בתשובה להאייל האלמוני, 05/04/07 20:42
אני שאלתי קודם 437513
מה משנה אם מדובר בגבר בן שישים או בקצין בן שישים? המדים, הם אלו שמשנים את התמונה?
לא שזה נראה לי רלוונטי, אבל אני חושבת שאם גבר בן 60 היה דוחף את הלשון שלו לפה שלי זה היה דוחה אותי עד מאד. אבל למה זה משנה מה אני הייתי חוטפת או מה אני הייתי מרגישה? זה לא משנה בכלל!
שאלת ה"כמה עמוקה הטראומה שחטפה הקצינה" לא רלונטית לעניין האישום הפלילי שבוחן את *ההתנהגות של הנאשם* ולא את הפגיעה שנגרמה לקורבן. אם היא הייתה תובעת אותו בתביעה נזיקית היא הייתה צריכה להוכיח טראומה או נזק כלשהו שנגרם לה. אבל בדין פלילי? מה פתאום?
אני אקצין את זה לרגע - אם היו מאשימים מישהו בנסיון לרצח, נראה היה לך רלוונטי לטעון "אבל לא נגרם שום נזק לנרצח-הפוטנציאלי"? כמובן שלא. לא בכל סעיף בחוק העונשין הנזק שנגרם לקורבן הוא יסוד מיסודות העבירה.
אני שאלתי קודם 437517
א. המדים משנים את התמונה המשפטית: קצין בכיר שיתעסק איתך, כשאת אינך (יש להניח) בכירה כמוהו, עוסק ביחסי מרות. בפרשת רמון לא היו יחסי מרות.

ב. גם אני לא הייתי חושבת שהנזק לקרבן הוא יסוד מיסודות העברה, אבל השופטים - כנראה - חשבו כך. כעובדה, גם במשפט ככבו עדים שעיקר עניינם היה להראות עד כמה הקצינה הייתה מזועזעת מהנשיקה, וגם בפסק הדין פורטו רגשותיה לאחר מכן די בהרחבה.
אני שאלתי קודם 437519
א. אם אנחנו מדברים על הנקודה הרגשית (כן-טראומה-לא-טראומה) יש יותר משמעות לאופי הדברים מאשר לניתוח המשפטי שלהם. רוצה לומר, אם אני משרתת בלשכת שר הבטחון ורואה על בסיס יומיומי את שר האוצר, זה די מקביל למצב שבו אני משרתת בלשכת אלוף פיקוד צפון ורואה לעתים קרובות את ראש אמ"ן. האם מבחינה *משפטית* זה זהה לחלוטין? אני מניחה שלא. יחי ההבדל.
רמון הורשע במעשה מגונה - לא בניצול יחסי מרות.
ב. לא קראתי את פסק הדין.‏1
ייתכן שבחינת תגובת הקצינה, מטרתה הייתה להראות שהיא לא הביעה רצון או הסכמה לנשיקה. מצד שני, ייתכן שהשופטים פשוט טעו (או שאני טועה). גם זה קורה.

1 בכל מקרה, חשבתי שכבר מזמן אנחנו עוסקים בשאלה הכללית. כנראה שטעיתי.

________
העלמה עפרונית וסוג של קיץ באוויר
אני שאלתי קודם 437520
ב. מה שסייע להוכיח, בניגוד לטענות הנאשם, שהנשיקה לא היתה לרצון המתלוננת. רמון הרי טען באיזשהו שלב שהנשיקה היתה ביזמתה.
אני שאלתי קודם 437525
הוא לא טען שהנשיקה הייתה ביוזמתה, אלא שהיא הייתה לרצונה - או לפחות שהוא סבר שהיא תהיה לרצונה.
אני שאלתי קודם 437527
על טעויות יש לשלם
מתוך פסק הדין: 437529
28. הנאשם אמר דבר והיפוכו. מצד אחד טען שהמתלוננת יזמה את הנשיקה ומהצד האחר טען, שהוא סבר שהיא הסכימה. אם נכונה ההנחה שהמתלוננת יזמה, מה לנו וליסוד "ההסכמה"?!
מתוך פסק הדין: 437532
אין כאן שום ''דבר והיפוכו''. אם היא יזמה, ממילא היא הסכימה.
מתוך פסק הדין: 437537
מה שלא סותר את העובדה שחיים רמון טען במהלך המשפט שהקצינה יזמה את הנשיקה. עניין שמצידו מצדיק את הדגש שניתן בפסק הדין לסערת רוחה של הקצינה בעקבות הנשיקה.
מתוך פסק הדין: 437539
לא הבנתי את המשפט השני.
מתוך פסק הדין: 437541
המשפט השני הוא בסה"כ חזרה על תגובה 437520

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים