בתשובה למ. השור, 21/08/04 13:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בשמחה. גם אני לא מבין בכלכלה. אבל יש לי תפיסת עולם חברתית מגובשת. לדעתי נתניהו הוא תאצ'ריסט. לא שזה בהכרח רע, השאלה אם זה מה שמתאים לנו. בשנות השבעים הבריטים היו עדיין תקועים עם מכרות פחם וכל מני מערכות מסואבות ולא יעילות. מרגרט תאצ'ר הפכה מדינה נכשלת (במושגים אירופאים) ומוכת שביתות, לכלכלה דינמית ומשגשגת. זה היה שינוי קשה וכואב, וכעבור כעשור הכלכלה ורמת החיים בבריטניה זינקו. זאת אומרת שאני בעצם מצדיק את נתניהו? - לא. במהלך שביתת הנמלים סיפר משהוא מהעובדים: "העובד הוא כמו לפני קפיצת בנג'י אמרו לו שהכל בסדר. החבל חדש, הריתמה מהודקת החיבורים חזקים. אבל בכל זאת הוא מפחד". ככה זה בני אדם, זה נורמאלי. את זה נתניהו לא מבין. נתניהו פועל באווירה של כיפוף ידיים, היוצרת כלפיו חשדנות, גם כאשר כוונותיו טובות. גילויי האהדה שלו למצוקות הפכו למגוחחים. מי יכול לבטוח במדיניות כלכלית של מדינה שבה יש עשרות אלפי עובדים שלא קיבלו שכר במשך שנה. פתחון-לב ועוד הרבה ארגוני צדקה וחסד הם הביטחון החברתי, ובהם הרבה בעלי אמצעים שלרוב זוכים לאין סוף לעג, שתורמים, מתוצרתם ומכספם לנזקקים. שוק העבודה משתנה, המדינה לא מגנה על תוצרת מקומית, וכתוצאה מכך אנשים המתפרנסים מעבודת כפיים תלויים באינטרסים של בעלי ההון. כאשר דורסים את ארגוני העובדים (חלק מזה באשמתם), אנשים הופכים להיות עובדי קבלן, צללי אדם, עלובי חיים. אח"כ מתרגלים לנורמות האלו. שמעת על החייל שחזר מפעילות מבצעית ו"גנב" מילקי כי היה רעב, ובתור עונש קיבל שבועיים מחבוש. ככה אנחנו נראים. פעם המדינה רעשה כשילדה מבית שאן אמרה שהיא רעבה, היום יש לנו "תוכנית מצויינת". "עובדים סרבנים" והרבה ילדים רעבים. ולסיום: ניל קינוק שהיה ראש הלייבור בבריטניה בתקופת ת'אצ'ר נהג לאמר: אם אתה עמוק בבור לפחות תפסיק לחפור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הקטע שלא הבנתי הוא בקשר לחיפוש עבודה כל שנתיים. אם הבנתי את ההסבר, טענתך היא שמדיניות נתניהו מורידה את הבטחון הכלכלי של האזרחים בכך שהיא מחסלת מוסדות כמו קביעות במקומות העבודה ומחייבת התייעלות מתמדת (עם או בלי מרכאות) הגורמת בהכרח לתחלופת כוח אדם - היינו פיטורין. אני מניח שיהיו כאלה שיאמרו שהשארת עובדים בלתי נחוצים בעבודתם גורמת בסופו של דבר לנזק לציבור כולו מכיוון שהוא משלם (בסופו של דבר) את עלות העסקת העובדים הבלתי נחוצים מחד ומפסיד מצד שני את היכולת שלהם לתרום במקום אחר בו נזקקים להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן הבנת את כוונתי, תהליכי הייעול (עם או בלי מרכאות) יוצרים נדידה מתמדת. אם נניח שכל עובד יהיה מובטל למשך 3 חודשים כל שנתיים, ואח"כ ימצא עבודה טובה יותר מהקודמת עדיין יהיו 12 % אבטלה למרות שכולם ימשיכו לעלות בשכר. ובזמן האבטלה נפגע כח הקניה, וגם מרכיב החיסכון לפנסיה או לעת צרה. בהנחה שאדם עובד כ-45 שנה עד הפנסיה ואח"כ חי עוד כ-15 שנים הרי שכל שלושה חודשי אבטלה גורעים חודש פנסיה. ומי משלם - שוב המדינה. לאבטלה המונית שכזאת יש מחיר: כלכלי, חברתי, אישי, תרבותי, מנטלי, ועוד. תהליכי הייעול תלויים מאד באופן החישוב: כשהמעסיק מתייעל הביטוח הלאומי = המדינה = הציבור משלם דמי אבטלה למפוטרים. כעת הם מקבלים כסף בלי לעבוד, לעומת המצב הקודם קיבלו שכר תמורת עבודה גם אם המוצר היה ברווחיות נמוכה. לפעמים ייעול זה לפטר עובדים ולהעביר את הייצור למקום בו ניתן להרוויח יותר. המעסיק מרוויח המדינה מפסידה, וכשהמדינה מפסידה משלמים האזרחים, ובמיוחד אלו שמהם אפשר לקחת. התוצאה עוד ארנונה, עוד מיסים, ופחות שירותים לציבור. אני לא מתנגד בכלל לא ליעול ולא לפיטורים, כוונתי רק שלא כולם יכולים להתאים את עצמם למציאות המשתנה בקצב מטורף. כשמחשבים את הרווח מהיעול שיועילו להחסיר ממנו את המחיר שמשלמת המדינה (לפיצוי הקורבנות) ואם בסוף יצא מספר חיובי אני יריע לנתניהו (אבל בשקט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם מה רע ב-12% של אבטלה זמנית? אחוז בודד של מובטלים קבועים נשמע לי הרבה יותר גרוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא 12% אבטלה זמנית, אלא 12% אבטלה קבועה מכלל כוח העבודה, המורכבת ממובטלים זמניים. בהתחשב בעובדה שמובטלים ממשיכים לאכול, להזדקק לשרותי בריאות, ועוד, משהו צריך לשלם עבורם וזה ביטוח לאומי. מאחר ותקציבי הביטוח הלאומי הם חלק מתקציב המדינה, הרי שהגדלת מספר המובטלים מגדילה את ההוצאה מהתקציב שאינה תורמת לצמיחה, אלא משמרת מצב קיים של אומללות. ישראל מנסה להלחם באבטלה, ע"י פגיעה בקצבאות, מענקים למובטלים שחזרו למעגל העבודה, עידוד מעסיקים, צמצום מספר העובדים הזרים ועוד. אלו חלק מהכלים בהם משתמשים לעידוד הצמיחה, כלומר העברת היתרון לגורם היצרני. במסגרת זו המדינה מתיעלת, כלומר מוותרת על הלא נחוצים ומעבירה את המשאבים שהתפנו לגורמים יצרניים. (נתניהו עושה זאת ע"י הורדת מיסים) כדי לעודד צמיחה המדינה מבצעת הפרטה ונלחמת נגד המונופולים הישנים. אגב כך היא יוצרת מונופולים חדשים. בינתיים המיותרים צריכים ללמוד להיות מועילים. לבית הספר הזה קוראים: "הסבה מקצועית". למרבית הצער דרישות הקבלה והכישורים האישיים לא מאפשרים לכולם לצאת עם דיפלומה. לכן חלק מהמיותרים מחפשים עבודות במקומות שעדיין מעסיקים "מיותרים". ככול שמתקדמות הרפורמות או "שהרפורמות מתקדמות"), יותר מיותרים נפלטים בשנית. ישנן דרגות רבות בין הנחוצים למיותרים להלן אחדות מהן: 1. "חיוני" 2. "נחוץ" 3. "מועיל" 4. "יעיל" 5. "שישאר בינתיים" 6. "אולי כבר מיותר" 7. "דיי מיותר" 8. "מיותר" 9. "ממש מיותר" 10. "מזיק" אם למדת מקצוע מועיל אתה במקום טוב באמצע. בגלל שיש רבים כמוך לא תגיע לדרגת נחוץ. אם המקצוע שלך כבר לא מועיל אתה מטודרג (משודרג מטה).פעם זרקו אותך רק בדרגה 10 וזה היה באמת מזיק. כיום,נתניהו העלה את הרף ל- 4, והרפורמות וההתיעלות העלו אותו בעוד כמה ס"מ לדרגת "נחוץ". כעת קשה מאד לעבור את הרף, לנמוכים אין סיכוי. מקפצות אין וקפיצה במוט (פרוטקציה) מוגבלת לרוב לתפקידי העל. עד כאן מהווי האולימפיאדה. יום טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ל-12% אבטלה עשויים להיות שני צדדים בעיתיים: א. צד המדינה והמשק, שיפדעו מהעובדה ש-12% מהאנשים צורכים פחות. מצד שני, 88% האחרים עובדים בעבודות טובות יותר, צורכים יותר. כך, ע"פ המצב העתידי שהצגת אאמ"נ בתגובה 241730, המשק מפוצה על כל הנזק, ובטווח הארוך רק מרוויח. ב. צד המובטלים: אמרתי כבר ש-12% מובטלים זמניים, *מבחינת המובטלים*, זה יותר טוב מאחוז אחד של מובטלים קבועים. ועוד הערה אחת: "קצבאות הביטוח הלאומי... משמרים מצב של אומללות" - ואנחנו הרי דיברנו על מצב היפותטי שבו המובטלים הם כולם מובטלים זמניים. מצחיק שבכל פעם שמזכירים קצבאות, אתה באופן אוטומטי מוכרח להזכיר שקצבאות הן דבר רע, בלי קשר לנושא שאר ההודעה. כל הנאמר לעיל הוא הטענה שלי לכך שהמצב המתואר בתגובה 241730 הוא לא *בהכרח* מצב רע. אין להסיק מכך שאני חושב שהוא לא מצב רע (או שהוא כן), או האם אני תומך בתחזית שבהודעה הנ"ל, או לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי חגי, לגבי טענות א, ו- ב' אכןיש אמת בדבריך. נזכור רק שזה מודל היפוטטי שאינו דומה למציאות. ועוד הערה אחת: "קצבאות הביטוח הלאומי... משמרים מצב של אומללות" תסביר לי בבקשה למה בכל פעם שאני מציג היבט אחד מתוך המכלול סבורים א. אם אני מציג אותו באופן אוהד- שזו דעתי. ב. אם אני מסתייג - שדעתי הפוכה. וכך או אחרת מתנפלים עלי בחדווה. מצד שני "באייל" עושים כך כולם, כך שזה כנראה בסדר. ולעניין הקצבאות. אם הייתי כותב משהו נגד טיפולים כימותרפיים, זה אומר שאני בעד מחלת הסרטן? קצבאות זה מצב נתון, יש אנשים שחייבים לקבל קצבאות ויש כאלו שלא. ואם יפסיקו לתת להם קצבאות יהפכו האומללים למאושרים? שוב , תלוי בנסיבות ובחלופות. ולגבי הערה האחרונה: אני אתך באש ובמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המשפט: "קצבאות הביטוח הלאומי... משמרים מצב של אומללות". זה פשוט היה מוזר שציינת את זה, גם כשזה לא רלוונטי ובכלל לא נכון לגבי המצב (ההיפותטי) שבו עסקה התגובה. לכן הנחתי שזה רפלקס, שאופייני למי שתומך בעמדה זו. זו הייתה אולי הנחה שגויה - ובכל מקרה היא לא הייתה העניין המרכזי. העניין המרכזי היה שלמשפט הזה לא היה קשר לשאר התגובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כן רלוונטי מאחר וזאת היתה אמירה כללית ולא בהקשר למודל שהצעתי רק כדוגמא. מאחר ופרשת את דבריי בהקשר של הדוגמא הגעת למסקנה זו שעשויה להיות נכונה אבל כאמור, לא לכך היתה כוונתי. רפלקסים, לדעתי פועלים כשנדרשת הכרעה חד משמעית. זה לא המקרה בכל הנוגע לדעתי על קצבאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה ניתוח הגיוני של הטקסט: "זה לא 12% אבטלה זמנית, אלא 12% אבטלה קבועה מכלל כוח העבודה, המורכבת ממובטלים זמניים. בהתחשב בעובדה שמובטלים ממשיכים לאכול, להזדקק לשרותי בריאות, ועוד, משהו צריך לשלם עבורם וזה ביטוח לאומי. מאחר ותקציבי הביטוח הלאומי הם חלק מתקציב המדינה, הרי שהגדלת מספר המובטלים מגדילה את ההוצאה מהתקציב שאינה תורמת לצמיחה, אלא משמרת מצב קיים של אומללות." מצטער, בכל מקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניתוח שלך הגיוני אבל לא לכך כיוונתי. על מה אתה מצטער? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהנחתי הנחה שגויה לגביך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי, תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לא ביצעת כאן פליק פלאק מרשים ? בהתחלה עיקר התרסתך הייתה על קיומם של "עציצים" באוניברסיטה, ועכשיו אתה מלין על ביבי שלא מאפשר לאנשים להפוך ל"עציצים" במקום עבודתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלל לא. כתבתי סיפור אלגורי שכל אחד יכול לפרש כרצונו. ומאחר ויש שאלות וטענות אני משתדל להשיב, באופן שיגרום לקורא להשיב בחזרה. איני יכול לבטא את דעתי, או להציע פיתרון, משום שאין לי דעה נחרצת, והפתרון הוא לדעתי באיזון עדין בין גישות וצרכים מנוגדים. באקדמיה ובמדינה. אני מתאר מגמות אפשריות, ומנתח אותם בעזרת הקוראים, מהם אגב, אני לומד המון. אין לי טענה מוגדרת כלפי אף אחד. כשאני מתייחס להיבט מסויים של הבעיה, או משיב לקורא, זה לא מעיד על דעתי, אלא אני מציג עמדה מנוגדת כדי לעורר דיון. סוגיית העציצים נועדה להצביע על חלק מהסגל הבכיר שהגיע למנוחה ולנחלה וכעת יכול להשקיף ממרום שבתו מטה. מעבר לכמה תגובות נזעמות, רוב הקוראים הבינו את כוונתי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |