בתשובה לעדי, 18/09/03 21:57
מכה אפורה 171229
לא כל ילד שמתפרע הוא עם "צרכים מיוחדים". לפי דרכך כל הילדים היו מקבלים ריטאלין בארוחת בוקר בתוך הקורנפלקס אבל לעולם לא ישתמשו נגדם בכוח פיסי, כאילו שיש משהו נוראי כל כך בכוח פיסי לעומת סתם דומיננטיות ונתינת הוראות. במה טוב יותר החיבוק הלוחץ שלך מהכאפה בתחת? ילד יכול להרגיש לא פחות מושפל מעונש לא גופני אשר יכול גם לפגוע בילד בצורה חמורה הרבה יותר מסתם הצריבה של המכה בישבן. אני לא רואה בשימוש בכוח פיסי מתון (LOL) נגד ילדים משהו 'גועלי'. לו הייתי מרגיש כך אז הייתי נגעל מכלל האנושות לדורותיה עד לעשוריים האחרונים - וזה מוזר. *כל* הילדים בודקים את הגבולות של מה מותר ומה אסור בשלב זה או אחר, בסופו של דבר ישנם מקרים בהם מה שחסר במשוואה הוא קצת מורא מפני ההורים, לא פחות ולא יותר.

having said that, אני מוכרח להודות שאני עדיין מרגיש ניתן לשכנוע. אני קצת משחק devil's advocate כאן כי אני צריך טיעונים יותר משכנעים נגד חינוך גופני מאשר "איכסה".
טיעון משכנע 171232
אתה יודע, ניק, אתה מעצבן אותי עם הדעות שלך. אתה מאד מעצבן אותי. אתה מעצבן אותי כל-כך שאני צולל לתוך המסך שלי, יוצא אצלך בחדר, ומעיף לך סטירת לחי.

השתכנעת, או שצריך לעבור לבעיטות?
טיעון משכנע 171238
כמה נוקב. לעשות דמוניזציה של הצד שלי כדי להעביר מסר שכבר נאמר בצורה רהוטה יותר ע''י אחרים. זה בטוח ישכנע אותי.
נוקב? 171244
וזה עוד לפני שהשתמשתי בסכין.
נוקב 171322
נוקב בלשון נוגע בנקודה במדויק ובעל אפקט חד.
משהו להתחיל איתו את היום 171277
אלימות כגון זו שאתה מציע מעולם לא פתרה אף בעייה.
רק אלימות קשה מסוגלת באמת לשנות דברים.
אתה בטוח? 171280
רוצה לעשות את הנסיון הזה? רק ספר לי איפה אתה גר.
אתה בטוח? 171281
שכחתי להוסיף (: בסוף התגובה הקודמת.
חוץ מזה אל תדאג, כבר הקדימו אותך.
פחדן 171283
גם אני שכחתי להוסיף :)
פחדן? 171286
אחי, יש לי את הIP שלך. האנשים שלי בדרך.
(-:
מכה אפורה 171235
סליחה? אני לא אמרתי שכל ילד שמתפרע הוא בעל צרכים מיוחדים, אני דיברתי על ילדים שמתפרעים בלי שליטה (שאני אבין, אתה טוען שכל ילד מן השורה מסוגל להתפרע בלי שליטה? אז תתפלא, רובם דווקא בשליטה מלאה בדרך כלל).

לא דיברתי אך ורק על ריטלין (אם כי זו בהחלט אופציה מוצלחת).

"החיבוק הלוחץ" נותן הרגשת ביטחון ומרגיע- וזה בדוק.

ילדים לא צריכים לפחד מהוריהם. אני מעולם לא פחדתי מהורי- מעולם- זה עדיין לא אומר שאין לי כבוד אליהם. אם הם היו מכים אותי, אני לא בטוחה שהכבוד הזה היה קיים.

לי יש מבחן מחר, אבל אתה מוזמן לנסות ולקבל טיעונים משכנעים מאנשים שיש להם כוח להתווכח עם מי שלא רוצה לקבל טיעונים משכנעים. לא נורא, אם הם לא יצליחו לשכנע אותך- פליק קטן וזה עובד!

(ומשהו שישמע מתנשא, אבל לא אכפת לי: אני מקווה שלא תפעיל את השיטות האלה על הילדים שלך).
מכה אפורה 171237
תוך כדי התעלמות מההערות העוקצניות האישיות והמיותרות שלך:

מעניין אותי לדעת מה את עושה לילד שמתפרע בסופר. באמת. חיבוק? ואם הוא ממשיך להתפרע? עוד חיבוק? איום בעונש? צעקות? פרצוף עצוב?

>> אני מעולם לא פחדתי מהורי- מעולם- זה עדיין לא אומר שאין לי כבוד אליהם. אם הם היו מכים אותי, אני לא בטוחה שהכבוד הזה היה קיים

פה את שוב מגזימה. אני לא מאמין לך שלא היית מכבדת את הוריך אם היו סוטרים לך. זה פשוט קשקוש. יש בהורות קצת יותר מאשר חיכוכים ועונשים. אני חטפתי כמה סטירות כשהייתי קטן ואני אוהב ומכבד את הוריי, וכך, לדעתי, הרוב המוחץ של בני דורי וקודמיו.
מכה אפורה 171239
לא, ניק, תרביץ לו בסופר! תשפיל אותו לעיני כל המתבוננים! תגרום לו כאב, זה מרגיע!

אה, ואני אשמח אם תסביר לי למה ההערות שלי היו מיותרות. ניסיתי להמחיש בהן משהו (אבל כנראה שלא הצלחתי).

ואם אתה קורה לי קשקשנית, אז באמת שאין לי שום דבר ענייני להגיד יותר. לילה טוב.
מכה אפורה 171271
ילד בן שנתיים וחצי שוכב על הרצפה בסופר וצורח. הוא לא רוצה להתקדם הלאה. הוא אולי רצה פעם שיקנו לו משהו (שוקולד, נגיד) אבל הוא כבר שכח. עכשיו הוא על הרצפה בסופר וצורח. אנשים הולכים ומתאספים סביב. הוא צורח עוד יותר כדי להדגים את הנקודה.
אתה מדבר אתו וזה כמו לדבר לקיר. בגלל שהוא כבר באמצע לצרוח. אין לך חדר בצד לעשות בו טיים אאוט. זה הסופר. הוא בועט ברצפה. הוא מרייר. הוא כבר כחול מרוב בכי.
אתה מנסה לחבק אותו חיבוק לוחץ. הוא בועט לך בפיקת הברך מזיל רוק על הצוארון של החולצה שלך.

חשוב לומר - הוא ילד נורמלי בדרך כלל. אין לו הפרעות קשב. אין לו הפרעות התנהגות. הוא פשוט רצה שוקולד ולא קנית לו והוא הכניס את עצמו למצב היסטרי. בכל סופר כמעט אפשר למצוא ילד אחד כזה.

האפשרויות העומדות בפניך:
1. להמשיך את ההצגה (המשפילה הזו, גם בשבילו).
2. לנסות לדבר על ליבו (= לאופציה 1 במקרה זה).
3. לתפוס אותו בכתפיים. להעמיד אותו. להסתכל לו בעיניים ולומר לו - תפסיק את ההצגה הזו תכף ומיד. וכשהוא ממשיך, לתת לו מכה קטנה על הישבן. כזו שתזעזע אותו קצת ותגרום לבכי להפסיק לרגע, מספיק זמן כדי לקבל הפוגה שתאפשר לדבר איתו שוב.

מניסיון, האפשרות השלישית עובדת הכי טוב.

הרעיון הזה שאסור בשום אופן להרביץ לילדים היא אווילית. אנחנו משתמשים בכוח על ילדים כל הזמן גם בלי שנקרא לזה אלימות. אנחנו מלבישים אותם בניגוד לרצונם, רוחצים אותם בניגוד לרצונם, מכריחים אותם לקבל חיסונים, תופסים להם את היד בכביש לא תמיד בעדינות מקסימלית, נותנים להם מכה קטנה על היד כדי ללמד אותם לא לקרב את היד לאש. וכן הלאה.

חשוב להבדיל בין מכות שנועדו לשחרר את ההורה ממתח נפשי (אסור!) לבין מכות בכוח סביר שיש להן מטרה חינוכית מובהקת. וזה לא פעם הכרחי. לא צריך לעשות דמוניזציה להורה ה"מכה". חינוך של ילדים, במיוחד צעירים, כולל גם אינטראקטציות פיזיות.

ואם כבר, מה בדבר שני ילדים שהולכים מכות אחד עם השני? מותר להפריד ביניהם? הרי זה דורש בפועל להשתמש באלימות.
למה אתה פוחד להזדהות בשמך? 171296
הייתי בוחרת ב-‏1. הוא היה צורח, משפיל את עצמו ואותי, אבל לא מקבל כלום. בפעם הבאה הוא היה מבין שכל הצרחות שבעולם לא יעזרו לו. מנסיון- גם זה עובד (אם כי, למען הסר ספק, לא ניסיתי את האופציה הזאת ממש בתוך סופר).

כשאתה תופס בחזקה את היד שלו כשחוצים כביש, אתה מונע ממנו כאב גדול יותר, או אפילו מוות. זה לא נקרא "להרביץ". כשאתה מסיט מהר את היד שלו מכיוון האש, אתה מונע ממנו להישרף. כשהוא חוטף היסטריה בסופר בגלל שוקולד- אפשר גם לבחור באופציית ההתעלמות.
למה אתה פוחד להזדהות בשמך? 171300
האמת היא שלא תמיד אפשר. (מעבר לזה שאני חושב שזה לא תמיד רצוי. שזה גורם לילד יותר סבל). נסיבות החיים הן כאלה שמחייבות אותנו לפעול בתוך מסגרת זמן. למשל, צריך להספיק להגיע בזמן לקחת את הילד השני מהגן.

כשאתה תופס בחוזקה את היד של ילד כשחוצים את הכביש אתה אלים. גם אם תנסי לתאר את זה במילים יפות יותר. הלגיטימיה ש"אתה מונע ממנו כאב גדול יותר" תופסת גם במקרים אחרים, וגם כאשר קשה לראות את זה ישירות.

אולי כדאי להבחין בין ילד לילד.
כשמדובר בילדים צעירים - מכה חינוכית יכולה להיות דבר אפקטיבי מאוד. בגיל שנה וחצי הם גם לא כל כך מבינים עדיין התדיינות לוגית. ולמען האמת, גם בגיל ארבע לא תמיד.
כשמדובר בילדים בני 14 אלימות לא תועיל, ולהפך. וזה גם גיל שאפשר ממש לדבר איתם.

ועוד דבר, וסליחה על הקטנוניות - כשאת אומרת - "מניסיון" ומתכוונת לילד שאין לך אחריות מלאה על הגידול שלו (דהיינו, לא הילד שלך) זה שונה מאשר ילד שהוא הילד שלך ממש. קל יותר לנקוט בתיאוריות חינוכיות מודרניות כאשר בסוף היום מחזירים את הילד להוריו.
לא ענית לי על הכותרת, וזה לא מנומס! 171302
הממ. יש משהו בזה שאתה אלים כשאתה תופס לו את היד בכביש. אתה צודק, בסיטואציה כזו זה הכרחי- אבל אתה לא מכה בו. כמו שיש הבדל בן מכות חזקות למכה בטוסיק, יש גם הבדל בין מכה בטוסיק לבין להחזיק לו את היד חזק כשחוצים את הכביש.

שוב: לדעתי, יש דרכים אפקטיביות לא פחות מ"מכה חינוכית".

לדעתך "קל יותר לנקוט בתאוריות חינוכיות מודרניות כאשר בסוף היום מחזירים את הילד להוריו"- נו, לא תמיד. כשאלה ילדים שאתה רואה אותם מדי יום (כלומר, הם לא "חדשים" לך), תתפלא כמה מורות וסייעות ירגישו חופשי לתת להם מכה על היד כשהם עושים משהו לא בסדר. לרוב זה "כשיש צורך", ולפעמים גם כשאין. זה הופך למין הרגל כזה, כאילו כלום. הילד לא מתנהג יפה? לא נורא, מכה קטנה וזה יעבור לו.

אין לי ילדים משלי (כפי שאתה יודע), כך שאני לא יכולה לומר לך איך אני נוהגת אתם. אבל אני מוכנה לחזור לדיון הזה עוד כמה שנים, אם אתה רוצה.
לא ענית לי על הכותרת, וזה לא מנומס! 171305
לא שמתי לב לכותרת קודם.
הפחד להזדהות בשם הוא בגלל ההתלהמות שנתקלתי בה בדיון הזה קודם (שהיה בה כשלעצמה מימד של אלימות).

בנוגע לכביש - ברגע שגם את מסכימה שיש מקרים שבהם כוח פיזי הוא דבר דרוש וחיוני, הויכוח שלנו הופך להיות כמותי ולא איכותי. הדוגמה שהביא קודם אחד האיילים בנוגע לילד הרץ סביב הבריכה מצביעה על כך שלעיתים שימוש בכוח, גם כשהוא מכה ממש, חיוני להצלת חיים. הפרדה בין שני ילדים ניצים שדורשת לא פעם שימוש בכוח היא דוגמה נוספת. ניצה ציינה אלמנט נוסף והוא החד משמעיות של המכה מול המורכבות הפסיכולוגית של מלל. ראיתי לא פעם הורים המכריזים על ''ברוגז'' עם הילד, דבר נורא בהרבה בעיני מאשר מכה חינוכית.

יועצות חינוכיות, סייעות, מורות וכדומה נמצאות בסיטואציה חינוכית מובנית ובתוך מערכת היררכית מסודרת. שם אולי קל יותר להימנע מכוח פיזי שלעתים הכרחי באינטראקציה הורה-ילד. וכמו שאמרת בעצמך, אפילו בסיטואציות כאלה לא פעם מוצאים מכה חינוכית כעונש רלוונטי.
לא ענית לי על הכותרת, וזה לא מנומס! 171306
אה...התלהמות מצידי? אני מצטערת, אבל ארבע שעות שינה הרגיעו אותי, באמת. אני אשמח לדעת עם מי אני מדברת.

אני לא חושבת שתמצא מישהו שיחשוב שאין *שום* מקרה שבו כוח פיזי דרוש. ברור שהוא דרוש במקרים מסויימים (מאוד)- וגם אמרתי את זה בתגובה 171205. קשה לי לחשוב על מקרה שבו הדרך היחידה היא פליק בטוסיק.

יועצות חינוכיות, סייעות, מורות וכדומה, דווקא מפני שהן נמצאות בתוך מערכת היררכית מסודרת, היה אפשר לצפות מהן להימנע מהפגנת כוח פיזי- אבל זהו, שהן לא נמנעות מכך. ומה שהתכוונתי להגיד בתגובתי הקודמת, למקרה שזה לא היה מובן, שהעובדה שפותרים שם בעיות ב"מכה חינוכית" היא שלילית. יש עונשים רלוונטים הרבה יותר. הן פשוט בוחרות בדרך הקלה.
לא ענית לי על הכותרת, וזה לא מנומס! 171307
אני חושב שהובאו כמה דוגמאות שבהן הדרך היחידה היא פליק בטוסיק (ע''ע הדוגמה של הילד הרץ סביב הבריכה).

יש משהו עגום במהירות שבה את מוכנה לשלוח ילד לתרפיה או לתת לו ריטלין, מול הקושי להודות שלפעמים מכה קטנה היא אפקטיבית.
ואגב, ובניגוד למה שאמרת שם, אילולי היתה האופציה של מכה קטנה אפקטיבית, לא היתה נטייה מצד אותן יועצות, סייעות ומורות להשתמש בה. (ולא שאני מצדיק את השימוש הנרחב הזה).

איני חושב שיש להשתמש באופציה הזו בקלות, אבל גם אין צורך להזדעזע כאשר ילד מקבל מכה חינוכית מדי פעם.
אם אתה מעדיף... 171311
לא חושבת שזאת הדרך היחידה.

מבזק חדשות: ריטלין נותנים רופאים. אני לא רופאה, ואין לי שום כוונות לתת לילד ריטלין כשהוא לא זקוק לו. מעניין אותי איך הבנת את זה ממה שאמרתי.

תרפיה, לדעתי, עדיפה על "מכה אפקטיבית".

אני שמחה שאתה לא מצדיק את השימוש הנרחב הזה. אני לא מצדיקה אותו גם אם הוא היה פחות נרחב, ושוב: יש דרכים אפקטיביות לא פחות.
אם אתה מעדיף... 171313
תרפיה טובה (אולי) כתהליך ארוך טווח.
לפעמים דרוש טיפול מיידי.
אם אתה מעדיף... 171315
אוקיי. אנחנו חוזרים על עצמנו, ולי אין מה להוסיף בנושא. כשיהיו לי ילדים, אני אנסה לגדל אותם בדרכי. אם אכשל בכך- נו, אם עדיין יהיה אייל, אני מוכנה לחזור ולהודות שטעיתי, וש''מכה חינוכית'' היא בלתי נמנעת (אבל עד אז יש עוד המון זמן).
אם אתה מעדיף... 171806
עדי כבר נתנה לא מעט דוגמאות לאלטרנטיבות למכות, ריטלין, ותרפיה: החזקה מונעת, דיבור, וכדומה. סביר להניח שיש עוד.

לא, אף אחת מאלה אינה פתרון קסם מיידי שבאיבחת-חרב תשתיק את הילד שלך, אבל אם כל מה שמעניין אותך זה שהילד שלך יסתום ת'פה שלו בשביל שתוכל לחזור לראות "סיינפלד," אז אולי אתה לא צריך להיות הורה מלכתחילה.

חינוך ילדים זו פעילות מתמשכת, וכל הדיון הזה, שמתמקד בלמצוא פתרונות מהירים לבעיות ספציפיות, הוא שגוי. אם חינכת את ילדך כראוי, והוא לא "בעל צרכים מיוחדים," לרוב תוכל למנוע ממנו להזיק לעצמו על ידי הסבר. ילדים שהם קטנים מכדי להבין הסברים הם גם לרוב קטנים מכדי לגרום לעצמם נזק, או להבין בכלל על מה הכית אותם. לאחר כמה זמן הם יותנו שלא לעשות את מה שהם יקבלו עליו חיזוק שלילי, אבל אז הם כבר התרגלו לקבל אלימות כחיזוק שלילי חיוני, והדרך קצרה לצרות בהמשך.

כל ההנגדה הזו בין "שיטת הפליקים הקטנים" שלך מחד, לבין "שיטת הסימום והתרפיה המזיקה" של עדי מאידך, היא שגויה וחסרת-בסיס.

לסיכום, אולי ליווני מגיעה השטיפה הזו יותר ממך, אבל אני מגיב כאן כי נראה לי שהנקודה תהיה ברורה ביותר בשלב זה של הדיון.

וסליחה מראש אם הדיון ידרדר מכאן והלאה.
אם אתה מעדיף... 171809
ריטלין ותרפיה הן טיפולים קיצוניים. אני מדבר על ילדים נורמליים לגמרי.

החזקה מונעת נועדה להשתוללות לא מבוקרת. לא לילד בן שנה שרץ לכביש. (אפשר להתווכח על האפקטיביות של הטיפול. לדעתי הוא נורא ואיום. אבל ניחא).

דיבור טוב כשהילד כבר מבין דיבור.

והכי חשוב:

"ילדים שהם קטנים מכדי להבין הסברים הם גם לרוב קטנים מכדי לגרום לעצמם נזק, " - זה מופרך לחלוטין. לא מעט ילדים הולכים בגיל שנה, ומדברים אחרי גיל שנה וחצי. (וגם שהם מדברים, היכולת הוורבלית והקוגניטיבית שלהם מוגבלת).

הם מסוגלים לרוץ לכביש. הם לא מסוגלים להבין את הסכנה. ככה זה.
אם אתה מעדיף... 171818
אולי די כבר עם הילד שרץ לכביש? קרא את תגובה 171764 , ואת התגובה שאחריה. יש עוד אפשרויות לטיפול בילד שממש מחבב כבישים (ושוב- לא חושבת שהורה שהיכה ילד כזה על היד הוא הורה רע, אך לדעתי- יש דרכים יעילות לא פחות).
אם אתה מעדיף... 171820
בהצלחה.
אם אתה מעדיף... 171824
תודה.
לגבי פסקה 2 שלך 171810
כמובן, אם תנסה אבחת חרב של ממש, סיכויי ההשתקה יעלו.
לגבי פסקה 2 שלך 171813
ניסיתי ניסיתי ולא הבנתי.

שלא לומר שההקצנות הללו מיותרות ומטופשות.
איך הגענו ממכה מדודה על היד לאבחת חרב?
לגבי פסקה 2 שלך 171815
מהמשפט הזה
"לא, אף אחת מאלה אינה פתרון קסם מיידי שבאיבחת-חרב תשתיק את הילד שלך"
של כליל. בפסקה 2 שלו. כמו שכתבתי בכותרת.
לגבי פסקה 2 שלך 171816
אופס. סליחה.
לגבי פסקה 2 שלך 171831
אני מבין שעלי להמנע מאלגוריות בעתיד? באמת, חלילה לי מלבלבל את האוכלוסיה עם עולם הדימויים המקיף* שלי.

---

* מקיף את השכונה שלי, בערך.
לגבי פסקה 2 שלך 171832
אלכסנדר מוקדון -- אתה לא.
מכה אפורה 171487
How about a 4th option- Setting a simple ultimatum, as long as he’s making a fool out of himself, you’ll be putting whatever stuff you already got him back in it’s place.
מכה אפורה 171553
מה גורם לך לחשוב שאפשר בכלל לדבר אל ילד בן שנתיים וחצי כשהוא צורח על הרצפה? הוא לא שומע אותך, הוא צורח.
מכה אפורה 171594
If you can’t control your 2 year old, don’t take him shopping.
אבל נגמר החלב 171608
ואני אם חד הורית. אפשר לקבל פטור מהכלל הזה?
אבל נגמר החלב 171612
nope
אפרופו ילד צורח על הרצפה - 172836
אפרופו ילד צורח על הרצפה - 172950
לא הבנתי, זאת חבילה של קונדומים?
צב''ר 173005
אכן כן.
אפרופו ילד צורח על הרצפה - כה''ב 286473
אני ממש לא זוכרת מה היה בלינק הנ"ל, אבל הנה משהו שממש שיעשע אותי:

מטרה חינוכית מובהקת 171488
יחד עם המטרה החינוכית המובהקת אתה מעביר לילד שלך מסר חינוכי חשוב לא פחות: כוח הוא אמצעי לגיטימי להשגת מטרות (חינוכיות או לא, את ההכללה הוא כבר יעשה בעצמו).
מטרה חינוכית מובהקת 171554
למה שהוא יכליל בכיוון הזה? אפשר גם "אמא עושה מה שהיא מבינה", או "כוח הוא אמצעי", או "מבוגרים חזקים מילדים", או "ואללה, הגזמתי". הילד בן שנתיים וחצי, צריך לחנך אותו ולא לחשוש מן התזות הפילוסופיות שהוא יפתח (אל תדאג - הוא לא).
מטרה חינוכית מובהקת 171618
נו, בסדר, אם אתה אומר לי לא לדאוג אני נרגע מיד.
מטרה חינוכית מובהקת 171878
למה שהילד שלי לא יפתח תזות פילוסופיות בגיל 3? הילד שלי הכי חכם בעולם!!
אפשרות נוספת 184700
באחת הפעמים שהייתי בסופר ראיתי מחזה ממש מוזר שעבד בצורה מדהימה. מדובר בשיטה להפסקת בכי סחטני, כמו למשל בכי בסופר מרקט, ולא בכי שמבטא כאב או קושי שאנחנו רוצים לפתור.

הסצנה הידועה של ילד שבוכה ורוצה שיקנו לו התפתחה לכדי בכי סחטני קלאסי, אבל באיזהו שלב האבא פרץ בבכי קולני מול הילד גם הוא! באורח פלא הילד הישתתק.
אפשרות נוספת 184703
הילד השתתק כי הופתע, בפעם הבאה זה לא יעבוד.
אפשרות נוספת 184705
לא הייתי רץ לגזור כאלו מסקנות נחרצות כל כך בקלות. לא שוחחתי עם האב ואני לא יודע לומר אם זו הייתה הפעם הראשונה שהוא עשה זאת.

לי זאת נראת דרך מוצלחת מאוד של האבא לומר לילד שהבכי שלו לא עובד עליו. בעצם האבא אומר לילד "חשבת שתביך אותי עם הבכי
שלך במקום ציבורי וכך תוכל לסחוט ממני שוקולד? אז תשכח מזה, אני לא נבוך מהבכי שלך, 'סתכל אין לי שום בעייה לבכות יותר חזק ממך"
אפשרות נוספת 184709
הטריק הזה נראה לי בעייתי. אם הבכי של האב לא רציני והילד יכול לראות זאת, זה לא יעבוד או ייתפס כלגלוג מצד האב.
אם הבכי (נתפס בעיניי הילד כ)רציני, הילד אכן ישתתק מההלם. אבל זה מצב מעורר חרדה. הוא עלול לקבל הרגשה שאביו לא מסוגל להתמודד עם הבעה של הצרכים והרצונות שלו. התגובה הגרועה ביותר של הילד לבכי כזה, תהיה שהוא ילמד לא להחצין את רגשותיו כי הם הרסניים לאנשים שהוא אוהב.
בכי רציני 184710
נתחיל מזה שמדובר בבכי מעושה ולא בבכי אמיתי של האבא. זהו בכי רציני לגמרי ואינו מלגלג. האבא אומר לבן בצורה הכי ברורה שבכי סחטני לא עובד עליו. או אם נרצה, זאת הקצנה של התעלמות מהבכי. אם יש צורך האבא אפילו יכול להוסיף מסר מילולי ברור לילד הסורר כדי להסיר כל ספק.

לגבי אי יכולתו של האב להתמודד עם הבעה של הצרכים והרצונות שלו, אם היה מדובר בבכי אמיתי ובמשהו מקיף יותר ובמקרים נוספים, אז כן, יש על מה לדון, מאחר שמדובר בבכי מעושה אני לא הייתי רץ כל כך רחוק עם המסקנות.
מכה אפורה 171323
>> תגרום לו כאב, זה מרגיע!

כאב כן מרגיע לפעמים. זה כמו לעשות reboot. זה א'. כאב נפשי כתוצאה מאיומים או גינויים הוא משמעותי לא פחות וההעדפה הגורפת שלך של זה על זה לא ברור לי מה מקורה. ממתי כאב פיזי הפך להיות הדבר הנוראי ביותר בעולם שאסור לחשוף את הילדים כלפיו בשום אופן ובשום מידה? זה נשמע לי מוקצן בצורה חולנית, כמו למשל ג'רמופובים שלא נותנים לילדים שלהם להתקרב ללכלוך בשום צורה. ילדים כאלו יגדלו להיות חולניים וחלשים כי המערכת החיסונית שלהם לא משוכללת דיה. אני לא מציע להעביר שיעורים בכאב לילדים, רק רוצה להדגיש שיש משהו מוקצן יתר על המידה בגישה הלא כוחנית. ברמה מסוימת אנחנו עדיין חיתיים והתניה פיסית ע"י כאב היא חלק מתהליך הלימוד של בני אדם מנקודת מבט אבולוציונית. כאשר הילד הקטן שלי (בין ה2 נאמר) יקרב את ידו לחשמל או לאש אני לא אחבק אותו ולא אסביר לו אני פשוט אתן לו מכה על היד ואגיד לא "אסור, מסוכן". כמו אצל כלבים, ומסיבה טובה, אנחנו לא יצורים נשגבים, במיוחד לא בצעירותנו. מי שמרגיש גועל פיסי בתהבוננות במחזה שתיארתי כרגע (מכה ביד כשמתקרבים לאש) לדעתי יש לו בעיה נפשית הקשורה לאלימות, איזהשהו תסביך.
מכה אפורה 171344
אני לא ארגיש גועל פיסי בהתבוננות במחזה שתיארת. אני כן ארגיש גועל פיסי בהתבוננות באם שמכה את בנה בסופר כי הוא התחיל לצרוח שם. זה נחשב בעיה נפשית?
מכה אפורה 171350
קלה. יש כדורים.
מכה אפורה 171351
יש לך משהו להמליץ לי?
מכה אפורה 171353
קרבוסילן, אנציפלמד.
מכה אפורה 171354
תודה. אני אזכור לקחת אותם איתי בפעם הבאה שאני אלך לסופר.
מכה אפורה 171489
"התניה פיסית ע"י כאב היא חלק מתהליך הלימוד של בני אדם מנקודת מבט אבולוציונית"
Can you give an example of a mammal that uses violence against its own young (except of course for cannibalism)?
מכה אפורה 171492
בסרטי טבע רואים למשל נמרות או לביאות שנותנות מכה לגור סורר. כשאני חושב על זה, גם אצל קופים לסוגיהם ראיתי התנהגויות כאלו.
מכת שמש 171519
אין ספק.
גורי כלבים/זאבים מקבלים עונשים פיזיים חינוכיים מצד האם ושאר חברי הלהקה.
כאשר גור מגלה את חדוות המשחק הרי שברגע שהוא עובר את הגבול הוא יקבל נשיכה קלה מצד הפרט הבוגר. אותו הדבר קורה לגבי כל הרגל ודפוס בחיי הלהקה, הגורים מבינים שיש סדר אכילה רק לאחר שנכוו מספר פעמים וכו'.
חשוב לציין שאותם עונשים הם חינוכיים וברוב המקרים ניתן לראות בבירור שהפרט הבוגר מודע לכך שהוא מעניש צעיר ונמנע מלהפעיל את כוחו במלואו כשם שהיה עושה נגד פרט בוגר.
מכת שמש 171561
מעבר לדוגמאות הללו של חינוך ע"י כאב אצל בעלי חיים צריך לזכור את העובדה הפשוטה שבכולנו ישנו מנגנון התניה חייתי אשר מלמד אותנו ברמה הסב-רציונלית כיצד להמנע מדברים כואבים. "ממנטו" אני מניח שכולם ראו? אני באופן אישי לא מסוגל לגעת באף חלק מתכתי של האוטו שלי אחרי שאני נוהג בו מבלי לפחד מזאפ חשמלי. אחרי כך וכך שוקים הגוף שלי למד לסגור את הדלת של המכונית עם הרגל, ואני גם נזהר מעציצים מלאכותיים במסדרונות עם שטיחים וממסגרת החלון של הסלון. ויש עוד דוגמאות עצובות אבל אולי כבר אמרתי יותר מדי.. בכל אופן אני יכול להבטיח כדוגמא אישית שמעולם לא למדתי "טוב יותר" מאשר דרך חשמל סטטי.
מכת שמש 171619
אם אתה רוצה לגדל ילדים שיתייחסו אליך באותו פחד אינסטינקטיבי שאתה מרגיש מחשמל סטטי, יופי לך ויופי לילדים שלך.
מכת שמש 171665
לא הייתי ממהר לפסול את הכיוון.
הזאטוט קם כל לילה ונכנס לחדר ההורים?
חבר חוט מתכת למצבר מתאים ולידית הדלת...
אח.. הלוואי שכך יהיה 171667
לא רק הילדים, כלל האנושות צריכה לפחד ממני כמו מחשמל.
השתחוו מולי כאל מול זאוס! בני אנוש עלובים.. כי בידי שיבולת הברקים המרתיחה אוקיינוסים ומענישה פעוטות.
מכת שמש 171645
אני נזהר מזו שחתמה איתי על הסכם בעירייה.
מכת שמש 171593
AFAIK tigers use growling to control their cubs and if the cubs behave terribly wrong, the tigress will turn her back on them or even walk away.
מכת שמש 171646
אולי הסיבה נעוצה בהבדלים הקיימים בחשיבות הקבוצה אצל הכלבים מול החתולים.
מכת שמש 172009
I searched the Internet to find any evidence of dogs or wolves biting (or otherwise using physical violence against) their offspring and could not find any. I’d appreciate a link if anyone can provide one.
I found a nice picture of a muzzle bite (wolves version of a kiss) though.
http://www.fortunecity.com/greenfield/wilderness/338...
מכת שמש 172015
זו ועדת רוטלוי.
לא ועדת רוטוילר.
מכת שמש 171620
אכן.

אריות גם הורגים את הגורים של האריה הקודם, אבל בינתיים לא שמעתי הצעות כאלה באייל.

שמתי לב לדבר יפה: כולם מדברים על טובת הילד, אבל הדוגמאות הן כאלה בהן ברור שמדובר בטובת ההורה - אחרת למה ההדגשה על כך שמדובר במקום ציבורי כמו סופרמרקט והילד "עושה בושות" להורים שלו?
מכת שמש 171639
כמה איילים דיברו על טובת הילד במפורש. הילד (הצעיר) מכניס את עצמו לא פעם לסחרור וזקוק למכה (קטנה) כדי לצאת ממנו.

מעבר לזה, מנגנוני ההתנייה דרושים כדי ללמד את הילד להימנע מסכנה (ילד בן שנתיים מטפס על המעקה, למשל).

ואחרון - ללמד ילד להיות מחונך זה לא רק אינטרס של ההורה (''הבושות'') אלא גם של החברה ויותר מזה של הילד שצריך להיות חלק ממנה. ילדים לא מחונכים הם לא ילדים מאושרים יותר. להפך.
מ''ש 171294
ברצוני להתנצל על ההערה בסוגריים בתגובה הנ"ל, שאחרי ארבע שעות שינה ומבחן שככל הנראה נכשלתי בו‏1, נראית גם לי ממש לא לעניין (וכיוון שאני מאמינה בעונשים חינוכיים, העונש החינוכי שלי זה התנצלות פומבית ולא בדוא"ל).

1כן, אני רוצה לשתף אתכם, מה תעשו לי?
מכה אפורה 171320
ריטלין זה האמ-אמא של האלימות כלפי הילד, לסמם את הילד זה יותר מוצלח לדעתך מלהתמודד עם הבעיה?
לתת סטירה קטנה זה משהו אנושי ולפעמים הומני- זה יותר משפיל ומזעזע את המסוטר מאשר מכאיב(- כמובן תלוי בילד אך בכל זאת)
מכה אפורה 171330
אה, אם זה יותר משפיל ומזעזע את הילד המסוטר אז זה בסדר. למה לא אמרת קודם?

פעם אחרונה: אני לא רופאה, ולא הצעתי לסמם שום ילד (או מבוגר). ריטלין נותנים רופאים, וזאת אופציה מוצלחת כלפי הילדים _שזקוקים_לכך_, לדעת הרופא, ובמינון הנכון.

אני מבינה שיש לך משהו עקרוני נגד ריטלין; הדעות לגבי התרופה הזאת חלוקות. אני לא מבינה גדולה בנושא, אבל יש מספיק מחקרים שהוכיחו שהתרופה הזאת דווקא לא מפלצת כ"כ נוראה כמו שעושים ממנה. אם אתה רוצה, אני יכולה לנסות ולחפש מאמרים כאלה (אבל לא מבטיחה למצוא...).
מכה אפורה 171331
יש ילדים שריטלין מועיל להם מאוד. ולא פעם ראיתי ילדים שההורים שלהם מתנגדים לריטלין במחיר כבד מאוד לילד (הילד לא מסוגל לשבת שתי דקות ברציפות, ונשאר מאחור לימודית וחברתית). לתרופה הזו יצא שם רע יותר ממה שמגיע לה.
מכה אפורה 171338
יש כאלה שריטלין מתאים להם, אך מעדויות של קרובת משפחה שהיא מורה ביסודי נראה שהיום מעדיפים לתת ריטלין על פני לא לתת ריטלין ואז הילדים האלה שקטים, רגועים וזומבים

כמובן שזוהי החלטה של רופא המשפחה- אך במי הרופא מתיעץ? במחנך, ובהורים
לא רופא המשפחה 171566
אלא נוירולוג, ולאחר אבחון מסודר.
מכה אפורה 171395
בתור מי שהתנסה בתור ילד ב''חיבוק לוחץ''- זה לא ממש מרגיע. להיפך אפילו. קשה לתאר את עוצמות הזעם שחיבוק כזה היה מעורר בי כל פעם שהשתמשו בו. זעם ברמה הפיזית. אבל בו בזמן, הם לא נתנו לי איך לפרוק אותו (בגלל המגבלה הפיזית של החיבוק).
מכה אפורה 171417
יש כאן את תסמונת המקרה הפרטי. נו אז מה אם לא פחדת מהורייך ועדיין יש כבוד אליהם? יש הרבה מקרים בהם ילדים מעולם לא פחדו מהוריהם ואין להם מי יודע מה כבוד להוריהם.
המקרה הפרטי שלך לא מוכיח כלום פרט למקרה הפרטי שלך.
את ממש לא יכולה לדעת מה היה קורה לו היו טופחים לך על הישבן פעם פעמיים. כיוון שהפלא ופלא, היו מקרים של טפיחה בישבן שגם כן נגמרו בכבוד רב להורים.
אז מה אני רוצה לומר?
שחינוך זה עניין מורכב. שטפיחה על הטוסיק עוד לא הרגה אף אחד. שילדים נחשפים ללחצים כל הזמן - אטימות נפשית, בודדות, לחץ להצליח, הגשמה עצמית דרך הילדים והרשימה עוד ארוכה של מיני מרעין בישין של חינוך לא מי יודע מה, גם מצד משפחות לכאורה מאוד מוצלחות.
אם היתה שיטה מוצלחת אחת לחינוך, היו כבר מגלים אותה. אבל אין. לכן פסילת נורמות חינוכיות סבירות של האחר לא ממש תורמת לאף אחד, פרט לסיפוק העצמי שהנה אנחנו לא כמוהם. מכים ילדים.
מתעללים נפשית זה כן. אבל מכים? רחמנא ליצלן - זה כבר לא.
מכה אפורה 171524
נכון, המקרה הפרטי שלי לא מוכיח כלום פרט למקרה הפרטי שלי. אני מסכימה שחינוך הוא עניין מורכב, ושאין שיטה אחת לחינוך. *לדעתי* (ולא רק לדעתי), הכאה היא לא שיטה רצויה. *לדעתי*, הכאה היא לא "נורמה חינוכית סבירה".

"פרט לסיפוק העצמי שהנה אנחנו לא כמוהם. מכים ילדים". מה הבעיה עם הסיפוק העצמי הזה, בדיוק? כן, אני מאוד מרוצה מעצמי שאני לא מכה ילדים. אני גם מרוצה שקיבלתי 94 במבחן, אני מרוצה שירדתי בקילו וחצי, ואני מרוצה שאני ממש מתוקה ועזרתי לאחותי הקטנה בש"ב. איפה הבעיה בסיפוק עצמי?
מכה אפורה 171755
ראשית, את לא מכה ילדים כיוון שאין לך עדיין כאלה.
שנית, לא טענתי שישנה בעיה בסיפוק עצמי. להיפך. אני משתדל לספק את עצמי תכופות. טענתי היתה כי פסילת נורמות חינוכיות סבירות של האחר לא ממש תורמת לאף אחד, פרט לסיפוק העצמי שהנה אנחנו לא כמוהם. מכים ילדים.
אז אם את מסכימה איתי שהתרומה *היחידה* שיש לפוסלי הנורמות הסבירות היא הסיפוק העצמי, אז בעצם הסכמת איתי שאין מאחורי פסילת הנורמות שום טיעון אלא רק סיפוק עצמי.
אנחנו כמובן חייבים להסכים שסיפוק עצמי איננו טיעון. מאחוריו יכולה להיות רק כמיהה עמומה לשייכות קבוצתית.
מכה אפורה 171759
סליחה, תיקון: "אני מאוד מרוצה מעצמי שאין לי תוכניות לעתיד להכות ילדים".

אני לא ממש מבינה למה אתה מתכוון. התרומה כאן, עוד לפני הסיפוק העצמי, זו האמונה שאני עושה מה שטוב לילדים שלי- ומכאן נובע הסיפוק העצמי.

לא הבנתי למה מאחורי סיפוק עצמי *חייבת* להיות כמיהה עמומה לשייכות חברתית.
ענישה פיסית אינה פי סי? 171240
אני עלול לצאת כאן קצת חשוך,ולכן מחמת הבושה אני מוריד את שמי מהתגובה הזאת‏1.

קודם כל, יש מקרים ש*חייבים* להפעיל כוח. בדיוק שלשום, בשיחה עם מכר על הנושא, הוא סיפר איך הוא הלך לבריכה עם שני ילדים. האחד התחיל לרוץ לאורך הבריכה והשני התעקש להשאר על שפת הבריכה. מכיוון שהוא היה חייב לרדוף אחרי השני, והראשון מיאן לזוז, הוא דרבן אותו בעזרת פליק בטוסיק. לא מדובר כאן בלטיפה אלא במכה כואבת שמטרתה היתה להסביר במהירות, שההתעקשות הזאת לא במקומה.

כאבא לילדים בעצמי הסיטואציה הזאת מוכרת לי עד כאב - תרתי משמע. האם אותו אב צריך להעצר על עבירה זו? ואם לחילופין היה נשאר ליד בנו הראשון בן הארבע ומסביר לו כמה חשוב לבוא, בעוד בנו בן השנתיים מנסה לנשום מים‏2?

שנית, צריך לשאול האם בעיקרון ענישה *כלשהי* מקובלת כאמצעי חינוכי? אני מניח שגם הנאורים ביותר יסכימו שייתכנו מקרים כאלה (אבל אולי לא,- מגיבים תגובתכם).

כעת, האם ילד שמשתטח ברחוב מכיוון שאימא ממהרת הביתה ולא יכולה להתעכב על מראה האוטו זבל ראוי לעונש? אם לא, לאחר מספר דברי כיבושין או התעלמות מבוישת מצד האם, אין לה ברירה אלא לגרור את הילד מהמדרכה, בוכה וצועק עד הבית. לאחר אמבטיה וארוחה אפשר לשוחח על הפעולה של הילד ולהחליט על עונש ראוי. מצד שני, אפשר להדגים לילד בעזרת עונש מיידי כלשהו ( לאו דווקא פיזי) שאימא כועסת וצריך לקום *עכשיו*.

לדעתי ומנסיוני‏3, על עונש להיות סמוך ככל האפשר למעשה, עליו להיות פרופרציוני, ורצוי בתכלית הרצוי שהוא לא ינתן בעת כעס של ההורה. יותר מזה, ענישה פיסית אינה אסורה, אך צריך להשתמש בה במשורה, לאו דווקא כעונש קשה אלא כהצבת גבול מיידית ( לפעמים "לא" תקיף אינו מספיק, בעיקר במקרה של ילדים משולהבים). בכל אופן, אין להעניש בעונש פיזי ילדים צעירים מידי ( מה גם שהם לא בהכרח מבינים על מה הם נענשים) וגם לא מבוגרים מידי, אז באמת יש עניני השפלה וחינוך לאלימות. אני מאמין שאם מכים (כן, המילה המלוכלכת יוצאת) מעט, באיזור גיל חמש שש, אין צורך להמשיך בגיל מאוחר יותר, ואם זה בכל זאת לא עוזר, כנראה לא זאת הדרך.

בכל אופן, בוודאי שאין להכות ילדים בצורה ממושכת מתוך כעס, רק מכה אחת או שתיים, מתוך הבנה ברורה (שלכם) מהן האופציות האחרות.

זהו. הפליאו בי את חרצובות לשונכם.

1 לא שאני משלה את עצמי שאיילים מתוחכמים לא יוכלו לפצח את זהותי. אני מתבסס על זה שזה לא באמת מעניין.

2 אני מניח שיבואו כל מיני אנשים עם פתרונות אחרים, אבל בהתחשב בזמן הקצר שהיה לאותו אב להחליט, ובלחץ האטומי שהוא היה שרוי בו, החלטתו נראית לי נכונה ונבונה.

3 למען גילוי נאות יש לציין שאישתי יותר סובלנית ממני, ויש לנו התלבטויות וויכוחים רבים על עניין הענישה. בסופו של דבר אנחנו משתמשים בעונשים פיסיים לעיתים רחוקות ביותר.
ענישה פיסית אינה פי סי? 171249
כבעל נסיון, אני רוצה להצטרף לדבריך, ולהוסיף עוד היבט. לפעמים, טובת הילד דורשת ענישה גופנית (עד כמה שהיא כואבת להורה), מכיוון שזו הדרך הקצרה והנעימה (!) ביותר להוציא ילד מן המערבולת שהוא הכניס את עצמו לתוכה.

משפחה: שני הורים, אחות גדולה בת שש, אח קטן בן ארבע וחצי. השעה: שמונה בערב. הקטן עייף, הגדולה עוד לא.
שניהם בפיג'מה, מציירים. היא לוקחת את הצבע האדום ומוסיפה קו. אבל גם הוא רצה את הצבע האדום! הוא רצה להשתמש בו *קודם*! הוא פורץ בבכי, מקמט את הציור שצייר, ומנסה לחטוף מאחותו את הציור שלה. היא בורחת עם הציור. היא בוכה. הוא צועק, היא חטפה לו את הצבע האדום. הוא יקרע לה את הציור.

אבא מחזיק אותו. מדבר אליו - הילד לא רוצה לשמוע. צריך לקרוע את הציור שלה. הוא על הרצפה, בוכה ובועט, צועק ובוכה.

אלטרנטיבות:
א. לחכות עד שיירגע. הוא משתולל על הרצפה, צורח, בועט בספה בכעס, אבל בסופו של דבר יירדם. עניין של שעה, אולי שעה וחצי (הריאות חזקות בגיל הזה).
ב. אבא: "אסור לקרוע את הציור של דנה!". ילד: מנסה לברוח. אבא: "אסור". ילד: דוחף אותו. אבא: מכה בטוסיק. ילד: בוכה, קצת המום. נרדם אחרי דקה.

מה טוב יותר לילד - להניח לו לנפשו, שיצרח על הרצפה או במיטה במשך שעה, או להציל אותו (במכה קלה) מעצמו? איזה הורה מגלה אחריות ואהבה גדולים יותר לילד?
''להציל אותו (במכה קלה) מעצמו'' 171252
כמה דרמטי. כמה דוחה.
''להציל אותו (במכה קלה) מעצמו'' 171255
בבקשה - אתה מוזמן להציע פתרון טוב יותר. יתכן שקל יותר לעזוב ילד בוכה לנפשו, אבל הורה אחראי צריך לעמוד לרשות הילד גם כשהוא נדרש לפעול בניגוד לאינסטינקטים שלו.
מאוד לא PC 171318
אבל הילדים לא ילשינו, הם מפחדים יותר מדי...

וברצינות, אני מסכים עם מה שאמרתי ואני רוצה לחזור ולהדגיש שההבדל בין שימוש בכוח מתוך עצבים ובין השימוש בכוח להשתלטות על הילד הוא תהומי. אין לי כל ספק שהסוג השני של "אלימות" הוא לגיטימי וצריך להיות חוקי. תאר לך שמצלמות הסופר או הבריכה היו מקליטות אותך כהורה כשאתה מכה את ילדך? תאר לך שאיזה מתחסד היה מחליט שאתה הורה מכה (abusive) והיה פועל במסגרת החוק להפריד אותך מילדיך? זה נשמע לי ממש אורוולי.
מאוד לא PC 171333
לא מפרידים ילדים מהורים כל כך מהר
מכה אפורה 171248
אם אתה מרגיש שאתה ניתן לשכנוע, אז תרשה לי להתערב בכיוון ההפוך. תמשיך לחשוב שזה בכלל לא נורא לתת מידי פעם פליק לילד. ההצטעצעות וההתחסדות מסביב לזה קצת מרגיזה אותי מפני שהיא לא מסתמכת על שום תוצאה ממשית בשטח. לא הוכח שפליקים נורמלים, שהורים נתנו פעם כעניין שבשגרה לילדיהם, גרמו לילדים בעיות. בעוד שבלי לעשות סקר מדעי, אני חשה שגידול הילדים היום, אצל חלק מאלו שדוגלים בשיטת האסור-לפגוע-בילד-בשום-אופן-אף-פעם, הפך להיות סיוט, ולא שמחה.

אם יש מישהו שחושב שאפשר לגדל ילדים רק עם פוציניו מוציניו וללא ענישה כלל, אז או שאין לו מושג על מה הוא מדבר, או שהילדים שלו הם מפלצות קטנות חסרות גבולות השולטות ביד רמה בהוריהם.
הורים הרי מענישים את ילדיהם לא משום שהם חושבים שהם ''רעים''. אלא משום שזה חלק מהדרך של ההורים ללמד את הילדים להתמודד עם העולם הזה, מושגיו כלליו וחוקיו. העונש על מעשה שנחשב רע בעיני ההורים הוא הכרחי לחינוכו, כדי שהילד ידע שבכלל יש טוב ורע בעולם, ומה הם. כפי שהכאב מהכנסת היד לאש הכרחי, כדי שהילד יבין שהאש שורפת ומזיקה.
עונש יכול להיות פיזי או מילולי. לדעתי לעונש פיזי לילד יש לעיתים אפילו יתרון על ענישה מילולית. עונש פיזי הוא ''חד שכבתי'', זה כואב פיזית ודי. ענישה על ידי מילים היא הרבה יותר עמוסת משמעויות וניתנת למניפולציות, ויכולה להיות מצע לפגיעה לטווח ארוך יותר מאשר פליק שטוח ופשוט. אמנם זה נכון שאפשר לגדל ילדים בלי להזדקק למכות פיזיות, ויש כאלה שלימדו את הילדים להבחין בין טוב ורע על ידי ענישה אחרת, אולם זה לא נורא בכלל אם כן מפליקים מדי פעם.
מנסיוני הצנוע, מערכות היחסים הורים-ילדים אינם טובים יותר אצל אלו שמעולם לא הרימו יד על ילדיהם. והילדים עצמם אינם יותר רגועים, מוצלחים, לא אלימים, אחראים, או מה שזה לא יהיה, יחסית לאלו שקבלו הפלקה פה ושם.
מכה אפורה 171319
אני שותף להבחנה שילדים רבים ממשפחות "לא-מכות" הם בלתי נסבלים. אולי זה בגלל שצריך that much יותר ידע ומיומנות בהורות כדי לחנך את הילדים ללא כל שימוש בכוח, ואולי בגלל שזה פשוט הגזמה והתחסדות שיוצרת דור של מפונקים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים