![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
היה לי מורה דתי למתמטיקה שהיה מקפיד לכתוב את סימן הפלוס בלי רגל תחתונה. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
האייקון > האיקונין [ויקיפדיה] | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כך כתבנו כולנו וכך זה הופיע בספרי הלימוד כשהייתי בבית הספר היסודי (בשנים 50-60 למניינם). | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כך זה גם היה אצלי בכיתה ובספרי הלימוד בבית הספר היסודי, סביבות 1980. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
הוא לימד בתיכון. הזכרתם לי שכך כתבו ביסודי. ואף אחד לא צעק "הדתה!" על זה. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני זוכר את עצמי מספר את האנקדוטה הזאת לחברים אמריקאיים בתקופת הדוקטורט (לפני עשרים שנה, אללי), בתור דוגמה לטרלול דתי שהשתחל למערכת החינוך הישראלית. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אבל בזמן אמת אף אחד לא חשב שזה מטורלל (בתיכון זה היה מוזר). כנראה עוד לא המציאו את המלה ''הדתה''. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
קבל את זה, משנת 1966. אולי עוד לא המציאו אז עדיין את המלה "הדתה", אבל כן היו כבר אז אנשים שהתנגדו לה, וספציפית חשבו שהשינוי של סימן הפלוס הוא טרלול. בזכות הכתבה הזאת הגעתי לפרשת טמרין [ויקיפדיה], שלא הכרתי. מעניין. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
וראה גם את זה, מ-1971. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ואני דווקא חשבתי על כך שאף אחד מאיתנו לא חושב על „תשבץ״1 כעל משהו שקשור להדתה. 1 תגובה 241243 |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
הנצרות אימצה צלבים יוונים עד המאה הרביעית. הצליבה - ההוצאה להורג התבצעה על צלב X (צלב אנדראוס הקדוש) או הצלב היווני + (צלב עם זרועות שוות) או הצלב הנוצרי/לטיני ✝ (זרועות לא שוות) או צלב טאו T (צלב אנתוני הקדוש). השימוש בצלבים הללו לא גרמו לרומאים לחשוד בחתרנות נגד הקיסר. הסימולים בשימוש המתמטיקה הן לפחות מהמאה - 14. אם אני מבין נכון את הפארנויה מהאייקון, היא כי השימוש ב + בכתיבה (לא בהדפסה) יכולה לגרום לכותב, לצייר צלב לטיני ולא סימול מתמטי. או - כי בישופים רומאים-קתולים, מזרח-אורתודוכסים, לותרנים ואנגליקנים מציבים צלב יווני פלוס + לפני שמם בעת חתימת מסמך. או - כי הוא מזכיר את צלב הברזל וצלבים אחרים הקשורים לגרמניה הנאצית. או - צלבים שקשורים למסעות הצלב. יחד עם זאת תמוה הוא שלעומת ה + השימוש ב X או T ויתר הצלבים שאומצו ע"י הנצרות לא נטען שהם מזכירים צלבים נוצרים, למרות שהם כן. עפ"י Plus and minus signs [Wikipedia], 'השימוש בסימול ﬩ היא מסורת יהודית שמקורה לפחות במאה ה-19. נוהג זה אומץ בבתי ספר בישראל, והוא נפוץ עד היום בבתי ספר יסודיים (כולל בתי ספר חילוניים), אך פחות בתי ספר תיכוניים. הוא משמש מדי פעם גם בספרים של סופרים דתיים, אך רוב הספרים למבוגרים משתמשים בסמל הבינלאומי +. הסיבה לשימוש באייקון זה היא ההמנעות משימוש בסמל + שנראה כמו צלב נוצרי.' האם השימוש ב ﬩ הוא עדיין נפוץ כפי שויקי מתאר או שהעדר הסימול ﬩ והשימוש ב + במקלדת הנייחת ובנייד הסולרי הם שגרמו לכך שהסימול לא נפוץ. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
הפלוס הקצוץ שלך הפוך. שמונה שנים לפחות בילית בבי"ס יסודי ולא הפנמת? | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
┴ או ┬ ? | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
לדתהמתי ראיתי שויקיפדיה הכשרה, זאת שידועה בשמה "המכלול" אכן מראה את הסימן ההפוך. מה שהפתיע אותי לא פחות הוא שההתייחסות אליו נעשית רק בהערה לגבי מה שמקובל במוסדות החינוך, בעוד ה"+" האוניברסלי הוא הגיבור הראשי של הערך. מן הראוי ששערוריה זאת תטופל במהרה בכל חומר הדין. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אופציה חלופית : Z במקום + ------------ Welcome to the Zoo |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
הפוך, גוטה. שלך ההפוך. גם אצלי זה היה קמץ הפוך ולא ישר. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
לא מזמן התיישבתי עם הבן הקטן לצפות ב"האחים בלוז". נזכרתי שכשראיתי את הסרט בפעם הראשונה, בטלוויזיה הישראלית אי אז בסוף שנות השמונים, הסצינה עם ג'יימס בראון "הכומר" בכנסיה צונזרה לחלוטין, מן הסתם מאותם טעמים של שינוי סימון הפלוס. ובלי קשר - נדהמתי לראות כמה הקצב של הסרט איטי, בטח שבהשוואה לסרטים של היום. הבן שלי נשבר אחרי פחות משעה ונטש. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כחלק מההשכלה הכללית שאני מנסה להנחיל לצאצאי, שכנעתי אותם לצפות בקלאסיקות קולנועיות. מחלקן הם נהנו ("מי הפליל את רוג'ר ראביט", "ממנטו", "החשוד המידי", "מועדון קרב"), מחלקן הם השתעממו ("הטוב, הרע והמכוער", "ד"ר סטריינג'לאב") ולגבי רובן הם היו אדישים, לא מבינים למה אני חושב שמדובר בסרט ששווה במיוחד לראות אותו (הקשב של הדור הזה פשוט קצר וכל דבר שנמשך יותר מחצי שעה, גג 40 דקות, צריך להיות ממש מיוחד כדי שהם יואילו להקדיש לו את הזמן). נדמה לי ש"האחים בלוז" היה כזה - סרט נחמד, אבל אין סיבה להקדיש לו כמעט שעתיים (ככה גם "מכסחי השדים", "המטריקס", "מת לחיות", "בחזרה לעתיד", "החוש השישי" ועוד רבים וטובים). הקצב של הסרט הוא הגורם המכריע, ככל שהסרט איטי יותר, ככה הם איבדו עניין מהר יותר. סרטים משנות ה-70 ואחורה הם פשוט לא סבלו, ניסיתי היצ'קוק אחד, והם הודיעו שזאת הפעם האחרונה. סרטי פעולה ומד"ב של שנות ה-80 נראים להם מגוחכים (טוב, "זכרון גורלי" הוא באמת מגוחך, אבל מ"שקרים אמיתיים" הם דווקא די נהנו - הראיתי להם אותו כפרומו לFubar). היו כמה חריגים, סרטים איטיים שהם כן אהבו: "פרסיליה מלכת המדבר", "איש הגשם", "המכשפות מאיסטוויק", אני צריך אולי לנסות את "המספריים של אדוארד" או את "מה עובר על גילברט" - נראה שהם מצליחים להתחבר לסרטים על אנשים חריגים. לגבי הקצב, בסדרת משטרה שהבת שלי שכנעה אותי ואת אשתי לראות (The Rookie), הוזכר הסרט "משאלת מוות" משנות ה-70 (למעשה היו כמה סרטים בשם זה) כהסבר לכינוי "שיכוני ברונסון" לשכונת פשע בפרברי L.A. אני די בטוח שבפרק בן 40 דקות בסדרה הזאת יש יותר אקשן מאשר בכל סדרת הסרטים ביחד. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
התחושה שלי בעניין הקטן הזה הוא: א. לרוב הסרטים חייבת להיות איזשהי רמה מסוימת של ראש פתוח. נניח גיל 9 ומעלה, מישהו שמוכן לטעום משהו שונה. (הגיל שונה מילד לילד וכמו כן יש סרטים, כמו הנסיכה הקסומה שהם יותר נגישים) ב. חייב להיות איזשהו תאום ציפיות. קצת כמו לצפות במנגה. זה פשוט מדיה קצת שונה עם מוסכמות שונות. זה נכון במידה רבה גם לסרטים ישנים. מכיוון שרוב הילדים כן צופים במנגה פופולרית, אז זה מהווה אנלוגיה לא רעה.. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אפילו בתי הקטנה הסכימה שהמטריקס הוא סרט נהדר. הופתעתי לגלות שסרטים שאצלי נחשבים "מהתקופה שלי" כמו מועדון קרב והחשוד המיידי נכנסו אצלך לאותה קטגוריה של סרטים "קלאסיים" כמו סטריינג'לאב והטוב/רע/מכוער. גם בלי ההטייה הסובייקטיבית שלי, יש שלושים שנה בערך בין שתי הרשימות. גם אצלי "בחזרה לעתיד" לא החזיק כל כך, אולי בגלל הקצב ואולי בגלל שסדרות וסרטים היום כבר שחקו עד דק את כל ספקטרום הפרדוקסים של נסיעה בזמן, קווי זמן מקבילים ושאר חבריהם. בסדרות של היום ("הפלאש" למשל) בפרק אחד יש שלושה פרדוקסים שעולים ונפתרים או מסתבכים, אז זה כבר לא נראה חדשני או מרתק. לגבי סדרת הטירון - היא דוקא פחות אלימה ואגרסיבית מסדרות אחרות, מה שהופך אותה לראויה לצפייה משפחתית עם הילדות. היא יותר מתמקדת ביחסים בין השוטרים, ופחות באלימות ואקשן (יש גם, אבל במינונים לא גדולים יחסית לסדרות מהמילניום הנוכחי). |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כמות מקרי המוות והאלימות שיש בסדרה הזאת, היו הופכים אותה ללא מתאימה לילדים כשאני הייתי ילד. | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |