בתשובה לאייל רון, 22/10/99 22:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הינך לוקה באי-הבנה רצינית של הסובב אותך. אם אינך מסכים להגדרת מערכת X כפשוטה יותר מהאחרת, חשוב על העניין כך: האם אתה מוכן *להמר* כי העולם הפיזי כולו הוא פרי דמיונך, ולפעול בהתאם? אני בוחר להאמין שלא, וגם אם רק מתוך בחירת האפשרות בה הסיכוי שאטעה אינו כרוך בהשלכות קריטיות. האפשרות אשר תוצאותיה אינן משנות דבר היא הפסולה מיסודה. התאוריה הגדולה אינה תאוריה קיימת, כי אם יעד אשר מדע הפיזיקה הציב לעצמו, כפי שעל כל מתודה הגורסת כי היקום נשלט ע"י סיבתיות לעשות. על מושג ה"מרחב" שמעת פעם? החומר, לפחות עד לאחרונה, הוגדר ביחסו ללא-כלום, לריק. הדבר הדורש הסבר, ע"פ כלל לוגי בסיסי, הוא הקיום של אוביקט, ולא אי-קיומו. כמובן שניתן לשלול את הזהות בין מודעות לחומר! האם יש באפשרותך להצביע על קבוצת חלקיקים ממשיים להגדיר אותם כ"חוויה", או "כרגש"? אין הדבר אומנם מצביע על סיבתיות הדדית כלשהי, אך בהחלט לא ניתן לטעון לזהות בין הדברים. כל ניסיון חיי מצביע על סיבתיות אשר שולטת בעולם. ודאי שלא ניתן להסיק כלל ממס' סופי של מקרים, אך כאשר רובם ככולם של האירועים הידועים לי הינם תוצאה של דבר מה אחר, סביר להניח שישנו כלל שכזה. יוצא דופן לכלל זה הוא ה"רצון החפשי" שאתה ככל הנראה מצדד בקיומו, אולם, איני מוצא דרך להבחין בין האפשרות בה תודעתי משפיע על החומר, לבין האפשרות בה החומר משפיע על תודעתי - ובהתבסס על שאר המקרים אותם אני מכיר, סביר יותר לטעון כי הקשר הסיבתי בין התודעה לחומר הוא אי-סימטירי, וכי החומר משפיע על התודעה ולא להפך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה הנך לוקה בהבנת הנקודה שלי - אינני טוען שהעולם הוא פרי דמיוני - אמונתי האישית היא שהעולם קיים ושיש בו שני רובדים - הרובד הפיסי והרובד הנפשי. הטענה הסולפיסיסטית שהגיתי בהערות הקודמות - וגם טענה שאחריה (שאלוהים ברא את העולם) אינן תואמות את אמונותי - הן רק באו להראות מערכות עולם חילופיות למערכת הפיזי אשר מתקבלות ע"פ התער של אוקהם (אשר אף אותו אינני באמת מקבל - הוא אינו מוכיח דבר, אלא רק מראה במה "כדאי" להאמין). עדיין לא ענית לשאלתי: כיצד אתה יכול לקבוע שהריק הוא מקום שקיים? מה עושה אותו קיים? אם רק חומר קיים - אז כיצד קבעת שמשהו שאין בו בכלל חומר קיים? אינני חושב שניתן לשלול את הזהות בין המודעות לחומר - משום שלא ניתן להוכיח שאיננו מחשבים. מאין לך שאתה לא מתוכנת להרגיש וכו'? אינך יכול לדעת זאת. אולם הדבר הולך גם לכיוון השני - אינך יכול גם להוכיח שהחומר והמודעות הינם נפרדים - לכן,לפי דעתי, שתי האפשרויות הינן שוות ואיש באמונתו יחיה. לא הבנתי את נקודתך האחרונה - אתה טוען שיש מודעות אולם שאין רצון חופשי? אם כך - מה המודעות עושה? ובנוסף, אין סיבתיות מושלמת בחיים (כפי שדובי כבר הסביר), תורת הכאוס והקוואנטים שוללים סיבתיות מוחלטת ונותנים מקום לאקראיות. ברגע שיש מקום לאקראיות אז גם יש מקום לרצון חופשי שבו אני מאמין. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |