בתשובה לאלי אשד, 09/10/00 6:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היה זה ברור שתהא תגובתכם כתגובתכם ואתם לא מחדשים לי שמעשיי הם עבירה על החוק, הרי את החוק קבעו צרי המוחין וקצרי הרואין- כמוכם; נולדתם לתרבות עקרה, פשיסטית ואטומה, שעיצבה אתכם בצלמה ובדמותה, וכאנשים השרויים בקטנות ושמפחדים להשמע לקולם האותנטי, מפני שקל לו לאדם שיחשבו עבורו, אתם אינכם יכולים להתנער מידיי הפסל ולשפוט את הדברים בדעה טהורה ואובייקטיבית. לפני אכילת הפרי, בגן-עדן אדם וחוה התהלכו עירומים והמין בינם היה חופשי (להזכירכם: ההריון הוטל כעונש רק אחרי החטא) מבחינתם לא היה שום הבדל בין לקטוף פרחים לסקס; הכל טבעי והכל לגיטימי; אפילו אלוהים רואה בזה את המצב האידיאלי. מדוע שאנו לא נחשוב כך? לעתים אנו רואים דברים כאמיתות ומתוך כך נמנע מאיתנו לרדת לסופם. אם תנסו לרגע לקלף מעליכם כל שכבה מלאכותית שדבקה בהלך-מחשבתכם ותחקרו את הנושא מגרעינו, תווכחו לראות שאין כל טעם מפגם או פוגם במין. בתור פסיכולוג וסוציולוג העוסק במקצוע 23 שנה יצא לי לעבוד לא פעם עם נשים הטוענות שהתעללו בהן מינית עוד בינקותם וכיום הן סובלות מטראומות. אחרי שיחות, טיפולים ומחקרים רבים בנושא, הועלו ממצאים האומרים פה אחד שהטראומות לא נבעו מהאקט המיני עצמו אלא מהתייחסותה של החברה לתופעה. אם החברה לא היתה רואה במעשה כדבר מגונה ופסול, לא היו נוצרים תסכולים. כלומר, אתם בתפיסתכם השטחית יוצרים את הבעיה ולא מבצע המעשה. אני בראייתי הרחבה יותר השכלתי לחנך את ילדותיי כראוי ולמרות (יש להגיד בזכות) מערכת היחסים המורכבת, נוצר בינינו קשר חם ובריא שלא זוכות בו משפחות רבות. ולפי תגובותיכם אני רואה שיש צורך לחזור ולהדגיש שהן לא סובלות מכל מפח-נפש או תסכול שהוא, אדרבא, ערכן הרבה מעל הממוצע הן בהלך-רוחן והן בהלך-נפשן. אל תשכחו שמדינות רבות בעולם לא אוסרות בעילת קטינה בחוק כמו ארצות ערב או המזרח הרחוק, ותסמכו עליהן שאם היו מוצאים בזה גורם מזיק, לא היו מהססים לאוסרו בחוק. הסיבה שמדינות כשלנו מוקיעות את התופעה היא עניין אחר שלא אכנס אליו כעת. אז מי מהן צודק? מי קובע מה צודק? אני טענתי את שלי לעת עתה ורק אוסיף שלושה משפטים המשלימים זה את זה, שאותם אני מחוקק בסלע תפיסתי, שאולי יעזרו לכם להחליט: 1. מה שנכון והגיוני בעיני לא מחייב שיהיה כן גם בעיני שכני וההפך. 2. אין אדם היכול להוכיח במאה אחוז דבר כלשהו כנכון, לכן לא אשפוט את מעשיו של שכני אלא רק אעשה אני את הנוח בעיני. 3. על כן, אין דבר בעולם (בין אם חומר ובין אם תופעה) שאין לו זכות קיום. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מאמין שאני ממש הולך לענות לך. למעשה, מכיוון שבין כללי הכתיבה באייל יש גם איסור על עידוד פעולות בלתי חוקיות, הרי שהייתי צריך למחוק את תגובותיך כליל. ובכל זאת - מכיוון שיהיה מגוחך משהו לצנזר דיון על צנזורה, אנסה להגיב לטענותיך באופן רציונלי יותר. אי שם בתחילת דרכו של האייל פרסמתי מאמר הדן בסוגיית גילוי העריות - תוכל למצוא אותו בכתובת דיון 31 המאמר ההוא דן בעיקר במין בין אח ואחות, אך ניתן להשליך ממנו גם על יחסי הורים-ילדים. מעבר למה שכבר כתבתי במאמר ההוא, אני רוצה להוסיף פרט נוסף שקראתי עליו לאחר כתיבת המאמר ההוא. קופי הבונובו, הקרובים לבני האדם כמו השימפנזים, הם בין היצורים המיניים ביותר המוכרים לאדם, ובוודאי בקרב הפרימטים, ובוודאי ובוודאי בקרב קופי העל. הם נוקטים במין מכל סוג ולכל מטרה - יש מריבה? מין יפתור את הבעיה. משעמם? כל שצריך לעשות הוא למצוא בן או בת זוג (לא משנה), ולהעביר את הזמן בכיף. מצאנו מצבור אוכל גדול ואנחנו רוצים לחגוג - נפצח באורגיה נפלאה. ובכל זאת, למרות המיניות השופעת הזו, אין גילוי עריות בקרב הבונובו. ידועים נסיונות של זכרי בונובו לבעול את אמותיהם, אך הנקבות התנגדו באופן אלים ביותר (במיוחד לאור העובדה שמדובר בצאצא שלהן). גילוי עריות הוא, אולי, אחד הלאווים האוניברסליים הבודדים בעולם החי. בעלי חיים מסויימים ימנעו מהזדווגות עם קרוב משפחה מדרגה ראשונה - גם אם לא פגשו אותו מעולם! נעזוב את הביולוגיה ונעבור לתאולוגיה, שנראה כאילו אתה מסתמך עליה יותר מכל: שתי נקודות התנגדות יש לי לדבריך על אדם וחווה. הראשונה היא שהמסורת מדברת על פרי עץ ה*דעת* ביחס למין, כיאה למשמעות המילה "לדעת" במקרא. על פי פרשנות זו, לפני אכילת הפרי, לא ידעו השניים כלל על מין, ועל כן אין מה לדבר על חיים מתירניים כפי שאתה מדבר. שים לב שלאחר אכילת הפרי, נאמר כי הם "התביישו" ותפרו לעצמם בגדים לכיסוי הערווה - היינו, הם גילו מה מטרת אברי המין, והבינו שהם יכולים להתרבות. נקודה שנייה של התנגדות היא בעובדה הפשוטה שאדם וחווה אינם קרובי משפחה (כן, אני יודע שהיא נוצרה מצלעו, ובכל זאת, אם נתעקש על קטנוניות, הרי שעלינו להניח כי מכיוון שיש, למשל, סוגי דם שונים, הרי שלא יכול להיות שלאדם ולחווה היה אותו סוג דם זהה, שלא לדבר על מטען גנטי). אמנם אני תומך במתירנות מינית ככלל, ואף חושב שאין פסול בכך שהורי יקיימו יחסי מין מבלי להסתתר מפני ילדיהם (כמו כל חיה נורמלית(*)), אך טענתך כאילו הדרך מכאן לגילוי עריות היא קצרה ובלתי מזיקה אינה נתמכת על ידי העובדות כפי שהן ידועות לנו כיום. אני נחרד לחשוב שאדם כמוך עוסק ביעוץ פסיכולוגי. (*) לפני שבועות מספר ביקרתי בגן חיות שם הוצגו, בין השאר, בבונים. אחת הנקבות הייתה מיוחמת באותו הזמן, וזכר האלפא בעל אותה שוב ושוב אל מול צחקוקיהם והתלהבותם של הילדים, ואל מול פניהם המאדימים של הוריהם. מיותר לציין שזאטוטי הבבונים עצמם לא נראו נלהבים כל-כך מהמחזה הנורמלי, מבחינתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת, אנשים, ביקשתי מכם שתתעלו על דרך מחשבתכם המלאכותית והצרה ולבחון הדברים בראייה בוגרת ומתקדמת, ואתם חוזרים לי לבבונים ולבונובונים? עוד מעט תצהירו שבני-אדם צריכים לחיות בג'ונגלים, לדלג מענף לענף ולצבוע את התחת באדום- כי ככה זה בטבע... טוק, טוק, התעוררו- גם אנחנו, בני האדם, מן הטבע ואם אני (כעוד רבים בעולם) נמשך לבנותיי אז זה טבעי, ואם איזו שימפנזה מכופפת נמנעת מכך, זה בטח שלא צריך ללמד אותי איך להתנהג. אז במקום לתת דוגמאות של יצורים לא רלוונטים, תסבירו, בבקשה, איך קיום יחסי מין עם קטינים יכול להזיק. אני כבר הוכחתי שלא. ובעניין גילוי העריות שמביא לפגיעה בוולד; אינני מקיים עם בנותיי יחסי-מין למטרת פרו ורבו, אלא לשם ההנאה. ובעולמנו אין שום בעיה להימנע מהריון כך שגם טעון זה הופך ללא רלוונטי. התייחסותי לאדם וחוה לא היתה יותר ממשל, ובטח שלא הבסיס לטענותיי, אתם מתעקשים לראות הדברים בצרות-עין מפני שאינכם מסוגלים לעמוד מול או לתפוס את האמת הנכוחה שהצבתי בפניכם. אבל אם אתם מתעקשים לעסוק בטפל אשיב לקטנוניותכם: אדם וחוה ידעו גם ידעו לפני אכילת הפרי האסור על קיום יחסי-מין ועוד אלוהים צווה עליהם שיפרו וירבו (פסוק כח). תופעת הלוואי של אכילת הפרי היתה שלפתע התביישו בזה, והעונש שהוטל על האישה הוא שבעת ההולדה תסבול מכאבים. האישה נוצרה מצלע האדם כך שמן ההכרח אחים הם בעלי אותו מטען גנטי ואותו סוג דם. את שאלתכם: "אז איך הגיעו לעולם עוד סוגי דם?", אתם פותרים באומרכם שלחוה חייב להיות סוג דם שונה משל אדם. אם כן, אז אני שואל אתכם מאיפה הגיעו לעולם עוד שני סוגים? או בכלל עשרות מטענים גנטים אחרים? אני חוזר ומדגיש שאם חוה נוצרה מאיברו של אדם לא יכול להיות לה סוג דם שונה, מה שהופכם לאחים. אחים שמקיימים ביניהם יחסי-מין. ואותם ברא אלוהים בביתם, שקראו גן-עדן - העולם המושלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תמה מה הילדות של הברנש הזה היו אומרות אם היו שואלים את דעתן האובייקטיבית על כל העניין . יש לי את הרושם שהן לא היו מתיחסות לעניין כלל וכלל כאל האוטופיה שהאב ''האוהב '' מציג. כל העניין מזכיר לי את סופר ידוע (שביוגרפיה עליו שפורסמה לאחר מותו גרמה לשערוריה גדולה ) שבספריו היציג את נושא גילוי העריות ביותר מרמז כנושא שאין בו כל רע ושהיה רוצה לנסותו והביא כל מיני טיעונים ''אינטלקטואליים'' שונים כדי לבסס את טענתו זאת. לפי השמועה , הוא אכן עשה זאת , והרס בכך את חיי ילדיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עוד אוכל להגיד אחרי טיעונים כה מבוססים וחורצים כשלך.. פשוט, דחקת אותי לפינה... אנשים, הייתי מצפה לקצת יותר מפשוט להגיד שאני מסלף את האמת... זה שאינכם מאמינים לדברי, סתם בגלל דעות קדומות וללא כל טענה ראויה, אין זה פותר את הסוגייה. כל העניין מזכיר לך סופר ידוע (שאתה לא טורח למסור את שמו), שלפי השמועה הרס את ילדיו. גם אם השמועה נכונה, הרי כבר הסברתי בתגובה קודמת שהגורם להרס אינו מבצע המעשה אלא הסביבה הבורה, שעדין לא טרחה להבין שאין דבר מזיק במין. הפוביה המינית הזו גורמת לבעליה לטמון ראשם באדמה בכל פעם שאפילו שומעים דיבור על מין, ועל זה משלמים ילדיהם, הדבקים במחלה, כשהוריהם נמנעים מלחנכם במין. וכשהילדים באים במגע מיני הם סובלים מאוחר יותר מטראומה לכאורה, טראומה שהסביבה החולה יצרה בהם, כשאמרה להם שזה רע. ואם כבר, אז גם לי העניין מזכיר כמה וכמה אישים גאונים שהעולם אוהב להעריץ, והידועים כתומכים גדולים במתן אהבים עם קטינים: ג'ימס ג'ויס בכבודו ובעצמו קשר יחסים עם ילדה ואף כתב לכבודה ועליה בפרוזה ובשירה, כמו כן- ולדימיר נאבוקוב שקיים יחסים עם לוליטה גם במציאות, הבמאי פולנסקי שנאסר עליו לדרוך בארה"ב מפאת יחסיו שם עם ילדה ובצרפת היותר ליברלית התקבל בברכה, ומי עזר בפיתוח הרעיון יותר מחביבנו הגאון והפסיכואנליטיקן זיגמונד פרויד, שנמשך לאימו, ילדיו וחפציו, והוכיח לעולם שאין דבר טבעי יותר ממשיכה זו, דנטה, שאהב בכל רמ"ח אבריו פרגית, עבר ייסורי תופת וחצה את שבעת מדורי הגהנום בקומדיה האלוהית רק בגלל שהחברה אסרה עליו לממש את אהבתו אליה, ווודי אלן שהתחתן עם בתו, גם אם לא מבשרו, הרי התאהב בה עוד שהיתה ילדה, וורלן ואהובו הקטן רנבו, וקאנט גדול הפילוסופים ובודלייר ועוד רבים גדולים וטובים שהבינו בטבע האנושי וידעו מה טוב בשבילו... אני לא יודע מה איתכם אבל אני לא מתווכח איתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ורוב הכותבים כאן הם גברים ,הבה ונשאל: האם התפתחותכם המינית היתה ניזוקה לו קיימתם יחסי מין עם אמכם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היהירות שלך, ואולי הנסיון להיות האלוהים בעולם הזה היא הבעיה שלך. אני חושבת שאתה באמת מאמין בכל הבולשיט שכתבת ויש לך את השפה לתאר את זה יפה, אך זה הדבר היחיד. ברעיון שלך, שאין גבולות והכל במחשבה, יש משהו פילוסופי יפה אמנם, אך כמו ברעיונו של היטלר ודומים אחרים הוא לא יכול להתקיים בעולם שלנו בין אם זה בגלל צרות מוחינו או טיפשותינו והדרך מכאן (ע"י קבלת הרעיון הזה) ועד לקבלת כל רעיון לא מוסרי אחר כגון רצח (ראה סרט "רוצחים מלידה" המנסה לשכנע ואולי מעט מצליח שרצח הוא לא רע כפי שמוחנו האנושי חושב ומפרש.גם אני הייתי רוצה לשנות את כל הכללים בעולם ובוחנת ושואלת מדוע עלי לפעול לפי חוקים וכללים, אולם לא כך הדבר בעולמנו ובנותיך היפות (הנבעלות על ידיך וע"י אשתך ותמוהני שלא הזכירו כאן, את האשה החולנית שהביאה ילדות אלו לעולם)צריכות לחיות בעולם המר אופקים ו/או טפשי ועל כן יהיו להן משקעים כי כפי שאתה בטח יודע האדם האנושי והטיפש לא יכול לחיות ללא חברה וזו חלק מהבריאות הנפשית שלו. אולי אתה חינכת את בנותיך להבין שזה מותר (ומה עניין זה לעניין היות ביתך קצינה או מנגנת בחליל ולעניין היותן מוצלחות הרי גם אלו הגדרות של החברה...)אבל, ברגע שיצאו לחברה יבינו דבר פשוט ומוגדר שהוריהם חולי נפש. והראיה לכך תהיה סטטיסטית ופשוטה שעובדה היא שלא כל הורה נמשך לילדיו כמו שלא כל אחד נולד הומו או דו זו העדפתך האישית ואולי יש עוד חולים כמוך. דבר נוסף, בגיל צעיר לבנותיך לא היתה זכות בחירה וזה לא נאמר מתוך רחמים, כי העולם מטורף ויש גם אנשים כמוך, ואולי בגלל זה המציאו חוקים (גם בדת וגם במשפט) ובטח לחלק מהם יש הגיוןבסיסי שמלווה אותם והם עומדים במבחן התוצאה. אז לסיום, תמשיך לזיין את בנותיך אבל אל תהיה פתאטי בבקשה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה שלב בדיוק שאלת את הבת שלך אם היא מעוניינת לקיים עמך יחסי מין? זו הבעיה המוסרית העיקרית שיש בגילוי עריות בין הורים לילדים (אם נתעלם מהסלידה המושרשת ביולוגית). הרי האב הוא דמות סמכותית. למעשה, הילדה (בעיקר אם מדובר בגיל מוקדם כמו 12) לא מסוגלת להתנגד לדרישתו של האב, ותקבל אותה בהכנעה. המצב דומה למצב של מפקד ופקודה, רק הרבה יותר חמור, משום שסמכותו של האב היא הרבה יותר בסיסית עבור הילדה מאשר סמכותו של מפקד בצבא. העיסוק שלי באי קיומו של גילוי העריות בטבע בא משום שניתן, כמובן, ללמוד רבות - בעיקר מאותם בע"ח שקרובים אלינו ביותר. אורח פעולתם מרמז על הדחפים הביולוגיים שמניעים אותם. אבל באמת - למה ללכת רחוק? גילוי עריות הוא דבר אסור בכל תרבות ששמעתי עליה. אוניברסליות שכזו חייבת להצביע על כך שיש כאן יותר מאשר איזה לחץ חברתי, אלא פשוט סלידה טבעית של בני אנוש מהרעיון הזה. אם אינך מקבל בין כה וכה את משלי התורה, אז אין טעם שנדון בהם - אני לא מאמין ביהדות גם כן. בוא נדבר שניה על המושג "טבעי". טבעי הוא דבר מה שהתפתח בצורה טבעית. דברים לא מתפתחים בצורה טבעית אם הם מזיקים לבעל החיים (במקרה זה - האדם). מכיוון שכבר הסכמת שגילוי עריות הוא בעייתי מבחינת התרבות, הרי שתסכים איתי שמין שיפתח נטייה טבעית לגילוי עריות לא יהיה מין מצליח במיוחד. עד כן, הנטייה שלך היא אינה טבעית. עד כאן - ניחא. גם הומוסקסואליות אינה תורמת הרבה להתרבות המין. הבעיה היא שהנטייה שלך היא חד צדדית. אינך שואל את ביתך האם היא נמשכת אל אביה (כלומר, חולקת את נטייתך הבלתי טבעית), אלא פשוט בועל אותה תוך ניצול תמימותה ויחסי הילד-הורה ביניכם. הדבר זהה לאנס שבועל אישה וטוען כי היא בטח תהנה מזה בכל מקרה, אז למי אכפת מה היא רוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי שתי הערות. אחד היא בקשר שלא שמעת על שום חברה... גם אני לא שמעתי על שום חברה שלא מאמינה באיזו שהיא ישות רוחנית וכדומה דרך אל או אלים ועד מעשי ניסים מכשפים ומה לא האם זה אומר שיש ישויות מסוג זה. דבר שני שיותר מעניין אותי למרות הסלידה העמוקה מהרעיון שהעלה אותו אדם השוכב או שאינו שוכב אם בנותיו הוא כן העלה רעיון מעניין. האם יתכן כי החברה יכולה להחליט כי מעשה כל שהוא הוא אינו מוסרי למרות שלא אמורה להיות בעיה איתו? אני מדבר על נושאים אחרים למשל כדוגמה האם יתכן והחברה הייתה יכולה להגיע למצב שבו טענה כי אין אל הייתה מעוררת בנו את אותן תחושות שמעורר בנו איש זה? ולהחליט בשבילנו כי אי אמונה באל הוא מעשה כה נורא שאנו פוגעים בילדינו במידה ואנו מעבירים להם חשיבה מסוג זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הבודהיסטים אינם מאמינים באף אל. יתר על כן - האתאיזם המודרני אינו מאמין באף אל. גם אנחנו חברה. בכל מקרה - הוריאציות בין התרבויות השונות והניגודים הרבים בין מערכת אלים אחת לשניה, מעלות ספק לגבי נכונות אי אלו מהן. לא כך הדבר באשר לגילוי עריות, שהן לאו חמור בכל התרבויות שאני מודע להן. כדאי, אגב, לציין עובדה מעניינת - גילוי עריות כן מותר, בחלק מהמקרים, למגזר השליט (אצילים, מלכים וכד'). הסיבות משתנות - או מכיוון ששליט לא יכול "לערבב את דמו" עם אחד מפשוטי העם, והמאגר הגנטי, מה לעשות, מצטמצם עד מהרה, או פשוט מכיוון שבא לו, והוא יכול להתנגד לקונבנציות. מכאן אפשר אולי לקבל רמיזה לכך שאכן אנשים דוגמת ברקובר יקירנו אכן היו נפוצים בהיסטוריה, ואף הגיעו לדרגת שליטים בחלק מהתרבויות, אך מרבית החברה בכל זאת רואה בכך דבר שאינו ראוי לבני אדם רגילים. ב. האם חברה *מסויימת* יכולה לשלול דבר שהוא לחלוטין לא בעייתי? בוודאי! הדת היהודית אוסרת על אוננות ועל אכילת מאכלים מסויימים. הדת ההינדית אוסרת על אכילת (או הריגת) פרות. ישנו ספר בשם "פרות קדושות וחזירים משוקצים" שמעלה תאוריות למה בשלב כלשהו בהתפתחות החברות הללו, הכללים הללו היו הגיוניים. בין אם נקבל את טענותיו ובין אם לא, נאלץ להודות שתרבות מסויימת בהחלט עשויה לשלול פעולות שאינן מזיקות כלל. ההבדל, כמובן, הוא בכך שהאיסור על גילוי עריות הוא אוניברסלי, והתפתח בכל תרבות בנפרד. זה אומר שהאיסור הזה טבוע בנו כחלק מטבענו. לא כל מה שנטוע בנו מטבענו, כמובן, חייב להשמר בקנאות. אמהות, באופן גורף, מחזיקות אל עולליהן כאשר אלו נשענים על יד ימין. הדבר נכון גם לגבי נשים ימניות וגם לגבי נשים שמאליות. הן בדרך כלל יתנו רציונליזציה לכך, אך כצפוי - נשים ימניות יתנו רציונליזציה ("אני רוצה להחזיק אותו ביד החזקה שלי, שלא יפול") הפוכה לנשים שמאליות ("ככה אני יכולה להמשיך להשתמש ביד החזקה שלי כדי לעשות דברים"). כמובן, אין להסיק מכך שאישה שתחזיק את תינוקה ביד שמאל צריכה להיות מוקעת מהחברה כפושעת נתעבת. העניין בסוגיית גילוי העריות הוא שיש כאן חשש סביר מאוד לכפיית היחסים על הילדה, כתוצאה מסמכותו הטבעית של האב עליה. כשם שלמפקד אסור לשכב עם פקודה שלו, גם אם זו מעוניינת בכך, כך אסור לאב לשכב עם ביתו, גם אם היא באמת ובתמים נהנית מכך. הייתה, בזמנו, כתבה של גדי טאוב במוסף הארץ על נשים שחוו גילוי עריות כשהיו ילדות. התיאורים שם הם די מזעזעים. אם מר ברקובר מאמין באמת ובתמים שהטראומה הזאת נוצרה רק משום שהחברה סולדת מכך, אני מזמין אותו לקרוא את עדויותיהן. ויותר מכך - מר ברקובר היקר, אם אתה יודע שיש סיכוי שבנותיך יסבלו מהחברה בגלל שאתה נהנית לתנות איתן אהבים, איפה הרגש האבהי שלך שימנע ממך לפגוע בהן כך? האם לא חששת לרגע שסודך יתגלה יום אחד, ובנותיך יאלצו להתעמת עם אותו יחס מהחברה עליו דיברת? איזה מין אבא אתה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה מקדימה: לתומס ריד יש הגדרה יפה למושג "אדם מוסרי": נניח שאני מוכיח לך באותות ובמופתים שרצח ילדים הוא הכרח מוסרי (אני יודע, זה נשמע דבילי, לא סביר, וכו'. אבל נסו לדמיין אפשרות כזו). מה אתה עושה? אתה יכול לומר "וואלה!" וללכת לרצוח בני אדם. אתה יכול גם לומר "עומר, אני לא יודע מה הבעיה. אולי אתה עובד עלי, אולי אני לא מספיק חכם כדי להבין מה הולך כאן, אולי הלוגיקה עצמה דפוקה, ואולי הנחות היסוד שלי מוטעות לחלוטין, אבל אני לא מוכן לקבל את המסקנה שרצח הוא טוב". אם בחרת באפשרות השניה, אתה מוסרי. לענייננו. 1. מותר לך לומר "אני לא יודע". הטיעונים שהועלו כאן נגד גילוי עריות הם ברובם המכריע קשקוש. העלתם את הטיעון שגילוי עריות נחשב פשע בכל תרבות. ובכן, עד לפני 200 שנה, להיות אתאיסט נחשב הרבה יותר גרוע מגילוי עריות - בכל תרבות - והטיעון הזה נופל. בנוסף, אני מניח שבכל חברה מצויים אנשים שמחטטים באף. האם מכאן אתה מסיק שחיטוט באף הוא תכונה נושית הכרחית? בכל תרבות היו מקרים של גילוי עריות, אתה יודע... טיעון "האיסור מן הטבע" הוא מטופש ואפילו מסוכן. יש הרבה דברים שבהם לא הייתי רוצה להיות "כמו בטבע". למשל, בטבע אסטמטיים כמוני לא היו שורדים דקה. אז מה, אתה מציע להרוג אותי כי קיומי כאן "לא טבעי" מספיק? ברור שלא. לקח לך הרבה זמן לנסח שני טיעונים רציניים נגד גילוי עריות. הצרה היא, שהטיעון לגבי הנזק החברתי הוא טיעון בעייתי: לגדל ילד מחונן גם יפגע בו חברתית. לפי הטיעון הזה לחברי כתות נרדפות (עדי יהווה, למשל) אסור לגדל ילדים כי הילדים יסבלו מרדיפות... מה בדיוק ההבדל? לצערי, אני מוצא רק טיעון אחד סביר נגד גילוי עריות: יש פה חוסר סימטריה מוחלט בין ההורה לילד. הבאת כדוגמה ניצול מיני בצבא. דווקא האיסור על יחסים בין פסיכולוג ומטופל מתאימים יותר כדוגמה. אבל משהו חסר לי כאן. האם זה הכל? האם הבעיה היחידה עם גילוי עריות היא שיש כאן חשש למניפולציות וליחסי כח לא שוויוניים? אם כן, למה לא ייתכן מקרה של גילוי עריות שיהיה טוב לכל הצדדים הנוגעים בדבר? האם בעתיד לא תתכן חברה שבה גילוי עריות יהיה נורמה חיובית? (אני מקווה שברור שהשאלות הללו הן תיאורטיות לחלוטין...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, דובי, אז בוא נדבר על המושג 'טבעי'; אתה טוען שדברים לא מתפתחים בצורה טבעית אם יש בהם להזיק לבעל-החיים, אז אם כן, מחלות נוצרו באופן מלאכותי? הפרונקל שצומח לי תחת העין ומסתיר לי לראות, אינו טבעי? 'טבע', ואני מצטט מאבן שושן: "הוא שם כולל לכל הבריאה, תולדה, עולם ומלואו, כל הדברים הקימים בעולם, עולם הצומח, החי, הדומם". מתוך כך אנו למדים שאין דבר בעולמנו שהוא לא טבעי- על כל החומר והרוח שבו. המושג- "לא טבעי" בעצם שגור רק בשפתנו ואין לו כל חזקה במציאות; האדם בא מן הטבע ולכן כל מעשיו טבעיים הם; בניית מכונות זה טבעי, שדיים מסיליקון זה טבעי, הפרונקל הטבעי שהוסר עם לייזר- הוסר טבעית, הומוסקסואליות זה טבעי, ביסקסואליות זה טבעי, סאדו-מאזו זה טבעי, פדופיליה זה טבעי וגילוי עריות זה טבעי... איך אתה יכול להגיד לי שאתה טבעי ואני לא? המקסימום שאתה יכול לטעון הוא שכמוני לא ראית הרבה - ואם אתה לא ראית זה לא אומר שבאמת התופעה לא שכיחה, ונניח שכן- מה זה מוכיח? לאשש טענות רק בלומר שהצדק עם הרוב- מגוחך וחסר כל שחר והתנפץ כבר עם התגובות של רועי ועומר (שחבל שהרגיש צורך להתנצל על סקרנותו הטבעית בסוף דבריו) ואפילו שלך, דובי; אתה צדקת כשאמרת שגילוי עריות היה מקובל במשפחות מלוכה, האבסורד הוא שאתה התייחסת לכך כעניין טפל בעוד שבזה בלבד יש את כל ההוכחות לצדקתי; אותה בית-מלוכה שלטת: אנשים המורמים מעם שכולם היו סוגדים ומשתחווים להם, מעריצים ואף מוכנים למות למענם, אלו שקבעו מה טוב ומה רע, מה נכון ומה שגוי, מה עלבון ומה ראוי, היו רואים בהם כמין המובחר מתוך מיליוני אנשים, ושרק בני-אותו-דם יכולים להביא לגאולה - בעצם נולדו מגילוי-עריות! לא רק שגילוי-עריות לא הביא לנזק הוא אף יצר 'מין מובחר' יותר. מה יותר מזה כדי להוכיח ולבסס שאין כל רע בגילוי-עריות? מה שהיה לך לומר זה רק - הרוב לא עושה את זה, אז כנראה שזה לא ראוי להיעשות.. ראוי או לא ראוי נקבע עפ"י עובדות ולא סתם בגלל שהרוב קובע, ובינתיים העובדות מוכיחות שגילוי-עריות ראוי. כשכולם הקניטו והרביצו לילד החדש בכיתה גם אתה הצטרפת? הגרמני בתקופת השואה היה צריך לשרוף יהודים רק בגלל שרוב עמו עשה כך? אני מקווה שנקודה זו ברורה. לא הסכמתי עם 'בעיית ההתרבות' בגילוי-עריות אלא רק אמרתי שאני מעוניין בהנאה בלבד. אומנם חושדים שיש סיכויים גדולים יותר להפרעה תורשתית בגילוי-עריות אבל הם משתנים בין משפחה למשפחה ולעתים קרובות המדע בכלל לא יודע להצביע על הליקויים, ועדיין לוקה בחסר רב בתחום זה. הנקודה הבאה מתייחסת ל'ניצול הסמכות האב על הקטינה', שכולכם הצגתם כעיקרית וכחסרת מענה, כשבעצם היא טפלה מאין כמוה; כל הרעיון שאני מנסה להעביר הוא שאם תפתחו את הראש כמעה, תווכחו לראות שאין אנו צריכים ליחס למין חשיבות או משמעות גדולה יותר משתיית קפה בבוקר או כל דבר שגרתי ולא מזיק אחר. איפה ההוכחה שיש לפחד ממין, להתבייש בו או אפילו לא לדבר עליו? רק שנים של אטימות גרמה לנו שהפוביה המינית תושרש במחשבתנו ותגרום לנו לשווא להזדעזע כשאנו שומעים סיפור כשלי. בתור הורים אנו כופים על ילדינו מיליון ואחת דברים ואף אחד לא מוחה על כך, כי הם נראים לנו כדברים טריויאליים. אבל גם מין הוא, כאמור, טריויאלי ואין בו כדי לפגוע, אדרבא, יחסי-מין עם מבוגר יכולים לפתח את הקטין ולהכין אותו טוב יותר לעולם. כך שאין פה ניצול סמכות, יותר מלהגיד לילד שיכין שיעורי בית. ובעניין הטלת הספק בתפקודי כאב; אחרי שנים של עבודה במקצועי, קניתי לעצמי מידע לא בטל על חינוך נכון. השיטות שהנחו אותי בחינוך בנותיי מנעו מהן להידבק בפוביה המינית של החברה, וכצפוי פרחו לתפארת. בקרוב יצא ספר שלי, ובו אני מוכיח, בין השאר, את אותן שיטות חינוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם נוספת אנו רואים שבסוף כל דיון באייל משתרבבת השואה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחכה בכליון עיניים לראות ספר מאת סמכות פסיכולוגית מכובדת כמוך שידגול בגילוי עריות כדרך חיים. אני אפילו מבטיח לקנות אותו מיד אחרי שתכנס לכלא על הסטה לעבירה על החוק. עסק? באשר לדבריך הראשונים - אתה מעוות ביודעין את דברי. כשאמרתי שדבר אינו מתפתח באופן טבעי אם הוא מזיק לבע"ח, כמובן שהתייחסתי להתפתחות גורפת בתוך המין עצמוץ נהיר לכל שיצורים אחרים שפוגעים במין נוטים להתפתח עד מהרה. ככה עובדת האבולוציה. אבל במין עצמו - תופעות מזיקות יעלמו עד מהרה. ברור שלפעמים נולדת אישה עקרה, אבל אם כולן היו כאלו, הרי שלא היה נשאר מין אנושי. ההסבר המדעי לסיבה שגילוי עריות יוצר עיוותים הוא פשוט וברור לכל מתעניין - בכל אדם יש מספר גנים רצסיביים מסוכנים, שאינם באים לידי ביטוי, שכן הגן הדומיננטי שמולם מונע זאת. מספיק לראות את כמות הוולדות המעוותות בקרב אוכלוסיות הנוהגות בנישואי בני-דודים, כדי לראות עד כמה הדבר קיים. כדאי להזכיר ששושלות מלכים נטו לשרוד מספר מועט למדי של דורות - אולי בגלל הנטייה הזו לגילוי עריות (ואולי סתם בגלל שנסיכים נטו להיות מפונקים וטפשים). בכל מקרה - הסקת המסקנות שלך היא מעט, איך לומר, רעועה. אגב, סתם כדי שתדעו - זוהי התגובה הראשונה שאני כותב מהלפטופ החדש שלי. אגרות מזל טוב יתקבלו בשמחה. (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר אינו עוסק בהסטה אלא מציג נוסחאות, מחקרים ועובדות בנושא חינוך ומין באופן מדעי נטו. אבל יש עניין בדבריך כשאתה אומר שיכלאוני, לא אתפלא אם גם על פרסום מחקרים אובייקטיבים, פרי עבודה של שנים מקצועיות רבות, מדינתנו הפשיסטית והעקרה תשים אותי מאחורי סורג ובריח, ואולי אף תעלה אותי על מוקד. אני רואה כל הזמן צורך בלחזור ולהדגיש טיעונים קודמים שלי שכנראה לא הובנו מקריאה ראשונה; גם אם הסיבה המדעית הגורמת להפרעה בוולד של גילוי-עריות פשוטה וידועה לכל, עדין (ואני ממש עושה כאן קופי פייסט) הם משתנים בין משפחה למשפחה ולעתים קרובות המדע בכלל לא יודע להצביע על הליקויים, ועדיין לוקה בחסר רב בתחום זה. וגם אם נניח במאה אחוז, שהוולד ילקה בעיוותים חמורים, אין זה פוסל גילוי-עריות עם אמצעי מניעה. ושוב, אם הכל טבעי אז אי אפשר לפסול התופעה רק בלקרוא לה 'לא טבעית'. את כל הטיעונים הללו חרשתי וחקרתי בשקידה רבה ולא מצאתי ולו חשש אחד לגרימת נזק בגילוי-עריות ללא כוונות הריון. שיהיה ברור שאין אני באמת חושב שבני משפחות האצולה אכן היו ממין מובחר יותר (לכן צירפתי את הגרשיים כשכתבתי "מין מובחר"), אלא הכוונה היתה שמיליוני אנשים ראו בהם ככאלה, מה שמוכיח שלא היה בהם כל פגם הנגרם מגילוי-העריות. עוד לא שמעתי על שושלת בית מלוכה שנפלה עקב צאצא מונגולואיד. לסיכום: טענות 'סתם אני לא מאמין לך', 'הרוב יודע מה טוב', 'כי ככה זה בטבע', 'אבל אח"כ יש טראומות' ו'ניצול הסמכות' אינן רלוונטיות. ומכיוון שאיני רואה עוד טענות-נגד חדשות אני מסיק שהבנתם את הדרך לעולם טוב ומהנה הרבה יותר. אני מקווה שתאירו את עיני קרוביכם ותרפאו אותם מפוביית-המין ובכך תעזרו לי במלחמה לסלול בעולמנו את הדרך הנכונה. ועד שזה יקרה נקראתי להלחם במלחמה אחרת בגדוד מילואים ולעזור לאחינו היקרים בשטחים, כך שיתכן שלא אוכל להשיב על תגובות חדשות- בסליחה מראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני פסיכולוג מומחה, אבל קיבלתי את הרושם שגילוי עריות גורם נזק נפשי אדיר לטווח ארוך. זה ידוע לא רק בחברה שלנו: תקרא קצת ספרות יפנית ואפריקאית, למשל. גילוי עריות היא תופעה כלל עולמית, והנזקים שלה כנראה חמורים בכל חברה שהיא. ועכשיו להסתייגות: אין חוקים פסיכולוגיים. אין. בני אדם הם דברים מורכבים עד כדי כך, שלכל כלל פסיכולוגי תמיד ייתכן מישהו שאצלו זה אחרת. כלומר - לכל כלל יש גם יוצא מן הכלל. אבל גם לכלל הזה ("לכל כלל יש יוצא מן הכלל") יכול להיות יוצא מן הכלל (היינו, כלל שאין לו יוצא מן הכלל). בנתם? לענייננו, יש לי שתי שאלות: 1. גילוי עריות גורם נזק נוראי. זו עובדה. קשה לי להאמין שהסיבה היחידה שהוא גורם נזקים כאלה היא יחסי כוחות לא שוויוניים. אילו עוד סיבות יכולות להיות לנזק כזה? 2. האמנם יש לפנינו יוצא מן הכלל (בדמותו של מר ברקובר)? מן הסתם איש לא יוכל לדעת זאת בבטחה, זולת בנותיו. אני יכול רק להעיר כאן, שיש מרחק רב בין הנטיה הברוכה של מר ברקובר לנהל חיי משפחה פתוחים שבהם מין אינו טאבו, ובין קיום יחסי מין ממש עם הילדות. זהירות אינה מילה גסה, וגם איפוק במקומות הנכונים עשוי להשתלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע מהיכן יכולת לקבל את אותו רושם עז לגבי נזקו של גילוי-העריות, אלא אם כן אתה נוהג להתרשם רבות משמועות בטלות או דעות קדומות, לפי שאלתך הראשונה כנראה שאני מנחש נכונה; אתה שואל אותנו איזה נזק יכול לגרום גילוי-עריות, כך שלך עצמך אין כל מושג, ועם זאת אתה דואג להדגיש שזו עובדה- "גילוי-עריות גורם לנזק נוראי"... אינך מבחין באבסורד? אך אם כבר שאלת אענה: אם יצא לך לעלעל בספרי חוק בארץ ובעולם או בכל אנציקלופדיה מצויה בנוגע לגילוי-עריות תיווכח לראות שברוב מדינות העולם חוק גילוי-העריות מופיע רק כשמעורב בו קטין, גילוי-עריות בלבד אינו עבירה על החוק. איני יודע על אילו ספרי פרוזה ורומנים ביפאנית ואפריקאית אתה מדבר, אך דע שלא נחסך ממני ולו ספר מקצועי אחד בנושא, מכל ארץ שהיא, ולא זאת בלבד, אלא גם ביקרתי רבות בכל אותם מקומות לשם סמינארים והשתלמויות. האבסורד השני הוא שהזכרת בדיוק את שני המקומות בהם גילוי-עריות עם קטינים היה לתופעה בלתי נפרדת מההווי היום יומי שלהם ואף החל מופץ משם; מממצאים שעלו בשלהי המאה ה- 18 מחקר אפריקה ע"י דויד ליוינגסטון, מונגו פרק, הינריך ברט, הנרי מורטון סטנלי, סר ריצרד ברטון, גון הנינג ספיק, גימס גרנט ועוד סיירים וחוקרים, תעדו את המנהגים המקובלים באותה יבשת, שבניהם נכלל גם גילוי-העריות עם קטינים. ברישומם טוענים שהמנהג מושרש במסורת האפריקאית מאות בשנים ומצוין בבירור שלא נראו כל סימנים המעידים על נזק כלשהו שיכל להיגרם עקב כך (יש לציין שבין החוקרים היו דוקטורים, פסיכולוגים ומומחים למדעי החברה). בזמן הגירתם הכפויה של האפריקאים לארה"ב, ראתה ארה"ב כהזדמנות פז, להפיץ את המנהג שהתגלה בהציגם את האפריקאים כחיות חסרות מוסר, בעוד שאת דוחות החוקרים גנזה. הקונספירציה נמשכה גם במלחמת ויאטנם, וכאן אנו מגיעים למזרח הרחוק שמסורתם הנפלאה ועתיקת היומין כללה גם את גילוי-העריות, מה שהיה ידוע לאמריקאים ובכך מצאה עוד הזדמנות להוציא דיבה על הגזע השחור. הרי ידוע לכל שארה"ב שגרה רוב שחור למלחמת ויאטנם, ובכך בקשה לחבר בין שתי התרבויות בעלות המנהג המשותף. אם היתה בגילי היתה לבטח זוכר הדים מהצהובונים האמריקאים הטוענים שהגזע השחור חזר למנהגו האפריקאי המסורתי עם ילדות אסיאתיות, בעיקר היה פופולרי משפטו הדו-משמעי של העיתונאי האמריקאי "גרג פורסטר" שהפך למטבע לשון בפי האמריקאי הלבן: "The big blacks screwed the little yellows". מי שמקשיב לבלוז יוכל לשמוע רמיזות פדופיליות רבות, בעיקר בשיריהם של מאדי ווטרס וקינג. חשוב לציין שבמזרח הרחוק אין חוק האוסר לא גילוי-עריות ולא יחסי-מין עם קטינים. לסיום אצטט בית משירו של ווטרס "school girl" מאלבום- got my mojo working"": "Good morning little school-girl
Can i go home with you? Tell your mother and your father I once was a school boy too". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאני דוגל ביחסי מין עם קטינות, אך אני תוהה על שום מה ולמה אתה קושר בין פדופיליה לבין גילוי עריות. שני הדברים שונים לחלוטין, מטעמים שכבר הסברתי למעלה, וגם מטעמים שהועלו ע"י קוראים אחרים. עכשיו כבר קשה לי לדעת על מה אתה מדבר שם. האם מדובר על גילוי עריות (אב-בת? אח-אחות? אם-בן? סב-נכדה? איזה?) או על בעילת קטינות? אנא פרט והסבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כעיקרון גילוי-עריות הוא עניין אחד ופדופיליה הוא עניין אחר אך לעתים הם נעשים בו זמנית, למשל כשאב מקיים יחסי-מין עם בתו שעוד לא מלאו לה 18, כך שאיננו יכולים להתעלם מיחסה הבעייתי של החברה לגבי שני המנהגים, ולכן ראיתי לנכון להסביר את חפותם של השניים גם יחד. במזרח-הרחוק ובאפריקה קיימו את שניהם, אם בנפרד ואם בו-זמנית, כשכתבתי "גילוי-עריות עם קטין", צדתי שתי ציפורים במכה אחת - כך הראיתי שקיימו שם גם גילוי-עריות וגם פדופיליה. בפירוש אין להתייחס אליהם רק כיחידה אחת. ואם הנקודה עוד לא הובררה אז גם זה וגם זה לגיטימיים בעיניי, אם ביחד ואם כל אחד לחוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גורם שיכול לסייע לטיעוניו של מר ברקובר, והוא לא העלה אותו. כאשר הוא מסביר למה לרוב גילוי עריות גורם לנזק נפשי (אך לא אצלו), הוא מעלה את עניין היחס השלילי של החברה. אבל יש עוד גורם אפשרי, לדעתי משמעותי הרבה יותר (במיוחד אצל ילדים קטנים). ברוב המקרים הורה אחד (נאמר, האב) הוא המקיים יחסים עם הבת או הבן, והוא מסתיר זאת מהאם (נאמר). זה כרוך במסכת של שקרים, ובשכנוע הבן או הבת לשקר לאם, או לפחות לא לספר לה. כך מוגדר המעשה מראש כאסור, והנזק מכך הוא נורא, אני מנחש. בתיאוריו המלבבים של מר ברקובר (למי שתוהה אם אני סרקסטי או לא - אני לא יודע בעצמי), ככל שהבנתי אשתו שותפה מלאה בעניין. במצב זה קל יותר גם להגן על הבנות מהיחס של החברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בהחלט צודק, חינוך הוא עניין מורכב ומסוכן, במיוחד כיום כשהסביבה כה רגישה לנושא. אני בהחלט מאמין שבימינו לא כל הורה המקיים יחסי-מין עם ילדיו גם ידע לחנכם כפי שאישתי ואני חינכנו. אין ספק כי העובדה שאישתי שותפה לעניין (יש לציין שגם היא פסיכולוגית) היתה חלק אינטגרלי מהחינוך הנכון שקיבלו בנותינו, אך העולם שאני מדבר עליו הוא עולם שלא מתבייש במין ולא רואה בו כדבר חריג ולכן לא יהיה צורך להסתיר ולשקר בו, והורה שמקיים עם ילדיו יחסי-מין לא יצטרך להיות פסיכולוג מומחה כדי לגדל את ילדיו נכון, מהסיבה הפשוטה שלא יהיה מי שיראה בזה כמזיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סטיה קלה מהנושא, אבל... סוקרטס הוצא להורג בשל כך שהוא עורר הרהורי כפירה בדור הצעיר. הנה לך חברה (דמוקרטית, אגב), שהחליטה כי טענת ''אין אל'' (למעשה - טענת ''עליך לחשוב בעצמך אם יש אל או לאו'') היא מעשה נורא של פגיעה בנוער המצדיק עונש מוות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית לפי הבנתי דובי כבר אמר פעם כי מותר לסטות מהנושא. שנית בדיוק בגלל זה העלתי והדגשתי מה שאמר מי שאמר לפני. למעשה הרבה פעמים החברה מחליטה החלטות מוזרות בעליל ואנחנו מקבלים אותן אוטומטית כיוון שקיבלו אותן אחרים. דרך הורינו מורינו וכדומה. למעשה כרגע הטיעון היחיד הוא כי זה לא טוב שהחזק ישלוט על החלש. אב על ילד מפקד על חייל ואילו ינצלו את החלשים מהם. אבל פה הטבע הוא המתנגד, אולי לא בנושא מהסוג הזה אבל מוכרים מקרים רבים שבהם החזק משמיד את החלש (אריות למשל) או מחייב אותו לעשות כרצונו. למה אנחנו חושבים כי זה לא מוסרי שהחזק יחליט? חזק יכול להיות בכוחו או במוחו. או בסמכותו. דובי העלה כי למפקד אסור לשכב עם פקודיו. אבל המפקד יכול להשתמש בסמכותו גם בדברים רבים נוספים. משום מה החברה שלנו רואה במין איזה שהוא סוג של פשע ואולי לכן היא החליטה להדגיש כי פה אסור "לחזק" לנצל את מרותו. אולם בדברים אחרים לחזק בדרך כלל לא מפריעים לנצל את מרותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקביעה החברתית היא שלפרט יש את הזכות המלאה לא לקיים יחסי מין במקרה שבו הוא אינו מעוניין בכך. הזכות הזו היא מוחלטת. האיסור על קיום יחסי מין בן הורים לילדים (כשמדובר בקטינים בלבד כמובן, אם הורה וצאצא בגילאי 45 ו25 למשל יחליטו לקיים יחסי מין, אני לא חושב שהחוק יוכל לעשות משהו בעניין חוץ אולי מלהקיא בשקט בצד) הוא תולדה של הזכות הזו. במקרה של יחסי מרות, חייל ומפקד, מנהל ועובד וכו', יכול הבכיר להפעיל את כוחו כדי לכפות קיום יחסי מין נגד רצונו של השותף במקרים האלו לרוב סומכים על שיקול דעת של השותפים והאיסור הוא לרוב לא גורף (האיסור הוא על לחץ לקיום יחסי מין, הטרדה על רקע מיני, העדפת עובד על רקע מיני. בצבא האיסור הוא רק על קיום יחסי מין בין מפקדים וחיילים באותה שרשרת פיקוד ולא באותה יחידה וגם במקרים שיש עבירה על חוקים אילו המערכת לרוב מעלימה עין מקיום יחסי מין). במקרים קיצוניים יותר (הורה וילד, פסיכולוג ומטפל, מורה ותלמיד) שבהם לא מדובר רק ביכולת להפעיל לחץ אלא גם ביכולת לשכנע את הנתון למרות שהוא בעצמו מעוניין לקיים יחסי מין, חל איסור גורף על קיום יחסי מין אפילו בהסכמה מכיוון שלא ניתן לדעת אם הילד (או התלמיד או המטופל) מעוניין באמת בקיום יחסים או שההסכמה שלו היא תולדה של השפעות ההורה (או המורה או המטפל). ילדים בגיל המדובר אינם בעלי בשלות רגשית ואישיות מינית מוגדרת מספיקות כדי ש*ירצו* לקיים יחסי מין, יש בהם סקרנות לגבי מיניות (שלרוב מוצאת את פורקנה במשחקי אבא ואמא וחקירה עצמית) שהאב אולי פירש כרצון לקיים יחסי מין ולכן די ברור שקיום יחסי המין הוא רצון שנטע בהן ע"י הוריהן ולא רצון אמיתי שנבע מהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענתו של רקובר היתה שאין ביחסי מין דבר החורג מהפעולה הפיסית, ולפיכך החוק המעניק לפרט את הזכות שלא לקיים יחסי מין ללא הסכמתו, דומה לחוק המעניק לפרט את הזכות שלא להכין קפה ללא הסכמתו. אם נמשיך בקו מחשבה זה, המסקנה הבלתי נמנעת היא שלא צריכה להיות הגדרה מיוחדת בחוק ל''אונס'', שכן זוהי תקיפה רגילה, שעליה להימדד רק בחבלות הפיסיות שהיא גורמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התייחסתי לחוק אלא לנורמה חברתית כפי שהיא באה לידי ביטוי בחוק. החברה מייחסת למין יותר חשיבות מאשר להכנת קפה. מין דורש יותר מעורבות פיזית ואצל כל האנשים שאני מכיר (למעט חיילת אחת שהכרתי שכשהיו מבקשים ממנה להכין קפה היא הייתה מגיבה כאילו ביקשו ממנה משהו אחר לגמרי) גם יותר מעורבות נפשית. אדם שתפיסתו את המין שונה כל כך מזו של החברה שמחנך את ילדותיו על סמך תפיסה זו, פוגע בהן (להבדיל מהורים להומואים או לסביות שמקבלים את הנטייה המינית של ילדיהם ומעודדים אותם לחיות את חייהם על פיה כאן מדובר בהורה שמשכנע את צאצאיו מגיל צעיר לחיות אחרת מהמקובל). קשה לי להאמין למשל, שמי מהן תוכל למצוא בן זוג שיהיה שותף לגישה שלה בנושא קיום יחסי מין של סב עם נכדותיו. בעניין היותו של הדובר איש חינוך ופסיכולוג, קשה לי לקבל את העניין כטיעון רלוונטי בהתבסס על היכרותי האישית עם כמה ילדים של פסיכולוגים ופסיכולוגיות שיצאו, איך לומר זאת, לא ממש בריאים בנפשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם היתה הילדה אומרת לאבא שהיא רוצה לעשות איתו כמו שעושים בערוץ "בלו", אז זה היה בסדר שהוא היה נענה לבקשותיה? ברקובר רוצה לשנות את החברה, לבטל מוסכמות ישנות שאבד עליהן הכלח, בעיניו. דמה זאת לאב המחנך את ילדיו לאתיאיזם, בימי הביניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילדים רוצים הרבה דברים. לאכול רק שוקולד, לעוף כמו סופרמן (או רק לנסות) להרוג את אחיהם הקטן. לא כל מה שילד מבקש נותנים לו. כל עוד הילד לא מבין מה התוצאות והמשמעות של אכילת שוקולד בכמות מופרזת תפקידו של ההורה למנוע ממנו להגזים. הוא לא מבין מהן המשמעויות של מין מבחינה חברתית וזוגית, הוא לא יודע על מחלות מין ועל סיכויי כניסה להריון בגיל מאוחר יותר. בקיצור אין לו את הכלים לדעת שהוא באמת רוצה לקיים יחסי מין יותר ממה שהוא רוצה לעשן, לשתות בירה או לשחק רולטת כביש או לאכול חצי קילו שוקולד. לדעתי גם אין מקום ללמד ילד בגיל צעיר עניינים כמו כפירה או אמונה בניגוד לדעת החברה שבה האדם חי. לפני שהוא מגיע לגיל שבו יש לו את הכלים המחשבתיים להתמודד עם הרעיונות הללו, עם ההשפעות שלהם על חייו הפרטיים. אתה חי בימי הביניים ואתה כופר, אם אתה רוצה ללמד את ילדיך את מה שאתה מאמין בו, חכה עד שיוכלו להבין מהי עליה למוקד או נידוי חברתי ואז למד אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם שיעורי המין שמעביר מר ברקובר לבנותיו ילוו בהסברים על מקום המין בחברה השמרנית, ודרכים להתמודדות איתו? במילים אחרות, האם יש תנאי כלשהו שעל מר ברקובר למלא, כדי שתראה את מעשיו כלגיטמיים, או לכל הפחות לא תראה בו פושע מסוכן שעליו להיות מושלך לכלא לעשרים שנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מר ברקובר היה לחכות עד שבנותיו יגיעו לבגרות מסוימת ורק אז כשיש להן את הכלים להחליט אם הן מעונינות לשכב עם אביהן להציע את עצמו כמאהב (אני גם יכול לתאר לעצמי איזו תשובה הוא היה מקבל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת אומרת שאם הן היו מסכימות בגיל ארבע עשרה, נניח, זה היה בסדר מבחינתך? או אולי תקבע גיל אחר? בינתיים, כמובן, הוא יכול רק להסביר להן את המשמעויות בעזרת ערוץ בלו, כדי שבהגיען לגיל ארבע עשרה לא ירתעו ויתנו תשובה שלילית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שאנהג בצורה כזו עם ילדי העתידיים אבל לפי תפיסת עולמי, להורה יש זכות להחליט לאילו תכנים הוא רוצה לחשוף את ילדיו ואין לחברה זכות לאסור על הורה לחשוף את ילדיו לפורנוגרפיה בגיל צעיר כשם שאין לחברה זכות לאסור על הורה לחשוף את ילדיו לדת או לאתאיזם. אני אישית חושב שזה לא נכון אבל זה מבוסס אל הערכים שאני מאמין בהם ואין לי זכות לאכוף אותם על אנשים אחרים. אם הדבר נעשה לצורך סיפוק הנאותיו המיניות של האב (כמו במקרה ברקובר) ולא אמונתו בטובת הילד עומדת לנגד עיניו הדבר פסול לחלוטין בעיני. אבל אם הורה מאמין שילדיו צריכים להיחשף לפורנו כדי שיהיו בני אדם שלמים ומאושרים בחייהם, אני לא מסכים אתו אבל זו זכותו. אם נאמר ביתו של ברקובר תבקש ממנו לקיים עמה יחסי מין. ללא הכוונה שלו אלא רק מכיוון שהיא מוצאת את אביה מושך מבחינה מינית ולקיום יחסי מין אין שום משמעות יותר מאשר עיסוי גב בעיניה. והוא יענה לבקשתה מתוך ידיעה ברורה שהדבר נעשה לטובת התפתחותה ולא לסיפוק צרכיו המיניים, הדבר יהיה סביר בעיני. בכל אופן קשה לי להאמין שהוא יוכל לשכנע אותי שזה באמת המצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אכחיש שחלק ממניעיי הם לשם הנאה, איני רואה בזה פסול אלא אם כן זה היה בא על חשבון בריאות בנותיי, ומכיוון שאני דוקטור ומומחה בנושא, איני חושב שמישהו יודע יותר ממני מה טוב להן. זאת ועוד, מחקרים וניסויים רבים, שנערכו בעיקר בגרמניה, השוו בין שתי קבוצות ילדים: קבוצה א' כללה ילדים שקיימו יחסי מין בגיל צעיר מאוד (בכל נסיבות שהן) וקבוצה ב' כללה ילדים "תמימים". תוצאות המחקר הביאו לפריצת דרך, הפירוט המלא מופיע בספרי אך אשתף אתכם במסקנות; קבוצה א' אינטליגנטית יותר, חברותית יותר, עצמאית יותר, רגישה פחות להתמכרויות, רגועה יותר ומסתבר גם שיציבה יותר נפשית והראתה פתיחות גדולה יותר למין; המחקרים הראו שיש קשר הדוק בין פתיחות מינית לבגרות נפשית כוללת והוכיחו שילדיי קבוצה א' הגיעו לבשלות נפשית מוקדם מאלו שבקבוצה ב'. לבנות בקבוצה ב' אף נטייה גדולה יותר לפתח מחלות מין ובעיות התעברות. כפי שאתה יכול להבין, לא רק שהמנהג מהנה, הוא גם תורם רבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסוי חסר משמעות, דווקא בגלל המשפט "בכל נסיבות שהן". אותם צעירים כנראה חוו חיים שונים לגמרי מהצעירים בקבוצת הביקורת, ולכן אי אפשר לטעון כי דווקא קיום יחסי המין תרם להתפתחותם. הלאה. החוקים נגד פדופיליה ויחסי מין בקרב קטינים מתבססים על משענת עיקרית אחת ויחידה - יחסי מין הם אחריות. יחסי מין, משום מה, מובילים לתינוקות צרחניים שמסתובבים בין הרגלים. כמה בני 12 אתה מכיר שהיית מפקיד בידם אחריות לחיים של מישהו אחר? כמה בנות 12 אחריות מספיק לגופן? כמה בני/בנות 15? או אפילו 20? בחוק קיימת מגבלה ראלית - גיל 18, נדמה לי. אולי 17. מספר שרירותי בכל מקרה, אבל מתקבל על הדעת. ברור שהחוק הזה לא נאכף בין צעירים, אבל הוא נועד כדי לספר הגנה על קטינים מפני פדופילים - פדופילים כמו הדמות שאתה מנסה לצייר כאן, אולי בהתבסס על המציאות, אולי סתם מתוך הומור חולני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר ברקובר הנכבד, ממחקרים שונים בנושא, אשר נערכו בשנים האחרונות ברחבי גרמניה, הוברר מעל לכל צל של ספק עד כמה מזיקה והרסנית התופעה - אשר בה הינך לוקח חלק פעיל עם ילדותיך. אינני מכיר ולו מחקר אחד גרמני בנושא האמור, אשר הצביע ולו על כוון המסקנות, אותן הינך מיישם בשטח. החוק הגרמני בתופעת הפדופיליה וקיום יחסי מין עם קטין/נה הינו מהחמורים באירופה, והעונשים הקבועים לכך בחוק בהתאם. במידה והינך מתעקש, כי על סמך מחקרים בנושא הגיעו אי אלו חוקרים גרמנים למסקנות אופרטיביות כשלך - אשמח לבדוק את מקורותיך. כדוקטור לפסיכולוגיה משוכנע אנוכי כי יש בידך להמציא - כאן ועכשיו - מקורות, סימוכין, ומאמרים מגרמניה לטענותיך אלו, וזאת ללא המתנה מיותרת עד לפירסום ספרך בנדון. הכדור בידך. א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון טעות: במקום 'כדוקטור לפסיכולוגיה....וגו' - צריך להכתב: 'על המחבר - המגדיר עצמו כדוקטור לפסיכולוגיה - להמציא....וגו'. עימכם הסליחה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לפני מספר ימים הגבתי כאן כנגד הכיוון שאילו התפתח הדיון הזה. אך מכיוון שהוא אכן כבר הגיע לאן שהגיע אינני חושב שאוכל לטעון שהוא מוטע. אני מניח שמוקד הדיון הוא מתירנות למיניות ולכך היו מועדות פני בתחילה ולשם גם מועדות פניו של מר ברקובר. אך במקום לגלות כאן קריאות עניניות לחזיתות הדיון אני נוכח לגלות שהנושא נדד לכיוון של "אמת" "שקר" וחיוו של מר ברקובר. עם כל הכבוד למר. ברקובר אינני חושב שנוהל חיו ואורח מנהגיו רלוונטים לדיון, ורחוק ממנו לנושא הוא עובדת חיו כפיקציה או ממשות. אני באמת מתפלא למצוא הערות כמו אלו של מר. מאן שמנסה ל"גרד" פיסות שקר מה"אמיתות" שמר בקרובר מספר עליהן וזאת מבלי להתייחס כלל לנושא. מה זה משנה בכלל איפה נעשה הניסוי ועל ידי מי? מר ברקובר טוען שילדים שקיבלו חיוך מיני שונה, גדלים להיות נערים מפותחים יותר מבני גילם, האם מישהו יכול לסתור אותו? גם אם מחקר שכזה כלל לא נעשה, הוא מענין ומאחוריו עומדות כוונות רציניות ורמת דיון גבוהה ותרבותית שראוי שנגיב אליה ככזאת. אני מאמין שיש בדבריו של ברקובר הגיון רב וענין גדול ובהחלט הייתי רוצה לראות את הדיון הזה עובר לפסים רחבים יותר של האוכלוסיה. ובכלל שיפור ופיתוח השיח על המין הינו אקט מבורך בו לעולם , יש לתמוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר עמית הנכבד, הרשה נא לי בזאת להביע את תמיהתי לתגובתך בדבר התבטאויותיי בסוגיית מר ברקובר; דרישתי האקדמאית היחידה ממר ברקובר הוירטואלי מתמקדת בחובת ההוכחה לטענותיו בדבר הנסויים אשר כביכול נערכו בגרמניה, ותו לא. מן המקובלות הוא שטענות שונות מתחום המחקר והאקדמיה חייבות לעמוד במבחן ההוכחה המדעי, וזאת על מנת למנוע אויפומיזם וסופיזם כאחד. במסגרת חובת הוכחה שכזו יש על הטוען להציג בבירור ובשיטתיות את מקורותיו וסימוכיו כלפי תיזה אותה הטוען גורס. כהיסטוריון החי בגרמניה וכחוקר תרבויות גרמנו-לותראניות עלי לקבוע בצער כי מר ברקובר בדה 'ניסויים ומחקרים גרמניים' שכאלו מליבו. למותר לציין כי מטיל אנוכי ספק כי אדם זה כלל קיים. מעבר לכך - וזאת ללא שום קשר למר ברקובר הנכבד - רואה אנוכי במאמרך הוכחה נוספת לבעיית הערייה בתרבויות היהודו-קלוויניסטיות, תרבויות המקדמות בברכה את הטלת המום בעובר הזכרי (ברית מילה), ואשר במסגרתן הצגת נושא המין בכללותו בעייתי אלפי מונים מאשר בקבוצת ההתייחסות הגרמנו-לותראנית. הרשה נא לי גם בזאת להפנותך לתגובתי 'מדוע הבלונדיניות עירומות?' שם פניתי אל מר א. דרעי בנסיון כללי ביותר להסבר מהו השוני בין אותן בלונדיניות נורדיות לבין גיבורי סיפור 'שיר השירים'. אשמח להרחיב את היריעה על כך פעם נוספת, במידה והדבר עשוי לעניין אותך וקוראים/מגיבים נוספים. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר. מאן, הנח לי תחילה להסתייג מן הטון הזועף שמושמע כאן וכן מהאשמות השונות שהועלו . כאדם שעוסק בשפה וטקסטואליות אינני מחפש נקודות אחיזה "מוחשיות" בתיזות וב דיעות. לא תקפתי אותך ולא ביקרתי את רצון הקוראים "לדעת" ולקבל הכוונה "ממשית" בעולם הטקסטים המפורסמים. אך בהחלט הבעתי את מחאתי כנגד העיסוק המוגזם בו שנעשה לא רק על ידך ושהפך את הדיון כולו לטפל. אשמח לראות תגובות פרי עטך שיבהירו את בעיית ההערייה היהו- קלוויניסטית שלטענתך אני מחזק. אני לא חושב שיש במאמרי ובדעותי בכדי לגרום לבעיה ואף אינני מאמין כי פיתוח השיח ה"אסור" או ה"מיותר" הינו דבר רע. אתה כותב כי בקבוצה הגרמנו- לותרנית נושא הצגת המין הינו בעייתי פחות, הייתי שמח אם תוכל לפרט מדוע יש בנושא מסוים מטען אשר יקלט באוכלוסיה מסוימת בצורה יעילה יותר או פחות. וכמו כן האם יש בנושא מסוים מטען שכזה אשר מונע את התמססותו ה"טבעית" בקבוצה בכדי למנוע את הפצתו החופשית והתחלת תהליך של דה- ליגיטמציה ושינוי חברתי ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידוע לי כמובן שגרמניה אוסרת פדופילה, הרי מי כמוה מבינה בדיכוי והרס המין האנושי (דרך אגב, החוק הנוקשה נקבע עקב ריבוי התופעה בגרמניה). ועם זאת, אין זה פוסל פעילות אינדיווידואלית בתוכה של אנשי-רוח ומדע התרים אחר האמת, ללא בושה. בכל אופן, המחקר "השפעות יחסי-המין על הגיל הרך" ([?]Der Geschlechtsverkehr einfluss uber Kinder und Gungen) פורסם ב- 1969 וערך אותו הפסיכולוג היהודי-גרמני "ג'ייקוב ויסר", שהיה מושפע רבות מאסכולת פרנקפורט ומפועלה "הרברט מרקוזה", ששניים מספריו הידועים: "מארקס, פרויד והמונוטאיזם", "אירוס והציוויליזציה" עסקו בנושא ובנפתולי המין בכלל.מחקרים בכל רחבי העולם (לא רק בגרמניה) אכן הוכיחו את השפעותיה השליליות של הפדופיליה, אך לכולם מכנה-משותף אחד מכשיל- חסרה ההתייחסות האנתרופולוגית והחברתית; המחקרים מראים שהתסביך הפסיכולוגי נוצר עקב הדחקת המקרה לתת-המודע ואני בהחלט מסכים עמם: גירויים לא רצויים, מכאיבים, משפילים, מביישים - יורדים אל תת המודע, משתקעים שם ועם הזמן מפתחים הפרעות נפשיות, לכן גם ברוב המקרים הקורבן כלל לא זוכר את פרטי המעשה. אך בחברה המגנה את התופעה, הפדופיל נאלץ להשתמש באותן פעולות לא רצויות מפני שאחרת יבוא על עונשו ופה שורש הבעיה. בחברה מתירנית הפדופיל לא יצטרך לפעול בסתר, לשקר, לכפות את עצמו, כדי להשיג את מבוקשו, והתופעה תהפוך לנורמטיבית. הקטין אף ילמד ליהנות מהדבר וכך גם ימנע ממכניזם ההדחקה. בכלל, העולם המודרני יצר ריחוק אדיר ביחסים הליבידינליים בין ההורים לילדיהם, מה שגורם לגידול משמעותי בתסביכים הנפשיים ובסינדרומים הסכיזואידיים, לכן אני מאמין שלגיטימציית המין היא הפתרון היחידי להחזיר ולחזק את היחסים הליבידינליים, שהם מרכיב בלתי-נפרד מהתפתחותו התקינה של הקטין; ואם אינכם מאמינים לי גם בנידון זה, אז הנכם רשאים לעיין במחקרים וספרים של סילבאנו ארייטי, באלאק, ברזה, בלוילר, קרצ'מאר, אדלר, פנישל, אריקסון וסוליבן... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריכים לכתוב "Jungen" ולא "Gungen" סליחה.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר שאלות. א. האם ילדותיך שיתפו בפרטים הללו את חברותיהן בבית הספר? או במילים אחרות כיצד משפיע העניין על חיי החברה שלהן? ב. האם לבנותיך היו מערכות יחסים רומנטיות עם בני גילן? האם הן סיפרו לבני הזוג שלהן על כך שהן מקימות יחסי מין עם אביהן? כלומר כיצד זה משפיע על חיי האהבה שלהן? ג. בעתיד, כאשר בנותיך תרצנה להינשא (או להיכנס למערכת יחסים קבועה ומחייבת עם בן זוג אחד) בהתאם למודל המשפחתי שבו הן גדלו, האם הן תוכלנה לשתף את בן זוגן בפרטים הללו? מה תהיה ההשפעה של העניין על חיי המשפחה העתידיים שלהן. ד. כיצד משפיעה העניין על האספקטים האחרים של יחסי אב בת (מלבד אידיאל גברי) מה יקרה למערכת היחסים ביניכם כאשר ייווצר מצב שבו הן לא חושקות בך יותר? בכל מקרה, מכיוון שאני מטיל ספק בכך שאתה אכן מבצע את המעשים שאתה מייחס לעצמך ושאתה באמת דוקטור מומחה ויודע הכי טוב (לפי דבריך), הייתי שמח לו היית יכול להפנות אותי לאיזשהו מראה מקום ולא למחקרים ערטילאיים (אתר או שם של ספר ומחבר יספיקו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שעתה ברור שיש לנו אדם אשר במפגיע עובר על כל חוק שניתן להעלות על הדעת ,חןץ מאשר החוק הפרטי והפרימיטיבי (ראשוני)שלו . הכותב מעיד שבמקצועו הוא פסיכולוג וסוציולוג ,מה שמאפשר לו להפיץ את הפרקטיקה שלו באיצטלה מדעית, מה המחויבות שלנו ,כקוראי האייל? 1. אם אכן זהו שמו האמיתי 2. בהתחשב בעובדה שהבאייל איננו פורום מקארטיסטי 3. בהנחה שאין זה תרגיל רטורי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבר'ה, אולי תתפכחו? מה פירוש "המחוייבות שלנו כקוראי האייל"? זהו אינטרנט, המדיום האנרכיסטי ביותר בעולם. כאחד שאינו מסתיר את זהותו אני מקבל לעתים קללות ונאצות מגורמים לא מזוהים (הרבה פחות משצפיתי, אגב). למה ש"האייל" יצליח להתחמק מגורל דומה? מובן שהכותב אינו עוסק בטיפול בצורה כלשהי, ומצא את במת ה"נדמה לי" האולטימטיבית. ואתם עוד מגיבים אליו ברצינות. לסיכום - לא למחוק, לא להיות פתטיים. תנו לו להתבטא עד שיעלה לו עשן מהמקלדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקופים אמנם מקיימים יחסי מין אל מול ילדיהם. אנחנו לא. בקרב החיות גם האונס הוא חלק משגרת החיים. לכן נראה לי שבעניינים האלה, החזרה אל הטבע לא תאיר לנו פנים. יחסי מין לעיני הילדים (ואני מדברת כאן על החברה שלנו) אינם מקובלים. ולא רק בגלל 'צרות האופקים'. חשיפה של ילד לעירום אינה בעייתית, ולהערכתי, גם ילד ש''יתפוס'' במקרה, את הוריו מקיימים יחסי מין לא ינזק. במיוחד אם המדובר במקרה חד פעמי. אבל בבית שבו ההורים פעילים מינית דרך קבע ובמכוון למול עיני ילדיהם - יש בכך אמירה. ההורים הם סוכני הסוציאליזציה ותפקידם, בין היתר, ללמד אותו מה טוב בשבילו, איך מתנהגים, איפה ומתי. והם מלמדים זאת לא רק בדבריהם, אלה גם במעשיהם. הילדים אינם יודעים מה 'נכון'. הם לומדים על כך מהורים - יהיו אלו דברים שיועילו או דברים שישבשו. חשיפה למיניות של ההורים עלולה לעורר את הילד מינית, ובכך לכפות עליו מעורבות, ולו פסיבית, במין שלהם. ההורים כאן שואבים את הילד לתוך הפעילות המינית שלהם והופכים אותו לחלק בה. ניתן לפרש התנהגות כזו כפעולה שהיא על גבול הפיתוי. הדבר עלול, בין היתר, לעורר בילד תחושות בעלות עוצמה ולהסיט את תשומת ליבו ממטלות ההתפתחות של גילו. גם אם תהליך כזה לא יוביל לגילוי עריות פעיל, הוא עלול לשבש את תפיסת המיניות ואת ההפרדה בין חום ומיניות המהווה מרכיב חשוב כל כך ביחסי הורה-ילד. עוד, מתעוררת השאלה מה יעשה הילד עם הידע והנסיון שרכש, לאיזה מצבים יכניס את עצמו, ואיזה סיכונים הוא עלול בתמימות לזמן לעצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק הערה קטנה אין אונס בקרב החיות¬ למעט ברווזים וגמלים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע לגבי אונס, אבל יש תיעוד של חטיפת נקבות שימפנזה משבטים סמוכים. מספיק קרוב? בכל מקרה - אני לא מקבל את הביקורת של מירב בנושא הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע לגבי חטיפות משבטים שכנים, אבל ראיתי במו עיני (טוב, בערוץ שמונה) גורילה זכר מגודל שנהנה מאונס אלים במיוחד בעוד חבריו לשבט יושבים במרחק של כמה מטרים ממנו ואוכלים. הנקבה הנאנסת, אגב, בהחלט לא נראתה כאילו היא נהנית מזה, ועשתה כמה שהיא רק יכלה כדי לנסות לברוח משם. בהחלט אונס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידעתי שהשם נראה לי מוכר. במגזין במה, שם, כאמור, התפרסם מאמר זה בדיוק לפני כשבועיים בשל טעות שלנו, פורסמו תגובות בשם אחד "אלי ברקובר". יש קשר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש קשר מסוים, אבל זה לא מה שאתם חושבים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום לכולם, אני רוצה להבהיר כמה דברים: 1. כן, אני כתבתי תגובה לכתבה הזו שהייתה ב"במה". 2. אני לא יודע מי זה ש. ברקובר. 3. אני לא מסכים עם ש. ברקובר. 4. אין לי קשר לש. ברקובר. 5. אפילו אין לי אחיות לשכב איתן... או שבאמת יש סוטה עם השם משפחה שלי (למרות שלא נראה לי, אני לא מכיר הרבה ברקוברים בארץ) או שמישהו לא אהב את התגובה שלי ב"במה" (שולמית אלוני, האם זו את ? או אולי הדוסים ?). בכל מקרה זה לא אני ואין לי קשר לש. ואם אני אמצא אותו - אני אתבע אותו על הוצאת דיבה, קשירת קשר ושימוש בשם שמור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ממש מטומטם להשוות בין האידיאל לבין המציאות כמו שאתה עשית אגב לאדם וחווה לא היה קשר דם אמיתי וגם אתה טוען שאין אמת אובייקטיבית כלומר אם אני אשלח מתנקש לביתך שירצח אותך זה לא בהכרח יהיה דבר רע ולבסוף אני רק רוצה להזכיר שבשום מדינה היחסים שעשית אינם מותרים | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |