בתשובה לרון בן-יעקב, 14/11/07 16:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
רון היקר. חשבתי שהדיון בשירי ה"תפוזים" שנבחרו כאן הסתיים, אבל הנה אני רואה שהקמת אותו לתחייה. חן חן. אני מזמין אותך לעיין בספר עצמו. יש בו שירים ארוכים הרבה יותר מאלה שכאן, אבל דע לך שהיתלות באורך השיר כמדד לאיכותו היא בדותה שאין לה דבר וחצי דבר עם שירה. באשר לשירים שפורסמו כאן - הם שלושה שירי אהבה רומנטיים, שנבחרו באקראי. יש בספר שירים מסוגים אחרים, חלקם קשורים במה שאתה מכוון אליו וחלקם לא. כאמור, אני מזמין אותך לנסות ולקרוא, אולי תמצא את משאלותיך בשירים אחרים. אם תרצה אני יכול להביא כאן שיר נוסף, כטעימה, שאולי יפתח את מחשבותיך לאפיקים אחרים. עניין ההגדרות של "שירה" הוא משני בעיני, במקרה הזה. תמיד אני חושב על השאלה הנפלאה והמנטרלת גם יחד של ח"נ ביאליק, שמהדהדת תמיד באזניי: "מה זאת אהבה?" (משום מה זה תמיד נדבק אצלי לביצוע של ריטה...) השאלה כל כך חזקה שהיא אונסת כל תשובה אפשרית. כנ"ל השאלה 'מה זאת שירה?' כמספר המשיבים עליה כך מספר ההגדרות להן היא זוכה. מוטב לחזור לשורשים, להתחבר לחוויה הנפלאה והקסומה שספר שירה טוב מעורר אצלך מאשר לדוש כל הזמן בהגדרות מנכרות. בכל מקרה, תודה על דבריך ובברכה, אילן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בטענך "מוטב לחזור לשורשים, להתחבר לחוויה הנפלאה והקסומה שספר שירה טוב מעורר אצלך מאשר לדוש כל הזמן בהגדרות מנכרות" אתה כבר מניח באשר לשירה מה שמנחה את שיריך. לא כל שירה יוצרת חוויה נפלאה וקסומה והיא עדיין יכולה להיות שירה חזקה. כך למשל את "מכל העמים" של אלתרמן: ורבה דאגה לתמונות ופסלים ואוצרות אמנות פן יופצצו. אך אוצרות אמנות של ראשי עוללים אל קירות וכבישים ירוצצו. עיניהם מדברות: אל תביטי האם, איך שורות ארוכות הונחנו. חיילים ותיקים וידועים לשם, רק קטנים בקומה אנחנו. זה נראה לך כמעורר חוויה נפלאה וקסומה? ומה באשר ל- קוּם לֵךְ לְךָ אֶל עִיר הַהֲרֵגָה וּבָאתָ אֶל-הַחֲצֵרוֹת, וּבְעֵינֶיךָ תִרְאֶה וּבְיָדְךָ תְמַשֵּׁשׁ עַל-הַגְּדֵרוֹת וְעַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים וְעַל-גַּבֵּי טִיחַ הַכְּתָלִים אֶת-הַדָּם הַקָּרוּשׁ וְאֶת-הַמֹּחַ הַנִּקְשֶׁה שֶׁל-הַחֲלָלִים. אלו הן שתי דוגמות לשירה רבת עצמה (של ביאליק יותר) אשר אין להן דבר עם חוויה נפלאה וקסומה, אלא אם כן מישהו מוקסם ממוח מרוח על הקיר (ואני שואל עצמי אם אלתרמן הושפע פה מביאליק).אותה חוויה שאתה מדבר עליה נוגעת לסוג מסוים של שירה. שירה חוויתית וגם שירה זמינה כמו שלך. כאשר מתחילים לחפור בטקסטים השירייםה הארוכים והקשים כאלה של ביאליק או של גרינברג או של ישורון (או אליוט או וויטמן), שירה מקבלת מראה אחר לגמרי. אני בהחלט תומך בעיסוק הבלתי נלאה בהגדרת השירה כי הוא מעניק לנו זווית לבחון את הטקסטים האלה ואפשרות להתמודד איתם תחת כותרת מאחדת. אני לא מקבל, מאידך, ניסיון לכפות הגדרה קיימת באופן שחונק את השיר או, להבדיל, ויתור על הניסיון להגדיר. מי שלא מגדיר לא מתמודד עם אובייקט ההגדרה באופן שכלתני ואז גם מפספס אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אור היקר (באמת). בשמחה הייתי מנהל איתך דיון מרתק בנושא, אבל אני משורר עסוק (בעיקר בכתיבה) ועוד יותר מכך במה שאתה לא מכנה כ"נפלאה וקסומה", כלומר, דוגמאות שיריהם של אלתרמן וביאליק שהבאת. אני מאחל לך חפירה נעימה בשיריהם של ביאליק ואלתרמן (משורר הוא ארכיאולוג של הנפש בעיני, אולי גם אתה במקרה משורר?) אבל מציע לך לחפור גם בשיריהם של משוררים צעירים, מבני דורי שלי, שגם אם שיריהם לא עמוסים בשלל המקורות היהודיים של עמנו, או המקורות העשירים מספרות העולם, עדיין כותבים שירה נפלאה. עזוב את שירתי הזו שלא אהבת (כאמור - אתה מוזמן אל לב הספר, שאותו עדיין לא קראת - תגלה שם הפתעות אחרות, האמן לי). פנה לשיריהם של משוררים חדשים ותיווכח שגם מבלי להישען על העבר באופן ידעני אפשר להביט אל העתיד באופן חדשני (סליחה על הסלוגניות שבדבריי, אבל אתה מבין מכך שאני ממהר...). כל טוב לך ואם תרצה המלצות לספרי שירה נפלאים וחדשים, אני כאן. בברכה, אילן. ובאמת כל הכבוד על התגובה! אהבתי לקוראה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הצגתי את הקטעים האלה כדוגמה לשימוש במקורות אלא כדוגמה לשיר שאינו מעורר חוויה נפלאה וקסומה.באשר לשירה חדשה - אני, מה לעשות, בעל טעם מוגבל מאוד שנוטה לשחזר את עצמו. בעבר הייתי יותר הרפתקני אולם מאז שלמדתי פרוזודיה, אני פשוט לא מסוגל לקרוא מה שאינו שקול. כתוצאה מכך, הטעם שלי בשירה נמתח בערך מביאליק לאלתרמן פלוס אי אילו חריגים. חוץ מזה, גם משוררים ישנים היו פעם חדשים וחדשניים. כשאני מחפש שירה חדשנית, אני אוהב לקרוא שלונסקי על רקע ביאליק או עמיחי על רקע אלתרמן (ולחזור לאחרון). אם מישהו מחפש המלצה לספר שירה נפלא וישן, אני כאן. אגב, האם מישהו הצליח לפחות לשרוד את "רחובות הנהר"? מה אני מפספס שם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה הקריאה ב"רחובות הנהר", כשם שקשה הקריאה בכל אחד מספרי שירתו של אורי צבי גרינברג, שהוא, בעיניי, מבכירי המשוררים העבריים. ואי אפשר לצפות שהקריאה ב"רחובות הנהר" לא תהיה קשה ואימתנית, הרי הספר מגולל את אימות השואה ברצף שירי אדיר, מגלגל את נוראותיה לשפה פואטית עשירה, מסובלת־רגש ודקה מן הדקה, שפה מדוייקת ומדודה המתאימה למלאכת המשורר, העוסק, כדבריו, ב"מדעי האבל". אף משורר עברי, שבחר לכתוב על השואה, לא הצליח להקיף את הנושא כשם שאורי צבי הקיפו; לא הצליח להעמיד עולם מלא, עולם מלא בחיותו ועולם מלא בחורבנו, במסגרת של ספר שירה, כפי שאורי צבי עשה. המעיין ב"רחובות הנהר" משול לאדם המהלך בעולם חרב, שכלום לא נותר בו, אפילו לא פמוטות השבת, שנגזלו על ידי אחד גוי, אפילו לא גוויות הנספים, אך השיר בורא עולם חדש ויוצר את העולם מחדש – "הניגון מפיל אור בעיגול – בבואה של חמה" 1 – ומכאן, המשורר הוא כאלוהים, היוצר עולם, עולם שבנוי משברי שירים, מטורי שירים, משירי שירים. אבל די לדיבורים ולכתיבה על אודות הספר, יש לקרוא את הספר: הקריאה ב"רחובות הנהר" היא חוויה שירית אדירה, עזה, מלאה ומטלטלת. הספר נפתח בשיר "באי במחתרת: חזון ליל קיץ תרצ"א" 2, חזון אימים של המשורר על חורבנו המוחלט של העם היהודי. נמשיך. בשיר "אין עוד משלים", שהוא חלק ב' ממחזור השירים "לאלוהים באירופה", המשורר קובע שחורבן יהדות אירופה מאיין את השפה השירית ואת עולם הדימויים המוכר, "כל המילים צאלי צללים". בטורו האחרון של השיר הוא קובע נחרצות, "ווטן 3 ונצרות הם בסוד האסון, אין יודעת תבל". לכל אורכו של הספר המשורר קרוע בין אבלו הפרטי על משפחתו הענפה שנרצחה, אמו, אביו, שש אחיותיו, בעליהן וילדיהן, לבין אבלו הכללי על עמו שהושמד ונספה, ועל כן, הספר משובץ בשירים על מות משפחתו: ב"אל גבעת הגוויות בשלג" 4 המשורר מדמיין את שעתו האחרונה של אביו, שכן הוא כלל לא ידע איך נרצח אביו, ובוחר לעשות כן באמצעות בלדה, סוגה שירית שהמשורר בעט בה לפני כן. בשיר אחר 5 המשורר שוקע בהזיות כיצד הוא מציל את אמו ממוות ב"בלז'יץ המזבח" ולוקח אותה לנהר הירדן, שם היא ממששת את בגדיו, מבינה שמדובר באריג קשה ומחוספס של מדי חייל, ומצווה עליו לעולם לא לפשוט את מדיו. ב"אלית ביניים" 6, שיר קצר ומושלם, המשורר מתפנה מאבלו העז על העם היהודי השרוף לקינה קצרה על משפחתו הטבוחה, וקובע "מותר לבכות ולקרוע, אך הבכי והקרע לשווא // אם לא ייהפך זה הבכי לראם הברזל בקרניו". אך אין די בדוגמאות אלו כדי לעמוד על פלאו של הספר. הספר עשיר ומקיף וגדול. הוא חוזר על פתחי העבר, מבוסס בהווה וקופץ אל העתיד. בשיר "בקץ הדרכים עומד ר' לוי יצחק מברדיטשוב ודורש תשובת רם" המשורר עוטה את דמותו של לוי יצחק, סנגורם של ישראל ומשורר בזכות עצמו, ומתריס בפני אלוהים, לאמור, קיים את בריתך ותנה לנו ארץ או שלא עוד נעבוד אותך כאל. במסגרת הספר גרינברג חוזר גם לשירתו שלו והופך אותה על פיה: בשירו המוקדם "הזכרת נשמות" 7 על חוויותיו במלחמת העולם הראשונה הוא כתב, "ולא אבך עוד בחיי כבכייה ההיא שבכיתי על מימי הסווה", אבל עכשיו הוא מבין שהוא טעה, ועתה הוא בוכה בכי של דם על עמו ומשפחתו שנהרגו. --- 1 "שיר העוגבר": http://www.uri-zvi-greenberg.org/poems_shira_lirit1.... ; ב"עיגול" הכוונה היא ל"עיגול הנגוהות", שהוא השמש. רוצה לומר, השיר הוא שבורא את השמש. גם השיר הזה, שהוא בבחינת מפתח לשירת אצ"ג כולה, מופיע ב"רחובות הנהר". 2 "באי במחתרת": http://www.uri-zvi-greenberg.org/poems_hurban1.htm ; השנה העברית תרצ"א מקבילה לשנים 1930-1931, הווה אומר, השיר נכתב עוד לפני השואה. 3 ווטן הוא אודין, ראש האלים במיתולוגיה הנורדית, אליה ערגו הנאצים. השיר "אין עוד משלים" כולל הגות שירית על תולדותיה של הנצרות. המשורר מבדיל בין "הנצרות הירושלמית", היא דת החסד המוסרית של ישוע היהודי מנצרת, לבין "הנצרות האירופית", שלא ידעה איך לעכל את ציוויה הקשים והמוחלטים של הברית החדשה, שהיו לה ל"בשר פיגולים". 5 פרח מזכרוני שם השיר. ספר השירים כלל לא נגד עיניי, ואני נאלץ לשחזר את מהלכו מזכרוני ובעזרת האינטרנט. 6 "אליה" היא קינה, והספר כולו קרוי "רחובות הנהר: ספר האיליות והכוח". 7 http://www.uri-zvi-greenberg.org/negohot/shapira.htm ; מתוך "אנקראון על קוטב העצבון". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה יופי! נפלא! כל הכבוד על עבודת הכתיבה של התגובה ועוד יותר מכך על תכניה. מזמן לא קראתי כתיבה כל כך חדה ומרעננת על גרינברג ועל הספר הנדיר הזה שלו, "רחובות הנהר". כל הדיון הפורה שלנו כאן הוא כשטיח אדום שעליו נכתבה התגובה שלך. אני נפעם ונרגש. תודה לך על מנחה אמיתית לערב שבת. אילן. נ.ב: אתה כותב שאין בידך הספר; ובכן - מומלץ שיהיה. ניתן עדיין להשיגו בחנויות לספרי יד שנייה (אני מצאתי עותק מרשים שלו בחנות כזו בת"א ומיהרתי לרוכשו) או אולי לפנות להוצאת שוקן, שבה הוא ראה אור ב-1951, ולנסות לברר היכן ניתן להשיגו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לך על ההערה המאירה וחבל שנשארת באלמוניותך. אני אכן אחזור על הספר המונח על מדפי מזה זמן רב, ספק לועג לי על כישלוני, ספק מזמנני לנסות שוב. מה שכן, אני מניח שגם לבוננויות שהצגת למעלה לא הגעת בקריאה אחת רצופה, אף כזו הנמשכת שנים, אלא בהתבוננויות חוזרות ונשנות, במעגלים. אחת הבעיות בקריאת ספר שירה שלם, ודאי קשה כשל גרינברג, היא שעלולים לפספס את העיקר. לכן אני מעדיף להתחיל מכמה שירי מפתח (ואביט באלה שציינת), ואז, לאורך זמן, לשוב אל הספר ככלל. שוב תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לא קסום ונפלא במוח על קיר המגע שנוגעת השרה בנפש קסום ונפלא בין אם זה מוח על קיר או זיון על קיר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב על אורך השירים כבר כתבת בעצמך "אני מודה ומתוודה שאני עדיין מתקשה ליצור שירים ארוכים יותר מאשר, נאמר, 24 שורות. משהו באורך הרוח שלי אוזל בדרך. מצד שני - אין שיר שלי שהוא ארוך מדיי, כי אני יודע לזהות את החולשה הזו אצלי" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. אבל אני שב וחוזר על הטענה שאין לזה דבר וחצי דבר עם שירה לכשעצמה. אורך השורות לא קובע את אופי השירה, טיבה ואיכותה. אני מזמין אותך לקרוא בספרי את תפוז עשרים ותשעה (עמ' 37), שאורכו 17 שורות; ואת תפוז חמישים ושניים (עמ' 61) שאורכו 16 שורות - ואחר כך לדון בזה, אם אתה רוצה. אורך הרוח שלי עדיין לא כשיר לשיר ארוך הרבה יותר (אם כי באמתחתי שירים ארוכים מאלה) אבל גם אם אכתוב שיר ארוך יותר, הוא יכול להיות פחות טוב מאחרים, הקצרים ממנו. אני מציע לך לא להיתפס לזה בקוראך שירים בכלל. הרי ישנם שירי הייקו נפלאים למשל, המחזיקים לפי הגדרה, רק שלוש שורות. אבל זו דוגמא נגישה מדיי. אם אתה חובב פואמות, חכה ל"חרובים" ושם תצפה לך הפתעה. נדמה לי כי ספרה של מאיה קופרמן, "שפת אם" כתוב כפואמה (אם כי היא קטועה לחלקים קצרים יותר, ובכך קצת מתרחקת מהפואמה הקלאסית), ואתה תמצא בו שירה נפלאה; מצד אחר - שירת ימי הביניים העברית, האהובה עלי במיוחד, כוללת קאצידות ארוכות מאוד, חלקן משובחות וחלקן מגובבות מציטוטי ציטוטים מן המקורות, שלא מפעמת בהן כלל רוח השירה האמיתית בעיני. ומה תאמר על כך? בברכה, אילן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חיפשתי פואמות ולא הייקו והאורך לא חשוב לי. פשוט כנראה שאנשים אחרים מרגישים את חוסר הבטחון שלך לכתוב שירים ארוכים ומרגישים שהשירים שלך הם תמימים ובוסר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל. חשבתי שיתנהל דיון כהלכתו עד הסוף. מסתבר שלא. ביטחון יש, ובשפע. תמימות חלפה ובוסר הבשיל לגמרי. להתראות ב''תפוזים''. אילן ברקוביץ'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, מדוע אתה חושב שהדיון איננו "כהלכתו", ועל מה "חבל"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה זה אצל משוררים, עוד לא תפסנו את הפרינציפ בעקבות תגובות המשוררים פה במדורי השירה? משורר יכול להיות חכם גדול ויכול לגלות בגרות גדולה בשירה שלו בכל מיני נושאים, הרומנטיקה, האהבה, הסקס, החיים וכל השאר. אבל ברגע שזה מגיע לקצת ביקורת, אפילו עדינה ולא תוקפנית כמו האלמוני מתגובה 463451 , וברגע שמגיע מישהו שלא אומר "יש בשיר רק איזו בעיה קטנה, אבל חוץ מזה אתה גדול, אתה אדיר, אתה נפלא", הם נהפכים כולם לילדים בני 5 שמאוהבים בעצמם בלי גבול, וזה הרגע שבו הם מחליטים שהדיון הוא "לא כהלכתו". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להגיד שהשירים הם טובים/לא טובים, אבל אני לא רואה שום בוסריות בשיריו. יש גם קוראים בוסריים, דע לך, אפילו יותר ממשוררים בוסריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, אתה לא צריך להיכנס למיגננה כזאת נועזת, הרי נזהרתי בפרוש בהסתייגות שלי. גם לא התכוונתי להיכנס לדיון על הגדרת שירה, אלא הבעה מינורית של מחשבותי על השירים. בצרוף זמנים אקראי הזדמן לי לעלעל בצורה חפוזה בספר אבל זה לא מספיק לניתוח רציני, מה עוד שאין לי כישורים לניתוח שירה. מהרפרוף התרשמתי שהשירים מתארים יותר רשמים אישיים מארועים וחוויות די ספציפיות, ואני לא רואה חיבור שחורג מהאישי, לפחות ע"ס שלושת השירים לעיל. גם בספר (שנראה פחות יפה מהתמונה באייל :) נתקלתי בכמה שורות של מגננה כועסת, כמו תאור של שיסוף גרונות של משוררים, או ההתייחסות (המלגלגת?) להסטוריונים חדשים של השירה. האמת, זה לא שהשירים סתומים או טפשיים, יש בהם התבוננות נעימה, אבל חסר לי מימד נוסף שמעביר את השורות לכדי "שירה" (בש' גדולה). כמו שכתבתי על שם הטרילוגיה הצפויה, נתקלתי במשחק מלים גם בספר כמו "סקלתי את לסקלי" (אני מניח שזה מכוון לחזי לסקלי). גם זה מצטייר כרעיון ושעשוע לשוני שלא מחזיק הרבה מים פואטיים. כתבת שאולי מהשירה תבוא הבשורה (ואני שואל איזו בשורה בדיוק, אבל זה דיון אחר), וזה מחזק אצלי את השאלה אם השירים שפורסמו הם אכן שירה, במובן הזה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |