בתשובה לערן בילינסקי, 27/05/03 1:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עכבר אחד חשב שהוא גיבור, אבל אחרי שחטף "פליק" בינוני חזר למקומו בהיררכיה. ברור שהענותו המהירה של רבלין ל"הצעה" של ברק מאירה אותו באור מגוחך, שמצביע אחת משתי האפשרויות: או שנבהל (כמו במשל הפיל והעכבר הגיבור), או שלא תפס את העורמה שבהצעתו של ברק. הרי ברור שדברי הביקורת המקוריים שלו כוונו בעיקר אל בית המשפט העליון, כי בית המשפט העליון במיוחד הוא זה שמפעם לפעם מעלה את הבעיה על פני השטח. אם האפשרות הראשונה היא הנכונה אז רבלין משתלב יפה במפלגת הליכוד שאנשיה יודעים לדבר גבוהה גבוהה ונסוגים לתחתית הבור כשהם מגיעים לשעת המבחן האמיתית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 148636 אבל אתה הרי לא קונה דברים כאלה. נו שוין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להסתכל על הדברים בפרספקיטבה קצת יותר רחבה כדי להבין על מה ולמה. בשנתיים האחרונות מתמודדת הרשות השופטת מול ביקורת (די קשה) מכמה חזיתות: בית משפט לחוקה (שברק מתנגד לה 1); מינוי שופטים על פי מפתח יצוגי (פוליטי/עדתי וכו'), משוב השופטים, הועדה לבחירת שופטים וכו'. המטרה איפוא של ברק להקטין את הלהבות. המצב החוקי היום, ערב ההצעה, איננו כפי שכתבת שלכאורה אי אפשר לבטל חוקים על ידי בית משפט 2. לא שמעתי את דברי ברק אבל אכן אין חוק שאומר שבית משפט יכול לבטל חוק של הכנסת. בית המשפט מפרש ואוכף חוקים של הכנסת. לכן אם הכנסת (או ליתר דיוק האסיפה המכוננת תגובה 117217) קובעת שאי אפשר לחוקק חוק שנוגד ערך מסוים אזי אם הכנסת מחוקקת חוק כזה בית משפט יכול לבטל את החוק הנוגד. הדבר נובע מסמכויותיה של הרשות השופטת ומתפקידה בשלטון הדמוקרטי במסגרת הפרדת הרשויות או בלמים ואיזונים (הפתיל המתחיל בתגובה 146087) אבל אני כן מסכים איתך שברק ("ערמומי" קראת לו) במקרה זה פוליטיקאי - אבל מה שהוא מנסה להשיג איננו גושפנקא חוקית אלא ציבורית. התגובה של ריבלין אכן איננה קונסיסטנטית לדברי הביקורת שהשמיע 3. דווקא הביקורת של איתן מאוששת את דברי2שויכוח איננו מי יבטל אלא האם ניתן לבטל. יתרה מזאת גם הויכוח הזה הוא חלק מויכוח רחב יותר בדבר מידת האיפוק והריסון שעל הרשות השופטת לנקוט או בשמה האחר "האקטיביזם השיפוטי". ואכן בדיקת הביקורת של מיכאל איתן תעלה זאת מהר מאד איתן מדבר על "האקטיביזם השיפוטי" ומזכיר שלדעתו בית המשפט איננו רשאי לבטל חוקים. לדעתי הצנועה – איתן מבין שבית המשפט רשאי כיום לבטל חוק 3 אבל הוא גם מבין מה ברק מחפש. לכן התגובה שלו היא באותה מישור: מניעת הכרה הציבורית בבית המשפט כרשאי לבטל חוקים והשארת הויכוח הציבורי על מעמדו של בית המשפט על אש גבוהה. ____ 1 אם כי יש שמועות כי הנאום בכנס עורכי הדין שבו הועלתה ההצעה כלל גם הצעה (מרומזת?) להקמת בית משפט לחוקה. 2 תגובה 148245 3 לכעצמי אני חושב שריבלין הוא לא בעל חוט שדרה. 3למרות שהוא טוען שמבחינה חוקית בית משפט לא רשאי לבטל חוק של הכנסת יש פגם לוגי בטענה זו. אם כך המצב, ואם הכנסת סוברת כך, היה צריך להיחקק חוק הקובע איסור ביטול חוקים ע"י הרשות השופטת. למניעת מלבנים (כדבריו של עוזי) אומר כי אף אם נניח שבית משפט היה פוסל חוק כזה, הרי שלפחות מן הבחינה הציבורית הייתה טענה בפי ח"כ כי הם קבעו חוק כזה. חסרונה של אמירה מפי הכנסת כי בית משפט אינו רשאי לבטל חוקים מצביעה, לדעתי, כי היא איננה חושבת כך. חוסר התגובה חייב להתפרש כך היות שבית המשפט כבר ביטל חוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שבזמן חקיקת חוקי היסוד הופכת הכנסת ל"אספה מכוננת" ומכאן העליונות שלהם על חוקים אחרים - האם זה מופיע בחוק במקום כלשהו, או שגם כאן מדובר בפרשנות? נאמר שהכנסת תחוקק חוק ל"איסור ביטול חוקים" - הרי הוא יבוטל על-סמך הסתירה (לכאורה, כך צריך לומר כשמדברים עם משפטן) לחוק יסוד השפיטה. למעשה, זה כבר קרה: הכנסת קבעה שעל פסיקת יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לא יהיה ערעור, ובג"ץ ביטל את סעיף השריון הזה. אני לא רואה שהביטול הזה משנה משהו "מן הבחינה הציבורית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי החלק הראשון: האם תגובה 117217 מספקת או שיש צורך בהרחבה? 1 על מנת שאוכל לענות לך לחלק השני (כראוי אני מקוה) אשמח אם תוכל להפנות אותי למקרה בו בוטל הסעיף המשורין. שמות צדדים, שנה, משהו להיאחז בו, כי אינני מצליח להבין לאיזה מקרה כיוונת. ראה גם תגובה 148927 1 אם אתה (או כל אחד אחר) מעונין בפסה"ד המאוזכר באותה תגובה (בעניין בנק המזרחי2) או בחומר נוסף, אנא פנה אלי בדוא"ל. 2 אזהרה - זה ארוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אליהו, כפי שהסברת ב תגובה 117217 הכנסת חובשת שני כובעים: זה של בית מחוקקים וזה של אספה מכוננת. עוד כתבת כי: "בעת שהיא מחוקקת חוק יסוד הכנסת פועלת בכובעה כאסיפה מכוננת ולא כרשות המחוקקת. על כן, בתורת אסיפה מכוננת - הגבוהה הירארכית מהכנסת כרשות מחוקקת - היא רשאית להגביל את הרשות המחוקקת באמצעות שריון חוקי היסוד או סעיפים בהם. לכן אין צורך שלעניין שריון יתקבל השריון באותו רוב. לפיכך אין סתירה בין קבלת שריון ברוב פשוט שנעשה כאמור בידי האסיפה המכוננת לבין השריון עצמו שכדי לשנות את החוק דרוש הרוב הקבוע בשריון." מדוע אם כן לא ניתן להתחכם ולטעון כי אם מוגשת הצעת חוק לשינוי חוק יסוד היא אוטומטית חוזרת לדיון באספה המכוננת ושם יספיק רוב רגיל לקבלה? האם למשל, לאחר קבלת חוק יסוד חדש (ברוב רגיל כזכור) יתברר כי באחד מסעיפיו הוא סותר חוק יסוד קודם - האם לא ניתן לטעון כי ההחלטה החדשה של האספה המכוננת מבטאת את רצונה טוב יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקצרה ומהזכרון: כנסת (מחוקקת) איננה רשאית להגביל כנסת אחרת. כנסת (מכוננת) רשאית להגביל את עצמה וכנסת (מחוקקת). למניעת מלבנים1 כן- יש חשש שכנסת מכוננת תגביל את הבאות אחריה (כגון דרישה ל 95% מהח"כים לשינוי חוק). מה עושים עם החשש? כלום. סביר שלא כך יקרה. ומה אם זה יקרה בכל זאת? כנראה שנהיה משהו אחר. לא דמוקרטיה. 1 עוזי תרשום פטנט! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתגובה 117217 אני מבין שפיצול האישיות של הכנסת (לגוף מחוקק וגוף מכונן) הוא עניין פרשני; בכל פעם שהכנסת קובעת חוק יסוד (אפילו ברוב רגיל), היא הופכת ליורשתה של האסיפה המכוננת. למשל, אם תעביר הכנסת (ברוב דחוק של 4 נגד 3) את "חוק יסוד: החמץ", האוסר על מכירת חמץ בפסח ודורש רוב מיוחס של 101 חברי-כנסת (מחוקקת) לביטולו, זו תהיה החלטה כשרה של האסיפה המכוננת. מדוע לא קוראים חברי הכנסת לכל הצעות החוק שלהם "חוק יסוד"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שאני צריך להתאמן עוד על פטנט "מניעת המלבנים":) לא הייתי מגדיר את פיצול האישיות כעניין פרשני (למרות שמבחינה מהותית הוא אכן נובע מפרשנות החקיקה וההסיטוריה). יותר נכון יהיה להגדיר אותו כעניין עובדתי. שאלה אחרת ופרשנית היא מה סמכויות האסיפה המכוננת. דעת הרוב (שופטים + אקדמיה) כי הכנסת אכן בעלת סמכות ליצור חוקה. דעת המיעוט כפי שהובאה בתגובה 117217 איננה סוברת שלא הייתה אסיפה מכוננת אלא שסמכויותיה היו חד פעמיות. משלא כוננו חוקה יש צורך בקבלת סמכויות מחדש. לכן למשל לדעתו קביעת שריון ברוב מיוחס (במובחן מרוב רגיל של 61 ח"כ) הינה בלתי חוקית שכן מדובר בכבילת הכנסת הבאה. לגבי שאלתך התשובה היא שאכן חברי הכנסת יכולים לעשות כך, כפי שהם יכולים לקבוע רוב מיוחס של 101 ח"כ. הם לא יעשו כך (או לפחות לא סביר שיעשו כך) כיוון שחוק יסוד נועד לענינים שבחינה מהותית מתאימים לחוקה ולא לכל חוק 1. ____________ 1 כמובן שאינני שולל באופן עקרוני חקיקת חוק יסוד: איסור חמץ אם עניין זה יחשב כעניין חוקתי. כוונתי, כפי שהבנתי את שאלתך, כי לא כל חוק יקרא חוק יסוד, רק בשביל לכבול את הכנסת הבאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שחוקי היסוד *נועדו* לעניינים עקרוניים, אבל זה לא אומר שכל חוק שזכה לכותרת כזו חייב להתאים להגדרה. מפריעה לי העובדה שהגוף המחוקק הוא זה שבוחר מתי להפוך את עצמו (זמנית) לגוף מכונן, בלי שיש הגדרה ברורה מתי זה קורה. לכן כתבתי שאפשר לקרוא לכל חוק "חוק יסוד" - לא בגלל שכל נושא הוא מהותי, אלא בגלל שיתכן שתומכי החוק יוכלו לגייס מספיק תמיכה כדי להפוך את החוק חביב-נפשם למסמר בלי ראש. משא-ומתן קואליציוני הוא זמן מצויין לגלות את המהותיות של גובה קצבאות הילדים. העובדה שחלוקת התפקידים (בין כינון לחיקוק) אינה מוגדרת היטב היא בעייתית בעוד מישור. נאמר שרוב מקרי בכנסת מחוקק "חוק יסוד: כפיפות גופי השלטון לשולחן-ערוך (עם הגהות הרמ"א)" ומשריין אותו כדבעי. יש לי הרגשה שלמרות מהותיות הנושא, ימצא בג"ץ "פתרון" לבעייה החוקתית שתיווצר (דהיינו, שמצד אחד יש חוק, ומצד שני מאמר המערכת של "הארץ" קובע במפורש שיש לבטל אותו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן מפריע ואכן לשם כך מחכים לסיום הליכי החקיקה בענין חוק יסוד: החקיקה שאמור להסדיר בצורה טובה יותר וודאית יותר את הנושא שבין הכנסת כרשות מכוננת לבין הכנסת כרשות מחוקקת. גם לגבי חוק יסוד: כפיפות גופי השלטון לשולחן ערוך (עם הגהות הרמ"א) וגם לגבי שריון הרמטי (נניח 95% מחברי הכנסת) ישנן התבטאויות, בעיקר בעולם, אך גם בארץ, כי ברור שמעקרונות הדמוקרטיה בג"צ יוכל לבטל חוק שכזה. אבל אני מקוה שברור לך שאם נגיע למצב כזה, אז האמירה במאמר המערכת של הארץ 1 ואפילו פסיקת בג"צ לא תעזור הרבה, כי כנראה יהיה פה סוג שלטון אחר ואז - כדי לבטל את החוק יהיה צורך במעשה ציבורי (שיתכן שיתחיל בפסיקת בג"צ או במאמר בארץ, אך לא יסתיים שם) _______________ 1 לעצמי אני חושב שבדוגמא שלך מאמר המערכת שיקרא לביטול החוק יהיה של "יום ליום".. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפסקה השניה - האם בג"ץ יכול לבטל חוק יסוד בהסתמך על "עקרונות הדמוקרטיה"? האם צריך להשען על מגילת העצמאות לשם כך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקצרה ממש. במספר פסקי דין נאמר כי באופן עקרוני כוחו של בג"צ מוגבל רק לביטול חוקים הנוגדים ערכים המעוגנים בחקיקת על. יתרה מכך, באותם פסקי דין נקבע, כי אם תחוקק הכנסת חוק הנוגד ערך מעקרונות המשטר הדמוקרטי גם אז לא יהיה בכוח בג"צ - מעצמו - לבטל את החוק. יחד עם זאת, יש אמירות באותם פסקי דין ובספרות, כי אם החוק ינגוד את *כל* ערכי המשטר הדמוקרטי אזי יהיה בכוח בית משפט בכדי לבטל חוק שכזה 1. אשר לשאלתך השניה אני חושב שקיימת זהות (כמעט מלאה) בין ערכי הדמוקרטיה לבין מגילת העצמאות. בכל אופן דומני כי כשנדונה שאלה זו, לא הייתה התייחסות מפורשת למגילת העצמאות. יש לזכור כי מגילת העצמאות היא מעשה חקיקה בפני עצמו ולפיכך אין מניעה לבטלו. ממילא שוב תעשה הפניה לעקרונות הכללים של הדמוקרטיה. ________________ 1 שאלה אחרת היא, מה יהיה כוחו של הביטול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי שהכרזת העצמאות היא חסרת משמעות מבחינה משפטית, פרט אולי להתווית ''רוח'' כללית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משיעורי האזרחות שלי, אני זוכר שהחלקים היחידים שתקפים במגילה הם הגדרת מערכת השלטון והאופי ה''יהודי-דמוקרטי.'' זו פסיקה משנות החמישים של המאה שעברה, אני חושב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעת חוק זה לא ביצת הפתעה - מודיעים על התוכן הרבה זמן מראש. אם הודיעו שהולכים להעביר חוק יסוד חדש, לא משנה מה תוכנו, ומגיעים רק 7 ח"כים להצבעה, אז כנראה שלעם (דרך מייצגיו) לא אכפת, ולגיטימי שהחוק יעבור כפי שהוא. הרי אם לעם היה אכפת, נציגיו היו יודעים שכדי להשאר בתפקידם עליהם לבוא להצביע, או שהעם יעניש אותם אחר כך. (הודעה זו נכתבה מחוץ למסגרת השיח הבלבני) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם תוכל לענות על השאלה ששאלתי בתגובה 148251 ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם כוונתך לעניין בג"צ פייגלין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כוונתי לדיון בעניין פייגלין. זאב שיף הזכיר את העניין כבדרך אגב, במאמר שקישר אליו עוזי, אבל לא נתן תשובה מספקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, לא התכוונתי לעניין פייגלין, אלא לדיון בפסילת תשדירי הבחירות: תגובה 121526 ובעיקר המאמר שהזכרתי כאן תגובה 124195 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההפניות. עד שכתבת את תגובתך הנ''ל הספקתי ומצאתי, בעזרת המאמר של פרופ' סגל את פסק הדין בעניין תעמולת הבחירות של חרות. אקרא אלמד ואחזור עם תשובות (אם יהיו לי). שוב תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד בטרם תיתן תשובה, כדאי להעיר שהעובדה שאפילו משפטן מדופלם כמוך לא זכר את המקרה, היא עדות חזקה לשקט התקשורתי בעניינו של בית המשפט, אשר עליו תמה רייכמן, ועליו צווח דב השכם והערב, הן בפתיל ההוא והן במעלה הפתיל הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושמא גם ההיפך הוא הנכון? האין זה מעיד כי חברי הכנסת עצמם יוצאים כנגד בית המשפט רק אימת שנוח להם. באותו מקרה מי שטען לאי השפיטות הייתה המדינה בעוד שחרות - מכוח הגשת העתירה - טענה לסמכות בג"צ. במסגרת ההכנות לדיון האם תוכל להפנות אותי לתגובות של ח"כ היוצאים כנגד פסיקתו של בג"צ (רצוי בזמן אמת) כי הוא יכול להתערב בפסיקתו של יו"ר ועדת הבחירות על אף שנאמר במפורש אחרת. ולסיום: מנין לך שהנני משפטן מדופלם1? ____ 1מעולם לא אמרתי זאת2. 2כאשר אני מניח שאין כוונתך "למשפטן עם דיפלומה3" 3 שגם זאת לא אמרתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסתי להיבט התקשורתי, ולא לעמדתם של חברי הכנסת. פרט למאמר של רייכמן ולמאמר ב''מקור ראשון'', לא ראיתי כל התייחסות לסוגיה זו, עד לאזכור אצל שיף. לעניין חברי הכנסת - ברור שכל אחד מנסה להגן על האינטרסים שלו ככל יכולתו, גם בלא לדון בשאלה הע''בית ''לאן חותר מיכאל קליינר''. כתבתי ''מדופלם'' במובן הפשוט ''משפטן בעל דיפלומה''. היה נדמה לי שהעדת כך בעבר, אך כנראה שטעיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את מאמרו של ריכמן. על אף שאני שותף למסקנה כי "שינוי מעמד נורמטיבי ואופרטיבי מחייב דיון ציבורי ומקצועי" אני סבור שנפלו אי דיוקים 1 במאמרו. א. ד"ר ריכמן טוען, כי בפרשת בנק מזרחי כתב הנשיא ברק כי ככל הנראה אין מניעה שחוק רגיל יסטה מהוראות חוק יסוד ישן שאיננו משורין. ובכן לא מדויק. הנשיא ברק לא התייחס כלל להיות חוק יסוד ישן או לא ישן. התייחסותו נגעה אך ורק לחוק יסוד משורין או שאינו משורין. גם בעניין זה השאיר ברק את השאלה האם חוק רגיל יכול לפגוע בחוק יסוד שאינו משורין ב"צריך עיון"2. קריאה מדוקדקת של הפסקה תעלה כי ככל הנראה כבר אז כיוון ברק לאפשרות שחוק רגיל אינו יכול לפגוע בחוק יסוד. ב.ד"ר ריכמן טוען כי בית המשפט העליון ביטל סעיף בחוק הבחירות בענין סמכותו הבלעדית של יו"ר ועדת הבחירות - שוב לא מדויק. ברק אמר בפסק דינו כי אכן חוק אינו יכול לנגוד חוק יסוד וכי במקרה הנדון סעיף בחוק הבחירות נוגד את חוק יסוד השפיטה ולכן דינו בטלות ואולם באותה נשימה קבע ברק כי הוא יכול להגיע לאותה תוצאה (סמכות בג"צ לבחון את החלטת יו"רצ הכנסת) גם בדרך פרשנית - המונח "כל בית משפט" כולל כל בית משפט אך לא את בג"צ3. המשמעות - בית משפט *לא* ביטל את החוק למרותש כאמור יש לתת משקל לא מבוטל לאמירה של הנשיא ברק. ניתן בהחלט אף לומר, כי אם יבוא מקרה נוסף לבית משפט בפני הנשיא ברק בו תהיה התנגשות בין חוק לבין חוק יסוד התוצאה של ביטול החוק איננה בלתי סבירה. עוד הערה אחת לסיום. במובן נוסף אני מסכים עם ד"ר רייכמן. שקט אינו יכול להחליף את השיח הציבורי. יחד עם זאת כאשר שקט זה מגיע מכיוון חברי הכנסת - הראשונים שאמורים לקיים שיח זה - בין במובן שהם עצמם פונים לבג"צ בניגוד לחקיקה של הכנסת ובין בהעדר הביקורת על בית המשפט כאשר הפסיקה נוחה להם 5, אינני סבור שיהיה זה בלתי סביר מאת בית המשפט להמשיך בקו זה. הטענה איפוא צריכה להיות בראש ובראשונה מופנית לחברי הכנסת עצמם. 1. --------- 1 אינני מכיר את ד"ר ריכמן באופן אישי. למיטב ידיעתי הוא אחד מהמובילים בעניין "חוקה בישראל" ובהקשר זה גם, לדעתי, יש לקרוא גם את המאמר. 2 משמעות המונח "צריך עיון" - הנושא אינו צריך לענין הנדון באותו מקרה בפני בית המשפט (באותה פרשה נדון חוק יסוד משורין). 3 יש לציין, כי חוקים רבים כוללים סעיף שאינו מאפשר ערעור על ההחלטה (כגון: החלטה הזו הינה סופית) ובכל זאת הלכה עתיקת יומין היא כי לבג"צ הסמכות להתערב ולבחון את שיקול הדעת של אותו גוף ציבורי. חשוב להדגיש שבערעור יכולת ההתערבות של בית משפט גדולה יותר מאשר בהתערבות בשיקול הדעת. 4 ראה הצעת חוק יסוד: החקיקה. אאל"ט, אתמול (יום א) היה דיון בועדת חוקה חוק ומשפט בענין זה. 5 לא למותר לציין, כי בפסה"ד בענין תעמולת הבחירות יצא הנשיא ברק (שהיה בדעת מיעוט) כנגד החלטת יו"ר ועדת הבחירות ואישר את התשדיר. יתכן שעל רקע זה ניתן להבין, עוד יותר, את שתיקם של חברי הכנסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לא רציתי לתקן את השגיאה באיבה, אבל מתישהו צריך להגיד שהמאמר הוא של הפרשן המשפטי זאב סגל ולא של הפרשן הצבאי זאב שיף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, זה לא האבא של יעל שטרנהל? :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה אומר (ומוסכם על הכול) הוא שאין חוק מפורש שאומר שבית המשפט יכול לבטל חוקים של הכנסת, אבל יש "מצב חוקי" שמאפשר לו לעשות זאת. מקריאת דבריך אני מבין שאתה קשור איך שהוא לעולם המשפט, ולכן מבין הרבה יותר ממני בו. בכל זאת אעיז ואומר שעולם המשפט, כשמפעילים אותו על העולם שלנו רק בחלק מהמקרים יש לו תשובות ברורות וחדות, ובהרבה מקרים יש ויכוח גם בין המשפטנים עצמם. אני חוזר שוב על דברים ששמעתי פעם מפי עורך הדין פלדמן שאני נוהג לצטט שוב ושוב: "בלילה שלפני היום שבו מתפרסם פסק של בג"ץ שבו אני מעורב, איני ישן בלילה. אין לי שום מושג מה תהיה ההחלטה . . .". המון פעמים אמרתי שבמקרים הלא ברורים האלה החלטתו של השופט נשענת הרבה על מערכת ערכיו והשפעות שונות, כי החוק לא יכול לתת בידיו תשובה חדה וחלקה. כך קרה שפסיקת הרכב של שבעה שופטים בפסיקת כביש בר אילן התחלק כך שששת החילונים פסקו נגד התושבים החרדים והאחד הדתי פסק בעדם. זה לא יכול להיות במקרה. שמעתי גם על המון מקרים שבהם הפגין עורך דין לפני לקוחו ידע והראה לו כמה הוא עורך הדין מבין את המצב והלקוח לא מבין דבר, אבל בסופו של דבר מה תהיה החלטת בית המשפט לא ידע הוא בדיוק כמו שלא ידע הלקוח. לכן יש הבדל ברור לדעתי בין חוק מפורש שאומר שבית משפט יכול לבטל חוק של הכנסת ובין "מצב משפטי" שמאפשר לו לעשות זאת, שהוא פתח לויכוחים ולחילוקי דעות גם בקרב משפטנים. החוק שמציע ברק הוא חוק ברור שמשנה בצורה מהותית, לדעתי, את המצב ומעלה את סמכויותיו של בית המשפט העליון. עוד רציתי להעיר בקשר לתחילת דבריך בהם אתה מתאר את מלחמותיו של ברק בקמים על בית המשפט, שלדעתי מקומו של ברק למרות שהוא "נשיא" על כסאו בבית המשפט כשהוא מנסה לפתור את המקרים שמובאים בפניו. אין שום סיבה לדעתי, שיסתובב כל כך הרבה בכנסת ובקרב העיתונאים, וינהל שם את מלחמתו של בית המשפט. לא זה תפקידו ולא זו עבודתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין פסיקת כביש בר אילן, הייתה אתמול שוב פסיקה בעניין דתי - מחירת החזיר. בעניין החזיר פסקו השופטים שצריך לשאול את תושבי השכונה. בעניין כביש בר אילן הם לא חשבו שצריך לשאול את דעתם של תושבי השכונה. בעניין כביש בר אילן הייתה דעת מיעוט - היש שופט דתי. בעניין החזיר ההחלטה הייתה פה אחד כי (לטעמי) לא היה בין תשעה השופטים שופט דתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי זאב סגל ב''הארץ'' בין השופטים בהרכב ''יש גם שומרי מסורת''. לא יודע אם זה מתאים להגדרה שלך של דתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הוא ציין מי הם ? קצת לא מתאים למה שאני יודע. (אולי טירקל, אם היה בהרכב הזה). אגב, הפסק החדש היה בעניין "מכירת החזיר" ולא "מחירת החזיר" כפי שכתבתי קודם, למרות שאיני יודע מה זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באתר של משרד המשפטים מופיעה הרשימה: ברק ' כבוד הנשיא א : ב אור ' ת ) ' בדימ ( כבוד המשנה לנשיא מצא ' א המשנה לנשיא כבוד חשין ' כבוד השופט מ טירקל ' כבוד השופט י ביניש ' כבוד השופטת ד פנייה ' פרוקצ ' כבוד השופטת א לוי ' א ' כבוד השופט א נאור ' כבוד השופטת מ (סליחה על חוסר הסדר של המלים בשורה. עשיתי את עבודת החיפוש, אין לי חשק לעשות גם את העריכה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אדמונד לוי וגם יעקב טירקל הם דתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא מופתע מכך שפרוקצ'יה לא חלקה בטענה שאין לאסור כלל, גם אם רוב התושבים מבקשים זאת. אני מנחש שברק שיכנע את כולם שזו פשרה ראויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד מרוצה מתוכן החקיקה של בית המשפט 1. הצעד הבא הנובע מכך הוא שהאזרחים בכל שכונה יוכלו לבחור לאיזה רשות מקומית הם רוצים להיות שייכים. 1 אני כמובן מתנגד לכך שהשופטים לקחו לעצמם את הזכות לחוקק חוקים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |