 |
|
 |
||
|
||||
 |
"מבחינת הגופים הפיננסיים הבינלאומיים, גם כאשר הלווה הפר כל מוסכמה דמוקרטית וכל היגיון אקונומי (קרי: אפרטהייד), הממשלה הבאה בתור עדיין אחראית למעשיו". זה לא רק מבחינת הגופים הפיננסיים הבינלאומיים, אלא מבחינת המשפט הבינלאומי. המשכיות וירושה הם עקרונות בסיסיים בסדר בינלאומי, שבלעדיהם ירבו מעשי האלימות בצד התנערות קלילה מהם לאחר החלפת משטר. אני אתן דוגמא קיצונית: לולא היו ממשלות אחראיות למעשי קודמותיהן, לא היו ממשלות גרמניה ושוויץ הדמוקרטיות היום אחראיות למעשי המשטרים ששררו שם בתקופת מלחמת העולם השניה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הן אחראיות רק מבחינה מדינתית, לא מבחינה מוסרית - איש אינו מאשים את שרדר במעשיו של הפיהרר, או את גרמניה המאוחדת של היום במעשיו של הרייך השלישי. במקרה של החוב, מדובר על עניין מוסרי (שנפרט לפרוטות כספיות) - האם יש לדרוש מממשלה דמוקרטית לשלם את מחיר האכזריות והדיכוי שהנחילה קודמתה? אני מודע לכך שעמדה זו בעייתית במקצת, ועשויה לשמש טיעונים הפוכים, כמו (זהירות, דמגוגיה לפנייך): האם יש להכריח ממשלת "ימין" בישראל למלא את ההסכמים שחתמה עליהם ממשלת "שמאל", עמם אין היא מסכימה כלל וכלל? אני חושב שכן, משום שהפרמטר המרכזי הוא אופי המשטר שחתם על ההסכמים. לטעמי, אם המשטר שקיבל על עצמו חוב מסוים היה דמוקרטי, הטיעון הספציפי הזה שלי אינו תקף. באופן כללי, דומני כי שאלה זו חורגת מהתחום המשפטי הפורמליסטי של חוזים, ונוגעת יותר לתחום המוסרי והפוליטי. שאלה למחשבה: כיום ממשלת גרמניה מחויבת לשלם פיצויים משום שהיא כבולה בהסכמים בני עשרות שנים. לו גרמניה הייתה על סף התמוטטות כלכלית (חו"ח), ושרדר היה מודיע כי הוא חייב להפסיק את תשלום הפיצויים לניצולי השואה כדי להציל את מדינתו, מה הייתה תגובת העולם בכלל, וישראל בפרט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם המדינה הפלשתינאים (במידה ותקום) תהיה אחראית מבחינה מדינתית למעשיה של מדינת ישראל בשטחים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיה ותקום אותה מדינה והיא תרצה להקים תשתיות (תחבורה,מים,חשמל) ולהשקיע בהון אנושי (בריאות,חינוך,תברואה) או סתם להקים מוסדות (פרלמנט) שלא לדבר על צבא .מאין יבוא הכסף? בשנות החמישים והשישים מדינות בעולם השלישי הפוסט קולוניאליסטי, נאלצו ללוות אותו מן העולם הראשון שזה עתה שיחרר אותם מן הסיסטמה המשעבדת. המקרה הישראלי הוא יוצא הדופן כאן היה סיוע גרמני ואמריקאי (בנוסף ליהדות העולם) תומך ,שהזניק אותנו הישר אל תוך העולם המתועש. כך שנחלצו "בדרך פלא" מנקודת הזינוק חסרת הסיכוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לשאול, האם ישראל יכולה לקחת הלוואות, בלי חשבון, תוך כדי הצהרה שהן נועדו לשטחים, ואז להקים מדינה פלשתינאית (או להחזיר את השטחים לירדן) ולהפיל את החזר ההלוואות לריבון החדש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טכנית כנראה שכן. אני מניח שישראל יכולה לוות כסף למען פרויקטים לרווחת התושבים בשטחים (כשטח כבוש) ולחיב אותם משהיו עצמאים להחזיר לה אותו בהסכמים.או להפר את אותם הלוואות בטענה שלא נועדו לשימושה. מעשית ישראל נמנעת מלהשקיע בתושבים וגוזרת עליהם עמדת נחיתות בכל נסיון עתידי להגיע לעצמאות כלכלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב, אני לא מדבר על הלוואות של ישראל לפלשתינאים, אני מדבר על הלוואות שישראל לוקחת (מצד שלישי), תוך כדי טענה שאותן הלוואות נועדו לתושבי השטחים, ואז, לאחר שישראל תעזוב את השטחים, הפלת החוב (בעזרת ניצול ההמשכיות של החוק הבינלאומי) על הריבון בשטח, באופן כזה, הריבית יכולה להיות גבוהה כרצונו של הלווה (למלווה הרי לא איכפת) והשימוש האמיתי בהלוואה יכול להיות כרצונה של ישראל. לא מדובר על הפרה של ההלוואה, כמו שאין דרישה ממובוטו להחזיר את חובותיה של זאיר, ולא מובוטו מפר את ההלואה. על פניו החוק הבינלאומי מעודד כיבוש, או שזו טעות שלי (ומהי)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הפלסטינאים התכחשו להלוואות הללו והישראלים גם והמלווה ה''תמים'' ישאר נושה לעולם.(וכאן יבחנו כוחם הבינלאומי של הישראלים והפלסטינאים שכנראה יוכלו לגייס כספים ממגוון מקורות ללא צורך להסתיע בגורמי חוץ תוך קבלת מערכת הלוואות) הבעיה היא לא בהחזרה של אותם חובות (אף אחד באמת לא יכול לחיב את זאיר, קונגו או מה שהיא עכשיו להחזיר את אותם הלוואות) הבעיה של המדינות המתפתחות היא שבשל מאזן התשלומים הגרוע אף אחד לא מוכן להלוות להם כסף נוסף.ושמלוים להם כסף נוסף דורשים מהם לממש התחיבויות של שנים קודמות .וההיפותזה הישראלית פלסטינית שהועלתה יכולה להיות דוגמא לירושה מפוקפקת שמשטרים נאלצים להתמודד איתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, לא, משום שהיא תהיה ישות ריבונית נפרדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה מונע מכל מדינת עולם שלישית להכריז על עצמה כריבונות נפרדת (לאחר הפיכה, כמובן)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהאו''ם ככל הנראה לא יכיר בכך. בכל אופן, התשובה שלי לא מספקת, ואני משתדל למצוא עבורך משהו מוצק ומגובה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנק העולמי,קרן המטבע או כל מלווה אחר לא יכיר בכך. הגופים הללו הלוו כסף והם רוצים זאת בחזרה לא ממש מענין אותם שהכסף לא שימש למטרות פרודוקטיביות ומישהו עצם חצי עין בדרך (כמו בדוגמה ההיפותטית של הלוואות לשמוש ישראלי שנעשות על חשבון השטחים ו''יופלו'' בעתיד על תושבי השטחים, כפי שהוצע כאן מקודם) בשל העובדה שאין להם כל דרך מעשית להחזיר את אותם הלוואות (ונחזור לזאיר אף אחד לא יכבוש את זאיר בשביל להחזיר כספים לבנק המרכזי הבלגי זה לא ממש כלכלי) מה שנשאר זה מערכת של סנקציות כלכליות שבהם, מחיבים המוסדות הפיננסים הבינ''ל ,את המשטרים של המדינות הללו על חובות העבר הללו בלי קשר למצב בהוה ובעבר. מי שמחליט על קשר ההמשכיות הם למעשה אותם מוסדות פיננסים ולא שום חוק בין לאומי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מה לגבי מצב של כיבוש מדינה עם חובות? האם החובות עוברים לכובש? 2. מה יקרה אם כל מדינות העולם השלישי (או הרבה מהן) מתנערות מהחובות ביחד ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. חלק גדול מהן מנסות לעשות זאת 1, בסיוע של ארגונים בינלאומיים כמו "ג'ובילי 2000" 2. כמובן שהן נתקלות בהתנגדות חד-משמעית של הגופים המלווים. לטובת קרן המטבע העולמית, הבנק העולמי וארגון הסחר העולמי ייאמר כי המאבק הזה מחזק מאוד את שיתוף הפעולה האיזורי באיזורים כמו מרכז אפריקה, וגורם ליצירת קשרים חשובים ביותר בין ארגונים פרוגרסיביים בצפון, וקואליציות דומות בדרום. מאמר מעניין למדי של ראלף ניידר, שפורסם היום, ועוסק בנושא קרוב למדי לנושא זה (זכויות עובדים, ניצול תאגידים את ההסכמים הגלובליים, והתמרדות גופים של אזרחים/צרכנים כנגד כל אלו) - מומלצת במיוחד הפסקה על איך ארגון הסחר העולמי אינו אוסר על עבודת ילדים, אך מאיים בסנקציות כלכליות נגד מדינות שלא יהיו מוכנות לקבל תוצרת שכזו. ------ 1 www.freeafrica.org
2 www.jubilee2000uk.org |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארגון "אפריקה החופשית" ארגון "ג'ובילי 2000" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
The movement described in Nader's article is the exception to the rule. After all, if the sweatshops in the third world close down, won't the US find itself facing a booming inflation, due to the predicted increase in manufacturing costs?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוצאת מאיזה כלל? אולי, אבל מצד שני גם אם העבדות תחזור להיות חוקית, יירדו מחירי המוצרים ונוכל (אנחנו = הצפון העשיר) להנות מרמת חיים גבוהה יותר. לא? (מצטער על הדמגוגיה, אבל הטענה הזו מרתיחה את דמי. לעניין, יש לשים לב כי גם כאשר מחירי הייצור יורדים מאוד בשל העברת המפעלים לאזורים נחשלים וחסרי בטחונות סוציאליים לעובדים, אין הוזלה במחיר הסופי לצרכן. כלומר, מדובר ברווח נקי לתאגיד ולמנהליו.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Exception to the majority of consumers who simply couldn't care less.
As for major corporations and their profits - since major corporations have incredible power as far as economic policy goes in the US, wouldn't they not only not support an aid initiative, but also try to hinder it any way they can? (Mills and his "inner circle") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלעד שלום, מזרח גרמניה לא הכירה עודה באחריות פשעי נתיניה המזרח גרמנים כלפי העם היהודי, ועל כן לא שילמה במשך כל שנות קיומה כל פיצוי שהוא לניצולי השואה. נימוקה הרשמי היה שכמדינה קומוניסטית ו'אנטי-פשיסטית' לשיטתה, נלחמה היא כנגד המשטר הפשיסטי 1, ועל כן אין היא כמדינה וחברה חייבת לאיש כלום; יורשי פשיסטים אלו הינם המערב גרמנים בלבד, כהגדרתה 2. שלך בברכה אלכס 1 מזרח גרמניה הקפידה במכוון לכנות את המשטר הנאצי כ'פאשיסטי' בלבד, וזאת מטעמי נוחיות שונים. 2 אף לא אינלקטואל מזרח גרמני אחד, כולל ברטולד ברכט ושטפן צוייג, קם וניסה לערער באופן פומבי על קביעה שיקרית ודוגמטית זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שטפן צוויג לא איבד את עצמו לדעת בברזיליה ב 42? איך הוא בדיוק יכול היה להתנגד ל "קביעה שיקרית ודוגמטית" כזאת או אחרת (וללא ספק, רבות שכאלה היו וישנם בכל משטר פשיסטי=לא-דמוקרטי) של "הדמוקרטיה העממית" של מזרח גרמניה שנוסדה רק ב 49? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטעות כולה שלי. בתגובתי השגוייה התכוונתי לשטפן היים, כמובן. עימך הסליחה אלכס |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי אלכס. כן, תיארתי לעצמי שהתכוונת למר היים ולא לצוויג. בכל זאת גם על שטפן היים ברצוני לנסות וללמד סנגוריה. בעקבות מאמרו היפה של גורביץ קראתי מספריו של היים. מצאתי את "דוח המלך דוד" כספר מעניין ובמיוחד אהבתי את התרגום האיכותי ששילב עברית תנכית עם עברית מודרנית. בזכות קריאת רומן תנכי זה התנפצו לי כמה אשליות על הזמן ההוא והבנתי שאנשים בזמן התנך היו גרועים כמו בימינו, ואפילו בהרבה יותר (כנראה שבכל זאת יש תקווה לאנושות). קראתי חלקית את "אחשוורוש היהודי הנודד", ספר עשיר בידע אבל קשה לקריאה. בימים אלה אני קורא את "קולין". בספריו יש ביקורת מפורשת, שלא משתמעת לשני פנים, על אורחות המשטר והחברה בשלטון לא דמוקרטי בכלל וב"דמוקרטיה העממית הגרמנית" בפרט. קולין עמוס בבקורת ישירה על החברה המזרח גרמנית והשלטון הקומוניסטי. היים היה קומוניסט!, כמו רבים בדורו הוא האמין באידיאלים שלהם וניסה להשתתף בבניתה לדוגמה של חברה כזאת. אני מניח שבמשך הזמן התברר להיים החלום ושיברו ובאמצעות הכלים שעמדו לרשותו הוא ניסה לשפר. הוא היה חבר במפלגה ופרש-סולק ממנה בעקבות חיכוכים. ספריו צונזרו במקום מושבו והוא זכה ליחס הולך ומצטנן משלטון שתבע ציות. אלכס ידידי, אני בהחלט מבין שכגרמני ליבך מלא על שלטון האימים של מזרח גרמניה. לדעתי כל אדם שלקח חלק פעיל-אקטיבי במנגנון הדיכוי (הנהגה פוליטית, צבאית, משטרתית) ראוי היה למצות איתו את מלוא הדין! אך אל לנו להחפז למסקנות אישיות על האנשים שהיו גם הם לכודים במצב הזה. נכון הוא שהיים נהנה מזכויות יתר נחשב לסלבריטי אבל ביקורתו בצורה זאת או אחרת מעולם לא פסקה. גם לאחר האיחוד הוא נבחר לבונדסטאג ופרש בהפגנתיות על רקע של 'חוסר התחשבות סוציאלית' כמחאה על העלאת השכר של חברי הפרלמנט. ברכט כקומוניסט מושבע גם הוא רצה לקחת חלק בבנית המדינה החדשה ותרם לה ממיטב כישוריו. ברכט נפטר ב 56, כשהמדינה הזאת עוד היתה בחיתוליה! (חומת ברלין הוקמה בשנות השישים, עד אז היה מעבר חופשי מצד לצד). קשה לי להאמין שברכט ראה את השבר במלוא היקפו, אולי רק ניצוצות ראשונים. אלכס ידידי, בהחלט מתקבל על הדעת שבידי מידע חלקי או מוטעה ואתה מכיר הרבה יותר טוב ממני את הנפשות המדוברות אבל בכל זאת ראוי לסנגוריה כזאת שתאמר. כאינטלקטואל ואיש רוח, אלכס, הרשה לי לשאול אותך שאלות חשובות: איך אתה היית מגיב במצבים מאין אלה? עד לאיפה הביקורת שלך היתה מגיעה? באיזה אמצעים היית נוקט? איזה קורבנות אתה היית מוכן להקריב? זכור שהוא פעל מול שלטון מושחת וחסר מעצורים. שלך בידידות שי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום לך שי, ברשותך אפנה ישירות לשאלות שהצבת בתחתית תגובתך - היות והשטני טמון בפרטים 1. -- אינני יודע כיצד הייתי מגיב במצבים דומים. הכלל המנחה אותי מזה שנים גורס כי 'אל תדון אדם עד שתגיע למקומו, ואל תגיע למקומו'. -- ביקורת היא מכשיר הראשון העומד לרשותו של אדם בבואו להביע מחאה. עזיבה מרצון היא הצעד האחרון. בין צעד ראשון זה לצעד האחרון על המבקר לכבד את הנמשל הנגזר מרוח ביקורתו - גם אם דבר זה אומר צמצום רווחים אבסולוטי בין הצעד הראשון והאחרון. -- האמצעי היחידי בו אדם המעוניין להעביר ביקורת יכול לנקוט הוא להעריך מראש את סיכוי השרדותו בצעד הראשון, אשר עשוי להביאו לדלג מראש על שלב לא-קל זה ולבחור ישירות בצעד האחרון. צעד זה הינו בבחינת מתבקש במצבים פוליטיים מסויימים. -- הקורבן היחידי אשר בעל הביקורת חייב להיות מוכן להקריב הינו הוא עצמו. כל נסיון אחר כגון שליחת בני אדם אחרים להסתופף בצל הביקורת ללא כל הצטרפות בעל הביקורת עצמו לקבוצה האמורה משול למעשה נבלה. שטפן היים וברטולד ברכט יצרו יצירות מעניינות וחשובות, אך אין בכך להדחיק את האופורטוניזם הפוליטי בו נקטו עם שלטון האימים הקומוניסטי לטובת תועלתם האישית. למה הדבר דומה? בתור דוגמא ראשונית אביא את אמן והפסל המפורסם ארנו ברקר, אשר את פסליו ויצירותיו השונות גורמים לי לחווייה אסתטית מהמעלה הראשונה - אך אין בחיבה מסויימת זו להביט בתמיכתו השקטה והאמיצה ברעיון הנאציונל-סוציאליזם, ומכאן בכשלונו המוסרי חסר התקנה. שלך בברכה אלכס 1 פיתגם גרמני עתיק |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
The Devil is in the details? הבטוח אתה?
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |