בתשובה למיכאל שרון, 16/01/02 7:50
כן. 52869
מיכאל ידידי,

הדבר אינו כה פשוט.
המדובר בהבדל תרבותי-ערכי מסויים, אשר אינו נפתר בקלות בה רשמת 'אם ברצונך להמנע מכך, הרי כל שעליך לעשות הינו לסמן לאיש הניגש, ובעדינות, כי הדבר אינו רצוי'.
האיש הניגש אינו תמיד 'מעודן' דיו כדי להבין רמז זה, ונטייתו הכללית היא להידבק כעלוקה אקוסטית בלתי מוצלחת.
דבר שכזה אירע לי בעיר ברמן לפני כחודש וחצי, עת ישבתי עם כמה ידידים בסעדה מהוגנת לחלוטין. 'האנשים הניגשים' במקרה זה לא הירפו עד שכל משתתפי הסעודה שילשלו כסף לעברם, ובמשך דקות רבות העיקו על שולחננו.

מצב בהחלט לא נעים.

שלך

אלכסנדר
כן. 52870
אכן, מנהג זה ששכרו בצידו, עשוי גם לעודד התנהגות טפילית. יתכן שהאנשים הניגשים היו בעלי אידאולוגיה ''חברתית'' כגון אנרכיסטים צעירים שרצו לאסוף כספים ''למטרה המקודשת'' עד כדי אטימות לטעם הטוב. יתכן גם שהיו בני כת בודהיסטית מסויימת, שנגינתם היתה עילה לאסוף כספים באגרסיביות למען הכת. יכולתי גם לכתוב ''צוענים'' אך אלה מתנהגים לרוב בהכנעה ובכפיפות לנימוסים הטובים.
במצרים ובמקומות אחרים במזרח נוהגים אמנם להטפל אליך בלי להרפות, אך זאת באם אתה מגלה חוסר אסרטיביות ואינך נוהג בתקיפות מלכתחילה.
כן. 52871
יתכן גם שהניגשים היו מהגרים מזרח אירופאים שמחד קבלו חינוך קרטני, ומאידך תופסים טרמפ לחליבת כספים על מה שהם תופסים כשמורות נאיביות מסויימות בנפש הגרמנית. זאת בצמוד למטען של מרירות ושנאה כלפי הגרמנים על בידוד ואי הקלטות חברתית, ורדוקציה שלהם עקב כך למחלבות כספים בלבד.
נוקדנות קצרה 52887
''קרתני'' אם איני טועה, מלשון ''קרת''.
תודה 52888
אכן לעיתים יש להפעיל שיקול דעת נוסף בכותבנו מילה לא שכיחה.
נוקדנות קצרה 52920
אתה צודק מבחינת האיות. המשמעות תמיד התמיהה אותי. "קרת" היא עיר, כרך גדול. "קרתני", לעומת זאת, פירושו פרובינציאלי, מי שהגיע מערי השדה או הכפרים, ואינו מורגל בחיי העיר הגדולה. בדיוק הפוך ממה שהיינו מצפים. היש מי שיכול להסביר את הסתירה?
קרתנות 52924
יובל,

לאור שאלתך ניסיתי לברר באמצעות מילון אבן שושן.

קרת היא, אכן, קריה, עיר, מקום יישוב.

אולם הכול יחסי. בהשוואה ל'כרך' הקרת משולה לעיירה (בערך כמו ההבדל בין town ל-city באנגלית). ולכן כתוב במילון: קרתני=בן ישוב לא גדול, בן-עירה, להבדיל מן "בן כרך".
קרתנות 52946
איני בטוח. דומני ש"קרת" היא המלה הארמית לעיר, ללא זיקה לגודלה. כך למשל קרתגא, עיר המתיישבים הפיניקית הענקית בצפון אפריקה, נקראה למעשה קרת-חדשא (העיר החדשה, בדומה ל-"יורק החדשה" בצפון אמריקה).
חלק מרכזי מירושלים נקרא פעם עיר דוד, וכנראה בתקופת שלמה הוסב שמה, לגישתי, לעיר שלמ (עיר שלמה), בדומה לסן-פטרסבורג (עירו של פטר). ערים נקראו לרוב על שם מלכים, וזאת בניגוד לפרוש הנשגב והדחוק של הרפורמים, דומני, לפיו מדובר "בעיר שלום". שלום הינו שם עצם שמשך חלותו לא מוגדר, ואילו בעת הקדומה השתבחו דווקא במסעות כיבושים ונצחונות לתפארת שהינם ארוע ספציפי בזמן הכרוך בתהילת בני העיר או המדינה.
מכל מקום, דומני שבני הקרת הינם פשוט בני העיר (בדומה לעם הארץ) בעוד השכבה המשכילה והשלטת שכנה בתקופת בית שני בוילות מחוץ לעיר או בפרבריה (המילה "וילה" הינה מהתקופה הרומית, וציינה מקום מגורים של בעלי מעמד, בדומה ל-estate).
הקרתני הינו אם כן בן העיר חסר המעמד, ההשכלה, ההליכות, הליטוש והאצילות, כלומר הפלבאי בלטינית.
דווקא במקומות פרובינציאליים "נידחים" יחסית כספרד גרו פטריקיים בעלי מעמד ובעלי השפעה רבים. מבחינה זאת האימפריה הרומית היתה מבוזרת.
דומני שההבחנה בין "עיר המלך" והפרובינציה מקורה בימי הביניים המאוחרים.
קרתנות 52955
באותו עניין, מעניין להתחקות אחר מקורות שמות ערים. בזמנו עסקתי בהתחקות כזאת אחר מקור השם ירושלם (ירושלים), אך פרטי הפרטים לא זכורים לי כיום (רשום באיזה מקום, ועדיין טעון מחקר נוסף).

מכל מקום, ירושלם פרושו בסבירות גבוהה "ירב את ריב שלמה, ילחם את מלחמתו". זאת כשם שירובעל פרושו, ירב את ריב הבעל, עבד הבעל
(בדומה לעבדאללה -עבד האל), הגם שיתכן שעריכה מאוחרת הפכה זאת ל"ירב *כנגד* הבעל" כלומר ירא אלוהים.

נא לשים לב שגם "ירא אלוהים" מכיל את השורש ירו (בהטיה).

האם שמה של ירושלם ניתן לה בתקופת רחבעם, ואזכורים קדומים יותר, כגון בספר יהושע-הכתוב אגב בעברית לא ארכאית (בשונה מספר איוב העתיק) - הינם פרי כתיבה מאוחרת?

נראה: מיהו יריבו של רחבעם השואף להכרית את בית שלמה? ירבעם (בן נבט). השם שניתן כאן מורה על "ירב עם", כלומר בלשון מאוחרת, אולי לשונו של איבסן או הדמוקרטיות העממיות - אויב העם. זהו כינוי בעל משמעות ערכית ברורה, מצד כותב הטקסט.

מאידך מיהו הרב את ריב בית דוד, את ריבו של שלמה, כלומר מיהו ירושלם (הרב את ריב שלמ -בכתיב מקראי חסר) העומד כנגד ירבעם?
כמובן, רחב עם (רחבעם) בן שלמה.

הביטוי "רחב" הוראתו, הקלה, עזרה, בניגוד למשל ל"יכביד" (למשל "אכביד את עולכם").
הדבר עומד בניגוד מעניין למסופר על רחבעם, לפיו התרברב דווקא בהכבדת העול: "אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים".
כאן הכינוי מדביק לאיש משמעות הפוכה, של "השוקד על רווחת העם, המושיע את העם" בניגוד לאויב העם ירבעם.
האם ישועה זאת הינה עצם העמידה בפרץ, עצם המשכת בית דוד?

בעניין זה של הכינוי רחב במובן "ידיד, מביא רווחה, מושיע", ראה את שמה של רחב הזונה מפרשת המרגלים ביריחו. (הביאה להם רווחה או מזור, אירחתם, הושיעה, היתה הידידה, במובן שאורט וינגייט כונה "הידיד").

כך: ידיד העם, מביא רווחתו, רחבעם או ירושלם, בניגוד לאויב העם השואף להכרית את בית דוד.
דבר ראוי לתהילה באופן שעיר שלמה (עיר שלם),
שנקראה קודם "עיר דוד" -יוסב שמה ל"ירושלם".
קרתנות 52988
ירושלים מוזכרת גם בספר שופטים (בפרק א'). אפילו מוזכר שם כי בני בנימין לא הורישו את היבוסי יושב ירושלם ''עד היום הזה''. לא סביר שהיה נאמר כך לו נכתב הספר לאחר ימי שלמה (וישנן עדויות נוספות לכך שספר שופטים מוקדם יותר).
שלטון חדש-שם חדש 52999
אכן. רק ששמה באותה תקופה לא היה ירושלים.
בזמן עריכת התנ"ך, סביר שהיו מונחים לפני העורכים גם מקורות עתיקים עם השם היבוסי.

אבל ראה, לקורא בן זמנם הם נקבו בשם המוכר.
כללית, את ספרי יהושע, שופטים והחומש בכלל
אף ילד בכתה ב' יכול לקרוא. האם הוא יכול לקרוא את ספר איוב או ספרי נבואה באותה קלות? הדבר מורה כי בעוד באחרונים מובאים במלואם טקסטים עתיקים, הרי שבספרים הללו התבצעה עריכה נרחבת בתקופה מאוחרת, תוך נסיון להקל על הקריאות ככל האפשר, למען שהטקסטים הללו יובנו. עליך להבין כי באותה תקופה התחרו הארמית, או אף היוונית והרומית בעברית, והעורכים היו מעונינים לעודד את הקריאה בעברית, ולהקל עליה.

בהיסטוריה אנו רואים ששלטון או משטר חדש גורר הכתרת ערים בשם חדש: למשל, סן פטרסבורג
(עירו של פטר הקדוש), נסוב שמה עם השלטון הקומוניסטי ללנינגרד (עיר לנין), ואחר חזרה לסן-פטרסבורג. כך גם העיר היבוסית העתיקה הופכת עם בניה אינטנסיבית בתקופת דוד לעיר דוד (ראה ספר מלכים), אחר לעיר-שלמ (עיר שלמה, בכתיב מקראי חסר) ואחר לירושלמ (הרב את ריב שלמה, נאמן שלמה). היתרון בהסבר זה שהוא אלגנטי ומסביר היטב את השתלשלות השמות השונים.
שלטון חדש-שם חדש 53101
ספרי הנביאים האחרונים ואיוב קשים יותר להבין משום שהם שייכים לסוגה ספרותית אחרת. בראשית ומלכים קלים להבנה באותה מידה: הם מספרים סיפור. אין סיבה להניח שהם עברו שכתוב לשוני.
הרמוניסט שכמותך 53166
לא ארחיב כאן בנושא חקר המקרא. גם חקר המקרא
היוצא מהגישה ההרמוניסטית עשוי להניב ממצאים מענינים. זאת אף אם ניתן להציג תאור האקוויולנטי בהשלכותיו לגישה ההרמוניסטית:
הנחה סבירה אודות מגמת העורכים הקדומים ליישר הדורים, ולהפוך מקורות שונים 1) לבעלי רצף והמשכיות בזמן 2) ליישב תאורים סותרים של אותם ארועים.
כאן מושא הדיון מוסט לשאלה מהותית: באיזה מידה הצליחה העריכה הקדומה לעמוד במטרות אלה.

להלן דוגמא אחת של מה שנראה כעבודת עריכה של סיפורים עממיים שונים בכתיבת ההסטוריה של ראשית בית דוד:

שמואל א' טז',
סיפור עממי א':

"ויאמרו עבדי שאול אליו, הנה נא רוח אלהים רעה מבעתך. – יבקשו איש יודע מנגן בכנור והיה בהיות עליך רוח אלוהים רעה ונגן בידו וטוב לך. ויאמר שאול אל עבדיו ראו נא לי איש מיטיב לנגן והביאתם אלי. ויען אחד מהנערים ויאמר, הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגיבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר ויהוה עמו.
וישלח שאול מלאכים אל ישי ויאמר, שלחה אלי את דוד בנך אשר בצאן. ויקח ישי – וישלח ביד דוד בנו אל שאול. ויבוא דוד אל שאול ויעמד לפניו ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כלים".

זהו סיפור התוודעותו *הראשונה* של שאול אל דוד.

הפרק הבא, יז' הינו סיפור גלית, הענק הפלישתי האומלל (שהיה כנראה בעל חוש הומור מסוים: "ויאמר הפלישתי אל דוד, הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות?").

מהקשר הדברים שם ברור כי דוד נמצא עם משפחתו ואינו מוכר לשאול כלל.

"ויאמר ישי לדוד בנו, קח-נא לאחיך איפת הקליא הזה ועשרה לחם והרץ המחנה לאחיך"
(לא ממש יחס לנושא כליו של שאול מהפרק הקודם..)

"ויאמר דוד אל האנשים העומדים עמו, מה יעשה לאיש אשר יכה את הפלישתי הלז? ויאמר לו העם – כה יעשה לאיש אשר יכנו" ("והיה האיש אשר יכנו, יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו ואת בית אביו יעשה חופשי בישראל").

"ויחר אף אליאב (אחי דוד הגדול) בדוד, ויאמר, למה זה ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר, ואני ידעתי את זדונך ואת רוע לבבך כי למען ראות מלחמה ירדת".
(האם נושא כלי המלך עובד שעות נוספות אצל אחיו המתעמר?).

"וישמעו הדברים אשר דבר דוד, ויגידו לפני שאול ויקחהו" (האם לו לקחו לפני כן לנושא כלים ולמנגן בכינור?).
הרמוניסט שכמותך 53174
אגב, אופן ההתבטאות כאן, אף ההומור, כל זה תואם מאד סיפורת מהתקופה הרומית, האוגוסטינית ואילך.

בפרט:

"ויחר אף אליאב בדוד, ויאמר, למה זה ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר, ואני ידעתי את זדונך ואת רוע לבבך כי למען ראות מלחמה ירדת".
הדבר מתיישב עם האפשרות שבעריכת הסיפורת העממית הקדומה הזאת, היו גם "השלמות" לא מועטות.

אופן ההומור:
"ויאמר הפלישתי אל דוד, הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות?".

ניתן ללראות את הדמיון למבנה ההומור ששרר במאה הראשונה אצל בני העלית היהודים בעלי התרבות הרומית:
כך, כאשר השליח פול נושא נאום מיסיונרי לפני
המלך מטעם רומי, אגריפס, בקיסריה. הנציב הרומי פסטוס, הנמצא באותו מעמד, אומר: "אתה משתגע, פולוס! הלמוד הרב מביא אותך לידי שגעון" ואילו אגריפס מעיר בהומור אפייני של בני האצולה: "עוד מעט ואתה משכנע אותי להיות משיחי" (מעשה השליחים, כ"ו).
הרמוניסט שכמותך 53175
מעניין. במקור שלי כתוב:
ויאמר אגריפס אל פולוס עוד מעט ופיתיתני להיות נוצרי (מעשי השליחים, כו', 28).
הרמוניסט שכמותך 53176
תלוי איזה תרגום לעברית, ומאיזה מקור.
הרמוניסט שכמותך 53177
בתרגום הלותרני המצויין של המלך ג'ימס, כתוב:
"Almost thou *persuadest* me to be a Christian"
ב-Jerusalem Bible הקטולי (הנאמן לדקויות מהמקור) נכתב:

A little more, and your arguments would make a Christian of me

גם בתרגומים נוספים וחדשים (כגון Holy Bible -new international Version) מופיעה המלה persuade

אין אלא להסיק שבתרגום שלפניך נטל המתרגם לעברית חירות מסויימת בשימו את המילה "פיתוי" בפי אגריפס, על מנת לנסות לרמוז שהמלך היהודי הזה, אגריפס, היה מרושע במיוחד כלפי הבשורה המשיחית (ולא שחלילה הגיב בחביבות אריסטוקרטית), וראה בדברי אלוהים חיים מפי השליח "פיתוי" גרידה.
מה שברור, קנאות יתר אינה משמרת טקסטים כמו שהם במקורם.
הרמוניסט שכמותך 53224
לעומת זאת, המקור שלך מתרגם Christian כ"משיחי" ושלי כ"נוצרי", הנראה נאמן יותר למקור.
הרמוניסט שכמותך 53241
Christ -the annointed; the Messiah
from Greek: Khristos -the anointed; khriein -to anoint
הרמוניסט שכמותך 53248
to explain further (in case anybody does not pay attention): The anointed one - ha'ma'shi'akh
from anoint (or khriein in Greek) -lim'sho'akh
Christ means in Hebrew -Hama'shu'akh
or in the general theological concept -hama'shi'akh
But in Hebrew - Nozrim, is taken from the name of the town, Nazereth.
In all other languages, Christians is taken from the Greek or Latin verb for"limsho'akh
which makes the noun "mashi'akh (Christus, in Latin)
הרמוניסט שכמותך 53303
ואין לשכוח שהמושג ''משיח'' בא מתוך המנהג המקראי של משיחת מלכים בשמן על ידי איש דת. כלומר, ''משיח'' פירושו ''מלך שנבחר על ידי האל.''
הרמוניסט שכמותך 53307
ואם כבר מדקדקים- יש טענה ש''נוצרי'' אינו קשור כלל לעיר נצרת, שעדיין לא היתה קיימת בתקופה ההיא. אלא לכת ה''נוצרים'', כלומר שומרי הדת כפי שהיא צריכה להיות (לדעתם). כמו ש''נטורי קרתא'' הם ''שומרי העיר''.
הרמוניסט שכמותך 53314
אבל בשמעו (הכוונה ליוסף אבי ישוע) כי ארכילאוס מולך ביהודה במקום הורדוס אביו, פחד ללכת לשם. לאחר שהוזהר בחלום יצא אל סביבות הגליל. הוא בא וישב (יוסף, אשתו ובנה) בעיר הנקראת נצרת, למען יתקיים הנאמר על פי הנביאים "כי נצרי יקרא לו"
(מתי ב', 27)
הרמוניסט שכמותך 53319
ההסבר שלך על מקור השם "ירושלים" היה מעניין מאוד... (:

כידוע לך גם ארבע ה"בשורות" נכתבו לאחר המעשים המתוארים בהן. והברית החדשה כולה עברה עריכה שהוכתבה ע"י שקולים שונים, אך בעיקר אידאולוגיים.

את הטענה על משמעות המלה "נוצרי" פגשתי כמדומני בספרו של ג'ון אלגרו
The Dead Sea Scrolls and The Christian Myth
(לי עצמי אין דעה בנושא, אך הטענה נשמעה לי מעניינת.)
הרמוניסט שכמותך 53322
בעניין ירושלים -היפוטזה הממפה באופן אלגנטי את עניין שלושת שמותיה (עיר דוד; עיר שלמ; ירושלמ). עדויות, נהגי קריאת ערים, וכינויי שמות בעלי משמעות בהקשר ההיסטורי המדווח, מתכנסים CONVERGE מצרפית כולם למספר נקודות.

בעניין הבשורות והברית החדשה, אכן כך הדבר.
מדובר בכתבים דתיים.

דומה ש"נוצרים" במובן אליו את מתייחסת מחייב גם שם עצם צמוד אליו עוברת הפעולה.
נוצרי מה?
נטורי בא בצמוד לקרתא, והכוונה לשומרי העיר בארמית.
ישו הנוצרי 53330
לגבי ירושלים, קטונתי מלהביע דעה בנושא, אך טענתך מעניינת ואיננה בלתי מתקבלת על הדעת.

לגבי נצרת -שוב- הטענה אינה שלי, אך היא קיימת, ונתקלתי בה בכמה מקומות.

לצערי אין לי את ספרו של אלגרו. אבל שנפלד, בספרו The Passover Plot אומר:

Jesus himself was known as the Nazorean. It is now widely agreed this is a sectarian term of which the Hebrew is Notsrim, and is not connected directly with a place called Nazareth...
(עמ' 207 במהדורת 1985 של Element Books)

שנפלד ממשיך ומסביר שכת זו ראתה עצמה כנוצרת את דת ישראל האמיתית (למרות שזה אינו חלק מהשם). והוא מוסיף שגם מקור השם "שומרונים" דומה.

יתכן שבתקופה המדוברת היה ברור לכולם מה הדבר הנשמר, גם בלי ליצור שם המורכב מנסמך+סומך.
ישו הנוצרי 53354
מייסד הסקטה השומרונית, או הכוהן הגדול שלהם
(נניח, איני יודע אודותיהם דבר) אינו קרוי השומרוני במיוחד. גם במקרה הקראים, כולם קרואים "קראים" ואין מי מהם הנבדל בכינוי "הקראי". מאידך אילו היה מקום הקרוי
"קרא", שם חי מייסד הסקטה, ולא בהכרח חבריה, היתה הצדקה לכנותו "הקראי" (בדומה ל"יוסף הגלילי") ואת מאמיניו - קראים, אך אף לא אחד אחר "*ה*קראי בה' הידיעה.
כך, אפילו האפיפיור או הארכיבישוף מקנטרברי אינו נקרא הנוצרי, אלא סתם נוצרי.

אנשים אכן נקראים לעיתים על שם מחוז מגורים, כגון הברון פון מנכהוזן (הברון ממנכהוזן), ואף דת עשוייה להקרא על שם מקום, כגון הדת ההינדואיסטית. במקרה של ישוע, הוא נקרא על שם מקום מגוריו "הנוצרי" בהא הידיעה, ולא סתם נוצרי, כשם שפרנציס איש אסיסי, נקרא על שם מקום מגוריו. במקרה של זה האחרון, חברי המסדר נקראים הפרנציסקנים, על שמו ולא על שם כינויו, אך הנוצרים נקראים על פי כינויו דווקא של ישוע (הנוצרי, איש נצרת), בעוד חברי המסדר הישועי נקראים דווקא על שמו ולא על פי כינויו. הנוצרים מעונינים להבליט את היותו המשיח, והמשיח האמיתי, ולכן במהלך מאבקם עברו לקרוא לעצמם משיחיים, בעוד היהודים דבקים כמובן בכינוי נוצרי, והנוצרי.

הנה כך הבאה הלוגיקה, והיא לבדה, לעזרת האדם הקטן, ומאפשרת אף לפסול על סמך שיקולים לוגיים טהורים את גישתם של הג'נטלמנים שהזכרת.
ישו הנוצרי 53360
1. בקשה: תעש/י משהו בקשר לניק, הוא מעצבן. (עובר אפילו את השיא של גוד-איט-גוד.)

2. אלגרו ושנפלד מדברים על כת של נוצרים ש/קדמה/ לנצרות שייסד ישו (ושגרסתה המוכרת לנו היא בעצם מיסודו של פאולוס).

ישו (ואולי גם הוריו ואחיו) השתייך לכת קדומה זו, ולכן כשהוא יצא אל מחוץ לחוג הנ"ל הוא כונה "הנוצרי". (כשם שיהודי בודד בסביבה לא יהודית יכונה "אהרון היהודי" למשל).

כת הנוצרים היתה אחת מכמה כתות בעלות שמות מסוג זה. עוד כת, המוזכרת ב"פאנאריון" של אפיפניוס היא כת ה"נצריה" (Natsaraya).
(השם ארמי, ובאנגלית תורגם ל-Nazareans,
בניגוד ל-נוצרים שביניהם גדל ישו, שהם כאמור
Nazoreans).

כת הנצריה עדיין היתה קיימת בצפון א"י בתקופת אפיפניוס, סוף המאה ה-‏4 לספירה.
יש טענה שה-Mandaeans שחיים כיום בדרום נהר הפרת הם גלגול של כת זו.

שנפלד מפרט עוד רבות בנושא בספרו, ובסה"כ שוטח טיעון משכנע למדי.
ישו הנוצרי 53369
דבריך מאלפים. מענינים.
אשר לניק, סתם בדיחה פרטית, בהקשר לסיפור פנטסיה קצר שכתבתי לפני מספר חודשים תוך צחקוקים חוזרים ונשנים (סיפורו הנורא של בבאלה, מפלץ החשמל העברי הראשון).
יש משהו כייפי מאד בכתיבת פרוזה מצחיקה.
אני זוכר שנסעתי פעם מרעננה בשנות ה-‏80 באוטובוס ריק למחצה, והמחזאי חנוך לוין ישב מספר מושבים לפני בצד הנגדי.
האיש, שהיה שקוע בעצמו, פרץ בלי הפוגה, כל הדרך, בצחוקים קצרים, עזים ומלאי עונג, וכנראה הרכיב במוחו משפטים מצחיקים למחזה או קטע פרוזה חדש.

מאידך, אין פריבילגיה משחררת זאת עומדת לרשותם של אנשים שכותבים פרוזה רצינית הרת עולם או אף טראגית: מעניין מהי ההבעה שהיתה שפוכה על פניהם אנרי ברגסון, או אלי ויזל (או ק. צטניק) להבדיל, ביושבם ליד שולחן כתיבתם?
האם מראה פניהם של ז'אן ז'ק רוסו או אף סנט אוגוסטין, בכתבם את הביורוגרפיה הוידויית שלהם, היה מלא ברגשות עזים שהתחלפו זה עם זה לפי הנכתב?
או שהאלגנטיות המבריקה בה כתב ז'אן ז'ק רוסו, למשל (שרבים, כגון סארטר חיקו לעיתים את הסגנון שיצר) העימה את רגשיות היתר של הנכתב חלק נכבד מהזמן?

למשל קטע מהסוג הבא:
"נולדתי חלוש וחולני. עליתי לאמי בחייה, ולידתי היתה ראשון האסונות שלי... נולדתי כמעט גוסס: היתה אך תקווה קלושה להצילני. נשאתי בקרבי את זרע המחלה שהשנים טיפחו...
אחות אבי, אשה חביבה ופקחית, כה היטיבה לטפל בי עד שניצלתי... דודה יקרה, אני סולח לך על שגרמת לי לחיות. אני מצטער שאינני מסוגל להשיב לך בסוף ימייך את הטיפול הרך שהענקת לי בראשית ימי שלי.
האומנת שלי ז'אקלין, אף היא עדיין בחיים, בריאה וחזקה. האצבעות שפקחו את עיני בהוולדי עשויות לעצום אותן עם מותי (רוסו, הוידויים).
הרמוניסט שכמותך 53251
בדקתי, ואתה צודק. נסתתמו טענותי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים