בתשובה לא. בר, 22/07/03 0:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם אהפוך לרגע לפרקליט השטן, החוק הנ"ל טוען שאי אפשר להתייחס לשוק התרבות והאמנות במונחים של "יצרנים בלתי יעילים", ולכן צריך לדאוג שסופרים טובים (שאינם בהכרח פופולריים, כמובן) יצליחו להכנס לשוק גם אם ההצדקה הכלכלית לכך נמוכה. כמובן שהפתרון לבעיה הזו היא הקמת הוצאה לאור במשרד החינוך והתרבות שתתמקד בספרות עילית1, גם אם לא תהיה רווחית, ולא יצירת קרטל כפוי שיפגע בצרכני התרבות. צריך גם לציין שאני די מתנגד גם להצעה שהעליתי כאן. הוצאה שכזו היא מתכון לכשלון ובזבוז כסף אימתני. 1 אפשר לקרוא לזה ככה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר הוצאת ספרים ממשלתית, אפשר לקחת את זו של משהב''ט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה ייצגת את השטן אבל הנושא ראוי להארה מצדדים נוספים. דומני שצריך להבחין בדיוננו על "שוק התרבות והאומנות" כלשונך (בתחום הספרים), בין שני חלקיו: הסופרים - היוצרים מצד אחד, וכל יתר מרכיבי השוק מצד שני - הוצאות ספרים, בתי דפוס, חנויות ספרים, מפיצי הספרים וכיוצא באלה. באמרי סופרים כוונתי לכותבי "ספרות יפה" למיניה, מי שעיסוקם באומנות ולא לכותבי ספרי בישול, ספרי הדרכה, סיפרות מקצועית וכדומה. מרכיבי השוק האחרים, אלה שאינם סופרים - הוצאות הספרים ונגזרותיהן, הינם יזמים שמטרתם להשקיע ולקבל תשואה הולמת על השקעתם ועל יוזמתם. אין הם ראויים ליחס שונה מזה שמקבלים בעלי טחנות קמח, יצרני ברזל לבנין, עורכי דין ובקיצור, כל המיגזר העיסקי. מי מהם הסבור שעסקיו לא עולים יפה, יתכבד ויעסוק במשהו אחר. תמיד יימצא מי שיוציא ספרים לאור, ידפיס אותם, יכרוך אותם ויפיצם ואף ירוויח יפה מעיסוקו זה. לא כך הוא כשעוסקים בסופרים האומנים. מעטים מאד מביניהם יכולים לפרנס עצמם מכתיבה. נחיתותם הכלכלית לעומת עמיתיהם במדינות רבות אחרות נעוצה בעובדה שקהל קוני ספרות עברית יפה הוא מצומצם יחסית לקהל קוני וקוראי אנגלית ורוסית וצרפתית וגרמנית וערבית. הדבר אמור בכותבי פרוזה, קל וחומר במשוררים. אנשים אלה, קומץ סופרים ומשוררים הם בוני התשתית התרבותית שלנו הם נותנים טעם לחיינו ומעשירים את רוחנו, אם הם לא יעשו זאת, איש לא יעשה זאת במקומם. למזלנו הדחף השולט בהם ומכריחם ליצור אינו יונק בעיקרו משיקולים כלכליים. וכך אנו חבים להם אוצרות קורח ומשלמים להם אל צרור נקוב. לרוע המזל ולמרבה הכאב, אין לי פתרון לענין קשה זה. ראויים הם לתמיכה ציבורית ביד נדיבה. אבל יודע אני שממשלה התומכת באנשי רוח וממיינת אותם לכאלה הראויים לתמיכה ולאלה שאינם ראויים לה, ולו רק בעקיפין, נוטה להצר צעדיהם ולבדוק את אמונותיהם ודעותיהם (בין שזוהי ממשלת ימין או שמאל), זה טיבו של שלטון. כך יצא השכר בהפסד גדול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצוות ההגנה של הסיטרא אחרא. הרי הנאשם, חבר הכנסת בן מנחם, אינו מציע להגביל (או לקבע) את מחירי הספרים בכללם. הוא מציע לעשות זאת לתקופה מוגבלת של השנה הראשונה להוצאתם לאור. להזכירכם, ספרים אינם מוצרי חלב, גם לא ירקות. (למרות הדימיון לכאורה, הם נבדלים אפילו מעיתונים). אין הכרח לצרוך אותם בעודם טריים. ייתכן והדבר אף ייטיב עם הספרות ועם קוראיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבים מהספרים דווקא נצרכים מייד עם הוצאתם לאור (ספרי לימוד, ספרים הצמודים לסרטים, רבי מכר של סופרים סדרתיים). כנראה שבן מנחם מכיר את הקריטיות של השנה הראשונה, אחרת לא היה טורח. מה אתה חושב שאמור לצאת מהחוק הזה (אם ימומש)? האם כדאי לקנות את המניות של ההוצאה לאור המובילה כבר עכשיו ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר ברוב המקרים יורד מהמדפים ממילא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיי המדף של ספר נוטים להיות קצרים מאוד - בעיקר אם הוא לא הצלחה כלכלית גדולה. ספר שמצליח בקרב הקהל יככב על המדפים לאורך זמן. ספר שלא מצליח להגיע לרמת מכירות מסויימת תוך, נגיד, חודש, כבר יהיה קשה יותר למצוא. ספר כזה, אחרי שנה, יהיה זמין רק בהזמנה מיוחדת מהמוציא לאור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמא ילמדנו דורון הגלילי איך ייטיב הדבר עם קוראי הספרות שהרי אם לא ימתינו שנה ייאלצו לשלם מחירים גבוהים יותר. דומני שח''כ בן מנחם שכח את הכלל היסודי שבמחירים גבוהים יותר אנשים יקנו פחות ספרים, בשנה הראשונה וכך בכל שנה ושנה, שהרי לכל ספר יש שנה ראשונה. ובכלל, ממתי מסדירים ענף הנתון בתחרות, ולמה לא לקבוע כלל דומה לארונות מטבח שגם להם יש חיי מדף ארוכים, אולי יועיל הדבר על פי אותו היגיון לעובדי ענף העץ. ייתכן אף שבעלי הוצאות הספרים יצליחו להתחמק מן הגזירה ויוציאו לאור ספר חדש מיד בשנה השניה. כללו של דבר, לדוגמאות אין סוף ואין גבול להצעות אוויליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1.צר לי, אך לא הבנתי למה אם אנשים יקנו פחות ספרים חדשים, הדבר יגרור גם ירידה בקניית ספרים משנתונים קודמים (יד ראשונה, מרופא). נהפוך הוא, מי שידו משגת (ולמעשה, מי שהדבר חשוב לו, כי "חוסר תקציב" הוא תמיד אמירה אחרת ל"סדר עדיפויות") יקנה את הספר בשנתו הראשונה. מי שהדבר אינו בוער בעצמותיו, ימתין לתום השנה, ויקנה את הספר בשנתו השניה. הדבר יגרור "עקומת דרישה" לספר, שאולי תהיה פחות גבוהה בשנה הראשונה, אבל תדעך לאט יותר, ולהערכתי, תביא להארכת "חיי המדף" של הספר, כלומר הספר יהיה זמין לאורך זמן רב יותר, וחשיפתו, לאורך זמן, לא רק שלא תפגע, אלא אף תגדל. 2. התיחסות לספרים כערכם, ולא כמותג אפנתי (האם קראת את הממונה של מיקי בר-קיקי?), לטעמי, מגבירה את "הערך המוסף" התרבותי שלהם. האם זה ישפר את חשבון הבנק של הקוראים? יעלה את מעמדם החברתי? התשובה לשתי השאלות היא כנראה שלילית, ובכל זאת, (שוב, לטעמי לפחות, יתכן כי לך אין זה מעלה או מוריד) הדבר ייטיב עמם. 3. כל פסיכולוג חובב ואיש חינוך מתחיל, יסביר לך את תועלתה של דחיית סיפוקים. מכיוון שאינני אף לא אחד מהנ"ל, תאלץ לבקש את ההסבר מאחר. ובכל זאת, אינני יכול שלא להסכים איתך שאין גבול להצעות אוויליות, ולאווילות בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממונה? עד היום היה לי הרושם שזה "הממולא של מיקי בר קיקי1. 1 או שמא זה טעות "אבטיח". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אוהב יותר מלון(1) מה גם ש"געפילטע" בעברית זה "ממֻלָא". ___ (1) אבן שושן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמזכיר את הבדיחה על אותו אחד שענה "בסדר" כששאלו אותו איך הוא מרגיש כי לא ידע איך אומרים מדכָא או מדוכא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנסה להשיב על טענותיך. ראשית בענין כמות הספרים הנקנית. צריכת ספרים, בדומה לצריכת כל מוצר אחר נמדדת בכמות הנמכרת (או הנקנית) ביחידת זמן. נניח שפרק הזמן לצורך דיוננו הוא שנה ונניח שהחוק יעבור באחד בינואר. מאתו יום כל הספרים החדשים שיופיעו בשוק יהיו יקרים יותר בהשוואה להצע של אותם ספרים ללא אותו חוק. הכלל המקובל ביותר בתורת הכלכלה, שיש לו סימוכין בתאוריה ובפרקטיקה, הוא שכאשר מוצר מתייקר קונים אותו בכמויות יותר קטנות (מידת ההפחתה בכמות הנקנית תלויה בטעמי הצרכנים ובגורמים נוספים שלא אפרטם כאן, או כפי שהכלכלנים יאמרו, בגמישות הביקוש למוצר הנדון). כלל זה חל גם על ספרים. כמות הספרים הנקנית תפחת באותה שנה לעומת הכמות שנקנתה בשנה שלפני היכנס החוק לתוקפו. הפחתה זו לעומת שנת המוצא תימשך כל עוד לא יבוטל החוק. ההפחתה בכמות הנקנית אינה אחידה. יהיו כמובן צרכנים בעלי הכנסה גבוהה ולהוטים אחר קנית ספרים שימשיכו לקנות כמקודם. יהיו כאלה המעונינים בספרים מסוימים שידחו בשנה את קנייתם ובשנה שלאחריה ידחו קנית ספרים חדשים שיראו אז אור. אבל יהיו גם כאלה שלא ישובו לספרים שוויתרו עליהם. כללו של דבר, פחות ספרים יימכרו. שנית, אתה סבור שעליה במחיר הספרים תחייב את הקוראים להתייחס איהם ''כערכם ולא כמותג אופייני''. זהו במחילה פטרנליזם לשמו. מי יקבע איזה מחיר מייצג את ערכו האמיתי של ספר. אגב, התאוריה הכלכלית בענין זה אומרת שצרכן משלם, בדרך כלל, עבור כמות המוצרים מסוג מסוים אותם הוא צורך פחות מערכם עבורו. ושלישית לענין הרווח הפסיכולוגי מדחיית סיפוקים. צא וחשוב, אם באמת יש ערך מוסף חינוכי פסיכולוגי בהעלאת מחירי הספרים, מדוע לא נחיל כלל זה על כל מוצרי הצריכה שיש להם אורך חיי מדף. אם אמנם נשפר כך את ההתנהגות האנושית למה להתחיל דווקא בספרים, שם הייתי דווקא משתדל לענות במהירות על הסיפוקים. אולי נתחיל במחירי כרטיסי הפיס והלוטו ואולי במחירי בתים גדולים צמודי קרקע. באמתחתי עוד כמה הצעות מעניינות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השחקן הראשי בשוק הספרים *אינו* הקורא, אלא חנויות הספרים. כיום נעלמים הספרים מהמדפים במהירות, ואין שום סיבה שהחנויות ישנו זאת - זמן מדף הוא דבר יקר, ואם אפשר למלאו בספרים חדשים (כלומר - שכרגע יש להם פרסום חינם בעיתונות, למשל) ויקרים, אין *שום* סיבה להחזיק כל ספר אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחנויות האינטרנטיות שטח מדף הוא משאב זול לגמרי. אצל המו''לים קצת פחות, אבל גם שם זה לא נורא יקר, כי המחסנים הגדולים נמצאים בפריפריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא הזמן שהספר נמצא על המדף בחנות. והוא יקר מאוד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |