בתשובה להאייל האלמוני, 15/11/05 1:16
ריבלין די צודק 346478
חבל שריבלין הרגיש צורך להשתמש בביטוי כמו "מסע צלב". אבל בשאר הדברים הוא די צודק.
ומוזר, אך המלים "קרקס רבין" חלפו גם אצלי בראש לנוכח סדרת הטקסים עם אותו צוות משתתפים פחות או יותר (לא עקבתי בנשימה עצורה, בלשון המעטה), במעין "סבוב הופעות" ברחבי ת"א+י-ם: כיכר רבין, הקבר, הכנסת, משכן רבין, וסליחה אם שכחתי עוד משהו.
לא נותר אלא לקוות שעכשיו שעברנו את תאריך העשור לרצח, ארועי יום רבין יהיו מצומצמים יותר בשנים הבאות.
ריבלין די צודק 346496
הפעילויות הבאות:
- אמני יודאייקה יציבו בכיכר ציון חנוכייה עם שמש בדמות רבין.
- בנמל תל אביב ייפתח "הבזאר הגדול של יצחק", ובו חולצות, עפיפונים, בלונים וכיו"ב בכחול-לבן עם הכותרת "שלום חבר",
- ביריד הספרים הבינלאומי יוצב דוכן עם ספריו של רבין וספרים עליו המעוצבים בצורת סוכריות מנטה וסביבונים.
- שבוע סיורים בארץ בעקבות תחנות חייו של המנהיג.
- ולחובבי הטבע: פקניק המוני על שפת ים המלח ובמרכזו מדורה גדולה לשריפת דמותו של יגאל עמיר.

המשך יבוא.
ריבלין די צודק 346617
אסתי, אני מסכים איתך שריבלין העלה בנאומו טענות שיש להטות אליהן אוזן (וגם להערתך שהביטוי "מסע צלב" היה מיותר).

דברים ברוח דומה לטענתו של ריבלין - אין בעובדה שרבין נרצח כדי להעניק משקל יתר מוסרי לדעותיו הפוליטיות - העליתי במאמרי "הדוברים של המתים" שהתפרסם באייל לפני 5 שנים. בין השאר כתבתי שם כך:

... איני רואה במה שמכונה "מורשת רבין" יותר מאשר ניסיון ליצור משקל נגד פסיכולוגי לתפיסה הלאומנית־דתית של הימין...
הלך המחשבה המודע או הלא־מודע הוא כזה: השלום נעשה יותר קדוש מרגע שסמכותו של האדם המת, רבין, הואצלה עליו. המת רצה שלום, ולרצונו תוקף גדול עוד משהיה לרצונו בחייו, שכן מותו הוא הגושפנקה הסופית, הרשמית והמוחלטת לטוהר כוונותיו ודרכו של האיש. לפיכך, השלום הוא חובה קדושה - עלינו להשלים את דרכו של רבין ויהי מה.

... לרצונותיו של האדם המת אין תוקף מוסרי גדול יותר מאשר למחשבותיו ולשיקוליו של האדם החי. המוות אינו גושפנקה לאמת ולמוסר או לעלייה בדרגה רוחנית. בכגון אלה מאמינים רק המשתטחים על קברי צדיקים.

המאמר המלא:
דיון 309
מיהו הצודק 346763
"לרצונותיו של האדם המת אין תוקף מוסרי גדול יותר מאשר למחשבותיו ולשיקוליו של האדם החי."

מצד שני, אולי בעצם כן יש למתים תוקף מוסרי, אם לא גדול יותר מזה של החיים, אז אולי לפחות שווה להם.

אנחנו לא חיים רק בהווה והמחשבות והמניעים שלנו אינם רק שכלתניים ומודעים. יש לנו כנראה נטיה או צורך לעגן את המציאות הקונקרטית אותה אנחנו חווים במשמעות מסוימת. המשמעות הזו היא משהו שנמצא מעבר למוחשי, מין "שלמות" שגדולה מסכום החלקים, ושלמות אותה לא ניתן בעצם לפרק לגורמים. באופן כזה הטרנסצנדטי מאפשר לבני האדם לבנות איזו נקודת מבט שהיא גם משותפת, גם קוהרנטית וגם נותנת עוגן "חיצוני" שבאמצעותו אנחנו יכולים איכשהו לחיות בעולם משמעותי (ותכליתי?).

כך שהמתים מאפשרים לנו מבט שהוא מעבר לחיים הספציפיים שלנו, או של האנשים איתם אנחנו חיים. בצורה כזו אנחנו מקבלים הרגשה של המשכיות (ותקווה), שאנחנו חלק מאיזה "קוסמוס" בזמן, וכך השיקולים שלנו מקבלים יותר משקל ועומק.
רודנות ההווה ורודנות העבר 347005
היי רון,

מקובל עליי הפסוק "דע מאין אתה בא ולאן אתה הולך" ואפילו במובן של "דע מאין אתה בא למען תדע לאן אתה הולך".

בדיון שהתפתח בעקבות מאמרי כתבתי למשה דורון (זוכרים אותו?) שמה שאני שולל היא התבטלות בפני המתים ובפני חכמתם רק מעצם עובדת היותם מתים. להלן קטע מתגובתי שם תגובה 9719 וחלק מהדברים חופף להערכתי את הדעה שהצגת בתגובתך לעיל:

[יש הטוענים ש] שעצם השרדותם של דברי החכמים במשך הדורות מקנה להם ערך, אבל האמנם היא מקנה להם גם "ערך אמת"? [או תוקף מוסרי מיוחד]

אין להבין מדברי שאני מזלזל בטקסטים עתיקים, הפוך נהפוך הוא. דעתי היא שהקריאה בכתבי העבר היא מנוף בלעדי כמעט להיחלצות מ"הרודנות של ההווה".

אנחנו, החיים, שקועים בחיי השעה עד כדי כך שמטבע הדברים אנחנו נוטים לראות את מה שקיים כאילו הוא מחוייב המציאות, "זה טבעו של עולם," אנחנו אומרים. ואילו הקריאה בכתבי העתיקים מראה לנו שיכול להיות אחרת, היא מעניקה לנו נקודת השקפה שונה על המציאות שלנו. למה הדבר דומה? למי שיוצא למסע לחו"ל וכשהוא חוזר לארצו הוא רואה אותה בעיניים חדשות.

אבל אין זאת אומרת שאל לנו לקרוא בכתבי העתיקים בעיניים ביקורתיות... בכוחם של טקסטים עתיקים לחלץ אותנו מהרודנות של ההווה, אבל אם לא נראה בהם טקסטים שעומדים לבחינה ביקורתית ככל טקסט, אם נתבטל בפניהם, הרי שאנחנו מזמינים לעצמנו את הרודנות של העבר.
ריבלין די צודק 347085
לי דוקא חלפו בראש המילים ''קרקס ריבלין''.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים