 |
|
 |
||
|
||||
 |
אנשי המדעים טוענים שמלמדים מעט מדי מדעים, ההומניסטים טוענים שיש דגש רב מדי על מדעים. ההיסטוריון אומר שלא צריך לשנן, בעוד אנשי הספרות והתנ"ך (במקום אחר) מצרים על זה שכבר לא משננים. איכות החינוך נמוכה כי המערכת מלאה במורים גרועים, שפועלים בסביבה שמקשה עליהם לחנך כראוי. אפשר ללמד פיזיקה וביולוגיה בתוך נושאים "פופולריים" כמו אסטרונומיה וביו-טכנולוגיה (למיטב ידיעתי כוכבי הלכת עדיין מצייתים לחוקי ניוטון, ביקרוב טוב) ואין שום תקנה שמונעת ממורה להעמיק ביצירות שהוא מלמד (בינהן גם עגנון). אי אפשר להגביר את הכל, אפשר להעלות את הרמה של המורים ושל ההוראה. חוץ מזה לאור האמור לעיל, נסיונות ללמד זהות מגדרית במערכת שלא מסוגלת ללמד לא לזרוק כיסאות, לא תתרום הרבה כ"מגן לדימויים צרכניים". אני כבר לא מדבר על זה שאף אחד לא מצפה מבוגר 12 שנות לימוד לדעת מקצוע כל שהוא, או להיות מסוגל לבנות משהו במו ידיו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. גם מבלי לזרוק את כל הטענות לסל פסולת אחד, בהכרח עולים הספקות הבאים: א. אם כל הקצוות כל כך מתלוננים, אולי יש משהו בסדר באמצע. ב. ללמד את ילדי ביה"ס יותר על חרדים וערבים נשמע לי צורה מעודנת של התעללות בקטינים. אם רוצים לגדל דור של ילדים דכאוניים, אפשר להגיד להם לצפות בחדשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מערכת החינוך מטומטמת ומסואבת ורק בנס מצליחה איכשהו לעמוד קרוב לקריטרונים רוחביים של אירופה. אין קריטריונים ויעדים אין תכנון או ראיה מערכתית ארוכת טווח מנגנון אימפוטנטי ומנופח במינויים פוליטיים ומקורבים פרוייקטים כושלים מקבלים מימון מול פרוייקטים מוצלחים שנסגרים נכון, זה נמצא בכל משרד ממשלתי רק שכאן מדובר בפספוס מתועד... סנגפור העתיקה את שיטת החינוך הישראלית של שנות ה 80-70 ומצטיינת בתחום. מאז הגיעו ההובר-חוכמים עם השיטות החדשניות והמצגות ותראו איפה אנחנו ואיפה הם. אבל החוכמים פספסו את העתיד של החינוך, לדעתי העניין הוא לא בחומר אלא בגישה, והעתיד כבר כאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובתלמידים גרועים, שלא נותנים להם לא ללמוד (או ללמוד בבי''ס מקצועי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי לשם לעניין הזה פעם סוף. מערכת החינוך לא מלאה במורים גרועים. יש בה גם מורים גרועים, וזה דבר נורמאלי בגוף שמעסיק בסביבות 130,000 איש. לדעתי שיעור המורים הגרועים, כאלו שלא הייתי רוצה שילמדו את הבת שלי, ואת זה אני אומר בתור מורה בישראל שכבר מכיר כמה עשרות מורים בשני בתי ספר, היא 5-10%. בהחלט רצוי ואפשר לשפר את איכות המורים, לדוגמה באמצעות הכשרות (נוספות ואחרות לאלו שקיימות היום) של המורים הקיימים, באמצעות תוכניות תמרוץ מתאימות וגם באמצעות גיוס כוח אדם עם נתונים התחלתיים טובים יותר. בתגובה נפרדת אעלה כמה נקודות שלדעתי אפשר ורצוי לשפר במערכת החינוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי לשם לעניין הזה פעם סוף. מערכת החינוך מלאה במורים גרועים. יש בה גם לא מורים גרועים, וזה דבר מקרי בגוף שמעסיק בסביבות 130,000 איש. אתה מורה, ולכן, אני מצטער, אינך יכול להיות אובייקטיבי. כשאני אומר שיש מורים גרועים, אני לא יכול להסתמך על החוויות שלי בתור תלמיד, הן מפאת הזמן הרב שעבר והן מפאת המעורבות הרגשית שלי (נניח). אני רואה את השיפוט הזה אצל הרבה בעלי מקצוע, שמעידים על המוסד שלהם כמעולה, וכשאני שואל על מה הם מסתמכים, האם ביקרו במוסדות מקבילים בחו"ל או האם יש קריטריונים ברורים להצלחה, אני נענה בכך שזו תחושתם. כשאני מביע את דעתי על רמת המורים, אני כאמור לא מתבסס על נסיוני (למרות שהוא מאוד תומך במסקנה), אלא על הכרות עם מורים (או בוא נודה על האמת, בד"כ מורות1), הכרות עם סטודנטים להוראה והכרות עם מורים במכללות של סטודנטים להוראה (מהם מגיעים הסיפורים המטרידים ביותר). בנוסף יש הרבה עבודות שמראות שאיכות המורה היא הגורם החשוב ביותר ביכולת להקנות ידע לתלמיד, ורמת הידע המוקנית לתלמידים במדינת ישראל מבישה בקנה מידה בינלאומי. חתכי הקבלה ללימודי הוראה הם בדיחה גרועה, המחסור במורים מוכשרים למדעים גורם למשרד החינוך להתחנן ולממן כל סטודנט אונ' למדעים שמוכן ללכת לתחום. קשה מאוד לשפר את רמתה של מורה מבוגרת שבטוחה שאף אחד לא יפטר אותה והדאגה העיקרית שלה היא לחזור הביתה כמה שיותר מהר. גם קשה לי להתרשם מכמה אנשים מוכשרים שאני מכיר שמוציאים היום תעודת הוראה, כאשר אני רואה מכללות תת-רמה2 מנפקות כמויות אסטרונומיות של בוגרים שאינם מתאימים לא מבחינת הכישורים ולא מבחינת ההשכלה ללמד. על מה איך ולמה צריך לשנות, אפשר וכתבו כבר הרבה, גם באייל. אבל קודם כל צריך להודות שיש לנו בעיה. הבעיה היא לא מחסור בכסף, הבעיה היא לא השכר המביש של המורים3, הבעיה היא מורים גרועים במערכת גרועה שמוציאה תלמידים גרועים. ואם מישהו יבוא ויגיד לי שגם התלמידים לא משהו, אז זה הדבר האחד שאי אפשר לשנות, מצטער. 1 וזה לא שוביניזם. פשוט עובדה. 2 גם נגד מכללות בכלליות אין לי שום דבר, יש בארץ מכללות טובות מאוד בתחומים מסויימים. 3 כלומר זו בעיה, אבל בעיה אחרת. אם נכפיל להם מחר את השכר, נקבל מורים גרועים שעועשים את אותה העבודה בשביל שכר כפול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדינת ישראל מצאה לזה פתרון: אם אנשים לא ראויים הולכים להיות מורים משום שהשכר לא מושך אנשים ראויים יותר, הבה נוריד את היתרונות שיש לעבודת המורה - שבתון וחופשת קיץ בתשלום ובטחון תעסוקתי מה יהיה בשנה הבאה. נעסיק אותם דרך חברת כוח אדם, נשלח אותם לחפש את החברים שלהם מדי 8 חודשים, וככה יבואו אנשים ראויים למקצוע! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, בוא נאפשר שכר דיפרנציאלי, כדי שמורים מעולים יקבלו שכר מעולה ולמורים גרועים תהיה מוטיבציה לעזוב. נאפשר לבתי ספר לא להמשיך להעסיק מורים גרועים. נפרסם את כל הנתונים הרלוונטים לגבי כל בתי הספר וניתן להורים את הבחירה לאן לשלוח את הילד שלהם, ונתקצב את בתי הספר בהתאם לכמות הנרשמים וההשגים של הבוגרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה גורם לך לחשוב ששכר דיפרנציאלי יגרום למתן שכר מעולה למורים מעולים? ___________________ הנה מה יהיה בפועל: יש עוגה. צריך לחלק אותה איכשהו. דני הוא מורה ששמו הולך לפניו, והוא הצליח לגרום למנהלת חנה בבית הספר "מצליחני" לשלם לו 10,000 ש"ח בחודש. בשביל זה, יפה, חביבה, אבי ואפריים יקבלו 5,000. ארבעתם לא בהכרח גרועים, והם ראויים לשכר טוב יותר, אלא שדני קיבל חלקים משכרם. יפה, חביבה, אבי, ואפריים הבינו את הרמז, ועזבו. המנהלת עדיין צריכה 4 מורים במקומם. אבל יש לה תקציב של 5,000 למורה. היא הביאה את רונה, סימונה, ירדנה ויהודה, אבל היא לא יכולה להציע להם יותר מ-5,000 - טובים או לא. רונה וסימונה מורות מעולות, אבל למנהלת חנה אין תקציב לשכר של 10,000 לחודש לכל אחת. למעשה, עד שדני לא יחליט לעזוב, הוא לא יכול להציע להן יותר, משום שהוא עדיין צריך 4 מורים, והוא כבר אישר שכר של 10,000 לדני. גם אם כל סגל בית הספר יהיה מורים מעולים, המנהלת לא תוכל לשלם לכל אחד מהם 10,000, כי למנהלת יש תקציב. עוגה. מה שיעשה שכר דיפרנציאלי (שהוא לא כזו המצאה מוצלחת, צר לי, גם בענף העסקי הפרטי), הוא שמי שילקק היטב, יקבל יותר. מי שהוא כולו רוח וצלצולים ומשפריץ אגו - יקבל יותר. מי שיצור מצג שוא של ציונים גבוהים, יקבל יותר. ללא קשר לרמת הלימודים בפועל ולידע של תלמידיו. מי שיתן ציונים גבוהים במתכונות - יקבל יותר. כי אחוז הזכאים לבגרות יגדל. מי שישים דגש על חינוך וערכים ולא בהכרח על חומר ובגרויות - יקבל פחות. מי שידרוש מתלמידיו ללמוד, וירכיב מבחנים קשים - יקבל פחות. השלכה נוספת: תקצבת את בית הספר בהתאם לכמות הנרשמים וההישגים של הבוגרים: בית ספר "היית צריך להתאמץ יותר ביסודי" הוא פח אשפה. מגיעים אליו כל אלה שלא הצליחו להתקבל לבתי הספר הטובים יותר "מצליחני" "חרשני" ו"הרואה את הנולד - לומד עכשיו!". התלמידים - אכן לא משהו. צריך מורים טובים בשבילם. אבל בית הספר מתוקצב בהתאם להישגיו של תלמידיו. אין לבית הספר הרבה תקציב, והוא בכל זאת צריך כמות מסויימת של מורים: הוא יכול למשוך רק את אליהו, אביבה ועופרה, מורים שהועפו מכל בתי הספר שהזכרתי. רפי הוא אידיאליסט. הוא רוצה ללמד בבית ספר קשה. הוא משקיע מאמצים בתלמידיו, אבל התלמידים גוררים פערים מהיסודי, חצי כיתה לא יודעת קרוא וכתוב, החצי השני לא שמע מימיו על שבר עשרוני. מוצלח ככל שיהיה, יהיה לו קצת קשה להתגבר על פערים של שנים. כמה שיתאמץ, ההישגים של תלמידיו יהיו נמוכים בהרבה מההישגים של התלמידים ב"מצליחני" "חרשני" ו"הרואה את הנולד - לומד עכשיו!". גם אם המנהל ירצה לתגמל את רפי - הוא לא יוכל. "היית צריך להתאמץ יותר ביסודי" מקבל תקציב נמוך. אם ירצה המנהל להוריד משכרם של אליהו, אביבה ועופרה, שכרם ירד אל מתחת למינימום. והמנהל, כאמור, עדיין צריך מורים. האם הוא יוכל למשוך מורים טובים יותר עם שכר דל כל כך? אם לרפי יש שכל - הוא יעזוב את בית הספר ויעבור למקום קל יותר. "היית צריך להתאמץ יותר ביסודי" ישאר עם המורים הגרועים. גם סך תקציבי בתי הספר בישראל הוא עוגה. נניח, הגדילו את תקציב בית הספר "מצליחני". המנהלת חנה, עם תקציב מוגדל, יכולה עכשיו להרכיב סגל ממורים טובים בלבד. כל מורי בית הספר מקבלים 10,000 ש"ח בחודש. אבל בשביל זה, יגזל תקציב מבתי ספר אחרים. בית הספר "הייתי צריך להגיד כן למפקחת כשהיא הציעה לשכב איתי" מעסיק פנסיונרים בתמורה לבוטנים, ונסמך על בנות שירות לאומי שאתמול סיימו בגרות. ההישגים של תלמידיו הולכים ויורדים. אז מה עשינו בזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חנה לא מצליחה למשוך עוד מורים טובים בשכר זעום, כתוצאה מכך ההשגים נופלים, תלמידים מפסיקים להרשם ובית הספר נסגר. בבית ספר אחר, בו מורים טובים קיבלו משכורות ראויות, ההשגים עולים, התלמידים באים במעין משוב חיובי ובא גואל לציון. לגבי ההשלכה הנוספת: לא הצליחו להתקבל ? אני כתבתי במקום כלשהוא שצריך לתת לבתי ספר ברירה את מי הם מקבלים ? לא, אם אין מקום לכולם, תלמידים מרקע חלש מקבלים עדיפות בבתי ספר טובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בא לציון גואל. גם בבית הספר האחר, אין תקצוב למצב שבו כל המורים "טובים". העוגה לא גדלה. לקחת מחביבה, אבי ואפריים והעברת לדני. גם בבית ספר אחר, הדרך היא לקחת מממורים מסויימים ולתת למורים אחרים. אם כל המורים יהיו טובים - לא כולם יקבלו יותר כסף. אין אפשרות לתת לכולם יותר כסף. תקציב החינוך המוקצה לשכר מורים לא יגדל עם איכות המורים. למה שלתלמידים גרועים תנתן עדיפות בבתי ספר טובים רק כי הם מרקע חלש? שלא לדבר על ההשלכות של סגירת בתי ספר, משום שמנהליהם לא השכילו למשוך מורים טובים שיסכימו לעבוד בשכר גרוע (כי זה המצב, אחרי שכמות מורים מסויימת כבר קיבלה את שכרה הגבוה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי חשד סביר שאנשים יהיו מוכנים לשלם יותר עבור חינוך טוב, אבל נעזוב את זה ונישאר עם המלצתך (שימור המצב הקיים מסיבות כלכליות, אם אני מבין נכון), אז נקודה אחת רלוונטית: "למה שלתלמידים גרועים תינתן עדיפות בבתי ספר טובים רק כי הם מרקע חלש?" זה דווקא נורא ברור, ואפילו הגיוני יותר מרוב תכניות ה'אפליה' (סליחה, העדפה) מתקנת למיניהן. כיוון שהם מרקע חלש, סביר יותר שבית-ספר טוב יוכל לשפר אותם ממדרגתם הגרועה למדרגה טובה יותר, מאשר יוכל בית ספר גרוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים יהיו מוכנים לשלם יותר. אכן. אבל אז מדובר על חינוך פרטי. ויהיה לך חינוך פרטי טוב לעשירים, וחינוך ציבורי רע לעניים. מעוניין? אני אישית לא. לגבי הרקע החלש: סבבה, מצויין. קח תלמיד גרוע מרקע חלש, שים אותו בבית ספר טוב. במקומו, קח תלמיד טוב מבית מבוסס, ושלח אותו לבית ספר גרוע. אשמתו של התלמיד מהבית המבוסס - שהוא מבית מבוסס ושהוא תלמיד טוב. בגלל זה הוא יזכה לחינוך גרוע. יתרונו של התלמיד הגרוע - שהוא גרוע, ולמזלו מרקע חלש. לכן מגיע לו פרס והוא יזכה לחינוך טוב. במדינות הקומוניסטיות נהגו לעשות את זה לילדים של מה שכונה "אויבי העם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו יש חינוך ציבורי נפלא לכולם? לא ממש. איכשהו, יש גם היום קשר בין רמת ההכנסה של ההורים לרמת בית-הספר, ומבט קטן לכמה פתרונות שמנוסים במדינות אחרות מראה שאולי חינוך פרטי הוא לא סוף העולם מבחינת החינוך הציבורי. ולגבי הרקע החלש - ועכשיו את מציעה בדיוק את מה שפסלת לפני רגע: חינוך טוב לעשירים וחינוך רע לעניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שיש לך היום, זה שהורים מבוססים קונים לילדיהם שיעורים פרטיים וחוגים, והורים עניים לא עושים זאת. מה שעוד יש לך היום, זה שאחוז ליקויי הלמידה ובעלי ההקלות גבוה בצורה מופלאה באזורים מבוססים. אבל זה לא מאוד שייך למוצלחות המורה. הייתי רוצה שיהיה חינוך ציבורי נפלא לכולם. זו בעיני המטרה. לא בתי ספר פרטיים טובים למי שיכול ובתי ספר ציבוריים גרועים למי שלא. זה שעכשיו לא גן עדן, זה לא סיבה לבחור בפתרון גרוע. __________________ אתה סבור שאני מציעה חינוך טוב לעשירים וחינוך רע לעניים משום שאני סבורה שלא צריך לשלוח תלמיד טוב ומבוסס לבית ספר גרוע רק משום שבשם "העדפה מתקנת" ישלחו תלמיד גרוע ועני לבית ספר טוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרגע, אין לך עוד כסף לשלם למורים מוצלחים. אז לדעתך בעניין הזה אין לשנות. בתי ספר פרטיים שממוממנים *רק* מתקציב ההורים - לא הבדיחה הזו של חוק נהרי - דווקא אמורים להוריד את הלחץ ממערכת החינוך. כל תלמיד שהולך למערכת הפרטית הוא יותר כסף פנוי לציבורית, ו-כן - ייתכן שגם פחות מורים יידרשו ואז לא תצטרכי לרבע את המעגל. כרגע, באופן פלאי מאוד, יש קשר בין רמת בית הספר לרמת המורים, ובין שני הנ"לים למעמד ההורים - כשהכל כביכול ממלכתי למהדרין. כן, מורים טובים יותר מגיעים לבתי ספר באזורים מבוססים יותר. ולכן ׁ(אלא אם את פוסלת *כל* העדפה מתקנת שהיא, וזו כאמור דווקא אחת המוצדקות שבהן, כי לא מדובר כאן על לקבל מישהו למשרה שהוא לא הטוב ביותר עבורה או ללימודים גבוהים אלא למוסד שתפקידו המוצהר *לחנך* ילדים וגם לשפר אותם), אז ההנחה שאת הטובים יש להשאיר במקום הטוב והגרועים במקום הרע שקולה למה ש'אני סבור שאת מציעה'. ואם את לא מאמינה - דמייני לעצמך את בית הספר ההוא בפתח תקווה, שכולו תלמידים מיוצאי אתיופיה חוץ מתלמיד אחד, לו היו בו רק מאה תלמידים יוצאי אתיופיה ולא שלוש-מאות. ואם אני טועה - אז אני באמת לא מצליח להבין מה את מציעה, למעט להשאיר את המצב על כנו ולפסול כל שינוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה בהפרטות זוחלות מהסוג שאתה מתאר (העשירים יקבלו שירותים פרטיים כך שיירד העומס על השירותים הציבוריים) היא שכשאוכלוסיה חזקה לא נדרשת יותר לשירותים הציבוריים קיים חשש ממשי שרמתם תרד, פשוט כי לאוכלוסיות החזקות לא יהיה תמריץ חזק מספיק כדי לדרוש את שיפורם. כנ''ל לגבי קובעי המדיניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אכן בעיה אפשרית, אבל כרגע המצב הזה מתקיים בלא מעט מקומות דה-פקטו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. רק שבניגוד (?) אלייך, אני חושבת שצריך לפתור את הבעיה או לצמצם את ממדיה, ולא להפוך אותה לברירת המחדל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעות יתקבלו בברכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר לי כל מיני לופים במהלך 40 השנים האחרונות ברמת המדינה ורמת הארגון. יוצאים בסיסמה להורדת סובסידיות-"תמיכה לנצרך ולא למצרך", מורידים סובסידיות ומכוונים את הכסף לנצרכים- נקודות מס, קצבת ילדים וכד'. עוברות שנים ובהזדמנות של משבר פיננסי מצהירים שצריך להקטין את תשלומי ההעברה- כל מה שהוסיפו כדי להוריד סובסידיות. הדפוס של "הרזיית" הארגון והפרטתו בגלל ש"רק המגזר הפרטי יודע לנהל" כבר אינו מצליח לשכנע אותי- שקוף מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם זה לא בדיוק מה שקרה, אבל מילא. והשימוש במילה ''כבר'' מעיד על זה שמשהו פעם שכנע אותך... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אמירות סתמיות. נכון -לא בדיוק. לא בשעה 18:31 אלא 18:32 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על אמירות סתמיות מותר לענות באמירות סתמיות. ומה שאמרת לא רק 'לא בדיוק' נכון, אלא הוא - עד שתביא איזשהם נתונים שמראים שתשלומי ההעברה *קטנים* יותר מהסבסוד וכן הלאה - בדיוק לא נכון וגם לא מבוסס וגם לא מדוייק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מה שאני כתבתי. בהינתן שני תלמידים עם ממוצע זהה, עדיף לשים את התלמיד מהרקע (הכלכלי-חברתי) החלש בבית הספר הטוב. למה ? כי הוא הצליח להגיע לאותם ההשגים למרות תנאים התחלתיים קשים יותר, ועתיד לקבל פחות עזרה כשיתקל בקשיים בעתיד. לכן בית ספר טוב יצליח לעזור לו יותר משיצליח לעזור לתלמיד עצלן/מוכשר פחות, שהוריו גם ככה יכולים לקחת לו מורים פרטיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כידוע, הקומוניזם הלך ואיננו. גם התחביב המקומי, לגזור גזירה שווה בין זמננו-אנו לבין מה שהיה במדינות הקומוניסטיות לפני 60 שנה - גם הוא הלך ואיננו מאז שהלכו מן האייל יעקב, ברבי וחבורתם. בפינלנד, לשעבר מדינה זניחה ועניה, עשו רפורמה חינוכית מעמיקה החל בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 והצליחו להגיע למערכת חינוך מעולה ושווה לכולם, מכל רקע סוציו-כלכלי. מערכת החינוך הפינית היא מושא התפעלותן של מדינות מבוססות ומפותחות השולחות את אנשי החינוך שלהן לנסות ללמוד את הסוד. למעשה, אין סוד, יש רק הגיון בריא שהעמיד את מערכת החינוך במרכז ואת המורים בסטטוס חברתי מכובד ומתגמל. הרפורמה היתה כרוכה בהשקעה רצינית מצד המדינה. התלמידים, שעפ"י החוק הפיני, לא משלמים שכר לימוד (חינוך חינם, ואצלם זאת לא בדיחה - זה באמת!) - מחזירים עכשיו, בתוך פחות מ-20 שנה, את ההשקעה, וזאת בהפנמת המסר החינוכי של חשיבות רכישת השכלה ובפיתוח מוסר עבודה גבוה. כך יצא שכרו בהשקעתו וכך הכלכלה הפינית יציבה ומשגשגת, ויצאה מן המשבר העולמי בזריזות וביעילות, בתוך כשנה (2003-4). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשוואה לפינלנד מענינת אבל צריך לתת את כל הנתונים. לפינלנד אוכלוסיה של 5.4 מיליון מספר התלמידים 553.000 בחינוך חובה http://www.stat.fi/til/kou_en.html (לפי מה שאני מבין מדובר בחינוך עד כיתה ט. בנוסף יש מערכת הכשרה מקצועית מפותחת לגיל תיכוני ועל תיכוני) התקציב הוא 4 מיליארד יורו (20.4 מיליארד שקל ) כלומר כ 37.000 שקל לתלמיד. בישראל בחינוך היסודי יש 788.000 תלמידים והתקציב 16 מיליארד שקל כלומר כ20000 שקל לתלמיד. הפינים מוציאים כמעט כפול והתוצאות בהתאם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במונחי כח קניה הפינים מוציאים בערך 50% יותר (ורחוק מאוד מכפול), יחסית לתוצר הלאומי, מדובר על הרבה הרבה פחות (מקור). מה שיותר מעניין הוא שאם משווים את ההוצאה פר תלמיד לתוצאות (פיז"ה) מגלים שבניגוד לצפוי התוצאות לא בהתאם. שוודיה מוציאה הרבה יותר מפינלנד, קוריאה מוציאה הרבה פחות מלוקסנבורג, והתוצאות לא בהתאם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן אבל בישראל 28% מהאוכלוסיה מתחת לגיל 15 בפינלנד רק 17%. יש הרבה יותר משלמי מיסים שמממנים פחות ילדים, כך שהאחוז מהתוצר פר ילד בישראל הוא כחצי, מה לעשות ילדים עולים כסף... אני לא טוען ליחס לינארי בין כסף להישגים בחינוך אבל יש איזהשהוא סף שמתחתיו לא ניתן לקיים מערכת סבירה. כתבתי בתגובה לבקשה הנואשת לאולי קצת מספרים בבקשה? אישית אני מסכים עם קונשטוק או איך שלא קוראים לו שאין סיכוי למצוא 100000 מורים טובים וגם אם תמצא ותוכל למצוא משאבים לשלם להם דור הישרדות האח הגדול והסלבריטאים לא מתענין ולא יתענין אפילו אם בר רפאלי תהיה המורה שלהם תדאג שיהיו 10% טובים ובא לציון גואל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחלה. מצויין. סבבה אגוזים. אבל לא מוזכר שהם השיגו את זה ע''י נקיטת הרעיונות שהועלו פה. למשל, ע''י השארת תקציב החינוך כפי שהוא, ומתן משכורת גבוהה לפדריקה ע''ח הנריק, איסמו ויאאנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת מחברותיי, כשהייתה בבי''ס יסודי (לפני שנים רבות מאוד), הועברה עם עוד כמה תלמידים חזקים לכיתה חלשה כדי לתגבר אותה, וזה פעל יפה מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל אם לא ירדתי לעומק הסרקזם אבל חשוב לי להבהיר שלעניות דעתי הצנועה חופשות בתשלום ובטחון תעסוקתי בדר''כ לא בדיוק מושכים אנשים מוכשרים למקצוע ויש אפילו שיגזימו ויגידו שדברים כאלה נוטים יותר למשוך את הבררה למקצוע מעבר לזה כמויות התלמידים שמדינת ישראל מתעקשת להחזיק במעצר יום הן כל כך גדולות שאין שום סיכוי למצוא מספיק סוהרות באיכות סבירה עד בינונית כדי להשגיח עליהם ולא משנה כמה תשלמי וכמה חופשות תתני כל זמן שימשיכו עם החינוך חובה אנחנו נהיה תקועים עם המורות הגרועות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא מסכים עם דעתך לגבי בטחון תעסוקתי (נימוק: לעניותי דעתי הצנועה) ב. מהי החלופה שלך לחוק חינוך חובה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי לא ברור? החלופה לחוק גרוע היא לא חוק אחר אלא ביטול |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קל וחומר. מציעים לך עבודה ב-5 ש"ח לחודש. אבל אחרי כך וכך שנים תרוויח 6 ש"ח לחודש, ואם תוסיף על השכלתך (עניין חיוני לעבודתך) - תרוויח 7 ש"ח לחודש. אפילו דואגים לזה שכל 7 שנים תוכל להרחיב את השכלתך. "השתגעתם? 5 ש"ח לחודש? למה לי?" תשיב, מן הסתם. עכשיו יציעו לך עסקה אחרת: תקבל 5 ש"ח לחודש, אבל בחודשים תשרי, כסלו וניסן תרעב ללחם, כי משלמים לך רק על ימי עבודתך בפועל, ללא דמי חופשות. חודשיים בשנה תצטרך למצוא לך עבודה אחרת או לרעוב, לא תדע אם אתה נשאר לשנה הבאה או לא. השכלה זה נחמד - אבל על חשבונך בלבד, ומשכורתך לא תגדל, לא עם ותק ולא עם השכלה. גם לא תוכל להתקדם. איך העסקה עכשיו? קוסמת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני חופשות ארוכות בתשלום וביטחון מפיטורים הם בדיוק הדברים שיקסמו יותר למי שאין לה טיפה עניין במקצוע ורק מחפשת קצת דמי כיס | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חופשה ארוכה בתשלום? אנחנו מדברים על חודשיים ברוטו. מהחודשיים הללו יורדים לך לא מעט ימי הכנה. חוסר בטחון תעסוקתי נוטה להשאיר בעסק את הצעירים שמחפשים עבודות מזדמנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי. אז עכשיו סננת אותה. השארת רק את הדמי כיס. סיננת את הטובים. סיננת את הבינוניים. סיננת את אלה שאוי ואבוי לחוצפה, מעוניינים בעבודה ששכר בצידה כל השנה ולא רק בחלק ממנה. מי נשאר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שיש מספיק מורות טובות/בינוניות ולא משנה כמה כסף תציעי כשאת מחזיקה יותר מ1/4 מהאוכלוסייה במעצר חלקי אין מצב שתוכלי למצוא מספיק מורות סבירות להשגיח עליהם אז למה את חושבת שצריך לשלם לשמרטפית/סוהרת במשרה חלקית יותר מדמי כיס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אין מספיק מורות מספיק טובות, מי יחנך את הנוער? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אין מספיק מורות טובות אז אין מספיק מורות טובות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, בכל ישראל אין מספיק אנשים שיכלו להיות מורים טובים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז תיבא מהפיליפינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובאמת ידוע שהפיליפינים השתבחו במורות מעולות לתושב''ע עוד מקדמת דנא | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתבלבל עם הקוריאנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותשובה לשאלתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה אתה שואל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם בתי הספר לא יחנכו את הילדים, מי כן יחנך אותם? שהרי להשקפתך, אין בישראל אפילו כמות מספקת של מורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהסתכלות על הסביבה ומניסיוני האישי אני יכול להגיד שמקומו של בית הספר בחינוך הילדים הוא שולי יחסית למקומם של ההורים. ילד שמקבל חינוך טוב מהבית ידע להפיק את המקסימום מבית הספר, כמה גרוע שהוא לא יהיה (במקרה הגרוע - אפשר להשלים אח''כ), ויצליח גם בהמשך. לדעתי, תפקידו העיקרי של בית הספר הוא הקניית ידע בסיסי ושימושי לחיים, כיום בתי הספר לא ממלאים את התפקיד הזה כראוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר. נוציא עכשיו את המורים מהתמונה (זה מה שקונישטוק רוצה). ומה עכשיו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שנקלעתי לעמדה שאינה עמדתי. אני לא טוען שחוק חינוך חובה (חינם?) הוא רע - להפך, הוא מעולה וכך צריך להיות. לכן, יש אינטרס ברור לשפר את רמת ההוראה בבתי הספר ואת התכנים הנלמדים. אני הגבתי רק בקשר לחינוך לערכים, וטענתי שעיקר החינוך ה"ל בא מהבית. מורה יכול לשפר/לפגוע בחינוך הנ"ל, אך ברוב המקרים זה לא משמעותי לעומת החינוך מבית (לדעתי). אני גם לא מבין את רצונו של קונשטוק לבטל את חוק חינוך חובה, יש אלטרנטיבה טובה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאז"נ, עפ"י פינקר אין הדברים כך. זכור לי שהוא מקדים ומתנצל בפני ההורים1 לפני שהוא טוען שהשפעתם קטנה ביותר (עד אפסית?) לעומת הגנטיקה והשפעתה הגדולה של ההסביבה, "ילד רוצה להיות כמו חבריו, לא כמו הוריו". 1 the blank slate
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להסכים עם זה, אבל לא קראתי ולכן לא אתווכח. אם נשים את הגנטיקה בצד (ע"י כך שנניח שערכים נרכשים ואינם מושפעים מגנים), האם משפט הבא מקובל עליך: "ילד רוצה להיות כמו חבריו, לא כמו מוריו"? אם כן - אז בעצם מי משפיע על ערכי הילדים? זה מן מעגל השפעות רנדומלי שכזה בין החבר'ה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה רנדומלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רנדומלי = השפעות חברתיות שקשה למדוד בכלים מתמטיים + התגרות :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שפספסתי את הבדיחה או שלא הבנתי למה אתה מתכוון. האם אתה מתכוון שההשפעות על הילד - "חבריו" - הן השפעות שלא ניתן לחזותן מראש ואו השפעות שלא ניתן לכוון אליהן. או אולי התכוונת שלא ניתן להגדיר אותן במדיוק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האפשרות הראשונה - השפעות שלא ניתן לחזותן מראש ואו השפעות שלא ניתן לכוון אליהן. אם נטען שההורים משפיעים מעט מאוד על הילדים ורוב ההשפעה מתקבלת מהסביבה (חבריו), אז יש פה בעיה, אני אנסה להגדים את הבעייתיות באמצעות מודל: נניח לשניה הוא קופסא ריקה (הזנחנו את הגנים בפוסט הקודם) שיכולה להכיל 100 מ"ל אופי. נניח ש-10 מ"ל אופי תרמו ההורים של כל ילד. כל הילדים הולכים לגן ומתחילים להשפיע אחד על השני באמצעות אותם 10 מ"ל אופי שיש להם מהבית. מה שיוצא זה השפעות שלא ניתן לחזות מראש על כל ילד (למשל, כי לכל אחד יש מעגל חברים שונה). ולבסוף - כשהילד חוזר הביתה יש לו עוד 50 מ"ל אופי שהוא קיבל משאר הילדים. משמע - ה"סביבה" של הילד היא בעצם נגזרת של השפעתם של כל ההורים האחרים על ילדיהם שלהם... אז בעצם מה שקיבלנו זה שילד מושפע קצת מהוריו והרבה מהוריהם של חבריו. כך שהגורם המשפיע ביותר על הילד הוא דווקא אוכלוסיית ההורים ולא אוכלוסיית הילדים, המשמשים כ"כלי אכסון" לאופיים של הוריהם. מקווה שלא בלבלתי גם הפעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם תאוריה זו (הפקטור הסביבתי העיקרי הוא אוכלוסיית ההורים כולה, ולא דווקא ההורים של הילד) נבדקה, ונפסלה. מה שקורה בפועל הוא שבאופן גס קיימות בחברה שלוש תת-תרבויות מקבילות: ילדים, נערים ומבוגרים (בחברות מסורתיות יש רק שתיים: אין בני נוער). ילדים מתחברתים בתרבות הילדים, נערים בתרבות הנערים ומבוגרים בתרבות המבוגרים. התרבויות האלה מתחזקות את עצמן באופן יחסית רציף ועצמאי באמצעות כל מיני מנגוננים, ומתפתחות באופן עצמאי כאשר עיקר הקשר שבכל זאת קיים בין קבוצה לקבוצה הוא דווקא קשר של בידול, ולא של אימוץ ולמידה. במסגרת החיברות בתוך קבוצות ה-peers הספציפיות של הילד בזמן הילדות (והנער בזמן הנעורים) מעוצבים מרבית מרכיבי האישיות שלו. פרט להשפעת קבוצת השווים, יש גם משקל רב למרכיבים מולדים. אבל להורים ולמורים אין כמעט השפעה ישירה. הטיעון נפרש בצורה משכנעת (אם כי לא מאד כייפית לקריאה) בספר "מיתוס גידול הילדים" של ג'ודית ריץ' האריס (עם הקדמה מאת פינקר). בהקשר של מערכת החינוך, ראוי לציין שגם אם הטיעון נכון (אני השתכנעתי), בכל זאת יש הרבה שאפשר לעשות: קודם כל, אפשר ללמד ולהכשיר - וזה התפקיד המרכזי של מערכת החינוך בעיני. בנוסף, אפשר גם מתוך הבנת הדינמיקה הקבוצתית הנ"ל לעצב סביבה שתעודד דינמיקה חיובית בתוך קבוצות הילדים והנערים (ולמשל ליצור מוטיבציה גבוהה ללימודים, ולמזער אלימות). לעומת זאת אי אפשר לעצב ולהשפיע באופן מכוון על ילד או אדם ספציפי, גם אם אתה במקרה אבא שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרשה לי להתייחס בספקנות מסוימת לנחרצות שלך. בכל זאת, זה לא כאילו שהבאת לי דוקטרינה מדעית מוכחת, אלא סוג של השערה שניתן להתווכח עליה. ובאופן כללי - תיאוריות מתחום הפסיכולוגיה זה נושא מועד לספקנות (לפחות בעיני). אני עדיין לא מבין איך יכול להיות שילדים משפיעים אחד על השני מבלי להביא לידי ביטוי את השפעת הוריהם. מאיפה ה"מידע" החדש? בקשר לסברה שהעליתי בתגובה לכך שההורים אינם משפיעים - נחמד לשמוע שכבר חשבו על זה לפניי, כי אני לא העתקתי את זה משום מקום שאני זוכר :) דרך אגב - ראיתי את התיאוריה של תתי התרבויות בספר מד"ב (של אורסון סקוט קארד אם אני זוכר נכון), רק ששם נטען שתרבות הילדים מושפעת מאלמנטים של תרבות בני הנוער. ובכל הנוגע למערכת החינוך - יש דרך קלה ופשוטה לפתור חלק מהבעיות במערכת הקיימת: לתת למורה את היכולת (והגיבוי הנדרש מהמנהל וממשרד החינוך) להוציא את הילד מהכיתה במידה והוא מפריע ואם התקרית חוזרת על עצמה - להשעות אותו מיידית מבית הספר ולהתקשר להורה שיבוא לקחת אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספקנות תמיד מתקבלת בברכה. אבל בכל זאת, אם הנושא מעניין אותך - אני מציע שתקרא את הספר ותפנה אותה כלפיו, ולא תניח שתגובתי הקצרה ממצה את הנושא. וגם אם תמשיך לפקפק בתאוריה הפסיכולוגית (אני בהחלט מבין לליבך), אני חושב שתמצא שהראיות הסטטיסטיות מאתגרות את "השכל הישר". לשאלתך, התשובה (בקווים מאד כללים) היא שאוכלוסיית הילדים אינה הומוגנית בגיל. כאשר ילד בן 3 (נניח) מצטרף לגן, הוא פוגש שם ילדים בני 4 ו-5, שמקיימים תרבות שהנוחלה להם על ידי הילדים שהיום הן בני 6-7 וכבר עזבו את הגן. גם הילדים שהוא פוגש למטה בדשא שליד הבית (או מאוחר יותר בצ'ט בפייסבוק), או אחיהם הגדולים רק במעט שלו ושל חבריו הם סוכני התרבות הזו. כך יוצא שילדים קטנים מצטרפים לתרבות ילדים קיימת, ולא כל שכבת גיל מתחילה תרבות ילדים חדשה משל עצמה. אנקדוטה מעניינת מהספר (ולא מאד משכנעת בפני עצמה, אני יודע), היא ממצא לפיו יש משחקי-ילדים שמחזיקים מעמד שנים רבות בין הילדים, וזאת בזמן שהמבוגרים (ואפילו נערים צעירים) מכחישים ידע והכירות עם המשחקים האלה (שגם הם בעצמם, כאמור, שיחקו בילדותם), ובוודאי שהם לא העבירו אותם הלאה. לכל זה יש לצרף את הראיות שהתרבות הזו מתנהלת על פי חוקיות קבוצתית משלה, התלויה מאד בגיל ובהתפתחות, והגורם המשמעותי ביותר בדינמיקה שמובילה להתפתחות האישיות (מלבד הגורם המולד - שמורכב בתורו מגורמים גנטיים, אפיגנטיים, הורומונליים וכו'), הוא ההתבדלות הקבוצתית. ככל שהילדים גדלים ומתבגרים, כך גדל רפרטואר המאפיינים לפיהם הם יכולים לבדל את עצמם מילדים אחרים, ואת הקבוצה שלהם מקבוצות אחרות. בהתחלה מדובר רק בגיל (ילדים לעומת מבוגרים), לאחר מכן מתווסף המגדר (בנים לעומת בנות), לאחר מכן גורמים גזעיים, עדתיים ולבסוף מאפיינים אינדיווידואלים שיכולים להיות שרירותיים ומופשטים למדי. אז בקיצור: ילדים מתלכדים לקבוצות סביב גורמים שמבדילים אותן מקבוצות אחרות (ובראש בראשונה, "אנחנו ילדים ולא מבוגרים" הוא גורם כזה), ומאוחר יותר בתוך כל קבוצה ילדים תופסים לעצמם (או מקבלים מהקבוצה) תפקידים שמבדלים את עצמם מילדים אחרים בתוך אותה קבוצה, ומתוך כל זה (בצירוף הגנטיקה) צומחות האישיות, הזהות המגדרית, העדפות האישיות וכל מה שמבדיל אנשים מסויימים מאנשים אחרים. להורים, למורים ובכלל למבוגרים אין ממש חלק בזה. וכאמור, יש לתאוריה הזו (ההגיונית לכשעצמה) ראיות סטטיסטיות ואיכותניות מכאן ועד שבטים אינידיאנים ממרכז אמריקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע מאוד הגיוני, וכבר נתקלתי בטענות דומות בעבר אבל קשה לי לקבל את זה גם כי הניסיון האישי שלי סותר את זה, אני דווקא הושפעתי לא מעט מהוריי. אתה טוען בעצם שההגדרה העצמית צומחת על דרך השלילה? הממממ, יש בזה הגיון. עכשיו נניח שכל זה נכון. אז איפה הכי נכון להשקיע (בתור מדינה) על מנת לחנך את הילדים והנוער לערכים חיוביים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור שלך עם בני ה-3 ובני ה-5 נחמד מאוד אך רחוק מלהיות מציאות רווחת. בהרבה מאוד גנים "מחזור" שלם מסיים ועוזב את הגן, ואז 80-90 אחוז מהילדים בשנה הבאה הם חדשים. הם לא מגיעים לשום תרבות קיימת, מלבד זו שמשליטות הגננות. מלבד זאת, המידור של ילדים לקבוצות גיל הוא חדש. בחברות אחרות ובזמנים אחרים1, קבוצת הילדים היא רב גילאית והטווח יכול להגיע גם ל-10 שנים. אין דיכוטומיה ברורה בין הילדים למבוגרים כיוון שביניהם נמצאים המתבגרים, שלא מתבדלים ולא מורדים (מטפלים בילדים הקטנים או מצטוותים למבוגרים). בחברה כזו רוב טענותיך לא רלוונטיות, מלבד ההמשכיות מדור לדור של המשחקים המסורתיים. 1 וגם בתת-תרבויות היום במקומותינו, למשל במפגשי חינוך ביתי. השתתפתי בלא מעט כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לילדים בגנים כאלה יש אחים, בני-דודים ושכנים בסביבות הגיל השלהם, שמהווים עבורם מודל לחיקוי, השראה ולימוד. ברוב המובנים החשובים הרבה יותר מהגננת. חלק נכבד מהספר של האריס מוקדש לתיאור חברות מסורתיות. בחברות כאלה אין "מתבגרים". יש רק ילדים ומבוגרים, כאשר בדרך כלל מתקיימים טקסי מעבר ברורים מקבוצה אחת לשניה1. הטקסים האלה, מקורם, מטרתם והקשר שלהם לדיכוטומיה בין ילדים ומבוגרים מנותחים בספר. כפי שציינת, חברות רב-גילאיות יש גם בימנו ובמקומותינו, ולא רק בחברות מסורתיות (אני גדלתי זמן-מה באחת, בקיבוץ). ולמרות שאצלנו יש גם את קבוצת הביניים "בני נוער" וגם אין טקסי חניכה מוגדרים-היטב במעבר בין הקבוצות2, הדבר לא פוגם כלל בחלוקה לקבוצות על בסיס שכבת הגיל. ברור גם לילדים, גם לנערים וגם למבוגרים מי אלה "הם" ומי אלה "אנחנו". 1 עם קבלת הווסת בנות מחותנות, ובסביבות גילאי 12-14 בנים עוברים טקס חניכה לעולם הגברים. 2 כמובן שיש טקסי חניכה כאלה. הם רק לא "מגודרים היטב". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הרבה תיאורים של חברות מסורתיות, לא צריך את האריס בשביל זה. מה שאני רואה שם זה מערכת יחסים שונה לגמרי (לאו דווקא טובה יותר, אבל אחרת לחלוטין) בין הורים לילדים, ותחושת רצף בין דורי ושותפות שבטית שבחברה המערבית ובמשפחה הגרעינית נמצאות רק במשורה. אי אפשר להקיש משם על ''קבוצת השווים'' - מושג שנוצר בחברה המערבית המודרנית עם המהפכה התעשייתית (הצורך לחלק ילדי פועלים לכיתות בבי''ס. להבדיל מבי''ס כנסייתי למשל שהיה רב גילאי). מה שכתבת על טקסי המעבר - לא נראה לי ממש רלוונטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תבקשי יפה אשאיל לך את הספר של ריץ' האריס שהוא בהחלט שוה קריאה בעיני. אני חושב שהדיון הזה יהיה יותר מעניין אם תקראי את הספר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תקרא בתמורה את גורדון ניופלד, עשינו עסק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני (כמעט) לא משתתף בדיון שלכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מובן שאין בספר חידוש מהסוג שציינת שאין בו. האריס לא יצאה למסע אנתרופולוגי, וחזרה עם ממצאים חדשים. למעשה, למיטב ידעתי האריס לא ביצעה אף מחקר מקורי, וכל התאוריה שהיא מציגה בנויה על מטא-ניתוח של מחקרים קודמים (שרובם יצאו להוכיח תאוריות שסותרות את זו של האריס). אבל רושם חזק שהספר של האריס מותיר הוא שהיא אינה מסתפקת בתיאורים ונפנופי ידיים, אלא מסתמכת על מחקרים וניתוחים סטטיסטיים (למשל ניתוחים כמותיים על מאגרי-נתונים של אימוצים, כמו גם ניסויים מבוקרים יותר). גישתו היא באופן מובהק לא ניו-אייג'ית, אלא מדעית. יש בו אמנם גם פניה למחקרים אנתרופולוגים איכותניים, בהם מתוארות חברות מסורתיות (או לפחות לא אמריקאיות\בריטיות), ויש בו אפילו חלקים סוציוביולוגיים שתוקפם המדעי חלש עוד יותר. אלה החלקים שפחות אהבתי בספר, אם כי לזכותה יאמר שהיא מציינת במפורש שרובם מובאים כסיפור רקע ולא כתמיכה בתאוריה שהיא מציגה. בסופו של דבר, למרות ההסתיגויות שלי, מידה מסויימת של אמת - שסותרת את אופנות החינוך הנוכחיות - אני בטוח שיש בו. ובפרט, אחרי ספר עמוס בהפניות למחקרים אנתרופולוגיים - רובם, אני חושב, מהזרם המרכזי - קשה לקחת ברצינות את קביעתך הנחרצת לפיה קבוצת השווים הוא מושג שנוצר בחברה המערבית המודרנית. אני חושב שעובדתית את פשוט טועה. בכל אופן, יוצא שאני מסנגר על הספר והתאוריה שבו יותר משהייתי רוצה, ובאופן שלא משקף את ההסתייגויות שבכל זאת יש לי מהם. אז אחזור בפעם האחרונה על המלצות הקריאה שכבר ניתנו כאן לכל המתעניינים בנושאי חינוך, פסיכולוגיה קבוצתית ופסיכולוגיה התפתחותית, ואסיים כאן את החלק שלי בדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, רגע. בכל חברה יש קבוצת ילדים שמתנהלת לצד המבוגרים. אבל "קבוצת השווים", במובן של *קבוצת בני גיל אחד* - להבדיל מהחברה הרב-גילאית של ילדים בחברות שבטיות ומסורתיות, ואף בגלגול הקודם של בתי הספר, כמו ביה"ס הכפריים בכנסיות - היא מושג חדש. מושג מודרני שלידתו חופפת לביה"ס של תחילת העידן התעשייתי, של ילדי הפועלים. כל ההתייחסות *העכשווית* ל-peer group היא על סמך החלוקה לפי שנתונים, ולחלוקה זו מתייחסות כל האמירות הקודמות שלי (או רובן ככולן) בנושא זה. מעבר לזה, אני חושבת שאנחנו חלוקים בשאלה מהן אופנות החינוך הנוכחיות. ממה שאני רואה בזרם המרכזי ובממסד, הנטייה היא להעדיף ולעודד את השפעת קבוצת השווים על הילד. לעתים אף בניגוד חריף לנטיות לבו ולאופציות "מתבקשות" (למשל ההמלצה להפריד תאומים לכיתות/גנים נפרדים כבר בגיל מוקדם, כדי לעודד קשרים עם ילדים אחרים על חשבון הקשר עם התאום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המונח "קבוצת השווים" (כלומר, peer group) אינו מתייחס דווקא לקבוצת בני גיל אחד, לא בחברה המערבית המודרנית ולא בחברות מסורתיות או אחרות. ובכל מקרה, חלוקה גסה אך מובחנת בין "ילדים" ל-"מבוגרים" יש בכל מקום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו התפלפלות. בפועל, ילד ישראלי/מערבי ממוצע שנשלח לבי"ס/תנועת נוער/חוג, מוצא שקבוצת ההתייחסות שלו היא בני אותו גיל. יש הבדל גדול ועקרוני בין קבוצת ילדים בני 6-7 ובין קבוצה שהגילאים בה מתפרשים בין 4-15 נניח. ההבדל הוא קודם כל בהזדמנות ליצירת "רצף" (משמע, הקטנים לומדים מהגדולים מהם במעט, תוך כדי חיקוי וטעייה, ואלה לומדים בתורם מהגדולים מהם במעט). זאת, לעומת קבוצה חד-גילאית שלכאורה לכל חבריה אמורה להיות רמה דומה. מה שנגזר מכך הוא הבדל הוא גם באופן ההתייחסות לכל פרט - אינטואיטיבית, אני סבורה שבקבוצה שבה הגיל זהה נוטים מצד אחד להשוות כל הזמן (מעודד תחרות ודורסנות) ומצד שני לחפש מאפיינים המבחינים כל אחד, ולכן מתקבעים יותר על סטריאוטיפים (השמן, היפה, החנון...) שמדכאים ברמת הפרט. בקבוצה רב גילאית יש יותר גורמים במערכת ופחות מתח בנקודה הזו דווקא (ייתכן שיש בנקודות אחרות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין לא הבנתי. אתה מתלונן על תמונת המציאות עפ"י פינקר? בכל מקרה, מה משפיע על הילדים המשפיעים על הילד שלך שולי לטענה שהילד שלך מושפע [הרבה] יותר מסביבתו מאשר מהוריו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא שולי אם השפעת הסביבה נגזרת מהשפעת ההורים של הסביבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי ''שולי לטענה ש...'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן תוכל לקרא סקירה על הספר החדש של פינקר, "המלאכים הטובים יותר של טבע האדם, מדוע האלימות קטנה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשים לרגע את הגנטיקה, שאני חושב שיש לה השפעה על אופי של אדם, ומכאן גם במידה מסויימת על הערכים שלו. נישאר עם השפעת הסביבה. מהמעט שאני זוכר מהלימודים אז הרבה אנשים, וילדים בתוכם, נוטים לאמץ את הערכים שהסביבה שלהם מקרינה ואוכפת. אוכפת משמע לא רק קנסות ומעצר, אלא גם מעריכה ומוקירה. איזה ערכים החברה הישראלית משדרת לחבריה? לדעתי בעיקר את מה שרואים בטלוויזיה, שומעים ברדיו ונחשפים אליו באינטרנט, מקבלים בבית, אבל גם מה שבית הספר משדר לתלמידיו. למי משקל גדול יותר? שאלה טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז ממכלול התגובות בדיון הזה אפשר להגיד שאנחנו לא באמת יודעים לאיזה גורם יש את ההשפעה המשמעותית ביותר על ערכי הילד והרבה פעמים זה תלוי בנסיבות. מכאן - שעלינו להשקיע ולשפר את *כל* הגורמים המשפיעים על הילד. ברשותך, אעבור על 3 מקורות ההשפעה שמנית ואבחן מה עושים בכל תחום: מדיה (טלויזיה, אינטרנט) - יש אפשרויות חסימה (ערוצים ואתרים) ויכולת של ההורים להגביל את שעות צפיה/מחשב של הילד, אפשרות למקם את המכשיר במרחב המשפחתי (לפחות עד גיל מסוים), אפשרות להתלונן על תכנים לא הולמים בטלויזיה. בגדול - יכולותינו לשפר את המדיה מוגבלות ויכלתנו להגביל את החשיפה אליה מוגבלת גם היא עקב נגישותה. מצד שני - גם אם טלויזיה ומחשב משפיעים על תחומי עניין של הילדים, אני מתקשה לראות אותם כגורם מרכזי בעיצוב אופי הילדים (למעט מקרים של הזנחה ו"ילדי טלויזיה"). בית הספר - בתחום זה מושקעים משאבים רבים מאוד בחשיבה ותכנון של תכניות לימודים, שיפור מעמד ויכולות המורים ועוד. מערכת החינוך מגוונת יחסית וחשופה מאוד לביקורת של ההורים והציבור. תמיד אפשר לשפר והייתי אומר שהיינו רוצים לראות השקעה נוספת בחינוך. הורים - מה שיש זה מה שיש (למעט מקרי קיצון, בהם מתערבים שירותי רווחה שונים). אני מוביל את הדיון לשאלה הבאה: אולי שווה לשים את כספנו דווקא על "חינוך" של ההורים? - פגישות עיתיות בין המחנך להורים כדבר שבשגרה. - מתן אפשרות לתיאום עמדות בין ההורים לגבי ילדיהם (הטיעון המרכזי של "אבל כולם ככה" נעלם). - הדרכה לגבי הורות נכונה בגיל הרך ושיתוף הניסיון של ההורים אחד עם השני. מה אתם אומרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית ספר להורים? רעיון מעולה. מחר יש לי אספת הורים (מחנך של כיתה טי"ת). הדבר הראשון שכל ההורים יחשפו אליו, עוד לפני שעוברים לאספת ההורים הכיתתית הוא בית הספר להורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיניי המשפט הזה הוא כסת''ח של הורים למתבגרים. אני מאוד מסמפטת את פינקר (וגם את שכ''ג), אבל לא הייתי קונה ממנו תזה חינוכית. אכן, שכיח (אם כי לא גזירת טבע) שמתבגרים מביטים יותר אל חבריהם מאשר אל הוריהם. אבל להתייחס לזה כאל המצב הבסיסי, זה קוצר ראייה משווע. אם יורשה לי להדגים מנושא אחר הקרוב ללבי - זה כמו להביט על הסטטיסטיקות של בי''ח ליס ולומר ''רבע מהתינוקות רוצים להיוולד בקיסרי''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיפך, ההערה של פינקר היתה נסיון לשכך חרדות ותיסכולים של הורים. והוא איננו מציג תזה חינוכית אלא בוחן את השפעות הביולוגיה והחברה על ההתפתחות (יובל כתב על זה מאמר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קיי, אז כך אתה רואה את זה. אני רואה את זה כלגיטימציה לסילוק ידיים של ההורים מניסיון להשפעה חינוכית, ובמקרים קיצוניים אפילו התכופפות בפני תרבות הטיפש עשרה על פגמיה הידועים. ואני חושבת שרוב הדוברים בנושא הזה מוטים במידה רבה (לאו דווקא פינקר. האריס - ודאי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאת עושה עוול לפינקר ומעמיסה עליו טענות לא קשורות. כמובן שאת יכולה להשתמש בטענות הללו לצרכיך אבל עכש''ז אין לזה קשר למה שנכתב בספר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר הזכרתי כמה פעמים, אבל לא איכפת לי להזכיר שוב את הספר המעניין ''מיתוס גידול הילדים'' של ג'ודית ריץ'-הריס שטוענת טענות דומות (ופינקר מזכיר אותה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה הולך? "חרררמפ"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר הרבה זמן שאני רוצה לשאול מה זה "חרררמפ"? באיזה הקשר זה נאמר ומה זה אמור להביע? לקח לי זמן מה לפענח את אאז"נ ואאל"ט, אבל עם "חרררמפ" אני לא מצליח :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מפחד להסביר מה זה, מחשש שמישהו יקדים אותי! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 370427 (מישהו כתב לא מזמן תגובה מוצלחת יותר עם קישורים ל"מקורות", אבל לא מצאתי אותה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל הסדר הטוב - החרררמפ הוא בתגובה לתגובה המאוחרת שלי או בתגובה לתגובה של מי שהקדים אותי? תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עומר התחיל לקרוא את הדיון, כתב בתגובה 580819 "הטיעון נפרש בצורה משכנעת (אם כי לא מאד כייפית לקריאה) בספר "מיתוס גידול הילדים" של ג'ודית ריץ' האריס (עם הקדמה מאת פינקר).", המשיך לקרוא את הדיון, ורק אז שם לב שהשוטה כבר המליץ על אותו הספר בתגובה קודמת במעלה הפתיל, ולכן רטן "חרררמפ" בתגובה לאותה הודעה של השוטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצלחת לפענח את אאז"נ ואאל"ט משום שהם ראשי תיבות, כלומר - יש בהם הגיון, ואילו ה"חרמפפפ" (זה היה הכתיב ה"מקורי" :-]) הוא צירוף עיצורי פרי המצאתו של השוטה... הנה הרגע שבו ילד שכ"ג לאויר האולם והאייל את החרמפפפ הראשון: תגובה 182243, והנה הסברו הרהוט-קצת-יותר-מדי של ההוגה: תגובה 425348. החרמפפפ הוא בתגובה לתגובה של מי שהקדים אותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף, העולם, לא האולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות הפתיל הנאה שנפתח כאן בעניין ''קוים לדמותו של החרמפפפ'' ברצוני להעיר שתגובתי הקצרה אינה ראויה לו. מה שאתה כתבת הוא הרבה יותר מציון סתמי של שם הספר והמחברת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את פינקר וגם לא אנשים שהשקפותיהם הפוכות משלו, אבל השכל הישר, נדמה לי, אומר שהשאלה איזו השפעה גדולה יותר תלויה במשתנים רבים: עד כמה המשפחה חזקה? עד כמה ההורים מאוחדים בערכיהם? עד כמה הם נוכחים בחיי הילדים? והסביבה - האם היא הומוגנית? כי הרי בסביבה הומוגנית סביר שהילד ירצה בהתקבל בה אפילו במחיד כבד מאוד; לעומת זאת, בסביבה הטרוגנית הוא יכול אולי למצוא את החברים המתאימים לו. ועוד ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלות נכבדות. גם כן נוכחתי שלא תמיד השכל הישר עושה שכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשפט השני שלך אני מסכימה. האם הראשון הוא לגלוג? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. מצטער. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |