לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 684065
התקיים לעיל דיון ארוך ביותר בשאלה מהי אמנות? תילי תילים של מאמרים נכתבו בנושא זה וכמובן יש אינספור ניסיונות הגדרה. אני רוצה להתייחס אליה מנקודת מוצא קצת יותר מצומצמת.

בן הזקונים שלי התחיל כעת את כיתה ו' וזכה למורה טוב סוף-סוף. בשיעור הראשון בספרות במקום להגדיר לילדים מהו שיר או להבדילו מ"קטע מידעי" (מה שהם עשו בשנים קודמות) חילק להם דפים עם שירו של נתן זך "הצייר מצייר":

הצייר מצייר / נתן זך

הצייר מצייר, הסופר מספר, הפסל מפסל
אך המשורר אינו שר,
הוא הר בצדי הדרך,
או עץ או ריח,
משהו בורח,
או כבר לא, מה שהיה
ולא יחזור, כמו עונות השנה,
החום, הקור, הקרח והצחוק
של הלב, כאשר הוא אוהב,
או מים, משהו רחב, בלתי מובן
כמו רוח, או אוניה, או שיר,
משהו שמשאיר משהו.

המורה החכם לא ניסה לנתח את השיר עם הילדים, הוא ביקש מכל ילד להיות "משהו": הר, עץ, ריח, קרח וצחוק, כל הדברים שמוזכרים בשיר, ואז לעשות להם דרמטיזציה, להציג אותם, בתנועה, בהבעות פנים, בצחוק, בבכי, כל ילד כפי שיבחר, כיד הדמיון הטובה עליו.

היות שאנחנו ילדים יותר גדולים, נהיה מעט יותר אנליטיים:
אם, כפי שנכתב בשיר "המשורר אינו שר" אזי "מהו המשורר?" וזך אינו מגדיר, המשורר יכול להיות דברים רבים, פעם מים, פעם רוח פעם אוניה המשורר הוא לא דבר אחד, הוא חומק מהגדרה. ובכל זאת הוא "משהו" ובכל קורא שמתחבר אליו הוא "משאיר משהו".

ואם השירה מתחמקת מהגדרה, על אחת וכמה מושג רחב כמו "אמנות", וכנ"ל תרבות, ובכל זאת הן "משהו".

ולמרבה הצער, עכשיו אנחנו חוזרים לשרת תרבותנו ואולי גם לרשימתי שלמעלה שבעקבותיה נפתח הדיון: אצלה בכלל לא עולה השאלה "מהי תרבות?" כשרונה הוא לרדד כל דבר וגם את התרבות לארבע מילים: כן, לא, שחור, לבן, ולחלופין: ימני, שמאלי, מזרחי, אשכנזי וערבי. לא די בכך שהשיח הפוליטי שלנו התרדד והושטח, עכשיו זכינו שיעוללו את זה גם לאמנות ולתרבות. ובהקשר זה נדמה ששיר הוא "משהו" שמעולם לא "השאיר משהו" על שרת תרבותנו.
לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 684081
שאפו (באופן כללי, אבל בייחוד על הפסקה האחרונה)!
לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 684082
שרת התרבות היא לא המרק שלי. גם בדברים שמקובל לכנות אומנות או תרבות אני לא מוצא חן.
הסיבה פשוטה. יש לי צורך להרגיש מועשר באופן מסויים מיצירה.
הרוב המוחלט של האומנות שאני פוגש טוב לדברים שכולנו צריכים כמו הסחות דעת, מנוחה דרך מיקוד במשהו אחד לשם שינוי ושקט מהסביבה.
אומנות שתביא אותי למקום שמתבונן ממקום נכון יותר או כזאת שתגלה או תגדיר לי תבונה חמקמקה אך מהותית אינה מתקיימת במוצרים ובמקומות שנקראים תרבותיים או אומנותיים. אני מסוגל ליהנות בהצגה אבל אחת לא הותירה בי רושם מעבר לבידור. התרבות שאני מכיר כהדיוט היא שעשועים להמונים.

נציגי התחום הווה אומר כתבנים, אוצרים, שדרנים, אומנים ומסבירנים מטעם עצמם או מוסד שמתקיים מכספי ציבור אינם מסתפקים בלהציג להדיוטות שכמוני את האומנות והם שהוסיפו לקדירה את הפוליטיקה.
רגב לא שונה בהיבט הזה. הרי אם תבדוק מה שכתבת תגלה שגם אתה סימנת, תייגת ושללת. לא פעם, פעמיים. מקריות?
המבינים, השרלטנים ומתווכי התחום שביצרו את המשרות, המלגות, התקציבים למחנה הנכון בדרכם התרבותית החיננית, בדיוק כמו השרה לעניינם הם שרידדו את עיסוקם וחשפו את טיבה של הסוגה שבו הם עוסקים.

השלילה הביאה את אנשי המחנה "התרבותיים" להאמין שזה מספיק. שעצם ההשתייכות למחנה מעניקה זכות או חיסיון מפני רדידות. שהקריאה בהארץ והביקורים בתיאטרון, באופרה או יכולת להסביר סרט באמת מעניקה זכות ניהול על ענייני ציבור "אחר", שמצביע ביבי.
הדמוקרטיה רק תתחזק אם כולם ירטנו בחופשיות במדינת היהודים ולכן אסור ל"תרבותיים"‏1 להדיר ולסתום פיות של אנשים ואומנים שחושבים או מזוהים באופן שונה וזה בדיוק מה שהם עושים (דקה 23).
לא מעכשיו לא מהשנה הזאת אלא במשך עשורים.

מותר לנציגי "התרבותיות" להשתמש בשכר ובתהילה מהציבור שמשלם את משכורתם כדי להביע מורת רוח מנציגי הממשל אך אסור להם לשכוח שהם עובדים למען הציבור ומתקיימים בזכות הציבור. גם מותר להם לכנות את רגב רדודה ולהגחיך אותה מדי יום בכלי התקשורת במסווה של דיווח הוגן. אך לכוח ולפלצנות יש מגבלה‏2. "המבינים" אינם יכולים לגרום לציבור שלא להבחין בעומק הטיעונים שהם מעלים ולתהות על פשרם. כשייצאו מחשכת המינויים והג'ובים התגלו כפופוליסטים, קולניים, ברברים ובעיקר פלצנים שטרם הבחינו שקלונם נחשף ברבים. מעמדם שנקנה מתוך רמת "ההבנה באומנות" משתקף כקשרים אישיים או יכולת לפלוט ברברת ריקנית בחשיבות עצמית מעוררת רושם.

עמדתה של רגב אם נתעלם לרגע מהמניעים והדרך, צודקת והוגנת.
התרבות ומה שאתה ואחרים מכנים אומנות לא שמורה לקבוצה מוגדרת. היא שייכת למי שמממן את קיומה ובמהות שייכת ומשרתת את האנושות כולה.
מדובר בכשל מוסרי וערכי. לא רק שחברי הקליקה מטעם עצמם הוכיחו שטרם הבינו את הנקודה ולא רק אף מבחינים בגודל האיוולת והסכנה שבטרוניותיהם הפומביות. קהות חושים שכזאת שמורה לאנשים שחיים בבועה. הפרשה תביא לכך שבסוף התהליך עשרות ואולי מאות "אומנים", פרשנים ומבינים גדולים ב"אומנות ותרבות" ייאלצו להיפרד ממקום עבודתם הציבורי במהותו. השמנת שהאמינו ששמורה לעצמם תתחלק בקרוב באופן אחר. לא מדובר בהקרבה אידיאולוגית אלא באווילות ושלילת האחר. אין לאותם "תרבותיים" את העוצמה הכלכלית להתקיים מהמחנה. הם חייבים את הלקוח הממוצע, זה שלרוב מצביע ביבי.

אם באמת נאה בעיניך שנתן זך נמנע מלהגדיר מיהו המשורר אולי כדאי שתתבונן שוב על הטענות שהשמעת. שאל את עצמך בכנות- מהיכן בדיוק שואב המחנה את הזכות לקבוע מי ראוי להיקרא אומן אמן או תרבותי בחדרים צדדיים על חשבון הקופה הציבורית. אתה יכול גם להתעלם מתוך אי נוחות או שיקולים תרבותיים. לא מהסוג של רגב, כמובן שעמוקים בהרבה.

1. תרבותי השתיה, אייל שני, אומנות הגבס, נימוס, מפית בד"ש, חיבה לדעאש? מה המשמעות לביטוי תרבותי?. אני מכיר את התרבות המערבית והמזרחית. בשניהם מצאתים מענטשים וברברים וזה לא קשור להשכלה או הומאניות כפי שיעידו מעשיהם של התרבותיים מיפן גרמניה או רוסיה. תרבות היא השתקפות של היבטים מחיי קהילה. עבור קהילת קניבלים גם הוגו הוא מנהג תרבותי.

2. אפשר למכור לציבור זבל כטעם נרכש עד לגבול מסויים. כשהמשהו "התרבותי" שמתבטא לרוב ב"הנאה וידע ששמורים למבינים" מגעיל הציבור הרחב לא יקנה. זה נכון בוויסקי, יין, אופרה, מסות ספרותיות, סרטי מגדר מצ'כיה ומוזיאונים שמציגים יצירות פוסטמודרניסטיות בחלל תרבותי.
לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 684083
דווקא אופרה התחילה כתרבות להמונים.
לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 684086
וינפרי? ואיך היא סיימה?
לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 684091
היא לא מסתיימת בנתיים,רק גדלה מיום ליום,יש אומרים שיאיר לפיד הוא תוצר לוואי שלה.
לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 684089
אך חתול יקר, אני מקציבה לך פלח מזמני היקר, משום שהיום אני נחושה כנראה לבזבז אותו.

תודה על הקישור לכתבת מבט שני. טעית דרך אגב, הכתבה שאליה כיוונת נמצאת בדקה 32, ולא 23. בדקה ה23 יש לך שני ילדים משולהבים ממשחק בתאטרון של קריית שמונה... אבל אולי עדיף באמת להתבונן בכתבה שאליה כיוונת בטעות, כי אומרים שם דברי טעם. בין השאר אומרים שמן הראוי שהעוגה תקציבית תגדל, שבמקום קיצוצים תהיה הרחבה. ואני כותבת את זה כי דומה שאתה בעיקר מתעניין בחלק של הקיצוץ, במקום ההרחבה. יותר משאתה מעוניין בשיפור, נראה שאתה מעוניין בענישה.

יש לציין שאני כותבת לך ממרומי גבעת הקצפת. יש לי בסביבתי שלושה בתי אופרה שמעלים הפקות שכל הניו יורקים למניהם יכולים רק לקנא בהן. והרבה יותר תאטראות מקומיים ממה שיש בישראל כולה, כשלכל תאטרון החותם הסגנוני הייחודי לו, וכמובן היצע מוזיקלי אדיר ואמנות פלאסטית בלי סוף, וזה בלי לחשב את ארועי התרבות שמספקים עוד יותר עושר (שלא לדבר על אושר). וכן, הרבה מזה מתקיים במימון ציבורי. ובגלל המימון הציבורי הם יכולים להרשות לעצמם לצור הפקות אחרות מהבידור המסחרי שאתה מתלונן עליו. ובגלל המימון הציבורי הם גם משוחררים לגמרי מהכבלים השמרניים של מוסדות מסחריים, ועל הדרך ממומן בעצם גם הביקור של בעלי ההכנסה הנמוכה.
תרבותספירה שכזו לא נבנית על משנות כמו שלך, אלא להיפך.
לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 684133
לא יודע איך הבנת או הגעת למשנה ושיש לי בכלל כזאת. תגובתי הקודמת היא ביקורת על ביקורת שמופנית כלפי רגב מצד נציגי האומנות.
תקפתי את מעמדם ויצירתם של הפלצנים הגזלנים.

לעניין העוגה התקציבית שהזכרת אני חושב שבמהותה האומנות מיודעת לציבור ובנוסף הוא זה שמשלם עליה.
בעלי הכנסה נמוכה לא רוצים לשמוע אופרה אפילו בחינם. הם רוצים אייל גולן ומצביעים לביבי. אייל גולן לא צריך את המיסוי שלי ושלך וטוב שכך.
גם אם את אוהבת אופרה הדבר לא הופך אותך לתרבותית יותר ממישהו ששומע "אבא שמעון" אלא לבעלת טעם אחר. ההעדפה האישית שלנו והטעם לא שווים דיון.

התרבותספירה תתקיים כשהפרטולוגיה במחנה תתחלף בשיח כנה, שקוף פתוח מקבל ומאפשר. בינתיים מדובר בכנופיה שדואגת למקורביה וכדי להסתיר את הגזל מטמטמת את ההמונים בתארים ומושגים שאומרים בערך כלום. במילים אחרות, כל עוד המחנה ימשיך לאחוז בקרנות המזבח או בעטיני הקופה הציבורית "התרבות" שהוא מרעיף תמשיך לעניין קהל נישה ממחנה פוליטי מצומצם. מכאן הבחירה בסרטי שנאכבה, מגדריזם, שירה צעירה, מיצגי החסה המתקוממת ושאר ירקות. אני לא מתנגד לאומנות הזאת רק לא חושב שאני צריך לשלם עבורה שקל.

דקה 32 נכון וחשוב. תקשיבי לאוצרות, תצחקי כמוני.
לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 684328
"...בבדיקה של מדינות עם מאפיינים דומים נמצא כי ישראל היא היחידה שבה הלקטורים אינם כפופים ישירות לממשלה."
הארץ מפתיע.
לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 684092
>> הרוב המוחלט של האומנות שאני פוגש טוב לדברים שכולנו צריכים כמו הסחות דעת, מנוחה דרך מיקוד במשהו אחד לשם שינוי ושקט מהסביבה.

הסחות דעת- זהו בידור. אני לא יודע‏1 אם "צ'רלי וחצי" ו "גבעת חלפון" הם אמנות או זבל כטעם נרכש, אתה תגיד לי, אבל הם בטוח בידור. האם שלישיית "מה קשור" הם אמנים? הם בדרנים, זה בטוח. ושלמה בראבא?
האם זאב רווח וחני נחמיאס עוסקים באמנות? רוב הזמן הם עוסקים בהסחות דעת אבל בסרט "בובה" הם עשו לטעמי אמנות.

אנחנו יודעים להגיד מהו בידור הרבה יותר בקלות מאשר מהי אמנות. קל וחומר- מהי אמנות טובה.

>> נציגי התחום הווה אומר כתבנים, אוצרים, שדרנים, אומנים ומסבירנים

יש הבדל בין תרבות ואמנות. יש גם הבדל בין ליצור מעשי אמנות לבין לעסוק בהם- לקטלג, לאצור, לנתח, לפרש.
ון גוך מכר ציור אחד בימי חייו, ועשר שנים אחרי שמת פתאום נזכרו איזה אמן גדול הוא היה.
האם היצירה שדה_חיטה_עם_עורבים#/media/File:Vincent_van_Gogh_(1853-1890)_-_Wheat_Field_with_Crows_(1890).jpg [ויקיפדיה] נותנת לך את ההעשרה שאתה מבקש? לרבים היא כן.

אני חושב שאמנות אינה ניתנת להגדרה חיצונית. אמנות היא מה שנובע מן האמן. בטהובן לא יכול היה שלא להלחין, וון גוך לא יכול היה שלא לצייר. לא משנה אם מישהו הכיר באמנות שלהם או לא.

>> אנשי המחנה "התרבותיים"... חברי הקליקה מטעם עצמם

מפריע לי שאתה מתאר קבוצה שלמה שיש לה אג'נדה ומניעים אחידים כאילו היא קבוצה הומוגנית. אתה לא מדביק שמות ופנים לטענות שלך. זה תמיד "הם". תגיד קוטלר, תגיד גרבוז, תגיד אלמגור- אל תגיד "הם". האם ה"הם" שלך כולל את מוני מושונוב? את ארז ביטון? את נתי אורנן? את יהודה ברקן?

________
1 אני מתכוון שאני לא יודע. לא כמו מירי רגב שמשתמשת בביטוי הזה בלשון סגי נהור.
לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 684136
אנחנו יודעים להגיד מהו בידור הרבה יותר בקלות מאשר מהי אמנות. קל וחומר- מהי אמנות טובה.

>>> לאור הדיונים באייל נראה שאומנות טובה היא הגדרה רעה ורובנו לא רואה עין בעין את ההגדרות. (תבוא ברכה על ראשי המקשרים).
זה באמת משנה אם מדובר באומנות או בבידור? האם גבעת חלפון נחותה או מועדפת מפסל של תומרקין או כרזה של טקרטובר?
אם יש מומחה אומנותי מהמחנה התרבותי הנאור המלומד ואנין הטעם שמגדף את רגב מבוקר עד לילה שיודע להוכיח כך או אחרת, שיבוא.
מכיוון שהפוסט מודרניזם כבר סגר את המעגל או פרץ את המסגרת כל מומחה יכול לטעון כל דבר אך למעשה אינו מסוגל להוכיח כלום.
הוא נמצא באותו מקום כמו ההדיוט שמתבונן על היצירה. ההבדל העיקרי שהמומחה יכול לדבר עליה במשך שעות. ההבדל הכמותי לא מעיד דבר על הבנתו או פשר היצירה.
בכלל, הטעם שלי או של קבוצת השרלטנים לא ראויים לדיון. יש משהו שנקרא אומנות שאף אחד לא מסוגל להגדיר בדרך שכולם יקבלו אותה.
מכאן ועד ניצול הציבור הדרך קצרה. מהותית, זה שורש הבעיה. לא העיניים היפות של רגב או התנהגותה.

מה דעתך על שר לענייני אושר, מומחי אושר ויוצרי אושר?
כולם מסכימים שהוא קיים. אתה מציע שנפתח בדיון על ההבדל בין אושר לצחוק כדי להצדיק מיסוי אושר.
אוהבים ואן גוך? סבבה. קונים ואן גוך? בעיה שלכם. בתור הדיוט גמור שהפסיק לצייר לפני עשורים נראה לי שלתלות אורגינל של אדם בלתי מאוזן באמצע הסלון עלולה להיחשב בתנאים מסויימים וזמנים אחרים כחוכמה אופיינית לחלם. אם הרוכש רוצה שיצירה תקרין או תיצור אקולוגיה ותשפיע על אנשים שנחשפים אליה אולי כדאי לבחור יצירות של שפוי. תבין, אני לא אומר שהציור לא יפה רק מנסה להצביע על כך שקיימים פרמטרים שהמומחים לאומנות מטעם עצמם טרם שמעו עליהם. הפלצנית חושבת שאין אומנות מעבר לקו הירוק ושאומנות פוליטית שטוחה- כשהיא מזוהה עם הימין. אני לא רוצה לראות את המלכה ערומה אבל ברור לי שרבים משוכנעים שהיא לבושה ולכן אני מצביע.

_______
מפריע לי שאתה מתאר קבוצה שלמה שיש לה אג'נדה ומניעים אחידים כאילו היא קבוצה הומוגנית.
>>>> הדיון באנשים שאינם פוליטיקאים פחות רלוונטי כשמדברים על קבוצה. אם יש לקבוצה מניעים? ברור. לכל קבוצה יש מניעים.
השרלטנים מהמחנה (ואולי כמו כל קבוצה שלוגמת מהבאר) מנסה לשמר לעצמה את הגישה לבאר התקציב הציבורי כדי לשרת את עצמה להפיץ אג'נדה פוליטית.
למחנה יש היסטוריה ארוכה של דרכים פסולות להשליט את דעתו בכוחניות ולרמוס דיעות אחרות.
למחנה אין ערכים ‏1 או עקרונות ובטח שלא אומנותיים ולכן נדיר שתראה סרט שמציג את ישראל באור חיובי נתמך ע"י הקבוצה.
אני לא זוכר כאלה.
כמה סרטי אקיבוש הומואים ושואה מעניינים את עמישראל וכמה מהם זכו לתקומה מסחרית מקומית מהציבור ששילם עבורם?
מי שרוצה לקטוף פרסים בחו"ל, אדרבה. שיבקש מאותם מוסדות מחו"ל תשלום עבור סרטי היהודי הכובש. לא מהציבור הישראלי.
אומנות בתוך הקו הירוק יש, מעבר לקו הירוק אין. כסף מעבר לקו הירוק, יש.
זה פסול מוסרית והעובדה שאני צריך להסביר עד כמה מייאשת.
לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 684138
>> זה באמת משנה אם מדובר באומנות או בבידור?

נראה לי שכן. הבידור הוא מסחרי ואינו זקוק לתמיכה. בידור מוצלח מפרנס היטב את יוצריו ומבצעיו. מירי רגב נוסעת לראות הופעות של אלטון ג'ון בחו"ל ואלטון ג'ון מתפרנס היטב, ההומו.
אמנות אינה שואפת למסחריות בדרך כלל ועל כן היתה זקוקה לתמיכה לאורך השנים. לכך כיוונתי כשדיברתי על הציור הבודד שמכר פן חוך בימי חייו.

>> האם גבעת חלפון נחותה או מועדפת מפסל של תומרקין או כרזה של טקרטובר?

אני לא יודע. אני לא רואה הרבה משמעות בשאלה הזו. מדוע בעיניך פסל של תומרקין וכרזה של טרטקובר נמצאים על אותו מפלס מראש?

>> כיוון שהפוסט מודרניזם כבר סגר את המעגל

אני מסכים איתך שתחת הפ"מ באמת קשה לתת משמעות לאמנות, אבל אני ממש לא חסיד של פ"מ ואני לא מוכן לחסות תחתיו בדיון כזה.

>> יש משהו שנקרא אומנות שאף אחד לא מסוגל להגדיר בדרך שכולם יקבלו אותה. מכאן ועד ניצול הציבור הדרך קצרה. מהותית, זה שורש הבעיה.

אני לא מבין מדוע כשמנצלים את הציבור באצטלה של "אמנות" אתה נעמד על הרגליים האחוריות אבל כשמנצלים את הציבור באצטלה של "בטחון" או סתם "קביעות" (דרג א') ובסכומים גבוהים לאין שיעור זה לא מוציא אותך לרחוב. נראה לי שכרגיל אתה מצייר את המטרה מסביב לחץ הקבוע.

>> מה דעתך על שר לענייני אושר, מומחי אושר ויוצרי אושר?

כיהודים, האושר הוא לא המטרה שלנו. לאמריקאים יש את ה"מרדף אחר האושר" כזכות יסודית של כל בני האדם, זכות שחובת הממשלה להגן עליה. לנו, דור שני ושלישי לשואה, אין את הזכות הזו. לנוח? בקבר אני אנוח.

>> למחנה יש היסטוריה ארוכה של דרכים פסולות להשליט את דעתו בכוחניות ולרמוס דיעות אחרות.

עוד פעם המחנה? ממי מורכב המחנה הזה? מי השליט את דעתו בכוחניות, ועל מי? לא על מירי רגב, כמובן. על לימור לבנת אולי?
לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 684203
נראה לי שכן.
>>>>אם אתה חושב שאתה מסוגל למתוח קו בין בידור לאומנות, תפדל. בינתיים אני רואה שעבור הציבור קיים רק בידור נכון כגון "ארץ נעדרת" "היהודים באים" ו"מצב עגומה".
אני גם לא מכיר סרט קולנוע אמנותי מעוטר שעוסק בהאשמת ערבים או מעלה דיון שעוסק בשאלות מוסריות בתרבותם.
---

מדוע בעיניך פסל של תומרקין וכרזה של טרטקובר נמצאים על אותו מפלס מראש?
>>> מצחיק אתה. נציגי המחנה טוענים שאייל גולן זה בידור ואופרה והצגות הם אומנות, לא אני.
מצידי שכולם
---

נראה לי שכרגיל אתה מצייר את המטרה מסביב לחץ הקבוע.
>>>> תודה אבל קיימים הבדלים.
א. ביטחון לפני הכל כי בלי ביטחון אין תרבות ובטח שלא תרבות ישראלית או יהודית.
ב.
ג. דיוני שיקולי וסכומי ביטחון אטומים לאור החיצון. וועדות הפרסים, מענקים ותארים עסוקים בלהלל את השקיפות אך נמנעים מלפרסם את תמלילי הישיבות. אם היה מדובר בכספם, לא הייתי פוצה פה.
---

ממי מורכב המחנה הזה?
>>> בקצה האחד תמצא קבוצה של מאמינים הדוקים ובקצה השני בוגדים בשכר.
הציבור הזה מחזק את אחיזתו בכל הנוגע לאמנות, חינוך, תקשורת משפט ועוד.
רובו מורכב מאידיוטים שימושיים שמדקלמים, שונאים ולא מסוגלים לבחון בכלים ובעקרונות שבהם הם מאמינים את מעשיהם ואמירותיהם.
זה הציבור שאומר שאסור לסתום פיות וקורא לפטר את רגב.
הציבור שהחליט שלאטמה לא תגיע לטלוויזיה.
שסופרים, ציירים, קולנועים, פסלים, מוזיקאים ואנשי תקשורת שמזוהים עם הימין ינודו. על אייל מגד כתבו בהארץ:
"...הוא העז בעבר ומעז גם עכשיו לעשות מה שלא רבים מעזים, לצאת נגד המילייה שלו, להסתכן, להיות לא תקין פוליטית. היתה לו אפיזודה ימנית שבה חבר לבנימין נתניהו, מאז חזר בו, אבל נשאר בידידות עם ביבי." באייל כותבים כך. זה המחנה. אין לי טושים ואף אחד מלבדך לא צריך אותם. כשתזהה את הצורחים "תהיו בשקט" תוכל לזהות את חברי המחנה בעצמך.

----
כיהודים, האושר הוא לא המטרה שלנו.
>>> ביקשת, קיבלת- שנה טובה.
המטרה היתה להדגים עד כמה הצורך, הטיעונים וההתנהלות אבסורדיים.
אם תרצה נדון בהגיון שבשר לענייני טוב, במומחים לטוב ובמיסוי ההולם.
לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 684139
תגיד לי-
דני קרוון הוא אמן מוערך בארץ ובעולם שעיצב את אנדרטת חטיבת הנגב ואת התבליט בקיר מליאת הכנסת. הוא שייך למחנה הזה שאתה מדבר עליו? באיזה אופן?
(רמז- בשנת 2015 הוא הוצב במקום ה 118 ברשימת מרץ לכנסת)

ואחרי שענית על זה תאמר לי מה ההבדל בין דני קרוון לבין יעקב אגם שעיצב את המזרקה בככר דיזנגוף ותבליט מרכזי בבי"ח שיבא?
(רמז- תרם ארון קודש לבית הכנסת המרכזי של חב"ד ברחובות)
לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 684204
אתה שוב מנסה לגרור אותי לקטלוג (אמנים) פוליטי ועדיין אין לי כוונה להתחיל.
אני לא חושב שזה הגון ולא מבין כיצד זה יתרום לדיון. לא משנה לי אם מדובר באגם, קרוון או קדישמן כי שנינו מסכימים שהערכה האמנותית מתבטאת אולי יותר מכל בקבלת פרוייקטים ציבוריים וחשיפה תקשורתית.
אני כן רוצה להתעכב על עניין האמן המוערך" ששימש כמנוף להרמת הטיעון.

כאחד שתהה במספר אנדרטות ומול תבליטים שונים "מה לעזאזל הם עשו" ומעולם לא הסכים שסגנון הבטון הערום והברזל העקום מתאם לכבד את הנופלים (מכל צד) אני חושב שמדובר בתוצאה אופיינית שנובעת מהדינמיקה של קבלת החלטות בארגונים. החלטה שמכסתחת את האידיוטים ששילמו עבור "היצירה" של ה"אמן" ומעצימה את כבודו בכך שתקעו אותה במקום בולט על חשבון הציבור. למיטב זכרוני כמעט בכל קיבוץ תמצא בסמוך או על קיר חדר האוכל תבליט מכוער שמזכיר את רוח החופש של המשטר הסובייטי. גס, יצוק ומוגבל בפרטים.

כאחד שרגיש לצורות, צבעים טקסטורה ויחסים הסתובבתי כשעתיים באנדרטת הנגב ולא הבנתי כיצד המעצב הסיק שהפגנת משחקים בבטון (העבודה אגב בוצעה בצורה מרשימה) מתאימה לזיכרון.
בטון מתאים למאגרות ומיכלי מים. המזרקה בדיזינגוב היא בידור. לשיטתי אמני האנדרטות מסוג זה הם לרוב אומנים שמוצלחים בשיווק. לפעמים כשהם ממש מצליחים, אומנים אחרים מבצעים את התכנון או הסקיצה וכשהם שגויים אז מתקנים מקצצים או מאריכים. הפואנטה פשוטה. שכולם יידעו מי אחראי לתפלצת כי רק אפשר למכור עוד אחת, במחיר שערורייתי אחר.

שוחחתי עם אחד מאומני התבליטים המוערך שפרש לגמלאות. אדם שקט וצנוע שהתנגד להגדרה אמן אבל התגאה בהיבט ההנדסי שפיתח ובצדק. הכרתי אומן אחר שהתפרנס מעיטורים בעלי נפח עשויים ממתכת שנתלים מתקרות. אף מהנדס לא אישר את השיטה הגאונית שמחזיקה גם מאות ק"ג (ללא ברגים או ריתוך)באוויר והציבור לא שמע עליו.

אני חושב שההערכה לאמנים נובעת מדברים שאינם בהכרח קשורים ליצירתם אלא לאישיותם, ליכולתם הוורבלית ולקשרים אישיים. לדוגמא: חיים שותה עם יוסף, יוסף עושה עיסות נייר, חיים כותב לעיתון והרצל שיושב לצידם בשולחן הקבוע הוא פוליטיקאי שצריך את חיים. בסופו של יום הרצל יהפוך את יוסק'ה לאמן עיסות נייר מוערך וחיים יכתוב שהרצל מלך.

לפעמים גם מותר לא לדעת הכל.
לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 684209
אני לא מנסה לגרור אותך לקטלוג פוליטי אלא מנסה להבין מי שייך לקבוצת ה"הם" שלך. אני מפזר רמזים אבל אתה לא חייב להתייהס אליהם אם אינם רלבנטיים.
גם השאלה האם דני קרוון ו/או יעקב אגם הם "באמת" אמנים, כמו שהבנת נכון, אינה רלבנטית. רלבנטי הוא שהם נחשבים אמנים.

>> אני לא חושב שזה הגון ולא מבין כיצד זה יתרום לדיון

אני חושב שזה לא הוגן שאתה מכליל את ה"הם" שלך ולא מגלה מי שייך לקבוצה ומי לא. אני מנסה לתרום לדיון על ידי שאני מתנסה לתחום את הקבוצה הזו.

אז מה אתה אומר? דני קרוון ויעקב אגם, או אחד מהם, שייכים ל"הם" או לא?
לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 684211
כמו שהאומנות מתקיימת אך אינך יכול להגדירה בצורה חדה כתער כך גם המחנה.
כל אחד יכול לזרוק שמות של אנשי המחנה שנקראים או נתפסים כאומנים, אמנים ומה שביניהם (עמוס עוז זה טוב) וכל אחד יתלבט לגבי חלק מהם. התרומה שלך לדיון תגדל אם תנסה להבין את התורה והמניעים של הקבוצה במקום לנסות לתחם אותה ברמת שם. מה גם שאג'נדה זזה, לא תמיד גלויה, ואנשים מצטרפים ועוזבים אותה. העולם מורכב אתה יודע.
אני מדבר על מחנה השמאל שקיומו ושמו הונצחו בעשרות נאומים והצהרות של מנהגיו וכתבלביו. אפילו בשמה המסולף של העבודה.
יש מחנה כזה. לא מבין על מה הוויכוח.

עמדתם הפוליטית של קראוון או אגם איננה מוכרת או מעניינת. עמוס עוז זה טוב. הוא אמן ששם את עצמו מבחירה ומודעות בגזע השיח. על עמוס עוז אני מוכן להצביע ולהגיד הנה, האיש הזה (שיודע לכתוב) הוא אמן שמאלני. בוא נחזור לקבוצה. נציגות קבוצה שהחליטה להביא ראפר פלסטיני לאומני כדי לבצע שיר לאומני אנטישמי ‏1 של משורר פלסטיני ולהעניק פרסים לאנשים שזהותם פלסטינית ומתנגדים לקיומה של מדינה יהודית ובזים להמנונה וסמליה (אך מוכנים לקבל את נדיבותה במענקים כספיים תארים ופרסים). קיימת קבוצה מוגדרת במידה כזו או אחרת שהיתה שם. קבוצה שיוצרת עצומות לפיטורי רגב, שמסלפת את דיווח האירועים וחוגגת בהגינות בפייסבוק. יש מחנה לקבוצה או קבוצה למחנה ולשניהם קוראים השמאל.
לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 684212
שי צנוע מהשר לענייני אושר.
לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 684132
ובכל זאת, אפשר לנסח את הביקורת בקצת יותר מארבע מילים.
לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 692414
האם אני טועה בזיהוי מעט סארקזם בסיפא של המאמר שלך?
אם לא, המאמר שלך מעט מדאיג. אומנות המתקשרת באופן בלעדי רק עם מיעוט אליטיסטי קטנטן ולא מנסה לפרוץ אל ההמונים, היא לא מתכון לאיכותיות. אולי להיפך. המשוררים והמחזאים היווניים הקלאסיים, מולייר ושייקספיר היו כולם עובדים בתעשייה התרבות להמונים. רק בראי הזמן הם הפכו לסמנים של איכות וקלאסיות.
כפי שכתבת, הברברים ב"מחכים לברברים" היו אמורים להציל את בני התרבות מעצמם, מן הניוון וההסתאבות שבהם. לא לחינם קוואפיס שואל מה יעלה כעת בגורלנו כאשר התברר שאין יותר ברברים. זרמים והשפעות מבחוץ חיוניים לקיום תרבות ואמנות דינמיים ובעלי חיוניות.
העיסוק המופרז בשרת התרבות רגב , אינו מועיל לאף אחד. אני מסכים שהמחזה של שרת תרבות המתגאה במה שהיא לא קראה, הוא מראה קשה. אבל השרה הברברית שלנו היא גם טרול המתקיים מן הזעם של האנשים אותם היא מרגיזה ומן התגובות שלהם. השרה רגב אינה דוברת של חסידי השו"ח ואינה מתנגדת למימון התרבות של האליטה מהמיסים של ההמון. היא רק רוצה להעביר את המימון לאליטה אחרת. בסופו של דבר, במינונים שונים, כל שלטון מנסה להטות את זרם המים לשקתות של אלו המצביעים עבורו וההזדעזעות מן התופעה השגורה הזו אינה משכנעת.
אין גם צורך להיכנע ולקבל על עצמנו כל מה שהשרה ומדברריה כאן מנסים למכור לנו. אנשים רבים קוראים ספרים, אולמות התיאטרון והקונצרטים מלאים והמוזיאונים והגאלריות אינם שוממים. מי שנכנע לאקסיומה כי תרבות גבוהה לא יכולה להתקיים ללא העטינים של השלטון, בהכרח שיגיע למסקנה כי כל אמנות היא בסופו של סיפור, אמנות מטעם.
לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 692417
היא רוצה להעביר את המימון ל*קבוצה* אחרת.
האם הקבוצה הזאת ראויה לתואר אליטה או לא, זה עוד טעון הוכחה.
לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 692418
אתה יכול להיות רגע,אין סיכוי שהם יהיו ''פחות'' אליטה מכנופיות שמאז קום המדינה נחשבות ''אליטה''.פשוט אין דבר נחות מהם.
תצפה ליותר ויותר טוב בתרבות.
לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 692421
למען האמת זה לא כל כך מטריד אותי. חברי הכנסת שלנו, שאפילו הם עצמם בזים לעצמם, הם עדיין קבוצת אליטה פאר אקסלנס. התואר בעיניי מתיחס יותר לזכויות היתר ולהשפעה מאשר להערכה איכותית.
עיני גם לא צרה במגדנות ובתופינים שאולי יורעפו על האליטה התרבותית החדשה. יש סיכוי רב שתרבות המחובקת צמוד מדי ע''י הממסד, סופה שתתפתח לתרבות מטעם, שנואה ובזוייה ע''י הקהל (ע''ע התרבות הסובייטית).
השלטון ושאלת הידע הפתוח, האמנות פתוחה או בערות ואמנות מטעם 692459
היי,

בשל ריבוי הנקודות החשובות שהעלית אתייחס רק בקצרה (יחסית):

מובן מאליו שלא כל אמנות המתיימרת להיות איכותית היא אכן כזו, ולא ניכנס כרגע לשאלה מי הם קובעי האיכות (הוכברו על כך די מילים לעיל). וברור שהיה יכול להיות נפלא אם "אמנות גבוהה" (נא להבין אינטואיטיבית בלי לדקדק כעת בניסיונות הגדרה) או אמנות קלאסית הייתה מדברת ל"כולם". השתמשת בביטוי "לפרוץ אל ההמונים" אבל ההתעניינות באמנות גבוהה חייבת להיות דו-סיטרית, היא לא עניין שבא מכיוונם של היוצרים בלבד - הקהל צריך ללמוד אט-אט ולעלות בהרבה מדרגות התנסות וידע (כן, לפעמים אף מייגעות) עד שיוכל ליהנות ממנה, ולרוב זה לוקח שנים. ולו רק בשל העובדה הזו נוצרת פירמידה, כל יחיד מגיע לגובה אחר. הגבהים השונים תלויים כמובן גם במקפצות ההשכלתיות והכלכליות הראשוניות (ועוד) שזוכה להן היחיד - והנה כבר הגענו לפן פוליטי, למשל, "צדק חלוקתי" כדי לספק משאבים לכל התנאים הראשוניים הללו. מדרגות ההתנסות והידע יוצרות בראש הפירמידה אליטות (גם מדעיות, כלכליות וכו'). חברה יכולה לבחור אם היא רוצה לבנות פירמידות תרבותיות, אמנותיות ואחרות או שהיא רוצה לשטח ולרדד הכול.

אני מסכים איתך ששרת התרבות היא טרול שניזון מזעם ההמונים, אבל איני מקבל את הטענה שהיא רוצה להעביר את ההגמוניה התרבותית-אמנותי לאליטה אחרת, צר לי, אבל אני לא מצליח לראות את האליטה החדשה הזאת (ומה שראיתי השבוע, למשל, זה ביטול יריד הספרים והאירועים הנלווים בפריפריה, בירוחם ודימונה, וכמו כן, השנה לא ניתן תקציב למפגשי נוער עם סופרים.) ה"מזרחיות" של רגב, דומיה ומזדנביה היא פוליטית-כוחנית ולא תרבותית-אמנותית. האם היא באמת רוצה לקדם ידע על יהודי עירק באמצעות ספרות ("מפריח יונים" של אלי אמיר)? על תרבות יהודית במרוקו ("אבני שיש טהור" הרצל כהן)? על יהדות צפון אפריקה במאה העשירית? ("מסע אל תום האלף" א.ב. יהושע)? לא! שום דבר חיובי, שום אליטה חדשה, רק פופוליזם, הרס וכוחניות - "מה שווים ספרים אם אנחנו לא שולטים בהם". שום דם חדש אלא ברבריות.

אני מסכים איתך שכאשר התרבות ממומנת על ידי השלטון או מצאנטים היא אינה חופשיה לגמרי ועלולה להפוך אמנות מטעם. אבל אין זה מדויק לקבוע שהמוזיאונים (לא הגלריות) והתאטראות (כשאין מדובר בבידור) יכולים להתקיים בכוחות עצמם, הם כן תלויים במימון ציבורי במידה רבה, ולכן נוצרת דילמה שאין לה פתרון חד וחלק.

ומשום שיש תלות בשלטון, השאלה בסופו של דבר היא שאלה של מידה - עד כמה השלטון מצדד ב"חברה פתוחה" ב"ידע פתוח", ב"אמנות פתוחה", או להפך, מצמצם את גבולות הידע והאמנות. והשלטון הנוכחי שרגב היא מסמניו הבולטים עוד מגדיל לעשות, הוא מקדם בערות כדי להנציח את עצמו ומסמן את "החברה הפתוחה" כאויב.

נ.ב.
הארכתי ולכן לא התייחסתי להערותיך באשר למולייר ושקספיר, ולכן רק אעיר שחברת ההמונים המודרנית שונה בתכלית מהחברות שקדמו לה ולו רק בגלל אמצעי התקשורת המודרניים, מהדפוס, דרך התחבורה ועד הרדיו, הקולנוע, הטלוויזיה, המרשתת וכו', כלומר, לו רק משום כך, אפשר לשלול את הטענה ששקספיר ומולייר "עבדו בתעשיית התרבות להמונים" כדבריך, מושג "חרושת התרבות" הוא מושג מודרני לחלוטין.
השלטון ושאלת האמנות הפתוחה או האמנות מטעם 693538
על רוב הדברים שכתבת אני לא חולק. בפרט, אני מקבל בהכנעה את שכתבת בנוגע לדרך הדו-סטרית שבין האמנים לקהל. אכן, כאשר מלעיטים את ההמונים בתפריט אמנותי דל ערך וקלוקל, הסיכוי שהקהל הרחב יגיע אל האמנות הגבוהה בכל זאת הוא קלוש. ולהיפך, כאשר השלטון מעודד ומסבסד את התרבות הגבוהה, יש לה סיכוי טוב לחלחל גם לקהל הרחב.
מה שמפריע לי בתמונה הזאת, הוא עניין המידה. נוצרת תמונה לפיה שתי אליטות, האליטה השלטונית והאליטה התרבותית, מפתחות קשר סימביוטי בלעדי. זהו קשר הדוק מדי, של גילוי עריות, שבו האליטות מזינות זו את זו, על חשבון הקהל הרחב המשלם את המחיר. אם לשפוט ע''פ המחאות הקולניות של אנשי התרבות כלפי השרה, הם תלויים לקיומם ולפרנסתם באופן בלעדי בצינור החמצן אותו מחזיקה השרה. ללא התמיכה הממסדית של האליטה השולטת, אין לאליטה התרבותית קיום משל עצמה בכלל.
אם זה המצב באמת, הרי שהסכסוך הוא טבעי ובלתי נמנע. השרה שלנו, שאין לה כל עניין בתרבות (היא מתפארת בכך שלא קראה את צ'כוב, אבל לא נראה לי שאת טשרניחובסקי, לאה גולדברג או דוד גרוסמן היא כן קוראת), פשוט תמשיך להתעלל ב''קפוצי התחת'' שנואי נפשה. מצד אחד היא תמשיך לקיים אותם קיום דחוק בכספי הציבור ומצד שני היא תמשיך להטיף ולנזוף בהם, בשם אהבת העם והמולדת.
הדרך היחידה לצאת מן המילכוד הזה, היא שלפחות לשכבה העליונה של אנשי התרבות, יהיה קשר ואהדה של הקהל הרחב, שיאפשר להם קיום עצמאי, גם ללא חסדיו של מיניסטריון התרבות. את המלחמה בשרת התרבות צריכה לנהל האליטה המוכרת והפופולארית של האמנים. והמלחמה לא צריכה להתנהל בקריאות וצעקות במסיבות פוליטיות, אלא באמנות ובתרבות עצמה. מולייר נלחם בחליי הבורגנות הצרפתית במחזות שלו ולא בקטטות רחוב.
החובה של האמנים לזכות בהכרה הציבורית רק מתחזקת ומודגשת, ע''י ההתנהגות העויינת והמסיתה של שרת התרבות. וממילא ידוע שהאמנים לא יכולים להילחם בז'דאנובים למיניהם ע''י צעקות ומחאות, אלא רק באמצעות הוקעתם והגכחתם באמנות שלהם. לא יתכן שהאמנים ואנשי התרבות הישראלית לא יוכלו לפעול במה שאפשר לתאר כדמוקרטיה הישראלית ההולכת ומדלדלת, את מה שפעלו בולגאקוב ופסטרנק בשיאה של הרודנות הבולשביקית.
ממילא, אם מקומם של אנשי התרבות באהבה ובהערכה של הקהל הרחב, ייתפס ע''י אנשי התרבות מטעם של משרד התרבות, הרי שגם לתרבות שלהם ולקיום שלהם עצמם לא תהיה תקומה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים