בתשובה לדב אנשלוביץ, 12/10/04 6:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שאתה בעל יכולת ניתוח וכושר התבטאות של ערבי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בכנות איני יודע לְמָה כוונתך, ואם אני צריך לקבל את דבריך כעלבון או כמחמאה. אבל בכל הנוגע ליחס האדנות המתנשא של המצרים לבדואים של סיני, ובכלל היחס ההיסטורי של המצרים לסיני (בעבר הם לא ראו בחבל הארץ הזה חלק מארצם, והם אמצו אותו אל לבם ואף הפכו את הקשר שלהם אליו לקדוש [כדברי סדאת בקמפ דויד] רק כחלק ממאבקם במדינת ישראל), נראה לי שהרבה ידע בנושאים אלה אין לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה חשבת לקבל את תגובתי כעלבון ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם היית כותב "אני חושב שאתה בעל יכולת ניתוח וכושר התבטאות של פקגי" היה לדב מקום לתהות אם אתה רוצה להחמיא לו או להעליב אותו (ולמען האמת, יותר סביר שלהעליב, כאשר זה מופיע פתאום בתוך ויכוח; אבל כשכתבת "ערבי", היה ברור שזה חלק ממהלך טיעוני, ולכן דב היה זהיר יותר. מה שקצת מוציא את העוקץ מהמהלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ציפיתי שדב ''ייפול'' במלכודת, מכיון שאין פה מלכודת. שתי האפשרויות שציפיתי להן היו משהו כמו התגובה שלך, או התחמקות נוסח ''אותי זה לא מעליב'' ואז הייתי שואל אם זה נכון לדעתו לגבי רוב הישראלים. בשני המקרים תכננתי לקחת את הפתיל לכיון של משמעות המילה ''ערבי'' והאסוסיאציות הקשורות אליה בחברה הישראלית. מה שלא ציפיתי לו היה התגובה של דב. הוא נתן תשובה אמביוולנטית לגבי ה''עלבון'', והמשיך משם לטיעון שאיננו רלוונטי, אבל על כך בהמשך הפתיל שלי איתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשבתי לקבל את תגובתך כעלבון. כפי שאמרתי לא ידעתי איך לקבל אותה. זאת משום שלא יצא לי כל כך לעקוב אחר תגובותיך, ואין לי שום מושג לגבי דעתך על כושר הניתוח וההתבטאות של הערבי. אני, אישית, לא קורא ערבית, ולכן אין כל דעה בעניין הכישורים האלה של הערבים יחסית לעמים אחרים. דעה על צדדים אחרים של התרבות המוסלמית ערבית בימינו, והשפעתם על הקורה בעולמנו, יש לי, ונתתי לה ביטוי כאן, לא אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען הסר ספק - דעתי על כושר ההתבטאות ויכולת הניתוח שלך חיובית. התגובה ההיא נועדה להעביר רעיון, כמו שהבנת. שאר התגובה ההיא שלך לא רלוונטית. לא טענתי בשום מקום שיש לי ידע כלשהו בנושאים שציינת, רק שאין לזה דבר וחצי דבר עם הטיעון שלי. אין שום סתירה בין ההתנשאות שלנו על ערבים/מוסלמים, לבין ההתנשאות של המצרים על הבדואים בסיני. אתה יכול לטעון שאתה לא נעלב אם משווים אותך לערבי, אבל נותרת השאלה איך היו מגיבים רוב הישראלים להשוואה שכזו ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שעכשיו אני מבין. ציפית שתגובתי למחמאה\\עלבון שלך תהיה משהו כמו: "איך אתה מעז להשוות את היכולות האנליטיות החדות כתער שלי וכושר הביטוי הנדיר שלי, ליכולות של איזה "ערבי זקן צולע ומסכן ?" כמילות השיר ההיתולי הוותיק, ואז היית משיב לי: "אתה רואה. אתה מתנשא." למען האמת מדובר בניסיון די תמים ואפילו משעשע, שהכשל שלו היה חרוט עליו מלכתחילה. אני חושב שהאפשרות שתטעה בצורה כה גסה בקשר לעמדה שלי, צריכה לגרום לך לעשות רוויזיה גם במה שאתה חושב על עמדותיהם של אחרים בתוך הציבור שלנו. אין זה אומר שאני טוען שלא תמצא גם עמדות כאלה בקרב יחידים בתוכנו פה ושם, אבל איני חושב שמדובר בתכונה שמאפיינת את הציבור הזה בצורה בולטת. לגבי מה שסיפרתי (הדבר נודע לי משיחות עם חברים שהיו בקשר קרוב לבדואים של סיני כזו הייתה תחת שליטתנו), שאין הם אוהבים את המצרים בגלל שאלה מתייחסים אליהם בצורה מתנשאת, והיו מעדיפים אותנו כ"בעלי הבית", חשבתי בתחילה שאתה שולל את האפשרות הזאת, אבל מדבריך האחרונים הבנתי שזה לא בהכרח כך. לכן כרגע לא ברור לי על מה בדיוק הויכוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, לא ציפיתי שתעשה טעות מרה שכזו. בדיוק כמו שכתבת בעצמך: הכוונה חרוטה על התגובה. הנקודה היא, כמו שהסברתי לירדן, שאז נשאלת השאלה איך היו מגיבים *רוב* הישראלים אם היו משווים אותם לערבי, וכן הלאה לגבי אופן ההסתכלות של יהודי ישראלי על ערבי ישראלי, דרוזי או בדואי. הנקודה שניסיתי להעלות בתגובה ההיא היא איך נתפס "ערבי" באוזן יהודית ישראלית ממוצעת, והדעה שלי בנושא ש"ערבי" זה שם נרדף ל"מלוכלך", "טיפש", "אלים", "לא-מוסרי", ו"עובד שחור"/"עבד". מקומו הטבעי של הערבי בחברה הישראלית הוא בניקיון זבל, בניין, חקלאות, וכל עבודה אחרת שהיהודי הישראלי רואה כבזויה. "אבל איני חושב שמדובר בתכונה שמאפיינת את הציבור הזה בצורה בולטת" אני לא יודע לאיזה ציבור אתה מתייחס, אני מדבר על החלק היהודי בהחברה הישראלית. ואם אתה חושב שאין שום בעיה להיות ערבי ישראלי, אז אני חולק על עמדתך. אני לא מתווכח איתך על היחס של המצרים לבדואים של סיני. כמו שאמרתי לא טענתי שיש לי ידע בנושא, והטענה שהמצרים מתנשאים על הבדואים נראית לי סבירה. הטענה שלי היא שגם אנחנו מתנשאים על הערבים בישראל. ולכן אני חושב שלטעון לגבי המצרים שהם מתנשאים על הבדואים שלהם זה קצת אבסורדי לאור מה שקורה אצלנו. אם הבדואים של סיני היו שואלים אותי, הייתי אומר להם "אם לא פוגעים בכם פיסית, אין לכם שום סיבה לרצות להחליף את המצרים בישראלים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, נראה שהכרזתי על כך שהבנתי את מטרת השאלה שלך הייתה מוקדמת, וחזרתי לנקודת ההתחלה. אבל ככל הנראה זה כבר עניין אבוד, וכדאי להניח לכך. לעומת זה חשוב מאד לציין שאותן שיחות עם הבדואים של סיני לא היו חילופי איגרות באי מייל אלא שיחות פנים אל פנים שם, אחרי מלחמת ששת הימים בעת שאנו שלטנו שם זמן מספיק ארוך כדי שהם יכירו גם אותנו, ובדברם על העדפה שלנו הם השוו שני גורמים שולטים ששניהם היו מוכרים להם. לכן נראה לי שהיעוץ שלך להם מיותר, אלא אם כן כוונתך היא שהם בסך הכל בדואים. מה הם מבינים מהחיים שלהם . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת חוכמה קטנה מאוד לכתוב "ככל הנראה זה כבר עניין אבוד, וכדאי להניח לכך" בתחילת תגובה, ולקנח בפרובוקציה של אד-הומינם בצורת ראי מעוות של טענת המגיב עצמו. גם הרמיזה שלך שכל הידע שלי בנושא "סטרילי" אד-הומניסטית משהו. בקיצור כל הטיעון שלך הזה, אורי-פזי משהו, וזה משהו שלרגע לא ציפיתי לקבל ממך, דב. אני יכול לחשוב על ארבע סיבות לכך שתגיב בצורה כזאת: 1. אתה לוקח ברצינות את תגובה 253588. במקרה הזה אני חוזר ואומר: התגובה ההיא נועדה להעביר מסר, ודעתי עליך שונה לחלוטין. אם בכל זאת היא מרגיזה אותך, אני מבקש את סליחתך ומבטיח לך שאין לכך סיבה. 2. אין לך משהו ענייני לענות. אני סקפטי בעניין הזה כשמדובר בך. 3. אין לך כוח לדון בנושא. אז פשוט תגיד, אבל בלי פרובוקציות בבקשה. 4. אתה חושב שאני קיצוני כזה או אחר ואין טעם לדון איתי בנושא. טוב במקרה הזה אני צריך לבדוק את עצמי, וכל מה שנותר לי להגיד הוא שאני חושב שאתה טועה, ואני מבקש ממך לענות לי בצורה עניינית ולתת לי להנות מהספק שעוד יש טעם לדון איתי. לגבי החלק הענייני היחיד בתגובתך: העובדה שמדובר בימים שאחרי מלחמת ששת הימים. ובכן עבר זמן מאז. השאלה היא: ישראל. היום. לעומת "התנשאות" מצד המצרים. כן או לא ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני באמת באמת לא מבין איך השאלה שלך הייתה אמורה להעביר מסר, אלא באופן שבו אני פרשתי את מעשה השאלה הזאת, כשחשבתי שאני מבין, ובאמת קשה לי להאמין שאם אקבל ממך הסבר נוסף אבין. מה אני יכול לעשות ? אז אולי המצב הזה שקול לסעיף שלוש (אגב, כולם כאן יודעים שסעיפים מביאים לי את הסעיף . . .), כלומר אין לי כוח לדון בנושא. אבל אם אתה חושב שיש טעם בכך, נסה להסביר שוב את מהות המסר שבקשת להעביר ואיך שאלה כפי ששאלת תורמת לכך. אולי הסקפטיות שלי תתבדה. הבדואים הזכירו לי בדיחה: אנתרופולוג אחד שחקר את החברה הבדואית התארח פעם אצל בדואי. בעודם לוגמים את הקפה המהביל, נשמע לפתע מבחוץ קול פעמונים. מה זה ? תמה האנתרופולוג. יש כאן כנסיה במדבר הזה ? לא. ענה הבדואי אין כנסיה ואין בית כנסת ובמסגד אין פעמון. פשוט החמור שלי עוסק בדיש תבואה. במקום לעמוד בחוץ ולהשגיח עליו, תליתי פעמון על צוארו, ואני יושב כאן ויכול לעסוק בענייני וגם לארח אותך. כשהפעמון מפסיק לצלצל אני יודע שהחמור החליט לעשות שביתה, ואז אני יוצא אליו וכבר יודע לטפל בו כיאות. האנתרופולוג גמע את את הקפה שתק רגע, ואחר כך אמר: אבל החמור יכול לסדר אותך. הוא יכול לעמוד במקומו ולהתבטל ורק לנענע את ראשו והפעמון יצלצל. בחייך. זה לא אנתרופולוג, ענה הבדואי. זה חמור. מאיפה שהוא יידע דברים כאלה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין הקידוש המתריס של סיני: זה מזכיר את אופן קידושה של ירושלים בעיני העולם הערבי. זה התחיל כחלק ממאבק בין שליטי מכה ומדינה לשליט א"י. לאחר מכן נקבע מעמדה עפ"י יכולתה ללכד ולרכז עוינות לגורם זר - ערבי, נוצרי או יהודי. כשזה לא היה רלבנטי, שכח מעמדה. אפילו לאחרונה, היא כמעט איבדה את מעמדה כמקום השלישי בקדושתו לאיסלאם, לטובת העיר השיעית נג'ף שבעיראק, לפני כמה חודשים, כאשר התנהלו שם קרבות נגד האמריקאים, מה שהביא לפסיקות מסויימות שנג'ף, היא העיר השלישית בקדושתה לאיסלאם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדברים האלה ברורים וידועים. הערבים עשו כאן פעם טקס כנעני עם בגדים לבנים, וצעקות ''הבעל'', כדי להראות שהם קדמו כאן ליהודים. למען מלחמותיהם לזכות בעוד פרור קטן שיוכלו להוסיף לעוגה הענקית שלהם, הם מוכנים לחזור אפילו ולהיות עובדי אלילים. גם ''העם הפלשתיני'' הומצא למטרה הזאת. כבר סיפרתי שעזמי בישארה בכבודו ובעצמו אמר פעם שאין עם פלשתיני, והערבים משתמשים במושג זה רק בגלל שבעולמנו זו הדרך להשיג את זכויותיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לא לכולם הדברים ברורים וידועים. גם לי, בעבר היה די ברור שהם עם ש"הומצא", אך גישתי היתה "נכון, אז מה? בכל מקרה הם עתה עם, עם כל מה שמשתמע לזה". לאחר שנחלצתי מדיעה קדומה זו ראיתי שלא רק הם אינם עם, אלא ספק אם בכלל ישנו איזשהו עם ערבי. זהו אוסף של חמולות, שבטים וכיתות דתיות עם מעט מאוד, ולעיתים בכלל ללא אתוס מלכד, תודעה הסטורית משותפת או ערבות הדדית וזה עוד במקרה הטוב. במקרה היותר נפוץ זהו אוסף של קבוצות הרוצות להכחיד זו את זו ומלוכדות רק ע"י המצאת אויבים והפיכתם לכאלו לאחר מכן. והדמגוג האלמוני שבוודאי יגיב לדבריי אלו יכתוב: "זה מזכיר לי איזו מדינה..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי איזו מדינה... _______ (שירות דמגוגיה אלמונית לפי בקשה - 24 שעות ביממה. שירות אמין ומקצועי. בקש עכשיו ולא תתחרט) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי איזה אייל שהוא לא ולא... (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ע"ע "קהילות מדומיינות" מאת בנדיקט אנדרסון: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההפנייה המעניינת, אבל במעבר מהיר עליה, כמו גם מן הידע המצומצם שלי, לא מצאתי שתיאורי לעיל תקף ל*כל*, או אף לרוב המדינות, אז אסיים בתיאור ויזואלי של מה שיכול היה להיות כאן, אלמלא מרכזיות השנאה בתרבות האזור אליו באנו1: http://www.funpic.hu/en.picview.php?id=2200&c=3&... 1 או "שבנו", למי שרוצה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |