 |
|
 |
||
|
||||
 |
בהגרלת הלוטו האחרונה עלו בגורל המספרים 3, 9, 11, 17, 22, 24 והמספר הנוסף 16. בדקתי, ומסתבר שההסתברות לתוצאה זו דווקא הינה פחות מאחד למאתיים מיליארד. לאור עובדה זו, האם ניתן לחשוב בכלל על הופעה באקראי של סדרת המספרים הזו? כאמור לעיל, הדבר פשוט לא יתכן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קנוניה, ללא ספק. אבל עליתי על העניין הזה לפני שנים רבות. היות ולכל סדרת מספרים אותו סיכוי, החלטתי לעקוב באופן קבוע אחרי התוצאות, מבלי לשלוח. סדרת המספרים שלי היא 6,5,4,3,2,1. עד כה היא לא עלתה בגורל אף פעם. היות ואינני שולח טופס אף פעם, אני זוכה בכל שבוע שהסדרה הזו לא עולה בגורל. אגב, חישבתי ומצאתי שהסיכוי שלי לזכות בפרס הגדול מבלי להשתתף בהגרלה נמוך רק במעט מהסיכוי שלי לזכות כאשר אני כן משתתף בהגרלה, אך יש הבדל גדול בעלויות. רק נבצר ממני להבין מדוע עדיין אינני מיליונר, למרות שאין טעות בחישובי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי ברור ונהיר לך מה יקרה ביום בו כן ייצא רצף מספרים זה - מיד יהיו הטוענים כי ''זה לא הגיוני'', וזכייתך (הוירטואלית, לפחות) תבוטל בוודאי לטובת רצף מספרים ''אקראי יותר''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שאני מאד סקרן לדעת מה יקרה ביום בו כן יעלה בגורל רצף מספרים זה (או אפילו רצף אחר של ששה מספרים עוקבים). אני מניח שהמדיה תעוט על זה כמוצאת שלל רב (אני ממש יכול לדמיין את גדי סוקניק מראיין]*[ איזה מומחה להתסברות]**[ ואחר כך מסיים בפנייה לצופים, בנימה האישית השמורה לו: "טוב, אז שמעתם את דעתם של המומחים. אבל בכל זאת - לכו תדעו" ומעווה את פניו). הזוכה יקבל את הפרס, ואני נותן לקזינו הממלכתי מספיק קרדיט שהוא אפילו יעניק לו אותו ללא שהיות. עם זאת, ייתכן שנציג של תנועת המחאה העממית שתקום יצליח לגרור את בית המשפט לדיון בסוגיה, אבל הזכייה לא תבוטל. * ככל שניתן לקרוא לשיחות-לכאורה שהוא מנהל בשם "ראיונות". ** למרות שהמומחיות הנדרשת נכללת בתכנית הלימודים במתמטיקה ברמת 4 יח' לימוד, למיטב ידיעתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאנשים רבים מאוד ממלאים את צירוף המספרים הזה - נוח למלא אותו, וכאמור, הסיכוי לזכות בו זהה לסיכוי לזכות בכל צירוף אחר. לכן סכום הזכיה לכל אחד יהיה נמוך למדי. ודוקא משום כך לא כדאי למלא אותו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים שמבינים שלמספר הזה יש סיכוי כלשהו לרוב לא ממלאים לוטו. אילו שכן משתתפים בהגרלות, לא ימלאו מספר כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר - זו לא שאלה בהסתברות, וגם לא בתורת המשחקים הלא-שיתופיים, אלא בסוציו/פסיכולוגיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו ברמה הפשוטה ביותר, הייתי מהמר (...) שלא כל 45 המספרים מופיעים באופן שווה בטפסי הלוטו. אילו מספרים מביאים מזל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מומלץ לבחור מספרים גדולים מ-31. הרבה אנשים בוחרים תאריכים משמעותיים ואתה לא רוצה לחלוק איתם את הזכיה. שמתם לב כמה מטומטמת האמירה "בהצלחה למנחשים" ? הרי אם כל המנחשים יצליחו זה אומר שכולם יפסידו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, בראש העמוד ברגע זה מופיע באנר עם פרסומת ל''קזינו הטוב בעולם''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכבר נאמר שהשתתפות בלוטו מיועדת לאנשים מאותגרים מתמטית. אגב, אני מניח שהפרסומת האומרת שהלוטו הוא משחק המזל המייצר הכי הרבה מיליונרים היא אמיתית. מספר האפשרויות הוא כזה שלא סביר שיהיו לזוכה שותפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה אני חושב שאני המצאתי את השנינה הבאה, אבל אני לא כל כך מבריק. אתם מוזמנים לתקן אותי: לוטו הוא מס על טפשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שדיויד לטרמן כבר אמר שהלוטו הוא מס לאנשים שלא יודעים סטטיסטיקה או משהו בסגנון הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהסיבה העיקרית ל''השקעות'' מסוג זה היא התיקווה שזה נותן, החלומות שזה מאפשר, הציפייה השבועית שזה מעניק. מנקודת ראות זו, הקנייה אינה נעדרת רציונליות. לפעמים, תיקווה זה כל מה שיש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה דומה במשהו לחלום הזכייה בלוטו, הכושים בארה''ב עדיין היו נוסעים בחלק האחורי של האוטובוס... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, קל יותר לעם להשיג זכויות ושיוויון מאשר ליחיד לזכות בפיס, אך קלה משניהם היא רכישת תיקווה. (אפופידס ב' פרק ה' בערך באמצע, לפני הקטע בין לוריין לג'ולי) זה מזכיר לי את חברי למילואים איתן, שאביו היה קונה פיס בכל שבוע ובכל פעם היה האב משליך את הכרטיס לפח שמעבר לפינת הרחוב בדרך לביתם. לאחר שעמד איתן הקטן מעט על דעתו (מעט - עד היום), שאל הוא את האב לפשר מנהג תשליך שבועי זה (כשומר מצוות עלה בלבו החשד לעוד אחת מו המיצוות המשונות אליהן התחיל להתוודע). האב השיב כי הם משפחה ללא מזל. סתם ולא פירש. מתישהו, החל איתן להתמהמה אחרי האב כדי להוציא את המטמון מן הפח. ואכן, מעולם לא זכה הכרטיס בדבר: לא פרס ראשון, לא שני ולא עשירי. אפילו בזוטא הוא מעולם לא זכה. מהיכרות עם חייו של איתן, לאלת המזל (החומרי) היו עניינים שונים ומשונים עד כה, דבר מהם אינו קשור לאיתן. לכל היותר ליטפה היא את יריביו בעסקי הריהוט. דרך אגב, כששאל איתן את האב יותר מאוחר מדוע הוא קונה את הכרטיס, הוא אמר משהו כמו 'תראה את המוכר, הוא אדם זקן, עצוב ועני, העסק הזה זה כל מה שיש לו'. לילה טוב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחזקאל היה בחור טוב, בחור זהב, אהב לעזור, חילק את משכורתו הצנועה לעניים והיה מלא מצוות כרימון. בחור נפלא, אבל מה? - היה מכוער, מכוער נורא, ממש פרצוף של שד, לא עלינו, ומה הכי כאב לו? שילדים קטנים היו פורצים בבכי כשהיה עובר ברחוב. זה היה הכאב הכי סודי והכי נורא שלו, יען כי אהב ילדים וקיוה בסתר ליבו שיום אחד מישהי תסכים להתחתן איתו ויהיו לו ילדים משלו. יום אחד עבר ליד דוכן פיס, כרע על ברכיו - כך, שם, על המדרכה, לפני כולם, ובכה וזעק והתפלל: "אבינו שבשמיים! תן לי סוף-סוף קצת מזל בחיים! תן שאזכה בפרס הגדול!". ויצאה בת קול ואמרה: "מבוקשך ניתן לך - אבל נהג בכסף בחוכמה!". והוא זכה בפרס הגדול, ושבועיים אחרי כן נכנס לבית חולים, לסדרת ניתוחים פלסטיים - שהילדים הקטנים לא יבכו יותר ברחוב ושאולי גם ימצא סו"ס, בעזרת השם, כלה, ויהיה לאב. כעבור שלושה חודשים נפרד חזי (לשעבר יחזקאל) יפה התואר מן הרופאים, האחיות והצוות כולו עד לאחרון המנקים - בחיבוקים, בפרחים, בנשיקות ודמעות, ובעיקר בעשרות קריאות שהדהדו אחריו: "מעכשיו שיהיה לך רק טוב בחיים! מגיע לך!" ירד במעלית, יצא את שערי בית החולים, חיכה לאור ירוק להולכי רגל, ירד, כחוק וכדין, מהמדרכה אל הכביש - ובאה משאית ודרסה אותו בין רגע. הגיע לגן העדן, התייצב בפני המחייה וממית וזעק לו: "ריבונו של עולם! אני לא מבין אותך! למה עשית לי את זה? בשביל מה נתת לי את כל התקוות והחלומות אם בסוף אני בר-מינן?! בשביל מה נתת לי לחוש לזמן קצר איך זה להיות יפה-תואר, בשביל מה?! בשביל מה?!" אמר אלוהים: "אוי! אוי ואבוי! יחזקאל? זה אתה שנדרסת שם לפני רגע במעבר החצייה? אבוי לי! איזה מין אל אני! יימח שמי! אני פשוט לא זיהיתי אותך!". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן איזו טעות בהבנת ההגיון שמאחורי הגרלות בעלות תוחלת רווח שלילית. כל מהמר (בקזינו, במרוצי סוסים, בפיס ובטוטו) יודע (או לפחות אמור לדעת) שסך כל הוצאות המהמרים (הכנסות המארגן) קטן מסך הפרסים ובמיוחד הדבר נכון בהגרלות ממשלתיות שמממנות לא רק את הוצאותיהן אלא גם מפעלי ספורט או תרבות, בריאות וחינוך. מכאן שאין שום הגיון כלכלי בהימורים והגרלות. הסיבה היא שהאדם המהמר לא עושה זאת בשביל הרווח הכלכלי אלא בשביל התקווה. בסכום הפעוט של מספר שקלים, אתה קונה תקווה למספר דקות, (חיש גד) שעות, (צ'אנס) ימים, (לוטו, טוטו) או יותר (הגרלת המנויים). אנשים באופן תמוה מעדיפים להרגיש תקווה מאשר להיות מיואשים ואם תמורת סכום קטן הם יכולים לקנות את התקווה הזאת (למעשה התקווה גדלה בצורה מונוטונית עם גודל ההשקעה) אז אפילו שהסיכוי לזכיה הוא אפסי, עדיין התקווה לזכות שווה את זה. לא סתם פרופיל המהמר הממוצע הוא של איש שאין לו סיבות יתרות לאופטימיות קוסמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגדרה של "קניית תקווה" היא בעייתית. אתן לך ניתוח כלכלי שווה יותר: כפרטים רציונליים, אנחנו שונאי סיכון. כך למשל, אנחנו קונים ביטוח: אין ספק שביטוח לעולם אינו עסק רציונלי באופן מצרפי – בסוף יש חברת ביטוח שמרוויחה, והרבה, כלומר הפרמיה שאנחנו משלמים גבוהה משמעותית מתוחלת תגמולי הביטוח. אבל אנחנו קונים ביטוח, כי אנחנו שונאי סיכון. ניתן לחשוב על שנאת סיכון, כמו שאני מכיר אותה (ולצערי אינני כלכלן), כעל גרף המקשר בין "כסף" ל"תועלת" שאינו קו ישר, ובמילים אחרות, תועלת שולית פוחתת של הכסף. כך למשל, עני ברחוב מעריך מאוד מאוד 50 שקלים נוספים כל חודש, שלמנכ"ל בנק הפועלים הם כאין. המונחים "כסף" ו"תועלת" אינם תחליפיים. לכן אנחנו קונים ביטוח כי שווה לנו לשלם הרבה כסף "קטן" (ששווה לנו פחות תועלת), מאשר כסף גדול אחד, לא מתוכנן, שאיננו מוכנים אליו ושאנחנו לא יכולים לספוג (שלא לדבר על זה שהברק כן מכה פעמיים באותו מקום). הטעות של שוללי ההגרלות היא, אם כן, שהם מדברים במונחים של "כסף" ולא של "תועלת"; ואילו הפרט הרציונלי מקבל החלטות במונחים של "תועלת". נראה לי שהתופעה של הלוטו היא אהבת הסיכוי. בהגרלות הפיס, מוחזרים בערך 40% מתקבולי המכירות כפרסים. כלומר תוחלת הרווח היא מינוס 0.6 לכל 1 שקל של הוצאה. כך שבמונחים של "כסף" קניית כרטיס היא החלטה בלתי רציונלית. במונחים של "תועלת" (בטרמינולוגיה פוסט-מודרנית אפשר לקרוא לזה "כסף בהקשר של עוד כסף") זו עשויה להיות, כתלות בפוזיציה האישית של המהמר, החלטה רציונלית ביותר. אם אני מליונר קטן, שווה לי לשלוח טופס בשבוע (הוצאה שנתית של מאה עד אלף ש"ח, שזה פחות מכמה סיגרים) בשביל האפשרות לשלש את הוני. זה כמו ביטוח, רק הפוך. כשהברק יכה, אני אצטרך להתרגל בקלות בלתי-נסבלת לשינוי דרסטי באפשרויות העומדות לרשותי (אולי לקנות את האיל הקורא?), אם הברק לא יבוא לעולם, קניית הטפסים לעולם לא תפגע משמעותית בתועלת שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקנוניה האמיתית היא זו: בעוד שכ-40% מכספי הפיס מוחזרים כפרסים, עוד כ-40% נוספים (אם זכורני) מושקעים בפרויקטים שונים "לרווחת הקהילה". האם ראית אי פעם פעולת פיס שווה באזור מגוריך? לא ראית. מכיוון שהפיס פועל באזורי ספר שונים, מקים מרפאות שיניים ומתנ"סים, ועושה פעולה (ברוכה כשלעצמה) של קידום מקומות אשר בהם ה"תועלת" של ה"כסף" שלו גדולה במיוחד. איפה הבעיה, אם כן? הפיס הוא למעשה מכשיר בעל שני אפקטים: (1) מימון של פרויקטים ציבוריים; (2) חלוקה מחדש של ההכנסה – לוקחים כסף מכלל הציבור, ונותנים לאזורי פיתוח. רגע, זה לא התפקיד של מס הכנסה? מובן שכן. זהו מס ככל מס הכנסה אחר, ניוד מסיבי של כספי משקי הבית לטובת פרויקטים רצויים במישור הכלל-ארצי. אלא שהמס הזה מעורר בעיה: הוא נגבה שלא בצדק. מס טוב לוקח מהעשירים ונותן לעניים, או לפחות מקיים את אמת-המידה הנקראת "שוויון אנכי" – היינו אם A מרוויחה יותר מ-B, אזי A תשלם יותר מ-B(או לפחות כמותו). המס הזה, לעומת זאת, הוא אופיום להמונים. מתפתים לו, כפי שהיטיב לתאר זאת ג'ורג' אורוול ב-1984, פשוטי העם, והם הנושאים בעיקר "נטל המס", ממלאים את ה"טורים" האינסופיים בחדוות שופינג של מי שקונה את תקוות גאולתו מן המעמד שבו הוא שרוי. ובקיצור המס לוקח מעניי העיר ונותן לעניי הכפר, במקום ליטול מן העשירים. ואולי רק משום כך דינו להיבטל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפעל הפיס משקיע גם בעניי העיר בדרום ת"א ישנם מספר מרכזי פייס קהילתיים מרשימים למדי (עד כמה שהעמקתי לחקור). לי יותר מפריעים יותר ה 20% הנותרים. שאלה: אם מפעל הפייס לא היה גוף ממלכתי אלא פרטי, כלומר מכשיר להעברת כסף מעניי העיר לכיס של בעל הזכיון האם זה היה טוב יותר לדעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה... תשמע... 1) לא טענתי שמפעל הפיס לא פועל בערים. בתמצית, הוא לוקח מהמעמד הבינוני (זה שנאנק תחת עיקר נטל המס בישראל) ומעביר למעמד נמוך או בינוני-נמוך. בסופו של יום, העשיר משלם למס הזה פחות מהעני, או החצי-עני. כך שבזאת אני מתקן את הדימוי שהשתמשתי בו לעיל. מפעל הפיס יוצר בפועל חלוקה מחדש של העושר לפי פרמטרים פסולים. 2) לא טענתי שצריך להחליף את מפעל הפיס ביזמות פרטית; ואני לא מבין את כיוון הטיעון הזה, שלפיו אני מצביע על רעה X ואתה מסביר לי שיש רעה Y, גדולה ממנה. מדינת ישראל רואה בהימורים מאורגנים רעה חולה, ואסרה עליהם בחוק (אם כי נשמעות טענות שהאיסור הזה גורף מדי). מפעל הפיס "מוכשר" בטענה שהוא פרויקט לרווחת הקהילה. אז אני בכלל לא בטוח שהוא פרויקט ראוי לרווחת הקהילה, מכיוון שכאמור לעיל מקורות המימון שלו נשענים על שכבות שלא היית מעוניין להכביד עליהן עוד. מצד שני, נראה שהנסיון להילחם בהימורים, לפחות בעידן הגלובליזציה, הוא עקר, ובנקודה זו ייתכן שהצדק עימך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדקתי ומצאתי שאם נחבר את שבעת המספרים הללו נקבל בגימטריה 102 שהם, לגמרי במקרה, שווים בדיוק "בבא עובדיה". והרי אין הוכחה טובה מזו שכוחו של הבורא עוד במתניו וגם בהגרלות הלוטו הוא מפליא לעשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן שההלצה לא כוונה לפגוע ברב עובדיה יוסף, שאינני יודע אם הוא מאמין בכלל בגימטריה, אלא כלפי אלו המוצאים את ההוכחה לקיומו של אלוהים בכל אירוע שאין לו הסבר סיבתי ידוע מראש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהיו לעובדיה יוסף כמה התייחסויות לגימטריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בספק אם הרב עובדיה יוסף נותן משקל רב לגימטריה. הגם שאני לא יודע מהי דעתו בנושא זה, אני יודע שהרב עובדיה יוסף הוא רציונליסט. ההופכי לרב כדורי לדוגמא. (אני כמעט משוכנע שבינו לבין עצמו הרב עובדיה יוסף לא מחשיב את הרב כדורי למישהו המתקרב אליו) הרב כדורי הוא לחששן. הרב עובדיה יוסף אמון על הרציונליזם הרמב''מי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרמב"ם הוא מהמתנגדים הבולטים לעבודת האלילים סביב היהדות (קמיעות, שבועות, לחשים, כפרות, קברים, קדושים, ועוד ועוד). עבודת אלילים שלעובדיה יוסף יש יותר מיד ורגל. (אולי תמונה כאן, קמיע פה...). לא מכיר היום רב אותודוקסי כזה... אולי אתה מכיר? הייתי שמח לדעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קמעות הן השטח של הרב כדורי, לא של הרב יוסף. ואל תטעה בין מה שעושים עליו (תמונות וכו') לבין מה שהוא מטיף. אני מכיר רב כזה - הרב קאפח. הלך לעולמו לפני כמה חודשים. קיבל פרס ישראל (יחד עם אשתו) מתישהו בשנות השישים. מפעל חייו - איסוף ותרגום כל כתבי הרמב''ם. סבו היה זה שהקים את תנועת ה''דרדעים''. תנועה דתית אשר נהתה אחר הרציונליזם נוסח הרמב''ם. ה''דרדעים'' אינם מאמינים בקבלה ובשאר האמונות המיסטיות. כמו כן אינם עוטים ציצית, אינם אומרים עלינו לשבח בסיומה של כל תפילה ועוד ועוד. הרב קאפח הוא הרציונליסט המובהק. ועוד ישנם רבנים אחרים אשר אינם נוהים אחר המיסטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ועוד ישנם רבנים אחרים אשר אינם נוהים אחר המיסטיקה'' - קשה להתאפק לנוכח האוקסימורניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאני חושב שזה לא ברור לך, אבל כדי שלא יהיו תרוצים - הדת עצמה היא מיסטיקה. מי שמאמין באלוהים אינו יכול להיות מוגדר כאדם שאינו נוהה אחר המיסטיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיסטיקה מוגדרת כתורת הסוד והנסתר. במילים אחרות, קבלה. צריך לערוך הבחנה בין הלכה לקבלה. (ובין דת למאגיה, ובין דרדסים לקטקטים ובכלל צריך לעשות הבחנות בחיים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האים הוא לוקח חלק במה "שעושים עליו" האים הוא מאשר את מה "שעושים עליו" או מתנגד לזה ודורש להפסיק את זה? שנינו יודעים את התשובה... ואת כוחו של הרב בקרב חסידיו. האם אתה יודע מדוע ה"דרדעים" אינם עוטים ציצית? הרי יש מצווה, שאינה קשורה כלל למיסטיות וכו' "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי". מה הוא עלינו לשבח ומדוע אינם אומרים אותו? אודה לך מאוד אם תענה לשאלותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני צריך לברר את הנושא הזה עד תום לפני שאתן לך תשובות מוסמכות בנושא. תן לי שבוע שבועיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרב קאפח הכחיש שאינו מאמין בקבלה. הוא חי כ''דרדעי'' אנוס. השמועה מספרת שכשהרב עובדיה יוסף קיבלו כדיין הוא התחייב בפניו שהוא נוטש את האמונה ה''דרדעית''. נ.ב ודאי שהדרדעים עוטים ציצית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה קישור לרמב"ם המדבר בשבח מצוות ציצית - ובעקבותיו לובשים הדרדעים ציצית, אף שאכן זהו מנהג, ולא מצווה הכרחית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרב קפאח זצ"ל בהשבעתו כדיין, הוכרח להשבע שהוא מאמין בקבלה. נדמה לי שהוא נשבע שהוא מאמין בכל מה שהרמב"ם האמין בו. אגב כיצד היית מסווג 'רציונליזים צרוף' כאמונה היהודית בתחיית המתים (מעיקרי האמונה ע"פ הרמב"ם)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שיאמרו שכל עיסוק ב-אל הוא לא רציונאלי. הרמב''ם כנראה שאף להתקין את משנתו בכלים פילוסופים, אלא שהיה חייב לעשות זאת במסגרת ההלכה. וההלכה, מה לעשות, מדברת על תחיית המתים. לכן הגדיר את תחיית המתים כנס שאינו יודע את טיבו. במסגרת פולמוס הרמב''ם, היו רבנים -רציונליסטים רדיקלים לאותה תקופה - שדיברו על תחיית המתים בצורה אלגורית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מאוד. אלו הלכות הקשורות לתחיית המתים את מכיר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבי מאיר דן בסנהדרין בנוגע ללבוש של המתים ועל תחיית בעלי המומים. רס"ג דן בשאלות מי המתים שיחיו, האם ימותו אחר כך, האם הארץ תוכל להכיל אותם, האם בני משפחתם יכירו אותם, ועוד. אתה כמובן לא מצפה לשו"תים כמו בנוגע לשבת או יום טוב. כי כאן בחיי היום יום עסקינן ואילו בתחיית המתים בעתיד לבוא. נראה שלרמב"ם יש קושי בתחיית המתים. עוד בחייו היו שחשבו כי הוא מתכוון לתחיית המתים במובן האלגורי. הוא סבר כי תחיית המתים הוא שלב *קודם* ו*זמני* לפני העולם הבא. בעולם הבא כמובן יש את עניין הישארות הנפש ללא הגוף. (דבר אחרון, באומרי הלכה אינני מתכוון לסך ההלכות ותו לא. אלא להלכה כדרך חיים, כהשקפת עולם.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המימרה של רבי מאיר בריש פרק חלק, כמו כל תחילתו של אותו פרק עוסק בענייני תחיית המתים, ובו מבואר שכפירה בתחיית המתים היא כפירה לכל דבר. פרק זה למרות שהוא כולו "אגדתות", לא יכול להתבאר כאלגוריה בלבד מכיוון שהנימוק אותו נותנת הגמרא לדברי המשנה גבי ארבעה מלכים ושלושה הדיוטות שאין להם חלק בעוה"ב, הוא בין היתר כפירה בתחיית המתים. כלומר ברור לחלוטין שתחיית המתים הוא חלק בלתי נפרד מהחבילה היהודית ואין כל סיכוי שהרמב"ם יסבור אחרת. לאלו שטעו בהבנת דברי הרמב"ם (אותם גם אתה ביארת בצורה לא מדוייקת לענ"ד, ומייד אפרט) ענה הרמב"ם באריכות עוד בחייו, באיגרת הידועה כ"מאמר תחיית המתים" שנשלח ליהודי תימן. עוד על נושא זה ובאריכות במבוא הדי ארוך לאיגרת זו המצורף למהדורת מוסד הרב קוק. כלומר קיבלנו יסודות אי-רציונולסטים מובהקים בדברי הרמב"ם (ועוד לא נדרשנו לפרקים א-ב בהלכות יסודי התורה, עיין שם ותופתע עד מאוד) אני מניח שאתה לא טוען שהרמב"ם כתב את דבריו כמס שפתיים ליהדות אלא באמת האמין במה שכתב- ולא היה מבולבל כמו אלו שניסו לפרש אותו. הסיבה שאני מדגיש זאת היא מכיוון שקיימת מגמה מקוממת בחוגים שונים לזרוק את תפיסת עולמם ה'רציונליסטית' שהיא שריד מאובן מגישות שרווחו במאה ה19, על הרמב"ם שכנראה רק רוחב כתפיו עומד לו במעמסה של נשיאת אוסף השטויות שתולים בקולרו. הרמב"ם אכן הפריד בין תחיית המתים לעולם הבא בניגוד אולי לפשט הגמרא בפרק חלק אולם, לא בגלל 'קושי' עם תחיית המתים כפי שרמזת, אלא מפני שאין האחד הכנה לאחר, באופן שתחיית המתים מקדימה את העוה"ב ולו מפאת שעולם הנשמות לא תלוי בזמן. וד"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוסכם על שנינו שעניין תחיית המתים היה מקובל על רובם המכריע של חכמי המשנה והתלמוד. המחלוקת היתה גם במסגרת פרושים-צדוקים. מה עושה עם זה הרמב"ם? הוא מצרף את תחיית המתים לי"ג העיקרים. המרב"ם לא יכול היה להתנגד לעיקרון תחיית המתים - ולא טענתי שעשה כן. אני רק מניח שהיה לו קושי רב עם תחיית המתים ועצם העובדה שעוד בחייו היו שסברו כי התכוון אלגורית - רק מוכיחה שלא היה בהיר די הצורך בנושא זה. אגב, באותה איגרת הוא מדבר על מוות שני - מה שמנוגד לרוח חכמי התלמוד. צא ולמד שהיה חייב להשתמש בתבנית של "תחיית המתים" אלא שעשה ניסיונות לרכך אותה. (מוות שני, קדום, זמני) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללא רצון לפרובוקציה. אם אכן מתקיימת תחיית המתים והגוף נזנח ונעזב על ידי הנשמה משום שתפקידו הארעי הסתיים, מדוע שלא נשים את גוף המת בשקית ניילון שחורה ונשליכו לאשפה כמו שעושים בגוויות של תרנגולות או פרות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחיית המתים מדברת על המובן המטריאלי ממש. הגוף לא מאבד מחשיבותו היות ולפי התפיסה הקבלית לגוף יש ערך משל עצמו - כך לפי הרמב''ן. (להבדיל מהרמב''ם) ובלי קשר מה קורה לאחר המוות, האמירה הבסיסית היא - כי מעפר באת ואל עפר תשוב. אני דתל''ש, כך שגם אם היה רצון לפרובוקציה, אני לא הכתובת. (מה גם שיש לי הרושם שמשה דורון מבין יותר ממני בנושאים האלו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק מהסיבה שקרוב לודאי שאתה לא תצווה את שאריך לשרוף במזבלה המחוזית את שרידי גופתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ניתן היה עפ"י החוק לשרוף את הגויה, אני בטוח שהרבה אנשים היו בוחרים בדרך זאת. אני, למשל, הייתי מעדיף שאת גויתי יאכלו האריות בסאפרי ולא הרימות בקבר, אבל מי מתחשב בזה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אישית הייתי מעדיף לתרום את גופתי, כאשר לא יהיה לי עוד צורך בה, למדע. ואם אפשר אז גם לקצור ממנה כמה איברים להשתלה. אבל אם לא אזי איני רואה שום בעיה בשרפת גופתי לאחר מותי. אני מעדיף לעלות לקרובי קצת פחות כסף ממחירה של חלקת קבר. אני גם חושב שעבור הקהילה החילונית, רק הקישור לשואה מונע שריפת גופות (זוכרים את ג'ון גודמן מפזר את אפרו של סטיב בושמי ב"ביג לובובסקי"?) שאני אישית לא רואה בו שום רע. ראה את ההינדים בהודו או בארה"ב ומדינות רבות אחרות בהן קיימת האפשרות הנ"ל. אגב, מסתבר שיש *עודף* של גופות שנתרמו לצרכים מדעיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אך זאת היתה בדיוק השאלה. מה מונע מאיתנו לצוות על שריפת הגופה או להשליכה ככלי אין חפץ. האם זה בגלל קיבעון פסיכולוגי-חברתי שהשתרש כל כך חזק אצלינו? נראה לי שלפחות מבחינת היהדות אסף שרעבי נתן למעלה תשובה מספקת. אך מה בדבר הלא מאמינים ?מה מונע מהם להתייחס לגופת אדם כמו לגופה של תרנגולת מתה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינה אנתרופולוגית לטקס הקבורה יכולים להיות כמה טעמים. הנה שניים. צורך של הפרט - לספק את צרכיו הפסיכולוגים של הפרט בעקבות אובדן אחד מיקיריו. צורך של החברה - לשמור על הדפוס החברתי שנפגע בעקבות אובדנו של אחד מהחברה. הדפוס החברתי עבר זעזוע מבני, ועל כן צריך בעזרת הטקס ליישב אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההכרה בכך שהגופה והאדם שחי בה הם שני דברים שונים לחלוטין היא הכרה שכלתנית. פסיכולוגית זה לא עובד כל כך טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען התמונה השלמה יש לציין כי רבים מאמינים כי ''איגרת תימן'' אינה אלא זיוף, שלא נכתב בידי הרמב''ם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון 266 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איגרת תימן איננה איגרת תחיית המתים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדרדעים לא לובשים ציצית? מאיפה הבאת את זה? רובם המוחלט של הדרדעים אומרים עלינו לשבח בשחרית ובערבית, אך אינם אומרים במנחה. אכן, הרב קאפח היה גאון וענק רוח, גדול חוקרי הרמב"ם בכל הדורות. הוא זכה בפרס ישראל עוד לפני מפעלו הענק והגדול ביותר - פירושו המקיף ל"יד החזקה", המהווה ציון דרך בחקר דרך הרמב"ם בהלכה, ומנפה את השגיאות והשיבושים בהם נכשלו המפרשים במשך השנים. אשתו זכתה בפרס הרבה אחריו - על מפעלות החסד שלה, בלי קשר אליו. (הכותב הוא שאמי במוצאו אך מתפלל בבית כנסת דרדעי) הק |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש עם זה בעיה. שמעתי וקראתי הרבה גירסאות. אני צריך לברר את זה לעומק. מזמן חשבתי לעשות זאת. אהיה לי זמן רק בשבוע הבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה לחינני הדרדעים לא לובשים ציצית ולא אומרים עלינו לשבח כדאי שתצא ותיבדוק, וחוץ מזה מי הסמיך את הרב קאפח לקחת בעלות על הרמב"ם? וכי רק הוא יודע ערבית? כדאי לך לעיין ברמב"ם פרנקל בהקדמה ויתבררו לך הרבה דברים חדשים על הרמב"ם של קאפח שהוא לא הכי הכי המדויק .ואל תשכח שהדרדעים הם כת שבתימן "הקיאו אותם" ונידו אותם,ומי שהציל את יהדות תימן זה רבינו מהרי"ץ שאמי מארי יוסף צוברי זיע"א שחיבר את הספר "אמונת ה,"כנגד הדרדעים ואין עוד ספר ביהדות תימן שקיבל עשרות הסכמות של רבנים מכל העדות ומכל החוגים לספר זה, יש לציין שספר זה חיברו בהיותו בגיל 16 כדאי לך לקרוא בו ולהעמיק בו כי ממנו תוצאות חיים הכותב הינו בלדי אדוק לשעבר וב"ה היום הינו שאמי גאה שנפקחו עיניו ומצא את האמת לאחר חקירה ובדיקה לעומק. ותאמין תחזור להתפלל בנוסח אבותיך שאמי כי היא המקור . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע איך התפתחו החיים עלי אדמות, אבל אחרי הודעות כאלה אני די מצטער שזה קרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 386520 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד לראות אותך. אולי בפעם הבאה תקדיש לנו שני רגעים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אחד החלומות הרטובים שלי - לחזור להגיב באייל באופן סדיר. אני מקווה שלא ירחק היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שהקבר של הרמב"ם מאד מאוורר, למה? כי הוא מתהפך בקבר כל כך הרבה פעמים מההשוואות בינו לבין הרבבודיה שהוא הפך להיות וונטילטור! איך אפשר להשוות את האדם שאמר: "אהוב את הדת, שנא את הרבנות." לרבבודיה שמשניא את הרבנות על העם ומבזה את כבוד התורה? איך אפשר להשוות את הגדול שברבני ישראל לרבבודיה שטען שאסור לבחור חכם ללכת בין שתי נשים??? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ערכתי השוואה מדוקדקת. אך אם אני צריך להכניס את הרב יוסף לקטגוריה או אז אומר שהרב יוסף קרוב לרמב''ם כשם שהרב כדורי קרוב לאר''י הקדוש. אם אני לא טועה - ואני אומר זאת בזהירות כיוון שאני לא בטוח באמת האחוזים - העניין עם לא ללכת בין שתי נשים עוד מובא בתלמוד והרב יוסף ציטט משם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, איסור ההליכה בין שתי נשים מובא כבר בתלמוד. אולם דווקא נאורותו של הרמב''ם מודגשת כאן. הוא לא ציטט הלכה זו במשנה תורה שלו. והערה אחרונה - אותו כורך ספרים שש''ס הפכה לקמיע שלה אינו בשום פנים ואופן ממשיכו של האר''י הקדוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, לא כתבתי שמישהו ממשיך מישהו. הצבעתי על קטגוריות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אהב את המלאכה ושנא את הרבנות''. אמר את זה שמעיה (מהזוג הידוע שמעיה ואבטליון), בפרקי אבות. הרב עובדיה מתון הרבה יותר מהרמב''ם. אנשים רבים שהרב עובדיה מקבל בסבר פנים יפות, לא היה הרמב''ם מוכן אף להסתכל בפניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל הזכיה בלוטו - שישה מספרים. הסיכוי הוא *רק* אחד ל5.86 מיליארד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השעה היתה מאוחרת, ובאמת לא חישבתי נכון, אבל כעת נראה לי שההסתברות לתוצאה כלשהי (ובכך אני כולל את השישיה ואת המספר הנוסף, ואני מניח שיש 45 מספרים בטבלה) היא אחד ל- C(45,7)*7 שזה בערך שלוש מאות מיליון.שוב טעיתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני טעיתי. צריך לחלק בשש עצרת. אם שישה מספרים אז אחד לשמונה מיליון. אם שבעה מספרים אז אחד ל 45 מיליון. בהנחה שהמספר הנוסף מוגרל כמו יתר השישה, זאת אומרת לאחריהם ומיתר המספרים שנותרו. (אני לא מכיר את החוקים במדויק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
C(45,7)*7 = (45!)/(38!*6!) = 317,657,340
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Chance to win = (No. of winning guesses) divided by (No. of possible guesses)
If you guess 6 numbers out of 45, there are C(45,6) possible guesses. Since there are 7 winning guesses (because of the Nosaf), the chance is 1 to C(45,6)/7, or one to 1,163,580. Another way: Chance to win = (No. of outcomes where you win) divided by (No. of possible outcomes) You have selected 6 numbers, and there are 39 more possibilities for the 7th number (45 minus the 6 already chosen). So there are 39 outcomes where you will win. In the lottery, they draw 7 numbers out of 45. So the chances are one to C(45,7)/39, which is the same. Where is my mistake? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא שאני התייחסתי, למן התגובה הראשונה שלי, לא לסיכויי הזכייה אלא פשוט לסיכוי של התוצאה המסויימת שהזכרתי (השישיה והנוסף). החישוב שלך הוא אכן חישוב של סיכויי-זכייה, אבל נדמה לי (אינני בקיא בחוקי ההגרלה) שיש הבדל משמעותי בסכום הזכייה בין ניחוש של השישיה לבין ניחוש של שישה מתוך השבעה, כשאחד מהם הוא הנוסף. לכן לא נכון לומר ''הם מגרילים שבעה מספרים''. הם מגרילים שישה ועוד אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מבהיר את העניין, שכן סקרנותי התעוררה למראה המספר 300 מיליון, שחשבתי שמשמעותו שבממוצע 300 מיליון אנשים יצטרכו למלא טפסים כדי שיהיה זוכה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שיש מובן למשפט "בממוצע n אנשים יצטרכו למלא טפסים כדי שיהיה זוכה", אבל מה שזה לא יהיה שניסיתי להגיד שם - לא נשמע לי נכון. נניח שההסתברות של ניחוש אקראי להיות הניחוש הזוכה היא 1 ל-N, ונניח אפילו שכל אחד מ-n המשתתפים ניחש ניחוש בודד (מהמרים כבדים שולחים עשרות או מאות או אלפי טבלאות בכל שבוע, אבל נתעלם גם מכך, ונזהה בין משתתפים לבין ניחושים), ושכל שני משתתפים ניחשו ניחושים שונים. בהנחות אלה, אם n=N הרי שזכייה היא ודאית. אם n<N, אז ההסתברות לזכייה היא פשוט n/N, וחוקי המספרים הגדולים מבטיחים הסתברות גבוהה מאד שמספר הזכיות הממוצע לאורך מספיק הגרלות יהיה קרוב מאד ל-n/N. אין לי מושג לגבי אף אחד מהנתונים שלעיל במקרה של הגרלת הלוטו של הקזינו הממלכתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכאן אנו מגיעים לשאלה מעניינת: נניח שכל ממלאי הלוטו במדינה היו עושים יד אחת נגד מפעל הפיס ומקימים מנגנון תיאום מופלא שיבטיח ששני אנשים לא ימלאו באותו שבוע את אותו הניחוש. מובן שאם יהיה זוכה, הוא יהיה יחיד. אבל כפיצוי לכל שותפיו, הפרס שלו יתחלק בין כל שותפיו ממלאי הלוטו, איש-איש לפי השקעתו. השאלה היא עד כמה קנוניה כזו היא יעילה... ובאילו תנאים כדאי למהמר הבודד להצטרף אליה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ... אני זוכר בבירור סרט תעודי על התארגנות כזו (בארצות הברית, נדמה לי). הם לא כיסו את מרחב כל התוצאות האפשריות, אבל בכל זאת זכו, ולכן כל אחד מהמשתתפים הרוויח. כיוון שההתארגנות שלהם לא כללה את *כל* משתתפי ההגרלה, חשש גדול שלהם היה שהם אמנם יזכו, אבל לא לבד, ובמקרה זה - הם היו מפסידים. בכל אופן, היות שתוחלת הרווח כתוצאה מהשתתפות בלוטו היא שלילית, והתארגנות כזו (בין שהיא מכסה את כל התוצאות ובין שלא) לא משנה את תוחלת הרווח של כל אחד מהמשתתפים בה, היא רק מקטינה באופן מאד משמעותי את סטיית-התקן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שידוע לי, זה פשוט לא כדאי, הלוטו מקצה אחוז מסויים מההכנסות לפרסים, ולכן הוא תמיד ירוויח והמהמרים יפסידו (בממוצע - ז''א שאם הם יחלקו את כל הרווחים לכל המשתתפים כל אחד יקבל סכום קטן מההשקעה שלו - כמובן שמשתתף בודד יכול להרוויח). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחוז מסויים מההכנסות *בתקופה האחרונה*, ולא בהגרלה הנוכחית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסתברות לתוצאה שהזכרת גבוהה בהרבה ממאתיים מיליארד. בכל אופן, אם היית המשתתף היחיד והיית זוכה בהגרלה, כדאי היה לך לחשוב על התערבות אלוהית. כאשר אתה אחד ממיליון משתתפים - זכייתך אינה נס. בהגרלה של החיים על כדור הארץ משתתפים מיליארדי כוכבי הגלקסיות, וזו המקבילה למשל שלך. ניתן לטעון, עם זאת, שמספר הכוכבים, עצום ככל שיהיה, קטן לאין ערוך מהמספר הנדרש כדי ליצור סיכוי סביר של זכיה בהגרלה המופלאה של החיים התבוניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת היית יכול לטעון לו ידעת את מספר הכוכבים, הגלקסיות הקיימות. אך כל עוד אינך יודע זאת לא תוכל לטעון כך. מעניין שהרצעה דומה למאמר שמעתי פעם דווקא ב''ערכים'' על ידי צבי עינבל. רועי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "עצום ככל שיהיה"? במתמטיקה מוכר המונח "עד אינסוף", וברור שלכל הסתברות קטנה ככל שתהיה יש מרחב מדגם מספיק גדול בו ניתן לצפות להתרחשות הארוע. אפילו אם ניתן להעריך את מספר הכוכבים ביקום ולומר בודאות שההסתברות שעל אחד מהם יופיעו חיים תבוניים היא קטנה מכדי להיות סבירה, אין זה אומר שאין יקומים נוספים שיתכן ובהם באמת אין חיים תבוניים, או לחילופין שהיקום הוא מחזורי (כלומר הזמן שלו מחזורי) ולכן לאורך הזמן קיימים אינסוף יקומים שברובם אין חיים תבוניים. מאחר ואין (לפחות כרגע) דרך לדעת מהו מרחב המדגם שלנו, אין דרך דרך להוכיח שהופעת החיים באופן ספונטני היא בלתי סבירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שיש מספר יקומים אינסופי ועל כן כל דבר שהסתברותו נמוכה יכול לקרות בהם היא מעניינת, אם כי קשה לעיכול. לפי דבריך ניתן לומר שלכל סיפור דמיוני שנכתב אי פעם יש יקום שבו הוא מתרחש. הסבירות שסיפור יתממש במציאות היא נמוכה, אך ביקומים יש מקום לכל ההסתברויות הנמוכות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שישנם שני יקומים היא מספיק קשה לעיכול, וכל התיחסות ליקום אחר (או אחרים) היא לחלוטין לא רלוונטית מבחינה הסתברותית. אם אתה מתיחס לאינסוף כוכבים, עדיין יתכן שישנה הגבלה על הוריאציות שלהם. לכן לא כל דבר יתכן. נעשה אנלוגיה גרועה כמו במאמר (רק להעביר את הרעיון), אם יש לך מפעל לייצור קוביות, שיש בידו רק עץ, גם אם תיצור אינסוף קוביות, סביר להניח שלא תצא לך בטעות מכונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק, איני טוען שיש מספר אינסופי של יקומים, טענתי שיתכן שהיקום שלנו אינו תופעה יחידה (ואם כן, מענין מהי ההסתברות להיווצרות יקום והאם סביר שיווצר יקום כנ"ל) ואם כך, מרחב המדגם אינו ידוע וזה הופך כל דיון על הסתברות לארוע כזה או אחר לחסר משמעות. לחילופין, הצעתי שיתכן והיקום הוא מחזורי, כלומר נוצר, מתפשט, מתכווץ נעלם וחוזר חלילה, כך שלאורך *זמן* אינסופי יווצר יקום שבו יווצרו חיים. ישנה תאוריה "מוזרה" מעט, שמנסה להסביר מדוע היקום שלנו תומך בקיום כוכבי לכת, תרכובות כימיות יציבות ותהליכים כימיים מגוונים - דברים שתלויים בסופו של דבר במספר קטן למדי של קבועים פיזיקלים (מטען האלקטרון, הקבועים האלקטרו-מגנטיים, קבוע הגרוויטציה וכ"ד) שערכם שרירותי לכאורה ואילו היה שונה, לא היו חיים בצורתם הנוכחית. ניתן לומר שערכים אלו נקבעו ע"י אלוהים כדי לאפשר חיים ביקום, אבל לפי התאוריה הנ"ל ערכים אלו מביאים למספר מקסימלי של חורים שחורים ביקום אשר בו חוקים פיזיקליים המתאימים לערכים אלו. לפי דעת מציע התאוריה (שלצערי שמו פרח מזכרוני) כל חור שחור מכיל יקום חדש ולכן יקום שבו מספר חורים שחורים מקסימלי הוא יקום מוצלח במיוחד, בעוד שיקום שבו מספר חורים שחורים קטן הוא פחות מוצלח מבחינה אבולציונית. יקומים הנוצרים בחורים שחורים הנמצאים ביקום אחד, הם דומים, אך לא זהים בתכונותיהם הפיזיקליות (מוטציות קטנות) ליקום שבו נוצרו. העובדה שתנאים פיזיקלים שמביאים למספר גדול של חורים שחורים גם משפרים את הסיכויים לחיים היא חסרת הסבר בתאוריה הנ"ל. ברור שלתאוריה זו אין ערך רב שכן לא ניתן להפריך אותה, לפחות לא לפי חוקי הפיזיקה הקיימים שלא מאפשרים לצפות בנעשה בתוך חור שחור או לחילופין אל מעבר לגבולות היקום שלנו בחיפוש אחרי יקומים נוספים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי החשבונות שלי - אתה צודק, טעיתי. אם זה לא הובן מלכתחילה: הייתי ציני. המשך התגובה שלך הוא בדיוק הרעיון שניסיתי להעביר בהודעתי המקורית (עד "ניתן לטעון...", שבו לדעתי אתה מחמיץ את הנקודה, כי הגישה שמייחדת את מה שקרה בכדוה"א היא שוביניסטית, בדיוק כמו גישה שמייחדת את התוצאה 3, 9, 11, 17, 22, 24 והנוסף 16). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תלך במדבר סהרה ותראה מכונת כביסה גרמנית משוכללת ניצבת באמצע המדבר, האם תשאל את עצמך מי הביא אותה לשם ? אולי תאמר שהימצאותה אינה מיוחדת יותר מהימצאותן של דיונות חול שם ? האם, חוץ משובניזם גרמני, מייחד משהו את מכונת הכביסה במדבר סהרה, משהו שגורם לחשוב שהמכונה לא הגיעה לשם במקרה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשאל ועוד איך! מדוע? כיוון שאני יודע שהאפשרות שמישהו הביא את ה-AEG לאמצע המדבר היא הרבה הרבה יותר סבירה מהאפשרות שה-AEG נוצרה שם מגרגרי-חול כתוצאה מצירוף מקרים ברמה הקוונטית. בכך עניתי גם לשאלתך השלישית. הגדר "מיוחדת", ואראה מה אפשר לעשות עם שאלתך השנייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במילה מיוחדת כוונתי לכך שיצירתו של המין האנושי, כמו היווצרותה של מכונת כביסה באקראי, שקול להגרלה של המספרים 1,2,3,4,5,6 בלוטו. לעומת זאת, כוכבי לכת שוממים או דיונות חול במדבר שצורתן היא כזו או אחרת מקבילים להגרלה של המספרים 12,18,21,37,40 בלוטו. בעוד שהופעה של הסדרה השניה אינה צריכה לעורר בנו פליאה, הסדרה הראשונה צריכה גם צריכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, נתת שלוש דוגמאות ל"מיוחד" לעומת "לא מיוחד". לצערי, אינני מצליח להכליל את מושג המיוחדות משלוש הדוגמאות שלך. בפרט, מה עושה את 1, 2, 3, 4, 5, 6 ליותר מיוחדת מ-12, 18, 21, 37, 40? והיכן בדירוג הזה נכנסת 48, 56, 67, 73, 82, 91? או 9, 10, 30, 35, 40, 45 (הערכים הגימטריים של האותיות מיצפטל מודולו 45)? או 1, 3, 5, 7, 11, 13? או 2, 4, 6, 8, 10, 12? ציינת שהמיוחד צריך לעורר *בנו* פליאה. זה נשמע כמו מבחן סובייקטיבי למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהוא התכוון לכך שסדרה רנדומלית הניבה תוצאה בעלת חוקיות, כפי שמכונת כביסה היא מנגנון מורכב בעל פעולה הרלוונטית לחיי היום היום - קבוצה סגורה ומצומצת מאד (יחסית) של מבנים. כמובן שהסיכוי להווצרותם זהה להווצרות של כל מבנה אחר בקבוצה סגורה זהה בגודלה של מבנים, אבל הם היחידים שימשכו את תשומת ליבנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(גם אני "מניח", אבל אל תגלה לו). חלק מן העניין הוא, כפי שאתה עצמך כותב בסוף, שהחוקיות היא בעין המתבונן (אני, כאמור, חושב שבסדרה 9, 10, 30, 35, 40, 45 יש חוקיות. ישראלים רבים יחשבו כך על הסדרה 48, 56, 67, 73, 82, 91). כאן בוודאי תאמר ש"חוקיות מתמטית" היא עניין אובייקטיבי, אבסולוטי, אוניברסלי וכד', ועל כך אני אומר: לא. בכך, כמובן, אינני שולל את האוניברסליות של המתמטיקה, או את אי-תלותן של תוצאות מתמטיות בכך שיהיו בני-אדם שיגלו אותן (כן, "יגלו" ולא "ימציאו"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולו לא ראית בחייך מכונת כביסה, מה אז היית חושב? ולו לסבתי גלגלים, וגו'? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |