בתשובה לגיל לדרמן, 07/10/03 22:21
איוולת 174558
אי אפשר להגביל את הדיון להיבטים המעשיים, משום שהם קשורים באופן עמוק בהיבטים המוסריים. אתה לא תוכל לעולם לשכנע אף אחד שאתה צודק ושיש לך "קייס", אם אתה עצמך לא משוכנע בכך. ואני מסכימה אתך שזה ההבדל בינינו.
אני חושבת שהשליטה שלנו בארץ ישראל היא מאוד מוסרית, והערבים הם הלא מוסריים בכך שהם מתעקשים בדם ואש, לגזול מאיתנו את כבשת הרש, כדי להגשים לאומיות פיקטבית, שמעולם לא היתה חשובה לאף אחד, עד שהציונות הגיעה לכאן. גם היום הקיום של הלאומיות הזאת קשור בטבורה של ה"אומה הערבית הגדולה". ראה את היחס הנלהב של ערביי ארץ ישראל לסדאם חוסיין.
בקיצור, הטיעון שלך שהעולם לא יקנה את המוסריות שלנו, ולכן לא יאפשר לנו לעשות את מה שצריך כדי להציל את תינוקותינו מלהתפוצץ ברחובות, נובע מההסתכלות הסובייקטיבית *שלך* הרואה את מעשינו כמקולקלים מבחינה מוסרית. כיון שאני לא רואה כך את הדברים הטיעון של "העולם לא יקבל את זה" לא נראה לי נכון מבחינה מציאותית. לדעתי ה"קייס" שלנו חזק ביותר, גם לפי אמות המידה המוסריות מקובלות בעולם. כפי שאמרתי אי אפשר לנתק את הויכוח המוסרי מהניתוח ה"פרקטי" של המצב.

מערכות אינטרסים בינלאומיים הוא שטח שאנחנו לא חייבים להיות פאסיביים בו. לדעתי אם אנו נגדיר היטב לעצמנו מהם האינטרסים שלנו, ומה אנו רוצים להשיג (בתנאי כמובן שהמטרות הללו לא תהיינה תלויות באחרים), נוכל לתמרן בין האינטרסים הבינלאומיים הללו, ולהצליח להשיג את המטרות שלנו במחיר בינלאומי נמוך, ואפילו תוך חיזוק מעמדנו. מדינה הבטוחה בדרכה, ומסוגלת להשיג את מטרותיה, היא פרטנר הרבה יותר טוב לעסקים, ממדינה מפוחדת שעם כל עצמתה לא מסוגלת להתגבר על טרוריסטים המתבססים בסך הכל על "טכנולוגיה נמוכה", ושכל כוחם נובע מחולשת הדעת המוסרית של המדינה החזקה כביכול.

אמנם יש ממשלות בובות יכולות לשתף פעולה עם גורם חיצוני על חשבון עמם. (אני אישית מאוד לא הייתי רוצה שזה יהיה הבסיס לשכנות שלי עם הערבים. אני לא רוצה להתערב להם בחייהם הפוליטיים הכלכליים או התרבותיים. אני רוצה להתייחס אליהם רק בתחום שנוגע לי, קרי- שמירה על חיי ומולדתי). מכל מקום כדי לעשות זאת, הגורם החיצוני צריך להיות אבסולוטי בעוצמתו יחסית לעם המנוצל. צריך שברור יהיה לאליטה השלטת הזאת שאם אתה לא מצטרף אל הגורם החיצוני הזה, אתה אבוד. משהו כמו סעודיה וארה"ב. הרי ללא ארה"ב, סעודיה וכל הנסיכים שלה, היו נבלעים מזמן במעיהם של חמדנים רבים מהאיזור הקרוב. אבל במצב הקיים אצלנו בו אנו זקוקים לערפאת כמנהיג, כאשר אם הוא בכלל זקוק לנו, הוא זקוק לנו כאוייב מוכה, אנו רחוקים מאוד מהסיטואציה הזאת.

א. זה לא פשטני לחשוב שהתקווה היא מניע לפעולה, בעוד הייאוש גורם לפאסיביות. זה סתם הגיון פשוט. יתכן ואפשר להוסיף למניעים הישירים של אדם ספציפי לבצע פעולת טרור, גם מניעים נוספים כגון קנאות מוסלמית או רצון לנקמה. אבל מבחינה לאומית הרוח הנושבת בגב ההתקוממות הערבית היא התקווה להשיג את נישולנו מארץ ישראל (כולה). אם הם לא היו מרגישים שיש להם סיכוי הם היו נכנסים לעידן של "הודנה", כפי שהאסלם מאפשר במלחמות חסרות סיכוי. הם הרי לא מטומטמים ולא רובוטים, גם בהם מפעם הרצון הבסיסי לחיות. הם מוכנים להקריב את חייהם רק מתוך רצון להגיע למטרה לאומית מסויימת, ולא מתוך יאוש.

ב. אני מאוד מקווה שלא תהיה לנו שום מלחמה עם אף אחד בזמן הקרוב (זה שאנו והמצרים מקבלים את הנשק מאותו מקור יכול להיות דווקא סיבה טובה למלחמה- תעשיית הנשק תרויח פעמיים...) מלחמת יום כיפור שמדובר עליה בהרחבה בימים האחרונים מדגימה לנו כמה רעה יכולה להיות מלחמה קונבנציונלית.
לגבי הפתרון של המצב הקיים- הרי הבעיה האקוטית שלנו כעת היא הטרור. כפי שהבהרתי קודם, בשביל להפסיק אותו אין צורך בצעדים דרמטיים במיוחד. צריך רק לעקר אותו מהתקווה המזינה אותו. כלומר להבהיר באופן חד משמעי שמבחינתנו, אנו נשארים בכל ארץ ישראל לתמיד. את זה ניתן להשיג על ידי סילוק כל סממן לריבונות פלשתינית (שממילא היא בעיקר סימלית מבחינה אזרחית) החזרת שליטה צבאית מלאה שלנו בכל האיזורים, כולל פירוק ואיסוף כל הנשק ואמצעי הלחימה הקיימים בשטח. וכמובן סיפוח השטח לריבונות ישראל. עד כאן לא נעשה שום דבר לא מוסרי בעיניים הומניסטיות (ההתנגדות לצעדים אלו יכולה להיות פוליטית, אבל לא מוסרית). אחרי צעדים כאלו, אנו נשארים עם הבעיה של שלושה וחצי מליון אנשים, שסביר שהם לא יאהבו את השלטון שלנו עליהם בלשון המעטה. הפתרון לבעיה זאת אינו אקוטי כמו עצירת הטרור והוא יכול להעשות בטווח זמן מסויים, על ידי עדוד ההגירה או על ידי העברת אזרחים תוך הסכמים עם המדינות השכנות. את אלה שיתנגדו לשלטוננו באופן ממשי אפשר לגרש באופן חד צדדי ולא לחכות. כי אין שום צו מוסרי המכריח אותנו להחזיק את אויבינו בתוך הארץ.
מכל מקום, הבעיה שתעמוד אז בפנינו תהיה הרבה פחות זוועתית מהמצב הקיים בו משפחות שלמות מועלות על מזבח חוסר היכולת שלנו לפעול, כנגד מי שבדמיוננו אנו זקוקים ללגיטימציה שלו כדי להתקיים על האדמה הזאת.
איוולת 174563
ככה מעוותים את העובדות.

ערפאת והפלסטינים תמכו בתלהבות בסדאם חוסיין, כי הוא היה בערך היחידי מן המנהיגים הערבים שתמך בהם.

''האומה הערבית הגדולה'' היא פיקציה שלא מומשה, כפי שכל מבט לא פאראנואידי על המאה הקודמת מבהיר.
איוולת 174574
על סמך מה אתה אומר את זה?

במלחמת המפרץ הקודמת וגם הנוכחית התמיכה שלהם בסאדם חוסיין נגדה במפורש את האינטרס הלאומי הפרטי שלהם, אולם הם היו מוכנים לוותר עליו, כדי לתמוך ב"נציג" האומה הערבית.

יש מעגל שייכות משמעותי מאוד בעיני הערבים, והוא הערביות שלהם. זה לא דת האיסלם, ולא המדינות הספציפיות. אני, וגם הם, קוראים לזה "האומה הערבית הגדולה". יש לך שם אחר למעגל השייכות הזה? בבקשה. זה לא משנה מהותית את העובדה שמעגל שייכות זה הוא משמעותי מאוד בעיני החברים בו ושיש לו אנטרסים משלו, מגמות חברתיות ותרבותיות וכו', והפלשתינים מהווים את נציגיו במאבקו בקיומה של מדינת ישראל, במרחב שהיה נתון לשליטתו הכמעט בלעדית.
איוולת 174657
יש לי בעיה להגיב לפתילים כאלה (בייחוד בעת האחרונה), מאחר ולא נראה שמישהו ממש קורא את האחר, או מרשה לעצמו לנסח באופן שונה את עמדותיו כתוצאה מהיתקלות בעובדות. אבל בכל זאת, אנסה הפעם:
האם, בנסותך להיצמד לטענת "האומה הערבית הגדולה", לא מפריע לך שמלחמת המפרץ התחילה בכך שעירק פלשה לכווית? שערב הסעודית היוותה ועדיין מהווה בסיס לאמריקאים? שירדן שמרה על פרופיל נמוך במהלך שני הקונפליקטים בעירק, למרות שהיא היתה הנהנית העיקרית מהנפט העירקי שהפסיק לזרום? שסוריה נמצאת בלבנון? שמרוב שהם בעד לכידות, הם מפוצלים ל 22 מדינות בליגה?
"האומה הערבית הגדולה" היא פיקציה שלעיתים משתמשים בה מנהיגים ערבים שרוצים לזכות בתמיכה למהלך כזה או אחר. זה כמו שמנהיג רוסיה יגיד "האומה הסלבית", ויצחיק (או יפחיד) את הלאומים האחרים שאזרחיהם ממוצא סלבי.
איוולת 174727
לא הבנתי את ההקשר של ההערה הראשונה שלך.

לא מפריע לי שיש סכסוכים בין קבוצות בתוך האומה הערבית הגדולה כדי להגדיר אותה ככזאת. וכי למה שזה יפריע? בתרבות הערבית "ריב עולם" מדמם בין חמולות הוא דבר טבעי, וגם הסולחות שלאחריו. זה אינו מפריע להם להיות שייכים לאותה מהות לאומית עם אותה שפה ותרבות.
אפילו מבחינה מילולית, המונח "ערבי" שמשמש להגדרת אותו מעגל שייכות, הוא מילת הגדרה משומשת מאוד על ידי כל העולם, ועל ידי הערבים עצמם. הפיצול ל22 מדינות הוא דבר מלאכותי שהונחת על הערבים על ידי המעצמות הקולוניאליסטיות. יכול להיות ויכוח אם הלאומיות החדשה הזאת תפסה או לא, אבל אם משהו כאן הוא פיקציה, הרי זה דוורקא החלוקה הזאת למדינות, ולא עצם קיום מעגל השייכות הערבי.
אם קיומו של מעגל שייכות כזה זה עניין מפחיד או לא, זה לא רלבנטי לעובדה שאצל הערבים הוא בהחלט קיים ובועט, ובעל אינטרסים, מגמות ומטרות משלו.

קראתי במאמר (שאני לא זוכרת את מקורו), שבאופן פרדוכסלי דווקא התפתחויות בתקשורת הערבית, ועלייתן של תחנות עצמאיות מהשלטון המרכזי במדינות, כגון אל ג'זירה, הגבירה את הלכידות וההזדהות התוך ערבית. בניגוד למה שמתרחש בדרך כלל עם פתיחת העולם התקשורתי, שאז, בדרך כלל יש ירידה ברמת ההזדהות עם הלאומיות המקומית. ואוניברסליזציה של התרבות.
איוולת 174737
בספרו של אוריה שביט, "שחר של יום חדש," מראים כיצד אכן אותם ערוצים לוויניים ערביים העצימו את הסגירות הערבית, אם כי הם לא בדיוק גרמו להעצמה פאן-ערבית. הם בעיקר עוזרים לכל העריצים הערבים לשתף פעולה בדבר היחידי בו הם תמיד נאותים לשתף פעולה — דיכוי עמיהם שלהם. זה, אגב, שיתוף פעולה עולמי — חאפז אל-אסד ביקר לא מעט אצל קים איל סונג (אביו של קים ז'ונג איל, אותו יש להפיל, כזכור) הצפון קוריאני, כדי ללמוד דיכוי מהו. גם צ'אוצ'סקו למד ממאו פרקים בדיכוי, אבל לו זה לא הלך בסוף. אבל אני מתחיל לאבד את פתיל המחשבה.

פתיחת העולם התקשורתי בתחילת העשור הקודם, כלומר, האפשרות שניתנה לתושבי ארצות ערב להחשף לתחנות מערביות, אכן גרמה לפתיחות מסוכנת במדינות ערב לרעיונות של דמוקרטיה ושאר מרעין בישין. באו התחנות הערביות, ושינו את המצב. עכשיו תושבי מדינות ערב רואים אל-ג'זירה, אל-ערביה, MBC, וכד', ועריציהם יכולים לישון בשקט על משכבם, ביודעם שלא יטלטלו את החבית יותר מדי.
איוולת 175008
רק רציתי להעיר שהגישה אל הערבים כאל נתונים בשבי העריצות של מנהיגיהם היא קצת שטחית וקצת מתנשאת. זה נכון שאדם מערבי ממוצע רואה את דרכי השלטון בארצות ערב כעריצות מדכאת. אולם יכול להיות שהערבים, שתרבותם שונה מאוד, וגם מטרותיהם ונאמנויותיהם שונות לחלוטין מאלו של האדם המערבי הממוצע, לא יחשבו כך. בינתיים, ממה שרואים בעירק, הדמוקרטיה המורעפת על התושבים שם לא ממש שובה את ליבם. ולא משנה אם זה מיעוט קטן שמתנגד לדמוקרטיה, או רוב. עובדה היא שגם אם הרוב רוצה דמוקרטיה, הוא לא רוצה אותה עד כדי כך שהוא יתגבר על המיעוט שמתנגד לה.
איוולת 174742
"לא מפריע לי שיש סכסוכים בין קבוצות". נו, זה מה שאמרתי. העובדה שהערבים מחרבים אחד את השני בקנה מידה לאומי, מפוצלים ובעלי אינטרסים מנוגדים אחד לשני לא מפריעה לך לקרוא להם לאום ערבי..

ומה הקשר לתקשורת? זה בסך הכל מדיום שעוזר למנהיגים המדברים על הלאום הערבי המאוחד להפיץ את דברם, באותה מידה כמו אלה התוקפים את "אחיהם" בשם האינטרסים של השלטון המקומי.

האם התקושרת הגלובלית הפכה אותך למחוברת יותר לערבים? לרוסים? לסינים? את תזדהי איתם יותר עכשיו?
מה, לא? אז למה את מצפה שהלבנוני יזדהה עם הסורי הכובש, או שהעירקי הסובל עם הכוויתי העשיר? או השיעי העירקי עם הסוני העירקי? או העלווי הסורי עם הבדווי הירדני?
לחלק מהם עדיין אפילו אין נאמנות ברמה של מעל השבט או הקבוצה האתנית, ואת מדברת על "לאום-על"??
איוולת (שם עברי נאה!) 174735
ואת תגדירי בשביל הפלסטינים מה האינטרס שלהם, אני מבין. יופי.

יותר ברצינות, אני לא הייתי קורא לזה אומה. הגוף הזה שקוראים לו "הערבים" לא מספיק מלוכד וקונקרטי בשביל שיקראו לו לאום, או אומה.

אני הייתי קורא לזה קיבוץ תרבותי. אולי גם קיבוץ גזעי.

אם הליכוד הערבי היה כל-כך ברור, לא היו היוצאים מן הכלל הפאן-ערביסטים כל-כך מיוחדים, ולא הייתה פלישה עירקית לכויית, פלישה סורית ללבנון, לא הייתה הקהילה הערבית המאוחדת מתפרקת, ועוד הרבה תהליכים שקרו בפועל לא היו קורים.

בעיקר, לא הייתה הליגה הערבית כל-כך עקרה, ולא מסוגלת להחליט החלטות אופרטיביות.

אגב, זה כלל לא נכון שבמרחב זה או אחר הייתה שליטה בלעדית גם של הקיבוץ הזה. הרי האימפריה העותמנית שלטה באיזור שנים רבות. (טורקים, אם שכחת) בכלל, לא היה שלטון ערבי מאוחד מאז בערך מאה שנים לאחר מות הנביא המוסלמים מוחמד.

לסיום, הנה דיון ישן בו השתתפתי, שם מופיעה לראשונה הגישה שלי לפתרון הבעיות במזרח התיכון, פחות או יותר.
תגובה 102969
(שאלת בזמנו מה הפתרון שלי. זה היה זה, בערך)

מאז השתכללתי, אולי, אבל הרעיונות דומים. סתם, מעניין לקרוא דיונים ישנים.
איוולת (שם עברי נאה!) 174761
חביב. גם דעותי השתנו קצת, מאז אותו דיון (גם באשמתך וגם הצ'יף לא נקי כפיים).
נ.ב. 174764
כשהגעתי עכשיו לאנלוגיה שלי בין לאום לנשק גרעיני התחלתי לצב"ר למדי‏1. טוב שלא עשיתי השוואה לטילי טריידנט‏2.

______
1 להגות כך - LE TZA BEAR.
2
Sir Humphrey: "Don't you believe that Great Britain should have the best?"
Jim Hacker: "Yes, of course."
Sir Humphrey: "Very well, if you walked into a nuclear missile showroom you would buy Trident - it's lovely, it's elegant, it's beautiful. It is quite simply the best. And Britain should have the best. In the world of the nuclear missile it is the Saville Row suit, the Rolls Royce Corniche, the Château Lafitte 1945. It is the nuclear missile Harrods would sell you. What more can I say?"
Jim Hacker: "Only that it costs £15 billion and we don't need it."
Sir Humphrey: "Well, you can say that about anything at Harrods."
טוב, אני חייב לדעת 174798
זו לא הפעם הראשונה שמופיעים באתר ציטוטים מסדרת המופת הזו - איפה מוצאים אותם?
ששש... פור יור אייז אונלי! 174816
איוולת (שם עברי נאה!) 174813
אשמתי!?

יודע מה, אולי הגיע הזמן להתחיל את הדיון מחדש, עם דעותינו השונות והמעובדות?

אני עצלן, אז תתחיל אתה.
איוולת ליברמן? 175062
המממ... לא יודע... מלבד זה שהגעתי להחלטה שאני לא יהודי (אלא ממוצא יהודי) ושיש בעייה אינהרנטית בלאום הישראלי (ראה תגובה 175004), אני לא חושב שיש לי משהו מעניין להגיד בנושא.

(כן, גם אני עצלן).
איוולת (שם עברי נאה!) 175272
טוב, אם אני לא משכנעת אותך בעניין האומה הערבית, אולי ערפאת יעשה זאת. http://www.makorrishon.co.il/article.php?id=1253 תסתכל מהקטע המתחיל בנאצר אבינו רוסיה אמנו.
איוולת (שם עברי נאה!) 175296
ערפאת לא משכנע אותי יותר משעזמי בשארה שכנע אותי בקטע, אותו דב אנשלוביץ נהנה לצטט, בו הוא מכחיש את קיום העם הפלסטיני וטוען כי קיימת רק האומה הערבית הגדולה.

עזמי בשארה היה (ואולי הוא עדיין) פאן-ערביסט. שוב, כפי שאמרתי, הקבוצה הזו, יש לה משמעות סמלית בלבד במדיניויות המשטרים הערביים השונים, ובהלך הרוח במדינות ערב השונות, ועצם זה שאדם צריך לצאת ולומר חזור ואמור את ה''עובדה'' הזו (לגבי אחדות האומה הערבית) אומר דרשני.

אשר ליאסר ערפאת, הפאן-ערביות הזו היא כלי שלו למטרה, במקרה זה קבלת סיוע ממשי ממדינות ערב (אותו הוא לא קיבל, ולא מקבל, מרוב ככל מדינות ערב, במיוחד מאז שסדאם חוסיין עף מן השלטון).

אם אני אמור להאמין לערפאת כשהוא תומך בעמדה שלך, את צריכה להאמין למועמר קדפי כשזה תומך בעמדה שלי (לפי מעריב של יום שישי האחרון, גם הוא רואה בפאן-ערביות כזב יפה המכסה על אינטרסים מכוערים).
איוולת 175063
באשר למוסר, אינני רוצה לשכנע אף אחד בשום מקום שזה צודק לגזול את אדמתם, חרותם וכבודם של מליוני אנשים, אלא לשנות את המצב הזה מיסודו. מובן שבשל כך אינני זקוק לשום "אמונה בצדקת הדרך". האמונה בצדקת הדרך היא תחליף עלוב לצדקת הדרך עצמה.

אני אינני מבין איך את מגיעה לנקודת המבט המוסרית המוזרה שלך על המצב שלא מתוך שכנוע דתי עמוק שארץ ישראל שייכת לעם היהודי מקדמת דנן, מתוקף זכות אלוהית ונצחית. שכנוע דתי אשר נעדר לחלוטין מחלקים גדולים בעם היהודי המציאותי של ימינו, ממני בפרט, ואשר אומות העולם לא יקבלו אותו גם אם נפנים אותו בתודעתנו עד שיצא לנו עשן מהאוזניים. אני כאדם לא אמוני אשר ביקר בשטחים הכבושים וראה אנשים עובדי אדמה אשר נאנקים תחת הגזל והעוול אשר גורם להם משטר הכיבוש הישראלי לא יכול להתייחס ברצינות לטענה שהאנשים האלו הם הם הגזלנים האמיתיים. זה נשמע לי הגיוני כמו מעשיה על כך שעובדים זרים סינים מנצלים את חברת א.דורי ועושקים את בעליה. עזרתי לתושב כפר בדרום הר חברון לצלם את שדהו אשר הועלה באש ע"י מתנחלים מההתנחלות "מעון" לאחר שעמל וטרח עליו, ושפך על אדמתו דם וזיעה מרובים. איזה מן הגיון זה שמסביר לי שהוא ואדמותיו המצטמקות והולכות הוא הקלגס הדורסני? איזה מן "קייס" מוזר זה? אני יכול להבין ולהצדיק את הטענה שהפיגועים הם פשע איום ונורא, ושאומות העולם מתייחסות אליהם בקלות דעת מרתיחה. אבל הסיפורים על זה שתושבי דרום הר חברון גוזלים את "כבשת הרש" של מתנחלי "מעון" בשם איזו לאומיות פיקטיבית שלא היתה חשובה לאף אחד? את זה אני אמור לקבל כפרוש הגיוני למה שראיתי? אני מוכן לקבל את זה שאולי עם שידורי הזוועה המתאימים וההסברה המעולה ביותר נוכל לקבל יותר סימפטיה אשר מגיעה לנו בצדק כנגד מחבלים מתאבדים (אם כי כאמור, זה תלוי לדעתי יותר ב"צד הביקוש" מאשר ב"היצע", וזה נקבע ע"י אינטרסים של האליטות השליטות באירופה), אבל אני חושב שאת חולמת אם נראה לך שמישהו יקבל את הגרסה הסהרורית - לא פחות - של גזילת "כבשת הרש".

הבטחון שלנו ב"צדקת דרכנו" הוא חשוב, אבל אני חושב שאת מקנה לו חשיבות מיסטית כמעט. גם הצ'צ'נים מראים עמידות לא רעה, ולעניין זה גם הפלסתינים עצמם. העמידות של הפלסתינים עוזרת להם בדיוק כפי שיעור כוחם האמיתי - הם נאלצו להסכים להסכם אוסלו, ואם לא ישתנה משהו מאוד מאוד מהותי ייאלצו לבלוע בסוף מדינת-חסות של ישראל, מפורקת ומפורזת וללא שליטה על אמצעי הקיום הבסיסיים ביותר. ישראל אולי יוצאת רע יותר בטלוויזיה - אבל שלא תשלי את עצמך, כל הסכם שהיה או יהיה בין ישראל לפלסתינים כל עוד יחסי הכוחות נשמרים כמו היום יהיה לטובת ישראל, ויזכה לגיבוי העולם כולו.

את קולעת את עצמך בדיוק למקום בו השלטון הישראלי רוצה אותך - מייחסת את כל ההיבטים בסכסוך לשאלת "ערפאת". כן צריך אותנו או לא צריך אותנו, מפחד, אדיש, מחבב, אוהב, מעריץ. הסכסוך הרי איננו תלוי בערפאת ולא ייעלם עם מותו. יחסי הכוחות ביננו לפלסתינים הם ברורים לכל מי שבוחן את המצב באובייקטיביות, ונוטים לטובת ישראל בערך כמו ארה"ב מול סעודיה, או אולי קצת יותר (לסעודים יש נפט, לפלסתינים יש רק כוח עבודה זול ושוק ייצוא מובטח שהם יכולים "לתת" לישראל). הפרופוגנדה הישראלית קצת נוטה לעוות את התמונה עם קריאות השבר שלה, הצגת "חוסר האונים" מבוקר עד ערב, ובלבול בין העובדה לכך שאין לנו פתרון לבין "חוסר מעש". אומנם ישראל רחוקה מתמיד מפתרון הסכסוך ומהשבת הביטחון לרחובותיה, ונראה כאילו אין לנו איך להשיב לטרוריסטים כגמולם. צאן לטבח ממש. אבל ישראל לא משיבה לטרוריסטים כגמולם, היא משיבה למליוני אנשים מנה אחת אפיים. מדיניות ישראל היא כל דבר חוץ מ"חוסר מעש".

באשר לתקווה מול ייאוש, אני אינני פסיכולוג ולא מומחה לעניין. אנשים התקוממו גם בגטו ווארשה, פרטיזנים צרפתים לא נכנעו לאחר שמכונת המלחמה הנאצית מוטטה את ארצם במהירות הבזק, פרשים פולנים הסתערו באומץ מקברי אל מול קני הטנקים השועטים לכיוונם. בקיצור, נסתרות דרכי האל, ודרכי האדם נסתרות שבעתיים. גאווה לאומית, פטריוטיות, אומץ לב ונכונות להקרבה, כל אלו לא באים רק מתוך תקווה. ישעיהו ליבוביץ' נהג להביא (בהקשר לפרשנותו על מסכת פרקי-אבות) את ססמתם של ההוגנוטים הצרפתים מהמאה ה-‏16 במאבקם הנואש, כדוגמא להבדל בין המאמץ והערכים לבין ההישג או אף אפשרות קיומו - "אף בלא תקווה יש לקבל את המשימה, ואף בלא הצלחה יש להתמיד בה".

באשר למלחמה, אהבתי את פרשנותך באשר למכירות הנשק, ואני מסכים ומתקן את עצמי. הרי גם במלחמת איראן-עיראק מכרה ארה"ב נשק לשני הצדדים יחדיו. עם זאת, ישראל ומצרים הן שתיהן מדינות חסות, נדבכים בסדר העולמי אשר בונה ארה"ב (נדמה לי שהן תופסות את שני המקומות הראשונים בסיוע חוץ). אני לא רואה כיצד יכול האזור להגיע למלחמה אשר -מנוגדת- לחלוטין לאינטרסים של ארה"ב, ממש כפי שלא יוכל להגיע להסכם שלום שמנוגד לאינטרסים האמריקאים. מכל מקום, בוודאי שגם אני אינני מייחל לשום מלחמה.
כאמור, נראה לי שאת מייחסת משמעות רבה מדי ל"תקווה", ומפריזה ביכולתו של צה"ל לחזור היום לכיבוש ישיר של שטחי עזה והגדה המערבית. אני אינני בטוח שבכלל יש לנו את כוח האדם לעשות זאת, וגם המשמעות התקציבית איננה פשוטה. בוודאי שאינני חושב כי שינוי "תודעתי" אצלנו יכריע את הטרור. החברה הישראלית דווקא מגלה כוח עמידה (ויש שיכנו זאת פשוט יכולת התעלמות והתנתקות מבשרת-רע) מרשים ביותר, אבל זה לא עוצר את הטרור.
קדמת דנא 175064
דנא - זמן
דנן - שלנו

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים