![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
"יש טענות ש..." בלי להביא את מקורן (ככל הנראה ממישהו מן הזרם הדתי) ובלי להתייחס למשקלן יחסית לשפע של דעות אחרות עושה, לפחות על שוטים כמוני, מעט מאד רושם. אתה מדבר על תנועה שהסכימה, לזמן מה, להתנתק לגמרי מארץ הקודש, ואשר רוב עצום של מנהיגיה וחסידיה היו חילונים גמורים - תנועת "המזרחי" תמיד היתה מיעוט די קטן, משהו סביב 10% - שראו בציונות (גם) את השחרור מכבלי הדת, זאת בהנחה שהרצל, למשל, היה ציוני. הטענה לפיה דב"ג חשב ש"הקמת מדינת ישראל היא היצירה של האמונה המשיחית", או "גאולה חילונית" שמקבילה לגאולה המשיחית מזכירה את אלה שטוענים כלפי שגם אתאיסט כמוני אינו אלא "דתי" מסוג אחר, כי גם הוא מאמין בדברים חסרי הוכחה, למשל ששהשמש תזרח מחר בבוקר. נכון שהמונים ממדינות ערב שהגיעו ארצה בעיקר לאחר שמדינת ישראל כבר קמה השליכו את אמונותיהם בדבר הגאולה המשיחית על המדינה, ונכון שמאחר שהגישה הזאת הועילה אף אחד לא ניסה להתנער ממנה. להיפך. העמדה החילונית לא מנעה מדב"ג לכבד את ספר הספרים1, לדבר על זכותנו ההיסטורית ולהשתמש בכל נימוק שהיה בידו להצדיק את הקמת המדינה, ואבל לייחס לו עמדות משיחיות זה חילול השם וביזוי המת. "שתי גדות לירדן" לא היה אף פעם ההמנון של רוב הציונים בארץ, לא לפני מלחמת השחרור וגם לא אחריה. ____________ 1- גם מאיר שלו זצוק"ל, שלא צריך להיות היסטוריון גדי לדעת שהיה חילוני פאר אקסלנס, ראה בתנ"ך משהו נשגב. תהרוג אותי אם אני מבין למה, אבל המחלה הזאת מאד נפוצה גם אצל אנשים חכמים כמוהו. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
מאיר שלו זצק''ל ראה בתנ''ך יצירה נשגבת מבחינה ספרותית גרידא, לא מבחינה תיאולוגית או היסטורית. לא חסרים בכתביו קטעים שבהם הוא מוקיע את הקריאה הקנונית בתנ''ך וגיבוריו ומציג אותם - כולל הגיבור הראשי - במערומיהם, ברשעותם ובאיוולתם. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני יודע. אני חולק על הנשגבות הספרותית של התנ''ך, וחושב שחלק גדול ממנה נובע לא מהספר עצמו אלא ממפרשים שונים שמטרתם היתה לפאר ולהאדיר אותו, וכך כל פסיק הפך לעולם שלם של משמעויות ודברי הגות מופלאים. עם כמות האנרגיה הזאת גם ספר הטלפונים היה הופך ליצירה שאין שניה לה. אבל עלי להוסיף הערת אזהרה שכמו במוזיקה, גם בספרות אני לא מבין גדול. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
תודה שכמות הדם שנשפך שם גדולה מכל ספר טלפונים ולא היתה מביישת את העונות המדממות יותר של משחקי הכס. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני חושב שאתה טועה. ספר התנ"ך הוא אסופה של הרבה מאד דברים, כולל פרקים בארמית ורשימות ארוכות של קורבנות ושושלות. ביניהן מסתתרים כל מיני סיפורים הכתובים בתיאור רזה מעין כמוהו ועוסקים בעולם ומלואו של רעיונות ואמונה. גם קטעי השירה המדוקלמים עד היום בבתי הכנסיות למיניהן מן הסתם נגעו ללב בני אדם רבים בכל הזמנים. התנ"ך הוא מלאכת מחשבת מופלאה של מה שמשורר אחר קרא "רקמה אנושית אחת". אפשר לחלוק על האידיאולוגיה שמאחורי סיפור העקידה. אבל איזה בן אדם עם לב לא זז בליבו משהו למקרא: "וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו". אתה יכול לומר שאני משליך את רגשותי על הכתוב, אבל אז אתה צריך להתמודד עם ההתנגדות המוחלטת של הכותב המקראי לקורבנות אדם. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בשורה התחתונה, לגבי התנ"ך, אני מסכים איתך. ודווקא בגלל זה אני מוכרח להתקומם נגד האופן בו אתה כותב כאן. חלק ממה שהופך את התנ"ך ליצירה כל כך מרתקת בעיני היא שאין "כותב מקראי", אלא יש הרבה מאד כותבים (ועורכים) מקראיים שונים. כל אחד מתקופה אחרת, מטען תרבותי משלו, השקפת עולם שונה, מטרות משלו, מקורות השראה אחרים ומטען אידיאולוגי שונה. לגבי קורבנות אדם, המקרא בהחלט מכיל רמזים מוקדמים לתמיכה או לפחות הכרה בקורבנות אדם, ששרדו למרות ניסיונות של עורכים מאוחרים להצניע זאת. וספציפית, יש סיבות טובות לחשוב שסיפור עקידת יצחק הסתיים במקור ב... עקידת יצחק. ורק מאוחר יותר נתפר לו סוף טוב (ובאופן גס למדי). | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |