בתשובה לדובי קננגיסר, 22/07/03 11:30
הרשה לי להצטרף אליך 158966
לצוות ההגנה של הסיטרא אחרא.
הרי הנאשם, חבר הכנסת בן מנחם, אינו מציע להגביל (או לקבע) את מחירי הספרים בכללם. הוא מציע לעשות זאת לתקופה מוגבלת של השנה הראשונה להוצאתם לאור.
להזכירכם, ספרים אינם מוצרי חלב, גם לא ירקות. (למרות הדימיון לכאורה, הם נבדלים אפילו מעיתונים). אין הכרח לצרוך אותם בעודם טריים. ייתכן והדבר אף ייטיב עם הספרות ועם קוראיה.
Objection yer honor 158969
רבים מהספרים דווקא נצרכים מייד עם הוצאתם לאור (ספרי לימוד, ספרים הצמודים לסרטים, רבי מכר של סופרים סדרתיים). כנראה שבן מנחם מכיר את הקריטיות של השנה הראשונה, אחרת לא היה טורח.
מה אתה חושב שאמור לצאת מהחוק הזה (אם ימומש)? האם כדאי לקנות את המניות של ההוצאה לאור המובילה כבר עכשיו ?
אחרי השנה הראשונה 158982
הספר ברוב המקרים יורד מהמדפים ממילא.
הרשה לי להצטרף אליך 158995
חיי המדף של ספר נוטים להיות קצרים מאוד - בעיקר אם הוא לא הצלחה כלכלית גדולה. ספר שמצליח בקרב הקהל יככב על המדפים לאורך זמן. ספר שלא מצליח להגיע לרמת מכירות מסויימת תוך, נגיד, חודש, כבר יהיה קשה יותר למצוא. ספר כזה, אחרי שנה, יהיה זמין רק בהזמנה מיוחדת מהמוציא לאור.
הרשה לי להצטרף אליך 159092
שמא ילמדנו דורון הגלילי איך ייטיב הדבר עם קוראי הספרות שהרי אם לא ימתינו שנה ייאלצו לשלם מחירים גבוהים יותר. דומני שח''כ בן מנחם שכח את הכלל היסודי שבמחירים גבוהים יותר אנשים יקנו פחות ספרים, בשנה הראשונה וכך בכל שנה ושנה, שהרי לכל ספר יש שנה ראשונה. ובכלל, ממתי מסדירים ענף הנתון בתחרות, ולמה לא לקבוע כלל דומה לארונות מטבח שגם להם יש חיי מדף ארוכים, אולי יועיל הדבר על פי אותו היגיון לעובדי ענף העץ. ייתכן אף שבעלי הוצאות הספרים יצליחו להתחמק מן הגזירה ויוציאו לאור ספר חדש מיד בשנה השניה. כללו של דבר, לדוגמאות אין סוף ואין גבול להצעות אוויליות.
הרשה לי להצטרף אליך 159161
1.צר לי, אך לא הבנתי למה אם אנשים יקנו פחות ספרים חדשים, הדבר יגרור גם ירידה בקניית ספרים משנתונים קודמים (יד ראשונה, מרופא). נהפוך הוא, מי שידו משגת (ולמעשה, מי שהדבר חשוב לו, כי "חוסר תקציב" הוא תמיד אמירה אחרת ל"סדר עדיפויות") יקנה את הספר בשנתו הראשונה. מי שהדבר אינו בוער בעצמותיו, ימתין לתום השנה, ויקנה את הספר בשנתו השניה. הדבר יגרור "עקומת דרישה" לספר, שאולי תהיה פחות גבוהה בשנה הראשונה, אבל תדעך לאט יותר, ולהערכתי, תביא להארכת "חיי המדף" של הספר, כלומר הספר יהיה זמין לאורך זמן רב יותר, וחשיפתו, לאורך זמן, לא רק שלא תפגע, אלא אף תגדל.
2. התיחסות לספרים כערכם, ולא כמותג אפנתי (האם קראת את הממונה של מיקי בר-קיקי?), לטעמי, מגבירה את "הערך המוסף" התרבותי שלהם. האם זה ישפר את חשבון הבנק של הקוראים? יעלה את מעמדם החברתי? התשובה לשתי השאלות היא כנראה שלילית, ובכל זאת, (שוב, לטעמי לפחות, יתכן כי לך אין זה מעלה או מוריד) הדבר ייטיב עמם.
3. כל פסיכולוג חובב ואיש חינוך מתחיל, יסביר לך את תועלתה של דחיית סיפוקים. מכיוון שאינני אף לא אחד מהנ"ל, תאלץ לבקש את ההסבר מאחר.

ובכל זאת, אינני יכול שלא להסכים איתך שאין גבול להצעות אוויליות, ולאווילות בכלל.
הרשה לי להצטרף אליך 159171
ממונה? עד היום היה לי הרושם שזה "הממולא של מיקי בר קיקי‏1.

1 או שמא זה טעות "אבטיח".
אבטיח 159174
אני אוהב יותר מלון(1)
מה גם ש"געפילטע" בעברית זה "ממֻלָא".

___
(1) אבן שושן
אבטיח 159175
מה שמזכיר את הבדיחה על אותו אחד שענה "בסדר" כששאלו אותו איך הוא מרגיש כי לא ידע איך אומרים מדכָא או מדוכא.
הרשה לי להצטרף אליך 159277
אנסה להשיב על טענותיך. ראשית בענין כמות הספרים הנקנית. צריכת ספרים, בדומה לצריכת כל מוצר אחר נמדדת בכמות הנמכרת (או הנקנית) ביחידת זמן. נניח שפרק הזמן לצורך דיוננו הוא שנה ונניח שהחוק יעבור באחד בינואר. מאתו יום כל הספרים החדשים שיופיעו בשוק יהיו יקרים יותר בהשוואה להצע של אותם ספרים ללא אותו חוק. הכלל המקובל ביותר בתורת הכלכלה, שיש לו סימוכין בתאוריה ובפרקטיקה, הוא שכאשר מוצר מתייקר קונים אותו בכמויות יותר קטנות (מידת ההפחתה בכמות הנקנית תלויה בטעמי הצרכנים ובגורמים נוספים שלא אפרטם כאן, או כפי שהכלכלנים יאמרו, בגמישות הביקוש למוצר הנדון). כלל זה חל גם על ספרים. כמות הספרים הנקנית תפחת באותה שנה לעומת הכמות שנקנתה בשנה שלפני היכנס החוק לתוקפו. הפחתה זו לעומת שנת המוצא תימשך כל עוד לא יבוטל החוק. ההפחתה בכמות הנקנית אינה אחידה. יהיו כמובן צרכנים בעלי הכנסה גבוהה ולהוטים אחר קנית ספרים שימשיכו לקנות כמקודם. יהיו כאלה המעונינים בספרים מסוימים שידחו בשנה את קנייתם ובשנה שלאחריה ידחו קנית ספרים חדשים שיראו אז אור. אבל יהיו גם כאלה שלא ישובו לספרים שוויתרו עליהם. כללו של דבר, פחות ספרים יימכרו. שנית, אתה סבור שעליה במחיר הספרים תחייב את הקוראים להתייחס איהם ''כערכם ולא כמותג אופייני''. זהו במחילה פטרנליזם לשמו. מי יקבע איזה מחיר מייצג את ערכו האמיתי של ספר. אגב, התאוריה הכלכלית בענין זה אומרת שצרכן משלם, בדרך כלל, עבור כמות המוצרים מסוג מסוים אותם הוא צורך פחות מערכם עבורו. ושלישית לענין הרווח הפסיכולוגי מדחיית סיפוקים. צא וחשוב, אם באמת יש ערך מוסף חינוכי פסיכולוגי בהעלאת מחירי הספרים, מדוע לא נחיל כלל זה על כל מוצרי הצריכה שיש להם אורך חיי מדף. אם אמנם נשפר כך את ההתנהגות האנושית למה להתחיל דווקא בספרים, שם הייתי דווקא משתדל לענות במהירות על הסיפוקים. אולי נתחיל במחירי כרטיסי הפיס והלוטו ואולי במחירי בתים גדולים צמודי קרקע. באמתחתי עוד כמה הצעות מעניינות.
מוזר למדי. 159480
השחקן הראשי בשוק הספרים *אינו* הקורא, אלא חנויות הספרים. כיום נעלמים הספרים מהמדפים במהירות, ואין שום סיבה שהחנויות ישנו זאת - זמן מדף הוא דבר יקר, ואם אפשר למלאו בספרים חדשים (כלומר - שכרגע יש להם פרסום חינם בעיתונות, למשל) ויקרים, אין *שום* סיבה להחזיק כל ספר אחר.
מוזר למדי. 159512
בחנויות האינטרנטיות שטח מדף הוא משאב זול לגמרי. אצל המו''לים קצת פחות, אבל גם שם זה לא נורא יקר, כי המחסנים הגדולים נמצאים בפריפריה.
''זמן מדף'' 159626
הוא הזמן שהספר נמצא על המדף בחנות. והוא יקר מאוד.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים