בתשובה לרון בן-יעקב, 18/10/01 16:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא, לא התבונה, היות ואין לי מושג מה הולך בדיוק בתוך בעל החיים. יתכן שנפשו כשם שאמרת כשל ילד בן 3, ויתכן ונפשו (או תבונתו) מפותחת יותר או פחות מזה. ובכלל, אני לא יודע לכייל את סקאלת התבונה... פריצתנו את גבולות הטבע, ביכולותינו לשנות, ולהשפיע, בהקנותנו לעצמנו כלים להתמודדות מוצלחת מאוד עם כמעט כל תרחיש מסוכן שהטבע יכול להתקיל בו יצור חי, והקניית יכולות הבחירה בין טוב לרע, לא רק בכוח אלא גם בפועל - עם התפתחות זו שהיא גשמית, מחויבת המציאות לדעתי גם "התפתחות רוחנית", נטילת אחריות - ואימוץ המוסר - ולא רק כלפי בני האדם, אלא כלפי בעלי החיים בכלל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שני דברים: מה פרוש "...מחויבת המציאות לדעתי...". או שה"התפתחות" שלנו היא מחויבת המציאות, או שהיא טובה לדעתך. תחליט תחילה, נמק אחר כך. בנוסף, להזכירך, על מנת לדבר על "התפתחות" או על "התקדמות" יש להגדיר את הציר עליו מתקדמים, ואת כיוונו. במקרה שלנו, הציר הוא ציר המוסר, והצד החיובי של הכיוון הוא "טוב" והשלילי "רע". אתה חושב שאתה מסוגל לעמוד במשימה כבירה שכזו? דבר שני, כתבת שפרצנו את גבולות הטבע. אם לחבוש את כובע מיץ הפטל, (או שמא 'המיץ פטל'?), אנא ספר לי מהו טבע, מהם גבולותיו, וכיצד פרצנו את אלה. הרי ניתן לטעון בנקל שהאדם הוא חלק מהטבע, וככשכזה כל פעולותיו טבעיות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |