים לסוגיהם, בפרט זה הקורא, משילים מדי שנה את קרניהם. הקרן המושלת חלולה היא, ויכולה לשמש ככלי קיבול, לכסף או כל דבר אחר (במקרה של האייל הקורא, הוא המוס, זה יכול להיות מרתק: אפשר להכניס לשם *הרבה* כסף, אך לא ברור אם יהיה קל להוציאו).

הצבי, לעומת זאת, חי לו עם אותו זוג קרניים כל חייו. קרניו מלאות המה - כלומר, לא חלולות. מי שינסה לשים את כספו על קרן הצבי, כאילו קרן אייל היתה - כספו ייפול!

(זהו, אפשר לחזור לדיון - סליחה על ההפרעה).
שיפור עמדות לאחור 1421
ברכות נועם,

אחחח.. איזה עולם. כשהאוייב חזק, אומרים: "אל תעשו איתו שלום עכשיו. הוא חזק, הוא לא יתפשר. תנו לו להחלש".
כשהאוייב חלש, אומרים: "אל תעשו איתו שלום. הוא חלש. מי יודע מה יהיה מחר?".

צריך לעשות שלום, כשיש נכונות משני הצדדים לעשות שלום. דמוקרטיה אינה יציבה יותר או חזקה יותר ממשטר דיקטטורי. כשסדאת נרצח, המצרים המשיכו בשלום, למרות שהם היו המדינה היחידה שהיתה חתומה איתנו בהסכמים.
אבל אחרי הסכם עם סוריה, סביר שיהיו לנו הסכמים גם עם מדינות אפריקה ומדינות המפרץ. סביר שהסורים יחלו לקבל סיוע אזרחי מארה"ב. מה האינטרס שלהם לבטל הסכם כזה?

אם יש אפשרות אמיתית להגיע לשלום ולנצל את החולשה הסורית בכדי להשיג תנאי בטחון ומים נוחים - צריך לעשות כן. הסורים, חזקים או חלשים, לא יעשו איתנו שלום כשהגולן בידינו. אנחנו יכולים להתעקש, אבל אז המחיר הוא המשך הסכסוך הערבי-ישראלי לדורות הבאים. יש לזכור שאנחנו מעט והם מיליארד. לא לעולם חוסן ואם כל המוסלמים יתקיפו אותנו בכידונים, עדיין לא נוכל לעצור אותם עם הצבא שלנו.

אה, ושכחתי להזכיר שגם לא לעולם תהיה ארה"ב מעצמת העל היחידה. היום נותרו הסורים בלי פטרון צבאי, מה שמאפשר לא רק לעשות איתם שלום נוח, אלא גם לקרב אותם למערב. אבל זה שנוצר חלל בעקבות התרסקות ברה"מ מבטיח רק דבר אחד: מתישהו, מישהו ימלא את החלל הזה. זו עשויה להיות סין. זו עשויה להיות ברית בין סין לרוסיה, או אפילו רוסיה עצמה.

ביום שזה יקרה, נאכל את הלב שלא ניצלנו את ההזדמנות הזו לעשות שלום.

אורי
יום הולדת שמח דובי! 1445
היום יום הולדת
היום יום הולדת
היום יום הולדת
לדובי.
חג לו שמח
ומוס לא נוגח (?)
היום יום הולדת
לדובי.
יום הולדת שמח דובי! 1450
:) פיספסת ביום, אבל לא נורא.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים