בתשובה להאייל הקוטב, 11/06/25 20:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעוד שהסאטמר מבסס את התנגדותו לציונות ומדינת ישראל מהתאולוגיה המדרשית - קבלית מיסטית ולא מזאת ההלכתית, ובשל כך יש אשר מזהים אותה עם השוליים, הרי שגדול מתנגדי הציונות ומדינת ישראל, הבריסקר ר׳ וולוול׳ה 1 כן מביא נימוקים הלכתיים לאיסור למרוד באומות או להתגרות בהם ובכללם גם את הקמת המדינה היהודית במרחב הערבי. הוא חוזר לשיטת לימודו של אביו - דרך הבריסק, ובשיטה הבריסקית הדרך להחמיר חלה במיוחד על המונח פיקוח נפש ובהרחבה של המונח ׳סכנת נפשות׳ ומשם מוסבר ׳האידיאל הפציפיסטי׳ הגלום בחרדיות הליטאית לעניין המדיני. וכך הוא כותב בשנת תש״ח במברק לרבנים בארה״ב שיפעילו את הקשרים שיש להם להפסקת המלחמה - ׳השפיעו משם בהקדם באמצעות בעלי ההשפעה על הסוכנות מכל החוגים בלחץ חזק להשיג שלום בארץ והפסקת שפיכות הדמים׳. אותו חשש לסכנת הנפשות סלל את דרכו לעזוב את ירושלים לאחר ההפוגה ולהתגורר בתל אביב, בני ברק וחיפה עד יעבור זעם. הר׳ וולוול׳ע עלה לישראל בשנת 1941 ואיבד בשואה את אישתו ושלושת ילדיו הקטנים שנרצחו כמו יתר יהודי בריסק. תלמידיו המצומצמים שהורשו ללמוד איתו הם מבחירי האליטות החרדיות הרבניות האשכנזיות בעת הקמת המדינה ובכללם הרבנים משה שמואל שפירא, אברהם לנדא, שניאור קוטלר, אלעזר מנחם שך. לשיטתו הציונות המדינית נוהגת בחוסר אחריות כלפי כלל היישוב בארץ ישראל כשהיא מתעקשת להקים מדינה יהודית ולוקחת את כל תושביה כבני ערובה בעתיד וזאת לטובת השאיפות הטריטוריאליות שלה. הוא תוהה : ׳הנשמע כזאת להפקיר את החיים של כל התושבים בשביל מדינה יהודית גדולה ולא להסכים לפשרות, והלא גם אצל אוה״ע במצב שכזה, מתערבות מדינות אחרות לחדול משפיכת דם נקי, ק״ו לנו בנ״י שכל נפש היא לפנינו עולם מלא׳. על דרך לימודו ׳כשני דינים׳ הוא מדגיש את האיסור בסיכון הנפש ואת ההחמרה בפיקוח הנפש כמו הסיפורים הידועים על אביו שלא הסכים להתיר תפילות ביום הכיפורים עד שהוא לא יקבל 5,000 רובל כדי לפדות שבויים או את ההיתר שהוא נותן לאדם לנסוע בשבת בשביל לנסות לשחרר את בנו שגויס לצבא גם בעתות שלום כי זה פיקוח נפש, שכן אם תפתח מלחמה הוא יוכל למות. ספק ספיקא לחומרה. בתחילת שנות ה-90, הר׳ עובדיה יוסף מסתמך על גישתו זאת של הבריסקר בתשובתו ההלכתית בעניין שטחים תמורת שלום על אותו יחס בתגובה לתקוות האפוקליפטיות שמלחמת העולם הראשונה תקרב את גאולת ישראל, הוא אומר ש׳מוטב שיידחו כמה גאולות מישראל ואל תאבד נשמה אחת מישראל, ואילו הייתה באה שאלה לפנינו, שאם על איבוד אדם אחד מישראל יבוא לנו המשיח, בוודאי היינו פוסקים שמוטב שלא יבוא המשיח ולא ימות אדם אחד מישראל כי הלא פיקוח נפש דוחה את כל המצוות שבתורה ובכלל זה אף המשיח והגאולה׳. בעוד הסאטמר פונה למיסטיקה הבריסקר פונה לרטוריקת הלימוד כדי להסביר את התנגדותם לציונות. הר׳ עובדיה מסיק מתוך הרטוריקה האנטי ציונית של הבריסקר על ארוע ישן הקשור למלחמת העולם הראשונה. ומכאן יש לשקול את מחיר הגאולה או מה הוא מחירו של המשיח. כמה העם מוכן לשלם על גאולתו ועל ביאתו של המשיח? לפחות לפי הבריסקר, אדם אחד, זה אחד יותר מידי. ——————- בהרחבה : נפתלי רוטנברג ויאיר הלוי, הרב מבריסק, הגדולים. 1 יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק [ויקיפדיה] |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר הוא לא האמין בתחיית המתים, או שמא אפילו מוות זמני שבעקבותיו כל המיתות הקודמות כולל אותה מיתה עצמה מבוטלים כלא היו נופל בקטגוריית "פיקוח נפש"? מאז למדתי משהו על קאנט לא נתקלתי בתפיסה שנראית לי מופרכת כל-כך. למען האמת, אם לשפוט לפי המובאה שלך לדעתי הרב עובדיה (או שמא היה זה וולוועל'ה? לא לגמרי הבנתי) לא האמין בביאת המשיח. אוי לאזניים שכך רואות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול לנסות לפתור את הקושיה: חובתו של כל יהודי שומר מצוות להאמין בביאת המשיח. אבל יש הפרדה מוחלטת בין האמונה שהמשיח בוא יבוא כבר היום או לכל המאוחר מחר בבוקר (כל פעם מחדש בלולאה אינסופית) לבין ההתנהלות בטרם הגיע. כשהמשיח יבוא כל העולם יתנהל באופן שונה, אבל עד אז חובה להתנהל בעולם הנוכחי. לומר שאין צורך בפיקוח נפש כי המשיח מגיע מחר בבוקר זה כמו לומר שאין צורך לאכול כי המשיח מגיע מחר בבוקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמונה בביאת המשיח היא לא אחד השדברים העיקריים שהיהדות המאוחרת לקחה מהנצרות דוקא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היהדות הרבנית (הזרם המרכזי ביהדות לאחר חורבן הבית השני, מיסודו של רבי יוחנן בן זכאי) שונה בתכלית מהיהדות הכוהנית שהתקיימה עד אז. כנראה היו זרמים משיחיים ביהדות עוד לפני חורבן הבית (והיהודי ישוע מנצרת היה רק אחד מהם) אבל ביהדות הרבנית הגאולה וביאת המשיח הם עיקריים. תפילת שמונה עשרה, התפילה היומית הראשית, שנוסחה התחבר לכל המאוחר במאה הראשונה מיד לאחר חורבן הבית, כוללת ברכות לביאת המשיח עוד בטרם התפשטה הנצרות. אז אולי אפשר להגיד ההיפך- שהנצרות לקחה את מושג ביאת המשיח מהיהדות, והרחיבה אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזמנים פה הם קצת טריקיים, כי אם אם תורת ישו התחילה בימי חייו ואחריהם בתחילת המאה הראשונה לספירה, אזי היהודים בארץ הכירו אותה עוד לפני שהנצרות "התפשטה בעולם". אמנם ממרחק של אלפיים שנה, מאה אחת או חצי מאה נראים מעט, אבל מבחינת התפתחות של אתוסים תרבותיים זה מספיק כדי לאמץ משהו שכזה. אם אתה יודע לפי נתונים היסטוריים מדויקים יותר שכיוון הדברים הוא לא כפי שאני מתאר, לא אתווכח. אני מומחה קטן למדי בהיסטוריה של אז, וודאי בנצרות והתפתחותה1. 1 בדיוק לפני שבוע היינו בטיול בברצלונה, ובסיור מודרך (מומלץ בחום) בסגראדה פמיליה, למדתי שוב כמה מעט אני מבין במיתולוגיה של תחילת הנצרות, בדמויות, הסימבולים והמיתוסים. זה היה חלק ממה שהפך את הסיור לכל כך מרתק, מעבר לארכיטקטורה והיופי האסתטי הכביר של המבנה הזה - שזה גם נתן לנו שיעור בנצרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה בדיוק הכוונה? יוסף בן מתיתיהו מזכיר בחיבורו כמה מורדים במלכות שהתיימרו להיות צאצאי בית דוד. משיח (כלומר מלך) בן דוד (כלומר: צאצא לבית דוד). גם לישו יש שכבת מיתוס שבו הוא מוצג כמשיח בן דוד לפני שהוא מוצג כבן האלוהים. כמה דורות לאחר מכן, בעקבות מרד בר כוכבא(?), הבינו ביהדות שזה מסוכן מדי, ושינו גישה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. גם לענ''ד בערך כך. מרד בר כוכבא (מאה שנייה אני חושב) סימן את הקרע הסופי בין היהדות לנצרות. הנוצרים סרבו להשתתף במרד של המשיח שמעון בן כוסבא בטענה שהמשיח (ישוע מנצרת) כבר בא. זה מסביר גם את האנכרוניזם במושג המשיח בין אז לבין ימינו. עד המאה השנייה משיח היה סוג של מלך-כוהן-נשיא. בשלושת המאות הראשונות בחסות האימפריום הרומאי היה סוג של רב קיום בין דתות המזרח (בעיקר, יהדות, נצרות, האלה המצרית איסיס, דת זורואסטר) והן הושפעו זו מזו. מן הבליל הזה של המשיח היהודי, ישו הנוצרי והאל אוסיריס, אחיה של איסיס שהיא הקימה לתחייה, נולדה דמות המשיח היהודי החדש שתחייתו תסמל את אחרית הימים וקץ שלטון אדום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |