בתשובה לאריק, 14/05/25 11:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ואו! לא רע בכלל בתור מפת דרכים לאופוזיציה ממלכתית. א. ראוי לשבח במיוחד מפני שמדובר בריאל פוליטיק ולא ב"חזון". עכשיו ראה בדמיונך, חזית פוליטית גנץ-לפיד-גולן ובראשה המועמד לרוה"מ אייזנקוט בצרוף מניפסט 4 הנקודות שלך. בחלומי, חזית כזו עשוייה לעבור בסקרים את 40 המנדטים. ב. אני מפציר לא להתאבסס על שמו של אייזנקוט. אתם יכולים לשים שם כל שם של פוליטיקאי מתון שיהיה מקובל על כל המחנה ויביא איתו ניצני תקווה להרחבת המחנה. בינתיים, במפה הפוליטית, זה מה שיש. אולי חילי טרופר? ג. אתה חושב שליברמן/בנט יחתמו על המניפסט הזה? זכור שבנט מגיע עם איילת שקד ושקלי או תחליפים שלהם. ד. אני חושב שלדבר על כהניזם ושוליים זה אנכרוניזם. אני חושב שצדק פרופ' לייבוביץ כשדבר על הלכי רוח יודו-נאצים בקרב ציבורים יהודיים, שלא לומר רוב הציבור היהודי. הכהניזם הגיע עם סרח עודף של מדינת הלכה, המצמצם את הבייס מאד מאד. לעומת זאת, הלך הרוח הנאציונליסטי מבית מדרשם של סמוטריץ-בנגביר-לוין-רוטמן-אוחנה-סטרוק-קרעי-שקלי מבוסס על בייס שיכול להגיע גם לרוב בקול היהודי. שמעתי היום מישהו המתלונן למה צריך להמתין שנים כדי להרוג תינוק עזתי שנמצא בביתו קלאצ'ניקוב? מה בין זה לבין אידאולוגיה נאצית? וכאן אולי טמונה החולשה של מניפסט 4 הנקודות שלך. יחסתי לו ריאליזם פוליטי, מפני שהגוש הנאו-נאצי הישראלי אינו מייחס חשיבות לתקנות וחוקים. האג'נדה שם היא יותר דארויניסטית, בנוסח אדם לאדם זאב. גישתם, אני מעריך, תהיה שאם זה חשוב לך, למה לא? העיקר שתתן לנו להמשיך להרעיב תינוקות ערבים ולגרש מביתם מאות אלפי בני אדם שעיקר חטאם הוא שהם דומים יותר מדי לנו הבנגביריסטים. לזכותך, יאמר, כי אם תמצא ממשלה שתוכל להעביר אג'נדה כזו, אזי תהיה הזדמנות להתמודד עם הבעיה האמיתית: האידאולוגיה היודו-ישראלית-נאצית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ג', אין לי ספק שליברמן וגם בנט יחתמו על זה. לשקד אני נותן פסקת התגברות. אולי אני לא זוכר טוב, אבל למיטב זכרוני שקד לא הובילה שום דבר דומה להפיכה המשטרית. היא מינתה אמנם שופטים כלבבה והעליון עכשיו שורץ דת"לים, אבל לא ביקשה לערער את עמודי התמך. היודונאצים הם מיעוט1. בקונסטלציה הנוכחית הם מיעוט מאוד משפיע. הוצאה שלהם מהקונצנזוס תחליש מאוד את השפעתם ובתקווה גם תקטין את התמיכה הציבורית בהם. המרכז הוא הרוב, ואי אפשר להתעלם מכך שהמרכז נוטה ימינה. לכן ליברמן ובנט. לדעתי פחות חשוב מדינית בטחונית מי יהיה ראש הממשלה הבא. לא ראיתי שלפיד עשה שום דבר שונה מבנט. מבחינתי חשוב יותר שיוכל לתחזק את הקואליציה ולהוביל את הנושאים האזרחיים שבקונצנזוס של המחנה הליברלי- שלוש רשויות, שלטון החוק ושוויון בנטל. שלטון החוק הוא אבן נגף עבור המתנחלים, ולכן אסור להסתמך על סמוטריץ', רוטווילר וסטרוק לרוב קואליציוני. בחלומי לגוש הליברלי יהיו 61 מנדטים בלעדיהם ובלי החרדים והערבים (אבל עם ש"ס). אפשר לבוא כחזית לציבור. כלומר שכל מפלגה שומרת על המאפיינים שלה אבל המפלגות מתחייבות על קווי יסוד משותפים של הקואליציה שיקימו אחרי הבחירות, ושראש הממשלה המוסכם עליהן יהיה מי שקיבל הכי הרבה מנדטים מביניהן. זה בפני עצמו כבר ישנמך את הפן האישי בבחירות, ויטול את העוקץ ממערכת בחירות מבוססת אישיות, דהיינו רק ביבי- רל"ב. ______ 1 שאמנם גדל עוד לפני הז' בזכות הלגיטימציה שקיבל, ובטח אחריו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שזכרוני אינו מטעני - שקד מנעה בגופה חוקים קריטיים כמו הגבלת קדנציות לראש ממשלה ואיסור התמודדות לראש ממשלה לחשוד בפלילים בעת משפטו (כמו שיש לשרים בממשלה). היא סוסה טרויאנית על מלא ואשמח מאד לא לראות אותה ברשימה עתידית של בנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״אפשר לבוא כחזית לציבור. כלומר שכל מפלגה שומרת על המאפיינים שלה אבל המפלגות מתחייבות על קווי יסוד משותפים של הקואליציה שיקימו אחרי הבחירות, ושראש הממשלה המוסכם עליהן יהיה מי שקיבל הכי הרבה מנדטים מביניהן.״ או! הללויה. היר היר. בדיוק. על כך דיברתי כשאמרתי שאין צורך בבחירת חרצוף מיצג מחנה לפני הבחירות. אם המחנה מסוגל לשתף פעולה כך שהוא יחליט מי האדם שירוץ לראשות הממשלה, אז שיתוף הפעולה בתוך המחנה הוא מספיק גבוה כך שאפשר לנהל קמפיין בחירות מתוזמן ומסונכרן בלי שיהיה צורך להחליט מראש מי יהיה ראש ממשלה. שיעמדו על במות בקבוצות ויתנו אווירה של ביחד, במקום להצביע על עוד איזה נודניק שינסה לעשות עוד מופע של Rabin Impersonations עם ״אני אוביל, אני אנווט ואני... אני... רק אני... אננננננייייי!״. ככה המחנה יכול למקסם את כוחו על בסיס מפלגתי, בלי שיברחו קולות של אנשים שתומכים באחת ממפלגות האופוזיציה. אחרת אנשים יכולים להמנע לבחור במפלגה המועדפת עליהם, רק בגלל התמיכה בקמפיין ריצה לראשות ממשלה למישהו שלא בא להם יפה בעין. שבנט ירוץ במפלגתו וינסה למשוך בסגנונו וערכיו קולות מהימין, אבל שאר מחנה השמאל צריך ויכול להמשיך להצביע למפלגות הטבעיות שלו. אל, חס וחלילה, תצביעו למפלגתו של בנט בהצבעה אסטרטגית (זה לא מה שיחזק את המחנה). ישראל היא לא ארה״ב. אין פה מרוץ לנשיאות ואין צורך לקיים אחד כזה. אחרי הבחירות, ילך המחנה אל הנשיא וימליץ על מישהו לראשות ממשלה. עפ״י תוצאות הבחירות ועפ״י הספר. בחירה מראש של חרצוף תורן רק תפגע במאמץ של המחנה להחליף את מודל המשטר האוטוקרטי שרוקם פה עור וגידים. האדם שצריך להריץ לראשות הממשלה מול ביבי הוא אף אחד. הו הא מי זה בא? WHO THE FUCK CARES? ישראל לא מחכה לראש ממשלה. ישראל מחכה לחזור לדרך. דרך שהיא איבדה כשהיא התחילה ללכת מסוממת אחרי גחמות של איזה איש אחד, במקום לפתוח מפה ולנווט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערב במרכז הקונגרסים בחיפה כנס השקה של תנועת "עוגן לעתיד". נרשמתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשמים מכנס ההשקה: היה לי מעניין. גרם לי לחשוב. לא עם הכל הסכמתי, אבל הנחיצות של תנועה כזו ברורה בעיני. מטרת התנועה במשפט אחד: לקדם את הערכים ההומניסטיים בישראל בוטום אפ. ערכים הומניסטיים: שוויון, חמלה, מוסר, חירות. בעצם אותו שילוש קדוש של המהפכה הצרפתית. כבר מזמן אני טוען שהמאבק על דמותה של המדינה הוא מאבק בין שני סטים של ערכים- קראתי להם שמרנות וליברליזם, ואולי זה לא היה שם מוצלח כל כך, אפשר לקרוא להם לאומנות דתית מול הומניזם, או קנאות מול התיוונות. מדובר על שני סטים שונים של ערכים, שהמדינה מחזיקה בשניהם, וקיימת משיכת חבל מתמדת ביניהם. מול סט הערכים ההומאני/ליברלי של חירות ושוויון שמעמיד את כבוד האדם וחירותו, כלומר האינדיבידום במרכז, עומד סט הערכים הלאומני/שמרני- אלוהים, מסורת, עם, משפחה שמעמיד את הדת והמדינה, כלומר הקהילה במרכז. כשמדברים על שני הסטים המתחרים האלה בהקשר של ערכי המדינה מדברים על יהודית ודמוקרטית. הדוגמה הקלאסית- ערך חופש העיסוק מול ערך שמירת השבת (ובג"ץ פסק לטובת שמירת שבת). התנועה באה לקדם את אותו בסיס אידיאולוגי חילוני ליברלי דרך עשיה בוטום אפ- כלומר מהציבור אל המפלגות הפוליטיות. לדעתי זה משקל נגד חשוב למפעלים הציבוריים הנרחבים שיש לערכים השמרניים- במערכת החינוך, בדוכני הנחת תפילין וכו'. הסחף של הציבור "ימינה" הוא לא רק בנושא המדיני בטחוני אלא גם בנכונות שלו להעדיף את הערכים השמרניים בתרבות שלו. לדוגמה- גל השירים האמוניים ששטף את הפלייליסט והטרנד של "התחזקות" בקרב משפיעני רשת. לכן תנועה ציבורית שמזכירה ומקדמת בציבור את חשיבות הערכים ההומניסטיים שהוא מחזיק בהם נחוצה וחשובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהצלחה (בלי שמץ ציניות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תנועות כאלו, כמו שלום עכשיו וגוש אמונים, יכולה להיות להן השפעה לאורך זמן. הנקודה היא שאנו בעיצומו של משבר קטסטרופלי שעשוי להחליש את המדינה עד למצב של התמוטטות (ע"ע השכנים בסוריה ולבנון). אני לא יודע מה תתרום תנועה שאין לה say כאן ועכשיו. א. עברנו לא מזמן נקודה קריטית שבאה כמו קטר מבלי לצפור. הנסיגה של ארה"ב מתימן היתה אותה צפירה שלא נשמעה לחשיפת פניו של משטר טראמפ לכל מי שלא רצה לשמוע. מדובר במשטר אינסולארי בדלני שמאמין שארה"ב היא אי. הוא אולי רוצה להיות "מעצמה" אבל לא מוכן לשלם שום מחיר תמורת זה. כל אותה "ידידות מופלאה" שמכר האויל הלאומי לחסידיו לא היתה אלא חשיבה מייחלת ומשאלת לב. מה שיש למעשה אינו אלא אדישות. ממשל טראמפ מאפשר לממשלת הBB לעשות ככל רוחה, כל עוד זה לא עולה לו יותר מדי, תרתי משמע. וזה כולל את העברת השגרירות לירושליים וסיפוח הגולן. לטראמפ לא אכפת גם אם ישראל תקים התנחלויות בעזה, תספח שטחים ותפעל נגד איראן. כאמור כל עוד זה לא פוגע בתזרים המזומנים של האוצר הפדרלי. מבחינה זו נותרנו לבד מול העולם הערבי והאיסלמי. ב. הסכם הגרעין עם איראן לא יכול להיות טוב לישראל, מן הסיבה הפשוטה שכל אחד שאינו משתייך לחסידי הBB, מבין שארה"ב לא תלחם באיראן ויהי מה. במידה והם יקבלו מן האיראנים משהו אפילו דומה למשהו סביר, הם יקבלו אותו. ג. חלומם הישן של דב אנשלוביץ וחבריו התגשם. ישראל קבלה עוד מלחמת ששת הימים (אלא שהפעם זה הגיע ביחד עם מלחמת ההתשה). החרבנו את האוייב, אבל מצבנו המדיני גרוע ממה שהיה קודם (בעיקר בגלל עליית טראמפ לשלטון). ד. מבחינות רבות קואליציית הימין כבר התפרקה. אותה ברית לבבות, שכפי שנחשף עכשיו, נשענה על הזיות וחשיבה מייחלת, הפכה לקואליציה של ספסרים פריבילגים שבאג'נדה שלהם נבעו סדקי ענק (מימון החרדים, הדתה, הפריפריה, חוק ההשתמטות). המצב הפוליטי דהיום קרוי בעברית "כל ממזר מלך" (בנגביר, אדלשטיין, ע. הלוי, ...). אלו הן פרצות שקוראות לנפילת הממשלה. מצבם של חברי הקואליציה משול למצבם של אנשי ספינה בים סוער המצטופפים במרכז הספינה, מפני שכל תנועה לצדדים עשוייה להפוך את הספינה. ה. על רקע התפוררות הקואליציה, מצב האופוזיציה חמור מאד. רוממות האחדות והפלת הממשלה על לשונם, אבל חוצמזה לא עושים דבר. דבקים בבטלה המבורכת של האופוזיציה (המאפשרת לבקר הכל ולא להציע כלום) ובמנהיגים שכבר הוכיחו את חוסר הכישורים שלהם (גנץ, בנט, ...). אם האוסף הנכחי של 5-6 מפלגות יגיע לשלטון, זו תהיה עוד תקופת ביניים ומהר מאד גורמים בקואליציה הזו יחפשו דרך החוצה. ו. תנועת "עוגן לעתיד" טועה בכך שהיא מתעלמת מנקודת יסוד במציאות: הציבור הישראלי מחולק ל-3 ולא לשניים. ע"פ הצהרת הכוונות של התנועה, הם שואפים להגדיל את מחנה השמאל-ליברלי וזה לדעתי ברגע זה ממצה את שיא גודלו והסיכוי להגדילו קלוש. מי שיכריעו את הבחירות יהיה הגוש הא-פוליטי שהוא מרכז-ימין. המטרה שצריך לסמן זה לא לחנך או לשנות את הגוש הזה אלא ו1. לשכנע אותו שאנו הולכים לנצח. ו2. לשכנע שהקואליציה החדשה תהיה עדיפה מבחינתו. ז. שתי המטרות הן בעייתיות. בפרט השנייה: הממשלה הבאה הולכת להיות בהכרח ממשלת גזירות. ולכן צריך להתמקד בתעמולה שלילית. יש לעסוק באינטנסיביות בהשחרת מועמדי השלטון (שחיתות, עבירות, שנאה, מצעדי איוולת) ויש להבטיח קיצוץ גדול בתקציבי ההתנחלות והחרדים. בכיוון החיובי חייבים להצטמצם כרגע לנקודות אותן הצעת וסגירה ואיחוד של משרדי ממשלה מיותרים (אפרופו ממשלה עם שיניים). ח. ע"פ שמה, התנועה מתנהגת כמי שמנסה להטיל עוגן בלב ים סוער וזה לא רעיון טוב. המשחק מתנהל במגרש של המפלגות הפוליטיות ולא בכל מיני גופים ציבוריים שאינם מעמידים עצמם לבחירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הבחירות הקרובות אמרתי את דעתי בענין המפלגות- חזית עם קווי יסוד מוסכמים. לגבי המחאה1 ועירור המרכז הרדום להצביע לגוש הליברלי אני חושב שעדיף היה אם המחאה היתה משמיעה קול אחד, כזה שיש לו רוב עצום בציבור, למשל השוויון בנטל. הבעיה היא שיש כל כך הרבה דברים למחות עליהם נגד הממשלה שהיא עושה את זה קשה מאוד למחות בקול אחד. יום אחד מבטלים את עילת הסבירות, יום אחד מפטרים את ראש השב"כ מהיום להיום, יום אחד מעבירים תקציב שערורייתי, יום אחד מחרימים את נשיא בג"ץ, וכספים מקטאר, והרחבת הלחימה, ומזמוז העסקה, ודיבורים שמשחירים אותנו בחו"ל, וכל מה שבא זה לצעוק להם חלאס! ____________ 1 וראיתי חפיפה גדולה בין ערכי המחאה לבין התנועה- הרי מה זה להחזיר את החטופים בכל מחיר אם לא הומניזם ומה זה לנצח את החמאס בכל מחיר אם לא לאומנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע כמו ׳עצם לעתיד׳. אתה קונה היום ביטקוין ב-1,500$ ומחר מוכר ב-104,450$. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביותר מנקודה אחת, יש בינינו הבדלים בשאלה הפרסונלית. אני חושב שזו סוגיה יותר חשובה ומורכבת ממה שאתה מעריך. אני מסכים שבחברה דמוקרטית מודרנית הפרסונה העומדת בראש פחות חשובה. מערכות חברתיות מתוחכמות נשלטות ע"י קונבנציות, הסכמות, מידע וצוותים והמנהיג אינו פועל בחלל ריק. אבל בני אדם מגשרים בין המציאות המורכבת לבין האישיות הפרימיטיבית שלהם באמצעות סימבולים. בין אם מדובר בבני אדם, עצמים או מילות מפתח. אני שוב משתמש בציטוט מספר נופחי הזכוכית/ דפנה דה מוריה: "אתה לא יכול להרכיב את הרפובליקה על הסוס ולתת בידה דגל". במידה רבה גם ביבי הוא סימבול של הביביזם. מתוך הרצון שלנו לשפה משותפת עם מי שהם אוייבים במהות, אנו נתפסים לכל מיני איזוטריות אבסורדיות באישיותו של הBB (ההסתה הארסית, הקמצנות, השחיתות האישית, הסיגרים והשמפניות והיחסים הביזאריים עם האשה והבן). חלק גדול מן הביביסטים מודעים לתכונות האלו (ויעידו המעברים השכיחים בין ביביסט לאנטי-ביביסט ולהיפך). אבל בעיקרון BB כסימבול של דתלים,חרדים, מזרחיים ורוויזיוניסטים, הרבה יותר חשוב להם מתכונות אישיות שלו, כאלו ואחרות. הסימבול הפרסונלי וה"איש על הסוס" חשוב מאד כאשר זוכרים כי המערכה היא על קולותיהם של הא-פוליטיים. אני מקבל עליי את החטא של הכללה ופשטנות יתר ומאפיין את המחנה הא-פוליטי כך: אלו אנשים שלא קוראים מצעים וספרי הגות פוליטית. אלו אנשים הצריכים טוטם פוליטי שידע לרכוש את אמונם ולענות על השאלות הפשוטות שלהם. אני חושב שגם אני ואתה לא נצביע עבור BB או ליברמן, גם אם מצעם יצטט עקרונות סוציו-ליברלים. נ.ב. זכור כי איילת שקד היתה חברה בכנופיה עם אפי נווה. לא מדובר באידאולוגית נאו-שמרנית אלא בפוליטיקאית ריאקציונית, תחמנית וקונפורמיסטית. לא לחינם היא שתפה פעולה עם תאור פרסומאי שלה כפאשיסטית. כשאתה ממנה שופטים לפי הכיפה שעל ראשם מבלי לבדוק שאינם לוקים בנאמנות כפולה בשאלת קיום החוקים, אתה מסוכן לא פחות מלוין והרוט שלו. כנראה ששקד וסער מסוכנים יותר מלוין ורוט. וע"ע שיתוף הפעולה של מערכת המשפט הויימארית עם השלטון הנאצי. אתה לא צריך שופטים ריאקציוניים בבג"ץ. כל מה שאתה צריך זה שופטים שלא יהיו מחוייבים לדמוקרטיה הליברלית ולא יעיזו להגן עליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנאצים לפחות ניסו להחביא את תאי הגז... (ורק להזכיר, לפיד, גנץ, בנט וכל החברה מהמרכז הקיצוני לא חושבים שאלימות כנגד יהודים בבית כנסת זה משהו ששווה התייחסות...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטקסטים האלה שגורמים לי להגיד בריפלקס ג׳יזס, למרות שאני אתאיסט גמור ועוד ממוצא יהודי. מי זה החולה נפש / יהודו נאצי הזה אלעד בראשי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בראשי גאה בשם המשפחה שלי לא קרוב של כנרת ! תחקיר והפקה בתוכנית ׳סטורי לילה׳ של ערוץ 14. כל ציוציי ודעותיי הם פרי מחשבתי - תתמודדו ." מקור | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב להסתייג מראש ולציין את החשיבות של ההבדל בין אמר לעשה. יש הבדל עקרוני וחשוב בין מי שמטיף לפשע לבין מי שעשה אותו. כל עוד לא עשית, שערי החרטה והמחילה פתוחים בפניך. באמרי זאת, אני חייב להודות שלעיתים אני חושב שהיודו-נאצים גרועים מאלו שתמכו בשלטון הנאצי. לכל תכונותיהם הרעות של השניים, הראשונים מצרפים גם צביעות והתחסדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אם כי, אם היה פייסבוק או טוויטר במלחמת העולם השניה מן הסתם היה יוצא מגרמניה הרבה יותר רעל ממה שיצא) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |