 |
ג1. האופציה עדיין על השולחן.
ד. אמירה חבוטה גורסת שהקיצון אצל הימין/השמאל הוא המיינסטרים האמיתי. דומה שהמציאות החרדית די תואמת לאמירה המרוטה ויש ביכולתה לפתוח צוהר להבנה עמוקה יותר של גרסתא דינקותא של הציבור במגזר החרדי. בהספד שנישא כשבועיים לאחר מותו של הר׳ יואל טייטלבוים, הרבי מסאטמר בשנת 79׳ - העיד הרב שך שהוא היה ׳אדם הגדול שבענקים׳ ואז מגלה עוד טפח ש׳השפעתו שפעה על כולנו במישרין או בעקיפין היינו כולנו מושפעים הימנו׳. מיקומו המטאפורי של מחבר המאמר ׳ויואל משה׳ נטוע עמוק בלבבות הגדולים - כקטנים הרואים בדמות הסאמטרית דמות לוחמנית עיקשת גם במחיר נזיד העדשים הציוני. יש בעמדה זאת כדי לנגח את המיינסטרים החרדי שנהנה מהמשאבים הלאומיים אך לא משתתף במאמצים הלאומיים. ואכן הליבוביץ הסאטמרי תקף בחריפות שאין דומה לה בשלושת העשורים הראשונים למדינה את אגודת ישראל והאשים אותם כמשתפים של המתיוונים בתמורה לבצע כסף. הם שתקו או כעסו - אך בליבם האמת הסאמטרית שלא מוכנה לקחת מהציונים כספים, ייסרה אותם וגרמה להם להעריץ בשתיקה את היושרה החסידית שלא נוטלת - לכאורה - כספין מהציונים. תלמידו עמרם בלוי כבר הביע את עמדתו בעניין הבזוי של מינוי שר חרדי עם שטריימל ודגל ישראל. דוד סורצקין במאמרו לספר ׳הגדולים׳ : ׳גאולה של חושך ואפלה׳, מציין את העובדה הידועה שהרבי ניצל מגטו קלוז׳ בדקה ה-91 בזכות רכבת הניצולים של קסטנר הציונית. מצופה היה לשמוע על הכרת הטוב לציונות על הצלת חייו שכן כפיות טובה היא תכונה השנואה על האלוהים ובני האדם, ובכל זאת, לא רק שלא הכיר טובה ונתן תודה, הוא בחר לתקוף אותה עד סוף חייו ביחס של ׳כגודל ההצלה׳ כך ׳גודל הלחימה׳. יתכן וקשה יהיה לשפוט ניצולי שואה ביחס למציליהם, כאומרים ׳אתם לא עשיתם לנו טובה שבאתם להציל אותנו באיחור׳. אך נדמה שהמקרה של הרבי עובר מהמניעים האישיים המייצרים רגשות נקם כנגד מצילי החיים כמי שנתנו לניצול מתנה שאין דרך להחזיר אותה - עובר לבנייה תאולוגית חדשה-ישנה שכל תכליתה היא אחת והיא המלחמה המוחלטת בציונות. מלחמה בשפה העברית הציוני, מלחמה בעלייה לארץ ישראל ומלחמה ביישוב והפיתוח של ארץ ישראל. ובמילים אחרות מלחמה על המרכיבים המהותיים הבונים אומה. האומה הישראלית. וכך כשהרבי הגיע לשוויץ הוא ניסה להשיג סרטיפיקט לישראל ונדחה כי הוא לא הסכים לתמוך בעמדות הציונות ולהתחייב בפני הפקידות שיפסיק את הפעילות הפוליטית שלו נגד הציונות המדינית פוליטית והחברתית. לבסוף ובאמצעות קשרים פנימיים הגיע לישראל בשנת 45׳, כאן הוא נכשל בניסיונותיו להקים קהילה מסביבו והיגר לארה״ב לרובע ויליאמסבורג בניו יורק שם הוא הקים את מוסדותיו אשר שגשגו בזכות הכנסת אלמנטים חילוניים להנהגות הקהילה ובכללן : הכנסת לימודי חול בישיבות וכן הנחיה לחסידיו לצאת לעבוד בעבודות יזמיות ועסקיות. הוא פיתח קשרים עם מוסדות המדינה בכל הנוגע הכשרות מקצועיות וכן הענקת תקציבי רווחה.
המחשבה האנטי ציונית במחשבת הרבי מסאטמר יונקת מפרשנויות מוקצנות שבאו לידי ביטוי בסקרליזציה מוחלטת של שחור/לבן - קודש/חול. ומכאן הציונות היא חול וחילול. ההשכלה היא חול וחילול. האינטגרציה בין יהודים ללא יהודים היא חילול. הנורמליזציה בין ההשכלה ליהדות היא חילול. החול מחולל הוא ומחלל את היהודי אלא אם הרב יקדש אותו ויהפוך את החול לקודש. וכך היהודי אפוף כל חייו בקדושה גם כשהוא עוסק בחולין. יש דמיון בין המחשבה המהרל״ית למחשבה הסאטמרית המשקפת את הרדיקליות של תנועות חסידות בסוף המאה ה-19 שהתמודדו עם הציונות ותנועות ההשכלה. ומעבר למאבקי הקולטורה המאבק העיקרי מתמקד נגד הלאומיות בדמותה הישנה חדשה -הציונות הישראלית. ״ויואל משה״ מחולק ל-3 מאמרים. א) מאמר איסור העלייה הקיבוצית לארץ ישראל, ב) מאמר איסור ישוב ארץ ישראל, ג)מאמר לשון הקודש. שלושת הדיונים מתחבטים בסוגיות של אופי הגאולה, זמן הגאולה, ומהות הגאולה. במאמר איסור ישוב ארץ ישראל, הרבי מנסה להסית את ההשקפה המקובלת לפרשנות הרמבנ״ית הפרו התיישבותית ישראלית וזאת לעבר השקפות אחרות שמבקשות למנוע את ההתיישבות הישראלית. במאמר לשון הקודש היה ניסיון כושל לנצח בקרב על השפה שהוכרעה לטובת הציונות הבן יהודאית עוד בשנות הארבעים לטובת העברית. המאמר העיקרי בקובץ הוא מאמר איסור העלייה הקיבוצית לארץ ישראל , כלומר איסור העלייה לארץ ישראל והוא מבוסס על מדרשים העוסקים בנושאי העלייה/עזיבה מ/ל ארץ ישראל במס׳ כתובות, להלן הסבר על אותן ׳שלושת השבועות׳. במגילת שיר השירים ישנן 3 השבעות. השבעה אחת שמופיעה בפרקים שונים (פרק ב׳ פסוק ז׳ / פרק ג׳ פסוק ה׳) היא ״הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם בִּצְבָאוֹת, אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ״. השבועה השנייה או השלישית היא האמורה בפרק ח׳ פסוק ד׳ החוזרת על חלק מהפסוק השני והראשון - ״הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם, מַה-תָּעִירוּ וּמַה-תְּעֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ״. מכאן רבי יוסי ברבי חנינא, אמורא ארץ ישראלי, דורש על שלוש שבועות שהשביע אלוהים את בני ישראל. 1) שלא יעלו ישראל בחומה. 2) שלא ימרדו באומות העולם 3) השבעה כלפי אומות העולם שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי. גם רבי לוי אמורא ארץ ישראלי הדורש שפסוקים אלו מרמזים על כך שאלוהים השביע את בני ישראל 3 שבועות נוספות והן - 1) שלא יגלו את הקץ, 2) שלא ירחקו את הקץ, 3) שלא יגלו הסוד לאומות העולם.
מה העונש למי שיפר את שלושת או את ששת השבועות ? כאן אומר רבי אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה. עונש כה נורא. תיאור אכזרי לטבח ברברי וחסר אנושיות. זהו עונשו של מי שעולה לארץ ישראל. הסאטמר יוצא מתוך נקודת הקיצון ומשם בונה תיאולוגיה קיצונית שאין לה תימוכין הלכתיים. פיתוח תאולוגי על ידי מפתח שהוא עצמו ראה רק איך מליוני יהודים שקיימו את השבועה ולא עלו לארץ ישראל, בשרם הותר כאיילות השדה והאנטילופות, מעיד על ניתוק רגשי מלא בין העבר לעתיד. כאילו זכרונו נמחק מהרגע שירד מרכבת קסטנר. מאמר זה מקבל תימוכים שוב מהמהר״ל בהתייחסותו לעניין שלושת השבועות. בפ׳ כד׳ ל׳נצח ישראל׳ מביא המהר״ל את מדרש שלושת השבועות וקושר אותו לגלות ישראל במהלך המאה ה-16. לשיטתו הגלות היא מהותו של היהודי. גם אם היהודי יברח מגלותו היא תרוץ אחריו ותשיג אותו ותכניס אותו ליגון שאולה. גלות היהודי היא בלתי נמנעת וגם אם ימותו אנשים למען היציאה מהגלות, לעולם הם לא ינצחו ובסוף ישלימו עם גלותם. וכאן המהר״ל מקצין את המחשבה לגישתו המחמירה של רבי לוי שאין לעבור על שלושת השבועות גם במחיר של ׳יהרג ואל יעבור׳. בנקודה זאת ׳עמדתו הביקורתית של הרבי מסאטמר חוברת לעמדתו הביקורתית של ישעיהו ליבוביץ ולקישור שערך בין הציונות הדתית לאחר 1967, על קידוש האדמה שביסודה ובין עבודה זרה ושבתאות״. בהגותו הנוספת של הסאטמר, הוא מצביע כמו ליבוביץ על הקשר בין הציונות לשבתאות. ובין הציונות למסר העיקרי שהיא מקדמת - ומקיימת - לעידן תום הגלות. הרבי מסאטמר מבקש מעבר למלחמתו בציונות הכללית, גם להעמיד חלופה אידיאולוגית לזרמים אחרים באורתודוקסיה ובעיקרם הם הציונות הדתית וחסידות חב״ד הקשורות יחדיו בשעטנז. וגם להתריס בהציגו את הקמת הקהילה הסאטמרית הגדולה בארצות הברית להבהיר לציונים הדתיים והחילונים כאחד שיש חלופה על פניהם ולשם כך הם מוכנים אפילו לצאת מהגטו ולעבוד עבודת חולין ואולי אפילו להתגייס אם יש בכך צורך.
מאחר והגותו הדתית של הרבי מסאטמר היא חלשה מההיבט ההלכתי שהוא למעשה קובע את המוסכמה החברתית הדתית. הסאטמר מבקש תימוכין מעבר למהר״ל גם בראשונים כדוגמת הרמב״ם וקובע - באמצעות דרשנותו - שלפי שיטתו לא תתאפשר הגאולה בלא שעם ישראל יחזור בתשובה ומכאן הוא מבקש לפסוק כי הפרת שלושת השבועות מעכבת את הגעת המשיח ולכן ההפרה היא בכלל יהרג ואל יעבור. החרדים הם סאטמרים בארון. החרדי יונק מינקות יסודות סאטמריות חבויות הרואות במדינה הציונית כישות עוינת. כדי שהם יתגייסו לצה״ל הם צריכים לאהוב את המדינה. את הציונות. את הרעיון הזה שיש ליהודים מדינה. זה לא קורה כשצו הגיוס נשלח בגיל 16. זה אמור להתחיל מינקות, מגן טרום חובה, מגן חובה, מהחיידר, מהתלמוד תורה, מבית הספר. גם כאן הפתרון המתבקש לדעתי הוא חיקוק חוקה אזרחית. חוקה אזרחית אשר תגבור על האתוס הציוני יש ביכולתה להכיל מיעוטים - שנהפכים לרוב - ולגרום להם לאהוב את המדינה ולהתגייס לשורותיה.
--------
1 דוד סורצקין. גאולה של חושך ואפלה. הגדולים, אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל. עמ׳ 371-401
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות