בתשובה לשי משולם, 18/10/01 15:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מותר האדם מהבהמה, אבל במה? האם ההבדל זו התבונה ? אם כך ממה עשויה התבונה הזו ומהן איכויותיה כך שאפשר לתת בהם סימנים ולמצוא את ההבדלים. משום שברור שלחיות עם מוח מסדר גודל מסוים ומעלה ישנה תבונה מסוימת. למשל, כלב שבעטו בו פעם אחת יזהר מהבועט כשיפגוש אותו בפעם הבאה. אבל מקובל לחשוב שהכלב איננו מסוגל לבצע את מה שמקובל לכנות מחשבה, או מחשבה יוצרת אבל בהחלט הוא מסוגל להסיק מסקנות על בסיס מנגנון של זיכרון. אולי ההבדל הוא בקיומה של תודעה? (שממנה יכולה להיגזר התבונה) כשאני נועל נעלים, לובש מעיל וצועד לדלת הכלב שלי זצ"ל היה רץ לדלת תוך כישכוש זנב ונביחות קטנות של עליצות. האם זו פעולה רפלקסיבית-אוטומטית שבסיסה התנייה פאבלובית או שאנחנו חוזים בתודעה מסוימת בפעולתה. להשוואה, אמש התעוררו בי צבר רגשות כששמעתי את הבארמן פותח את בקבוק היין. אחד ההבדלים ביני לכלבי הוא שאני מסוגל "לדווח" על החוויה שעברה עלי ולהעביר עליה ביקורת שיפוטית (= מוסר). ודוגמא אחרונה המקשרת אדם וכלב. ילד בן שלוש מסתכל ממרומי עזריאלי ורואה למטה - נמלים. אחותו בת החמש רואה דברים שנראים כמו אנשים קטנים. חתול רואה עכבר ומזנק עליו מייד, אך נתקל בראי (אולי לא הדוגמא הכי טובה שיש) היכולת והכושר התודעתי/תבוני של בן השלוש לא התפתחה עדיין ואולי נמצאת ברמת החתול. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סבא שלי, שהיה הרבה דברים כנראה אבל בעיקר וטרינר וגם קצת סבא, נהג לומר פעם אחת על כל צאצא: "או, היום הוא עבר את החתול" ופעם אחת, כמה חודשים מאוחר יותר: "זהו, הוא עבר גם את הכלב". אם אני לא טועה, זה בדרך כלל קרה סביב גיל שנתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא התבונה, היות ואין לי מושג מה הולך בדיוק בתוך בעל החיים. יתכן שנפשו כשם שאמרת כשל ילד בן 3, ויתכן ונפשו (או תבונתו) מפותחת יותר או פחות מזה. ובכלל, אני לא יודע לכייל את סקאלת התבונה... פריצתנו את גבולות הטבע, ביכולותינו לשנות, ולהשפיע, בהקנותנו לעצמנו כלים להתמודדות מוצלחת מאוד עם כמעט כל תרחיש מסוכן שהטבע יכול להתקיל בו יצור חי, והקניית יכולות הבחירה בין טוב לרע, לא רק בכוח אלא גם בפועל - עם התפתחות זו שהיא גשמית, מחויבת המציאות לדעתי גם "התפתחות רוחנית", נטילת אחריות - ואימוץ המוסר - ולא רק כלפי בני האדם, אלא כלפי בעלי החיים בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני דברים: מה פרוש "...מחויבת המציאות לדעתי...". או שה"התפתחות" שלנו היא מחויבת המציאות, או שהיא טובה לדעתך. תחליט תחילה, נמק אחר כך. בנוסף, להזכירך, על מנת לדבר על "התפתחות" או על "התקדמות" יש להגדיר את הציר עליו מתקדמים, ואת כיוונו. במקרה שלנו, הציר הוא ציר המוסר, והצד החיובי של הכיוון הוא "טוב" והשלילי "רע". אתה חושב שאתה מסוגל לעמוד במשימה כבירה שכזו? דבר שני, כתבת שפרצנו את גבולות הטבע. אם לחבוש את כובע מיץ הפטל, (או שמא 'המיץ פטל'?), אנא ספר לי מהו טבע, מהם גבולותיו, וכיצד פרצנו את אלה. הרי ניתן לטעון בנקל שהאדם הוא חלק מהטבע, וככשכזה כל פעולותיו טבעיות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |