בתשובה להאייל האלמוני, 17/04/05 15:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עניתי במקום אחר לעיקר הטענות, כאן אני סתם רוצה לשאול, מה הם אותם עזרי לימוד מתקדמים וכמה הם עולים? דוגמא תוכל להבהיר לנו על מה אנו מדברים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהכוונה למחשבים, מעבדה בפיסיקה, לב של תרנגולת, בדידים ושאר ציוד... וזאת טענה(לא יהיה כסף) שחוזרת על עצמה בדיון הזה אני לא מבין אותה, בשיטה הקיימת כיום ישנו תקציב X שמגיע מהמדינה ומהרשות המקומית, שיטת השוברים אומרת שהכסף הזה במקום להגיע לבתי הספר ולציוד ולבינוי וכו', יגיע בשיטת שובר לכל ילד, להורים והללו יחלקו אותו1 לבתי הספר לפי ראות עיניהם, ובכך תושג תחרות וכו'. כלומר כל הכסף נשאר במערכת2, וכאן הממשלה קובעת למעשה באמצעות הדפסת השוברים כמה יושקע בחינוך ולכן פותרת את בעיית: "אבא ישקיע בסיגריות". הבעייה מתחילה כאשר מדברים גם על לחסוך בעניין(ולגבות פחות מיסים,להדפיס שוברים ששווים פחות) ואז יהיה יותר חופש להורים לעשות מה שהם רוצים עם כספם אבל סביר להניח שהאחוז המוקדש לחינוך יקטן3. 1 ובמידה ולא יחלקו, זה יהיה כמו לשרוף כסף, נראה לי שאף אדם שפוי לא יעשה את זה. 2 למרות שכבר כיום חלק גדול מהפער בחינוך הוא כתוצאה מהשקעת הרשות המקומית, שכספיה לא יחולקו לציבור הרחב. 3 זה עניין מתמטי, כסף מהממשלה+כסף פרטי או לחילופין פחות כסף מהממשלה(ופחות תשלום מיסים4) + כסף פרטי. 4 אם אתה בשכבת האוכלוסייה המשלמת אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה (המפוקפקת למדי בעיני) היא שכסף יברח מהמערכת דרך בתי-ספר שיעשו קנוניה עם ההורים, ובמקום להשקיע בבדידים ובלב של תרנגולת יחלקו להורים סיגריות ורבע-עוף בגריל באספות ההורים (שתיערכנה באילת, כמובן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ניסוח פשטני (הגובל בדיחלול). המוקד של שיטת הבדידים הוא שבתי הספר יתחרו על ליבם של ההורים ולא של מפקחי משרד החינוך; ההנחה הסמויה כאן היא שתחרות על ליבם של ההורים תעשה על-ידי העלאת רמת החינוך (שהרי מובן מאליו שזה מה שההורים מחפשים), ואני חושב שזו היתממות. מכיוון שכך, בריחת הכסף מהמערכת לכיוון השיווקי איננה תקלה שאפשר להילחם בה על-ידי הגברת הפיקוח, אלא תכונה מהותית של השיטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טוען שלהורים יהיו סיבות אחרות לבחור בבית ספר, כלומר שהם יקבלו כספים\מתנות\חופשה באילת מהבית ספר זה לדעתי שוחד\הפרת אמונים\מירמה וכו', וצריך להיות מטופל במערכת המשפטית1. למרות זאת אני בטוח שאפשר למשוך הורים בדרכים לא רלבנטיות אחרות, אבל אפעס לא עולים במוחי הדלוח רעיונות כאלה, מלבד מזון לילדים שהועלה פה, ואני לא בטוח במידת הבעייתיות שלו. אז כיצד היית מושך הורים ללא מתן כספים ומתנות באופן ישיר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר המוני הורים שמשקיעים הון עתק שאין להם בחינוך הילדים. רק לשם דוגמא, אחותי שולחת את הבן שלה לבי"ס הגובה 18000 ש"ח בשנה. אני עדיין לא ראיתי בן אדם שלא מוכן לשלם בשביל לתת לילד שלו חינוך יותר טוב. מאיפה בא הרעיון שבתי ספר יתחרו על מתן מוצר חינוך זול פשוט נשגב מבינתי. אמנם ייתכן שיש פה ושם אנשים שזה מה שהם רוצים. אולם מדובר על פלח שוק זניח שלא יהיה כלכלי לתת לו את מה שהוא רוצה. ואם הם אכן קיימים, גם היום ילדיהם אינם מקבלים חינוך ראוי לשמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במידה וזה לא היה ברור, ההודעה למעלה יצאה מנקודת הנחה ששיטת השוברים טובה, אבל ביקשה מהמקטרג למצוא בה חולשות. אבל הצהרות כוללניות זה דבר מזיק: אנשים מוכנים להתפשר על הבריאות1 שלהם, לא כולם חברים בביטוח המשלים, לא כולם הולכים לבית חולים פרטי, לא לכולם יש כסף לשלם על התרופות שלהם והם נוטים להעדיף מזון\סיגריות. ואם כשמדובר בבריאות זה המצב קל וחומר. אז מאוד יכול להיות שיהיו בתי ספר שינסו להתחלק עם ההורים בעוגת השוברים2, אני רק טוען שהטיפול בנושא צריך להיות בידיה של המערכת המשפטית כי כמו כל דבר, אם יש אופצייה יממשו אותה. 1 והבה לא נסטה למצב מערכת הבריאות, ורק נציין שגם בארה"ב יש רבים ללא ביטוח רפואי. 2 מה דעתך על שיטת הדיבדנדים? מבצע: תנו לנו את השוברים היום, ו20 אחוז מהעודף בסוף השנה יוחזר להורים! והנה ההורים לא מסתפקים בחינוך פחות טוב מחד(כי יש לבית ספר יד חופשית לבזבז) ומשתתפים ברווחי בית הספר מאידך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מכיר *המוני* הורים שמשקיעים הון עתק שמשקיעים הון עתק שאין להם בחינוך ילדיהם? מכיר באופן אישי? המונים? - ואתה לא מכיר אף בנאדם אחד שלא מוכן לשלם בשביל לתת לילד שלו חינוך יותר טוב? - אז אתה פשוט לא מכיר המוני אנשים אחרים! כפי שהצהרת, לא תשוחח יותר עם אלמונים, ואתה לא צריך לענות לי. השאלות שלי הן הצהרתיות ואינני מבקש תשובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר בחלוקת שוחד להורים; זו ראיה פשטנית של הבעיה. תחרות על לב ההורים תוביל באופן בלתי נמנע להעברת משאבים מן הפעילות היום-יומית לאירועים נוצצים, מהמורים בכיתות למנהלים הכוכבים, משיטות לימוד בדוקות להרפתקאות טרנדיות, מעבודה קשה לשיווק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעה: לפני שאנחנו מיישמים את השיטה על בתי הספר, יישום שיש בו משום הימור בעל תוצאות אפשריות הרות גורל, למה שלא ננסה אותו על תחום פחות קריטי? הבה נחלק תחילה שוברים ל"ערוץ חינוכי-לימודי-לילדים" בטלויזיה בכבלים. נאפשר לכמה זכיינים לשדר בערוצים מקבילים את מה שלדעתם עונה על ההגדרה הזאת, ונבדוק אחרי שנה או חמש כמה אנשים בחרו לרכוש בשובריהם כל אחד מהערוצים. אם המוביל יהיה הערוץ ששידר סרטים מצויירים יפניים אבל הגריל בין מנוייו טיסה לאקפולקו נהיה קצת יותר ספקנים מאשר במקרה והזוכה יהיה ערוץ ההיסטוריה (או משהו דומה לו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי הכל-הכל, אבל נראה לי בדיון הזה יש התעלמות מהעובדה שלא מדובר בניגודים בינאריים בין טוב ורע, אלא ברצף. הדוגמה של ערוצי הטלוויזיה דווקא ממחישה את זה, כי מעבר לשני הערוצים שמנית יש המון אחרים, ביניהם גם ערוצים מיוחדים לילדים, חלקם מתיימרים להיות חינוכיים, חלקם מספקים בידור וסרטים מצויירים ותו לא. אז כמובן שאם תעשה סקר, ההורים יגידו שהם בוחרים בערוץ ההיסטוריה. אבל אם תבדוק מה קורה בשטח, כנראה שרוב ההורים יניחו לילדים לבלות שעות מול ערוץ הסרטים המצויירים. וזה *למרות* שהם יודעים שהוא פחות טוב/חינוכי/לימודי מערוץ ההיסטוריה. לעצמם ההורים ייתנו הסבר, רציונליזציה שאומרת: הערוץ הזה אינו אופטימלי, אבל הוא סך הכל לא רע, ואם הוא מספק לי חצי שעה יותר שקט ביום (נאמר) והילדים שמחים, מה הבעיה? לכן, התשובה לשאלה "לאן יפנו ההורים את ילדיהם" היא שקלול של שני גורמים: 1. הערוץ/ שההורים יודעים שהוא טוב יותר 2. הערוץ/בי"ס שמקל יותר על ההורים מבחינות שונות (בידורי יותר, זול יותר, מרתק יותר וכדומה). 3. שקלול של שני אלה - אם הגורם הראשון לא "חזק" מספיק לעומת הגורם השני, ההורה יבחר בגורם השני. כלומר: אם ערוץ א' טוב פי 4 מ-ב', אבל מרתק את הילדים רק עשירית מהזמן, ההורים יבחרו בערוץ ב'. אם ערוץ א' טוב פי 1.5 מ-ב' ומרתק את הילדים 80% מהזמן לעומת ב', כנראה שיבחרו ב-א' (זאת במידה שהילד לא חולה ועצבני, למשל). * כאמור, לא מדובר ברצף, אז למשוואה הזאת ניתן להכניס הרבה יותר משני ערוצים. אם ערוץ המדע מרתק את הילד 3 דקות בלבד (לעומת 20 דקות של ערוץ הסרטים המצוירים), הוא ייזרק לפח למרות שההורה מאמין שהוא טוב פי 4 מערוץ הסרטים. ואם ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק מרתק אותו 10 דקות (לעומת 20 דקות של ערוץ הסרטים המצוירים), בהנחה שההורה מאמין שהוא טוב פי שניים מערוץ הסרטים המצויירים, תהיה פה דילמה מאוד קשה. אותו סוג שיקול נצפה גם בשאלות חינוכיות נוספות, בחירת מטפלת למשל ("היא לא ממש יודעת לספק לילד גירויים להתפתחות, אבל היא אשה טובה והיא גם מבשלת לו צהריים"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף, שלחתי במקום לתקן. טוב, שיהיה, יש שגיאות הגהה פה ושם. רק להבהיר, שהפרמטר "כמה זמן הערוץ מעסיק את הילדים" הוא סתם דוגמה שנתתי. יכול להיות גם פרמטרים אחרים שאינם חינוכיים גרידא - כמו "האם כל שאר ילדי השכונה צופים בערוץ הזה והילד שלי עלול להרגיש אאוטסיידר", או "האם מחירו של הערוץ הזה בחבילת הערוצים עלה פי 1.5 השנה", או כל גורם אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל טוב ויפה, אבל כשנבדוק סטטיסטית (בשביל מה אנחנו משלמים ליובל?) נוכל לקבל מושג לגבי חשיבותו של הפרמטר "איכות חינוכית/לימודית" יחסית לאחרים, ומשם נוכל, אולי, להמשיך הלאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיקה סטטיסטית טובה למחקר כמותני. איכות שייכת למחקר איכותני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכות יכולה להמדד גם בפרמטרים כמותיים. למשל: איכות החומוס יכולה להמדד במספר הקוליפורמים בו, או יכולה להמדד בשאלון שבו יתבקשו הנשאלים לדרג את החומוס בסולם של 1 עד 7. אי אפשר למדוד את איכותם של מחקרים איכותניים, לעומת זאת. מקסימום אפשר להמציא עבורם מדד דביליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות מוחלטת. במדעי החברה היום - פסיכולוגייה, סוציולוגיה, חינוך וכו' - יש מחקרים איכותיים רבים שמניבים תבונות נאות ביותר ומשכנעות לא פחות מאלה של המחקרים הכמותניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף. כתבתי תגובה ארוכה והיא נמחקה לי בטעות. תקציר: יש שימושים חיוביים למחקרים איכותניים, אבל ההרגשה שלי היא שמרבית המחקר האיכותני כיום אינו עומד בתנאים לשימושים חיוביים שכאלו. יותר מדי פעמים ה"תובנות" שמניבים המחקרים הללו הן בדיוק התובנות איתן התחילו החוקרים את המחקר, רק שעכשיו יש להם הרבה יותר קישוטים אנקדוטליים כדי לרפד אותן ולהפוך אותן ליותר משכנעות. לצערנו, מחקר איכותני בפני עצמו לעולם לא יהיה באמת "משכנע", פשוט משום שמבחינה לוגית הוא אינו יכול להגיד שום דבר על העולם באופן כללי, אלא רק על המקרה שהוא חקר באופן ספציפי. דוגמא: קראתי לאחרונה מחקר איכותני שעסק בילד עם טרשת נפוצה. המחקר ראוי, משום שטרשת נפוצה היא מצב מאוד נדיר אצל ילדים בגילו, ולכן בלתי אפשרי לעשות מחקר כמותני אודותיו. עם זאת, יהיה זה מגוחך לנסות לקבוע שהמחקר הזה מהווה מודל טוב למופעים של טרשת נפוצה אצל ילדים, ולו משום שגם אצל מבוגרים הטרשת הנפוצה היא מחלה בעלת מגוון עצום של סימפטומים. אם הילד היה מפגין סימפטומים שמעולם לא נצפו אצל חולי טרשת נפוצה מבוגרים, אולי היה אפשר לשער שמדובר פה במשהו יחודי לילדים, אבל מכיוון שאף אחת מהתופעות שלו לא הייתה בלתי מוכרת אצל מבוגרים, לא ניתן לדעת האם ביטוייה של המחלה אצל ילדים זהים לאלו שאצל מבוגרים, או שילדים נמצאים רק בחלק מהטווח, או כל מסקנה אחרת שמחקר כמותני היה יכול לספק לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אני דיברתי על מחקרים במדעי החברה. בתחום מדעי הטבע אין לי כל מושג מה נעשה בנושא זה, ולאור יחסי האמביוולנטי והחשדני עד מאוד לרפואה (קונוונציונלית ואלטרנטיבית גם יחד), לא הייתי רוצה לדון בה. עליי לציין שכל מחקר רפואי שנתקלתי בו עד היום - כמותני או איכותני - רק חיזק את דעתי שפלא גדול הוא שאנשים עדיין מצליחים להיעזר בו באיזה שהוא אופן. אבל באשר למחקרים איכותניים בכלל נראה לי שאתה טועה, גם משום שדווקא המחקר הכמותני הוא זה שמתחיל עם השערות מסוימות (כעקרון מובנה), ולכן אפשרות הטעות ובעיקר ההטיה - היא גדולה יותר, בשעה שהמחקר האיכותני, מבחינה מתודולוגית, אמור להתחיל ללא השערות כלל. וגם משום שבארץ תחום האיכותנות לא התפתח עדיין יותר מדי - החשדנות המסורתית כלפיו גדולה מאוד - ולכן מחקרים איכותניים רבים שנעשים כאן לקויים מאוד מבחינה מתודולוגית. המחקרים האיכותניים שהזדמן לי לקרוא (בעיקר בפסיכולוגיה ובסוציולוגיה), שהיו בנויים היטב, היו משכנעים בהחלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא היה מדעי הטבע, זה היה פסיכולוגיה (או ליתר דיוק, חינוך מיוחד - דובר שם על השפעות של טרשת נפוצה על כישורים נוירולוגיים מסויימים). מחקר כמותני מצהיר מראש על ההשערות שלו, מסביר איך הוא מצפה להוכיח אותן ואיך אפשר להפריך אותן. מחקר איכותני לא מספר לך מראש מה ההטיות של החוקר, אינו מסביר איך הוא מקווה להראות לך שהוא צודק (אלא בונה את התיק סעיף אחרי סעיף), ולא מספר לך איך יהיה אפשר להפריך את הטענות שלו (כדי שתתקשה יותר למצוא את הכשלים המתודולוגיים שלו). כל זה לא אומר שאין לחוקר הטיות או כשלים. מכיוון שהמחקר האיכותני העיקרי שנתקלתי בו מקורו לא היה מישראל, אני חושב שהטענה שלך כנגד המחקר האיכותני בישראל אינה רלוונטית עבורי, ולגבי המשפט האחרון שלך, נאלץ שלא להסכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נאלץ לחלוק על טענתך ש"נאלץ" לא להסכים. מנין אתה יודע? הרי לא ציינתי אלו מחקרים אכותניים קראתי.:) אינני מתעלם מהטיותיו האפשריות של החוקר האיכותני, אבל נראה לי שכיוון שהוא איננו מתחייב להן - ממילא הוא פחות מחוייב להן, משום שגם אם יקבל תוצאות הסותרות את האינטואיציות הראשוניות שלו - זה עדיין לא בהכרח הורס לו את המחקר. והעובדה שהוא איננו מספר לך אין אפשר יהיה להפריך אותו - אין פירושו שהוא איננו ניתן להפרכה. אתה יכול לנתח את הנתונים שהוא מציג לך באופן שונה משלו, ואם תראה שקיבלת תוצאות אחרות ו/או שהניתוח שלך אמין יותר -זו תוכל בהחלט להיחשב הפרכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אבל הוא בוחר איזה נתונים להציג. אם החוקר לא אומר לי איזה משתנים הוא עומד לבחון, איך הוא עומד לבחון אותם, ובאיזה קריטריונים הם צריכים לעמוד כדי לאשש את הטענה שלו, איך אני אוכל לדעת שאין משתנים שהוא פשוט לא בדק, ולכן המחקר שלו אינו תקין? מחקר איכותני, בבסיסו של דבר, מספר לי סיפור. אל הסיפור הזה יכולים להכנס איזה פרטים שירצה להכניס לשם החוקר - אבל גרוע מכך, אין לי שום אינדיקציה של אילו פרטים *לא* נכנסו אליו. במחקר כמותני אני יודע בדיוק מה חיפשו, ואז אני רק צריך לקוות שהחוקרים לא משקרים במצח נחושה. במחקר איכותני אני לא יודע מה חיפשו, וכולנו יודעים שחצי אמת גרועה משקר גמור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מה בעיניך ההבדל בין שני סוגי החוקרים מבחינת יכולתם להכניס אליו ''איזה פרטים שירצו'', וגם לא מבחינת המשתנים שלא נבדקו. בשני המקרים מראים לך מה נבדק, לא מה לא נבדק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. החוקר האיכותני מתיימר להציג לי את המקרה במלואו, במבט מעמיק. הדבר דומה להבדל בין קריאת מחזה לבין צפייה בו בתיאטרון. כשאתה צופה במחזה, אתה עשוי שלא להבחין בכך שבמהלך המערכה הראשונה, תלוי רובה על הקיר, ולכן לא תוכל לשער שהוא יירה במערכה השלישית. אבל כשאתה קורא את המחזה, אינך יכול לחמוק מהעובדה שכתוב שם, בתיאור החדר במערכה הראשונה, ''על הקיר תלוי רובה'' - ומרגע שאתה רואה בבירור את הפרט הזה, אתה יודע בבירור שהוא רלוונטי. ואם הפרט הזה אינו קיים שם, הרי שתרגיש מרומה אם במערכה השלישית יטענו שהיה גם היה שם רובה. קצת כמו סיפורי בלשים מהזן הנחות יותר, שבהם, בשלב מונולוג הפתרון של החידה, לפתע מקריץ הבלש הספרותי כל מיני ''רמזים'' שבעצם מעולם לא נאמרו במהלך סיפור העלילה, ולכן הקורא מרגיש כאילו נחמסה ממנו האפשרות לגלות בעצמו ''מי עשה את זה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיאור הזה מעורר בי את הרושם שהכל עניין של הרגל. לי, למשל, קל לזהות פערים במחקר איכותני לא פחות מאשר במחקר כמותני, כנראה משום שהתרגלתי לקרוא את ה''סוג'' הזה של מחקרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי. אבל התמקדתי לא באיכות האובייקטיבית של אותו ביה''ס אלא באמונות של ההורים לגבי קיומה של איכות כזו, שהרי הבחירה שלהם נגזרת מאמונתם זו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בכוונה שאלתי על עזרי לימוד כי מדובר על סכומים זניחים שמושקעים היום במקום שהיה ניתן לעשות המון ולחסוך המון. הדבר היחיד שהושקע בו כסף היה מחשבים ששמשו למשחקים בהפסקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי על בעייה נוספת: שוק חופשי מבוסס בעיקרו על ההנחה שהלקוח יכול לברוח אם התנאים אינם נראים לו בעוד שכאשר מדובר על בתי ספר(בייחוד ייסודים) יש קושי רב לעבור מבי"ס לבי"ס בגלל מחסור בהיצע1, בעיות חברתיות, בעיות לימודיות(תוכנית הלימודים אינה אחידה בשוק חופשי) ובעיות לוגיסטיות(מרחק, ספרים וכד'). הלקוח למעשה שבוי במהלך שנת הלימודים ובמידה מסויימת גם לאחריה ולכן התייעלות בתי הספר מוטלת בספק. בנוסף כיום מערכת בתי הספר פועלת ברוב היישובים ברמת איכלוס מקסימלית על מנת שתתקיים תחרות נהיה זקוקים לבניית בתי ספר רבים נוספים שעלותם יקרה מאוד(מגרש\אולם ספורט, כיתות, חצר משחקים, ציוד וכד'). האם אתה יכול לתאר כיצד תבוצע ההפרטה?2. 1 לאחר תחילת שנת הלימודים יכולת המעבר של בודדים עדיין אפשרית אבל יכולת נטישה המונית של בית ספר מוגבלת מאוד בשל מחסור בכיתות לימוד פנויות בבתי ספר אחרים שהינם יעילים מאוד כתוצאה מהשוק החופשי ואינם יכולים לפגוע בתנאים של הלקוחות הקיימים. 2 הרי לא ייתכן לחלק שוברים מחר בבוקר, יווצר מונופול אזורי בכל היישובים הקטנים כמו גם בחלק מהגדולים(בשל מחסור בהיצע, כפי שתואר לעיל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר היום, איני מסוגל לחשוב על מקום יישוב אחד, והורה אחד שאין לו מספר אופציות. כמעט בכל רשות מקומית יש לפחות בי"ס אלטרנטיבי אחד ועם הקצאת השוברים יהיו יותר. וזה עוד לפני שאנו מציינים את בתי הספר הדתיים לגווניהם ותת גווניהם השונים. עלויות הציוד ואפילו השכירות הינן זניחות לעומת עלות המורים. שכירות של 2 מ"ר לילד לחודש לא צריך לעלות יותר מ 25 ש"ח שזה פחות מ 5% מעלות המורים. ועלות מגרש, מחשבים ובדידים זה הרבה יותר זניח. ולגבי מעבר בי"ס, אתה פשוט מצחיק אותי. אני מכיר כמה וכמה מקרים בהם הופ, ילד עבר בי"ס. לעיתים, הרבה יותר ממה שאתה מצפה, הבעייה היא חברתית, והילד עובר בגלל שאין לו חברים, בגלל אלימות וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערים, באמת יש אלטרנטיבות. אבל ביישובים קטנים? רק בית ספר אחד. אם מישהו רוצה/צריך בית ספר אחר,1 הוא צריך לנסוע החוצה. 1ולצורך העניין, לא רלוונטי אם מדובר בבית ספר דתי, חינוך מיוחד או בית ספר לאומנויות. ________ העלמה עפרונית, ויישוב קטן שכזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולסוע החוצה זו לא אלטרנטיבה? להקים בי"ס דמוקרטי קטן זו לא אלטרנטיבה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לנסוע החוצה זו אלטרנטיבה, אבל לא _בתוך הרשות המקומית_. וחוצמזה, בתור מי שנסעה קצת החוצה, זו אלטרנטיבה די מעיקה. להקים בית ספר דמוקרטי קטן? ביישוב של 600 משפחות? אני לא רואה איך זו אלטרנטיבה. ללמוד בבית, אולי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליישובים קטנים יש לרוב בתי ספר אזוריים - ממילא צריך לצאת כדי להגיע אליהם. אני מכיר לא מעט (ואפילו הרבה) משפחות שבשביל גן ילדים (!) יותר טוב הם אפילו נוסעים מדי יום לקיבוץ/מושב סמוך למקום מגוריהם. התופעה מתחזקת בגילאי היסודי, החטיבה והתיכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה? אז כנראה זה רק מוכיח כמה שידע אנקדוטלי באמת לא שווה הרבה. ביישוב הקטן הספיציפי שלי יש בית ספר יסודי אחד. האזורי נהיה רלוונטי רק בחטיבה. ואני לא מכירה הרבה, וגם לא מעט, משפחות שבשביל גן ילדים נוסעים למקום רחוק. (בין השאר, כי בגילאים האלו, חברים של הילד הם מהגן/כיתה. ואם לומדים רחוק, גם החברים רחוקים וזה כבר לא כיף בכ-לל) מה שכן, ככל שהילד מבוגר יותר, ככה יותר קל לנסוע רחוק בשביל לימודים. (ולכן מה שאמרתי ממילא התייחס יותר לבית הספר היסודי והגנים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור אחד שגר בישוב קטן אם חינוך מעולה אני רואה בכול בוקר את שירת המכוניות שמביאה ילדים מכול האזור לגנים ולפעוטונים (שהם לא זולים בכלל). מה שכן נכון הוא שככול שהגיל עולה מגיעים ילדים מיותר רחוק. בתיכון כבר מדובר על עשרות ק''מ (וגם הוא לא זול). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת איפה לתלות את השאלה, אז אני תולה אותה כאן: יעקב, בכל הדיון על השוברים, מדובר בבתי ספר של ממש. מה עם הורים שבוחרים בחינוך ביתי? האם הם יאלצו לוותר על השוברים (שממומנים מכספי המיסים שלהם)? איך היית משלב חינוך ביתי בחזון שלך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנסה להסביר כאן, כי יעקב בהפסקת סופשבוע מן הסתם: שיטת השוברים היא שיטת ביניים, המניחה שהמדינה היא עדיין הרגולטור המחייב לימודים וגובה עבורם מיסים, אך מוסדות הלימודים עצמם הם בבעלות וניהול פרטיים. בתנאים אלה, אין מקום ללמוד בבית, כי זה מפר את רגולציית חוק לימוד חובה. אם עוברים משיטת השוברים לקצה החופשי האמיתי, בו אין למדינה חלק בכלל, לא כרגולטור בתחום החינוך, לא כגובה מיסים עבור חינוך ולא כמנהל מוסדות החינוך, הרי שאין קונפליקט שוב: מי שיכול ורוצה, ילמד בביתו, ובמקביל גם לא ישלם דבר למדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין לציין שברגולציה הקיימת כיום, ישנה אפשרות חוקית לחינוך ביתי גם ללא הפרת "חוק חינוך חובה": המערכת אמנם לא מתלהבת מהעניין, אבל האפשרות עדיין קיימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האפשרות אכן קיימת בדוחק רב, עם לא מעט התניות נוקשות, ובכל מקרה נוצר מצב שההורים אינם מקבלים החזר מס כלשהו, וגם נושאים בעול החינוך בעצמם. לא נשמע כאופציה אמיתית מלבד לעשירים מאוד או אידיאליסטים קיצוניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתה תומך בשיטה זאת? ומניח שבמקום בו ההורים עניים יהיו עמותות שייהנו מתרומות של העשירים ויקימו בתי ספר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את השאלה. כהבהרה: איני תומך כלל בשיטה הנהוגה כיום בישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שאתה גר בארה''ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי... האם אתה תומך בקצה הקיצוני שהצגת שבו אין מעורבות של המדינה בחינוך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי בטוח ששאלתך הופנתה לתגובה השניה שלי ל Xslf. לא נורא. אני תומך יותר בשיטת השוברים, מאחר והיא נראית כמעשית יותר מבין שתי האפשרויות (אף שגם הסיכוי שלה להתקבל במדינתנו בשלב מסויים אינו גבוה). החיסרון שבשיטת השוברים הוא השרירותיות הממשלתית בקביעת גובה השובר והמיסוי לצורך השוברים. כלומר - אם כל התקציב לחינוך כיום הופך לשוברים מחר, ומשרד החינוך מפטר את כל המנגנון שלו כמעט, וכל בתי הספר הופכים פרטיים, נקבל לדעתי אוברשוט רציני, בו רמת הלימודים *גבוהה מדי* לצרכים של רוב האוכלוסיה. ללא תקציב חינוך ייעודי אשר היה להשיג גמישות גם ברמה זו, ופינוי הכסף הרב לצרכים אחרים. אבל כפי שאמרתי בפתח התגובה, אם רעיון השוברים נראה בעל סיכויים קלושים להתקבל, גמישות נוספת תהיה חסרת סיכוי לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לדון בעניין בכובד ראש. כעיקרון, כל ההצדקה לשוברים הוא מימון ילדי העניים. מזה אינך פטור גם אם אתה נותן חינוך ביתי. העניין השני הוא דאגה לכך שאנשים אכן יממשו את השובר על לימודים, בייחוד אם הם מהיותר העניים אשר מקבלים יותר משהם נותנים. אני מניח שפתרון ראוי הוא פטור מסויים ממס, בגובה רוב השובר, לאלו אשר אינם משתמשים בשוברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך נותנים פטור ממס בגובה השובר למי שאינו מגיע למדרגת המס המינימלית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההחזר נועד למען ההגינות להחזיר את הכסף למי שמשלם ולא מקבל תמורה. מאחר והעניים שאינם מגיעים למדרגת המס המינימלית אינם משלמים ממילא, אין צורך להחזיר להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח שהם משלמים: הם משלמים מע"מ, הם משלמים מס על דלק, אגרה כזאת והיטל כזה. הם פשוט לא משלמים מס הכנסה שאפשר לתת עליו החזר. אבל גם הם תורמים למכלול הכנסות המיסים של ישראל. למה לא מגיע להם החזר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי בשיטת השוברים תהיה גבייה מיועדת אך ורק לחינוך, כמו שיש היום מס בריאות 1. השוברים יהיו בדיוק בגובה הגביה (נגיד הפיגור פאזה לשנה, או הסדר אחר כמו החזר מס בסוף שנה), ויהיה ניתן לדעת בדיוק מי שילם ומי לא. 1 בהתעלם מהעובדה שיש גם תקציב כללי המוסט לחינוך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי שאין לו ילדים בגיל חינוך חובה, ישלם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שכן. החיוב הוא מדין צדקה (מימון ילדי העניים) וזה חל על כולם בהתאם להכנסה שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זה סוג של מס על ההכנסה ולא סוג של ביטוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שלא. השקר שכל מיני מיסים אינם מיסים אלא ביטוח הוא שקר גרוע מאוד ועלוב מאוד. ביטוח הינו מוצר אשר נותן לך לשלם תמורת צמצום אי הוודאות העתידית. צמצום זה נעשה רק כשכדאי לעשות זאת, אחרת עדיף לשים את הכסף בחיסכון. אדם שמשלם היום תמורת הביטוח יותר משהוא יקבל בעתיד באיזשהו סבירות אינו קונה ביטוח אלא משמש כפראייר. ברגע שדבר מופעל בכפיה, קשה לדעת מה אופיו מכיוון שאנשים לא בוחרים בו. קשה לדעת האם אנשים היו בוחרים בו גם ללא כפייה 1 או שמא רק מעטים היו בוחרים בו. סביר להניח שבביטוח אבטלה היו בוחרים רק מובטלים מקצועיים, וממילא המחיר היה עולה עד כדי כך שגם הם לא היו בוחרים בו. גם לגבי ביטוח חובה אי אפשר לדעת אם הוא ביטוח או מס. אני מניח, שרוב גדול של הנהגים היו עושים את הביטוח הזה ממילא, לפחות מכיון שרוב הנהגים עושים ביטוח צד ג' ואפילו ביטוח מקיף. יש גם תחרות בענף דבר שנותן קצת יותר מכובדות. 1 כי כדאי להם לצמצם את אי הוודאות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוזי אמר פעם משהו נחמד על הימורים: אתה קונה הגדלת שונות ומשלם במטבעות של תוחלת. לפי התפיסה הזאת, בביטוח אתה קונה את הקטנת השונות ומשלם באותה מטבע. ומי שיש לו ביטוח (רכוש) והוא גם מהמר לא קונה כלום ומשלם פעמיים. עד כמה שזה משונה, אני מכיר אנשים שעושים בדיוק את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה רק ביטוח רכוש? כל ביטוח משולם בכסף. הכיוונים בביטוח והימורים הם הפוכים. בהימורים אתה משלם בתוחלת כדי לקבל טווח מכלום להרבה. בביטוח אתה משלם בתוחלת כדי לצמצם את הטווח השלילי. תנסה למכור מוצר ביטוחי הימורי זה יכול להיות להיט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביטוח רכוש כי ביטוח חיים הוא משהו שאתה לא אמור להנות מפירותיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שעוזי אמר באותה מכה גם את החלק על הביטוח (אבל לא את החלק על השילוב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמר? לא זכרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע. בביטוח אתה מקטין את השונות בקצה הרע שלה. בהימור אתה מגדיל אותה בקצה הטוב. זה לא ממש אבסורד. (דוגמה קונקרטית: נניח אדם מהמעמד הבינוני שמבטח כל מה שאנשים סבירים מבטחים, ויש לו הכנסה פנויה של אלף שקל בחודש, שמתוכה מאה שקל בחודש הוא משקיע בפיס. אני לא חושב שאפשר לטעון שהוא לא-רציונלי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור אחד שמתנגד לכפיה. אך בחברה שבה אין מערכת חינוך ממשלתית אפשר להכריח מישהוא לשלם על חינוך, במיוחד אם אין לו ילדים בגיל חינוך. זו עוד צורה של כפיה ממשלתית שיש להתנגד לה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור אחד שמתנגד לכפיה. -- זה לא משפט. מי הוא זה שמתנגד לכפייה. אך בחברה שבה אין מערכת חינוך ממשלתית אפשר להכריח מישהוא לשלם על חינוך, במיוחד אם אין לו ילדים בגיל חינוך. -- ???? זו עוד צורה של כפיה ממשלתית שיש להתנגד לה. -- אני מניח ש"זו" מתייחס לשוברים. ייתכן שיש להתנגד לה. וכך אכן היא ההלכה המקובלת, כפי שמופיע למשל בערוך השולחן יו"ד רמ"ה 1, שכל קהילה צריכה להקים בי"ס עבור ילדי עניים ולא יותר מכך. אולם, כבר הורה זקן, בעל התניא, להשתמש בשיטת השוברים. על כן, אני בוחר לתמוך בשיטת השוברים. 1 אני מצטט אותו כי הוא מהאחרונים ונותן קצת יותר פירוט על המצב, אולם סביר שגם הרמב"ם ושו"ע וכל הראשונים פסקו כמוהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמתנגד לכפיה ממשלתית בכול צורה הוא אתה. אין לי בעיה אם תוכנית השוברים. הבעיה היא עם מימונה ע''י מס הכנסה כאשר הורים הבוחרים בחינוך ביתי יכולים לקבל צ'ק ביד. מדוע אני צריך לממן ביביסיטר לילדים של מישהו אחר. אם מצווה להקים בית ספר לילדי עניים אז יש כבר כזה שהוקם ע''י המדינה ובשביל מה צריך שוברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע שתקרא את מה שכתבתי ואחרי זה נדון. מי שמתנגד לכפיה ממשלתית בכול צורה הוא אתה. -- לא נכון. אין לי בעיה עם תוכנית השוברים. -- אני שמח הבעיה היא עם מימונה ע"י מס הכנסה כאשר הורים הבוחרים בחינוך ביתי יכולים לקבל צ'ק ביד. -- מי הציע דבר כזה? לא אני. מדוע אני צריך לממן ביביסיטר לילדים של מישהו אחר. -- אתה לא. אתה אמור לממן חינוך לילדי עניים. אם מצווה להקים בית ספר לילדי עניים אז יש כבר כזה שהוקם ע"י המדינה ובשביל מה צריך שוברים. -- בתי הספר של המדינה הם רק לילדי עניים? המדינה לא מפריעה למי שרוצה להקים בי"ס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה היא שטח, אין שום בעייה להשכיר מבנה משרדים, אין מבנה1 המתאים לילדים ביסודי וכולל מגרש משחקים(לצורך העניין שטח חולי גדול) + אולם ספורט ואינו משמש מבוגרים בשעות היום, מבנה כזה יצטרך להיבנות. ילדים עוברים בתי ספר, אין בעייה להוציא ילד מכיתה בת 30 תלמידים ולהעביר אותו לכיתה בת 33 תלמידים במערכת הנוכחית, במערכת שבה על בית ספר קיים תשתלט רשת החורטת על דגלה את המצוינות ותקבע שבבית הספר לא יהיו כיתות בנות יותר מ17 תלמידים יישארו 13 תלמידים*מס' כיתות בשכבה*מס' כיתות בבית ספר ללא מענה, הללו ייאלצו לחפש מקום אחר, במערכת כפי שאני מכיר אותה היום לא יימצא להם מקום, מהסיבה הפשוטה שבתי ספר2 נוטים לעבוד בתפוקה מקסימלית3. ולכן שאלתי כיצד תבוצע ההפרטה משום שלפי דעתי גם אם יוחלט שהרפורמרה דלעיל מצויינת עדיין יהיה צורך בצעדי הכנה מרובים כדי להכניס אותה לשימוש. 1 שאינו בית ספר. 2 במגזר הממלכתי, אין לי הכרות עם בתי ספר בממלכתי-דתי, תורני או דמוקרטי. 3 מקסימום כיתות עם מקסימום תלמידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבנים יכולים להיבנות, אם הם כדאיים כלכלית. כדאיות כלכלית גם תכתיב גודל כיתות. זה מה שקורה בכל המקרים הפרטיים כיום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאיות כלכלית תכתיב גודל של כיתות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שלא רק, אבל בהחלט תהווה גורם חשוב - בדיוק כמו היום במשרד החינוך אני בטוח שאם היה יותר תקציב שנשפך פחות על מנגנון ומפקחים, אפשר היה אולי לרדת לכ 30 תלמידים בכיתה, ומצד שני אם היו מתווספים יותר מפקחים והתקציב היה מקוצץ, איזה פדגוג דגול היה מוצא שגם 50 לכיתה זה עדיין בסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל דוד צילג למדנו 130 בצ'רצ'יל וזה היה בסדר גמור לפחות בסדר ראשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שאנחנו לא מדברים על אות סוג בית ספר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל? כאן המטרה היא להעביר חומר וכאן המטרה להעביר חומר. אם כבר, החומר של צילג יותר קשה אפילו אם נקח בחשבון את הגיל הממוצע של התלמידים ולכן היה ניתן להכניס 200 תלמידים לכיתה אחת. אולם דיו לבא מן הדין להיות כנידון (רש"י במדבר יב - על ואביה ירוק ירק בפניה). הבעיה היא, כפי שכבר נאמר, שפשוט הכיתות נבנו בגודל הלא מתאים עקב כשל שוק אופייני לשוק החופשי 2 בו אנשים פועלים באופן עקבי נגד האינטרסים שלהם כפי שכבר הוכיח כהנמן בזכותו בפרס נובל לכלכלה - פרס שכלל איננו קיים 1. 1 כך לפחות קראתי באינטרנט באחת ההתקפות המוחצות ביותר על הכהן הגדול של הכלכלה המודרנית. נטען שם שהכהן הגדול דנן (מ"פ) הוא שקרן שכן הוא מציג את עצמו כחתן פרס נובל בעוד שאין פרס נובל לכלכלה. 2 כמו סוריה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל צילג יכולים ללמוד גם 1,000 באמפיתיאטרון קיסריה וזה עדיין יהיה בסדר גמור לפחות בסדר ראשון... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל הרשקוביץ כבר צריך סדר שני כי זה לא תמיד לינארי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שיש פה פספוס של השאלה, ברור שאם יהיה כדאי כלכלית המבנים ייבנו, אני לא בא לכפור בכדאיות הרפורמה אני רק שואל איך מתניעים אותה, אם מחר מחלקים תלושים כאשר אין היצע המאפשר תנועה חופשית בין בתי הספר הרי שיווצר מונופול של בתי הספר הקיימים ורמת החינוך תירד לפחות עד אשר יימצאו המשקיעים שייבנו בתי ספר. לחילופין כל נסיון להעלות את רמת החינוך1 באמצעות התרגיל הפופולרי של הפחתת מס' התלמידים בכיתות תסתיים בכך שתלמידים יישארו ללא בתי ספר. 1 במלכ"רים בלבד, כי לבתי ספר הפועלים על בסיס רווח זה לא יישתלם במצב כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח שאני מבין את המכשלה שאתה מתאר. אם המצב ההתחלתי של פרוייקט התלושים הוא כמו היום (מונופול?), הרי שלא התדרדרנו, ואפשר רק לעלות - והעלייה תהיה מהירה וטובה - כמו חדרי היולדות שעברו לשיטת התלושים. לגבי הפחתת מספר התלמידים - אני חושב שאתה קצת מקדים את המאוחר בניחושים. אם יש משהו שהמגזר הפרטי מוכיח שוב ושוב, זה שאפשר לתפור כל סוג חליפה כתלות בכסף שאתה משלם, ועדיין להרוויח (כלומר, קצת מעל דרגת מלכ"ר). התלושים, אם ימומשו באופן המוצע כאן, יאפשרו לחלקים רחבים מהאוכלוסיה להנות מתנאי לימוד טובים יותר (כיתות קטנות יותר, יותר עזרים ומורים טובים יותר) בבתי ספר שגם יודעים להרוויח. כמו כן לא יהיה מצב של תלמידים ללא בית ספר, מאחר שכמו במזון, משחקים ושירותים פרטיים אחרים, אין נישה שאפשר להרוויח בה שנותרת לא מאויישת: התלושים יאפשרו *לכל הפחות* את הרמה הקיימת כיום בשכונות המצוקה, ואני מניח שבד"כ גם שם הרמה תגדל מאוד, בשל התחרות שתתפתח והעובדה שהכסף מוחזק ע"י הצרכן הסופי, שחסר השכלה ככל שיהיה, הוא עדיין דואג יותר לעתיד ילדיו מכל מפקח ובירוקרט של משרד החינוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המערכת היום עובדת בהרבה פחות מתפוקה מקסימלית. יש המון בתי ספר קטנים שרוצים לסגור אותם, וכל מיני משחקי קומבינה בעניין. למשל: בקרית גת נציגי בתי ספר מגיעים לגנים ומחלקים שי לילדים שנרשמו אליהם כדי ליצור לחץ לרישום. בחיפה היה בית ספר בקרית אליהו שעמד להסגר בגלל שינוי דמוגרפי בסביבה. קבוצת הורים שרצתה בית ספר תורני קבלה את בית הספר כבית ספר על אזורי כי לעיריה יש אינטרס להשאיר בתי ספר בחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>למשל: >בקרית גת נציגי בתי ספר מגיעים לגנים ומחלקים שי לילדים שנרשמו אליהם כדי ליצור לחץ לרישום. וזה עובד? ההורים לא בוחרים את מה שטוב לילדיהם ללא קשר למתנות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה פשוט לא מבין. המתנות הן חינוכיות לעילא ולעילא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג אם זה עובד או לא. מישהו חושב שאולי זה יעבוד ולכן הוא מחלק מתנות. מעיון בדיון כאן, אנו רואים שיש הרבה תומכים ברעיון שההורים מטומטמים. אם זה עובד, זה עובד כאשר שתי האופציות הן באיכות קרובה תחת רגולציה קרטליסטית המונעת תחרות אמיתית. אי אפשר לגייס מורים יותר טובים על ידי תשלום יותר גבוה, אי אפשר לגבות כסף מההורים, אי אפשר לשנות מהותית את תוכנית הלימודים. מה נשאר? לחלק מתנות בין אם זה עובד ובין אם לאו. העיקר שעושים משהו כדי למנוע סגירת ביה"ס ופיטורי המורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מעיון בדיון כאן, אנו רואים שיש הרבה תומכים ברעיון שההורים מטומטמים" - וזה לא אתה שאמרת שאנשים (באופן כללי) רוצים לעשות שטויות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה יפה. הכל שאלה של כמות. והכל שאלה של איזה שטויות. לא נניח שכולם מטומטמים בכל נושא רק בגלל שיש 3% או 30% שהולכים לאסטרולוגים. אנשים אכן עושים שטויות, אך הם עושים אותם במקום שבו זה מספק להם צורך. הורה יכול, למשל, להצדיק את הזנחתו את ילדיו בכך שהוא מחנך אותם לעצמאות. הוא גם יכול להצדיק את בחירתו בבי"ס קלוקל בכך שהוא מחשל אותם. אך אנו רואים שאלו הם מיעוט קטן, ורוב האנשים עושים את השטויות שלהם במקומות אחרים בהם הם לא פוגעים באינטרסים שלהם. כך למשל, למרות שיש המוני הולכים למרפאים למיניהם, רובם הגדול אינם עושים זאת על חשבון טיפול קונבנציונאלי, אלא כתוספת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |