בתשובה לכרמית, 13/06/04 0:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה זה ישות כשמדברים על אלוהים? אני לא ממש יודע לענות. כמו אדם, רק הרבה יותר. בשליפה מהשרוול, לא מובן לי מה פירוש אמונה באלוהים בשתי הצורות שהזכרת. הרעיון שאלוהים הוא ארכיטיפ הוא רעיון שניתן לבחינה אמפירית ואינו קשור לאמונה. פנתאיזם הוא רעיון שאינו מובן לי: הוא נראה לי תוספת חסרת-משמעות על העולם. מה אומר הפנתאיסט שלא אומר האתאיסט? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איך בודקים ארכיטיפ מבחינה אמפירית? פעם באייל נשאלתי 1, למה באסטרולוגיה דתית לא מוסיפים כוכבי לכת חדשים שזה עתה נתגלו. עניתי שלכוכבים ה"ישנים" יש משמעות ארכיטיפית כלל אנושית. ואז אותו נשאלתי בתמיהה – אז מה המשמעות הכלל אנושית של מרקורי. השאלה הזאת הבהירה לי ש"ארכיטיפ" הוא לא בהכרח משהו שכל בני האדם תופסים אותו, אלא רק קבוצה מסוימת של אנשים, שעבורה הסמל הוא בעל משמעות. לי, כמכשפה, שמרקורי הוא חלק ממערכת הפרקטיקות הדתיות שלה, ברור לחלוטין שהכוכב קשור לאל היווני מרקורי, לתקשורת, לטכנולוגיה, לשפה, לרעיונות של קידמה. האסוציאציות האלו הן עתיקות למדי ומופיעות בכל טקסט דתי שעוסק בכוכבים. אבל אנשים אחרים שמרקורי לא עומד בראש מעייניהם - פשוט לא יודעים את זה. בגלל זה אני שואלת איך בודקים ארכיטיפ מבחינה אמפירית? האם ארכיטפים בחברה המערבית לא יהיו שונים בארכיטיפים בחברה אפריקנית מסורתית? והאם ארכיטיפ לא קשור בעצם לתרבות ואפילו לתת תרבות? ובעצם - מה הופך סמל מסוים לארכיטיפ כללי? לגבי פנתאיזם, קשה לי לענות על השאלה שלך. אישית אני מאמינה באלוהים שיש לו כושר חישה, ויש לו הרבה גילויים (כלומר, פוליתיאזם). ואולי הוא מגיע ממקור אחד ויחיד ואולי לא - עוד לא החלטתי מה דעתי בנקודה הזאת. בכל מקרה, גם לי קשה להבין את הטענה הפנתאיסטית שלא רואה בטבע גם ישות חשה. מה שכן אפשר לומר, זה שהפנתאיסט חושב שהטבע על שלל תופעותיו מקודש מעצם הוויתו, ואילו האתאיסט לא חושב כך. 1 לא זוכרת על ידי מי, והחיפוש לא ממש עובד לי כשאני מנסה טווחי זמן רחוקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שאפילו התאוריות הקיצוניות ביותר שמנסות להפשיט את האל מכל גשמיות, לא מצליחות לעבור את מחסום הגשמיות. הנסיון הוא ליצור התייחסות ל''יישות'' שאיננה ''יישות'', ומכיוון שאנחנו לא מסוגלים למחשבה ''א-גשמית'', אז הדיבור שלנו על ''היישות'' הוא רק איזו מטאפורה גשמית, או דיבור בסקאלה מוגבלת (אנושית, חומרית) על מה שלא ניתן לדבר עליו. כל זה אומר שבסופו של דבר הצורה היחידה בה אנחנו כביכול יכולים לתפוס ''יישות א-יישותית'' היא באופן גשמי לחלוטין. ז''א שאת מחסום הגשמיות לא ניתן לעבור והספקולציות על מה שנמצא מעבר לו הן בעצמן גשמיות. בקיצור, אנחנו יכולים להאמין רק במה שאנחנו יכולים לדבר עליו, ואנחנו יכולים לדבר רק על מה שהוא בגדר ''יישות'', קרי, גשמיות. אז, האלוהים בו את מאמינה הוא, לטענתך, ''יישות סנטינלית, יישות בעלת כושר חישה''. שימי לב למלים ''יישות'', ''בעלת'', ''כושר'', ''חישה'', מונחים שטעונים בגשמיות, או לפחות נעוצים בחוויה ''החומרית'' שלנו. אז אני יכול אולי לטעון שאותה יישות על חיישנית איננה אלא תמונת הראי של היישות הזעירה שטמונה בכל זרע או תא, ההומונוקלוס. גם ליישות'לה הזו יש מאפיינים ''אנושיים'', גשמיים. גם ישות שבעזרת מנסים להסביר למשל ''נשמה'' או ''טבע האדם''. אותה ''הרוח שבמכונה'' היא במידה מסוימת תאומתה של ''יישות העל''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר תמיד ללכת על הדאו-דה-ג'ינג (או ה"טאו", כמו שנהוג לתעתק) http://www.chinapage.com/gnl.html אפילו אתה תודה שזה די לא-גשמי, לא? [אם כי התשובה לשאלה האם זה סוג של "אלוהים", תלויה בהגדרתך את מושג האלוהים]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על איזה תיאוריות קיצוניות שמנסות להפשיט את האל מכל גשמיות אנחנו מדברים כאן? אחת הסיבות שאני היום מכשפה היא הרצון שלי בקשר עם אל גשמי ולא האל הלא גשמי והבלתי נתפס של היהדות. ולדעתי גם אנשים שדוגלים בפנתאיזם או בארכיטיפיות מעדיפים אלוהים מוחשי על פני אלוהים אבסטרקטי. ולגבי הפסקה האחרונה שלך - גם זה לא דבר חדש... כמעט כל אמונה דתית שכוללת בתוכה אלמנטים של הרמטיקה (hermeticism) מאמינה בזה בצורה זו או אחרת. מה שאני בעצם מנסה לומר, זה שהמושג "אלוהים" יכול להיתפס, ואכן נתפס, בעשרות דרכים או וריאציות. דת, לתפיסתי, היא כל מערכת שמתייחסת לאלוהים מסוג *כלשהו*, עם רעיונות משלה לגבי מהותו ומקורו. לפחות מבחינה אונטולוגית, האלוהים היהודי הוא לא האלה ההודית קאלי ולא האלה אפרודיטה והוא לא האלוהים הפנתאיסטי ולפעמים אפילו לא האלוהים הארכיטיפי. מה דת מסוימת חושבת על אלוהים, לדעתי, לא רלוונטי להגדרתה כדת. מה שרלוונטי זה שהיא מתייחסת למושג כלשהו של אלוהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מוזמנת לתקן אותי, אבל למיטב הבנתי המושג ארכיטיפ אינו חלק מפרקטיקת המכשפות, אלא ניסיון להסבר פסיכולוגי. בתור שכזה, הוא אמור להיות חשוף לבדיקות אמפיריות. אני מניח שהשאלה מהו בדיוק ארכיטיפ (תרבותי-מולד, משותף לכול האנושות או רק לחלק ממנה)היא שאלה של הגדרה, ולא של מחקר. ארכיטיפ הוא מה שתבחרי לקרוא לו כך, עכשיו בואי נבדוק האם אפשר למצוא אותו במציאות. אני לא ממש מבין את האמירה שהטבע מקודש מעצם הוויתו. ''קודש'', להבנתי, מתקיים רק בניגוד ל''חול''. אם הכל קדוש, המילה מאבדת את משמעותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל הבהרה קטנה - שאין דבר כזה "פרקטיקת מכשפות" אחת אולטימטיבית. ובטח שאין דבר כזה אמונה פגנית אחת אולטימטיבית. קח עשר מכשפות ותקבל עשרים דעות לגבי מה זה אלוהים ועוד שלושים לגבי מה לעשות איתו. (אני משתדלת בדיונים להפריד בין האמונות הפגניות האישיות שלי לבין רעיונות נפוצים שמופיעים בדתות נאו פגניות למיניהן. אני לא יודעת עד כמה אני מצליחה רוב הזמן). בכל מקרה, אכן, יש אנשים שמבחינתם אלוהים הוא רעיון פסיכולוגי, כלומר קיים אך ורק במוח האנושי ובתודעה האנושית. הוא לא יישות חיצונית, הוא לא חש, וכולי. נכון שגם זה יותר קרוב לאתאיזם מאשר צורות אחרות של תפיסת אלוהים. מה שאני בעצם לא מבינה זה למה לדעתך זה הופך אותו לפחות אלוהים מאלוהים אחרים? דבר נוסף – אותם אנשים לא מסתפקים בראייה הארכיטיפית ומניחים למושג האלוהים לנפשו. יש להם פרקטיקות, ריטואלים ומנהגים שקשורים לאלוהים הזה. ואז עולה השאלה האם מדובר בסגנון חיים או בדת. לדעתי, עצם זה שקיימת התייחסות לאלוהים וקיימים מנהגים סביבו - מספיק כדי להפוך את זה לדת. גם אם מדובר בעניין אמפירי ולא אמונה. אני מסכימה איתך לגבי האמירה של קודש וחול. זו גם אחת הבעיות שלי עם פנתאיזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהמושג דת כולל גם היבט מוסדי, והסכמה בין השותפים-לדת על עקרונותיה. אחרת זאת אמונה פרטית. אני לא בטוח שאני מבין את האופן שאת מנסה להגדיר אלוהים. לכולנו יש מושג פסיכולוגי של אלוהים, שקיים אך ורק בתודעה האנושית. עכשיו, המחלוקת בין אדם מאמין ולא-מאמין היא האם אפשר למצוא משהו שתואם למושג הזה במציאות שמחוץ לתודעה. זה ההבדל, תמיד, בין קיים ולא-קיים: היכולת להתאים מושא חיצוני למושג הקיים בתודעה. בעיניי, הניסיון לטעון שקיים אלוהים, אבל רק כרעיון פסיכולוגי - מכיל סתירה פנימית. בנוגע לפרקטיקות, אין לי מה לומר. אני לא מתחיל אפילו להבין מדוע לקיים פרקטיקות סביב מושג שמצהירים שהוא קיים רק בתודעה (ולא, רון, אל תטיח בי את ברקלי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה איתך לגבי הסכמה של השותפים על העקרונות, לא מסכימה בהכרח לגבי מיסוד (אם כי אולי אנחנו לא מגדירים מיסוד אותו דבר. אני מגדירה מיסוד כגופים מוכרים על ידי כולם לקביעת עקרונות ומנהגים על ידי כל המאמינים. לדעתי זה לא מתחייב וההסכמה על העקרונות יכולה לנבוע ממסורת בעל פה של מנהגים בפועל. יכול להיות שאפשר לכלול את עצם המסורת בהגדרה של מיסוד). נראה לי, שהבעיה היא לא איך שאני מגדירה אלוהים, אלא שבעצם אני לא מגדירה אלוהים בכלל. לדעתי, כל מה שמישהו מאמין שהוא אלוהים ומתייחס אליו כמו לאלוהים - מבחינתי הוא אלוהים - בכל מה שקשור לעצם ההגדרה של מהי דת. אני גם מפרידה בין אדם דתי לבין אדם מאמין. אני חושבת שיכולה להיות דת שמבוססת על פרקטיקות סביב רעיון של אלוהים, ללא אמונה באלוהים שנמצא במציאות מחוץ לתודעה. מדוע לקיים פרקטיקות סביב זה? האמת, אני לא יודעת. גם לי זה מוזר. אבל יש אלפי אנשים שזו דרך החיים הדתית שלהם. זהו אחד נושאי המחלוקת והדיון הערים ביותר בקרב קהילות פגניות: מה המשמעות של דת שהאלוהים שלה הוא ארכיטיפי והאם זו באמת דת או דרך חיים מוזרה. אני נמצאת בצד המתרס שחושב שראייה כזאת נובעת מרצון ליהנות מן הסיפוק הנפשי שמעניקה דת במקביל לרתיעה מאלוהים שיש לו השפעה על גורל האדם ואפילו חוסר יכולת להאמין במשהו שאי אפשר להוכיח. אבל בלי קשר לכך שאני אישית לא רואה את אלוהים בצורה כזאת ולדעותיי הפרטיות לגבי מה זה אלוהים, אני עדיין חושבת שכל ראייה של אלוהים, מופרכת ככל שתהיה, שכוללת תפיסת עולם, ריטואלים, מנהגים ומערכת מוסרית - מספיקה כדי להגדיר תופעה מסוימת כדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובינתיים שאלתי את השאלה שלך, שדי התקילה אותי, בפורום תיאולוגי פגני שאני נוהגת להשתתף בו. נראה אם נקבל תשובות מעניינות לשאלה למה לקיים פרקטיקות סביב מושג שקיים בתודעה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את הקושי. רוב האנשים שסובלים מ OCD מבינים שרחיצת ידיים 500 פעם ביום לא מביאה שום תועלת, וזה לא מונע אותם מלרחוץ ידיים גם בפעם ה 501. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שאתה צודק. כמו שאמרתי, לדעתי זה פשוט כי המנהגים הדתיים עושים להם טוב בצורה מסוימת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו ששתיית קפה על הבוקר היא סוג של פוליתאיזם (תאיזם של פולי קקאו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, להיפך. העדפת קפה על תה זה בפרוש אתאיזם (או אולי אתהאיזם) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התהיה היתה "למה", לא "איך זה שאנשים מקיימים פרקטיקות". אני לא בטוח שלחולה ה-OCD תהיה תשובה טובה אם תשאל אותו "למה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא חושב שלאנשים כאלה יש תשובה די טובה: " כי אני מרגיש שאני צריך לעשות את זה". אני חושב שאני מבין לאן שכ"ג חותר, ( אם כי אני לא כל כך מסכים), וזה שהנטיה לאמונה ולריטואלים היא במקורה צורך פסיכולוגי ביולוגי, והאמונה הספציפית אולי פחות רלוונטית משנהוג לחשוב. כבר ימציאו לזה סיבה, העיקר שיש אמונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני לא אטיח אותו בך, גם בגלל שאני חושב שהוא הרבה יותר מורכב ממה שבד''כ הייתי נוטה לקבל (וזה גם בעקבות מאמריו של בואוסמה וגם אחרי למדתי דברים נוספים עליו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר יסוד בנושא הוא "הקדושה והחילון" (אני לא יודע אם תורגם לעברית Sacred and Profane) של אליאדה (אסף הפנה אותך לספר אחר שלו). קחי בחשבון ש profane זה לא סתם חילון אלא חילול הקודש, מוקצה. אליאדה מראה כיצד ההבדל נתפס בשבטים פרימטיביים ובחברות מתקדמות (קחי את שמות התואר בע"מ) בתור "שלנו" ו"אחרים", או אולי "ידוע" ו"בלתי ידוע", "נשלט" ו"מאיים" וכו'. דוגמא פשטנית - שבט שגר בקרחת יער מתייחס לתחום עד גבול העצים כ"קדוש שלנו" ומה שמעבר לתחום כ"כפירה מוקצת". התפיסה הזו עמדה בבסיס כל הפיתוחים המאוחרים של הדתות החדשות (יהדות ובנותיה-אחיותיה, וגם דתות המזרח), וניתן לראות שאריות שלה בקרב חברות ואנשים שלא מחשיבים את עצמם דתיים. דוגמא למשפט האחרון - המנהג לקיים מסיבת "חנוכת בית" כשעוברים לדירה חדשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר טוב כדי להבין את משמעות המושג הוא של מירצ'ה אליאדה, המיתוס של השיבה הנצחית. אין מקום לבדיקה אמפירית של ארכיטיפים, מדובר במושג שהוא אמוני. אני חושב שהאמפיריות שאת תוהה האם היא קיימת נובעת מהעובדה שמערכת האמונות שלך הן פרקטיות במהותן, בבסיסן. על כל פנים, מדובר במערכת של תחושות,מחשבות, המונחת בבסיסן של האמונה הדתית. ארכיטיפ יחשב לכזה גם אם לא כל המאמינים יודעים על קיומו. לדוגמא, השבת היא חזרה על המעשה ההיולי, הראשוני, של האל. זה כתוב במפורש בבראשית, ואף על פי כן אני לא יודע אם כל מי שמקיים את השבת חושב על כך בכל פעם שהוא שומר את השבת. על כל פנים, מדובר בתשתית רעיונית המונחת בבסיסה של האמונה הדתית. כמובן שמדובר בתרבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההמלצה לספר. יש לי עוד כמה ספרים של אליאדה ברשימת הממתינים לקריאה. אני אוסיף גם את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את כוונתך כשאתה כותב שארכיטיפים הם מושג אמוני. חלק מאיזו אמונה הם? האין הם מושג שמשמש לניתוח שכלתני של אמונות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש משהו אוניברסלי בדתות - אותה חזרה אל הבראשית, אל הקדמוני, אל המרכז, אל הבסיסי. זה ממצא החוזר על עצמו בדתות רבות. ניתן למצוא את זה במקומות המקודשים, באמונות ובטקסטים הקדושים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללקק את השפתיים איזו רמת התנסחות. איזה ידע ,רתימת המדע והאקדמיה וכל הידע הזה המקסים והמקסם למען כישוף ,חישוף ,וחישה ..שה שה שה. האי-רציונלי הוא הרציונלי ... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הרעיון שאלוהים הוא ארכיטיפ הוא רעיון שניתן לבחינה אמפירית ואינו קשור לאמונה" - לדעתי זו טעות נפוצה (בעיקר בקרב אתאיסטים). לי נראה שמהות האמונה, בתפיסה מעמיקה מעבר ל-"אפשר לראות לפי מאובנים שהעולם לא נברא בששה ימים" - היא מאוד קשה, עד בלתי אפשרית אולי, לבחינה אמפירית. מה אומר הפנתיאיסט שלא אומר האתאיסט? - בתור מתאבן, דברים כמו "כל העולם הוא יישות אחת גדולה", "יש קשר בין כל היישויות החיות, והן אינן אינדיבידואלים נפרדים לחלוטין", ולפעמים "יש תוכנית גדולה שהעולם מציית לה" (דהארמה, קארמה ונגזרותיהן). need i say more?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארכיטיפ לא צריך להיות תואם את "מהות האמונה". אפשר לחשוב שקיים ארכיטיפ של אלוהים, שמוגדר ע"י פרמטרים מסוימים, ואז לבחון האם פרמטרים אלו מתקיימים ע"י מחקר פסיכולוגי או סוציולוגי/אנתרופולוגי. עדיין לא הבנתי מדוע זה לא יעבוד. אני לא מבין את המשפט "כל העולם הוא ישות אחת גדולה". זאת טענה שיש לה השלכות מעשיות על הדרך שבה פועל העולם? מה המשמעות של "ישות" כשמייחסים אותה לעולם? הוא מסוגל להרגיש, לחשוב, להחליט באופן מודע? (כנ"ל לגבי המשפטים האחרים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לארכיטיפ, אני הבנתי בטעות כנראה, את הניסוי האמפירי כניסוי הוכחת קיום/אי קיום של האלוהות, שבו אם מוכיחים אי קיום, אז מן הסתם הוא ארכיטיפ... אני מסכים שאפשר פסיכולוגית לבחון את קיום הארכיטיפ, אבל מה אם שאלת הקיום? לטענת היישות האחת, יש השלכות מעשיות. למשל, זה עשוי1 לאפשר לאדם בניו יורק, "להרגיש" שאחיו בתל אביב נפגע בתאונה גם אם אין ביניהם קשר פיזיקלי ומוחשי. האמירה הזו מאפשרת קישורים בין אירועים שונים במקומות וזמנים שונים, שאינם רלבנטיים אם אתה אתאיסט. הסיבה שהיא מאפשרת את זה, דומה למצב שבו תאים במוח שלנו יודעים כשנדקרנו באצבע, מאחר שתאי גופנו אינם אינדיבידואלים בלתי נפרדים, אלא חלק מיישות גדולה (שהיא "אני"). ברור שבמקרה הזה את הקשר מבצעת הכימיה הישנה והטובה, אבל הטיעון הפנתיאיסטי טוען לקשר רחב יותר (מיסטי, אם אתה רוצה) בין אלמנטים שונים בעולם, בדומה לקשר בין תאי הגוף של אדם מסוים. מכאן נובע, שהמשמעות של יישות כאן אינה בהכרח החלטות מודעות או חשיבה עצמית מודעת, (שדי מזכירה את התפיסה המערבית של אל טרנסצדנטלי נפרד, שכה משפיעה על תפיסתנו את האלוהות), אלא של חיבור כולל בין כל חלקי המציאות על רבדיהם השונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההפרדה הזו "תאים במוח שלנו יודעים כשנדקרנו באצבע" היא בעייתית, לא? --ואחרי שכתבתי אני בעצם שם לב שההפרדה שעשית, או שיכולה להשתמע ממה שכתבת, היא לא לשני דברים אלא לשלושה - תאים, שלנו, אצבע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה הגדולה של תיאוריות גאיה למיניהן היא שבנגוד לגוף האדם, הן אינן מציעות שום מנגנון שמסביר איך התפתחה אותה יישות קוסמית חובקת כל. מדובר על אמונה דתית, לא על תיאוריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שאיש מאיתנו לא חלק מלכתחילה על כך שפנתאיזם אינו תיאוריה (== תיאוריה מדעית), וברור שתחום האמונה מתאים לו הרבה יותר. וכמו שאמרתי בתגובתי הקודמת, (שלדעתי מופיעה כאן מיד בהמשך), גם התיאוריה המדעית מכולן, משאירה את שאלת הסיבה הראשונית להתפתחות הקוסמית מחוץ לחדר הדיונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המ שמוצא חן בעיני בתאוריית גאיה הוא לאו דוקא הצד של המיסטיקה הקוסמית (העידן החדש ושות), אלא התפיסה של כדוה''א כולו כיישות ביולוגית העשוייה בדרך מסתורית להעניש ולהשמיד את האנושות אם זו תסכן את קיומה של המערכת הכוללת. מנגנון כזה אני לא מוצא, אבל יש הסבר רקע והוא העובדה שישנם תנאים המאפשרים קיום חיים ע''פ כדוה''א, אך לא את קיומם של בני האדם (טמפרטורות קיצוניות, תאורה לא מספקת, דלילות חמצן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
I should probably add a comment here, because I'm personally very sympathetic to these theological/spiritual ideas. Scientific or natural pantheism, the Gaia theory and similar perspectives do not supply an alternative explanation to natural processes, but see the natural processes as sacred. The interconnectedness of living creatures, which is a sound ecological principle, is not so much expanded upon as it is given a more spiritual meaning.
Another feature of scientific pantheism, which adds an ethical dimension to it, is that from the acknowledgment of nature as sacred comes a moral requirement to respect nature. In that sense, commitment to ecology and, to some extent, to social justice, becomes a spiritual directive in addition to being a humanistic one. Some more info can be found here: http://members.aol.com/Heraklit1/ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שכבר אמרתי כאן פעם שאחת מהמקדמות של ''גאיה'' היא לין מרגוליס, האקסית של אביר הרציונליזם (הפסקה רטורית) קארל סאגאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, עכשיו אתה גם מבין למה היא האקסית שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי נמאס לו להרגיש שהם אף פעם לא לבד... ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכדאי לך לקרא את הספר של מירצ'ה אליאדה על טבע (הא!) הדתות The Sacred and the Profane |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
It's on my list, Ron, thank you.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צדיק באמונתו יחיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, וחבל שאני לא יודע מספיק. אני יכול לחשוב על פנתאיזם דומה לזה שהצגת כאן. אבל אני יכול לחשוב גם על פנתאיזם מסוג שונה לגמרי, של שפינוזה, שרחוק מאוד מצורה כזאת של רעיונות מיסטיים או מטענות אורגניסטיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפנתאיזם של שפינוזה לא כל כך רחוק מהרעיונות האלה, ובכל מקרה רק עניתי על השאלה מה בין פנתיאיזם לאתאיזם. בקשר להתפתחות היישות חובקת הכל, נראה שזו שאלה שהתוקף שלה בעייתי כשלעצמו - היא מקבילה קצת לשאלה אחרת בפילוסופיה/תפיסת עולם מקובלת וחביבה1 - מה קרה "לפני" המפץ הגדול? גם כאן, בעצם השאלה חורגת מתחום ההתיחסות (כמו שאנו מבינים אותו היום) התקף של התאוריה כולה. אגב, בשתי השאלות, עצם המושג "לפני" (ומכאן סיבה, מסובב גורם ונגרם וכו') הוא בעייתי, מאחר וגם הזמן כשלעצמו נוצר כחלק מהתופעה. 1 "פיזיקה מודרנית" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להפונז: ברצוני להתייחס לשאלה העולה שוב ושוב, מבלי שאף אחד התמודד עימה פנים במובן פשוט, שתהיה כאן התנהגות הוגנת של המדענים מול ההמון. ואילו "הפונז" מציג אותה כאן כ"שאלה אחרת בפילוסופיה/תפיסת עולם מקובלת וחביבה" :- מה קרה "לפני" המפץ הגדול?". הסיפור עם "המפץ הגדול" הוא אנושי ורומנטי, אינני סבור שבני האדם מכילים את היכולות להבין באמת לאשורם דברים שקשורים בהתהוויות היסוד. ברצוני להוסיף ולהעיר: 1. אני דוחה בשתי ידיים את הרעיון/התפיסה - הפופוליסטית - שהוצגו בעיקר על ידי קבוצת הוקינג פנרוז לפיו הנקודה בה התרכז כל היקום "התנהגה" (נקודת טרום המפץ) הוותה "כמשהו שאין לפניו כלום". איני שותף לאלה המקבלים באופן א-פריורי קביעה שמביאה בחשבוןוכוללת - כחלק מהלבנים הבונות את המסקנה החלוטה בדבר תפיסת היקום העכשוית - את עיקום המרחב/זמן ו/או מצד שני את המונח של "הבליעה החלוטה האיון והאיפוס של המצאי" - הכל בכל מכל כל,ביחד עם קרני/גלי האור - כך מקבלים גם תפיסה מלאכותית שרירותית, של "זמן/מרחב" שניתן לדחסם לכל הגדרה. אחת ההגדרות של קבוצת פנרוז הוקינג ואחרים, הציגה את "השניה שלפני", כ"התחלת כל ההתחלות", וזו כמובן שטות חסרת כל שחר, שמסקנתה הבלתי נמנעת "יצירת יש מאין". רעיון נואל אחר מפי "גדולי הפיסיקאים והקוסמולוגים", הציג את הטענה שמדובר כאן "כסיבת כל הסיבות" ו"התחלת כל ההתחלות", הוקינג מספר פעם בהתרגשות על כך שהאפיפיור אסר עליו לדבר על ה"מפץ" "כי זה הרגע בו אלהים יצר את עולם". אני ער ל"התנצלות המתוקשרת היטב והפופוליסטית" האחרונה של סטיבן הוקינג "שהכה על חטא" הבהיר כמה דברים גבי תפיסותיו הכבידתיות החדשניות והקשיו שעלו מהן בהם:-"אין סיכוי להגעה לכלל תיאוריה מאוחדת. שתבהיר ותחוור לאנושות בשפה מתימטית אוניברסאלית, את ההתנהגות ארבעת הכוחות הגדולים. פ. ניטשה ביקר פעם - בחריפות לשונו - את בני האדם "המבקשים את האמת" ומתעלמים מן המגבלה המעוגנת לעובדה שהם עצמם חלק מהענין וחלק מ"האמת" הזאת. עם כל הכבוד למתימטיקה, ולגאוני הכבידה, אני רואה את עצמי אנוס ליתן דעתי על האדם מן השורה, שאובד בין כל המונחים "החרטומיים" יש להציב גבולות ראויים ונכוחים כאשר דנים בתפיסת היקום. הידע של האדם מן השורה איננו נופל בהרבה - לענין תפיסת היקום - מהידע של הקוסמולוגים הגדולים, מה גם שהם עצמם אינם נצמדים לאחרונה, לידע חלוט ומוכח, אלא שהם רואים את עצמם רשאים לסתום חללים גדולים והולכים, באינטרפרטציות אמיצות. הנה כי כן, בכל מקום שחסר לקוסמולוגים ידע ממשי, בכל מקום שהם חשים חסרי אונים מלהכיל את הידע במשוואות נכוחות, הם מגיעים ביניהם ל"הסכמות" ההסכמות הללו, מחוץ לכך שיותר ויותר הן אינטרפרטציות, ככאלה, הן לא ניתן לחלוק עליהן, פחות ופחות הן מושתתות על משוואות מוכחות, ושוב, ככאלה, לא נמצא מי שיחלוק עליהם, מכוח בלעדיותן, הן הופכות להיות - מטעויות יסוד הבאות בגדר ההסכמות הללו, ל"תזות אמפיריות חלוטות". כך יש לנו - לדוגמה - את תורת "הקוונטים" שהיא - ברובה הגדול - איננה אלא הסבר לכל דבר שאיננו יכולים לתפוס במוח הבשר הרופס שלנו, כמוה כתורת "עיקרון אי הוודאות". הוסף לכל אלה, אינונטאר שלם של מוצרי אינטרפרטציה והגדרה:- "קווארקים" "מיאונים" "מזונים" תתי חלקיקים, אנטי חלקיקים ועוד ועוד, סופרמארקט שלם של מוצרי אינטרפרטציה. אנחנו בני האדם "מן השורה" נעים כ"שבשבות ברוח" עם פרסום של כל "מסקנה מדעית" פופוליסטית שמואילים להרעיף עלינו מי שידועים כאנשי העילית בתחום הקוסמו-פיסי-מתימטי. לו היו רוג'ר פנרוז או סטיבן הוקיניג מישירים מבטם אלי, ולו היתה דעתי נשמעת, הייתי אומר להם שהם שוגים בכך שאינם מבינים שגם אם אנו בני האדם, מסוגלים להבין ולהכיל את הרעיון של יקום מתפשט, הרי שקשה יהיה לנו, להבין - אם בכלל - את הפאזה של ה"רגע של לפני" "המפץ הגדול" ואבסורד לקבל את הקיום של "הרגע שלפני" כקיום כשלעצמו תוך ניתוקו ממחזור אירועים מורכב ורחב מימדים כך או כך, התמקמות כל החומר/אנרגיה היקומיים בגדר נקודה אחת, אין סופית למיזעור, אינה ניתנת להבנה אם מנתקים אותה מהקע האמיתי בו התהוותה. הרעיון של מליארדי גאלקסיות השועטות ממרכז לכיוון המרחב, ניתן לתפיסה, נקודה אין סופית למזעור שהכילה את הכל, זה לא ניתן לקבל סתם כך תוך ניתוק מלאכותי של הקשר עם החומר היקומי המתפשט. יתר על כן הרעיון שהיקום המתפשט הוא מצב קבוע, ואילו החומר נוצר בתוך המצב הזה הוא רעיון נואל שאינו מצריך תשובה כלל ועיקר. נקודת ה"טרום יקום", לא נוצרה מעצמה, מכל שכן, בוודאי שהיא איננה תוצאה או מולד של פולס או אקט, או אירוע אחד. אין ספק שמדובר כאן בתהליך קריסה פולסארי רב פעמי (חוזר ונשנה) שאם לא תאמר כן אתה קובע כי לפני 13.5 מיליארד שנים יצר בורא אחד נקודה אחת - אין סופית למזעור - שממנה התפתח כל היקום, זה חדל להיות נושא מדעים, הוא הופך להיות רעיון תיאולוגי נועז, שקובע נקודת התחלה פקטיבית, מסלק בלי ויכוח ראוי לשמו, כל ספק בדבר השאלה "האם יש בורא לעולם"? צריך להבין: כל החומר היקומי, המואר, האפל, האנרגייטי, גלקסיות, צבירי כוכבים, קוואזרים, פולסארים, חורים שחורים, כוכבי ניטרונים, וכל יתר "טוב היקום" הכל היה בתוך נקודה אין סופית למזעור שההתחלה שלה היא חוד הגבול של קריסת היקום הקודם, הנקודה הזו נוצרה מקריסה פולסארית של היקום שקדם ליקום הזה. תופעה כזו אנו מסוגלים להבין ולקבל. גם אם מדובר כאן ב"יחודויות סינגולאריות" בלשונו של הוקינג ניחא, ואילו ברגע שמציגים את היחודויות הללו כתוחמות, זמן התחלה, גורמות,מחוללות את הכל למן תחום "אופק האירועים" הרי שיש כאן -בהצגת דברים שכזאת - משום הונאת קהל המתאימה יותר לפוליטיקאים מאשר חאנשי מדע. חוק שימור האנרגיה של אינשטיין אינו מאפשר שנקודה כה אנרגייטית - כמו נקודת "טרום המפץ הגדול" תתחולל ותתהווה מן האין או עצמה. שאם תאמר כן, הרי שאתה קובע בכך שהיתה כאן התערבות "כירורגית" בחוקי הטבע, והיה כאן מעשה שניתן להבין אותו רק כיצירה אלהית. בהזדמנות זאת אביע את מחאתי נגד אווירת הפסטיבאל שליוותה את "גילויי הוקינג" האחרונים ובהם: האם חורים שחורים הם אפלים לחלוטין? האם יש קשר - להיותם של החורים השחורים כגופים סטאטיים או כמסתובבים סביב ציר עצמי - עם שחרור נראה של אנרגיות? אלו הטעיות של "מי שיודעים" המכוונות להמונים ולהדיוטות חברות וחברים, יש כאן שאלה פשוטה של משוואות אנרגייטיות! מה חזק יותר? אם כוכב, או גרם, או צביר, או כל חומר/אנרגיה קורס לתוך ליבה עצמית והופך להיות "ראוי" (כבידתית) להישאב אל חור שחור, הרי שאם יש שם חומר שנותן את אנרגיית המנוחה, ואם האנרגיה הזו מחוללת הפרש פוטנציאל אנרגייטי, הרי ייתכן שחלק מן ההפרש הזה יותמר כגלים פוטוניים. אין בתופעות הללו משום גילוי מרעיש ואין הם מסתירים מאחורי ההתעסקות בהם, תגליות וסודות יקום שהיו כמוסים מאיתנו. גם כאשר איש מדע דגול כהוקינג "מכה על חטא", הוא צריך לעשות כן תוך שמירה על מידת הענווה הראויה |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |