בתשובה לאביב, 01/04/24 16:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש לפחות תוצאה אחת שלא תשמח את החמאס (הקמת מדינה פלשתנאית דמוקרטית לצד מדינת ישראל). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני בספק. מה בדיוק יפריע להם להמשיך בשלהם כשיש מדינה דמוקרטית פלשתנאית לצד מדינת ישראל? מה התסריט שאתה מדמיין? כוחות ביטחון של פלסטין הדמוקרטית ששפועלים צבאית כנגד החמאס ועושים לישראל את העבודה? לא סביר בעליל. חלומות באספמיה. החמאס והאידיאולוגיה של החמאס פופולריים בקרב האוכלוסיה (פחות או קצת יותר, תלוי בתקופה, אבל די פופולריים לכל הפחות). במדינה דמוקרטית שכזו, השלטון יקבע על ידי המצביעים. החמאס (והאידיאולוגיה שלו) יהיו כוח פוליטי משמעותי, לכל הפחות כמו שהחיזבאללה הוא כוח פוליטי וצבאי משמעותי שכזה ביענו-כזה-כאילו דמוקרטיה של לבנון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שיפריע להם זה חוסר תמיכה ציבורית. החמאס והאידיאולוגיה של החמאס פופולריים בקרב האוכלוסיה עכשיו, בגלל ההרג, הרעב, העוני, חוסר החירות, הבורות וכו'. זה לא גזירת טבע, מדינה פלשתינאית תשנה את זה, כיבוש (על צורותיו השונות) לא ישנה את זה. כשכתבתי "דמוקרטית" התכוונתי לדמוקרטית במובן הקלאסי של המילה ולא במובן המודרני של "הרוב קובע" של המילה. אתה יודע, זכויות אדם, שלטון החוק, הגנה על מיעוטים, מונופול על השימוש בכח... בכל מדינה דמוקרטית כזאת החמאס יהיה בעל כח פוליטי מוגבל (כמו שהמפלגה הנאצית חסרת כח פוליטי בגרמניה) וכח צבאי מוגבל (כמו שללח"י אין יותר רובים). אני לא חושב שלבנון היא דוגמא לדמוקרטיה בשום צורה של המילה. זה תהליך שיקח הרבה יותר משבועיים (אבל, מתברר שגם לכבוש את רפיח לוקח הרבה יותר משבועיים), אבל להבדיל מתהליכים אחרים, זה תהליך שבסופו החמאס לא ישמח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שהמדינה הדמוקרטית הקסומה שאתה מדמיין תשנה אותם למשהו שונה ממה שהם עכשיו או שהם (בסבירות הרבה יותר גבוה, לדעתי) ישנו את המדינה הדמוקרטית הקסומה שאתה מדמיין למשהו שהוא קצת (או מאוד) שונה ממה שאתה מדמיין. ״אבל להבדיל מתהליכים אחרים, זה תהליך שבסופו החמאס לא ישמח.״ כמו כל האידיאולוגים מהסוג שמאוד בטוח בעצמו וב״צדקת הדרך״, אתה רואה רק את סוף המסע במסלול הדמיוני שבדית בלי להתיחס למה שיכול או סביר להתרחש בדרך. אין שום סיבה שדווקא בשטחים הדמוקרטיה הליברלית שאתה מדמיין היא בגדר האפשר או הסביר ובכל המקומות האחרים במזרח התיכון (הטובים יותר והטובים קצת פחות) שיטת המשטר הזאת היא לא ממש פופולרית, בלשון המעטה (אפילו לא בקרב עמי האיזור העשירים - כך שלעוני//רעב/בורות אין כוח הסברי משכנע). אני בספק שהדמוקרטיה יכולה להחזיק מעמד אפילו פה בישראל - נראה שלחלקים הולכים וגדלים של ישראלים נמאס מהעניין והם רוצים משטר כלאיים, אולי כדי להרגיש יותר שייכים לסביבה בה אנחנו גרים. נראה לי סביר יותר שישראל היא בדרך להיות עוד מדינה חשוכה לאוסף המדינות במזרח התיכון, מאשר שנראה את פלסטין מתפתחת לאוטופיה ליברלית במזרח התיכון. בקיצור: החלומות באספמיה שלך לא מזיזים לחמאס ולא ״לא משמחים״ אותו. אם יקרה משהו לכיוון הזה, הם ינצלו אותו כדי להתחזק ולבסס את שליטתם (בדיוק כמו שהם עושים Hacking לעולם המערבי ומנצלים סט גדול של ערכים מערביים/הומניטריים ככלי מלחמה), לזרוק לפח את אנשי ה-PA ולממש את הרודנות הסמכותנית והדתית שלהם בפלסטינים, בדיוק כמו מה שקורה ב(מידה זו או אחרת) במדינות האחרות של המזרח התיכון. החלומות על המדינה הדמוקרטית שאתה מתאר דווקא עושה אותם מאוד שמחים - קשה להיות עצוב כשאתה מחזיק את הבטן וצוחק על הפנטזיות המנותקות מהמציאות שיש לחלק מהיַהוּד ואנשי המערב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מכונת מה היה קורה אילו. נראה לי שגם לך אין. מכאן שנינו לא באמת יודעים מה מה יקרה אם תוקם מדינה פלשתינאית. אנחנו כן יודעים מה יקרה אם לא תוקם מדינה כזאת (זאת המציאות העכשווית) ואנחנו כן יודעים מה קרה בהיסטוריה בסיטואציות דומות. אני לא הולך להגיד לך שאני יודע במאה אחוזים שהפלשתינאים לא יהיו המונגולים של העת החדשה, אבל אני חושב שאני צריך נימוקים קצת יותר חזקים מאלה שהבאת. למשל, המשפט "המדינה הדמוקרטית הקסומה שאתה מדמיין למשהו שהוא קצת (או מאוד) שונה ממה שאתה מדמיין." הוא מתנשא ולא ענייני. לנוחותך, הדגשתי את המילים המיותרות. מדינות דמוקרטיות הן לא "קסומות" הן קיימות, במו עיני ראיתי כאלה, ראיתי כמה הן יכולות להיות טובות לאזרחיהן, ראיתי כמה הן יכולות להיות טובות לאזרחי המדינות השכנות להן, ראיתי כמה הן יכולות להיות טובות לאנושות, וראיתי כמה הם עדיפות את החלופות שאני מכיר מהמציאות המאוד לא קסומה. אני לא מ"מדמיין" את הרצון שלי בקיומה של כזאת גם לפלשתינאים, אני חושב שזה מה שנכון לעשות. אם היית מנסח את המשפט הזה בצורה קצת פחות מתנשאת, למשל: "המדינה הדמוקרטית שאתה מעוניין בה למשהו שהוא קצת (או מאוד) שונה ממה שאתה רוצה." זה היה יוצא הרבה פחות מתנשא והררבה יותר ענייני. באופן כללי, התנשאות אולי משכנעת את המשוכנעים, אבל בדרך כלל יוצרת אווירת שיח לא נעימה. עדיף היה לוותר. להאשים אותי בעודף ביטחון עצמי... כשזה בא ממי שכותב כמוך... אתה באמת כל כך לא מודע לעצמך? קראת את התגובה שלך והשתכנעת שעודף הבטחון העצמי הוא שלי? להגיד שאני לא מתייחס למה שיכול או סביר להתרחש בדרך זה פשוט לא נכון. אמנם התייחסתי לזה בקיצור (כל התגובה שלי היתה קצרה), אבל בהחלט התייחסתי, ואני יכול להאריך ככל שתרצה. אבל אני מנחש שזה לא באמת מעניין אותך, החלטת שזה "רע" וכמו כל האידיאולוגים מהסוג שמאוד בטוח בעצמו אתה לא מעוניין לשמוע פרטים על עמדות שלא מתישבות עם הדוגמה. בבקשה, תוכיח לי שאני טועה - תשאל שאלות. דמוקרטיה היא אמנם לא שיטת משטר פופולרית במזרח התיכון היום, היא גם לא היתה פופולרית במרכז אירופה לפני מאה שנה ובכלל בעולם לפני מאתיים שנה. העולם יכול להשתנות. העולם משתנה. הוא משתנה על ידי בני אדם. בני אדם כמוני וכמוך. הוא יכול להשתנות לטובה (ולדעתי, וזאת דעה אישית, לטובה זה לעולם דמוקרטי יותר) או לרעה. אין במזרח התיכון מגבלה ביולוגית, אקולוגית, גיאוגרפית או פיזית שתמנע ממנו להפוך להיות דמוקרטי יותר (או פחות). זה תלוי רק בבני האדם. אני בן אדם, לכן אני אחד מאותם גורמים בהם זה תלוי. בניגוד למה שאמרת, אני לא אידיאולוג מהסוג "שרואה רק את סוף המסע" אבל כן אידיאולוג שמבדיל באופן נחרץ בין סוף טוב (לדעתו) לרע (לדעתו) ומנסה לעשות ככל יכולתו לקדם את הראשון גם כשהדרך לא קלה או מהירה. חלקים גדולים בישראל הופכים להיות פחות דמוקרטים, בהחלט. וזה עוד יתרון פוטנציאלי של מדינה פלשתינאית - שזה יחזק את הכוחות הפרו דמוקרטים בישראל. אבל, זאת בעיה עולמית, הכיבוש וההשלכות שלו הופך אותה לחזקה יותר בישראל אבל סיום הכיבוש הוא בהחלט לא תנאי מספיק לעצור את התופעה. בקיצור השימוש שלך במושגים כמו "חלומות באספמיה" או "הפנטזיות המנותקות" דוחה. אפשר לכתוב גם ללא התנשאות. אין משהו שיותר "מזיז" לחמאס מאשר הסיכוי לשלום בין ישראל לפלשתינאים, זה מה שהניע את גלי הפיגועים באוסלו, באיחנטיפאדה השניה, בתקופת שלטונות של אולמרט ובשביעי באוקטובר. החמאס רוצה כח, החמאס מבין שמדינה פלשתנאית היא פחות כח, החמאס לא רוצה מדינה פלשתינאית (ז"א, הוא אולי רוצה ,אבל כזאת שבה יהיה לו את הכח שיש לו עכשיו, ז"א לא מדינה דמוקרטית ולא מדינה שחיה בשלום לצד ישראל). חלק מהקמת המדינה יהיה חייב לכלול מנגנון למנוע מהחמאס להגדיל את כוחו כמו שנעשה במקומות אחרים בעולם בהצלחה. שמת לב איך צמד המילים "מדינה פלשתינאית" הקפיץ אצלך תגובה שמזכירה דתי שרואה את השם המפורש? אותי זה היה מדאיג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום דבר לא ״הקפיץ״ אותי ואין שום דבר ממה שכתבתי שאפילו חצי דומה לכתיבה של אדם דתי המאמין בכל ליבו במשהו. מי שכותב דברים שנשמעים אמוניים ומנותקים מהמצב כפי שהוא בשם איזו אידיליה שאין שום תאור סביר לאיך מגיעים אליה, זה אתה. כל אדם סביר יתמוך ברעיון שזה יכול להיות ממש נפלא אם לצד מדינת ישראל היתה קיימת מדינה פלסטינית דמוקרטית שמשתמשת בכוחה (ומצליחה) לדכא סנטימנטים ופעולות של כת המוות הג׳יהאדיסטית הפופולרית היום בקרב פלסטינים בתוך ומחוץ לשטח ישראל והשטחים (בלי קשר לשאלות של עוני, סבל, בורות והרג שמבצעים ישראלים, אלא בעיקר כחלק מבחירות תרבותיות ומבנים חברתיים). להסתכל על המציאות היום, להטיל ספק ולהתיחס לתסריט שאתה מתאר כאל ״אם לסבתא היו גלגלים״, זה ההיפך מאמונה דתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין "להטיל ספק" לבין ההתקף אליו נכנסת יש כמה הבדלים. ניסיתי לגרום לך לראות את זה. נכשלתי. אפילו אם נתעלם מהתוכן התגובה שלך זאת תגובה של אדם דתי שקרא חילול הקודם. התוכן מתעלם באופן מובהק מכל מה שכתבתי וסתם נגרר להתקפה אישית. אם יבוא יום ותרצה להתייחס לתוכן הדברים באופן ענייני, אני אשמח לקרוא, לנסות להבין את העמדה שלך ואולי לשנות את דעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שאתה חווית את זה כהתקף, לא הופך את מה שכתבתי לכזה. אנחנו לא חייבים להסכים. אני מסכים שאין לי שום עניין לנהל איתך שיחה. לא אכפת לי למה אתה חושב שזה המצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שדמוקרטיה במובן הזה היא לא משהו שאנחנו יכולים להקים להם. אנחנו צריכים לאפשר, אבל הם צריכים להקים לעצמם. אני חושש שזה יהיה להם מאוד מאוד קשה, ואני מתקשה לראות איך אנחנו יכולים לעזור, מהמצב הנוכחי. יש דברים שהייתי מאוד שמח אם היינו עושים בכל מקרה (נתחיל מרצון טוב, כלומר לראות אותם כבני אדם ולפנות מקום לשאיפות הלגיטמיות שלהם, ולא להתנחל ולא לנשל), אבל אני חושש שצעדים כאלה יקדמו את הדמוקרטיה שם במילימטר מתוך דרך של קילומטר. סימן מדאיג אחד הוא העבר: אחרי היציאה של ישראל מעזה לא השארנו שם מצב מושלם, אבל השארנו תנאים שנראים לי טובים מאוד להתפתחות של דמוקרטיה, אם העם שם רצה דמוקרטיה. זה לא נגמר טוב. עכשיו המצב יותר קשה, ולו בגלל שלפלסטינים הכי לא דמוקרטיים בעזה וגם ביו"ש יש הכי הרבה נשק. האם מישהו יכול להתגבר על הנשק הזה חוץ מצה"ל? האם צה"ל יכול, ובאיזה מחיר? נניח שנגייס קואליציה בינלאומית לצורך זה, מה יכולה קואליציה כזו לעשות? במילים אחרות, אילו היית נבחר לראש ממשלת ישראל, מה היית עושה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב ש"לאפשר" זה מספיק, אנחנו צריכים גם לעודד את הדמוקרטים ולבלום את האנטי דמוקרטים שבהם. או, במילים אחרות, כל מה שה"חמאס-הוא-נכס" מציע לעשות, רק ההפך (ובדיוק מאותה סיבה). אילו הייתי נבחר לראשות ממשלה הייתי מתאבד (ברצינות, עולם בו יש בני אדם שסומכים עלי בניהול מדינה עם נשק גרעיני הוא לא עולם בו הייתי רוצה לחיות). אולי מישהו עם דעות דומות לשלי אבל עם כישורים מתאימים להיות ראש ממשלה היה נבחר והיה שואל לדעתי... זה מה שהייתי מציע לו (לא בהכרח לפי סדר הביצוע, ורשימה לא מלאה או קרובה להיות מלאה): 1. להבין ולהודיע מראש שמדובר בהליך ארוך וכואב. זה לא יקח שבוע, לא חודש ולא שנה. במהלך התהליך הזה יהיה טרור (כמו שיהיה גם בלעדיו, כמו שקיים בלעדיו) וישראל תפסיד כסף. 2. לפרק את כל ההתנחלויות שלא יהיו חלק ממדינת ישראל בסוף התהליך. כדאי להבהיר שפירוק כמו בהתנתקות הוא אסון פוטנציאלי. אפשר וראוי לעשות את זה בדרך יותר נדיבה ופחות לוחמנית. 3. לספח את כל השטחים שכן יהיו חלק ממדינת ישראל. כולל אזרחות ישראלית מלאה (בלי קריצות) לכל התושבים הערבים של השטחים האלה. 4. להוציא מחוץ לחוק את זכות ההצבעה או כל תמיכה ממשלתית של כל מי שמתגורר מחוץ לשטחי ישראל הריבונית. 5. להקים קואליציה בין לאומית של מדינות שישראל יכולה לסמוך עליהן (ז"א, לא איראן) שישלטו בעזה ובכל השטחים שלא סופחו לישראל. 6. הקואליציה תקבל מנדט להקים מדינה פלשתינאית. ותעביר את השלטון לידי הפלשתינאים באופן מדורג בהתאם למוכנות של הפלשתינאים לשלוט. 7. ישראל תיתן לקואליציה תמיכה לוגיסטית ומודיעינית, אבל חיילים ישראלים לא יצאו מחוץ לגבולות ישראל ולא ילחמו נגד פלשתינאים או נגד הקואליציה. 8. הקואליציה תפרז את החמאס והג'יהאד בעזה. 9. כוחות הביטחון הפלשתינאים בגדה יעברו לפיקוד של כוחות הקואליציה. 10. הקואליציה תקים נמל תעופה ונמל ימי, ותהיה אחראית למנוע כניסת נשק שלא מיועד לכוחות הפלשתינאים הלגיטימיים או לכוחות הקואליציה. ישראל לא תתערב מלבד העברת ידע מודיעיני. 11. הקואליציה תהיה אחראית למערכת החינוך במדינה הפלשתינאית העתידית ותאבק בהקצנה הדתית. 12. ישראל תאבק בהקצנה הדתית במערכת החינוך שלה. 13. ישראל תשחרר את כל האסירים הבטחוניים שאינם אזרחים ישראלים ו/או שלא נשפטו במשפט צודק. מי מהם שביצע פשע מלחמה יועבר לבית הדין הבין לאומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע מבטיח, ואני מסכים שזה שווה ניסיון למרות ההסתייגויות להלן, אבל אני לא עוצר את נשימתי בתקווה להצלחה. 1. זה די מה שארה"ב ניסתה בעיראק ובאפגניסטן, לא? זה היה כישלון מהדהד. איפשהו מהלך דומה כן הצליח, מאז גרמניה ויפן? 2. מי המדינות או הארגונים שיסכימו להציב כוחות חמושים מול החמאס ודומיו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל שזה יכשל צריך יהיה לנסות את זה. נראה לי, ואני מקווה שאני טועה, שהישראלים היום ממש לא מוכנים אפילו לשקול משהו כזה. 1. כן ולא. עירק ואפגניסטן הם שיעורים של איך לא לעשות את זה. אין לי דוגמא מודרנית לתהליך דומה. 2. בהתחשב במחיר של המשך הסכסוך, נראה לי שרוב מדינות נאט"ו יסכימו במידה כזו או אחרת בהנחה שישראל תשתף איתן פעולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אם אתה יכול לפרט קצת יותר מה עשתה ארה"ב לא נכון בעירק ואפגניסטן, אשמח. 2. יש עוד מוקש אחד קטן בהצעה שלך: אני לא חושב שהעולם יקבל סיפוח חד-צדדי של איזשהו חלק מהשטחים והאוכלוסיה הפלסטינית. זה יקשה יותר לגייס כוחות שיטור. למרות שאני כן רוצה לנסות משהו כזה, נדמה לי שאצל חלק ניכר מהישראלים שלא מוכנים אפילו לשקול משהו כזה (החלק הלא מתנחלי, ולא גזעני עמוק), הסיבות די חופפות לסיבות שבגללן אני חושש שזה ייכשל. כלומר, אני לא עד הסוף בטוח שהם טועים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זה קצת ארוך מידי בשביל תגובה באייל, אבל בקיצור, לדעתי, ה"טעויות"1 של ארה"ב היו: * תעשיית שקרים לפני המלחמה. * תכנון לא נכון ל"יום שאחרי". * חוסר הבנה של המחיר של מלחמה כזאת. * נסיון לא אמיתי לישם את הדמוקרטיזציה. * הצהרה מוקדמת מידי על סיום ונצחון. 2. תלוי בהנהגה הישראלית שתבצע מהלך כזה. אם זה יבוצע על ידי ממשלה שידועה בחוסר כנותה (ז"א, נתניהו, בנט, ליברמן...) ברור שאף אחד לא יאמין להם. אם זה יבוצע על ידי ממשלה שידועה בכנותה, כחלק ממהלך גדול יותר שכולל את הסעיפים האחרים, נראה לי שזה יתקבל על ידי העולם. נראה לי שהסיבות שחלק גדול מהישראלים לא יהיו מוכנים לשקול את זה הן לא בגלל החשש מכשלון אלא בגלל החשש מהצלחה. 1 ולא כולן היו באמת טעיות, ככל שעובר הזמן אני מעריך את הנשיאות של בוש-צ'ייני פחות ופחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''נראה לי שהסיבות שחלק גדול מהישראלים לא יהיו מוכנים לשקול את זה הן לא בגלל החשש מכשלון אלא בגלל החשש מהצלחה'' - יש חלק ויש חלק, אני חושב ששניהם לא מבוטלים. מעבר לזה נראה לי שאין לי מה להוסיף (הייתי מאושר אילו היינו מנסים את זה, נשארתי לא אופטימי שזה יצליח, אבל מה משנה האופטימיות-פסימיות שלי כששנינו מסכימים שזו פנטזיה פרועה בעתיד הנראה לעין). תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שחסר בתוכנית אלמנט בסגנון תוכנית מרשל. אולי זה מה שמפריד גם, בין השאר, בין עירק ואפגניסטן לגרמניה ויפן: חיבוק חזק, כלכלי ומדיני, לישות שאנחנו רוצים שתהיה שכנה נעימה ומאושרת בסוף התהליך. לא רק עמידה בצד ואי הפרעה לקואליציה של מבוגרים אחראיים. זה עם כל ההסתייגויות גם על הבורות האישית וגם על הרצון של הציבור הישראלי בהצלחת תהליך כזה וחוסר האמון המובן שלהם בתהליך כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסר בכוונה. אני חושב שאחד ההבדלים בין הגרגמנים לפלישתינאים הוא שהגרמנים האמינו שהאמריקאים יצאו מגרמניה מהר ככל הניתן, ורמת האמון בין הפלשתינאים לישראלים היום הוא אפס (ובצדק). לכן חשוב לי שישראל תצמצם את המגע הישיר ככל הניתן. הקואליציה אמורה להתגבר על חוסר האמון ההדדי (לכן אני חושש ששלטון פלשתינאי היום יכשל כמו גם שלטון ישראלי). לגבי חוסר הרצון - אם מישהו עם דעות דומות לשלי אבל עם כישורים מתאימים להיות ראש ממשלה היה נבחר להיות ראש ממשלה אני מניח שהבעיה הזאת נפתרה. בנוגע לבורות, אין לי תשובה טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אם מישהו עם דעות דומות לשלי אבל עם כישורים מתאימים להיות ראש ממשלה היה נבחר להיות ראש ממשלה'' - כדי שמישהו בעל דעות דומות לשלך ייבחר לראשות הממשלה צריך לקרות נס שיגמד את חציית ים סוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים. זאת אמרת, כן אני מסכים שזה לא סביר, אבל לא כל כך לא סביר. חציית ים היא מאורע של פעם ב(נגיד) 10 מליארד שנה, על פניו בשביל שמאורע של פעם ב-X זמן יקרה בזמן הנח לאדם מסויים צריך להוסיף כמה סדרי גודל, אבל למעשה זה הפוך, ז"א לכל מאורע מורגש ובלתי סביר שיקרה יהיה מי שיהנה מההתרחשות שלו, לכן נראה לי שאשר להוריד איזה סדר גודל אחד או שניים מהסיכוי שיקרה "נס" כזה. ככלל, ציבור משנה את דעתו פעם ב-100 שנה. במו עיני ראיתי את זה קורה במהלך חיי כמה פעמים. הסיכוי שזה יקרה דווקא בציבור הישראלי והפלשתינאי בעשור הקרוב (נגיד) הוא נמוך, אבל זה רק סדר גודל אחד, הסיכוי שהוא יקרה בכיוון המתאים לי הוא אולי נמוך (אני חושב שהוא גבוה ממה שנדמה לך), אבל, ככל שתרצה להיות פסימי, הוא לא נמוך יותר מאחוז. עדיין, מדובר בסדרי גודל אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולם ביחד: מ-ט-א-פ-ו-ר-ה. ג'וקר כזה לא היה לי מאז בן-גוריון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאולי גם קיומו של אויב משותף ליפנים, לגרמנים ולאמריקאים, עזר פה, אבל אולי לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אחד מן הנזקים שהביא עלינו שלטון הימין זו ההשוואה הנואלת בין הערבים לגרמנים. הגרמנים והיפנים עוד יותר, ''סבלו'' ממנה גדושה של קונפורמיזם. לאחר שהשלטונות הפאשיסטיים הקודמים הובסו בצורה מוחלטת, הם העבירו את נאמנותם האזרחית לשלטונות החדשים הדמוקרטיים. הערבים, כפי שאנו אמורים להבין טוב מאחרים, מעולם לא חיו תחת שלטון מסודר והם מתיחסים לשלטון שלהם כפי שמתיחסים לביריון השכונתי החזק ביותר. אני נוטה להסכים עם המצרים והסעודים שהשלטון היחידי שיוכל להשליט אוטוריטה על הפלשתינאים צריך להיות משהו מסגנון החמאס. המחשבות על דמוקרטיה ערבית הן חלום באספמיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבורות היא שלי, למקרה שלא היה ברור (שמתי לב עכשיו שנשמטה המילה). אני מבין למה החוסר מכוון עכשיו, אבל עדיין נוטה לחשוב שבלי לכרוך את הרווחה של הצדדים זה בזה בשיתופי פעולה כלכליים (שבסוף מחלחלים גם ליותר אנשים שעובדים ביחד) גם לא ייבנה אמון ביניהם בשום שלב בתהליך הזה וסופו להשבר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |