בתשובה ליניב, 01/05/00 19:42
אמת בגרוש 4226
הה, מה עניין נשק פה לכל הענין? איני בה להילחם באף אחד, אלה רק באלה הנלחמים בי. למה לי נשק נגד הדת האורתודוקסית? איש באמונתו יחיה. כמו שיש כאלה שמסכימים איתם וכאלה שלא יש כאלה שמסכימים איתי ויש כאלה שלא. אז מה? מה שאני באמת צריך זה נשק נגד כפייה דתית, כי היא באה לפגוע באמונות שלי. אבל זה כבר ענין לדיון אחר.
מה רע בלהיות פראייר? 4232
תתקן אותי אם אני טועה אבל חברי ''דעת אמת'' יוצאים נגד הדת האורתודכסית בלי קשר לכפיה הדתית.
אני מקווה שהבהרתי בתגובתי שאין להתיחס לדבריהם.

אני מקווה גם שתפסיקו לראות את הגיוס לצבא כפראייריות אלא כחובה מוסרית נכונה.

קראתי לא מזמן על קורס חדש באיזו אוניברסיטה, ''מיהו הפראייר הישראלי''. עושה רושם שאתם נותנים לגיטימציה לתרבות הפגומה הזאת.
מה רע בלהיות פראייר? 4248
אבל הוא הגיוס הוא כן פראיריות. לא מילאתי שום חובה מוסרית כשבזבזתי שלוש שנים תמימות מחיי בתור פקיד ושומר לעת מצוא בבסיס דפקטיבי ליד בית שמש. לא תרמתי שום דבר לאף אחד. הידיעה שבזמן הזה, המקביל החרדי שלי המשיך את לימודיו בישיבה, קיבל משכורת יותר מכפולה משלי, ויהיה פטור בעתיד ממילואים, היא מרגיזה מספיק. האפשרות שאפילו לא יוטלו עליו שום מגבלות בעבור הפריבילגיה הזאת - מרתיחה לי את הדם.
אני פראייר, מחוסר ברירה. בשביל לצאת לא פראייר, הייתי צריך לשבת בכלא. איכשהו, זה עדיין נראה לי שאני יוצא פראייר.
מיהו פראייר 4309
אין לי סיכוי לשנות את רגשותיך המוצדקים בהחלט, אבל אני אנסה: אתה אמנם יוצא פראייר, אבל מצד שני, האם הם מאושרים יותר? רבים מהם, אני מאמין, בסתר ליבם מקנאים בך; כמעט כולם ימצאו את עצמם עניים יותר ממך עשר שנים אחר כך ועד סוף חייהם.
כמובן, תגיד, אם הם ישרתו בצבא אז הם יפתרו לא רק את הבעיה שלך אלא גם את שלהם. אבל אז לא זעם אתה צריך להרגיש כלפיהם, אלא רחמים. זכור שהם לא ממש בחרו בחיים האלה (אני לא מדבר מבחינה חוקית-משפטית, אני מדבר מבחינה אנושית, אפילו פסיכולוגית אם אתה רוצה). בכלל, בהרבה מקרים שמרגישים זעם כלפי אנשים אחרים, אני מוצא זאת מאוד מועיל להזכר שגם הם בני אדם, ולנסות להכנס לרגע לעורם. אם תגלה שהם בעצם אומללים, ולו מזווית הראייה שלהם, אז יש לך שתי אפשרויות: לרחם עליהם, ובכך למצוא נחמה מעין-בודהיסטית; או לשמוח לאידם, ואז זו בוודאי נחמה.
מה רע בלהיות פראייר? 4351
הבאתי את "דעת אמת" במקור כדוגמא לדעה היוצאת נגד הקאנוניזציה של דברי רבנים. כולם הסכימו איתי שאין קאנוניזציה מוחלטת כזאת אבל איכשהוא יצא כאילו אני תוקף את המאמר שתמכתי בו במקור... אז מספיק עם זה עכשיו. (לא שזה יפריע לי להיתיחס לדבריהם בעתיד)
לעניין הצבא: הבעיה היא לא בעובדה שאני מגויס, אלה בעובדה שאני מגויס בגלל אמונתי. איך אתה היית מרגיש אם היו אומרים "מהיום רק דתיים מתגייסים, חילונים הולכים לאוניברסיטה"? מהרגע שהגיוס הוא סלקטיבי הוא הופך להיות גיוס בכפייה, גם אם יש לו הצדקה. אני מתגייס (למרות שיכלתי להישתמט - אני לא כזה שקרן גרוע) כי אני רואה את הגיוס כחובה מוסרית נכונה. זה לא הופך את האפלייה למוצדקת. וזה גם לא מוריד ממני את הסיכוי לחטוף כדור בראש.
אבל איך כל זה קשור לארון הספרים שלי? נראה לי שהיגיע הזמן לפתוח מאמר חדש...

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים