בתשובה לממי לביא, 27/02/00 21:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. אם היית קורא היטב את תגובתי היית שם לב לביטוי "היות ולא נמדד שם שום דבר אחר". שעות הלימוד מדידות. השאר, לפחות ע"פ הטיעונים שאתה הבאת, *לא*. הייתי מעוניין להעיר, שוב, כי אין אני מתנגד לחינוך הממלכתי-דתי או לרוב הטענות שהעלית במאמר, ברוב המקרים מחמת חוסר ידע בתחום. אני טוען רק כנגד *שיטות הטיעון* שלך. אם תצליח להוכיח לי, באמצעים לוגיים, כי אתה צודק, אשמח מאד. 2. הניסוי המוצע בסעיף זה מעניין ואף נתן לביצוע. האם טרח הכותב לערוך אותו? האם ערך רישום כלשהוא, איזו סטטיסטיקה? אם לא, הרי הנתון לא קביל. אם אתה מעוניין להביא נתונים (ואני, בניגוד למה שאתה חושב, *מאד* מעוניין שתביא נתונים), אנא הבא משהו שאתה יכול לעמוד מאחוריו. 3. אותה סגירות, כפי שהבנתי מהטוענים לגביה, היא "עובדת" היות היהודים עדה בדלנית הדוחה בבוז כל דבר זר לה (שים לב למרכאות). הטיעון שהבאת מראה כי יתכן ואדם או שניים היו חריגים מכלל זה. זהו היקש מן הפרט אל הכלל. נחמד, אבל... 4. אני מסכים לחלוטין עם דעתך המובעת בסעיף 4 בעניין מטרת האייל. עם זאת, הרי שזכותי כקורא לדרוש מכותב מאמר להיות מסוגל לנמק את טיעוניו נימוקים הגיוניים (לאמר - שמעבר לעיתון היומי או להיות רב זה או אחר אסטרונום). כל דעה היא לגיטימית, אך אם היא נשענת על כשלים לוגיים, רואה אנכי לעצמי זכות וחובה נעימה להצביע על כך... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לסגירות: לו היה נטען כי הציבור החילוני לוקה בסגירות, כאשר אותה סגירות מתפרשת כמו שפירשת אותה אתה (פירוש המקובל עלי לחלוטין), מה היית אתה טוען כדי להפריך טיעון זה? בנוגע למדידות: שעות לימוד הינן דבר מדיד - מוסכם על שנינו. החומר הנלמד - כבר נאמר, כי החומר הנלמד בחינוך הממלכתי דתי זהה לזה הנלמד בחינוך הממלכתי - פלוס. תוצאות בשטח - אין ספק שזהו המדד הרגיש ביותר, בדרך כלל משום שהצד השני מסרב לקבל את תוצאותיו. את טענתי כתבתי על סמך הכרת השטח בסביבה הדתית כמו בסביבה החילונית, בשניהם אני נמצא הרבה. מספרים, לצערי, לא אוכל להביא לך, אולם בטוחני כי קצת יושר פנימי והכרה במציאות יעזרו לא פחות, ואם תרצה - סיפקתי לך הצעות אופרטיביות איך תוכל לבדוק טענה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו הייתי צריך להוכיח כי הציבור החילוני אינו לוקה בסגירות, הייתי מביא, מן הסתם, דרכי חשיבה אפייניות לציבור זה, מנהגים מקובלים, או כל נתון כללי אחר שיעזור לי ושהנו בר הוכחה. למרות "השתייכותי" ל-"ציבור" זה אני מודה בפה מלא כי איני מכיר אותו מספיק על מנת להביא לכך הוכחה מתקבלת על הדעת. המקסימום שאוכל לעשות הוא לטעון לפתיחות מצד עצמי, על סמך הכרת אופן החשיבה שלי. אולם להקיש מכך אל הכלל לא נתן. הקוראים מוזמנים לנסות כל הוכחה אחרת. באשר למדידות ולמדדים: שעות הלימוד - מדידות אך לטענתי לא רלוונטיות. החומר הנלמד - ובכן, אני מוכן לקבל כי התלמיד הדתי משכיל יותר בענייני דת מאשר זה החילוני. מושג ה-"כבוד לאינטלקט" - כפי שהתבטא כאן מישהו, מעט קשה לי. כבוד לאינטלקט באשר הוא אינטלקט אינו ערך. נראה לי (מהנתונים כפי שהוצגו לי) כי מערכת החינוך הדתית לוקה בחוסר איזון מסוים (אני לא משווה לחילונית, שים לב, אלא מדבר באופן פחות-או-יותר אבסולוטי). אם אתה לומד מוסר אחד, חוק אחד, בבית הספר, הרי שנשללת ממך הזכות להכיר מוסר וחוק אחרים מנקודת מבט שאינה משוחדת. אני מחזיק באמונה (אמונה, שים לב, איני יכול להוכיח) כי אדם שאינו רוצח היות מתוך שהגיע למסקנה שלרצוח זה רע הנו אדם טוב יותר מזה שאינו רוצח כי כך לימדו אותו, או כי המדינה תעניש אותו. תלמידי הדת (כך נראה לי, אשמח אם תוכיח לי אחרת) לומדים חוק ומוסר שתקפו היחיד הנו בשם האל. תלמידי התיכון החילוני לא לומדים כל חוק ומוסר (למעט, על קצה המזלג, בשעורי אזרחות). מה עדיף? אני אתמוך בשני, למרות שאני חושב כי הוא אינו מושלם. שם, לפחות, מעודדים חשיבה עצמאית. תוצאות בשטח - אני לא מטיל ספק, ולו לרגע, בהכרתך את הסביבה הדתית והחילונית. עם זאת הטיעון שלך עדיין אינו תקף. אם תרצה להביא הוכחה, אנא הבא מחקר, סטטיסטיקה רשמית של משרד הפנים או המשטרה, משהו שנתן לנעוץ בו שיניים. חובת ההוכחה עדיין עליך, ואני, יקירי, לא קורא עיתונים, ומשתדל לא להכיר במציאות, כיוון שהיא מפריעה להגיוני הפנימי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם העובדה כי הציבור החילוני מעורה בכל שטחי החיים במדינה היא מספיקה מבחינתך להוכיח כי ציבור זה אינו סגור? הרמב"ם מחלק את המצוות בתורה לשני סוגים: מצוות שכליות ומצוות שמעיות. המצוות השמעיות הן אלה שההגיון האנושי אינו יכול להבין או להוכיח, לדוגמה: מצוות פרה אדומה. אין הגיון כלשהו שיכול להסביר למה דווקא פרה אדומה. המצוות השכליות הן אלה שהמוח האנושי מסוגל להבין, לדוגמה: לא תגנוב, לא תרצח. לא מדובר פה על מוסר שתקפו הוא האל, אלא על מוסר אנושי והגיוני, המודגש בצורה חזקה יותר בדת. מוסר זה מוטמע היטב בתוך ההלכות שבין אדם לחבירו, והוא מועבר ככזה לתלמידי החינוך הדתי. ודאי שקיים גם מימד הענישה והתגמול, כמו בכל מדינת חוק מתוקנת, אולם זו לא הסיבה לעשיית / אי עשיית מצוות, כמו שאותו אדם אותו הזכרת, גם אם הגיע בעצמו למסקנה שאסור לרצוח, עדיין יענש אם כן ירצח. שים לב כי רוב מצוות התורה לכאורה אינן צריכות להיכתב. האם לא ברור מאליו כי אסור לרצוח? אסור לגנוב? אסור לשקר? אסור לאנוס? הרי כל מוח בריא מבין זאת לבד! אך אם כך, מדוע יש חוקים גם במדינה החילונית האוסרים בדיוק דברים אלו? האם אין זה ברור מאליו? גם דברים הברורים מאליהם צריכים חיזוק. אין חיסון מפני עבירות. וזהו ההבדל עליו אני מדבר. בחינוך הדתי יש דגש חזק מאוד על אותו חיזוק, ולא כי מדובר בתלמידים עם פוטנציאל עברייני גבוה, כמו שאולי ינסו לטעון כמה מן המשתתפים בפורום מכובד זה, אלא מפני שמסר זה מוטמע בתוך ההלכה היהודית. מן הצד השני, תלמידי החינוך הממלכתי הרגיל אינם נחשפים כמעט למושגים אלה, למעט בשיעורי אזרחות, כמו שהזכרת. ושים לב, לא מדובר פה על פלורליזם חילוני לעומת שמרנות דתית, אלא על ערכים כלל-אנושיים, המקבלים חיזוק נוסף בחינוך הדתי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |