בתשובה לכליל החורש נאורי, 25/06/03 14:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מדבר כאן רק על דקדוק או גם על איות? האם לדעתך שגיאות כתיב ( "מגוחכת" אגב) זה גם עניין שאין צורך למסד? עד כמה שאני מבין, מטרת החוקים היא לא רק לעצבן, אלא גם לוודא שכולם מיושרים בקשר להבנת הנקרא. למרות שבעזרת ניחושים ומעט תשומת לב, אפשר להבין משפטים רצופים בשגיאות כתיב, זה פשוט לא נוח, ומפריע לשטף הקריאה. כך גם משפטים שאינם "נכונים" מבחינה דיקדוקית עלולים לבלבל או לגרום למאמץ פיענוחי. אם אתה מוטרד מזה ש"מקור הסמכות" הוא באקדמיה ללשון עברית, יש על מה לדון, אבל אם יש לך בעיה עקרונית עם קיום עברית "נכונה" ו"לא נכונה" מבחינה דיקדוקית, נדמה לי שאתה מתחיל הדרדרות במדרון חלקלק. איפה אפשר למצוא את המאמר שהמלצת עליו? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
או, שגיאות כתיב אכן מפריעות לי, אך זו שאלה של מידה - בכתיב חסר, נעשה יותר ויותר סטנדרטי להשתמש בו' אם קריאה במקום קמץ קטן. זו, לכאורה, שגיאת כתיב, אבל אני כבר רגיל. הבעיה בשגיאות כתיב היא כפולה - מצד אחד, הן מפריעות, מצד שני, הן כבר לא רלוונטיות. ההבדל בין ט' לת' היה ברור לכל בר דעת כאשר העברית דוברה בפי המבדילים, אך כיון שבמבטא הישראלי המצוי אין הבדל כזה, קשה להבין את הסיבה לאיסור על איוט קזה, למשל. אבל אינני חושב כי מר קפון מתייחס בכלל לנושא הזה, שהוא יותר בכיוון של סטנדרטיזציה תקשורתית, ופחות בכיוון התוכני. מדרונות חלקלקים הם כיפיים, כל עוד יש ארגז חול נקי לרגלם. שאלה טובה. המאמר נמצא אצלי, כחלק מאוסף של מאמרים וסיפורים קצרים של דה קאמפ. אינני יודע האם פורסם במקומות אחרים. "English for Time Travelers," by L. Sprague de Camp.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק הערה לגבי איות, אל תשכח שקריאה לא תמיד מתבצעת ע"י פיענוח פונטי של הנקרא. בכל שפה ( ובעברית בכתיב חסר הדבר בולט במיוחד), אנשים מזהים את התבנית של המילה השלמה (נדמה לי שקוראים לזה גשטלט) ללא הפרדה לאותיות. אם האיות לא יהיה עקבי (איוט מול עיות מול עיוט) קצב הקריאה יירד. אולי לא צריך *הרבה* חוקים, אבל בוודאי שיש לשמור על עקביות כדי למנוע מהשפה מלהראות כמו חידת חמיצר. לא יודע מה זה סטנדרטיזציה תקשורתית. אני הבנתי שהוא רוצה שישתמשו בעברית תקנית וגם מגדיר מה היא. אני לא חושב שזה ממש חובה, אבל בהחלט מכיר בצורך לקיום הגדרות כלשהן של נורמות - תקין\\לא תקין שיש לשאוף אליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם ערך לרמיזה שיש באיות התקין לשרשי מלים, וכך הלאה, אבל אפשר להסתדר גם בלי זה. אין כל סיבה לאיות לא-עקבי - אפשר פשות להמנא מלהשתמש באיצורים שלא מבתאים כמו שצריך ממילא. אינני דוגל בזאת, אבל זו בהחלט אפשרות לגיטימית, אם כי מבלבלת עבור זקנים כמוני. מי שיתרגל לקרוא פונטית, ימצא שזה קל כמו לדבר. אני איחרתי את הרכבת, ואיות לא-תקין צורם לעיני (אם כי, לאחרונה מצאתי את עצמי שוגה יותר ויותר... ארור החסך בקריאת ספרים!). הוא לא הגדיר מה היא עברית תקנית. הוא טען שיש איזה מן ארגון-גג שקובע מה זו עברית תקנית - משום מה, כאב לו לכתוב "האקדמיה ללשון העברית שבאוניברסיטה העברית." הוא לא טרח לנמק את הבחירה שלו בארגון זה כקובע, ולא הסביר מאין נובעת סמכותו. הוא בעיקר קבל על כך שמה שנעשה תקני הוא דל מדי לטעמו, או, יותר נכון, לא "תקני" במובן של הארגון הנ"ל, לו הוא מקריב קרבנות בראש כל חודש. (גם אני יכול להשמיץ, רואים?) כמובן שהקיצוניות השניה היא אנרדלמוסיה (מלה מיוונית, זה עברית תקנית זה?), וחוסר יכולת לתקשר. אני לא הולך לקיצוניות הזו, אבל ממרומי הר הקיצוניות שלו, כל גבעה - כגיא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיעמוד בתור. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |