בתשובה להפונז, 28/08/25 21:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יכול להיות שזה עניין ז'אנרי. אני די מזדהה עם מה שאביב כתב, אבל לא בטוח כמה אצחק היום גם מאלו שהוא כן אוהב (כנראה ''כן אדוני השר'' כן, ''בלאק אדר'' לא.) ז'אנר שנדמה לי שלא דוסקס פה הוא מוקומנטרי. אהבתי מאוד את ''לארי סאנדרס'' ואת ''המשרד''. בזו האחרונה, אהבתי קצת את הבריטית והרבה יותר את האמריקאית (כמה עממיקו מצידי). את הישראלית לא יצא לי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש חשש שכן אדוני השר יהיה היום יותר עצוב ממצחיק. יש לי זכרון מאד רחוק ועמום שלארי סנדרס היה מוצלח, אבל זה היה ממש מזמן וללא שידורים חוזרים, אז קשה לי לסמוך על מעט הרושם שנותר אצלי בתור משהו אמין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את לארי סנדרס אהבתי וסלדתי ממנו בו זמנית. הוא היה לדעתי מהסנוניות הראשונות של הגל העכור שאחר כך שטף את הקומדיה האמריקאית של להצחיק דרך מבוכה. לא רק מבוכה של הדמות הקומית אלא בעיקר מבוכה של הצופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בזה משהו. אני שונא להיות נבוך כצופה, זה ממש מדכא צחוקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשמחתי המונח "קרינג"' שגדל בפופולאריות שלו ב 2012-2016 מתאר את הסיטואציה כהוויתה. לא עוד "סרטי קרינג"'! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |