בתשובה לסמיילי, 11/05/06 11:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שימו לב לסעיף 5 ברשימת הסימפטומים, למטה למטה מתחת לכל החרדות: "השלב האל-חושי: "הם שומעים אנשים שמדברים במרחק עשרות מטרים כאילו עמדו על ידם. כל מלה. הם מבחינים בפרטים שבחיים לא היית מבחינה. הם עונים על שאלות שלי עוד לפני ששאלתי אותן". זאת גם התשובה לתהיית השכ"ג אי-שם למעלה, איך מחלות נפש יכולות להיות תלויות תרבות: (ועכשיו סליחה על הרטוריקה הדמגוגית:) זה שאתם קוראים לו קנביס-פסיסופט, זוכה בתרבויות אחרות למעמד של שאמאן. בזמן שאתם רצים לאשפז ולדכא בתרופות, הם מקשיבים קשב רב לכל מילה ותומכים גופנית ונפשית עד שההתקף/תיקשור נגמר. במצב היפר-רגיש שכזה, סביבה תומכת יכולה להכריע את הכף בין התאוששות בריאה וחוויה בונה לבין התמוטטות נפשית ואובדן עשתונות. המזל שלי, כנראה, היה שה"התקף" שלי הגיע בגיל וברמת ידע ומודעות מתקדמים יותר משל פליט צבא-גואה-גהה טיפוסי, ואחרי שהייה ארוכה בתרבות אחרת ובחברה אחרת שבה הזדמן לי ללמוד על הדברים האלה בלי היסטריה. ככה יכולתי להתייחס למה שקורה לי כאל the crossing of the abyss, שלב מעבר חשוב ומיוחל לפי האלכימיה ההרמטית (שקיים בשם זה או אחר בכל תורה אזוטרית). גם ככה זה היה קשה, ואלמלא אבא שלי שנלחם על הרגליים האחוריות נגד אשפוז כנראה שלא הייתי יוצא מהצד השני בחתיכה אחת. (ועכשיו נימה רגשית משתפכת, עם נוטרי רוח האייל הסליחה:) אבל יצאתי, חזק ופתור יותר מאי-פעם. אני לא מכחיש שנלווית לכך פגיעה מזערית בתפקודים שונים (כגון זריזות תגובה) - לא משהו שאי אפשר לתקן/לפצות בעבודה עצמית טובה - גם עניין חוסר המוטיבציה לא זר לי, אבל אני עוסק בעבודה יצירתית נורמטיבית, מתפרנס (וגם מקיים משפחה לאחרונה) וקוצר שבחים בעבודתי. אני גם אדם שלם, שליו וכן עם עצמי ועם סביבתי הרבה יותר משהייתי לפני. אפשר לומר שהחוויה הזאת, בסופו של דבר, עזרה לי "למצוא את עצמי" ולהתקדם קרוב יותר לרצון האמיתי שלי, מעבר להררי הנוירוזות, העכבות וההתניות שמתחזות ל"רצון החופשי" שלנו. יש לציין, למען הדיוק המדעי, שהגורם המיידי היה (אולי) 50 ג' גראס + צום כמעט מלא במשך יום כיפור מוארך, אבל ברקע היו 4 שנים עתירות כימיקלים (שהסתיימו כשנתיים לפני האירוע עצמו), התאבדות של אדם קרוב ומיני-עקירה מאירופה הנינוחה לארץ אוכלת יושביה. לסיכום (כי קצת איבדתי את הנקודה בהשתפכות): גם ל"התקף", שהוא ריכוז אקוטי של ההשפעה הרגילה של מריחואנה, יכולה להיות השפעה חיובית אם עושים עבודה מקדימה ומקבילה שמכינה את הנפש לשיגור אל חלל לא מוכר. טימותי לירי (בהתייחסו לLSD) קבע שלושה תנאי יסוד לחוויה הפסיכדלית: dosage, set and setting השניים האחרונים הם (1) ההכנה העצמית לחוויה ו(2) הסביבה התומכת (או לא) בעת החוויה. במאמר מוסגר, זאת הסיבה שהוא התנגד בסופו של דבר לפירוש הנהנתני שהעניקו ילדי הפרחים לתזה שלו.האם זה אומר שאין נזקים פוטנציאליים בעישון? לא ולא. זה אומר שצריך להיות מודעים למה שמעשנים וללמה מעשנים, כמו שבכלל כדאי להיות מודעים לכל מה שעושים וללמה עושים אותו. המפתח הוא חינוך נכון לאינדיבידואציה (??? Individuation אאל"ט, ע"ע יונג), אבל במצבה הנוכחי של התודעה האנושית בכלל, והישראלית בפרט, אלה חלומות באספמיה. (לקריאה נוספת: ואליס מאת פיליפ ק. דיק. "ההבדל בין שפיות לאי-שפיות דק יותר מחודו של תער, גמיש יותר מאנטילופה, חמקמק יותר מהאשליה הכי הזויה. אולי הוא בעצמו אשליה. אולי הוא בכלל לא קיים.") |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. מי זה "אתם"? 2. יש, לדעתך, בכלל דבר כזה מחלת נפש? 3. למה בחרת לסיים בדיק ולא בקסטנדה? 4. תמיד התנסחת בצורה כזאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. התנצלתי מראש על הנימה הדמגוגית. "אתם" לצורך העניין הם אלה שממהרים לאשפז/תומכים באשפוז/מזדרזים לקטלג התנהגות לא נורמטיבית כ"מחלת נפש". ברובד אחר "אתם" זה מה שכיניתי "התודעה העולמית בכלל והישראלית בפרט". והתודעה הזאת חולה מאוד (ראה סעיף הבא). 2. לא יודע. זאת תשובה קבילה? כי יש לי הרבה כאלה. במקרה הספציפי הזה, בכל אופן, אין לי ספק שתגובת הסביבה (=פלצות ואבחון מחלה) תורמת להופעת סימפטומים שליליים, שהיו חלשים יותר או לא מופיעים בכלל עם סביבה תומכת, מבינה ומודעת יותר. בכלל, כבר הרבה זמן אני תוהה לגבי המשמעות החלופית של האמרה "מאז חורבן בית-המקדש ניתנה הנבואה לשוטים". זוכר את שאול שהצטרף לנביאים? אותי לימדו בבית-ספר שהם היו שרוטים. זה מתקשר אצלי גם לקלף הראשון בטארוט (=השוטה). אולי השוטים של "המערב הרציונלי" הם נביאים לא מובנים. ראה גם "12 קופים". בטאו טה צ'ינג כתוב: To be sick of sickness is not to be sick 3. מודה שלא התחברתי במיוחד לקסטנדה. קראתי רק את הראשון שלו, הזדהיתי עם כמה דברים, אבל פייר, לא התלהבתי. ואליס יותר דיבר אלי והרבה יותר רלוונטי לענייננו - התפרצות לא מוסברת אצל אדם מערבי בעקבות משבר אישי, והניסיון הנואל להחליט אם זו היתה חוויה מיסטית או מחלת נפש. טקסטים על חוויות מאגיות לא חסרים - לירי, רייך, קראולי, האופנישדות והטנטרות, טו ניים באט א פיו.Therefore the sage is not sick 4. לא ברור לי מה זה "בצורה כזאת" ולא ברורה לי מטרת השאלה. אם המטרה היא לנסות לזהות אותי, אנא הימנע מכך. בכל זאת, מקום ציבורי והמעסיקים הפוטנציאליים שלי בטח מכירים את גוגל. אני מודה בהכנעה שהתגובות האלה לא מלוטשות בסטנדרט הרגיל שלי, עקב קוצר הזמן. אם אתה מתכוון לרצף האצוסיאטיבי - מודה באשמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מה זה "תודעה חולה"? ואיך אתה יודע שהיא חולה? 2. ודאי שקבילה. מה זה סביבה "תומכת יותר"? היו בהיסטוריה סביבות שכאלה? האם הסמפטומים השליליים באמת היו חלשים יותר? 3. אתה מכיר את ההיסטוריה של דיק? 4. המטרה היא לא לזהות אותך, אלא לנסות להבין מה גורם לאדם לכתוב על 12 הקופים והטאו טה צ'ינג סתם ככה, בלי סיבה נראית לעין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4. מדוע שלא יכתוב על 12 הקופים והטאו טה צ'ינג? הרי על דילמת הקרונית אסור לו לכתוב... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4. אין בעיה, רק שההקשר די מנותק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונתחיל דווקא ב-4: הסיבה נראית יופי לעיניי: הציטוט מהטאו טה צ'ינג עוסק בדיוק ביחסיות של מחלת נפש: אם התודעה האנושית חולה, אז להיות חולה ממנה זאת לא מחלה אלא סימן של שפיות. 12 קופים עוסק בהרבה דברים, אבל אחד מהם שדיבר אלי במיוחד כשראיתי אותו לראשונה הוא גורלו של נביא (במקרה זה מהעבר) שנוחת בעולמנו עם בשורה שנורא חשוב ודחוף לו להפיץ. כמו שכבר כתבתי, אין לי זמן לכתוב תגובות ברורות ומלוטשות שיסבירו את כל האזכורים באמצעות קשרים לוגיים ברורים וקלים ללעיסה. בעצם, אלה כמעט ראשי פרקים. הייתי שמח לכתוב על זה ספר, אבל אפ'חד לא משלם לי לפי שעה ויש לי משפחה לפרנס. חוץ מזה, כל כך הרבה כבר נכתב על הנושא... קריאה נוספת: Cosmic Trigger by Robert Anton Wilson וליתר הישנות בהרחבה:1. תודעה חולה זאת תודעה שמובילה את הגזע האנושי לחורבן, בכך שהיא יוצרת לעצמה חיים שאינם בני-קיימא ומפיצה סבל, מחסור ופסולת. אפשר גם להגיד שהתודעה הזאת מפגרת: המוח שלנו מאפשר לנו להגיע לכוכבים, אבל האינסטינקטים עוד תקועים במערות, בהישרדות האגו, ב"לחטוף מהר לפני שיחטפו לי". משחק סכום אפס וכיו"ב. איך אני יודע שזה המצב? אני רואה את זה מסביב. 2500 שנה מאז בודהה, ועדיין הקיום הוא סבל עבור רובנו, רוב הזמן. ואז אנחנו מחנכים את הילדים שלנו להמשיך באותה דרך, כי "זו דרכו של עולם". עכשיו, אפשר להתחיל כאן דיון מפולפל על איך בכלל אפשר לדעת משהו, מה זה "ידיעה", מה זה "סבל" וכן הלאה באלפי סעיפים קטנים ומסודרים. אבל זאת לא חוכמה. מכל מילה בכל משפט אפשר להתחיל אינספור דיונים (כמו שטריפ LSD הגון יכול להוכיח...), והמילים מוגבלות ביכולתן להביע משמעויות, והלוגיקה קצרה מלהושיע והמושגים אינם יכולים להמשיג את מה שהתודעה אינה יודעת. ("הלכתי על החוף," אמר הצב. "אתה מתכוון ששחית," תיקן הדג.) מניסיוני, לפעמים אין ברירה אלא לעזוב לרגע את הפרטים ולהסתכל על התמונה הגדולה. לטשטש את הפוקוס בכוונה ולראות את התבנית שנוצרת. והתבנית הזאת עגומה - אם אתה לא מסכים לזה, אני אשמח לשמוע על העולם שבו אתה חי. 2. סביבה תומכת יותר: סביבה שאמאנית, קשובה לאינטואיציה, מקבלת את היתכנותה של מאגיה ואת מגבלות הרציונאליות, וחשוב מאוד: פוליתאיסטית בניגוד למונותאיסטית (אל אחד=נפש אחת=אישיות אחת; ריבוי אלים=ריבוי פנים לנפש=ריבוי אישיויות). אני די בטוח שהיו סביבות כאלה בהיסטוריה; בצורה זו או אחרת הן קיימות גם כיום. לא חושב שזה יכול להתקיים כיום בקנה מידה גדול, אולי אף פעם לא. משהו כמו כתות אזוטריות בשלב הגרעין, לפני שהן מסתאבות. הטאו טה צ'ינג הוזכר לעיל הוא עדות לסביבה כזאת (ואני לא מתכוון לסין הקונפוציאנית). הסאדואים בהודו הם וריאציה אחרת, עם כל הסיאוב כיום. אין לי סטטיסטיקות על חומרת סימפטומים נפשיים בקרב שבטים שאמניים או מסדרים צוּפיים, אבל מניסיוני אין ספק שהקטלוג הסביבתי של "חולה" תורם למראית עין של מחלה. 3. מכיר באופן כללי. ואליס הוא ספר אוטוביוגרפי למחצה, וקראתי כמעט את כל מה שתורגם מכתביו, כמה שלא תורגמו וכמה ספרים שעסקו בו. אם תטען שדיק התחרפן זה לא אומר כלום - ראה סעיף קודם. תגיד, יש מטרה לשאלות האלה, מלבד הניסיון למצוא חורים לוגיים (שבוודאי קיימים כי גם גדולים וטובים ממני, שבניגוד אלי לא מיהרו לחזור לעבודה , נכשלו בניסיון להוציא את החוויה הזאת ממחוזות הפרדוקס אל הקרקע היציבה של הרציונל המילולי הקר)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחוש פראי: מטרת השאלות היא להבין את דבריך. כפי שאמרת, השפה האנושית מוגבלת. אבל היא *ה*כלי שלנו להבין אנשים אחרים. מדבריך עולה שיש לך נסיון חיים והשקפת עולם מעניינים. לא מפתיע שהם מעוררים שאלות. אתה אומנם ביקשת להימנע מציד חורים לוגיים, אבל אינני יכול להתאפק. יפה אמרת שהקיסרות הסינית לא הייתה סביבה טאואיסטית - לא במקרה לאו צה גמר את הקריירה בהימליה. לכן נראה לי לא הוגן לכנות את הגישה הקרה, הרדוקציוניסטית, להתבוננות בעולם כ"מערבית". בפרט, גישות הוליסטיות להבנת העולם קיימות גם בעולם המונותאיסטי, ואפילו ביהדות יש להן דריסת רגל (בחן את עצמך: מדוע לא הזכרת את ברסלב?). נראה לי שזה יותר הבדל בין תרבות מוקד (שחייבת להפעיל כוח על המציאות כדי לשמר את מעמדה) לבין קבוצות שוליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, ובדיעבד חשבתי שבמקום "מערבי" צ"ל "רציונלי". למה לא הזכרתי את הברסלבים? כי אני לא יודע עליהם כמעט כלום ואני סמולני אנטישמי. בכל אופן, הברסלבים הם תופעה חדשה יחסית. לאורך ההיסטוריה, בדרך כלל המסורות המונותאיסטיות ייחסו משקל רב לשאלה אם החזיונות נובעים מאלוהים או מהשטן, והדואליות הזאת (כמו כל דואליות) קוטעת באבה התקדמות רוחנית משמעותית. פה ושם היו "תורי זהב", כמו תקופת שלטונו של אכבר המוגול בהודו, מוסלמי נאור וסובלני שכינס חכמים מכל הדתות בארמונו. הבן שלו, שאה ג'אהאן, כבר הסתפק באדריכלות ובהדוניזם (הוא הקים את הטאג' מאהאל, שהיה בסך הכל קבר, עם כל הכבוד). הנכד, אורנגזב, היה ריאקצונר פנאטי ששרף מקדשים הינדיים. בדור הבא האימפריה המוגולית הגדולה נפלה. זאת דינמיקה אופיינית, ואני בטוח שאפשר למצוא דוגמאות מקבילות באירופה. (הלניזם, לא? ששש... שלא ישמעו במודיעין). מלבד תורי הזהב קצרי הימים האלה, הגישה ההוליסטית היא אכן נחלת השוליים, "תורת הנסתר", "התורה הפנימית (אזוטרית)" וכו'. מדי פעם איזשהו משוגע (שבטח שתה חשיש במדבר) מצליח להשתחל לנסיבות שמאפשרות לו לשנות את ההיסטוריה. בדרך כלל צולבים אותו אח"כ, כולאים או מגלים או משתיקים, או סתם שורפים את ספריו. טימותי לירי (שהיה אחד מהם) קרא להם/לנו The Intelligence Agents נו, מה לעשות, ירח מלא. כל המשוגעים יוצאים מהחורים (-:=
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. תנסה להתרכז בנקודה אחת או שתיים, כשאתה מנסה להסביר את הכל, ועושה את זה בעזרת אסוציאציות שהן פרטיות שלך, אתה לא מצליח להסביר (לפחות בצורה שאחרים יבינו) כלום. ב. מה אתה רוצה להגיד? 1. לא, אני לא מסכים. זה (מה שאתה קורא לו "תודעה חולה") הוא הטבע האנושי. הטבע האנושי לא השתנה מאז בודהה, לא השתנה מאז אדיסון, לא השתנה מאז משה, לא השתנה מאז מוחמד, לא השתנה מאז זרתוסטרא, לא השתנה מאז הגל, לא השתנה מאז ישו, לא השתנה מאז מארקס, לא השתנה מאז אברהם ולא השתה מאז לאו צה. אתה צריך עוד שמות? 2. אז, הסביבה הבריאה שלך היא סביבה שהיתה כל כך בריאה שלא הצליחה להחזיק מעמד? 3. כדאי להכיר http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%9... המטרה היא להבין את מה שאתה אומר, ואני חייב להודות שאני מרגיש שככל שאתה עונה לי יותר, אני הולך ומתרחק ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. האסוציאציות שלו לא כל כך פרטיות. ב. צריך לדבר בקווים גסים מאוד וכלליים מאוד כדי לומר שהטבע האנושי לא השתנה. הטבע האנושי מושפע מאוד מתנאי החיים, מהידע, התודעה, המח/שבה, האמונות וכיו"ב. כל אלה משתנים ממקום למקום ומזמן לזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לי הן לא אומרות את מה שהן אומרות לו (ולך, כנראה). ב. הטבע האנושי הוא קבוע, תנאי החיים, הידע, התודעה, המחשבה, האמונות וכיו''ב משתנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. זה מאד תלוי במה שאתה מכנה "הטבע האנושי". אם אתה מתכוון לחוֹמרה, אתה צודק. אבל אם החומרה היא כזאת שמאפשרת להרבה תכנים למלא אותה, התרבות בה האדם גדל הופכת להיות חלק מהטבע שלו. האנלוגיה המפורסמת: שפה. הטבע האנושי מאפשר לנו ללמוד שפה, אבל ה"טבע" שלי ושל דובר סווהילית שונה (עפ"י הגדרה אחת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנלוגיה? דוגמא, דוגמא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כשמדברים על חומרה זה בעייתי. מה נשאר מהביטוי הערטילאי הזה אם מפשיטים ממנו את כל הנתונים הקונקרטיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשארים משהו כמו מאה מיליארד נוירונים (הקשרים הסינפטיים משתנים כך ששם באמת התחומים מתערפלים משהו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי שקוראים להם הטבע האנושי. (חוץ מזה, אצלי כבר נשארו לכל היותר איזה שניים שלושה...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. ה"טבע האנושי" הוא התכונות של היצור הזה, שנקרא אנוש. ככזה, הוא שותף לכל בני האנוש, מאלסקה עד יפאן, מהראשון עד האחרון. ככזה, הוא ודאי לא יכול להיות תלוי בשפה, בתרבות או בזמן. זה ההגדרה היחידה שאני מכיר למושג "טבע אנושי"1, זאת ההגדרה שגוגל2 ובבילון מתעקשים לתת לי, וזאת ההגדרה בה אני משתמש. אם זה חלק מהחומרה, חלק מהתוכנה או חלק מהקואלה, זה לא ממש עקרוני לדיון הזה. הטבע שלך ושל דובר הסווהילית אולי שונה, הטבע האנושי שלכם זהה, בגלל ששניכם בני אנוש. 1 http://en.wikipedia.org/wiki/Human_nature http://wordnet.princeton.edu/perl/webwn http://www.wordwebonline.com/en/HUMANNATURE http://www.wordreference.com/definition/human%20natu... http://www.access-jesus.com/definition-of-human-natu... אם כי, מתברר שיש גם סרט כזה, להקה כזאת ושיר כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"The existence of a human nature has been criticized by thinkers such as Hegel, Nietzsche, Structuralism and postmodern theory
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבהרה, סעיף 1 בתגובה 385346 היא דעתי האישית בלבד, הוא מן הסתם לא מקובל על הגל, ניטשה, סטרוקטורליסטים ופוסטמודרנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במעבר לעידן המדעי לדוגמה, אתה לא רואה שינוי מסוים בצורת המחשבה האנושית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגיד שעניתי כן, אז מה? ונגיד שעניתי לא, מה עכשיו? במילים אחרות, מה הקשר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט האחרון שלך נשמע כמו דילמת זן קלאסית, וממחיש יפה את המגבלות של המילים בניסיון להסביר את הineffable. את "הנקודה" עצמה (מהמשפט הראשון) אפשר לתאר רק באמצעות המנדלה שסביבה. כמו כן, חלק מאי-הבהירות נובעת מקוצר הזמן שלי לצייר מנדלה מילולית נאה והרמטית, וזה מה שניסיתי להגיד בסעיף שכינית ב'. 1. במובן מסוים הטבע האנושי כן משתנה, כמו שענו לך. ברובד אחר ועמוק יותר, הטבע הזה (ה"קושחה", נגיד) אכן לא השתנה מאז המערות, ועל זה בדיוק בוכה הנביא - הפער העצום בין יכולות האינטלקט לבין התפתחות התודעה. סתם דוגמה פשוטה ואקראית - ההצעה של באקמינסטר פולר לחבר את רשתות החשמל הארציות לגריד עולמי. חיסכון אדיר באנרגיה, שרק האגו האנושי הפרימיטיבי הופך אותו לחלום באספמיה במצב הנוכחי. 2. שום דבר לא מחזיק מעמד. 3. רפרפתי. אם אתה מתכוון למה שנכתב שם על "אפילפסיה של האונה הרקתית" אז שוב - יכול להיות שבסביבה שמנתחת את הגוף-נפש במושגים אחרים, דיק הצעיר היה מופנה לחיי שאמאן וה"בעיה" שלו היתה הופכת לסגולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קצת מוגבל, ולא מצליח להבין מנדלות, גם אם הן נאות והרמטיות. מצטער. 1. לא בוכים על חלב שנשפך. 2. דווקא החברה החולה מחזיקה מעמד לא רע. 3. אני מתכוון לזה שאחד הכותבים המוכשרים ביותר במאה ה-20 הדרדר לכתיבת מכתבים כמו http://www.cynical-c.com/archives/003905.html |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כולם אורי רדלר. אפשר להבין את כוונתו ואת הרגשתו של האחד שהיה שם וחזר, גם בלי פירוקן לטיעונים לוגיים קצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל אחד כישורים שונים. דברים שאתה מבין בקלות, אני מבין בקושי. כשאני לא מבין משהו, ורוצה להבין אותו, אני שואל שאלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהדר. אבל היה יותר נעים אילולא היית מנסה לפרוט את הדברים לגורמים אלמטריים - זה בדיוק מה שהדובר ביקש שלא לעשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר נעים למי? לי? בטוח שזה לא היה יותר נעים לי, אחרת לא הייתי שואל את השאלות. לאחד שהיה שם וחזר? אני לא יודע, אבל בכל זאת, עובדה שהוא כן עונה לשאלות שלי. לך? אני באמת מצטער על אי הנעימות, אבל אני מקווה שאתה מבין שבשקלול כל הגורמים, זה לא יהיה הוגן אם אני ואחד שהיה שם וחזר נפסיק להתדבר רק בגלל שמסיבות בלתי ברורות השיחה שלנו לא נעימה לך. אתה יותר ממוזמן לדלג על כל תגובה שלא נעימה לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אסתפק בתגובה אחת בדיוק, בפתיל הזה, ואגיד את זה עכשיו בזהירות, בתקווה שאיש מן הנוכחים לא יתרגז או ייעלב: נדמה לי שהשיעור העיקרי שניתן ללמוד מהפתיל הזה הוא שהמעטים ש"היו שם וחזרו" - חלק גדול מהם למעשה אף פעם לא ממש "חוזרים", גם אם כלפי חוץ יש, ואפילו לתקופות מרשימות, משהו שנראה כתפקוד סביר. זה בסדר גמור שאתה שואל שאלות ומשתדל להבין ואין צורך שזה יגרום למישהו אי נעימות, אבל על הרקע שציינתי - לא נראה לי שיש טעם במאמץ, המאמץ הזה לא יוביל ליותר הבנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור התחלה, לא התרגזתי ולא נעלבתי, וגם לא הרגשתי אי-נעימות. זאת היתה בחירה שלי לכתוב את מה שכתבתי בפורום ציבורי, ועוד הפורום הספציפי הזה. מה שביטאתי זה רק (א) התסכול המוכר לכל מי שמנסה לתאר את החוויה הפסיכדלית/מאגית/קול איט ווט יו וויל במילים ו(ב) החשש מפני אובדן הנקודה בשפע סעיפים ותת-סעיפים ודיונים סמנטיים ולוגיים. בנוסף לזה, כמו שאמרתי, אפשר לפתח כל נקודה שהעליתי להרבה כיוונים שונים, ורציתי לדעת לאן סמיילי חותר. צר לי שזה השיעור העיקרי שלך מהפתיל, מה גם שאתה לא מכיר אותי ואת התפקוד שלי. היססתי הרבה לפני שנכנסתי לדיון (אני זומם לעשות את זה מאז התהייה ההיא של שכ"ג לגבי אפשרות היותן של מחלות-נפש תלויות תרבות), בדיוק כי ידעתי כמה קשה לתאר את הקשת באוזני עיוור (בהשאלה, נו אופנס) וכמה עילג זה עלול להישמע. זה לא שאני תופס עוברים-ושבים בטיילת ומרצה באוזניהם את תורתי. יש לך רק את המילה שלי בעניין, אבל אני מבטיח לך שחזרתי לconsensus reality יותר מאי-פעם (במאמר מוסגר - למיטב זכרוני לא הייתי ממש נוכח בה גם כילד ונער, הרבה לפני שהסמים נהיו פקטור. סכיזופרן לטנטי או שאמאן מבוזבז? תלוי בהגדרות שלך.) בכל אופן, הימים שבהם חשבתי שנהגי מוניות הם סוכני ש"י ושמצלמים אותי מבעד לשקעים החשמליים עברו לגמרי, תודה לאלה, ויש לי ביטחון מלא שלא יחזרו. עדיין, הרבה מהלקחים שלקחתי אתי מטיר-נא-נוג נשארו אתי, למרבה השמחה, כמשואה שמנחה אותי באפלת הקונצנזוס. כנראה שגם חלק מהדלתות שבהן עברתי במסע לשם ובחזרה לא נסגרו לגמרי, ולפעמים אני מריח ברוח ניחוחות משם. לא מדובר ב"כלפי פנים" ו"כלפי חוץ", אלא בריבוי נקודות מבט. להיות כאן, אבל לא לשכוח את מה שראיתי שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שניתן לחוות את מצבי התודעה הללו גם ללא שימוש בסמים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיקרון כן, נראה לי. בדיוק אתמול המורה שלי ליוגה תלה אותי הפוך, וואחד טריפ. יש בני מזל מעטים שזוכים בחוויה מיסטית ספונטנית, אבל הרוב צריכים לעבוד קשה מאוד במשך זמן רב מאוד כדי להגיע לאיפשהו. טכניקות נפוצות: יוגה, מדיטציה/תפילה, ריקוד ותיפוף, מניעת שינה, סגפנות עד כדי הטלת מום, מצבי אימה קיצוניים. בטח יש עוד שלא עולות בדעתי כרגע. המכנה המשותף לכולן הוא ריכוך הקושחה הנפשית, כך שאפשר ללוש אותה בצורה שונה, וסליחה על ערבוב המטפורות. טקסי חניכה, למשל, נועדו להביא למצבים כאלה. מצד שני, גם לפני טקסי חניכה שותים שיקויים שונים בדרך כלל. לרוב החומרים האפקטיביים מוחלפים בתחליפים סימבוליים חיוורים ככל שהמסורת הדתית גדלה ומסתאבת. (כמו היין ביהדות והיין+ביסקוויט בנצרות, וזכורה לטוב הסצנה ב"שיער" של טקס לחם-הקודש האלטרנטיבי.) חומרים כאלה ואחרים מופיעים כמעט בכל מסורת אזוטרית ששמעתי עליה. מן הסתם, השימוש בסם אינו מהווה תחליף לעבודה, אלא זרז, כלי-רכב שצריך לנהוג בו (הכשל של מחפשי האינסטנט-הארה). אבל עם כלי-רכב אפשר להגיע רחוק יותר ומהר יותר, כל עוד יודעים לאן נוסעים. זאת בדיוק הסיבה שמניעה והפחדה הן לא הפיתרון. אם מלמדים אותנו רק להגיד לא, ומעבר לזה יש רק דרקונים ומוות וחורבן, הרי שגדלים הסיכויים לאובדן עשתונות ואובדן הדרך חזרה כשתועים בארצות האסורות. ("הנה, כל מה שאמרו נכון. הסמים דפקו לי ת'ראש ות'חיים!") אם יסבירו לנו מה יש בארץ הפיות, לטוב ולרע, ואיך אפשר להפיק מהביקור בה את המיטב (בטווח הקצר והארוך), יהיו לנו יותר כלים להתמודד עם הקשיים בדרך. תשובה אחרת לאותה שאלה היא שטימותי לירי, "הכהן הגדול של הLSD", הכריז בשנות ה-90 שמחשבים הם האסיד החדש, ושהאפשרויות שהם פותחים יכולות לעשות את אותה עבודה, פלוס הבונוס של הימנעות מהפרנויה האמריקאית בנוגע לכימיקלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הקושחה הנפשית" זה מה שהרבה פעמים מכנים "אגו"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שמאז תגובה 384614, הראשונה שלך כאן, ועד עכשיו, עדיין לא הצלחתי להבין בשביל מה זה טוב, כל זה, בשביל מה זה נחוץ ומה זה תורם. זה טוב בשביל שמישהו יוכל "לשמוע אנשים שמדברים במרחק עשרות מטרים כאילו עמדו על ידו"? - מצידי אפשר לוותר, לא שווה את הטרראם. אבא "נלחם על הרגליים האחוריות נגד אשפוז", אחרת - "לא הייתי יוצא מהצד השני בחתיכה אחת". כלומר, כמו בעוד מקרים כאלה "מוצלחים", כאלה ש"חזרו" - מה שקורה בפועל זה שהמשפחה, האנשים הקרובים - חייהם מוסטים ממעגלם הרגיל שלא ברצונם, שלא בהזמנתם, כדי שהבחור יוכל להרשות לעצמו בסופו של דבר את הלוקסוס הזה, להצהיר ש"עכשיו אני הרבה יותר מפעם...". אולי זה עושה על מישהו רושם. עלי לא. גם חוזרים בתשובה חב"דניקים מקפצים ומזמרים בדבקות את דבר מלך המשיח החי וקיים, הם תמיד, בלי יוצא מן הכלל - "עכשיו הרבה יותר מפעם...". מיותר. לא שווה את ההשקעה המשפחתית-סביבתית, את החרדות, הכאב והצער. והדיבורים על שמאנים, צ'יצ'ים וצ'ונגים לא ישנו את העובדות העירומות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שזה עניין של חתרנות/מהפכנות. כמו בכל תנועה חתרנית או מהפכנית, המוטיבציה הבסיסית של ההוא שהיה שם וחזר (ושל אחרות) קשורה להכרה בכך שהמרחב התודעתי-תרבותי שלנו הוא לא בדיוק הטוב שבעולמות האפשריים. ולכן חשוב לחפש לו אלטרנטיבות, דרכים לשנות, נקודות מבט חדשות, פתחי מילוט, גם במחיר פגיעה מסויימת ב"מעגלם הרגיל" של החיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי ברפרוף, אבל לפי התגובה האחרונה הוא מרחיב ומדבר על טראנס - אחת החוויות המבוקשות בקרב בני אדם באשר הם (ומתועדת בכל אסופת מאמרים באנתרופולוגיה באשר היא...). "מה זה תורם"? - באמת כלום. ומה תורמת פתירת חידה מתימטית? מה תורם ניהול רומן סוער עם אהוב/ה? ומה תורמת הכנה מדוקדקת של מתכון מתעתע של אהרוני? זה חלק מהמנעד האנושי, פשוט חלק קיצוני מעט שלו, כזה שמותח את מיתר הגיטרה טיפ-טיפה יותר, עד הקצה. וכמובן, ממש לא חייבים לחוות את זה, אלא אם מאוד רוצים (ודמיין אזהרה כאן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא, את והאלמוני חוזרים על דברים ידועים, אין צורך, תודה. העניין הוא בנימת הבשורה הגדולה העולה מהודעותיו של זה שהיה וחזר, ובצידה נימה לא מבוטלת של הטפה - לגבי אלה השאלה שלי - ואלה, הבשורה וההטפה, וגם הרשימה הטריוויאלית של "הסברי מטרות", אצלך ואצל האלמוני - מתגמדים לעומת הסבל של המשפחות. לו זה היה סתם סיפור נוסף של "נפלתי, חזרתי, תמכו בי ובסופו של דבר הכל טוב" - ניחא. אבל לא זאת האמירה. האמירה היא - "אנחנו כולנו, בתור חברה, אנחנו נאחס... אילו היינו אינדיאנים קדומים/סינים קדומים/משהו נפלא אחר - כי אז הייתם מבינים שהנפילה שלי שירתה מטרות דגולות והחזרה שלי שירתה מטרות דגולות..." לולא היתה שם אמירה החורגת מגבולות ה"אני", ומתיימרת לעבר "תועלת" כוללת יותר, חברתית, אנושית-כללית, ועל אחת כמה וכמה - לו לא היו שם משפחות שנאלצות לבלוע את כל ה**א בריבית דריבית - השאלה שלי לא היתה נשאלת. אולי עכשיו הסברתי את עצמי יותר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רק לא לוקח בחשבון שרוב מוחלט (אם לא כל) האנשים הלוקים בהתקפי אי שפיות ונזקקים לאשפוז ו/או משפחה חזקה והחלטית על מנת לצאת מהם, אינם מחליטים מראש שרצונם לעשות זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם קראת את הפתיל? ההוא שחזר וגם אני איננו מדברים על התקפי אי שפיות סתם אלא בפירוש על אלה הקשורים בצריכת סמים, ואליה הולכים רוב הצרכנים בעיניים פקוחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצריכת הסמים הם הולכים בעיניים פקוחות, אבל לא להתדרדרות הפסיכוטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי מיותר להמשיך, שלום ותודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו ברכיבה על אופניים יש סיכון גדול יותר ליפול, והתוצאות של נפילה מאופניים חמורות יותר מאשר אם הולכים ברגל. ובכל זאת אנשים נוסעים בכלי-רכב מהירים הרבה יותר, ביניהם אפילו כאלה שעוזבים (!) את הקרקע היציבה. שלא לדבר על אלה שעוסקים בספורט אתגרי. מה, הם לא חושבים על שברון הלב שייגרם למשפחה שלהם אם ייפצעו או יהרגו? חבר שלי חזר מהודו עם צהבת קשה ושכב חודש בבית חולים. אז מה, בגלל שהכי בטוח במיטה מתחת לשמיכה נישאר שם? המסר שלי, שכנראה לא הבנת, חורג בהרבה מגבולות הסיפור שלי. וכן, הוא נראה לי חשוב מספיק בכדי להטיף לו. אני אומר: רוצים להפחית את התאונות? תנו לנו ללמוד לטוס בשקט ובביטחון, עם הדרכה מועילה ולא היסטרית, ועם רשת ביטחון אמפטית שתקלוט אותנו במקרה שנתרסק. יש מחוזות רחבים שם בחוץ, ואפשר ללמוד הרבה מהמסע בהם. אבל דה-לגיטימציה מוחלטת של המסע למקומות האלה, יותר משהיא מונעת את המסעות, מגבירה את הסיכון לתאונות כשהולכים לאיבוד. אפשר למקסם את התועלת ולמזער את הסיכונים, אבל יכולתנו לעשות את זה מהמחתרת מוגבלת. הדיון הציבורי והמחקר האקדמי בעניין הזה מתנהל במעמד צד אחד (כמו שממחיש היטב גורלו של פרופסור טימותי לירי שהודח מאוניברסיטת הרווארד, וגורלו של ד"ר וילהלם רייך, וגורלם של רבים אחרים שניסו לחקור את מה שהקונצנזוס מתאמץ להשתיק). בגלל זה הרוב המוחלט של הצרכנים לא לוקחים סמים "בעיניים פקוחות", כי הידע החיוני לא מגיע אליהם, וכל אחד נאלץ לחקור בעצמו ארץ לא-נודעת, ועוד לעשות את זה בגניבה ובחרדה שמא ייתפס (כמו שנאמר, "סמים לא גורמים לפרנויה, שוטרים גורמים לפרנויה"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי להביע דעה על העניין בכללותו, אני רק רוצה להזכיר שבגלל חוקי הסמים האנשים בארץ מעשנים חומרי הדברה ואפילו רעל עכברים יחד עם ה- THC שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, זה לגמרי חדש לי - *אתה* בעד לגליזציה של סמים (או שפיספסתי את האייקון הרלוונטי)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהרע במיעוטו הוא להרשות גידול מריחואנה לשימוש עצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לדבר על מה שיש ב"אסיד" וב"אקסטזי". עוד דוגמה מצוינת לכישלון של מדיניות הjust say no. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, נו. כמובן שבהקשר שמתואר כאן מדובר בהתנהגות הרסנית ולא אחראית. אבל מה לעשות, זכותו. זכותו גם לאמלל את ההורים שלו בכל דרך שיבחר, והוא לא הראשון ולא האחרון. שים לב למתכון שניתן באותה תגובה: "(אולי) 50 ג' גראס + צום כמעט מלא במשך יום כיפור מוארך, אבל ברקע היו 4 שנים עתירות כימיקלים (שהסתיימו כשנתיים לפני האירוע עצמו), התאבדות של אדם קרוב ומיני-עקירה מאירופה הנינוחה לארץ אוכלת יושביה". לו חבר קרוב שלי היה מאמץ מתכון כזה (בעיקר שני הרכיבים הראשונים), הייתי עושה לו Intervention בלי לחשוב פעמיים. אבל זה לא סותר את העובדה ש... נו, זכותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובהמשך לתגובה האחרונה של אחד שהיה שם וחזר: אכן לא ראיתי אף אחד ששאל, איך הרגישה אמא של אדמונד הילרי כשהוא הלך לטפס על האוורסט, או איך מרגישים אמו של נהג מירוצים, או אביו של כבאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והוריו של אסטרונאוט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה היום הקונצנזוס הוא שאת הגוף מותר (ואף נאצל) לסכן, אבל הקופסה השחורה של הנפש היא נחלתם של המומחים (כוהני דת ופסיכולוגים למיניהם) בלבד. כמו מכשירים חשמליים שפתיחתם מבטלת את האחריות. ואפרופו אסטרונאוטים: קראתי שרבים מהאסטרונאוטים דיווחו על חוויות "משנות תודעה", כלומר סוג של סוטול/טריפ, באפס כבידה. יש לגילוי הזה השלכות מרחיקות לכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה מייחס לי ראייה רומנטית/נוסטלגית שנזהרתי לא לגלוש אליה. קהילות שמעודדות את חקר התודעה היו וישנן, אבל כמעט אף פעם הן לא היו בקונצנזוס (בטח לא בסין). ב. לגבי מטרת המסע: עד לא מזמן היה מקובל להיוולד ולמות באותו כפר, כשהמסע הארוך ביותר שעשית בחייך היה לעיר המחוז הקרובה. אני מניח שרוב האנשים קיבלו את המצב הזה בהשלמה ושמחו בחלקם. הבודדים שיצאו למסעות רחוקים נחשבו תמהונים. הרבה פעמים הם לא חזרו, או חזרו פגועים בצורה זו או אחרת. גם אלה שניסו לפתח כלי תעופה נחשבו תמהונים. אבל התמהונים האלה פילסו את הדרך לכל האחרים. אני, לפחות, שמח שנסיבות חיי אפשרו לי לראות עולם, ללמוד מתרבויות אחרות ולחזור עם פרספקטיבה רחבה יותר על החיים. מה שאני מציע זה כמעט בדיוק אותו דבר, רק במימד התודעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מימד התודעה''. ברוך שובך, דורון שדמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
LOL ידעתי שהייתי צריך לכתוב "מרחבי התודעה".אבל אני לא הוא. אני אמנם קורא די קבוע באתר הזה, אבל כתבתי אולי מאית ממספר התגובות שלו. גם מתמטיקאי אני לא, ולא מתיימר להיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת, אני מתקשה להאמין שחשדו בך ברצינות בעניין זה. אתה הרבה יותר אינטליגנטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת היתה בדיחה ולא חשד שהאיש הוא דורון גופו, אבל, ומבלי לעשות כאן הערכות אינטליגנציה - הנ"ל הוא *סוג של* דורון שדמי. לא ברמת מספר התגובות אלא מבחינת הבטחון שהוא מבין משהו שאנחנו לא מבינים ובעיקר מבחינת השכנוע הפנימי העמוק שהוא נועד לגדולות (הכחשות לא יעזרו עכשיו, מה שכבר נכתב נכתב - ומונצח כאן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת, איפה כתבתי שנועדתי לגדולות? פעם האמנתי בזה, לא אכחיש, אבל זה עבר לגמרי כש"חזרתי" (וזאת אחת הסיבות שאני יודע שחזרתי). היום אני סוכן זוטר, מקסימום לבלר. לכאן הרצון האמיתי שלי הביא אותי, וטוב לי עם זה. בניגוד לטרחן הכפייתי האחר, אני גם לא חושב שהמצאתי את הגלגל. להפך, אני לא מפסיק לאזכר ענקים שעל כתפיהם אני יושב ומנפנף ברגליים. כך שזה לא משהו ש"אני" מבין ו"אתם" לא, אלא משהו שרבים כבר הבינו, רבים אחרים מנחשים ואחרים... נו, זכותם (-; Every Man and Every Woman is A Star
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אני לא מפסיק לאזכר ענקים שעל כתפיהם אני יושב ומנפנף ברגליים'' - יש מומחים לדבר שאומרים שזאת מין הצטנעות בהפוך על הפוך, ויש שפשוט קוראים לזה ניימדרופינג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אינני טועה ''ניים-דרופינג'' פירושו אזכור שמות של אנשים שאתה כביכול מכיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח. זה יכול להיות אזכור שמות שאתה כביכול מכיר, ויכול להיות (אולי יותר) אזכור אובססיבי של שמות ידועים בכלל. דוגמה לטענת ניימדרופינג של הוגים שמתו לפני שנולדנו: תגובה 80941. גם הסופרת יהודית קציר הואשמה בזמנה ע"י אחד המבקרים בניימדרופינג, אחרי שאיזכרה בספרה "למאטיס יש את השמש בבטן" שמות רבים של הוגים, אינטלקטואלים, אמנים וכו', שחלקם כבר אינם בחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, את השימוש הזה לא היכרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה רגשי הנחיתות האלה? לא יודעת מה הוא מבין, אבל הוא אכן חווה (ואולי אף ניסה לחקור) משהו שרוב המגיבים הצהירו שלא יתקרבו אליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגשי נחיתות? לא רואה את הקשר (ואיפה רוב המגיבים הצהירו? או איפה הצהיר המגיב שאליו את מגיבה?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 385715 בהחלט מדיפה ריח של רגשי נחיתות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור: אל תצא מהתלם. אתה לא יודע כמה אתה מצער את אבא/אימא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם תרצה לחזור בתשובה, אז לברסלבים כתבה נעמי שמר את ההימנון- שירת העשבים. כתבה ונדמה לי שלא התכוונה לעשבים הברסלביים הנוכחיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חש עמומות באיזשהו קשר, אני יכול להסתפק בזאת או, אם תרצה להסביר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקרב הרבה חוזרים בתשובה ברסלבים, יש שימוש רב בסמים. מתאים להם השיר על שירת העשבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ו''שירת העשבים'' אכן מבוסס (באופן וולגרי משהו) על טקסט של ר' נחמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוך, עלי העשב המתוק. אבל אני התיחסתי לקביעה: מה זה כל המחשבות האלו, אתה לא רואה מה זה עושה לאימא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלילה לי מלדכא את השיחה. היא מעניינת גם אותי. הייתה לי הערה לגבי הסגנון שלך - האחד שחזר אומנם ענה לשאלותיך, אבל התחקיר בסעיפים לא היה לו נעים. אם יש לך עדיין ספק, הבט בכותרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה כזה אני דוקא נותן תשובות. מיד קופצים שלושה ומתקנים אותי, וכך אני לומד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |