בתשובה להאייל האלמוני, 15/11/04 4:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרמה אינה גבוהה כלל. זה עוד בלוף שכולם מאמינים לו. למעט מספר מוקדי ידע וקורסים ברמה גבוהה שיש בודאי בכל תחום לימוד יש שטחיות רבה. מידת ההתעדכנות נמוכה (רכישת ספרים וכתבי עת חדשים, עידכון הסילבוס של הקורסים וכו') מספר שעורי התרגול קטן ומספר הסטודנטים גדל. הנטל על הסטודנטים רב יותר מאחר וכמעט לא מחלקים חומר מודפס והכל צריך להדפיס או לצלם לבד. כמעט לאף אחד לא אכפת ממערכת ההשכלה הגבוהה הקורסת. מדינה שחמישית מאזרחיה סובלים מעוני ודלות מחפירה ומשקיעה מיליארד דולר בשדה תעופה חדיש עם מזרקות ושיש אבל רק עם שרוול אחד לכל מטוס - היא דוגמא מושלמת לסדר עדיפויות עקום. מצבה של ההשכלה הגבוה לא יותר טוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בנשימה אחת אתה אומר שמצב ההשכלה הגבוהה גרוע, וטוען שצריך *להוריד* את שכר הלימוד? מעולם לא למדתי במוסד אקדמי בחו"ל, כך שאינני בקיא בפרטים הנוגעים לכך. כן למדתי באונ' ת"א, ומשום מה אני לא רואה שכ"ל של 10,000 ש"ח בשנה כגבוה במיוחד. מענק שחרור של לוחם בצה"ל כמעט ומכסה לחלוטין את הסכום הזה, כך שמה נותר לסטודנט - למצוא עבודה פשוטה כדי לכלכל את עצמו בשוטף? מה גם ששכר הלימוד במוסדות הפרטיים (המכללות) גבוה פי שנים ויותר מהתעריף המסובסד של האוניברסיטאות, אבל במכללות לומדים הרבה יותר סטודנטים מאשר באוניברסיטאות. הייתי רוצה שמישהו ינסח אחת ולתמיד בצורה ברורה: מה גבוה בשכר הלימוד במדינת ישראל, ואיך הוא בהשוואה למדינות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא כולם היו לוחמים בצה"ל. 2. באוניברסיטאות לומדים בערך 150,000 סטודנטים, במכללות בערך 60,000. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, הסתמכתי בדברי על תחושה ולא על נתונים, ואני מקבל את התיקון. עדיין המספר הוא בלתי-מבוטל, כלומר הרבה סטודנטים שמחים לאמץ את אופציית המכללה אפילו שהיא יקרה בהרבה. המענק ללוחם היה דוגמא, ואני חושב שדי טובה. ברור שישנם עוד מקרים, כמו כאלו שבמשך 3 שנים עשו שבוע-שבוע, עבדו בזמנם החופשי וחסכו מספיק כסף, או כאלו שרכשו מקצוע בזמן שירותם הצבאי שאפשר להם להתקבל לעבודה מכניסה לפני או בזמן הלימודים, או כאלו שלמדו בזמן השירות הצבאי או על חשבון הצבא...מה גם שהמענק לחייל משוחרר שאינו לוחם שווה בהחלט התייחסות (בתוספת מענק עבודה מועדפת, נניח). כך או כך, אני בהחלט חושב שלמשוחרר טרי ניתנים הכלים שמאפשרים לו להתחיל בלימודים אקדמאיים. מקסימום - שיוותר על הטיול למזרח אם זה כל כך חשוב לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאלה שלא עשו בכלל צבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק, מה הוא חושב שהוא, החוצפן? המדינה לוקחת ממנו שלוש שנים בהן אסור לו לעבוד1 או לעשות כל דבר שלא מותר בפקודות, ואז הוא עוד מעיז לבקש לעצמו חופשה?! חרפה שכזאת. לאן מתדרדר הדור הזה? אולי ניקח דווקא אותי כדוגמא? אני ביליתי שלוש שנים מלאות בתפקיד שההכשרה היחידה שהוא הקנה לי, במקרה הטוב, היא להיות כרטיסן באגד. עם סיום שירותי קיבלתי משהו כמו 14,000 ש"ח שהספיקו לי לשנת לימודים וחצי, לא כולל מחיה, מגורים או כל דבר אחר. את כל היתר נאלצתי לשלם מכספי שלי. לשמחתי, מצבם הכלכלי של הורי אפשר להם לסייע לי כשהייתי זקוק לסיוע, כך שיכולתי לשרוד את התקופה שבין עזיבת הבית למציאת העבודה הראשונה שלי. למשוחרר הטרי ניתן, בעיקר, זין אחד גדול, שיספיק לו להתחיל בלימודים אקדמאיים בעיקר אם בכוונתו לסיים אותם תוך שנה. 1 גם מי שעושה שבוע שבוע, למיטב ידיעתי, אסור לו לעבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מכיר הרבה אנשים (משוחררים טריים או עבשים) שסיימו לימודים אקדמאיים תוך שנה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, אז למי שעושה שבוע-שבוע מותר לעבוד בשבוע שהוא בבית. אבל בלי קשר, מאז שחרורך (ואני חושב שאני זוכר את התקופה, בראשית ימי האייל) תוקן חוק קליטת חיילים משוחררים, וכיום חייל עורפי (שאינו קרבי או תומך לחימה) מקבל משהו בסביבות ה-20,000 ש"ח (קצת יותר, חייל קרבי מקבל קצת פחות מפי-שניים), בלי מענק "עבודה נדרשת", שגובהו 7380 ש"ח (נכון למרץ 04). נכון, כל זה לא מכסה מגורים, מחיה ועוד. אבל זו נקודת פתיחה יפה, למי שלא מבזבז את הכל באיזו זולה במזרח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה נקודת ההנחה הבסיסית היא שרק לימודים באוניברסיטה מהווים דרך להתקדמות בחיים? בהנחה שלומדים ומוציאים תואר לא רק למען התעודה שבסוף, יש עוד כמה דברים שכל אדם שרוצה להיות משכיל ראוי לעשות למען עצמו. האוניברסיטה, בתור מישהי שהתחילה רק לפני חודש אבל די רואה איך העניינים מתקדמים, הוא מקום שבו כל מה שאתה עושה זה מתחמק מכמה שיותר שיעורים, תוך הסתמכות על העבודה שבסוף הסמסטר תתחנף למישהי עם כתב יפה ותצלם ממנה את כל מהלך השיעור. ומה עם מי שבאמת רוצה לרכוש ידע? מי קבע שטיול למזרח לא מעשיר אותך? נכון, יש כאלה שכל מה שהם עושים זה לעשן באיזה זולה, ראיתי מספיק כאלה. אבל ראיתי אפילו יותר שבאמת מתוודעים לסביבתם, מכירים את התרבויות האחרות בעולם הרבה יותר טוב מכל קורס בתנאי מעבדה. למה בתור מישהי שעשתה את השירות שלה בצבא, אני צריכה לבחור באיזה דרך להעשיר את עצמי? ומה בנוגע לעובדה שהפיקדון המדובר משמש או ללימודים, או לקניית דירה, או לפתיחת עסק? אני פתחתי עסק, נכשלתי, ועכשיו אין לי כסף ללמוד, אז אני צריכה לגרד מלגות ועבודות ב-20 ש"ח לשעה. במקרה הטוב, שבו לא משלמים שכר מינימום וגם על זה פרצופים. וכל זה, דרך אגב, בלי להתחיל לבקש תמורה על שנת השירות שעשיתי לפני הצבא. שנה לפני הצבא שהקדשתי אותה לתרומה לקהילה ולמדינה שבה אני נמצאת (בצורה קצת שונה מגרעין נח"ל, נכון, אבל זה כבר דיון אחר לגמרי). ולא, זה לא עזר לי בצבא, ולא נותן לי שום נקודת זכות באוניברסיטה. ואחרי זה מתפלאים שסטודנטים עסוקים בשטויות של עצמם? כשאין מה לאכול, אתה לא חושב איך לפתוח מרד - אתה חושב איך להשיג כסף לסנדויץ', כדי לשרוד יום לימודים של 8 שעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שאני אבין: את רוצה תמיכה ממשלתית לנסיעות מעשירות ברחבי העולם? את מצפה לעזרה כי נכשלת בעסק שפתחת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק לימודים באוניברסיטה הם אלה שמעשירים את האדם. בייחוד שכבר כמה תגובות מתחתיי ציינו את העובדה שתואר ראשון כבר לא מספיק כדי לקבל עבודה כדאית בימינו. יש לי בעייה רצינית עם העובדה שאדם שכן עושה שנת שירות, כן משרת שירות צבאי קרבי (או סתם לא יוצא הביתה), כן נוסע למקומות אחרים בעולם כדי ללמוד בצורה שונה על העולם, וכן רוצה ללמוד גם מחוץ לכותלי האוניברסיטה, צריך לקרוע את עצמו כדי לשלם דמי שכלול ושאר הירקות שיש פה. אני לא מצפה לתמיכה ממשלתית לטיולים ולא מצפה לתמיכה בעסק, אבל אני מצפה מהמדינה שתעודד את האזרחים שלה ללמוד, ולא תאלץ אותנו לבחור בין ישיבה בכיתה והקשבה לרצה כדי להבין את הנושא שלמטרתנו התכנכנו כולנו, לבין תמרון בין 3 עבודות (תלוי באיזה חודש) והשלמת שיעורים מטורפת אחר כך. נכון שאפשר לצלם, אבל זה עולה כסף. וגם חבל על העצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, אני לא מצליח לעקוב אחריך. המדינה ציידה אותך במענק שחרור, ונתנה לך את הפריבילגיה להשתמש בו כראות עינייך. בגלל חוסר מזל או כשרון, הפסדת את הכסף בעסק כושל, ואת באה בטענות שהמדינה לא מעודדת אותך ללמוד? הרי אם היו נותנים את המענק רק כשכ"ל היתה קמה צעקה (מוצדקת, לשם שינוי) על התערבות מיותרת בחייהם של אנשים בוגרים. אולי זאת הבעיה האמיתית: לוקחים זאטוטים בני עשרים ואחת ומכריזים עליהם כבוגרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את צודקת, צורת ההנחה הבסיסית בחברה שלנו אומרת שכדי להתקדם בחיים יש לרכוש השכלה הולמת. זה מתחיל בבית הספר, בבגרויות, ולבסוף באוניברסיטה. יודעת מה? אני לא בטוח שזה רע כל כך. בטח, אפשר לעשות הרבה דברים בלי השכלה פורמלית, ויש מלאן דוגמאות, אבל דווקא הן מוכיחות שמי שיש לו השכלה כלשהי סיכוייו להצליח טובים יותר. עבורך האוניברסיטה היא משהו אחד, עבור כל אחד היא משהו אחר. אני מכיר הרבה אנשים שקרעו את התחת יום-יום בלימודים שלהם, ולא יכלו להרשות לעצמם לחכות לסוף סמסטר כדי לצלם חומר. אני מניח שזה תלוי במקצוע ובבנאדם. את צודקת גם כשאת אומרת שניתן להשתמש בפקדון בכמה דרכים. החלטת לפתוח עסק? מצויין! בשביל זה נועד הכסף. הנה, הודית במו פיך - המדינה נתנה לך את הכלים לפתוח את העסק שלך. נכשלת? מצער מאוד. המדינה לא יכולה להרים כל אזרח מהקרשים בכל פעם שהוא נופל. אולי אם היית לומדת מנהל עסקים קודם לפתיחת העסק לא היית נכשלת בכך. ודבר אחרון - חשבתי ששנת שירות היא במידה רבה עניין אלטרואיסטי או, למי שלא מאמין באלטרואיזם, דבר שלא אמורים לבקש עליו תמורה. האמת? אולי באמת מגיע לך יותר, אבל את לא יכולה לדרוש את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כדי להבהיר קצת מונחים צבאיים: מענק, אותו סכום כסף שאתה מקבל בתור מתנה מהצבא קצת אחרי השחרור. פיקדון, אותו כסף שאתה מקבל כדי ללמוד, לפתוח עסק או לקנות דירה. עבודה נדרשת - מתנה שמקבלים אחרי שבמשך חצי שנה עובדים בשכר מינימום, ככה שבסוף הצ'ופר שמקבלים בסוף מתקזז עם העבודה שתיאורטית יכולתי לעבוד באותו פרק זמן ולהרוויח יותר, וכמובן גם להתקדם. כיום אין לי שמץ מה הסכומים, כשאני השתחחרתי זה לא היה משהו - המענק נבלע בחודשיים מחוץ לבית, והפיקדון הוא שווה ערך לשנת לימודים אחת. כשדיברתי על השכלה מחוץ לאוניברסיטה, התכוונתי להשכלה פורמלית שלא מקבלים עליה תואר. יש מגוון דברים, כמו קורס ברמנים, עיסוי, ריפוי בעיסוק וכו'. אני בחרתי להיות מדריכת טיולים, מתוך ציפייה שיגיעו תיירים לארץ, וכולם יודעים מה המצב היום. העסק שאליו בחרתי להפנות את כספי הענק, נכשל לא עקב ניהול לקוי (טוב, אולי קצת) אלא עקב העובדה שניסיתי למכור מוצר צריכה לא בסיסי, שלאנשים פשוט לא היה כסף לקנות אותו. נכון שלמדינה אין יכולת להרים כל אזרח שנפל, אבל המדינה אמורה לסייע לאזרחיה כדי שלא יגיעו לחרפת לחם. לא שאני במצב הזה, תודה, אבל לא יותר מדי רחוק. או שאולי אני צריכה להפסיק עם כל האידיאלים הטיפשיים שלי, לא להתנדב באירגונים קיקיוניים להצלת העולם, לרמות את ביטוח לאומי כמיטב יכולתי, ללמוד מקצוע שיהרוס אותי נפשית אבל יתן לי כסף לפסיכולוג ולבקש מלגות מכל דבר שזז. בנתיים, ואולי באמת לא צריך לקרוא לאנשים בני 24 בוגרים, נשארתי תמימה. חבל שהמדינה הזו כל כך אוכל יושביה ולא נותנת סיכוי כלכלי. בנורגיה יש אופציה להחזיר את שכר הלימוד בעבודה אחרי הלימודים. אולי כדאי ליישם משהו דומה בארץ. תעזבו, האידיאלים שלי שוב מדברים מגרוני. ואלטרואיזם הוא אכן נתינה ללא רצון לקבל בחזרה. אבל, ופה זה חתיכת אבל: במדינה מתוקנת, שכרגע (לפחות לדעתי) אני די רחוקים מהכיוון) התמורה תבוא גם בלי שיהיה צורך לדרוש אותה. ואיך זה יקרה? כל אחד יתרום מיכולותיו הפרטיות, והקרעים בחברה יתחילו להתאחות. אבל די, זה באמת תמימות של ילדה. כדאי להפוך לצינית אוכלת אנשים שדואגת רק לעצמי, ככה אני אוכל לפנק את עצמי וללכת לסרט יותר מפעם בחודש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל חשוב לי שתדעי שלא אלו המסרים שאני מנסה להעביר בדברי. התקווה שלך לחברה טובה יותר היא יפה בעיני, ואסור שתתני לשום אדם או דעה להניא אותך מלפעול בדרכים שאת רואה לנכון כדי לשפר את המצב. אינני מתנדב בארגונים קקיוניים להצלת העולם, אבל אני עושה את חלקי בתרומה לחברה שסביבי בהתנדבות ועוד. ההבדל הוא אולי שאני יודע לעשות את זה גם בהתחשב במצבי האישי, כלומר לא תוך קורבן אישי טוטאלי. יש בדרך שבה את מציגה את הדברים מידה של שחור מול לבן - את חושבת שכדי לפנק את עצמך בסרט פעמיים בחודש עליך לההיפך לצינית אוכלת אנשים? את יכולה קצת להתפשר על כל האידיאליים הנשגבים הללו ובכל זאת לקום בבוקר ולהתבונן על עצמך במראה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והכל התחיל מהטענה של מישהו שבמזרח עושים רק סמים תגובה 261431.. גרינפיס הוא לא אירגון קיקיוני (ככה לפחות אנחנו מקווים), זה נאמר בציניות. אני גם מתחשבת במצבי ולא עושה כל מה שאני רוצה, גם לנאיביות שלי יש גבול. הבעייה היא שסטודנט כיום נאלץ לבחור בין מעורבות בחברה לקיום. לדוגמא מרד הסטודנטים שהיה ב-98 להורדת שכר הלימוד, ונכשל כי הסטודנטים דאז פשוט לא הגיעו להפגנות. אדישות קיומית, או מצוקה קיומית? עד לפני שנה גם אני חשבתי שיש איזון בחיים, ושלא הכל שחור ולבן. אבל עם התחלת הלימודים, אני רואה שזה לא ככה. כל שבוע אני נאלצת לבחור בין השתתפות בשיעורים, לבין עבודה נוראית אחרת שתכניס עוד כמה גרושים. והגרושים האלה כרגע מממנים לי אוכל, לא סרטים (הידעתם, יש כמה אתרים שנותנים כרטיסים חינם..). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום לך, אני חושבת שאת צריכה לעשות הבדלה בין מצבך האישי למצב הסטודנט הממוצע. על המצב שלך יש לי הרבה מה להגיד, אבל אני באמת לא חושבת שהוא מצב משקף. עצם העובדה שבמבט לאחור לא ניצלת את הפקדון שלך בצורה נכונה ועכשיו מצבך הכלכלי לא טוב, לא אומר שכל הסטודנטים כאלה! אם מצבך עד כדי כך רע, אין לי ספק שלא תהיה לך בעיה לקבל מלגה (כי יש בערך 200 ארגונים שנותנים אותן). ודרך אגב, יש מלגות בהן פעילות חברתית (שנת שירות למשל) תורמת לזכאות אליהן. הטענה שלך שבמדינה מתוקנת את לא צריכה לבקש את התמורה לאלטרואיזם שלך כי היא תבוא לבד, פשוט חושפת את האגואיזם שלך. מצטערת, אבל גם אני התחלתי ללמוד לפני חודש, ואני חייבת לציין ש: א. הפקדון שלי מצה"ל כחיילת עורפית מממן לי את כל שכר הלימוד פלוס 1000 ש"ח נותרים. ב. אם ההורים שלי לא היו מממנים לי חלק מהוצאותיי השוטפות שלא כוללות את שכר הלימוד, במקום להתפרנס מעבודות בגרושים בשעות הספורות שנותרו אחרי הלימודים הייתי מחכה שנה, עובדת נון-סטופ ומרוויחה את מה שצריך. אני עובדת בשכר כפול משכר מינימום לשעה ומכירה עוד לא מעט אנשים כאלה. פשוט צריך להתאמץ. אני מרגישה שאת משליכה את האכזבה שלך ממצבך האישי על מצב הסטודנט בישראל באופן כללי, ולא כך הוא הדבר. (ודרך אגב: אני מסכימה לחלוטין עם דעתך לגבי האדישות וחוסר המעורבות של הסטודנטים, אבל לדעתי זה לא קשור לעניין. נדון על זה בנפרד אם זה מעניין אותך, טוב? :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה כיף, לקבל ניתוח פסיכולוגי בלי לבקש.. כרגע נחסכו לי 200 ש"ח! ולעניינו: מצבי האישי הוא די ממוצע. גם אם הייתי נמצלת את כל הפיקדון לטובת הלימודים, זה היה מכסה שנה וקצת. שזה חביב, אבל בכל זאת שכר דירה בתל אביב הוא רצחני וצריך לכסות אותו מאיפשהו. מלגות - מה לעשות, לא אוהבת לנופף במצב הכלכלי של ההורים שלי ולקבל נדבות. אוכלת חינם אף פעם לא הייתי, ואני לא מתכוונת להתחיל בקרוב. מלגות חברתיות - כן, אני חברה באחת כזו, ועומדת להתחיל עוד אחת בקרוב. השנת שירות לא בהכרח תורמת לקבלה, בדוק. בטענה מתוקנת אני לא צריכה לבקש תמורה לאלטרואיזם פשוט כי כולם יהיו ככה. זה לא אגואיזם, אלא אופטימיות. כמו שעם חברים אני לא מצפה ליחס מיוחד *כי* אני עוזרת להם למצוא בשיעורי בית (לדוגמא), אלא אני עוזרת להם מתוך ידיעה שהם יעזרו לי אחר כך. וכמו שבין חברים יש אלטרואיסטיות ללא דרישה (או אמור להיות לפחות) ככה במדינה מתוקנת, לפחות לפי השקפתי, צריך גם להיות. עבדתי שנה לפני שהתחלתי ללמוד, אבל זה סוג של מלכוד 22: לא מתייחסים אליך ברצינות עד שאתה לא סטודנט, ואחרי שאתה מתחיל ללמוד אין לך זמן לעבוד. ואם את מרוויחה כפול משכר המינימום: יפה לך. אני אשמח לדעת במה, ולנסות גם. אני לא מאוכזבת ממצבי האישי. מצבי האישי הוא די טוב, באופן כללי. מצב המדינה הוא זה של שמבאס אותי. ואולי את מסרבת להכיר בעובדות על המצב החברתי במדינה, ומשליכה את האכזבה עלי. איך זה בתור ניתוח פסיכולוגי בגרוש? ולמה בדיוק אדישות וחוסר המעורבות של הסטודנטים קשורים, אם לא לדבר היחידי שנוגע בכולם (ללא הבדל של מין, מוצא, והורים עשירים) אם לא שכר הלימוד? אני אשמח לדון על הנושא. חשבתי שלזה נועד האייל.. :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, מתנצלת אם ה"ניתוח" שלי נשמע לך כהתקפה, פשוט כתבתי את דעתי. לא פסיכולוגי ולא כלום, אני באמת לא חושבת שמרבית הסטודנטים הם במצבך. תשמעי, אני חושבת שזה לא "הוגן" מצדך להכניס את עצמך לפינה ואז להתלונן שאת שם. מצד אחד קשה לך לאפשר לעצמך את שכר הלימוד, מצד שני את לא מוכנה בשום אופן שיעזרו לך. אישית אני לא רואה בזה כאכילת חינם אלא להפך - מי שידו משגת משלם, ומי שלא - יש אמצעים שיעזרו לו. אם היית מתעקשת לא לעבוד, להתבטל ושישלמו לך על זה - זה נקרא אוכלת חינם. לאבא שלי, שבא ממשפחה מאוד עניה, מימנו את כל התואר הראשון בעזרת מלגות. היום הוא מנהל בחברה ואזרח פרודוקטיבי למדי. את באמת חושבת שזו אכילת חינם? לגבי אלטרואיזם ומדינה מתוקנת: את צודקת, זה סוג של אופטימיות. שבעיניי גם לעולם לא יתממש. אני והמדינה לא חברות, אנחנו קשורות בינינו בקשר שיש בו הרבה מאוד אינטרסים משני הצדדים, וכחלק ממנו אם אני תורמת לה ייתכן שהיא תחליט לתרום לי בחזרה - אבל זה לא ילך ללא דרישה. לא בשום מקום שאני מכירה לפחות. ולגבי עבודה: אני אישית מדריכה פסיכומטרי, ואני מודה שזו לא עבודה שכל אחד יכול לעשות. אבל יש הרבה כאלה, והן תלויות ביכולות האישיות של כל אחד: יש כאלה שמתכנתים למשל, יש כאלה שנותנים שיעורים פרטיים (שמשתלמים לפעמים אפילו יותר מהעבודה שלי), אם את מדריכה טיולים אז את בהחלט יכולה להדריך בחוגי סיירות, וזו אפילו עבודה שמתאימה לסטודנטים. אלו רק דוגמאות מהסביבה הקרובה אלי. אז עכשיו בלי ניתוחים פסיכולוגיים: מכל הסטודנטים שאני מכירה, אין הרבה שצריכים לחסוך באוכל. ודרך אגב, אני לא מחשיבה יציאה לסרט פעם בחודש כצמצום, אלא להפך! יחסית לסוגי בילוי אחרים זה בילוי ממש יקר. על פי דעתך, האם המצב של חסכון מעבודה כדי לאכול משקף את רוב הסטודנטים? לעניות דעתי, חוסר המעורבות של הסטודנטים נובע מכמה גורמים. ייתכן שהדאגות הכלכליות היא אחת מהם. אבל עוד גורמים יכולים להיות: 1. העובדה שאנחנו דור אדיש באופן כללי. תחשבי, נגיד, כמה אנשים היו מעורבים במועצת תלמידים או בכל דבר דומה בבית הספר התיכון. 2. העובדה שלא כל הסטודנטים חושבים שזה הוגן לדרוש מהמדינה להפחית את שכר הלימוד, או באופן כללי פשוט שבעי רצון במידת מה מהמצב הקיים. 3. העובדה שאגודת הסטודנטים, הגוף שאמור לאגד בתוכו את כל ענייני הסטודנטים כולל מחאות למיניהן, נתפס בעיני חלק מהסטודנטים כגוף בירוקרטי, רחוק ושאינו מעורב באמת בעשייה. (אני יכולה להעיד ממקור ראשון שכך זה בסביבתי הקרובה. להוכחה יותר חותכת אפשר להסתכל בעיתון הטכניון שיצא השבוע.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רציני??? כשאני השתחררתי ב 91' קיבלתי מענק שיחרור עלוב של איזה 1500 שקל שהספיק לי בדיוק לכלום ורבע. לצערי הרב באותן שנים ההורים שלי גם לא יכלו לתמוך בי בתקופת הלימודים כך שמימנתי את השכ"ל והמחייה בעצמי. לא הייתי צריך לנסוע להודו בשביל להתכלב, היה לי את זה בארץ. בארבע השנים הראשונות לאחר השיחרור שלי קניתי זוג נעליים אחד ושני זוגות מכנסיים. ואתה רוצה לומר שהחבר'ה היום מתלוננים??? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עוד כלום, אנחנו היינו גרים בקופסת נעליים ואפילו כסף לצמר גפן לא היה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קופסת נעליים? זאת אומרת שכסף לקנות נעליים היה לכם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קופסת נעליים אני מבין (http://www.phespirit.info/montypython/four_yorkshire...), אבל מה הסיפור עם הצמר גפן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין מענק שחרור של לוחם ומענק שחרור של ג'ובניק? למיטב זכרוני, כשאני השתחררתי (לפני אי אילו שנים), קיבלתי בדיוק כמו חבריי הלא-לוחמים. האם המצב השתנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איי! פיספסתי בכמה חודשים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרת שהיית ג'ובניק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל אחד כאן היה לוחם בצה''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא גבוה וזהו. במדינות אחרות, או שיש שכר לימוד אפס לאזרחים (אזרחים זרים זה משהו אחר), או שהמדינה דואגת לאפשרויות תשלום נוחות (הלוואות בריבית נמוכה וכיו''ב). הנחת היסוד במדינות זרות היא שסטודנט הוא לא גם סטודנט וגם עובד, אלא רק סטודנט. זה משליך גם על הדרישות האקדמיות מהסטודנט (תרבות אי-קריאת הטקסטים הנהוגה בארץ היא יחודית למדי), וגם על הדרישות הפיננסיות ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר את המצב בארה"ב, שם שכר הלימוד נע בין פי 2-3 (באוניברסיטאות של המדינות) לפי 20 (באוניברסטאות פרטיות) יותר מאשר בארץ. בד"כ הסטודנטים שם אינם עובדים ומכסים את שכר הלימוד בתערובת של עזרת ההורים (מקובל בארה"ב שבאחריות ההורים לממן לילדיהם את כל התואר כולל הוצאות מחייה) , הלוואות ומלגות. כמובן שבארץ המצב יותר בעייתי מאחר והמשכורת הממוצעת נמוכה והסיכוי שסטודנטים (למעט בתחום אחד או שניים) יצליחו להחזיר הלוואה הוא קלוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי האתר של ILS שהיה באחת התגובות הקודמות מדובר בהחזר של כ 370 שקלים לחודש עבור הלואה של 30000 ש"ח (שכר לימוד לתואר תלת שנתי + כסף לפיצוחים) במסלול קבוע במשך 12 שנה (או 320 במסלול צמוד למדד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שצריך להוריד את שכ"ל אלא שיש לתת עבורו תמורה הולמת. החופש האקדמי מאפשר לאוניברסיטאות לשנות את הדרישות בקורסים ושעורי תרגול כרצונן. המשמעות: הפגיעה בתקציבי האוניברסיטאות מתבטאת בהורדת רמת השרות. 10,000 ש"ח אינם כוללים את כלל ההוצאות: צילומים, ספרי לימוד שיש עותקים ספורים שלהם בספריה למאות סטודנטים, ציוד נלווה (חלוקי מעבדה, משקפי מגן) וכו'. סיכום: אין פיקוח על המוצר אלא על המחיר (כמו אגרת רדיו וטלויזיה). ובנוסף האם המוצר (ידע, תואר) שווה את מחירו? מחיר תואר ראשון הוא כ-30000 ש"ח בשכ"ל ולפחות 60000 ש"ח של השתכרות אפשרית בתקופת הלימודים, כלומר כ-100 אלף ש"ח. מה נותן כזה תואר?. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המוצר לא שווה את מחירו, אתה מוזמן לא לקנות. לא יכול להיות פיקוח על איכות המוצר - באף מדינה עוד לא מצאו דרך טובה יותר להשכלה איכותית מאשר לתת חופש אקדמי לאוניברסיטה ולמרצים לקבוע את תכני הקורסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהולנד שלמיטב ידיעתי עדיין עונה על ההגדרה מדינה (אם כי לאור ההתפתחויות זה עלול להשתנות) מונהגת השיטה הבאה: סטודנט מקבל סל הטבות מהמדינה שכולל הלוואה לתשלום שכ"ל שהופכת כולה או חלקה למענק אם הסטודנט סיים את לימודיו בהצלחה. התקצוב הוא אגב בגובה מלא שכר הלימוד. סטודנט שאינו מרוצה מרמת השירות באוניברסיטה מסוימת ועובר לאוניברסיטה אחרת גורע מיד סכום ניכר מתקציב האוניברסיטה שנעזבה. קוראים לזה תחרות חופשית ואין שום בעיה של חופש אקדמי. האוניברסיטאות אינן יכולות להתעלל בתלמידיהם כמו בישראל מאחר והאיזונים של שכר ועונש פועלים ביעילות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מדייק: התקצוב בהולנד לא אמור לכסות את שכר הלימוד, אלא להוות מעין שכר לסטודנטים. הנחת המוצא היא שאם רוצים ללמוד ברצינות אי אפשר לעבוד במקביל. בהתאם, מספר השעות שבכל זאת מי שמעונין להגדיל את תקציבו רשאי לעבוד, מוגבל ביותר. התמיכה בסטודנטים תלויה בהכנסת ההורים, שבמידה והינם מעל לסף מסוים, חייבים לשלם את ה"שכר" עבור ילדיהם הסטודנטים. סטודנטים מקבלים כרטיס נסיעה בתחבורה הציבורית ("חופשי שנתי") והם יכולים לבחור בין ימות השבוע לבין סופשבוע. כל החגיגה הזאת מוגבלת בזמן. נדמה לי שהמקסימום המותר לתואר הראשון ההולנדי (משהו בין BA לMA) הוא 5 שנים. ובנוסף, ביום בו מגיע סטודנט לגיל 26 מפסיקים כל התשלומים. (כמובן שלא מדובר בתלמידים לתארים מתקדמים יותר). האפשרות ללמוד מעבר לגיל 26 קיימת, אבל היא הרבה יותר יקרה, וללא כל תמיכה ממשלתית. ושלא לדבר על זה שבהולנד נקבע מי (לא) ילך לאוניברסיטה כבר בערך בגיל 11. כך שליעילות ולרמה היחסית הגבוהה יש מחיר. ועוד הערה - גם שם האוניברסיטאות בבעיות, ומדברים בלי סוף על הרעת התנאים והעלאת שכר הלימוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הפרטים הנוספים. חבר הולנדי שלי למד עיתונאות בהאג והחל בלימודים בגיל 30. למרות זאת קיבל מהמדינה תמיכה מלאה. ברב המדינות בעולם אולי פרט לסין יש קיצוצים במערכת ההשכלה הגבוהה והפניית המשאבים למחקר פיתוח בתחומים מועדפים. זאת משום שהאוניברסיטה החליפה את בית הספר התיכון בהנפקת תעודת משכיל שערכה למרבית הצער ברוב המקרים מצומצם מבחינת שיפור כושר ההשתכרות. למדינות המערב אין שום חשק לממן אחרי כ"כ הרבה שנות חינוך לאזרחיה (מגן חובה ועד סוף תואר ראשון) ולכן הגו מספר אפשרויות: 1. סיוע בהלוואות נוחות לסטודנטים בלי התערבות בבחירת מסלול הלימודים. 2. שכ"ל דיפרנציאלי ע"פ מפתחות כגון גיל, מצב כלכלי, פוטנציאל אישי נושא לימוד וכו'. 3. תכנון מבוקר של תחומי לימוד בהתאם לצרכים של המדינה וכישורי התלמיד כמו בסין (ואגב בסין משלמים שכ"ל של כ-1000$ - אבל כזכור יש רק ילד אחד במשפחה). מי שאין לו מקבל סיוע ולזה קוראים שם קומוניזם. בבואנו לחפש מודל מתאים לשכ"ל בישראל צריך לבחון מה מתאים ביותר לתרבות לכלכלה ולצרכים של הישראלי ושל המדינה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |